השנקל שלי:
1. באותה שניה להסתכל על הילד ולהגיד לעצמי, תחשבי שכולם רואים איך את מגיבה,
לאט לאט זה התגובה נכנסת לשגרה היום יומיות,
לא אומר שזה לא קשה,
לי לפעמים אח"כ ממש כואב פיזי הגוף מההתגברות,
אבל שווה...
2. להבין שמי שעומד מולי הוא בנ"א ושתגובה שלי משפיעה עליו לדורות.
@אסתר חייה אף פעם אל תחשבי שאת לבד בנסיון כלשהו.. אין כזה דבר! כולנו בני אדם שעשויים פחות או יותר מאותו חומר גלם, עם שינויים קוסמטיים.. ותמיד השם עוזר לנו,לפני ואחרי הכל
אחרי שקראתי פה את קשת התגובות-החל מהשתתפות בצער, עובר דרך הסיפור המדהים על האישה והילל הזקן, וכלה באיסור הכעס , אין לי הרבה מה להוסיף חוץ מסיפור אישי קצר
בתקופת חוה"מ העמוסה שהגיעה אחרי הימים הנוראיים, בתוך כל ההנאות והטיולים והביחד, היו המון רגעים של "כעס", של רצון לברוח והמון קושי להתמודד- בסך הכל אנחנו לא רגילים להיות באותו בית ככ הרבה שעות ביום.
העצה היחידה שעזרה לנו-כהורים- להפחית את הכעס על הילדים, היא להכניס אהבה בלב: לראות את הטוב שבהם, להגיד להם מילים טובות ופשוט להאמין ברצון הכנה שלהם (ושלי!) להיות טובים. ההסתכלות הנכונה, מוציאה מהם את הדברים הטובים.
מעבר לזה, ועצה נוספת שיכולה להיות מעשית היא: לבחור על מה לכעוס.
יש סיטואציות שידועות לנו מראש מה הולך להיות התסריט שלהן לטוב ולרע, כשאנחנו מכירים את זה-במקום להגיד "עוד פעם הוא עושה את זה" כי הרי את יודעת שהוא יעשה את זה שוב ושוב, פשוט לנשום ולהגיד "עוד פעם זה מכעיס אותי... ?"
בהצלחה, מקווה שעזרתי
השנקל שלי:
1. באותה שניה להסתכל על הילד ולהגיד לעצמי, תחשבי שכולם רואים איך את מגיבה,
לאט לאט זה התגובה נכנסת לשגרה היום יומיות,
לא אומר שזה לא קשה,
לי לפעמים אח"כ ממש כואב פיזי הגוף מההתגברות,
אבל שווה...
2. להבין שמי שעומד מולי הוא בנ"א ושתגובה שלי משפיעה עליו לדורות.
מנסיון אישי שלי, להשתדל שגם כשמתפרצים על משהו,
(ובטוח שגם אחרי כל העצות החכמות שיש כאן זה עדיין יקרה...)
להשתדל לכעוס על המעשה ולא על העושה.
לדוג': למה המשחקים מפוזרים עכשיו?? ולא - למה פזרת את המשחקים??
זה מאד משמעותי לצד השני במיוחד כשמדובר בילדים
מנסיון אישי שלי, להשתדל שגם כשמתפרצים על משהו,
(ובטוח שגם אחרי כל העצות החכמות שיש כאן זה עדיין יקרה...)
להשתדל לכעוס על המעשה ולא על העושה.
לדוג': למה המשחקים מפוזרים עכשיו?? ולא - למה פזרת את המשחקים??
זה מאד משמעותי לצד השני במיוחד כשמדובר בילדים
רעיון מוכר וטוב
אבל עוד יותר חשוב זה לא להתפרץ
כי כשילד רואה את אמא שלו מתפרצת עליו אני לא בטוחה שהוא מחלק אם
התפרצו כך או כך
ועל זה השאלה ויש פה כמה וכמה רעיונות מעשים איך לא לבוא להתפרצות
בלת"ק
פעם שמעתי שיחה מאדם חשוב מאד בנושא, והוא הסביר ששום עצה לא תועיל בשעת הכעס.
החכמה היא לחיות במצב שלא תגיע למצב של כעס.
ראיה לזה, כל העצות של הרמב"ן באיגרתו הם עצות לפני שמגיעים לכעס.
והעצות הם. תתנהג תמיד, לדבר כל דבריך בנחת לכל אדם ובכל עת ובזה תינצל מן הכעס.
