בקשה הורים יקרים שימו לב סכנת נפשות

נזכרתי במקרה שהיה לי
אבא הלך עם העגלה על הכביש כשהמדרכה מספיק רחבה ולא חסומה כשעצרתי לידו הוא תירץ את עצמו שמפריע לו הקפיצות של האבני שפה 🤔
שאלתי אותו מה אשם הבן שלך שאתה רוצה להרוג אותו ביחד איתך

חירפן אותי השיקול דעת של הורה שקפיצות אבני שפה מסוכן יותר מהליכה על כביש😟
 
הדיון פה הוא לא האם הנהגים פושעים או שהולכי רגל פושעים
הצעקה היא באמת לשתי הצדדים גם לנהגים בנושא החניות הפרועות וגם בנושא המהירות והכל נכון
וגם להולכי רגל ולהורים ומדובר בחיים של בני אדם
במקום זה אנשים פה רוצים לקחת את הדיון מי אשם ומי הפושע לא זה הנושא
 
לא קרה לי מקרה כזה עם ילד בגיל הזה (בדרך כלל הם בעגלה אצלי). דיברתי על ילד גדול יותר, אז אין לי ממש ניסיון בזה
כנראה שבגיל כזה זה באמת משהו אחר לגמרי.
גם ילד יותר גדול בכאלה מקרים חייב להבין באותו שניה
שזה מעשה הכי גרוע שהוא עשה בחייו
 
צריך שיישאר את מי לחנך.
ולכן דברים של סכנה מצריכים תגובה מיידית כמו נגיעה בתנור.
לדעתי חז"ל הבינו בנפש הילד. ואגב מי שמכיר אותי יודע שזה לא קשור להבלה אלא מדובר בתגובה מחושבת.
אגב, מאופי המעשה עליך להבין שלא מדובר בילדה בת שבע, מדובר בבת שנתיים. היא לא תזכור על מה מדובר אם
באמת בכזה גיל ילד צריך להיות קשור בעגלה או לתת יד צמוד
אבל אם כן קרה אז התגובה צריכה להיות במקום וכואבת מאוד
כדי שלא יקרה שוב
 
כשבת השנתיים וחצי שלי (שבטוחה שהיא ענקית ויכולה הכל לבד) החליטה פתאום שהיא רוצה ללכת עם אבא שכבר חצה את הכביש ופשוט קפצה לכביש פשוט צרחתי עליה מבהלה וגם כדי שהנהג ישים לב לפיצית הזאת
ממש לא היה לי נעים ככה לצעוק אבל באמת נבהלתי ממש! ואני בטוחה שהתגובה המידיית פועלת הרבה מאשר הסבר אחכ בבית. כמובן שחשוב וטוב לעבד את החוויה אחכ בבית אבל לחכות עד אז?!
אח"כ בבית צריך לדבר על זה בצורה מסבירה ורגועה
אבל בשעת מעשה צעקה הכי רצינית ואפילו סטירה
 
כתבו פה על ילדים קטנים ששומרים על אחים עוד יותר קטנים...
סבתא שלי, בליע"ר מעל 80, סיפרה לי שהלכה בערב פסח ליד גינה ענקית...
ראתה ילד משוטט (שנה וחצי) כמעט הגיע לכביש.
היא נתנה לו יד והלכה לכיוון הגינה, הבינה שם המקור
בסוף אחרי חיפושים "של מי הילד הזה" יש לציין שהוא גם בכה
היא מצאה את אח שלו, בן 5 קופץ על טרמפולינה שמישהו שם בגינה לכבוד ערב פסח.
היא שאלה אותו מה המספר של האמא וכו' וכו', הילד שתק כמו דג וסירב לענות.
בסוף לקח את התינוק, שם אותו על הטרמפולינה (הוא צרח מפחד) והמשיך לקפוץ בתרועות.
בקיצור - זה המצב. האמא כנראה אפילו לא יודעת מהסיפור
 
סיפור חזק!

ואני נפגשתי בילד בן שנה וחצי ברח' על שפת הכביש. ואין גינה ליד...
הייתי אובד עיצות...
בהשגחה פרטית עבר שם בחור צעיר ואמר לי "נראה לי שהוא שייך לקומה 3".
עליתי עם הילד 3 קומות. דפקתי. אף אחד לא פתח.
אחרי דפיקות חזקות פתח אח שלו בן ה-8, תפס אותו והכניס אותו לבית...
וכמובן: לא אמר תודה.
 
