דיון עושר זה מצב תודעתי?

[ארבע]

אמנם כותרת האשכול מדברת על עושר, אבל הדיון פה סחב אותי דווקא למחוזות המחשבה על אושר, כי מהתאורים עולה שאנשים מחפשים לקנות אושר באמצעות אבזרים חומריים , מתוך תפיסה שככל שהללו ירבו, ירבה אושרם.
הרב וולף זצ"ל אמר: אושר הוא מידה ואינו מציאות.
מתחברת מאד להודעות שכתבו ששפע הוא תחושת סיפוק ורוויה פנימית שלא נאחזת בקניות אינסופיות שלעתים קרובות חורגות מהיכולת.

 

[אל ההרים]

תודעת שפע יכולה למשל: למסור את הבגדים שכבר קטנים עלינו ואין באופק בן משפחה שיהנה מזה, לאחות/ חברה/ ארגון שיכול להשתמש בשמחה, מתוך תודעה מאמינה שבע"ה אם וכאשר נצטרך- ה' ישלח לנו כל צרכינו.

זה לא מדוייק כל אחד ותודעת השפע שלו
זה מאד משתנה ודינאמי בין סגנון חיים ומנטאליות

בעיני להעביר בגדים וכו' זה לא ענין של שפע, זה ברור...

 

[יהודי - זה אני!]

אני רוצה לספר לכם על ההתנהלות הכלכלית של קרובי משפחתי. הם קונים בשפע, מאמינים בחיים מתוך שפע.

אני טיפוס קצת מצומצם, גם כלכלית. אפשר לקרוא לזה טיפוס קמצן, חסכן או מחושב.

אמנם בצדקה אני לא חוסכת - אם יש לי, אני נותנת. זה בגלל ה-OCD, החרדות, והאמונה שלי שצדקה ונתינה עושים טוב לנותן יותר מאשר למקבל,
אבל זה כרגע בטיפול, כי החלטתי להשתדל לא להבטיח יותר כספים עד שאסיים לשלם את הכספים שכבר הבטחתי. במידה ויהיו לי כספים לתת לצדקה - אתן, אבל הכול בלי נדר.


מה שרציתי לספר זה על התנהלות מעניינת של אותם קרובי משפחה, שבהתחלה עקבתי אחרי הקניות וחיי הבזבוז שלהם במבט מתפלא.
האמת היא שקניות מכניסות אותי לחרדה. למה צריך לקנות כל כך הרבה? למה צריך הרבה דברים? מה רע במעט?
אבל הם מאמינים בשפע. בא לך שווארמה? תקנה. בא לך בקבוק קטן ויקר של שתייה? אין בעיה.
מאיפה אפשר להשיג כסף? הם עובדים קשה וגם לוקחים הלוואות. ולמרות זאת, לחיות בשפע בלי צמצום זה, לדעתי, בור בלי תחתית.
שמתי לב לדבר מעניין - הם אוהבים להוציא כסף, וזה קצת אנטי-תזה לעולמי.
מעניין אותי ללמוד גם את המקום שמאפשר לחיות, לקנות, לא להתקמצן.
זו למידה איטית — להסכים שמותר לקנות.

זה קצת מפתיע לחיות בלי דאגות על מחר, אולי אפילו קצת טיפשי.
אבל מה שאני רואה אצלם זה שהם חיים מתוך שפע תודעתי.

זה לא רק שפע של לקנות ולבזבז, אלא שפע אחר - שמרגיש שמותר לקנות, מותר ליהנות, מותר להוציא כסף, ואפילו רצוי לקנות ולהוציא כסף.
אני מתבוננת על האופי המעניין הזה ומנסה ללמוד קצת יותר.

נראה לי שאני לא אצליח לקנות בתחושה של רווחה תודעתית, לפחות לא כל עוד אין לי מיליון ש"ח פלוס בעובר ושב.
וגם אם יהיה לי מיליון ש"ח ויותר — אני מתארת לעצמי שאצטרך לעבור מסע עם עצמי, להסכים לשלב בין האמונות הכלכליות שלי כיום לבין המצב בבנק.

כי לחיות כמו עשיר — זה לא פונקציה של כסף בחשבון, אלא מצב תודעתי שבו האדם מסכים שהשפע בעולם נברא לכבודו.

היו להם תקופות שבאמת לא היה להם כסף, ולמרות זאת הם עשו הכל כדי לחיות בשפע. שזה אומר לחץ כלכלי בשילוב חיים שלא חסר כלום בחיי היומיום. זה מעניין אותי, כי לדעתי כסף זה או שיש או אין. אבל ההתנהלות שלהם היא שכסף נועד לשרת אותנו ולא אנחנו אותו. שלכסף אין משמעות מצד עצמו אלא לחיים יש משמעות גדולה יותר מכסף.

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.

מכירה כזו משפחה,
בדיוק ישבתי לשוחח איתה,
ואמרתי לה:
את חיה בבית כלא מזהב,
היום יש לך מה שאת רוצה אבל כל הזמן את בלחץ שמחר גם יהיה לך, זה אומר שאת עניה,

 

[כובע הנזיר]

לסיכום, אני לא ממליצה להתנהל ללא אחריות, כן כדאי לשחרר את הצמצום איפה שרק אפשר, לפחות תודעתית. להכניס חשיבה של שפע, זה חשוב.

את מתארת משפחה שמתנהלת בהפקרות כלכלית ובחוסר אחריות כלפי העתיד, כאילו זו אידיליה.
זו האשליה שלך מהפוזיציה שלך.
נראה שלא נח לך באופן בו את מתנהלת כלכלית (זה שלך, טפלי בזה. מאיך שאת נקראת משתמע שאת מתנהלת נהדר ובאופן שמותאם לך) והדשא של השני מנצנץ לך.

את משתמשת בצורה לא נכונה במונח של תודעת שפע, גוגל איט.

תודה על הדיון המרתק שפתחת פה

 

[מאופסת]

תודעת שפע היא ממש לא דווקא כלכלית
זה האמונה בטוב של הקב"ה לתת לי את כל מחסורי
ולהבין שהוא יודע הכי טוב מה הוא מחסורי
הנקודה העיקרית לדעתי היא תמיד להישאר עם אופטימיות ואמונה
שהקב"ה כל יכול ואם ירצה אין שום מניעה שיהיה לך שפע ואושר אינסופי
במקביל בחיי המעשה , הקניות והשימוש באמצעי תשלום אמור להיות מסונכרן עם העו"ש.

 

[קונטרול]

מכירה משפחה, בצעירותם היתה להם הכנסה יפה מאוד , כל המשפחה המורחבת חיו בצמצום יחסית ורק הם היו מרשים לעצמם וחיו ברחבות גדולה מבלי לחסוך שקל. לימים איבדו את מקור כנסתם והיום מתפרנסים בקושי רב, אין להם שקל וזה ממש קשה לראות את זה כי התרגלו לנופשים, לבגדים וכו, גם היום עדיין יש דברים שהם לא מסוגלים לוותר עליהם והם חיים בלי קשר להכנסות תוך שהם נעזרים בצדקות וכו. דווקא הזוגות האחרים במשפחה שהתחילו את חייהם בעוני אבל חסכו מפת לחמם, במצב מצויין היום ויש להם חסכונות ומחתנים ילדים. תמיד חשבתי שהמשפחה הזאת שדיברתי עליה חייה בתודעת שפע והם גם דיברו על זה כל הזמן שמה שצריך קונים בכיף וכו היום אני חושבת שזה לא תודעת שפע זה טיפשות! שפע לא אומר תקנה מה שבא לך בלי לחשוב, שפע לא אומר אל תחסוך כי יש לך בשפע. מה הוא כן אומר? מה הנוסחה המדוייקת? עדיין לא מצאתי!

 

[דבורה-]

תודעת שפע היא ממש לא דווקא כלכלית
זה האמונה בטוב של הקב"ה לתת לי את כל מחסורי
ולהבין שהוא יודע הכי טוב מה הוא מחסורי
הנקודה העיקרית לדעתי היא תמיד להישאר עם אופטימיות ואמונה
שהקב"ה כל יכול ואם ירצה אין שום מניעה שיהיה לך שפע ואושר אינסופי
במקביל בחיי המעשה , הקניות והשימוש באמצעי תשלום אמור להיות מסונכרן עם העו"ש.

כל מילה!

תודעת שפע היא קודם כל עניין של גישה פנימית - תודעה ולא מצב כלכלי.
כאשר אדם בוחר לרכוש מוצר מסוים, הוא יכול לעשות זאת ממקום של תחושת מחסור: "אין לי את המוצר, אני לא מסתדר, ואני חייב לקנות את זה".
מצד שני, הוא יכול לבחור לרכוש אותו מתוך בחירה מודעת, מתוך תחושת שפע: "החלטתי לקנות את זה כי זה נכון לי ואני צריך".
ובאופן דומה, גם כשנמנע מרכישה של מוצר מסוים, יש הבדל מהותי בגישה: אם נמנעים מלקנות מתוך תחושת מחסור, "אין לי כסף כרגע לקנות את זה", זה עשוי להוביל לתחושה של חוסר ושאיפה למשהו שאין.
לעומת זאת, אם אנחנו בוחרים לא לקנות מתוך מקום של שפע, "לא אקנה את זה עכשיו כי יש לי דברים אחרים שאני רוצה להשקיע בהם", אנחנו מרגישים שלמים עם ההחלטה והכוח בידינו.
אישית, ברגע שעברתי לגישה של "לא אקנה עכשיו כי זה לא הזמן הנכון לי", התודעה שלי השתנתה לחלוטין, ואני מרגישה הרבה יותר טוב עם כל מה שאני לא קונה. המצב הכלכלי לא חייב בהכרח להיות סיבה למפגש עם תחושת מחסור, ומכאן נבנית תודעת שפע אמיתית.
אין כסף, לא בהכרח צריך להוביל למקום של חוסר או תחושת מחסור.
כל אחד יכול לבחור להרגיש שלם עם החלטותיו, גם כשלא קונה את כל מה שהוא רוצה.

 

[חילך לאורייתא]

פוסט שכתבתי לפני כמעט שנה וממש רלוונטי דיון

כלכלה התנהגותית - "חובות וסיוטים"

לחיות בחשבון: השקט הנפשי שבא עם ניהול נכון של הכסף רבי נחמן מברסלב אמר פעם: "עדיף שיהיה חייב לעצמו מאשר לאחרים". המשפט הזה נושא בתוכו תובנה עמוקה על איך אנו מנהלים את חיינו, ובמיוחד את משאבינו הכספיים. זה לא רק עניין של כסף – זה עניין של שלוות נפש, תחושת חירות, ואיכות החיים שלנו. בתרבות...

www.prog.co.il

 

[זה אנוכי]

האמת, שאני לא מבינה את כל העניין הזה.
אם אנחנו כמשפחה מרוויחים יפה כדי לחיות בשפע, כרגע נהנים לחיות ולגדל את הילדים בצורה כזו.
ובמקביל גיסתי, מרוויחה יפה, אבל חוסכת להשקעה וללא יודעת מה עוד. .
עכשיו, החיים שלה הרבה יותר מורכבים, היא עובדת פי חמש ממני, מתחשבנת ולא קונה בכיף.
אז מה ההבדל, שלי טוב עכשיו, ולה יהיה טוב אח"כ?
ולמה הצורה היחידה היא- מי שמרוויח כסף ולא משקיע- בסוף כשלא יהיה לו כסף....
אולי להפך, עכשיו אני מרויחה סכום מסוים וככל שאני מתמקצעת יותר- אני ירוויח יותר?

 

[א. פרי]

את מתארת משפחה שמתנהלת בהפקרות כלכלית ובחוסר אחריות כלפי העתיד, כאילו זו אידיליה.
זו האשליה שלך מהפוזיציה שלך.
נראה שלא נח לך באופן בו את מתנהלת כלכלית (זה שלך, טפלי בזה. מאיך שאת נקראת משתמע שאת מתנהלת נהדר ובאופן שמותאם לך) והדשא של השני מנצנץ לך.

את משתמשת בצורה לא נכונה במונח של תודעת שפע, גוגל איט.

תודה על הדיון המרתק שפתחת פה

חשוב לציין שאני לא בעד התנהלות לא אחראית בכלכלה או בכל דבר.

אלא מדובר יותר בהבנה תודעתית מה זה כסף .
בסופו של דבר החסכן ישאר חסכן והפזרן ישאר פזרן אי אפשר לשנות אופי של אנשים.

יש כאן רצון להכיר בכך שיש עוד מקומות חוץ מצמצום וחיי חיסכון בתחושת מצוקה סביב כסף.

הכוונה שאפשר ללמד את עצמנו להתייחס לכסף כשליח, כאמצעי, לא כמטרה.
והאמצעי הזה אף פעם לא חשוב יותר מאיתנו.

בנוסף תודעת שפע אף פעם לא אומרת : אין לי יכולת.
אלא אומרת: זה לא מספיק חשוב לי.

לדעתי, להתבונן על אנשים שחיים בשפע זה מעניין מאוד, ומרחיב את הדעת בעיקר לאנשים כמוני, שמאוד מאמינים בצמצום ונבהלים משפע.

להתבונן על אנשים כאלה שחיים בצורה מאוד נדיבה זה אומר ללמוד ולהבין ששפע זה לא מפחיד, לא שלילי, זה קיים בעולם ואנשים יודעים לחיות טוב.
במקרה שלהם זו דוגמה קצת קיצונית, אבל הם באמת מתייחסים לכסף כמשרת שלהם.
לדוגמה פעם היינו בארוע ולא היה לחתן כסף לשלם לתזמורת, ולהם היה כסף מזומן (מהלוואה כנראה), והם החליטו לשלם את התזמורת. (זו היתה חתונה פשוטה והזמר לא לקח הרבה כסף כמו שנהוג).
הם היו שלמים עם זה, וזה לא נתפס להם כבזבוז ולא כחסד אלא יותר משהו כמו: "זה מה שצריך אז נעשה את זה".
כנראה שגם הקניות שלהם זה מתוך הבנה ש"זה מה שצריך".
אצלם זה קצת קיצוני, אבל הגישה הזו מעניינת. גישה שלא סוגדת לכסף אלא מתייחסת לכסף ככלי.

אני לא שם, אבל כן חשוב להכיר את זה.

 

[יהודי - זה אני!]

אני חושבת שתודעת שפע ז"א,
שגם קניה של חטיף קטן פעם בשבוע עושה לי כיף,
ושאני לא צריכה מעבר...

 

[יהודי אנ]

ואני מכירה משפחה שחיה בדיוק הפוך
זאת אומרת שגם בזמנים שיש להם כסף בשפע הם חיים כמו עניים
זאת אומרת שלילדים אף פעם אין יותר מ2 בגדים ליום חול וקונים מינימום אוכל ברמה שהילדים אוכלים בעיקר פחמימות , זה לדעתי לא פחות גרוע
אנשים צריכים לחיות ברמה סבירה וגם אם חסר אז לנסות שהילדים לא ירגישו שממש חסר להם דברים בסיסיים
כמובן לא לחיות בבזבוז אם אין אבל אם כן יש קצת כסף מיותר אז מותר להתפנק בדברים קטנים, לקנות פיצה טובה ולא זולה של 20 שח או לקנות במכולת ולא רק במשנת יוסף וכו וכו

 

[א. פרי]

אני חושבת שתודעת שפע ז"א,
שגם קניה של חטיף קטן פעם בשבוע עושה לי כיף,
ושאני לא צריכה מעבר...

אני מסכימה ממש.
מצד שני, הרעיון סביב שפע וכסף אפשריים לא אמורים להבהיל אותנו.
אני חושבת על זה שאם אדם בתודעת עוני יזכה בכסף הוא יבהל או יתלהב מידי ויתנהל לא נכון.
צריך להבין שכסף הוא כמו כלי וצריך לקבל את זה שהוא אמור לשרת אותנו ואת העולם סביבנו.
המקום האידיאלי של כסף זה לא חסכונות, השקעות מפוקפקים או בזבוז.
כסף נועד לתרום לסביבה, לרווחה, לתחושת יציבות, לפיתוח ושגשוג.

כך שכדאי ללמוד להשתחרר מיחס מצומצם כלפי כסף, לכיוון יחס נדיב.

 

[השקעות R הון]

אז מה ההבדל, שלי טוב עכשיו, ולה יהיה טוב אח"כ?

לא תאמיני כמה מהר היא תשיג אותך
היא רותמת את גלגל העושר (אני מקווה שהיא יודעת איפה להשקיע)
ואת בגלגל העוני
לכן היא תצליח להגיע מהר לרוגע כלכלי ואת כל הזמן מתרחקת ממנו.

אם אנחנו כמשפחה מרוויחים יפה כדי לחיות בשפע, כרגע נהנים לחיות ולגדל את הילדים בצורה כזו.

מסכנים הילדים
כל החיים הם יצטרכו להזין את המעגל הזה בשביל לחיות חיים נורמליים
וכדי להנות הם יצטרכו לעבוד קשה להשיג כסף
למה להעמיס עליהם?

אולי להפך, עכשיו אני מרויחה סכום מסוים וככל שאני מתמקצעת יותר- אני ירוויח יותר?

זה מרדף אינסופי להתמקצע יותר כדי להרוויח יותר
הרבה יותר קל להחליט לצאת מהסחרור
ולהתחיל להזין את גלגל העושר
בהצלחה במשחק של החיים "להיות טוב עם כסף"

 

[א. פרי]

שפע זה עניין תודעתי השאלה מה שאנחנו מספרים לעצמנו.
האדם לדעתי לא צריך הרבה.
אנחנו לא צריכים אוכל משובח ומוגזם או הרבה חפצים.
אנחנו צריכים לחוש שיש לנו מספיק, שלא חסר לנו כלום.
לכן במקום לחיות בתחושה של: אין לי.
לשנות את זה ל: יש לנו כל מה שצריכים (ויותר).
ולחיות בתחושת הודיה. באופן אישי אני חשה עשירה, ומלמדת את עצמי להודות על מה שיש לי.
כמי שלא היה לה בעבר 10 ש"ח לנסיעה באוטובוס, אני יודעת להעריך את היש.

מצד שני, כשאדם חי בשפע ומפרגן לעצמו בלי דאגה סביב כסף הוא חש ביטחון עצמי. זו דעתי כיום.
כך לא לומר "אין". אלא לומר "תודה על השפע שיש".

 

[רבקהנ]

עושר תודעתי זה לנקות את התודעה ממה שראיתי אצל החברות והשכנות, לקום בבוקר ולגלות מחדש כל יום ש -
קמתי, השמש זורחת, אני חיה, נושמת, רואה הכל, אני והמשפחה שלי בריאים ושלמים, אני נמצאת בבית משלי, ויש לי ארון מלא בגדים ומקרר שיש בו מה לאכול. ללמוד להעריך את הדברים האלו ולהרגיש כמה שאנחנו באמת עשירים.
ואם כבר מסתכלים על מישהו אחר, אז לחשוב כמה אנשים יש להם הרבה פחות מאיתנו והם נלחמים על מה שאצלנו ברור מאליו. ושוב לשמוח ולהודות.
איך השבים מהשבי מספרים? אני בר מזל שאני יכול ללכת לשירותים מתי שאני צריך, אני מרגיש אושר שאני יכול לפתוח את המקרר ולקחת מה שאני רוצה ומתי שאני רוצה.
פשוט להתחיל להסתכל על מה שיש, ולכל אחד יש הרבה מאוד.

 

[סוסה כתומה]

לפותחת האשכול
ההודעה שלך מדברת על שני דברים

1. קרובי המשפחה שלך - הם לא ביקשו פה עיצה אז אני לא אדבר עליהם
למרות שיש משהו לקוי מאד בהתנהלות שלהם

2. את - ופה הסיפור הוא שונה
את לא בזבזנית אלא בדיוק ההיפך
מה שאת מתארת זה אדם שמחזיק חזק מידי בכסף ככסף ולא כאמצעי ,
כשאת מסתכלת על קרובי המשפחה שלך את מתפאלת,
ובניגוד לתגובות האשכול אני כן חושבת שיש לך ממה,
כאחת שאוגרת כסף מדהים אותך לראות אנשים שכסף אצלם היא לא המטרה.
ובזה את לגמרי צודקת!
זה לא אומר שאנחנו הולכים מחר לבזבז,
אבל אנחנו מרוויחים וחוסכים את הכסף כדי לחיות טוב יותר,
לא כדי לאגור בחשבון הבנק שיעלה שם עובש
השאלה היא מה הם חיים טובים?
בעיני חיים טובים הם לא קולה ושווארמה
בטח לא לקיחת הלוואות (ולחצים של החזרים וכו'),
אגירת כסף למטרה מסויימת כמו חיתון ילדים/שיפוץ בית/פתיחת עסק/השקעה וכו'
זה חיים טובים!!, זה לאסוף כסף כדי לחיות את החיים האמיתיים.

אבל בין לבין המטרות הגדולות יש חיים ושם צריך לדעת לפעמים לשחרר

עצתי לך
שימי לך תקציב מותרות קטן בכל חודש
תפנקי את עצמך כשצריך
ותוכלי להמשיך לחסוך כסף לדברים חשובים בכיף ובשמחה
מתוך רחבות הלב

 

[BIZZARC- עשירה]

בעיניי תודעת עושר זה - איזהו עשיר השמח בחלקו.
אבל לשמוח באמת עם מה שיש לנו, שמחה שמרחיבה ומרגיעה את הנפש.
(ואז גם הגלים הכלכליים שיש בחיים לא מטלטלים כ"כ חזק כי השלוות נפש לא תלויה בכסף ובכמה יש לי- כמה יהיה לי)

 

[לא תודה]

קודם כל מסתייגת לנושא של החובות - אסור להכנס לחובות בשביל שטויות!

אבל לגבי תודעת שפע

אני מכירה הרבה שיש להם כסף והרבה אבל מרוב לחץ שיהיה להם יותר הם מתקמצנים וחיים בדיקדוקי עניות
אני חושבת שיש דבר כזה שקוראים לו כסף בכיס ויש כסף בראש
אם יש לך כסף ואתה רק בהסטריה להשקיע ולהגדיל ו... זה לא נחשב לכסף... בשביל שישאר לירושה?
אבל אם יש לך כסף בראש - אז אתה יכול גם להנות ממנו בצורה במשוקלת אבל לחיות נורמלי בשמחה בשפע!!!
העולם הזה נוצר בשביל שנהנה מימנו נשמח לא רק בשביל שכל פעם שנוציא כסף נדמיין מה היינו מרוויחים לו היינו שומרים חוסכים ומניינים אותו... (יש מילה כזו?)

אני מכירה גם אנשים שחיו בשפע בלי לחשוב הצילו איך נחתן את הילדים והצורת חיים הזו פתחה להם שפע אמיתי!
והם הסתדרו חבל על הזמן עם הילדים והחיים

שוב בחיים לא על חשבון הכסף של השני
שימו לב שאנשים טובים ונותנים צדקות או סתם מתנות ומפרגנים ומעניקים לשני לא תמיד יש להם כסף כ"כ הרבה!
וההפך אלה שיש המון הם האלה האנוכיים ומוצאים תרוצים למה לא להביא...

 

[הדר 310]

אני גדלתי בבית עם הכנסות מאוד יפות, והתנהלות כלכלית שתואמת משפחה בלי מקורות הכנסה כלל.
כל שקל - לחסכונות.
לא קונים בגדים אף פעם, רק מקבלים.
לא קונים אף פעם אוכל בחוץ, כמעט ללא בילויים, והכל מתוך התחשבנות מוגזמת ממש.
ברמה שלחתונה שלי ביקשתי שמפו יותר יקר בכמה שקלים!! ואמרו לי שאין שום צורך בזה.
וכל זה היה כדי שכעבור שנים נוכל לחיות בשפע.
השנים האלה הם עכשיו ממש וכמעט לא השתנה דבר.
אותם דקדוקי עניות ואותה התנהלות.

ובהתחלה הייתי גם כזאת.
זוכרת שיום אחד היה לי ממש חם, ומכרו לידי ארטיק בשקל, וממש רציתי, ואמרי לעצמי "את יכולה להמשיך לחיות בלי הארטיק הזה? כן. אז לא צריך".

היום ב"ה אני במקום אחר לגמרי.
לא מבזבזת ולא משתגעת, וחוסכת כמה שאפשר, אבל לא בהגזמה.
קונה לי דברים לפעמים סתם לכיף, יוצאת לפעמים לבית קפה עם אחיות, סתם לכיף.
לא על בסיס יומי וגם לא שבועי, ולא מפריזה עם הסכומים.
אבל עושה לי טוב וב"ה יש לי את היכולת.

ואני חושבת שמותר שקניות יעשו טוב לנפש, כל עוד אתה לא תולה בזה את האושר שלך.
אנחנו בני אדם ולפעמים כשאני בבאסה משמח אותי לקנות לי משהו קטן וטעים.
אבל כמובן לא בצורה חולנית של קניות נונסטופ כדי למלא חסכים בנפש.