על כל מילה כאן אפשר לכתוב חוברת. אבל זה הכיוון. לדבר תמיד, לכל אחד, בנחת. (נחת הכוונה לאט, ובקול נמוך)
מי שיתרגל בזה, אז כשיגיע שעת הנסיון הוא כבר לא יכעס.
אשה סיפרה לי שהיא ישבה פעם בשיעור והרב אמר שם את הדברים הכי גרועים על מי שכועס
שאין אפשרות לתקן את הפגם שעושים לנשמה וכו
אחרי השיעור היא ניגשה לרב ואמרה לו אני אמא לשלוש ילדים קטנים
ויש לי ביום מאה נסיונות של כעס ואני מאוד משתדלת לעמוד בנסיונות
אם פעם אחת קורה שאני לא מצליחה אני אבודה לתמיד ואין לי שום אפשרות לתקן
הרב אמר לה ממש לא הכוונה זה לאשה שאומרת אני כועסת וזהו ואני כעסנית וזהו
אבל אשה שעובדת על עצמה עוד פעם ועוד פעם ובסוף היום היא כבר לא הצליחה וכעסה
לא קרה כלום אי נשארת אשה צדיקה וטובה מאוד לילדים
אותי זה מאוד חיזק
רעיון מוכר וטוב
אבל עוד יותר חשוב זה לא להתפרץ
כי כשילד רואה את אמא שלו מתפרצת עליו אני לא בטוחה שהוא מחלק אם
התפרצו כך או כך
ועל זה השאלה ויש פה כמה וכמה רעיונות מעשים איך לא לבוא להתפרצות
אולי הילד לא מחלק, אבל לפחות הוא לא חוטף מילים שפוגעות בו אישית וזה המון!
ילד יכול לסחוב שנים משפט פוגע שנאמר בכעס של רגע
קשה מאוד לא לכעוס בכלל על הילדים אבל קריטי מה מוציאים מהפה בשעת הכעס
אני לא מדבר על ההתמודדות עם הרגע של הכעס עצמו
יש הרבה שיטות וכמו שכתבו כמה וכמה מן הכותבים הנכבדים
למשל:
לנשום כמה נשימות
לספור עד 10 או עד 3
לזהות מראש מה הטריגרים ולהשתדל להימנע מהם
להשתדל לא להיות עייף או רעב או גם וגם
(לנסות להשתמש בריטלין או אטנט )
אבל מה שאני רוצה להאיר, זו נקודה אחרת.
אחת הבעיות ואולי הקשה ביותר בהתמודדות עם מידת הכעס
(ובעצם עם כל מידה ומידה בעבודת המידות)
היא ההתמודדות עם הכישלונות
קשה, קשה מאד להתמודד עם התסכול שאדם מרגיש אחרי התפרצות כעס / זעם
ועל אחת כמה וכמה כשזה קורה לאחר כמה פעמים של חריקת שיניים, התאפקות בכח והצלחה במשימה הקשה של 'לא לכעוס'
תחושת חוסר אונים חריפה
חידלון
ייאוש
מחשבות מדוכדכות כדוגמת: 'כמה שאני עובד, אני תמיד נשאר באותו המקום'
על אופן ההתמודדות עם נקודה כואבת זו שמעתי ממו"ר שליט"א כלל חשוב
הדבר ידוע שכאשר מתמודדים עם מידה כלשהיא או שינוי הרגל כלשהו
זה לא קורה ברגע
זה תהליך ארוך
באמצע יש הצלחות רבות אך גם כישלונות רבים
וזה ידוע ומפורסם
אבל חידש לי הרב, שבכדי לא להתייאש ובכדי לראות את ההתקדמות, צריך לשים לב ולבחון כמה פרמטריםלאורך זמן,
ולמשל במידת הכעס
כמה זמן עבר מן ההתפרצות הקודמת
מה הייתה עוצמת הכעס
תוך כמה זמן אדם נרגע ומפסיק לכעוס על עצמו על זה שהוא כעס [כשזה מתנקז החוצה בכך שהוא ממשיך להחזיק את עצמו בכעס על אחרים...]
ואפשר ממש לצייר גרף
כאשר יש מדד לכל אחד מהפרמטרים הנ"ל
ולבדוק לאורך ציר זמן
מניסיון
זה פשוט פותח את העיניים
ואתה רואה את ההתקדמות מפעם לפעם
ולא, זה לא שאין תחושת תסכול אחרי כשלון
ולפעמים אפילו יש ח"ו עליה / ירידה במדדים
אבל כשאדם עובד ומתאמץ פעם אחר פעם בגבורת נפש
בסוף רואים איך שהגרפים מצביעים על התקדמות נפלאה
וזה מביא לכך שאדם לא יתייאש, ויפסיק לחשוב שהוא לא התקדם במאומה
כי הוא רואה את ההתקדמות, ומסוגל להכיל את תחושת הכישלון הזמני בקרב הספציפי
ויכול להתחזק ולהמשיך הלאה עם תחושת ההצלחה הכללית במערכה כולה
בברכת הצלחה בעבודה המאתגרת ומלאת הסיפוק
העבודה שעבורה ירדנו לעולם
עבודת המידות
ב'ספר החינוך' במצות 'לא תקום' (מצוה רמא): "משרשי המצוה, שידע האדם ויתן אל לבו, כי כל אשר יקרהו מטוב עד רע, הוא סיבה שתבוא עליו מאת השם ב"ה, ומיד האדם מיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון השם ב"ה, על כן כשיצערהו או יכאיבהו אדם ידע בנפשו, כי עוונותיו גרמו והשי"ת גזר עליו בכך, ולא ישית מחשבותיו לנקום ממנו כי הוא אינו סיבת רעתו, כי העוון הוא המסבב, וכמו שאמר דוד ע"ה: 'הניחו לו ויקלל כי אמר לו השם יתברך', תלה הענין בחטאו ולא בשמעי בן גרא"
אמונה וביטחון (לימוד בצורה יסודית ועיונית ועבודת חיים, לא סתם לשמוע סיפורי אמונה וכולי - אני ממליצה מאוד את שעורי הר' שמעון שפיצער- אלא שהם באידיש - לא יודעת אם רלבנטי לך.
מנסיון אני גם בטבע אדם עם דם חם שרותח בקלות...
לעבוד על עין טובה ופרגון..
ותפילה! תפילה!
והבא להיטהר - מסייעין אותו.
(אני שמעתי בשם הרה''ק ר' יוחנן מסטולין קרלין זיע''א שאמר עצה להנצל מהכעס למלא פיו מים - כפשוטו (לקחת כוס מים ולמלאות בפה ולא לבלוע - ) חמש דקות.
לי עזר פעם כשממש הלכתי להתפוצץ ממשהו.
(רק שיש פעמים שזה במקום ציבורי ואז אי אפשר לעשות..)
אני מבקש מעומק הלב
גם אם הדברים הבאים לא ימצאו חן בעיני אי מי, מכל סיבה שהיא
אנא ונא
לא לכעוס עלי
לדעתי, איך שאני הבנתי את דברי רבותיי ומחנכיי
אף אחד לא אשם בכך שיש בו את מידת הכעס
כל אחד מתמודד עם מידות כאלו ואחרות שהוא צריך לשפרם
וכמו שאומר הפתגם המפורסם
המשל באדיבות GPT
פעם, באחת העיירות במזרח אירופה, חי לו קומוניסט נלהב שנהג להרצות בפני תושבי המקום על עקרונות השוויון והקולקטיביזם. יום אחד, אסף סביבו את כל אנשי העיירה בכיכר המרכזית, ופתח בנאום חוצב להבות:
"חברים יקרים! הגיע הזמן שנבין – כל הרכוש שייך לכולם! אין יותר שלי ושלך – הכל משותף! כל אחד יתרום את רכושו, וכולנו נחיה בשוויון ובאחווה."
הקהל הנהן בהסכמה, והקומוניסט המשיך בהתלהבות:
"אם יש למישהו שדה – השדה שייך לכולם!"
"נכון מאוד!" קראו האנשים.
"אם יש למישהו בית – הבית שייך לכולם!"
"נכון מאוד!" השיבו כולם פה אחד.
הקומוניסט, שראה את ההתלהבות, המשיך בדבריו:
"ואם יש למישהו תרנגול – גם התרנגול שייך לכולם!"
לפתע, קם אחד מהקהל, איכר פשוט, ואמר:
"על שדות – שיהיו של כולם, אין לי בעיה. על בתים – גם כן. אבל על תרנגול – לא מסכים!"
הקומוניסט הופתע ושאל:
"למה דווקא על התרנגול אתה מתעקש?"
ענה האיכר:
"כי שדה – אין לי. בית – גם לא. אבל תרנגול – יש לי!"
מידת הכעס איננה שונה מכל מידה אחרת שהקב"ה נתן לאדם בכדי שיעבוד עליה
צריך לעבוד על מידת הכעס, בוודאי
אבל כמו בכל מידה שרוצים לשפר ולתקן, צריך תכנית עבודה מסודרת
צריך אסטרטגיה שתביא את האדם לתוצאות
ככל הנראה, יהיו רבים שיחלקו על המשפט הבא
'אדם לא צריך להוציא את עצמו להורג בגלל שיש אירועים בהם הוא כועס על אחרים,
גם אם בשעת כעסו הוא עושה מעשים או מתבטא בצורה פוגענית.
וגם אם זה מתרחש פעמים רבות'
לא, לא שזה בסדר. חס וחלילה, חס ושלום! אסור בשפו"א להעליב או לצער אדם מישראל!!!! ואין שום הצדקה למעשה או דיבור שפוגע ביהודי אחר!
אם אדם גרם ח"ו צער ועוגמ"נ ליהודי אחר, הוא חייב להתנצל בצורה אמיתית ולבקש את מחילתו של הנפגע
ואין כלל מקום לתירוץ והצטדקות בנוסח 'הייתי עצבני' 'אתה הרגזת אותי'
חייבים לבקש סליחה
לא משנה מי הפוגע ומי הנפגע
אבא, בן, בת, חמות, תלמיד, אח, חבר
חייבים לבקש סליחה.
סליחה אמיתית, בקשת סליחה שמאד מאד לא נעים לבקש אותה, בקשת סליחה המתקבלת.
אבל בעבודת המידות יהודי צריך לדעת לראות את התמונה הכוללת
ואם אדם מסתובב עם תחושת אשמה שהוא האמא/אבא/מחנך/חבר הגרוע ביותר בעולם
אם כל הזמן הוא חנוק ממיליוני אצבעות וירטואליות מאשימות המופנות אליו
ואומר לעצמו ללא הפסקה
"אתה רוצח" "אתה גרמת לאנשים להסתובב עם חריצים בנפש לכל חייהם"
זה לא יביא אותו להתאפק בפעם הבאה
להיפך!!!
זה מחליש את כוחותיו. ואדרבה, זה גורם שהוא פחות יוכל לשלוט על כעסו
אם אדם חוזר ואומר לעצמו "אסור לכעוס!!!" "אסור לכעוס!!!" "אסור לכעוס!!!"
אם הוא מנסה להתמודד ע"י כך שהוא קורא / לומד / שומע כמה שהכעס אסור / מתועב / מכוער
צר לי, זה לא יעזור
זה רק יגרום לאדם לכעוס על עצמו על כך שהוא כועס
ולהתפוצץ מכעס כפול ומשולש על מי שהביא אותו לכעס
אני לא יודע, אולי אני שונה מאנשים אחרים
אבל מניסיוני האישי
כשאני מנסה לשנות מידה או הרגל [בכל תחום שהוא] ע"י הלקאה עצמית
זה ממש ממש לא עוזר. להיפך, זה מגדיל את הבעיה
ולא נראה לי שזה משתנה אחרי 100 או 2,000 פעמים
וכמו שמצטטים בשם איינשטיין
"מהי טיפשות? לעשות שוב את אותה הפעולה בדיוק ולצפות לתוצאה שונה, זוהי טיפשות"
הקב"ה נתן לנו גם את המידות שנקראות "רעות"
המידות שכל אחד מבין שצריך לקחת אותם למקומם הטוב, לעדן, לשלוט בהם ובהערת אגב; לדעתי, אין כזה דבר "מידות טובות" "מידות רעות". אדם צריך לשלוט על כל מידותיו ולדעת להשתמש בכל אחת ואחת מהם רק על פי התורה. שזה תלוי בזמן, במקום ומי האנשים בסיטואציה. ולדוגמה; מה שנאמר "כל המרחם..."
והוא גם נתן ונותן לנו את הכוחות להתמודד עמם
בסבלנות, אט אט, בהדרגה ולא בהפלגה
לא להיבהל, לא להאשים את עצמי או את סובביי
לא למתוח ביקורת צולבת, לא על עצמי ולא על אחרים
"בְּשׁוּבָה וְנָחַת תִּוָּשֵׁעוּן"
יהודי צריך לחיות בהודיה לקב"ה על החיים המופלאים שהוא נותן לנו
לשמוח עם עצם הזכות להיות יהודי
לא להפסיק להתרגש מן המתנה שאין דומה לה: הזכות לקיים מצוות ולעשות את רצונו יתברך
לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להבטל ממנה
וכמו ששרים היום "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"
הקב"ה לא דורש מאתנו תוצאות, הוא רק נותן לנו דרך - מסלול
אנחנו בדרך, אנחנו כל הזמן מתקדמים
כולנו יהודים טובים, כולנו מקורות אור לעולם כולו
הקב"ה אוהב כל יהודי ויהודי ללא יוצא מן הכלל אהבה שאי אפשר לתאר
וכולנו - בניו משתדלים ומתאמצים מאד לעשות רק טוב
טוב לעצמנו (כן, לעשות טוב לעצמי זה לא דבר פסול. כמובן, לא כאשר זה נעשה ע"י דריכה על אחרים...)
טוב לזולתנו (גם אם אנחנו לא תמיד מצליחים)
טוב לקב"ה ולעולם כולו
אני מבקש מעומק הלב
גם אם הדברים הבאים לא ימצאו חן בעיני אי מי, מכל סיבה שהיא
אנא ונא
לא לכעוס עלי
לדעתי, איך שאני הבנתי את דברי רבותיי ומחנכיי
אף אחד לא אשם בכך שיש בו את מידת הכעס
כל אחד מתמודד עם מידות כאלו ואחרות שהוא צריך לשפרם
וכמו שאומר הפתגם המפורסם
המשל באדיבות GPT
פעם, באחת העיירות במזרח אירופה, חי לו קומוניסט נלהב שנהג להרצות בפני תושבי המקום על עקרונות השוויון והקולקטיביזם. יום אחד, אסף סביבו את כל אנשי העיירה בכיכר המרכזית, ופתח בנאום חוצב להבות:
"חברים יקרים! הגיע הזמן שנבין – כל הרכוש שייך לכולם! אין יותר שלי ושלך – הכל משותף! כל אחד יתרום את רכושו, וכולנו נחיה בשוויון ובאחווה."
הקהל הנהן בהסכמה, והקומוניסט המשיך בהתלהבות:
"אם יש למישהו שדה – השדה שייך לכולם!"
"נכון מאוד!" קראו האנשים.
"אם יש למישהו בית – הבית שייך לכולם!"
"נכון מאוד!" השיבו כולם פה אחד.
הקומוניסט, שראה את ההתלהבות, המשיך בדבריו:
"ואם יש למישהו תרנגול – גם התרנגול שייך לכולם!"
לפתע, קם אחד מהקהל, איכר פשוט, ואמר:
"על שדות – שיהיו של כולם, אין לי בעיה. על בתים – גם כן. אבל על תרנגול – לא מסכים!"
הקומוניסט הופתע ושאל:
"למה דווקא על התרנגול אתה מתעקש?"
ענה האיכר:
"כי שדה – אין לי. בית – גם לא. אבל תרנגול – יש לי!"
מידת הכעס איננה שונה מכל מידה אחרת שהקב"ה נתן לאדם בכדי שיעבוד עליה
צריך לעבוד על מידת הכעס, בוודאי
אבל כמו בכל מידה שרוצים לשפר ולתקן, צריך תכנית עבודה מסודרת
צריך אסטרטגיה שתביא את האדם לתוצאות
ככל הנראה, יהיו רבים שיחלקו על המשפט הבא
'אדם לא צריך להוציא את עצמו להורג בגלל שיש אירועים בהם הוא כועס על אחרים,
גם אם בשעת כעסו הוא עושה מעשים או מתבטא בצורה פוגענית.
וגם אם זה מתרחש פעמים רבות'
לא, לא שזה בסדר. חס וחלילה, חס ושלום! אסור בשפו"א להעליב או לצער אדם מישראל!!!! ואין שום הצדקה למעשה או דיבור שפוגע ביהודי אחר!
אם אדם גרם ח"ו צער ועוגמ"נ ליהודי אחר, הוא חייב להתנצל בצורה אמיתית ולבקש את מחילתו של הנפגע
ואין כלל מקום לתירוץ והצטדקות בנוסח 'הייתי עצבני' 'אתה הרגזת אותי'
חייבים לבקש סליחה
לא משנה מי הפוגע ומי הנפגע
אבא, בן, בת, חמות, תלמיד, אח, חבר
חייבים לבקש סליחה.
סליחה אמיתית, בקשת סליחה שמאד מאד לא נעים לבקש אותה, בקשת סליחה המתקבלת.
אבל בעבודת המידות יהודי צריך לדעת לראות את התמונה הכוללת
ואם אדם מסתובב עם תחושת אשמה שהוא האמא/אבא/מחנך/חבר הגרוע ביותר בעולם
אם כל הזמן הוא חנוק ממיליוני אצבעות וירטואליות מאשימות המופנות אליו
ואומר לעצמו ללא הפסקה
"אתה רוצח" "אתה גרמת לאנשים להסתובב עם חריצים בנפש לכל חייהם"
זה לא יביא אותו להתאפק בפעם הבאה
להיפך!!!
זה מחליש את כוחותיו. ואדרבה, זה גורם שהוא פחות יוכל לשלוט על כעסו
אם אדם חוזר ואומר לעצמו "אסור לכעוס!!!" "אסור לכעוס!!!" "אסור לכעוס!!!"
אם הוא מנסה להתמודד ע"י כך שהוא קורא / לומד / שומע כמה שהכעס אסור / מתועב / מכוער
צר לי, זה לא יעזור
זה רק יגרום לאדם לכעוס על עצמו על כך שהוא כועס
ולהתפוצץ מכעס כפול ומשולש על מי שהביא אותו לכעס
אני לא יודע, אולי אני שונה מאנשים אחרים
אבל מניסיוני האישי
כשאני מנסה לשנות מידה או הרגל [בכל תחום שהוא] ע"י הלקאה עצמית
זה ממש ממש לא עוזר. להיפך, זה מגדיל את הבעיה
ולא נראה לי שזה משתנה אחרי 100 או 2,000 פעמים
וכמו שמצטטים בשם איינשטיין
"מהי טיפשות? לעשות שוב את אותה הפעולה בדיוק ולצפות לתוצאה שונה, זוהי טיפשות"
הקב"ה נתן לנו גם את המידות שנקראות "רעות"
המידות שכל אחד מבין שצריך לקחת אותם למקומם הטוב, לעדן, לשלוט בהם ובהערת אגב; לדעתי, אין כזה דבר "מידות טובות" "מידות רעות". אדם צריך לשלוט על כל מידותיו ולדעת להשתמש בכל אחת ואחת מהם רק על פי התורה. שזה תלוי בזמן, במקום ומי האנשים בסיטואציה. ולדוגמה; מה שנאמר "כל המרחם..."
והוא גם נתן ונותן לנו את הכוחות להתמודד עמם
בסבלנות, אט אט, בהדרגה ולא בהפלגה
לא להיבהל, לא להאשים את עצמי או את סובביי
לא למתוח ביקורת צולבת, לא על עצמי ולא על אחרים
"בְּשׁוּבָה וְנָחַת תִּוָּשֵׁעוּן"
יהודי צריך לחיות בהודיה לקב"ה על החיים המופלאים שהוא נותן לנו
לשמוח עם עצם הזכות להיות יהודי
לא להפסיק להתרגש מן המתנה שאין דומה לה: הזכות לקיים מצוות ולעשות את רצונו יתברך
לא עליך המלאכה לגמור, ואין אתה בן חורין להבטל ממנה
וכמו ששרים היום "עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה"
הקב"ה לא דורש מאתנו תוצאות, הוא רק נותן לנו דרך - מסלול
אנחנו בדרך, אנחנו כל הזמן מתקדמים
כולנו יהודים טובים, כולנו מקורות אור לעולם כולו
הקב"ה אוהב כל יהודי ויהודי ללא יוצא מן הכלל אהבה שאי אפשר לתאר
וכולנו - בניו משתדלים ומתאמצים מאד לעשות רק טוב
טוב לעצמנו (כן, לעשות טוב לעצמי זה לא דבר פסול. כמובן, לא כאשר זה נעשה ע"י דריכה על אחרים...)
טוב לזולתנו (גם אם אנחנו לא תמיד מצליחים)
טוב לקב"ה ולעולם כולו
אפשרות של מדיטציה כל יום 15 דקות אם מחשבה על הכעסים ועל החיים אחרי שבוע אתה מרגיש יותר שליטה על הכעסים אחרי חודש לפני שהמנגון הכעס קופץ קופץ לך מנגון שליטה שניה צריך לכעוס מה זה יעזור ואיך זה יעזור
הנושאים החמים
)
לכעוס 
Reactions: אבסולוט פרימה בלרינה, חלומות ירוקים, Harmonyapro ועוד 113 משתמשים116 //