כשהבת שלי השתחררה מאחיזתי ונכנסה חצי פסיעה בכביש, היא חטפה סתירה במקום.
החיים שלה חשובים יותר ממה יחשבו עלי עוברי אורח, שרובם היו רוצים שיהיה להם את העוז.
חז"ל אומרים לא להשאיר ילד אם איום לעונש, אלא להעניש מייד, כי היה מקרה של ילד שהתאבד מפחד של העונש העתידי.

מכירה סיפור זהה אחד על אחד
אברך מב"ב,
הבן בן ה5 קפץ לו לכביש
כדי לאתגר אותו או משהו בסגנון
הוא חטף במקום סטירה מהאב המבוהל
הבעיה שראה את זה נהג מזרחיסט מבוגר, שקרא במקום למשטרה, שהגיעה תוך דקה...
הוא היה עצור יומיים
והשתחרר בערבויות עם התערבות רווחה וכו....

לתשומת ליבך
 
כשהבת שלי השתחררה מאחיזתי ונכנסה חצי פסיעה בכביש, היא חטפה סתירה במקום.
החיים שלה חשובים יותר ממה יחשבו עלי עוברי אורח, שרובם היו רוצים שיהיה להם את העוז.
חז"ל אומרים לא להשאיר ילד אם איום לעונש, אלא להעניש מייד, כי היה מקרה של ילד שהתאבד מפחד של העונש העתידי.
ילדים עד גיל 5-6 לרוב לא מבינים באמת סכנה בכביש. גם אם הם יודעים “שלא עוברים לבד”, הם לא מעריכים את הסיכון בזמן אמת. מערכת השיפוט שלהם פשוט לא בשלה לזה
ועל כן, בעיני האחריות המלאה היא על ההורה או המבוגר המלווה.
ואין כאן מקום לענישה
הכישלון הוא לא שלו.
 
ילדים עד גיל 5-6 לרוב לא מבינים באמת סכנה בכביש. גם אם הם יודעים “שלא עוברים לבד”, הם לא מעריכים את הסיכון בזמן אמת. מערכת השיפוט שלהם פשוט לא בשלה לזה
ועל כן, בעיני האחריות המלאה היא על ההורה או המבוגר המלווה.
ואין כאן מקום לענישה
הכישלון הוא לא שלו.
רק תיקון "קטן": עד גיל 9...
לפני כן הם אולי מבינים בתיאוריה את הסכנה, אבל עדיין לא מסוגלים להעריך בפועל מהירות של רכב וכיוצא בזה. אפילו שדה הראיה שלהם פחות רחב משל מבוגר.
 
רק תיקון "קטן": עד גיל 9...
לפני כן הם אולי מבינים בתיאוריה את הסכנה, אבל עדיין לא מסוגלים להעריך בפועל מהירות של רכב וכיוצא בזה. אפילו שדה הראיה שלהם פחות רחב משל מבוגר.
עד גיל 9 באמת לא חוצים לבד, כי זו לא רק שאלה של הבנה, אלא של יכולת פיזית וקוגניטיבית.
אבל יכול להבין את העקרון הרבה קודם
ילדים בני 7 או 8, אפילו 6 יכולים לקבל הערה חד משמעית אם הם יקפצו לכביש...(בהנחה וחונכו שלא..אחרת אין ציפייה..)
ילד קטן מיזה שקופץ או יורד לכביש זו נטו בעיה של המבוגר האחראי בסיפור
סתירה מגיעה למבוגר שעזב את הילד בקרבת הכביש ולא שם לב למה שהוא עושה.
 
ילד קטן מיזה שקופץ או יורד לכביש זו נטו בעיה של המבוגר האחראי בסיפור
תלמדי אותי פליז איך מחזיקים ידיים של שלושה ילדים כל הדרך לגינה או שלדעתך לא יוצאים מהבית
 
תלמדי אותי פליז איך מחזיקים ידיים של שלושה ילדים כל הדרך לגינה או שלדעתך לא יוצאים מהבית
לא באתי לתת רעיונות ולא אמרתי לא לצאת
רק לא להפיל את אחריות על ילד קטן שלא מספיק מבין את הסכנה ועוד לצעוק ולהעניש אותו?
אם אני יודעת שבדרך לגינה ילד שלי יסכן את עצמו ואין לי שום דרך לעשות את זה בצורה בטיחותית
אבחר כמובן לא לצאת.
(טכנית הייתי עומדת אני בצד הקרוב לכביש והילדים מחזיקים לי בשורה בצד הפנימי של המדרכה, לא רואה למה זה לא בטוח..)
 
