את לא חייבת להשתתף באתגר...אם אין לי שום קטע שכתבתי שבא לי להתחיל אותו/ להמשיך אותו. מה אני עושה?
רגע, מה לגבי שירים / תסריטים / שאר קטעים שפורסמו כאן? (אולי באתגרים הקודמים?)אם אין לי שום קטע שכתבתי שבא לי להתחיל אותו/ להמשיך אותו. מה אני עושה?
הקטע הזה קשה מידיסיקוול לקטע הבא:
קישור
@אוראל סולטן אם הקטע בוטה מידי, אני אחליף לגרסה אחרת...
שוב סוכות הגיע.
הלכתי ברחוב הבני ברקי הרותח, מנסה להתחבא מאחורי ערימות סכך ודוכנים ריקים שנשארו ממכירת ארבעת המינים
שואפת את האוויר, ונושפת את הגעגוע.
כבר כמעט שנתיים שלא הייתי בבני ברק.
בכד תשרי תשפ"ה, 9.10.23,
עזבתי את הבית.
בארון המעוצב שבחדר השינה נשארו החצאיות הצנועות, והשמלות הארוכות, והחלצות המכופתרות.
אבא חיכה לי למטה, מקבל אותי אל הרכב בשתיקה שיש בה הבנה, הזדהות והכלה.
את הדרך הביתה עשינו בין אזעקות והדי פיצוצים.
הגענו לרחוב התל אביבי, ויצאנו מהרכב. השקט הכל כך לא אופייני היכה בי מכל כיוון, ורק אז הצלחתי להרים ראש למעלה, להסתכל על העננים, לנסות רק ברגע אחד לשאול למה זה קרה.
ברגע הבא שני חיילים נכנסו אל הרחוב, הם חיפשו את בניין מספר 13. יש להם הודעה לאחת המשפחות שם.
הבן שלהם כבר לא יחזור הביתה.
וכבר לא הרמתי שוב את העינים אל השמיים.
בכלל.
ביום שלמחרת שלחתי לאמא אימייל, הודעתי שאני לא חוזרת הביתה.
היא לא שאלה למה.
הבינה לבד.
וביקשה להזכיר שאין דבר כזה רע היורד מלמעלה, כל דבר שקורה בעולם הוא תכלית הטוב וטבע הטוב להיטיב.
ואני חשבתי על אלו שהעיניים שלהם רואות רק את המציאות הגשמית של הדברים, והם ראו גיהנום.
כמעט שנתיים עברו מאז.
לא חזרתי לבני ברק.
התרחקתי מכל מה שהזכיר לי את שרציתי להכחיש.
אמא הפסיקה לנסות ליצור איתי קשר, לשכנע אותי לחזור.
כבר לא רציתי.
----------
שנתיים פחות שבוע עברו.
הלכתי ברחוב הבני ברקי הרותח, נעצרת ליד סוכה קטנה שקישוט מוכר היה תלוי בה.
נכנסתי פנימה והרמתי עיניים אל הסכך.
בין העלים הירוקים וקני הסוף נצץ אלי ירח כמעט מלא, וכוכבים שהחלו לזרוח.
ובפעם הראשונה אחרי שנתיים, הסתכלתי על העננים.
לפני שנתיים הרגשתי שאני מאבדת אותך, הרוע היה גדול מכדי להכיל אותו, ולהאמין שהכל ממך.
קשה באיזה מובן?הקטע הזה קשה מידי
בתור יהודיה מאמינה שגדלתי על זה שהשואה זה בבחינת שתוק כך עלתה במחשבה לפניקשה באיזה מובן?
מבחינת העלילה הסיפורית, זו דמות שבסיפור שלה מתנדנדת בין אבא חילוני לאמא חרדית, והייתה חצי בחוץ כבר לפני שמחת תורה.קשה לחשוב על רעיון שאנשים עזבו את הדת אחרי שמחת תורה פ"ד
לי אין עם זה בעיה. אפשר להשאיר.אם יש עוד ניקים שחושבים שהקטע קשה מידי או בעייתי, אחליף אותו באחר
עכשיו אני שמה לב שנפל המשפט האחרון של הקטע, יש דרך להוסיף?סיקוול לקטע הבא:
קישור
@אוראל סולטן אם הקטע בוטה מידי, אני אחליף לגרסה אחרת...
שוב סוכות הגיע.
הלכתי ברחוב הבני ברקי הרותח, מנסה להתחבא מאחורי ערימות סכך ודוכנים ריקים שנשארו ממכירת ארבעת המינים
שואפת את האוויר, ונושפת את הגעגוע.
כבר כמעט שנתיים שלא הייתי בבני ברק.
בכד תשרי תשפ"ה, 9.10.23,
עזבתי את הבית.
