נכתב ע"י מולטימדיה ה;2229421:
הכיוון של דברייך נכון, באמת צריך לעודד בנות ללמוד ולהנות ממיומנויות שחעזרו להן בהמשך כאמהות בישראל, אך גישה כזו עושה עוול לאחוז מסוים ואסביר את דברי-
יש את אלו שכשרוניות בניהול משק בית, יש להן בטבע חוש לסדר ולארגון יש להן גישה נפלאה לילדים ועוד כל אחת כפי המתנות שברך אותה ה' ויש את אלו שקבלו חוש הבנה וחכמה יוצאת דופן וכל החלק המעשי,איך לאמר? קצת צולע אצלן. ההבנה של ילדה כזו שהיא בעצם חכמה ומוכשרת במיוחד ומיצוי הכשרונות והיכולות שלה יגרמו לה בחיים תחושה של סיפוק
ויעזרו לה לגדל את ילדיה בשמחה. לא כי הכשרונות והשכל זו המטרה, אלא כי כך ה' ברא אותה עם צורך לפתח את החלק המחונן שלה ומתוך כך למלא את שליחותה בס"ד.
לעומתן יש את הנשים שלא מבינות שהן קבלו מתנה אחרת, הן מלאות עגמת נפש על הבית שאף פעם לא מתפקד כמו אצל השכנה הבלבוסטע, על אוכל שיוצא

... במקום לצאת לעבוד בעבודה מאתגרת המתאימה להן ולהביא עוזרת או מבשלת [כן, כן!] לסיוע.
הכרתי מקרוב נשים כאלה וכאלה, הסוג הראשון, הקימו בית שמח. והסוג השני לפעמים ממורמרות ולפעמים מדוכדכות מצורך שהוזנח שנים.
קודם כל, אני מסכימה איתך עקרונית, וגם נהניתי מהניתוח. (את מחוננת, לא?...)
אני יותר מזדהה עם הסוג השני.
אובחנתי כ"מחוננת" בכיתה ג' או ד', לא זוכרת; שנתיים אחר כך עברתי לבית יעקב.
ההורים שלי נהנו מבערת הידע שלי, אבל לא סגדו לה; הם היו צוחקים שהתעודה שלי "משעממת" כדי להוריד לי את הצורך להוכיח את יכולותיי. אבל זה עזר במידה מוגבלת- כי החברה (גם החרדית!!) מעריצה גאונים.
וזה יוצר ת ס כ ו ל, כשאת מגלה שכל "חוכמתך" צריכה להתכנס אל תוך הבית, כי היית רגילה לקצור תשואות ומחיאות כפיים על הברקותייך ועכשיו קשה לך להשיג אותן על הברקת הרצפה....
אז שוב, יש צורך לאתגר ילדה כזו, לענג אותה בדברים מרתקים, וללמד אותה את הדברים המרתקים בנשיות!!
רק בתקופה האחרונה גיליתי למשל, כמה גאונות והנאה יכולה להיות במטבח. כמה יצירתיות.
אז הבית שלי לא תמיד מבהיק (שלא לדבר על תוכי הארונות...) אבל אני מנסה בכל כוחי, ליהנות משיח עם ילדיי, לאתגר אותם לחשיבה מורחבת בכלים שיש לי, וכן....אחרי שנים של "בריחה" התחלתי ללמוד לתואר שיאפשר לי עבודה ממצה יותר מבחינה שכלית ונפשית. (כשהרצון הוא לא מימוש עצמי, אלא מימוש הכוחות לתפקיד המדויק לי, ויש הבדל. ואם הייתי מתחילה לפני שנים ספורות, בהיותי יוצאת תיכון מורגלת בהצלחות לימודיות, הגישה שלי הייתה "הגשמה עצמית". צריך את כור ההיתוך הנשי והאמהי כדי למקם את השכל במקומו הראוי לו.)
אבל, וזה אבל גדול. יש הבדל בין הפיכת היכולות הקוגניטיביות
לאליל ולאישיו, ובין תמיכה יציבה בהן.
את יכולה להגיד לילדה "את מאוד חכמה ותוכלי לתרום בחכמתך לעולם, אז מה אם התיק שלך נראה כמו מלחמת עולם"; אבל אסור לה לשמוע שהיא מתבזבזת אם אינה יושבת במגדל השן של המחוננים בע"מ, כי דעה זו היא-היא הגורם לתסכול הנורא.