לא מזמן ילד בן תשע נהרג מפגיעת רכב, זה קרה לפני כחודש וחצי בעיר חרדית מוכרת
חובה להכניס את זה בתלמודי תורה
חובה על כל הורה לחנך את ילדיו לכך
חובה על כל נהג לנהוג בזהירות מירבית
חובה למחות איפה שהדברים יתקבלו
לא פעם ולא פעמיים ראיתי בעיניי ניסים קורים, ואין סומכים על הנס
 
לא באתי לתת רעיונות ולא אמרתי לא לצאת
רק לא להפיל את אחריות על ילד קטן שלא מספיק מבין את הסכנה ועוד לצעוק ולהעניש אותו?
אם אני יודעת שבדרך לגינה ילד שלי יסכן את עצמו ואין לי שום דרך לעשות את זה בצורה בטיחותית
אבחר כמובן לא לצאת.
(טכנית הייתי עומדת אני בצד הקרוב לכביש והילדים מחזיקים לי בשורה בצד הפנימי של המדרכה, לא רואה למה זה לא בטוח..)
תאורטית את צודקת, בפועל המציאות שונה בפרט אם מדובר בילדים יותר מאתגרים שחייבים לפרוק מרץ
שאז להישאר בבית עלול גם להיות מאוד מסוכן,
ואני כרגע לא בדיון מי אשם כי מה שמשנה לי זה התוצאה בפועל וההוכחה היא שרוב הפגיעות הבלתי הפיכות שמתרחשות בתאונות אצל ילדים זה תאונות שקורות שלא בנוכחות ההורה
ולכן אין סיבה להקצין או להגזים ואני בתור אמא לילדים בריאים לא יכולה לתת להם יד כל הדרך כי הם לא כלבים,
ולכן עלולה ח"ו להיות סיטואציה של ירידה לכביש בתור ניסוי ילדותי חסר שכל ועל זה נאמר שומר פתאים ה'.
 
(טכנית הייתי עומדת אני בצד הקרוב לכביש והילדים מחזיקים לי בשורה בצד הפנימי של המדרכה, לא רואה למה זה לא בטוח..)
טכנית, אם יצאנו מנקודת הנחה שילד מתחת לגיל X לא בשל בהבנה שזו סכנה
הוא בד"כ רץ לפני האמא שהגמישות שלה ידעה ימים טובים יותר...
 
והתופעה הזאת שנערים נוסעים על אופניים/קורקינט על הכביש בבגדים שחורים בלי אורות ופשוט לא רואים אותם!!
איך? איך יכול להיות שדווקא בריכוזים החרדיים הכי פחות שומרים על כללי הבטיחות בכביש?
מה עם ונשמרתם?? זה לא מצווה??
נראה שכבודו לא ביקר מעולם ועל כל פנים לא יותר מכמה פעמים בערים השכנות
כאחד שנמצא שם על בסיס יומי שם ההתפרעויות של רוכבי הקורקינטים הרבה יותר גרועה ומבחינת ילדים באחוזים אין מה להשוות אז מה שיקרה שם פעם אחת מכפיל את עצמו אצלינו זה הכל
 
בנושא קורקינטים חד משמעית בציבור הרחב יש את אותה הבעיה אך בנושא ילדים בכביש בציבור אצלנו בגלל צפיפות האוכלוסיה וצפיפות הילדים במשפחה יש יותר מקרים כאלה לדאבונינו
 
ילדים עד גיל 5-6 לרוב לא מבינים באמת סכנה בכביש. גם אם הם יודעים “שלא עוברים לבד”, הם לא מעריכים את הסיכון בזמן אמת. מערכת השיפוט שלהם פשוט לא בשלה לזה
ועל כן, בעיני האחריות המלאה היא על ההורה או המבוגר המלווה.
ואין כאן מקום לענישה
הכישלון הוא לא שלו.
אין שום קשר לענישה על כישלון, אלא פעולה מניעתית שתגרום לילד התניה שירידה לכביש מובילה לסתירה במקום. וכך הילד לא ירד לכביש בפעם הבאה.
וזה נצרך דוקא בגלל שהילד לא מבין את הסכנה שבכביש.
(באופן כללי ילד אמור לשמוע בקול הוריו גם כשהוא לא מבין את עומק הסכנה. רש"ר הירש כותב שחינוך למרות מתחיל בשנתו הראשונה של הילד. רק שאם לא מדובר בסכנה אז צריך להגיב אחרת.)
האחראיות היא על ההורה, ולכן היד שלה היה ביד שלי, רק שהיא משכה את ידה בחוזקה בפתאומיות.
וחלק מצורת מימוש האחראיות ההורית זה ע"י יצירה התניות שימנעו מילדיהם לעשות דברים מסוכנים.
מעניין אותי איך אתה ממליץ לי ללכת ברחוב עם שלושת ילדי שגילם פחות מחמש...
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה