דיון הספרות החרדית - לאן?

  • הוסף לסימניות
  • #21
אבל חוץ מספרי דרמה בעיקר או היסטוריה (שמודה לא הרבה מצליחים לרשום היסטוריה טוב) "קשיי יהדות" מרגישים מודבקים ולא קשורים. כמו שהוא כתב:
לא יכולה להעיד על ספריי גם אלה שטרם פורסמו, אבל יש כמה סופרות שיכולה לחתום עליהן שהיהדות לא מודבקת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
לא יכולה להעיד על ספריי גם אלה שטרם פורסמו, אבל יש כמה סופרות שיכולה לחתום עליהן שהיהדות לא מודבקת.
כמה? - לא הרבה! ואני אישית מרגישה שיש ממש מעט ספרים כאלה כמו "אחד מאלף", "ממלכה במבחן", "הצוואה", "תיק מקסיקו" , וזהו!! לא מכירה כמעט עוד ספרים שהם לא דרמה, (כולל מלודרמה) או היסטוריה שהיהדות שם לא מרגישה מודבקת.
יכול להיות שזה גם משתנה לפי ההרגשה. אבל ברגע שרשמתי את זה עברתי בראש על מלאאאאאאאאאאאאא ספרים שקראתי ובאמת שרק בזה זה הרגיש לי אוטנטי.
(יכול להיות שפספסתי ואם כן אני אשמח לדעת ולהכיר עוד)
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
בציבור הכללי יש עוד הרבה נושאים שמדברים שם עליהם ולכן שם, ככל שהספר יותר "מתאר" ו"מדבר טוב" בנושאים אלו, הספרים הם יותר להיטים
ולמה? כי זה נושאים שכל בן-אנוש חווה אותם ורוצה לחוות ובספר זה מוצג מכל מיני היבטים, כאלו ואחרים
תוסיפו לזה עוד קצת אקשן והנה לכם ספר להיט
בציבור שלנו זה הרבה יותר מורכב לדבר על נושאים כאלו
ולכן באמת, בודדים הספרים שעושים את הספר מרתק בצורה מושכת כזו
אני חושבת שצריך לדעת לכתוב בצורה שממחישה מאד ואולי אפילו מדברת על כל מיני דברים כאלו
בצורה שתרגיש מאד ציורית ומוחשית
וככה גם אפשר להעביר מסרים (שצריך... והמון!!) בנואשים אלו


ובכוונה הכל היה כאן ברמז, אחרי הכל... פרוג = חרדי
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
כמה? - לא הרבה! ואני אישית מרגישה שיש ממש מעט ספרים כאלה כמו "אחד מאלף", "ממלכה במבחן", "הצוואה", "תיק מקסיקו" , וזהו!! לא מכירה כמעט עוד ספרים שהם לא דרמה, (כולל מלודרמה) או היסטוריה שהיהדות שם לא מרגישה מודבקת.
יכול להיות שזה גם משתנה לפי ההרגשה. אבל ברגע שרשמתי את זה עברתי בראש על מלאאאאאאאאאאאאא ספרים שקראתי ובאמת שרק בזה זה הרגיש לי אוטנטי.
(יכול להיות שפספסתי ואם כן אני אשמח לדעת ולהכיר עוד)
לא הרבה, נכון. כשאת נותנת דוגמא לספר אחד של סופר/ת - לדעתי צריך להכליל את שאר הספרים שלו/ה.
מה לגבי חיים אליאב, מ. ארבל, אסתר קווין, דבורה רוזן, זכריה הופמן (היא נדירה ממש!)? אם יצוצו לי עוד - אעדכן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
לא הרבה, נכון. כשאת נותנת דוגמא לספר אחד של סופר/ת - לדעתי צריך להכליל את שאר הספרים שלו/ה.
מה לגבי חיים אליאב, מ. ארבל, אסתר קווין, דבורה רוזן, זכריה הופמן (היא נדירה ממש!)? אם יצוצו לי עוד
מ. ארבל - לי הרגיש כן קצת מודבק אבל רק בספרים מסוימים - אבל לגביו את צודקת.
כנ"ל לגבי דבורה רוזן היא הדוגמא!!
השאר או שהם ספרי דרמה/ היסטוריה או שהיהדות בהחלט מודבקת.
אבל שמת לב כמה סופרות/ים רשמת? בכלל לא הרבה!
זה רק מוכיח שאין כמעט דברים כאלה!!
לצערי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
מ. ארבל - לי הרגיש כן קצת מודבק אבל רק בספרים מסוימים - אבל לגביו את צודקת.
כנ"ל לגבי דבורה רוזן היא הדוגמא!!
השאר או שהם ספרי דרמה/ היסטוריה או שהיהדות בהחלט מודבקת.
אבל שמת לב כמה סופרות/ים רשמת? בכלל לא הרבה!
זה רק מוכיח שאין כמעט דברים כאלה!!
לצערי.
את רוצה ספרי מתח ופעולה?
את זה לצערי אין, עדין. אולי מתישהו המצב ישתנה (יש לי תכנון למשהו כזה, סיפרתי אותו בקצרצרה - 10 או 11 פרקים, באשכול אחד פה, מזמן. יום אחד, אולי בפנסיה :))
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
מדי הרבה אנשים שאני מכירה לא ירצו לקרוא ספרים על האנשים/ המקומות האלו. הם יקראו לזה מוזר או משעמם.
אנחנו רוצים חידושים בתוך מה שאנחנו מכירים
חבל. אולי זה בגלל שלא נמצאו עד כה כותבים מוכשרים מספיק, בכדי שיתווכו להם את הסביבה הזאת בצורה מעניינת באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
האמת שאני ממש מזדהה עם הקושי:(

