התייעצות כשעבודה הפכה לעיקר והלימוד לטפל, מחשבות של אשת אברך לשעבר

[FOX DIGITAL]

קצת לא מבין מה הולך פה.
יש סיפור מפורסם על מליונר חרדי שנכנס לכולל חזון איש וביקש מראש הכולל שיתן לו רשימה של אברכים שחיתנו ילדים כי הוא רוצה לכסות להם את החובות
לא היה אף אחד!!!!
בורא עולם עוזר למי שמחזיק את העולם שהוא ברא, לא?
ברור שלא קל להיות משפחת אברך שהמחירים עולים והמשכורות יורדות ואם כל ההערכה העצומה לאלה שכן מפרנסים את בני ביתם בכבוד ולא שוכחים לקבוע עיתים לתורה [וביניהם אבי שליט"א] אברך הוא נזר הבריאה עם כל הקושי שכלול בזה נקודה.
מי שחושב אחרת יוכל להתקבל בברכה אצל אחינו מהקהילות הדתיות לאומיות [וכן הם מקבלים לקהילות שלהם גם כאלה שהולכים עם חולצה לבנה וחליפה שחורה] להקרא "חרדי" עם כל התוכן העמוק של המילה ולחשוב ככה בעיני זה לא אפשרי.

צר לי לערער את השקפותיך המוצקות
אבל זה לא כל כך פשוט
אמנם קיימת גישה כזו בתנועת המוסר של הדורות האחרונים,
אך בהחלט ישנה גישה אחרת בראשונים שההשתדלות איננה תנאי בלבד לקבלת השפע אלא שזהו צורת קיום העולם שמי שעושה את ההשתדלות הראויה ירויח ומי שלא לא ירויח, כמובן שצריך את הסייעתא דשמייא כי בלי זה לא תועיל ההשתדלות, אך לאחר הסייעתא דשמיא ככל שתהיה יותר השתדלות ככה יהיה יותר תוצאות כפי שאנו בדרך כלל רואים זאת בעינינו, וזו צורת הבריאה שהשפע מגיע על ידי עמל האדם בתנאי שיש סייעתא דשמיא.

בעל ספר "עקדת יצחק" ממליץ אפוא לאדם "שלא יעזוב מהחריצות וההשתדלות" עד מקום שידו מגעת, "והנה כאשר יעשה כל אשר בידו אי אפשר על הרוב שלא יהיה לו שכר טוב בעמלו". בעל ה"עיקרים" פותח ומצהיר כי "החריצות וההשתדלות מועיל והכרחי בכל דבר מן הפעולות האנושיות וזה מבואר בכל הפעולות", וממליץ לאדם שיעסוק בכל דרכי ההשתדלות. רבנו בחיי (כד הקמח, ערך ביטחון) מזהיר את הקורא בספרו, "אל תתרשל בעסק הפרנסה, עסוק בענייני הארץ", וה"פלא יועץ" מאשר כי "לפי ההשתדלות והחריצות שיעשו, כן יקום דבר".

 

[yitzhak123]

לחלק גדול מהאברכים וכנראה גם לרוב האברכים זה לא קשה, טוב להם וכיף להם להחזיק את העולם מאשר להיות הייטקיסטים יועצי מס או עוסי"ם

או שטוב להם וכיף להם להחזיק את העולם.
או
שדווקא קשה להם,
דווקא כן היה להם טוב יותר להיות הייטקיסטים יועצי מס או עוסי"ם.

אבל,
או שהם מרגישים שהרוחניות שלהם / של הבית תפגע בכך, ומקריבים את הפרנסה / הסיפוק של עצמם בשביל רוחניות.
או שהם מרגישים מרגישים קושי לעשות צעד שהסביבה שלהם רואה אותו כצעד לא נכון / פגום / סוג ב', אז הם ממשיכים לסבול בכולל.
או שבשלב שבו הם נמצאים בחיים כבר מרגישים שמחוז הפרנסה הנורמלית נסתם בפניהם ועדיף כבר למשוך בכולל.
או שהאישה מפרנסת את הבית ברווח (יש גם כאלו) שמרגיש מיותר לצאת לעבוד בשביל כסף "מיותר", אז הם נשארים בכולל.
או שילוב כלשהו של הסיבות למעלה,
או סיבות אחרות,
האדם הוא מורכב.

