בקשה הורים יקרים שימו לב סכנת נפשות

נזכרתי במקרה שהיה לי
אבא הלך עם העגלה על הכביש כשהמדרכה מספיק רחבה ולא חסומה כשעצרתי לידו הוא תירץ את עצמו שמפריע לו הקפיצות של האבני שפה 🤔
שאלתי אותו מה אשם הבן שלך שאתה רוצה להרוג אותו ביחד איתך

חירפן אותי השיקול דעת של הורה שקפיצות אבני שפה מסוכן יותר מהליכה על כביש😟
 
הדיון פה הוא לא האם הנהגים פושעים או שהולכי רגל פושעים
הצעקה היא באמת לשתי הצדדים גם לנהגים בנושא החניות הפרועות וגם בנושא המהירות והכל נכון
וגם להולכי רגל ולהורים ומדובר בחיים של בני אדם
במקום זה אנשים פה רוצים לקחת את הדיון מי אשם ומי הפושע לא זה הנושא
 
לא קרה לי מקרה כזה עם ילד בגיל הזה (בדרך כלל הם בעגלה אצלי). דיברתי על ילד גדול יותר, אז אין לי ממש ניסיון בזה
כנראה שבגיל כזה זה באמת משהו אחר לגמרי.
גם ילד יותר גדול בכאלה מקרים חייב להבין באותו שניה
שזה מעשה הכי גרוע שהוא עשה בחייו
 
צריך שיישאר את מי לחנך.
ולכן דברים של סכנה מצריכים תגובה מיידית כמו נגיעה בתנור.
לדעתי חז"ל הבינו בנפש הילד. ואגב מי שמכיר אותי יודע שזה לא קשור להבלה אלא מדובר בתגובה מחושבת.
אגב, מאופי המעשה עליך להבין שלא מדובר בילדה בת שבע, מדובר בבת שנתיים. היא לא תזכור על מה מדובר אם
באמת בכזה גיל ילד צריך להיות קשור בעגלה או לתת יד צמוד
אבל אם כן קרה אז התגובה צריכה להיות במקום וכואבת מאוד
כדי שלא יקרה שוב
 
כשבת השנתיים וחצי שלי (שבטוחה שהיא ענקית ויכולה הכל לבד) החליטה פתאום שהיא רוצה ללכת עם אבא שכבר חצה את הכביש ופשוט קפצה לכביש פשוט צרחתי עליה מבהלה וגם כדי שהנהג ישים לב לפיצית הזאת
ממש לא היה לי נעים ככה לצעוק אבל באמת נבהלתי ממש! ואני בטוחה שהתגובה המידיית פועלת הרבה מאשר הסבר אחכ בבית. כמובן שחשוב וטוב לעבד את החוויה אחכ בבית אבל לחכות עד אז?!
אח"כ בבית צריך לדבר על זה בצורה מסבירה ורגועה
אבל בשעת מעשה צעקה הכי רצינית ואפילו סטירה
 
כתבו פה על ילדים קטנים ששומרים על אחים עוד יותר קטנים...
סבתא שלי, בליע"ר מעל 80, סיפרה לי שהלכה בערב פסח ליד גינה ענקית...
ראתה ילד משוטט (שנה וחצי) כמעט הגיע לכביש.
היא נתנה לו יד והלכה לכיוון הגינה, הבינה שם המקור
בסוף אחרי חיפושים "של מי הילד הזה" יש לציין שהוא גם בכה
היא מצאה את אח שלו, בן 5 קופץ על טרמפולינה שמישהו שם בגינה לכבוד ערב פסח.
היא שאלה אותו מה המספר של האמא וכו' וכו', הילד שתק כמו דג וסירב לענות.
בסוף לקח את התינוק, שם אותו על הטרמפולינה (הוא צרח מפחד) והמשיך לקפוץ בתרועות.
בקיצור - זה המצב. האמא כנראה אפילו לא יודעת מהסיפור
 
סיפור חזק!

ואני נפגשתי בילד בן שנה וחצי ברח' על שפת הכביש. ואין גינה ליד...
הייתי אובד עיצות...
בהשגחה פרטית עבר שם בחור צעיר ואמר לי "נראה לי שהוא שייך לקומה 3".
עליתי עם הילד 3 קומות. דפקתי. אף אחד לא פתח.
אחרי דפיקות חזקות פתח אח שלו בן ה-8, תפס אותו והכניס אותו לבית...
וכמובן: לא אמר תודה.
 
כשהבת שלי השתחררה מאחיזתי ונכנסה חצי פסיעה בכביש, היא חטפה סתירה במקום.
החיים שלה חשובים יותר ממה יחשבו עלי עוברי אורח, שרובם היו רוצים שיהיה להם את העוז.
חז"ל אומרים לא להשאיר ילד אם איום לעונש, אלא להעניש מייד, כי היה מקרה של ילד שהתאבד מפחד של העונש העתידי.

מכירה סיפור זהה אחד על אחד
אברך מב"ב,
הבן בן ה5 קפץ לו לכביש
כדי לאתגר אותו או משהו בסגנון
הוא חטף במקום סטירה מהאב המבוהל
הבעיה שראה את זה נהג מזרחיסט מבוגר, שקרא במקום למשטרה, שהגיעה תוך דקה...
הוא היה עצור יומיים
והשתחרר בערבויות עם התערבות רווחה וכו....

לתשומת ליבך
 
כשהבת שלי השתחררה מאחיזתי ונכנסה חצי פסיעה בכביש, היא חטפה סתירה במקום.
החיים שלה חשובים יותר ממה יחשבו עלי עוברי אורח, שרובם היו רוצים שיהיה להם את העוז.
חז"ל אומרים לא להשאיר ילד אם איום לעונש, אלא להעניש מייד, כי היה מקרה של ילד שהתאבד מפחד של העונש העתידי.
ילדים עד גיל 5-6 לרוב לא מבינים באמת סכנה בכביש. גם אם הם יודעים “שלא עוברים לבד”, הם לא מעריכים את הסיכון בזמן אמת. מערכת השיפוט שלהם פשוט לא בשלה לזה
ועל כן, בעיני האחריות המלאה היא על ההורה או המבוגר המלווה.
ואין כאן מקום לענישה
הכישלון הוא לא שלו.
 
ילדים עד גיל 5-6 לרוב לא מבינים באמת סכנה בכביש. גם אם הם יודעים “שלא עוברים לבד”, הם לא מעריכים את הסיכון בזמן אמת. מערכת השיפוט שלהם פשוט לא בשלה לזה
ועל כן, בעיני האחריות המלאה היא על ההורה או המבוגר המלווה.
ואין כאן מקום לענישה
הכישלון הוא לא שלו.
רק תיקון "קטן": עד גיל 9...
לפני כן הם אולי מבינים בתיאוריה את הסכנה, אבל עדיין לא מסוגלים להעריך בפועל מהירות של רכב וכיוצא בזה. אפילו שדה הראיה שלהם פחות רחב משל מבוגר.
 
רק תיקון "קטן": עד גיל 9...
לפני כן הם אולי מבינים בתיאוריה את הסכנה, אבל עדיין לא מסוגלים להעריך בפועל מהירות של רכב וכיוצא בזה. אפילו שדה הראיה שלהם פחות רחב משל מבוגר.
עד גיל 9 באמת לא חוצים לבד, כי זו לא רק שאלה של הבנה, אלא של יכולת פיזית וקוגניטיבית.
אבל יכול להבין את העקרון הרבה קודם
ילדים בני 7 או 8, אפילו 6 יכולים לקבל הערה חד משמעית אם הם יקפצו לכביש...(בהנחה וחונכו שלא..אחרת אין ציפייה..)
ילד קטן מיזה שקופץ או יורד לכביש זו נטו בעיה של המבוגר האחראי בסיפור
סתירה מגיעה למבוגר שעזב את הילד בקרבת הכביש ולא שם לב למה שהוא עושה.
 
ילד קטן מיזה שקופץ או יורד לכביש זו נטו בעיה של המבוגר האחראי בסיפור
תלמדי אותי פליז איך מחזיקים ידיים של שלושה ילדים כל הדרך לגינה או שלדעתך לא יוצאים מהבית
 
תלמדי אותי פליז איך מחזיקים ידיים של שלושה ילדים כל הדרך לגינה או שלדעתך לא יוצאים מהבית
לא באתי לתת רעיונות ולא אמרתי לא לצאת
רק לא להפיל את אחריות על ילד קטן שלא מספיק מבין את הסכנה ועוד לצעוק ולהעניש אותו?
אם אני יודעת שבדרך לגינה ילד שלי יסכן את עצמו ואין לי שום דרך לעשות את זה בצורה בטיחותית
אבחר כמובן לא לצאת.
(טכנית הייתי עומדת אני בצד הקרוב לכביש והילדים מחזיקים לי בשורה בצד הפנימי של המדרכה, לא רואה למה זה לא בטוח..)
 
לא מזמן ילד בן תשע נהרג מפגיעת רכב, זה קרה לפני כחודש וחצי בעיר חרדית מוכרת
חובה להכניס את זה בתלמודי תורה
חובה על כל הורה לחנך את ילדיו לכך
חובה על כל נהג לנהוג בזהירות מירבית
חובה למחות איפה שהדברים יתקבלו
לא פעם ולא פעמיים ראיתי בעיניי ניסים קורים, ואין סומכים על הנס
 
לא באתי לתת רעיונות ולא אמרתי לא לצאת
רק לא להפיל את אחריות על ילד קטן שלא מספיק מבין את הסכנה ועוד לצעוק ולהעניש אותו?
אם אני יודעת שבדרך לגינה ילד שלי יסכן את עצמו ואין לי שום דרך לעשות את זה בצורה בטיחותית
אבחר כמובן לא לצאת.
(טכנית הייתי עומדת אני בצד הקרוב לכביש והילדים מחזיקים לי בשורה בצד הפנימי של המדרכה, לא רואה למה זה לא בטוח..)
תאורטית את צודקת, בפועל המציאות שונה בפרט אם מדובר בילדים יותר מאתגרים שחייבים לפרוק מרץ
שאז להישאר בבית עלול גם להיות מאוד מסוכן,
ואני כרגע לא בדיון מי אשם כי מה שמשנה לי זה התוצאה בפועל וההוכחה היא שרוב הפגיעות הבלתי הפיכות שמתרחשות בתאונות אצל ילדים זה תאונות שקורות שלא בנוכחות ההורה
ולכן אין סיבה להקצין או להגזים ואני בתור אמא לילדים בריאים לא יכולה לתת להם יד כל הדרך כי הם לא כלבים,
ולכן עלולה ח"ו להיות סיטואציה של ירידה לכביש בתור ניסוי ילדותי חסר שכל ועל זה נאמר שומר פתאים ה'.
 
(טכנית הייתי עומדת אני בצד הקרוב לכביש והילדים מחזיקים לי בשורה בצד הפנימי של המדרכה, לא רואה למה זה לא בטוח..)
טכנית, אם יצאנו מנקודת הנחה שילד מתחת לגיל X לא בשל בהבנה שזו סכנה
הוא בד"כ רץ לפני האמא שהגמישות שלה ידעה ימים טובים יותר...
 
והתופעה הזאת שנערים נוסעים על אופניים/קורקינט על הכביש בבגדים שחורים בלי אורות ופשוט לא רואים אותם!!
איך? איך יכול להיות שדווקא בריכוזים החרדיים הכי פחות שומרים על כללי הבטיחות בכביש?
מה עם ונשמרתם?? זה לא מצווה??
נראה שכבודו לא ביקר מעולם ועל כל פנים לא יותר מכמה פעמים בערים השכנות
כאחד שנמצא שם על בסיס יומי שם ההתפרעויות של רוכבי הקורקינטים הרבה יותר גרועה ומבחינת ילדים באחוזים אין מה להשוות אז מה שיקרה שם פעם אחת מכפיל את עצמו אצלינו זה הכל
 
בנושא קורקינטים חד משמעית בציבור הרחב יש את אותה הבעיה אך בנושא ילדים בכביש בציבור אצלנו בגלל צפיפות האוכלוסיה וצפיפות הילדים במשפחה יש יותר מקרים כאלה לדאבונינו
 
ילדים עד גיל 5-6 לרוב לא מבינים באמת סכנה בכביש. גם אם הם יודעים “שלא עוברים לבד”, הם לא מעריכים את הסיכון בזמן אמת. מערכת השיפוט שלהם פשוט לא בשלה לזה
ועל כן, בעיני האחריות המלאה היא על ההורה או המבוגר המלווה.
ואין כאן מקום לענישה
הכישלון הוא לא שלו.
אין שום קשר לענישה על כישלון, אלא פעולה מניעתית שתגרום לילד התניה שירידה לכביש מובילה לסתירה במקום. וכך הילד לא ירד לכביש בפעם הבאה.
וזה נצרך דוקא בגלל שהילד לא מבין את הסכנה שבכביש.
(באופן כללי ילד אמור לשמוע בקול הוריו גם כשהוא לא מבין את עומק הסכנה. רש"ר הירש כותב שחינוך למרות מתחיל בשנתו הראשונה של הילד. רק שאם לא מדובר בסכנה אז צריך להגיב אחרת.)
האחראיות היא על ההורה, ולכן היד שלה היה ביד שלי, רק שהיא משכה את ידה בחוזקה בפתאומיות.
וחלק מצורת מימוש האחראיות ההורית זה ע"י יצירה התניות שימנעו מילדיהם לעשות דברים מסוכנים.
מעניין אותי איך אתה ממליץ לי ללכת ברחוב עם שלושת ילדי שגילם פחות מחמש...
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
למעלה