בארון המעוצב שבחדר השינה נשארו החצאיות הצנועות, והשמלות הארוכות, והחלצות המכופתרות.
אבא חיכה לי למטה, מקבל אותי אל הרכב בשתיקה שיש בה הבנה, הזדהות והכלה.
את הדרך הביתה עשינו בין אזעקות והדי פיצוצים.
הגענו לרחוב התל אביבי, ויצאנו מהרכב. השקט הכל כך לא אופייני היכה בי מכל כיוון, ורק אז הצלחתי להרים ראש למעלה, להסתכל על העננים, לנסות רק ברגע אחד לשאול למה זה קרה.
ברגע הבא שני חיילים נכנסו אל הרחוב, הם חיפשו את בניין מספר 13. יש להם הודעה לאחת המשפחות שם.
הבן שלהם כבר לא יחזור הביתה.
וכבר לא הרמתי שוב את העינים אל השמיים.
בכלל.
ביום שלמחרת שלחתי לאמא אימייל, הודעתי שאני לא חוזרת הביתה.
היא לא שאלה למה.
הבינה לבד.
וביקשה להזכיר שאין דבר כזה רע היורד מלמעלה, כל דבר שקורה בעולם הוא תכלית הטוב וטבע הטוב להיטיב.
ואני חשבתי על אלו שהעיניים שלהם רואות רק את המציאות הגשמית של הדברים, והם ראו גיהנום.
כמעט שנתיים עברו מאז.
לא חזרתי לבני ברק.
התרחקתי מכל מה שהזכיר לי את שרציתי להכחיש.
אמא הפסיקה לנסות ליצור איתי קשר, לשכנע אותי לחזור.
כבר לא רציתי.
----------
שנתיים פחות שבוע עברו.
הלכתי ברחוב הבני ברקי הרותח, נעצרת ליד סוכה קטנה שקישוט מוכר היה תלוי בה.
נכנסתי פנימה והרמתי עיניים אל הסכך.
בין העלים הירוקים וקני הסוף נצץ אלי ירח כמעט מלא, וכוכבים שהחלו לזרוח.
ובפעם הראשונה אחרי שנתיים, הסתכלתי על העננים.
לפני שנתיים הרגשתי שאני מאבדת אותך, הרוע היה גדול מכדי להכיל אותו, ולהאמין שהכל ממך.
תבדקי אם עדיין אפשר לערוך. אם לא, תפני למנהלים.עכשיו אני שמה לב שנפל המשפט האחרון של הקטע, יש דרך להוסיף?
מטורף מטורף מטורף נוגע ומרגש ברמותתנתקלתי מקודם באתגר
והחלטתי להשתתף בפעם הראשונה
היות ואנחנו נמצאים בסוכות
כמה ימים לפני שמחת תורה
הפריקוול שלי יעסוק בלילה של לפני שמחת תורה תשפ"ד
בבית משפחת ביבס
השיתוף שלי שהכי זכור אצלי הוא:
אמא מתה עליך ילד
אז כתבתי לו פריקוול באותה תבנית שמתאר את הלילה האחרון...
שִׁירִי לוֹ פִּזְמוֹן שֶׁל עֶרֶשׂ
לְכַדּוּר הָאֵשׁ הַכְּתַמְתַּם
שֶׁשּׁוֹקֵעַ אֱלֵי עֶרֶב
לִשְׁנָתוֹ שֶׁל יֶלֶד מְנֻמְנָם
שֶׁתַּשׁ כּוֹחוֹ וּמֶרֶץ
מִלּוּלָב וְסֻכָּה וחוה"מ
שִׁירִי לוֹ אֶת הַיַּלְדוּת שֶׁפָּרְחָה לָהּ
שֶׁתֵּרָדֵם קְצָת בְּקֶצֶב נְשִׁימָה
בְּשָׁעָה שֶׁל לֹא יוֹם וְלֹא לָיְלָה
וּמַנְגִּינַת הַהַשְׁכָּבָה הַיְּשָׁנָה
אַל תָּשִׁירִי בְּקוֹל
שֶׁאַבָּא לֹא יִשְׁמַע
הוּא מַחְזִיק עַכְשָׁו בַּהוֹל
אֶת אָחִיו בִּדְמָמָה
כְּשֶׁיִּגְדַּל
תַּחְלְקוּ שְׁנֵיכֶם חָלָל
עַכְשָׁו הוּא עוֹד צוֹרֵחַ תַּ'נְּשָׁמָה
שִׁירִי לוֹ לִפְנֵי שֶׁיִּפְרְשׁוּ שְׁנֵיהֶם כָּנָף
מֵאַרְגַּז שֶׁל תַּחְפֹּשֶׂת פּוּרִים
לָרוּץ בַּשְּׁבִילִים בֵּין גִּזְרֵי הֶעָנָף
שֶׁנּוֹתְרוּ מֵהַסְּכָךְ עוֹד פְּזוּרִים
וְאִמָּא תְּנַהֵל שׁוּב מִרְדָּף
אַחֲרֵי שׁוֹבָבִים יְקָרִים
"אוּלַי הֵם כְּבָר יִישְׁנוּ"?
שׁוֹאֵל הָאַבָּא מְפֹהָק
"אוּלַי כְּבָר יֵרָדְמוּ"
הַקּוֹל שֶׁל אִמָּא מְפֹרָק
וְאַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁהָיְתָה הַבְטָחָה
בֵּין עֲרִיסָה לְבַקְבּוּק
שֶׁמָּחָר עִם זְרִיחָה
שֶׁל חַג וְחִבּוּק
הִיא תִּלְחַשׁ שׁוּב אֶת הַקֶּסֶם
כְּמוֹ נִבְּאָה אֶת הֶעָתִיד
אִמָּא מֵתָה עָלֶיךָ יֶלֶד
אַתָּה וְאִמָּא לְתָמִיד
העלתי קטע לאתגר, קטע שבאמת איתגר אותיhttps://www.prog.co.il/threads/קשקשת-ברשת.1061808/post-15122654 סיקוול לקטע מהאתגר על חני ואמא שלה.
סוכת שלום
"להדליק נר של יום טוב".. אמא הורידה את ידיה מהפנים וחייכה. "חג שמח חני"
חני חייכה בביישנות, "חג שמח אמא."
הן התיישבו ליד השולחן. אמא התיישבה במתח, חני מחביאה את ידיה זו בזו. חג ביחד, אחרי הרבה זמן של נתק..
"אז מה שלומך?" רחלי, אמא של חני מנסה לא לראות את השרוולים השקופים והשסע בחצאית הקצרה גם ככה. להיות ידידותית כמה שיותר. מספיק טעויות היא כבר עשתה..
"סבבה. בעבודה קצת קשוח, אבל האוירה מפצה את זה. חבר'ה צעירים וזורמים, ממש נחמד" היא נבוכה, חוששת בכל מילה..
"יפה" היא לא ממש ידעה מה לענות.
כמה רגעי שתיקה..
"ואיך אצלכם? איך היו ההכנות לחג?" היא התעניינה בנימוס, אבל זיק של געגוע ריצד בעיניה.
"כמו כל שנה, את יודעת.. אבא ושימי התחילו לבנות סוכה ממוצאי יום הכיפורים, יהודה קצת עזר.. מרים השתלטה על ניקיון, ביחד עם רבקי. ואני הכנתי את האוכל.."
חני חייכה.
"בטח מלי עזרה לכם מאוד, ללכלך כל מה שעשיתם.."
רחלי חייכה.
"ומי הכין את הקישוט היפה הזה?" היא מחווה בידה לעבר קישוט ילדותי, "איך תמיד אהבתי להכין קישוט חדש לסוכה.." היא מחייכת בנוסטלגיה.
רחלי מצטרפת לזכרונות, "זוכרת את הפעם שמילאת את כל הבית בחול כדי ליצור קישוט של המדבר והאוהל של אברהם אבינו?"
"איך אפשר לשכוח. איך שכעסת.. אני מרחמת עלייך, באמת.. הרסתי לך את החיים" היא צוחקת, אבל קצת מבויישת.
"ממש לא" רחלי מחייכת, אבל רצינית. "לפעמים אולי היה קשה, אבל בסופו של דבר תמיד נהננו. מהשמחת חיים שלך, והיצירתיות השופעת..." היא קורצת.
חני צוחקת קלות, מרגישה יותר בבית. האווירה משתחררת, והן מעלות יחד זיכרונות וחוויות.
אבא נכנס לסוכה.
"גוט יום טוב אמא, גוט יום טוב חני" הוא מחייך אליה.
חני מחייכת בחזרה.
"גוט יום טוב אבא"
וככה - אבא, לבוש בלבוש חרדי שבתי מלא, אמא עם חלוק קטיפה שחור ועדין, ונערה - עם חצאית קצרצרה ושרוולים שקופים-
מכניסים לליבם סוכת שלום.
אם הצטרפת לקהילה אחרי שהתחיל האתגר ואתה רוצה להשתתף, יש אישור באופן חריג@אוראל סולטן אני חדש פה, והעליתי קטע בלי קשר לאתגר אחרי שהאתגר התחיל, האם אני יכול לכתוב עכשיו קטע לאתגר?
rhon.co.il
מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!
חלה שגיאה בשליחה. נסו שוב!
לוח לימודים
מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
אליהם ממש עכשיו:
תהילים פרק כה
אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
הנושאים החמים