נכון שמילדות אנו נחשפים רק ל"סיבות הנכונות והברורות" שבגללם עושים מה שעושים,
ככל שמתבגרים,
מכירים בכך שהעולם, והאדם, הוא לא שחור לבן. הוא מלא בגוונים.

 

[קוונטים]

רוב האברכים שיוצאים לעבוד היום ,לא יוצאים בשביל לחיות יותר בהרחבה.
אלא פשוט בשביל לסגור את החודש בלי חובות.
וגם אחרי שיצאו לעבוד חיים מאוד בפשטות.
ההוצאות המינימליות למשפחה גבוהות מאוד במיוחד על הזוגות הצעירים שמשלמים משכנתא שכירות ועוד

 

[משקיף]

זה לשון האגלי טל [בעל האבני נזר שאגב היה האדמו"ר מסוכטשוב] בהקדמה לספר
"כי עיקר מצוות לימוד התורה שיהא שש ושמח ומתענג בלימודו ואז יהיו דברי התורה נבלעין בדמו"

כמובן שאין הכוונה שעיקר הלימוד צריך להיות בשביל השמחה מהלימוד
אלא שעיקר הלימוד הוא לימוד כזה שבא עם שמחת התורה.

 

[ככר השוק]

את מתארת סגנון מאד מסוים ולא נפוץ של "אברכים"
כשאת ירדת מ2 רכבים- להם מעולם לא היה אחד. נקסט זה מקום יקר עבורם והם לא יוצאים לצימר גם לא פעם בשנה

אבל יש להם 3 ילדי חיידר (2000 לחודש אחרי הנחת אחים) בחור ישיבה קטנה (1000) ילד תורן אצל מטפלת עד 1:30 (1000) ו2 ילדות בבית ספר שזה לפחות חינם והן לוקחות את הקטן מהמטפלת ושומרות עליו בבית.
הם צריכים נעליים, אחד צריך יישור שיניים, בגדים זולים כי המידות משתנות- לא הכנסתי לחישוב. כנ"ל תפילין, כובע וחליפה, ספרי לימוד. כל אלה לא בחישוב בכלל, אולי זה מותרות ומירוץ מיותר.
. אוכל- הכי בסיסי ל8 נפשות עולה לפחות 4000 בחודש.
מגורים- שכירות הכי זולה או משכנתא על דירה קטנה בצפת. 4000? אני אופטימית
עלות נסיעות באוטובוס לילדים עוד כמה מאות בחודש או שזה מותרות?
ולא כיסינו את כל ההוצאות הבסיסיות בלי טיפול זוגי ובלי הפרעת אכילה, ויש להם סיעתא דשמיא מיוחדת שאף אחד לא צליאקי ולא צריך אוכל מיוחד.
תספרי לי איך יוצאים מהמירוץ ומארגנים הכנסה פאסיבית של 14000 שקל בחודש, שזה מה שהמשפחה הזו צריכה גם אם היא גרה בחריש או צפת או ערד, בלי רכב, בלי חופשים ובלי לקנות פיצה בחנות.

לא הצעתי שום דבר לאף אחד, וגם אף אחד באמת לא רוצה.

כתבת יפה, אנשים רוצים להרגיש טוב עם עצמם. לכן הם לוקחים משכנתא מטורפת על דירה שהם נמצאים בה פחות מחצי מהיום, יושבים 9 שעות ביום מול מסך, עושים מיקור חוץ לגידול הילדים שלהם (שלבושים במיטב המחצלות מנקסט) מגיל שלושה וחצי חודשים ופוגשים את בן הזוג שלהם שעתיים ביום במקרה הטוב.

אורח החיים שלהם גורם להם לאושר רב. לכן התינוק שלהם סובל מהפרעת אכילה חמורה בגיל חצי שנה, הבן שלהם בן שמונה וחצי חוזר להרטיב, הם מתחילים לקחת ויגובי כדי להתמודד עם עודף המשקל שלהם והם כל כך מאושרים בזוגיות שלהם עד שהם מפרנסים מטפלת רגשית + מטפל זוגי.
והם לא גומרים את החודש!!!

אז הם הולכים לליווי כלכלי שאומר להם- נו, ברור, הבעל אברך. איך תגמרו את החודש עם משכורת אחת????? צריך להגדיל הכנסות!
אז הבעל יוצא לעבוד, נוספה משכורת ו- הפלא ופלא. הם עדיין לא גומרים את החודש!!!

אבל הם לא צריכים להגדיל הכנסות, הם צריכים להגדיר מחדש את סדר העדיפויות שלהם בחיים. להחליט מה הדבר הכי חשוב להם, בשביל מה הם מרוויחים כסף ומה המטרה. לאן זה מוביל.

אני לא אומרת לאנשים להפסיק לעבוד. ממש ממש ממש לא. אני אומרת לאנשים תצאו מהמרוץ: תתאפסו מחדש על החיים שלכם. יכול להיות שתגיעו למסקנה שאתם באמת באמת רוצים לעבוד 9 שעות ביום, ויותר חשוב לכם לגור ליד ההורים ולקנות סטים של בגדים יד ראשונה ולנסוע לצימר פעמיים בשנה, מאשר לראות את הילדים והבעל שלכם יותר מאשר כמה שעות ספורות ביום. ואז, רק אז, תחליטו כמה כסף אתם צריכים בחודש כדי לממן את אורח החיים שאתם בחרתם בבחירה חופשית מלאה ואז תגדילו הכנסות ותראו ברכה ושפע בעז"ה.
הרבה יותר גרוע לדעתי שבנאדם עובד וחי בלי להבין למה הוא מוציא את הכסף מאשר הולך הכסף ולמה

 

[משקיף]

יש לי הערכה רבה למי שהוא "אברך" [נשאר כל היום בלימוד] מתוך אידיאולוגיה שהתורה היא עיקר החיים וכו'
האנשים הללו, ניכר בהם בכל התנהלות חייהם שהתורה וכל מה שהיא מסמלת היא דגל החיים, אורח החיים שלהם משקף את המהות שבה הם דוגלים ואין דבר מושלם מזה.
אברכים שלומדים 2 סדרים בכולל אבל דרך התנהלותם לא משקפת את העיקרון הזה, כבודם במקומם מונח אבל סביר להניח שמה שמשאיר אותם בכולל זה רק העניין המסגרתי וה"מה יאמרו הבריות", ובמצב כזה זאת שאלת רב אמיתית האם זה מצדיק אורח חיים קשה לבני המשפחה- תלוי כל מצב לאשורו.

 

[כתר מלוכה]

או שטוב להם וכיף להם להחזיק את העולם.
או
שדווקא קשה להם,
דווקא כן היה להם טוב יותר להיות הייטקיסטים יועצי מס או עוסי"ם.

אבל,
או שהם מרגישים שהרוחניות שלהם / של הבית תפגע בכך, ומקריבים את הפרנסה / הסיפוק של עצמם בשביל רוחניות.
או שהם מרגישים מרגישים קושי לעשות צעד שהסביבה שלהם רואה אותו כצעד לא נכון / פגום / סוג ב', אז הם ממשיכים לסבול בכולל.
או שבשלב שבו הם נמצאים בחיים כבר מרגישים שמחוז הפרנסה הנורמלית נסתם בפניהם ועדיף כבר למשוך בכולל.
או שהאישה מפרנסת את הבית ברווח (יש גם כאלו) שמרגיש מיותר לצאת לעבוד בשביל כסף "מיותר", אז הם נשארים בכולל.
או שילוב כלשהו של הסיבות למעלה,
או סיבות אחרות,
האדם הוא מורכב.

נכון שמילדות אנו נחשפים רק ל"סיבות הנכונות והברורות" שבגללם עושים מה שעושים,
ככל שמתבגרים,
מכירים בכך שהעולם, והאדם, הוא לא שחור לבן. הוא מלא בגוונים.

כנראה זה תלוי בסביבה של כל אחד.
ברוך ה' בסביבה שאני חי החלק המובלט בהודעה שלך פחות קיים.
אני זוכה גם לדבר על זה ולערוך שיחות עומק עם אברכים, הם מלאי מימוש עצמי, ומרגישים שהם עושים את הדבר הכי טוב ונכון להם ולעולם.
גם כאלו שבשלב חיתון ילדים.
אני גם רואה ס"ד מטורפת לי ולעוד כאלו שאני מכיר, דברים שאין לי שום דרך להסביר אותם.
יכול להיות שזה תלוי בסגנון של אברכים, ובאיזה כוללים הם נמצאים, וכמה הם לומדים את הדברים שהם רוצים, כמה הם מתקדמים ומחייבים את עצמם וכו'.

 

[קוונטים]

ויש יותר ויותר אברכים שחשקה נפשם בתורה ,אבל מבינים שאין ברירה וחייבים לחם וקורת גג לילדיהם.
וללא ספק שיקבלו שכר רב על הרצון ללמוד.
"מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה" (מסכת קידושין)
וגם יקבלו שכר על החסד שעושים עם בני ביתם על כך שעובדים ומביאים כסף שמאכילים אותם ונותנים להם קורת גג.
יהודי טוב עושה מה שצריך מה שהקב"ה מבקש ממנו ,ולא מה שהוא רוצה ומקבל כבוד ...
יכול להיות שמה שהתאים לדור של פעם שקיבלו דירות בלי משכנתא לשבת בכולל כל היום , כבר לא כל כך מתאים לדור של היום.
שמשלמים לרוב עלויות גבוהות מאוד עבור שכירות או משכנתא

 

[כתר מלוכה]

את מתארת סגנון מאד מסוים ולא נפוץ של "אברכים"
כשאת ירדת מ2 רכבים- להם מעולם לא היה אחד. נקסט זה מקום יקר עבורם והם לא יוצאים לצימר גם לא פעם בשנה

אבל יש להם 3 ילדי חיידר (2000 לחודש אחרי הנחת אחים) בחור ישיבה קטנה (1000) ילד תורן אצל מטפלת עד 1:30 (1000) ו2 ילדות בבית ספר שזה לפחות חינם והן לוקחות את הקטן מהמטפלת ושומרות עליו בבית.
הם צריכים נעליים, אחד צריך יישור שיניים, בגדים זולים כי המידות משתנות- לא הכנסתי לחישוב. כנ"ל תפילין, כובע וחליפה, ספרי לימוד. כל אלה לא בחישוב בכלל, אולי זה מותרות ומירוץ מיותר.
. אוכל- הכי בסיסי ל8 נפשות עולה לפחות 4000 בחודש.
מגורים- שכירות הכי זולה או משכנתא על דירה קטנה בצפת. 4000? אני אופטימית
עלות נסיעות באוטובוס לילדים עוד כמה מאות בחודש או שזה מותרות?
ולא כיסינו את כל ההוצאות הבסיסיות בלי טיפול זוגי ובלי הפרעת אכילה, ויש להם סיעתא דשמיא מיוחדת שאף אחד לא צליאקי ולא צריך אוכל מיוחד.
תספרי לי איך יוצאים מהמירוץ ומארגנים הכנסה פאסיבית של 14000 שקל בחודש, שזה מה שהמשפחה הזו צריכה גם אם היא גרה בחריש או צפת או ערד, בלי רכב, בלי חופשים ובלי לקנות פיצה בחנות.

יש לי הרבה יותר נפשות ממה שהוזכר בהודעה זו, ולעיתים גם הרבה יותר הוצאות.
ואנחנו רואים ס"ד בלי שום הגיון.

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

בלת"ק,
לא יודע האם מכל הפטפטת פה ייצא משהו, אבל במידה וכן:

אני חושב שנדרש שינוי תכנוני יסודי בעולם החסידי (בעיקר).

כידוע, רוב הבחורות מהסמינרים החסידיים מגיעות לחתונה בגיל מוקדם וללא כל מקצוע מסודר ומניב.
זה נובע משלל סיבות, שמביאות את התוצאה שאין כמעט מגמות שיכולות להביא לבית פרנסה מספקת.
בתוך שנה וחצי שנתיים - כמה צפוי - חלק ניכר מאוד מהזוגות נכנסים לביצה. מי יותר ומי יותר-יותר.
אין משכורת של האישה, והבעל בכולל.
לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שבדיוק זה המתכון הבטוח ליציאה מהעולם הכוללים.
חבל וכואב ועצוב.

 

[ככר השוק]

יש לי הרבה יותר נפשות ממה שאתה מזכיר, ולעיתים גם הרבה יותר הוצאות.
ואנחנו רואים ס"ד בלי שום הגיון.

ב"ה! לכל אחד המסלול שלו
אבל יש אברכים רבים, רבים, שבלי מירוץ ובלי התיאור המעליב שהיה כאן, לא מסתדרים. והם קורסים. נפשית, רפואית, זוגית. כל אחד כמעט מכיר משפחות כאלה (כולל בכולל חזוא שאני מכירה אברך שנפטר מדום לב כשהיה בקריסה כלכלית, אפרופו הצ'יזבטים שסופרו פה)

 

[טורונטיאני]

בלת"ק חלקי, רוב האברכים יכולים להסתדר ב"ה גם בצמצום. אבא שלי אברך ואמא שלי במשכורת די נמוכה עם הרבה מאד ילדים וב"ה לא חסר ואל יחסר, ומעולם לא היו במינוס. יש כאלו שבמצב שבאמת אין ברירה ואז צריך לפנות לגדול בישראל שישמע את כל הפרטים ולשאול מה לעשות. אבל בכללי נשמע כאילו כל האברכים לא יכולים להסתדר. וזה לא נכון.
אבל כן, זה אומר חיים של תורה- לא מסעדות כל יום, טיסות לחו"ל ושיפוץ כל כמה שנים

 

[כתר מלוכה]

ב"ה! לכל אחד המסלול שלו
אבל יש אברכים רבים, רבים, שבלי מירוץ ובלי התיאור המעליב שהיה כאן, לא מסתדרים. והם קורסים. נפשית, רפואית, זוגית. כל אחד כמעט מכיר משפחות כאלה (כולל בכולל חזוא שאני מכירה אברך שנפטר מדום לב כשהיה בקריסה כלכלית, אפרופו הצ'יזבטים שסופרו פה)

יכול להיות.
באתי רק לאזן, ולומר שקיימת בהחלט תופעה כזו של נס שאני חווה על בשרי,. אני לא יכול לדבר בשם אחרים.
בנוסף, רוב האברכים שאני מכיר בסביבתי - טוב להם ורואים עליהם שמחה חיצונית ופנימית.

 

[ARD]

רוב האברכים שיוצאים לעבוד היום ,לא יוצאים בשביל לחיות יותר בהרחבה.
אלא פשוט בשביל לסגור את החודש בלי חובות.
וגם אחרי שיצאו לעבוד חיים מאוד בפשטות.
ההוצאות המינימליות למשפחה גבוהות מאוד במיוחד על הזוגות הצעירים שמשלמים משכנתא שכירות ועוד

הם אולי עושים את זה כדי לסגור חודש.
אבל להמשיך לשמור על אותה רמת חיים כשיש עוד משכורת זה קשה מאוד...

בסופו של דבר זה רמת החיים משפיע מאוד על כל ענייני הכספים...

אני מכירה שני אחים, אחד עובד עם משכורת גבוהה במיוחד ואשתו ג"כ והשני אברך עם אשה מורה
האח האברך עם יותר כסף מאשר האח העובד, ואני לא משייכת את זה לענייני ס"ד, למרות שהכל כך,
לפי דרך הטבע זה נראה שזה בגלל רמת החיים.

 

[nori]

אבל יש להם 3 ילדי חיידר (2000 לחודש אחרי הנחת אחים) בחור ישיבה קטנה (1000) ילד תורן אצל מטפלת עד 1:30 (1000)

היא כבר טענה שגם דברים שנראים לאחרים מובנים מאליהם הם בחירה.
לשלוח לחיידר וישיבה זה בחירה, מי אמר שהיא בחרה בזה ואולי זה לא רלונטי לה? מגדלת 5 קטנים בחינוך ביתי. סתם הצעה.
הכותבת מציעה אורח חיים אלטרנטיבי וציינה במפורש שלא מתאים לכולם.
אבל מאחר והוא מענין ואולי חלקים ממנו אנשים יכולים לאמץ אני מציעה להתענין בכבוד ולא להתקיף. לטובת כולם.
זה ממש לא נעים שאם מישהו חושב אחרת צריך לקטול אותו כדי להגן על אורח חיים שאנחנ וחיים בו. זה בסדר שהיא בחרה אחרת. זכותה.
ומן הסתם לא מעט ממתעניני הנושא מחפשים איזון או רעיונות להתמודדות עם יוקר המחיה לא כדאי להבריח בדיוק את האנשים שמצאו רעיונות מחוץ לקופסא (גם אם הרעיונות האלה לא מתאים לכל אחד, אומרת שוב).

 

[משקיף]

בלת"ק,
לא יודע האם מכל הפטפטת פה ייצא משהו, אבל במידה וכן:

אני חושב שנדרש שינוי תכנוני יסודי בעולם החסידי (בעיקר).

כידוע, רוב הבחורות מהסמינרים החסידיים מגיעות לחתונה בגיל מוקדם וללא כל מקצוע מסודר ומניב.
זה נובע משלל סיבות, שמביאות את התוצאה שאין כמעט מגמות שיכולות להביא לבית פרנסה מספקת.
בתוך שנה וחצי שנתיים - כמה צפוי - חלק ניכר מאוד מהזוגות נכנסים לביצה. מי יותר ומי יותר-יותר.
אין משכורת של האישה, והבעל בכולל.
לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שבדיוק זה המתכון הבטוח ליציאה מהעולם הכוללים.
חבל וכואב ועצוב.

המושג "אברך כולל" אינו מסמל שום מסורת בעם ישראל.
כמובן כולנו מכירים את הנאמר והגית בה יומם ולילה
ובכל זאת לאורך השנים עוד מימות התנאים לאורך כל ההיסטורייה לא היה ידוע מהמושג אברך כולל
וזאת למה? כי והגית בה יומם ולילה מדגיש את הצורך בלהיות מונח בתורה ושהשאיפה העיקרית תהיה ללימוד [וזה לא נעשה בדוקא במסגרת כולל]
ואילו "אברך כולל" בימינו מסמל בעיקר: לא לצאת לעבודה. וזה חבל וכואב ועצוב.

נכון שבימנו, כמו בכל הימים, יש חשיבות להישארות במסגרת מכמה טעמים,
רק שצריך לשים את המושג הזה [אברך כולל] במשבצת הנכונה [כהמשך להודעתי הקודמת. עיי"ש].

 

[ככר השוק]

היא כבר טענה שגם דברים שנראים לאחרים מובנים מאליהם הם בחירה.
לשלוח לחיידר וישיבה זה בחירה, מי אמר שהיא בחרה בזה ואולי זה לא רלונטי לה? מגדלת 5 קטנים בחינוך ביתי. סתם הצעה.
הכותבת מציעה אורח חיים אלטרנטיבי וציינה במפורש רשלא מתאים לכולם.
אבל מאחר והוא מענין ואולי חלקים ממנו אנשים יכולים לאמץ אני מציעה להתענין בכבוד ולא להתקיף. לטובת כולם.
זה ממש לא נעים שאם מישהו חושב אחרת צריך לקטול אותו כדי להגן על אורח חיים שאנחנ וחיים בו. זה בסדר שהיא בחרה אחרת. זכותה.
ומן הסתם לא מעט ממתעניני הנושא מחפשים איזון או רעיונות להתמודדות עם יוקר המחיה לא כדאי להבריח בדיוק את האנשים שמצאו רעיונות מחוץ לקופסא (גם אם הרעיונות האלה לא מתאים לכל אחד, אומרת שוב).

יש לי חשד מבוסס שמדובר על לקחת כסף של נכס ולהשקיע במיזמים מפוקפקים שמבטיחים הכנסה פסיבית. בין אם בארץ ובין אם בחו"ל. אלה סיסמאות שרבים הפילו ועוד יפילו ל"ע. ולכן ההתנגדות
משפחות צריכות כסף אמיתי כדי לחיות. לא הרפתקאות כלכליות וסיסמאות על זה שפשוט צריך לרצות, לראות את האור ולצאת ממירוץ העכברים

 

[עובר דירה]

ב"ה! לכל אחד המסלול שלו
אבל יש אברכים רבים, רבים, שבלי מירוץ ובלי התיאור המעליב שהיה כאן, לא מסתדרים. והם קורסים. נפשית, רפואית, זוגית. כל אחד כמעט מכיר משפחות כאלה (כולל בכולל חזוא שאני מכירה אברך שנפטר מדום לב כשהיה בקריסה כלכלית, אפרופו הצ'יזבטים שסופרו פה)

לא כ"כ מסכימה עם זה!
מהכרות עם כל המשפחה שסביבי משני הצדדים שכולם חוץ מאחד אברכים.
וחיים בשמחה גדולה ויכול להיות שגם עם קשיים... כמו כולם...
אף אחד לא מתכנן לעזוב את הכולל בגלל כסף..
אולי בגלל דברים אחרים...
מההכרות שלי כל מי שעוזב - החוסר סיפוק והמימוש העצמי גובר על הכל בסוף ולכן עוזבים...
(אני מדברת על זוגות שעוד לא בשלב של בר מצוות...)
אף אחד לא קורס וודאי שלא נפשית וזוגית בגלל כסף...
ולא חושבת שאף אחד מהם גם אם היה עובד לא היו לא פחות קשיים.
להפך שזה שיצא לעבוד זה רק בגלל חוסר המימוש העצמי שלו וממש לא בגלל כסף.
ויש לו יותר קשיים כלכליים... וחי לא יותר טוב מכולם בשום צורה!
יש סיעתא דשמיא מטורפת שמי שלא אברך לעולם לא יבין.
זה לא משהוא שניתן להסבר בשום צורה!
מאד מבינה מי שיוצא לעבוד...
בפרט מי שגדל על זה וזה צורת החיים שהוא מכיר...
ואדמוריו ורבותיו תומכים בזה לכלתחילה.

וכן אני עובדת מאדדד קשה ובעלי אברך...
ומאד רוצים להגדיל הכנסות אבל הרבה תלוי בי,
יכולה בהחלט פי מליון להסתפק במועט ולקנות הרבה פחות...
אני לא עובדת בהייטק, ממש ממש לא!
ויש לי חובות על דירה 8000 ש"ח לחודש.
וב"ה שמחים ואיכשהוא מסתדרים!

 

[טורונטיאני]

המושג "אברך כולל" אינו מסמל שום מסורת בעם ישראל.
כמובן כולנו מכירים את הנאמר והגית בה יומם ולילה
ובכל זאת לאורך השנים עוד מימות התנאים לאורך כל ההיסטורייה לא היה ידוע מהמושג אברך כולל
וזאת למה? כי והגית בה יומם ולילה מדגיש את הצורך בלהיות מונח בתורה ושהשאיפה העיקרית תהיה ללימוד [וזה לא נעשה בדוקא במסגרת כולל]
ואילו "אברך כולל" בימינו מסמל בעיקר: לא לצאת לעבודה. וזה חבל וכואב ועצוב.

נכון שבימנו, כמו בכל הימים, יש חשיבות להישארות במסגרת מכמה טעמים,
רק שצריך לשים את המושג הזה [אברך כולל] במשבצת הנכונה [כהמשך להודעתי הקודמת. עיי"ש].

אתה צודק מהבחינה שהיו פחות לומדי תורה בדורות קודמים. אבל אם ב"ה יש כל כך הרבה לומדי תורה, למה לנסות להמעיט אותם? רוב רובם של האברכים מסתדרים ב"ה בסוף, וטוב להם עם לימוד התורה כל היום. מי שבאמת מרגיש קושי בפרנסה או בלשבת וללמוד כל היום- שיפנה לגדול בישראל ויתייעץ איתו עם כל הפרטים

 

[יהלום-יצירות מלוטשות]

המושג "אברך כולל" אינו מסמל שום מסורת בעם ישראל.
כמובן כולנו מכירים את הנאמר והגית בה יומם ולילה
ובכל זאת לאורך השנים עוד מימות התנאים לאורך כל ההיסטורייה לא היה ידוע מהמושג אברך כולל
וזאת למה? כי והגית בה יומם ולילה מדגיש את הצורך בלהיות מונח בתורה ושהשאיפה העיקרית תהיה ללימוד [וזה לא נעשה בדוקא במסגרת כולל]
ואילו "אברך כולל" בימינו מסמל בעיקר: לא לצאת לעבודה. וזה חבל וכואב ועצוב.

נכון שבימנו, כמו בכל הימים, יש חשיבות להישארות במסגרת מכמה טעמים,
רק שצריך לשים את המושג הזה [אברך כולל] במשבצת הנכונה [כהמשך להודעתי הקודמת. עיי"ש].

כל מילה.