בנוגע לחוסר בסופים פחות טובים. אני חושבת שלא חסר לי דווקא סוף לא טוב, אלא פשוט מורכבות אנושית אותנטית וכנה. חסר אולי בחירות לא טובות. מאבקים פנימיים לא מנוצחים ולא פוטוגניים. ולא של הרעים דווקא. אלא של הטובים שעשויים גם מרע וגם מטוב. וזה היופי, והוא באמת חסר.

יחד עם זה יש בספרות שלנו דברים מדהימים. אומנם אין הרבה בחירות לא טובות ורגעים לא פוטוגניים- אבל מצד שני יש הרבה דגש על קונפליקטים פנימיים ועל תהליכים שמתרחשים דווקא בלב או במוח. הרבה נתינת מקום ליכולת של אדם להשתנות ולנצח. אני חושבת שאין להשוות בין הספרות הכללית לספרות החרדית בנושא הזה, הספרות החרדית במקום אחר לגמרי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
מ. ארבל - לי הרגיש כן קצת מודבק אבל רק בספרים מסוימים - אבל לגביו את צודקת.
כנ"ל לגבי דבורה רוזן היא הדוגמא!!
השאר או שהם ספרי דרמה/ היסטוריה או שהיהדות בהחלט מודבקת.
אבל שמת לב כמה סופרות/ים רשמת? בכלל לא הרבה!
זה רק מוכיח שאין כמעט דברים כאלה!!
לצערי.
ואלפי סוכני מוסד ושב"כ חרדיים שעושים לילות כימים בהצלת העם היושב בציון, ובין לבין מספיקים איכשהו לשמור על כשרות, תפילין ותפילות, שמירת שבת וכד'... אבל כשהכל משתבש, תמיד יש את הנשק הסודי: הרב החברה'מן שנותן היתרים 'לפספס' מצוות, כשהכל בגדר פיקוח נפש שדוחה את התורה כולה.
אז מה פה חרדי?
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
בנוגע לחוסר בסופים פחות טובים. אני חושבת שלא חסר לי דווקא סוף לא טוב, אלא פשוט מורכבות אנושית אותנטית וכנה. חסר אולי בחירות לא טובות. מאבקים פנימיים לא מנוצחים ולא פוטוגניים. ולא של הרעים דווקא. אלא של הטובים שעשויים גם מרע וגם מטוב. וזה היופי, והוא באמת חסר.
דווקא סופים לא טובים יש אצל יונה ספיר למכביר, אבל ברוב הספרים החיסרון אכן מאוד מורגש. יש משהו נורא מרגיז בספר שנגמר בסגנון "ואז הם חיו באושר ואושר".....
ובעניין המורכבות, בינינו, זה עניין של כישרון. אם מישהו מוציא ספר בלי תוכן עמוק ומורכב יותר מאשר הם הרעים ואנחנו הטובים, פירוש הדבר שהוא בינוני ומטה בכתיבה.

אולי גיבור עם צדדים קצת פחות יפים באישיות. אולי.
כנ"ל. אני מחפש יותר מזה. אני רוצה גיבור עם צדדים אפלים באישיות שלו.

אגב. פעם שמעתי שיש הבדל משמעותי בתעשייה הזאת של הדרמה והעלילה, בין התעשייה האמריקאית לאירופאית. אצל האמריקאים העלילה הרבה יותר ברורה, וברור מי הטוב ומי הרע. ואילו אצל האירופאים העלילה הרבה יותר מורכבת ויושבת הרבה יותר על השטח האפור בין הטוב והרע, ומציגה את העלילה בצורה שתשאיר ספקות במידת המוסריות של הגיבורים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
את רוצה ספרי מתח ופעולה?
את זה לצערי אין, עדין. אולי מתישהו המצב ישתנה (יש לי תכנון למשהו כזה, סיפרתי אותו בקצרצרה - 10 או 11 פרקים, באשכול אחד פה, מזמן. יום אחד, אולי בפנסיה :))
זה לא בעיקר מה שאני מחכה לו. אני מחכה לספרים קצת פחות קיטשיים. (אני אשמח לקרואאא)
יחד עם זה יש בספרות שלנו דברים מדהימים. אומנם אין הרבה בחירות לא טובות ורגעים לא פוטוגניים- אבל מצד שני יש הרבה דגש על קונפליקטים פנימיים ועל תהליכים שמתרחשים דווקא בלב או במוח. הרבה נתינת מקום ליכולת של אדם להשתנות ולנצח. אני חושבת שאין להשוות בין הספרות הכללית לספרות החרדית בנושא הזה, הספרות החרדית במקום אחר לגמרי.
כן אבל דיי מיצינו את זה...

כרגע אני לא רואה את זה משתנה כי מצד אחד כשקוראים ספר טוב מתחברים לגיבור/ה שלו ואם כך להתחבר לגיבור/ה שהוא לא יהודי. נשמע לי מוזר ולא תקין.
מצד שני כמו שרשמתי להכניס יהדות בכל מקום לפעמים ממש גורם ליהדות להיראות זול ולא קשור.

מי יודע מי הפתרון?!... (בואו גם לא נשכח שעכשיו הספרות החרדית בונה את עצמה. לפני 30 שנה בקושי היו ספרים. היו גם הרבה ספרים מצונזרים. מה שברוך השם היום כמעט ולא נראה. אולי עוד כמה שנים ועשרות/מאות ספרים חדשים. ישתנו דברים)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
דיון מעניין מאוד!
יש נקודה מאוד חשובה שצריך לתת עליה את הדגש:
סיפור טוב שמצליח לגעת ברגשות הכמוסים של האדם, היא מהגורמים המשפיעים ביותר על עיצוב תפיסת העולם הפנימית של האדם. (בציבור החרדי. בציבורים אחרים, הבכורה בעניין זה שמורה לסרטים).
תתפלאו לשמוע, אבל לא רק הנוער מושפע מהספרות, גם אנחנו מושפעים במידה כזאת או אחרת (לעיתים, ניסיון החיים של המבוגר, עוזר לו להעמיד את הדברים בפרופורציה הנכונה, אבל לא תמיד הוא בכלל מודע למסר העקיף שנכנס אל מעמקי תודעתו).
מכיון שכך, יש צורך לשמור על מסגרת מאוד ברורה, כזאת שבאה לעיתים על חשבון האומנותיות הטהורה.
זו הסיבה שאי אפשר ליצור יותר מידי הזדהות עם דמויות שליליות במהלך הסיפור - למרות שזה אחד מהמרכיבים החזקים ביותר שמשדרגים כל ספר (היה על כך אפילו אשכול שלם ועתיר ידע, שווה קריאה!
https://www.prog.co.il/threads/אפיון-דמות-נבל.1030926/ )
וזו גם הסיבה לתבניתיות המאפיינת את הספרים החרדיים. (עד שמישהו הצליח למצוא איזה שביל זהב של איזונים, כולם קופצים על כך...).
אין לי פתרון קסמים.
אבל עצה טובה יש לי, לכו תקראו את הספר 'תכתבו' של גוטמן ופיין, ואם תיישמו אפי' חצי ממנו, הספרות החרדית תראה אחרת לחלוטין, בזכותכם.
מועדים לשמחה לכולכם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
אני חושבת ש@שמואל אגסי הגדיר זאת בצורה מדוייקת יותר ממני. לאו דווקא שהנושאים מצומצמים הרבה יותר אלא שחייב להלביש את הדמויות בטליתות. זה בסדר, אם הספר משלב את אורח החיים כאינטרגלי לחלוטין בעלילה (כמו ספרי ליבי קליין) אבל אם זה נעשה רק לשם נתינת הכשר קלוש ניתן לראות זאת מיד.

אני חושבת שהציבור לא פתוח לקבל ספרים שלאו דווקא שהגיבור שלהם מתפלל שלוש תפילות ביום ובמניין, מניח תפילין ומלביש כיפה וציצית, אלא ספרים מסוג אחר. שהאמונה באלוקים ניבטת מכל סיטואציה בהם, שיש אמונה שיש בורא לעולם. שהאנשים בהם מנסים לפעול במוסריות גם אם לא מזכירים חמש פעמים שזה נכתב בתורה. שהם שומרים על ערכי יסוד, בלי לרוץ לרב שיתיר להם הכל בכל מכל כי זה ספר מתח והגיבור לא באמת מצליח להיות חרדי ולשמור על קלה כבחמורה. שהם עומדים בפני דילמות מוסריות ובפני ערכים שנשברים והם יודעים להתמודד עם כך מתוך אמונה פשוטה באלוקים.

אני לא אומרת חלילה שיש פסול בכל הסממנים של תורה, תפילה ועבודה, זו מהות החיים. אבל יש ספרים שהסממנים האלו פשוט מודבקים עליהם בחובבנות אף על פי שהם דורשים התייחסות שונה.

דוגמא לספר טוב - לאי נאאר. לכל הקוראים בו ברור שהדמויות מאמינות באלוקים והן מנסות לפעול לפי דרכיו, אף על פי שלא כתוב בו שלינאר שומרת שבת או מדליקה נרות או שפיאגרו מתפלל כל יום.

מעניין, לא שמעתי על הספר הזה. מקווה להשיג אותו.
אבל כן, אני חושבת שסופרים צריך להשקיע את הזמן הזה. אני עצמי כותבת ספר כבר כמעט שלוש שנים, ברוך השם, ועדיין יש לי עבודה. אבל אני מוכנה לשלם אותה, כי אני יודעת שזה יכול להיות ההבדל בין ספר נחמד לספר משובח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
ככותבת, אני לא מסוגלת להביא עלילה שחסרה רוח יהדות. אולי רק באלגוריה, דבר שאין לדעת אם אכתוב בעתיד (למרות שרוצה, אבל יש לי רשימה ארוכה מאד לפני כן, ססגונית להפליא). לדעתי, אם הרצון הוא לקבל ספר נקי מ"קשיי יהדות", פשוט תמצאו מישהו שיצנזר ספרים גויים. לא שאני בעד, רק מציגה את השווה - ספר חרדי הוא כזה לא רק כי הוא נקי, אלא כי הוא מכיל לפחות טיפה יותר מעבר.
אם ניקח, לדוגמה, דילמה שבפניה עומד גיבור הספר - אפשר ומדובר בדילמה 'יהודית', ואז הכל טוב ויפה. אבל רוב הדילמות הם פשוט אנושיות, מוסריות, ולא סעיף מפורש בשולחן ערוך. כמובן שהכול חייב להיכתב ברוח היהדות ולא להיפך ח"ו, אבל אין צורך שיכנס דווקא רב ויכריע, אלא מספיק שההכרעה הבסיסית של הגיבור תהיה תואמת את רוח היהדות.
הכתיבה המפורשת מדי היא מאולצת מאוד ומוציאה את הטעם הטוב, מסיבה פשוטה, לדעתי כמובן. דילמה אנושית ופשוטה - היא נוגעת בנו מכיוון שאנחנו אנושיים ופשוטים. ומשכך הרבה יותר מתקבל על הדעת שגם ההתמודדות עם הדילמה תהיה אנושית ופשוטה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #35
ואלפי סוכני מוסד ושב"כ חרדיים שעושים לילות כימים בהצלת העם היושב בציון, ובין לבין מספיקים איכשהו לשמור על כשרות, תפילין ותפילות, שמירת שבת וכד'... אבל כשהכל משתבש, תמיד יש את הנשק הסודי: הרב החברה'מן שנותן היתרים 'לפספס' מצוות, כשהכל בגדר פיקוח נפש שדוחה את התורה כולה.
אז מה פה חרדי?
הבעיה כאן הרבה יותר עמוקה, משתי סיבות.
א' - לרוב הקהל הקדוש החבר בפרוג, אין היכרות ישירה עם שום דבר הקשור לרובים ואקדחים, או לכל מה שנוגע לדרמה ואקשן מהסוג הפופולארי. סתם נהנים מהסערת הדמיון, בלי קשר למציאות המוכרת לנו. להכניס את הרב באמצע - שזה כביכול נושא שכולנו מכירים - זה פשוט לא קשור ואולי קצת מפריע, רק בשביל התזכורת שעם כל הכבוד לפיצוצים וחיילים אנחנו עדיין חרדים. תנו לדמיין בשקט.
ב' - זה פשוט לא נכון מציאותית. ככל הידוע כרגע אין אברך כולל שהוא גם סוכן על בשעות בין הסדרים. או זה, או זה. אז למה????????? בשביל מה????????
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
וזו גם הסיבה לתבניתיות המאפיינת את הספרים החרדיים. (עד שמישהו הצליח למצוא איזה שביל זהב של איזונים, כולם קופצים על כך...).

זה בדיוק הדיון.
בואו נדבר רגע על דמות קלאסית של ספרי המתח היום. היא תהיה שומרת תורה ומצוות, אבל בדרך כלל לא תהיה חרדית גמורה. היא תתפלל שלוש תפילות ביום, אבל ברוב הספר לא יהיה לזה זכר, כי לא שייך שיהיה לזה זכר. היא שומרת כשרות, אבל תשב בברים ומסעדות בכל רחבי הגלובוס, יחד עם אנשים מפוקפקים במיוחד. יהיה לו חברותא חרדית, כך יטרחו להבהיר במהלך הספר, אבל מתי הם לומדים? לא ברור.
ונשאלת השאלה, האם זה הגיבור שלפיו אתה רוצה שילדיך יעצבו את אישיותם? או אולי עדיף שהגיבור יהיה בכלל מישהו מסביבה אחרת ובלתי מוכרת, שרק התובנות המוסריות והערכים הטובים שלו יחדרו לקורא, ולא הרצון לחקות את הגיבור שכאמור חי בעולם נבדל ושונה משלך? אולי זה עדיף?

אני חושבת שהציבור לא פתוח לקבל ספרים שלאו דווקא שהגיבור שלהם מתפלל שלוש תפילות ביום ובמניין, מניח תפילין ומלביש כיפה וציצית,
אם הציבור היה פתוח לקבל עלילת פנטזיה מכושפת (דופליקטים), הוא יהיה פתוח לקבל הכל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
דיון מעניין!

לא מסכים עם זה שאם היהדות/שמירת מצוות מרגישה "מודבקת" בספרים, הבעיה היא היהדות/שמירת מצוות.

אם סצנות השיא בספרים שלנו מרגישות מודבקות ,נבטל את סצנות השיא?

אם הדמיות בספרים שלנו מודבקות, נכתוב ספרים בלי דמויות?

כמשהו בסיפור מרגיש מודבק, הבעיה היא שהוא לא נובע מתוך הסיפור. בין אם זה דמות, מסר, סצנה, או כל דבר אחר.

אם אכתוב סצנה בה הגיבור עובר שינוי כי גיבור צריך לעבור שינוי ולא כי הגיבור באמת צריך לעבור את השינוי הזה, היא תצרום.
אם אכתוב סצנת אקשן מלאה בפיצוצים ככה סתם כי אנשים אוהבים אקשן ולא כי הדמויות/הסיפור באמת צריכים לעבור סצנת אקשן, היא תצרום.

וקל לזהות את ההבדל בין סיפור שהדילמה של הגיבור בו אמיתית לבין אחד שלא.

אותו דבר בנושא היהדות ושמירת מצוות.
אפשר לכתוב ספר אקשן עם גיבור חרדי?
כן, אם אתה רוצה לכתוב ספר אקשן על גיבור חרדי.

אם אתה רוצה לכתוב ספר אקשן ומאלץ את עצמך שהגיבור יהיה חרדי, ככה בדיוק הוא יתנהג, כמו האנשים שדוחפים על ראשם כיפה בבית משפט.

אבל אם הוא באמת חרדי בעיניך, אם באמת חשוב לך היהדות/שמירת המצוות בסיפור. ככה הוא יתנהג.

סוכן חוזר בתשובה יכול להיות סוכן רגיל שעוצר להניח תפילין באמצע פרק, או אדם שצריך להתמודד אם היותו חרדי בסביבה שונה, כשחבריו עדיין זוכרים אותו כחילוני. נער מישיבה קטנה שמוצא את עצמו באמצע פרשיית ריגול יכול להיות נער בספר אקשן שנזכר מידי פעם שהוא מתגעגע לגמרא, או דוגמא מוקצנת על הקשיים של נערים בבין הזמנים.

השאלה אם לסופר (ולגיבור) חשובים באמת הדברים האלה, ואז הם יהיו קיימים בספרים באמת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
דיון מעניין!

לא מסכים עם זה שאם היהדות/שמירת מצוות מרגישה "מודבקת" בספרים, הבעיה היא היהדות/שמירת מצוות.

אם סצנות השיא בספרים שלנו מרגישות מודבקות ,נבטל את סצנות השיא?

אם הדמיות בספרים שלנו מודבקות, נכתוב ספרים בלי דמויות?

כמשהו בסיפור מרגיש מודבק, הבעיה היא שהוא לא נובע מתוך הסיפור. בין אם זה דמות, מסר, סצנה, או כל דבר אחר.

אם אכתוב סצנה בה הגיבור עובר שינוי כי גיבור צריך לעבור שינוי ולא כי הגיבור באמת צריך לעבור את השינוי הזה, היא תצרום.
אם אכתוב סצנת אקשן מלאה בפיצוצים ככה סתם כי אנשים אוהבים אקשן ולא כי הדמויות/הסיפור באמת צריכים לעבור סצנת אקשן, היא תצרום.

וקל לזהות את ההבדל בין סיפור שהדילמה של הגיבור בו אמיתית לבין אחד שלא.

אותו דבר בנושא היהדות ושמירת מצוות.
אפשר לכתוב ספר אקשן עם גיבור חרדי?
כן, אם אתה רוצה לכתוב ספר אקשן על גיבור חרדי.

אם אתה רוצה לכתוב ספר אקשן ומאלץ את עצמך שהגיבור יהיה חרדי, ככה בדיוק הוא יתנהג, כמו האנשים שדוחפים על ראשם כיפה בבית משפט.

אבל אם הוא באמת חרדי בעיניך, אם באמת חשוב לך היהדות/שמירת המצוות בסיפור. ככה הוא יתנהג.

סוכן חוזר בתשובה יכול להיות סוכן רגיל שעוצר להניח תפילין באמצע פרק, או אדם שצריך להתמודד אם היותו חרדי בסביבה שונה, כשחבריו עדיין זוכרים אותו כחילוני. נער מישיבה קטנה שמוצא את עצמו באמצע פרשיית ריגול יכול להיות נער בספר אקשן שנזכר מידי פעם שהוא מתגעגע לגמרא, או דוגמא מוקצנת על הקשיים של נערים בבין הזמנים.

השאלה אם לסופר (ולגיבור) חשובים באמת הדברים האלה, ואז הם יהיו קיימים בספרים באמת.
התשובה טמונה בדבריך. סצנה דרמטית בז'אנר דרמה, כנראה אינה מודבקת. כמו כן טיש אצל אדמו"ר אינו מאולץ כשמדובר בסיפורי צדיקים. אבל שניהם ביחד - פשוט. לא. קשור.
או שאולי אתה לא מסכים עם העובדה שפיצוצים ותפילין לא כל כך קשורים.
האפשרות היחידה היא להזכיר, כבדרך אגב, גם מושגים יהודיים בתור מעין הנחות יסוד, בתור דברים ברורים ומובנים מאליהם. כמו שברור שסופר שאינו שומר תורה ומצוות אינו צריך לטרוח ולציין את ההשתייכות המגזרית של הגיבור. אבל זה פשוט לא רלוונטי למציאות החיים כפי שאני מכיר אותה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
דיון מעניין!

לא מסכים עם זה שאם היהדות/שמירת מצוות מרגישה "מודבקת" בספרים, הבעיה היא היהדות/שמירת מצוות.

אם סצנות השיא בספרים שלנו מרגישות מודבקות ,נבטל את סצנות השיא?

אם הדמיות בספרים שלנו מודבקות, נכתוב ספרים בלי דמויות?

כמשהו בסיפור מרגיש מודבק, הבעיה היא שהוא לא נובע מתוך הסיפור. בין אם זה דמות, מסר, סצנה, או כל דבר אחר.

אם אכתוב סצנה בה הגיבור עובר שינוי כי גיבור צריך לעבור שינוי ולא כי הגיבור באמת צריך לעבור את השינוי הזה, היא תצרום.
אם אכתוב סצנת אקשן מלאה בפיצוצים ככה סתם כי אנשים אוהבים אקשן ולא כי הדמויות/הסיפור באמת צריכים לעבור סצנת אקשן, היא תצרום.

וקל לזהות את ההבדל בין סיפור שהדילמה של הגיבור בו אמיתית לבין אחד שלא.

אותו דבר בנושא היהדות ושמירת מצוות.
אפשר לכתוב ספר אקשן עם גיבור חרדי?
כן, אם אתה רוצה לכתוב ספר אקשן על גיבור חרדי.

אם אתה רוצה לכתוב ספר אקשן ומאלץ את עצמך שהגיבור יהיה חרדי, ככה בדיוק הוא יתנהג, כמו האנשים שדוחפים על ראשם כיפה בבית משפט.

אבל אם הוא באמת חרדי בעיניך, אם באמת חשוב לך היהדות/שמירת המצוות בסיפור. ככה הוא יתנהג.

סוכן חוזר בתשובה יכול להיות סוכן רגיל שעוצר להניח תפילין באמצע פרק, או אדם שצריך להתמודד אם היותו חרדי בסביבה שונה, כשחבריו עדיין זוכרים אותו כחילוני. נער מישיבה קטנה שמוצא את עצמו באמצע פרשיית ריגול יכול להיות נער בספר אקשן שנזכר מידי פעם שהוא מתגעגע לגמרא, או דוגמא מוקצנת על הקשיים של נערים בבין הזמנים.
בדיוק מה שרציתי לציין. אפשר לסכם כך - האופן בו הסופר ניגש למלאכה הוא שיכריע - האם הוא רוצה לכתוב פנטזיה/מרגלים ומצורך קהל היעד יוצר גיבור חרדי או שהוא פשוט לא יכול בלעדיו.

מיה קינן, למשל, כותבת ספר אחרי החלטה על מסר, ואפילו בספר האחרון שלה, שיש מרגלים ולוחמי עילית - אין שום תחושה דביקית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
התשובה טמונה בדבריך. סצנה דרמטית בז'אנר דרמה, כנראה אינה מודבקת. כמו כן טיש אצל אדמו"ר אינו מאולץ כשמדובר בסיפורי צדיקים. אבל שניהם ביחד - פשוט. לא. קשור.
או שאולי אתה לא מסכים עם העובדה שפיצוצים ותפילין לא כל כך קשורים.
תיק מקסיקו. סתרים (בערך, קו עלילה אחד היה לא קשור לשום דבר). בלתי הפיך. השבוע האחרון... יש עוד, רק צריכה להיזכר. מסכימה שלא הרבה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה