עוד על עבודה כשר(ל)ון והצלחה

[Tweenset]

זה הקטע הראשון שאני כותבת בהשקעה אמיתית (לקח לי כמה ימים.. לא לזלזל)
אשמח לשמוע(לקרוא) את דעתכם

- - - - -


אחד הסיפורים היותר נוגעים ללבי היה הסיפור "להתחיל מבראשית" של חיים ולדר.
בסיפור שורטט ביד אומן דמותו של מוכשר "מבוזבז" המועסק כמלמד תינוקות
במהלך הסיפור הוא מתגלגל לעסוק בנדל"ן וסוף סוף נאנחים כולם בהקלה, שיוסף התחיל להגשים את עצמו ולנצל כראוי את כישוריו. אלא שבמהלך הזמן קורה מה שקורה, עסקי הנדל"ן מתמוטטים ומיודענו יוצא נקי.
נקי כלפי אלוקים וכלפי אדם
ובעיקר כלפי נכסיו
עד מהרה הוא מוצא את עצמו מלוכלך שנית מהחול שבחצר החיידר שמקבל אותו בזרועות פתוחות כאילו חיכו רק לו כל השנים. ושוב הוא מתחיל מבראשית את בראשית עם תלמידיו היקרים.

לסיפור הזה יש פן שלא שמתי לב אליו כל השנים
אמנם כנדלניסט הוא ריצה את סביבתו, אך לא את עצמו. בתוכו ידע שאהבתו נתונה לתלמידיו ולא לבנייניו
וכמה מאיתנו נותנים לסביבה להחליט עבורנו במה אנחנו הכי טובים ומה הכי מתאים לנו?
למה אנחנו הולכים ללמוד הברשת סוסים או לעבוד במכירת קינים לנמלים בעוד שחשקה נפשנו בציור טווסים ?
ומיהו היומרני באדם שהחליט למה נכון לקרוא "הצלחה" ומהו "בזבוז משווע של כשרון"?

תהיתי כיצד היו נראים ימיו כאיש נדלן, וכיצד כמלמד דרדקי
כנדלניסט היה עסוק לא מעט בשיחות טלפון חשובות שילדיו לא הורשו להפריע בהן, מצא עצמו ממהר לפגישות וסוגר עניינים עם אנשי מקצוע ופועלים מחוספסים
ושלא תחשבו. כאיש חינוך במהותו ידע להעניק לילדיו את מלוא תשומת הלב ואת זמן האיכות שלו איתם
כמלמד ילדי ישראל היה מהלך בנחת, דיבורו מנגן וישותו מקרינה.
כנדלניסט לא אחת היה מדבר דיבורי אמונה ומעניק מאוצרו הבלתי נדלה. והיה לו למי. בסביבתו איש לא ההין לדבר לשון הרע וכל ישותו הקרינה. הקרינה גם כאשר מצא את עצמו מאובק מהאבק שבאתר הבניה
הקרינה גם כאשר כיפתו הוסתרה מתחת לכובע המגן הצהוב
והאירה באור יקרות בזמן שעשה הכל כדי להשלים את הדירות שנקנו ממנו, למרות שמכריו וידידיו המליצו לו להכריז על פשיטת רגל.

אבל השאלה בעינה עומדת, האם "הצלחה" ניתן לקרוא למי שהרוויח יותר מזומנים? למי שאת מפעליו ניתן לראות בכל מקום?
כלום קנייני הנצח שהקנה לתלמידיו אינם בגדר "הצלחה"? שם הוא היה "מבוזבז" "חבל על הכשרון" ועוד כהנה וכהנה..
וכלום מכר קרוב, אשר לא מצא לעצמו מקור פרנסה ראוי לשמו אך ילדיו מחונכים למופת ויחסו לבני הבית ראוי לחיקוי והערצה- אינו מצליחן?
כן. נכון. אנחנו חיים בעולם חומרי, עולם ש - מה לעשות, כדי לשרוד בו אתה חייב כסף, ועדיף כמה שיותר.
ולכן אנחנו נעבוד בשילוח יונות דואר למרות שמתאים לנו הרבה יותר להיות מגדלי גורים. כי שם מרוויחים הרבה יותר! וכי קלה היא בעיניכם?
אז לא. לא קלה בעינינו. להיפך, קשתה היא בעינינו

לא נוכל להמליץ לכם להפוך לקבלנים, כי לא בהכרח שיתאים לכם להיות קבלנים
לא נוכל להמליץ לכם להיות יזמים, כי לא לכולם מתאים להיות יזמים
לא נוכל להמליץ לכם להקים עסקים, כי לא לכולם מתאים להקים עסקים

אבל נוכל להמליץ לאלו שעובדים בשילוח יונות דואר וקשה להם, והם סוחבים את היומיום, והם כבר מחכים לפנסיה בעיניים כלות - רבותי, תהפכו לנעימים את מקומות העבודה!
תדאגו שמקום העבודה יהיה מקום שנחמד לקום אליו בבוקר, וכיף לשהות בו. הפכו נא את מקום העבודה שלכם למקום בו יחסי האנוש הינם בין המשופרים, ותחפשו איך להנעים את השהות בו על עמיתכם
אתם תצאו הנשכרים הראשונים
ובתיכם, ומשפחותיכם
וכל הבאים עמכם במגע יפגשו אתכם מחויכים ולא מעוכים.
והעיקר, תצליחו באמת!

 

[אלישקף]

וואי! אין מה להשוות...
זה נשמע כמו כותבת אחרת לגמרי.
התחברתי גם לתוכן וגם לסגנון.

 

[עדיאל]

התוכן, כל כך אמיתי, כל כך נכון, כל כך טהור וזך. באמת.
באשר לסגנון, אני לא יודע אם הדברים יועדו לפרסום בבמה כלשהי, ואם כן, איזו מהן.
למעשה, הטור הוא טור שמתאים לספר מוסר.
כלומר, הוא כתוב טוב, כתוב יפה, מסוגנן וקריא בהחלט.

אך את ההבדל בין טור לבין מאמר בספר מוסר, הוא הקאץ', הפאנץ'. או העברת הדברים בצורה חווייתית יותר, סיפורית יותר, נגיעות הומוריסטיות וכאלה.

שוב, התחברתי למסר מאד מאד. הרבה הצלחות.

 

[Tweenset]

התוכן, כל כך אמיתי, כל כך נכון, כל כך טהור וזך. באמת.
באשר לסגנון, אני לא יודע אם הדברים יועדו לפרסום בבמה כלשהי, ואם כן, איזו מהן.
למעשה, הטור הוא טור שמתאים לספר מוסר.
כלומר, הוא כתוב טוב, כתוב יפה, מסוגנן וקריא בהחלט.

אך את ההבדל בין טור לבין מאמר בספר מוסר, הוא הקאץ', הפאנץ'. או העברת הדברים בצורה חווייתית יותר, סיפורית יותר, נגיעות הומוריסטיות וכאלה.

שוב, התחברתי למסר מאד מאד. הרבה הצלחות.

תודה רבה
ההארה התקבלה בברכה!

 

[גדי ישראלי]

אסתייג קלות. כתבתם יפה מאד, אבל כמה עניינים.
ראשית, לגבי בחירת מקום עבודה - ישנם כמה קריטריונים להתאמה בסיסית שהם יהוו את ההכרעה במה לעבוד. אחד החשובים שבהם והמעשי ביותר הוא יכולת השתכרות. פרנסה. אז אדם שיש לו נפש אומן לעיצוב עננים, עם כל הכבוד...
שנית, כשכבר בחרנו עבודה, מן החוכמה היא להפוך את ה"עבודה" ל"שליחות" או כל מילה יפה אחרת. העיקרון הוא שהגישה תהיה לא רק על לעשות כסף אלא על פנימיות וההטבה שבמעשים...
ואחרונה, מבחינתי הגדרת ההצלחה - היא מיצוי עצמי.

 

[Tweenset]

אסתייג קלות. כתבתם יפה מאד, אבל כמה עניינים.
ראשית, לגבי בחירת מקום עבודה - ישנם כמה קריטריונים להתאמה בסיסית שהם יהוו את ההכרעה במה לעבוד. אחד החשובים שבהם והמעשי ביותר הוא יכולת השתכרות. פרנסה. אז אדם שיש לו נפש אומן לעיצוב עננים, עם כל הכבוד...
שנית, כשכבר בחרנו עבודה, מן החוכמה היא להפוך את ה"עבודה" ל"שליחות" או כל מילה יפה אחרת. העיקרון הוא שהגישה תהיה לא רק על לעשות כסף אלא על פנימיות וההטבה שבמעשים...
ואחרונה, מבחינתי הגדרת ההצלחה - היא מיצוי עצמי.

נכון
חשוב ליצור סיפק ושליחות בתוך העבודה
הקטע דיבר על אלו שבעל כורחם ולא נהנים..
זה יותר מנסיון אישי שלי, שעבדתי באיזשהו מקום משמים וחדגוני
ואם לא כל מיני תוספות ודברים שהוסיפו עניין, הייתי מאבדת את השפיות או שבאמת איבדתי אותה.. אני כבר לא זוכרת

 

[עדיאל]

אסתייג קלות. כתבתם יפה מאד, אבל כמה עניינים.
ראשית, לגבי בחירת מקום עבודה - ישנם כמה קריטריונים להתאמה בסיסית שהם יהוו את ההכרעה במה לעבוד. אחד החשובים שבהם והמעשי ביותר הוא יכולת השתכרות. פרנסה. אז אדם שיש לו נפש אומן לעיצוב עננים, עם כל הכבוד...
שנית, כשכבר בחרנו עבודה, מן החוכמה היא להפוך את ה"עבודה" ל"שליחות" או כל מילה יפה אחרת. העיקרון הוא שהגישה תהיה לא רק על לעשות כסף אלא על פנימיות וההטבה שבמעשים...
ואחרונה, מבחינתי הגדרת ההצלחה - היא מיצוי עצמי.

מניח שאמורים לתת כאן ביקורת על הכתיבה, לא על עצם הענין.
פנס עלול נורא לכעוס...

 

[חנילוש]

כשהייתי קטנה נכנסתי לכיתה א', ואיך שראיתי את היצור שמולי ידעתי בתוככי ליבי כבר אז, שלעולם אבל לעולם, לא אהיה מורה, וככל שעברו השנים רק התחזקה בליבי ההכרה, שאני לא אהיה מורה. עבר היסודי ועבר גם התיכון, ואני ממורה למורה עוברת, ומגלה שההחלטה בליבי רק מתחזקת.
היו לכך המון סיבות ותירוצים, ואיכשהו עברתי את מה שמכונה מסלולים,
למדתי( יותר נכון שיחקתי והשתוללתי..) חיפשתי עבודה,
אל תשאלו אותי איך זה קרה אבל בסוף שנה ב' סמינר אני מוצאת את עצמי מורה!
עם שעות קבועות..
ותשאלנה כל החברות הזאת נעמי? ואקרא בקול גדול "לא נעמי קראנה לי אמרה יען כי אמור אמרתי והקב''ה הראה לי..."
נכנסת בשערי בית הספר, וצוציקית קטנה שואלת אותי: המורה מה את מלמדת? המשכתי ללכת, מתעלמת,
עד שקלטתי שאנכי המורה המדוברת.
הרכנתי ראש מול התפקיד הרם והנישא,
היטבתי את התיק על כתפי ופסעתי פסיעה נחושה אל חדר המורות,
נכנסתי, התיישבתי, כוס קפה גדולה לעצמי מזגתי, ואיך הרגשתי טוב..
אני, שכל המורות נבאו לי: ממך לא יצא כלום! ראו את התגשמות חלומן בצורה הטובה ביותר.
כן פה בחדר המורות הבנתי למה בדיוק הן התכוונו...
וכששואלים אותי מה כל כך לא רצית להיות מורה מה אני עונה??
בואו תראו אותי בעבודה ותבינו למה התכוונתי כשלא רציתי להיות מורה..
כי אפשר להנות מכל דבר. אם רק יודעים להביט ולהסתכל עליו בצורה הנכונה, אם רק לוקחים את מה שיש לך בשתי ידיים והופכים אותו ליצירת אומנות יקרה ונחשקת,
אם לוקחים את העבודה ומכניסים בה את מה שרצינו לעשות, זה הצלחה!
בהצלחה לכולם

 

[מרשמלו]

אם לוקחים את העבודה ומכניסים בה את מה שרצינו לעשות, זה הצלחה!

על זה נאמר עלית והצלחת!!!

 

[Natan Galant]

מאוד יפה. התובנה על הסיפור ההוא של ולדר- מרתקת.
הכתיבה בהחלט השתפרה.
הסיפור ההוא היה מהטובים שלו.

התחושה שלי שהמסר לא מספיק חד.
האם המסר הוא:
1- למרות הכל, תמיד ערך לימוד התורה מעל השאר.
או:
2- יש להנעים את מקום העבודה ככל הניתן?

ושוב, הכתיבה בהחלט השתפרה, וככל שתכתבו יותר- כך תשתפרו יותר.
ולגבי הפסיקים- אכן חסרים פה כמה, בקטנה.

 

[Tweenset]

מאוד יפה. התובנה על הסיפור ההוא של ולדר- מרתקת.
הכתיבה בהחלט השתפרה.
הסיפור ההוא היה מהטובים שלו.

התחושה שלי שהמסר לא מספיק חד.
האם המסר הוא:
1- למרות הכל, תמיד ערך לימוד התורה מעל השאר.
או:
2- יש להנעים את מקום העבודה ככל הניתן?

ושוב, הכתיבה בהחלט השתפרה, וככל שתכתבו יותר- כך תשתפרו יותר.
ולגבי הפסיקים- אכן חסרים פה כמה, בקטנה.

האמת שחיפשתי לשים פסיקים כמה שפחות, כי בגרסה הראשונית היו יותר מדי.. (ואולי זה היה נצרך)

המסר הוא באמת מחולק
מצד אחד, שלא כל הנוצץ - זהב
ולא כל מה שנקרא בפי העם "הצלחה" היא אכן כזאת
(ויעידו כל אלו ש"הצליחו" ורובם המוחץ אינו מאושר, אלא דאוג וטרוד ואני יודעת מכלי ראשון על אחד הנגידים הגדולים שהוא בן 40+ ולוקח כמות כדורים יומית בכמות שאדם בן 80+ אינו מגיע אליה בד"כ)

ומכאן, מי שבכל זאת נמצא במקום שלא טוב לו, כי הוא צריך מזומנים או שמה שחשקה נפשו לא ייצור עבורו הכנסה מספקת, אז אין לו ברירה, לפחות ינעים לעצמו את מקום העבודה
שירגיש טוב איפה שהוא נמצא

וגם אני חושבת שהסיפור היה אחד הטובים שלו

 

[מרחבית]

אסתייג קלות. כתבתם יפה מאד, אבל כמה עניינים.
ראשית, לגבי בחירת מקום עבודה - ישנם כמה קריטריונים להתאמה בסיסית שהם יהוו את ההכרעה במה לעבוד. אחד החשובים שבהם והמעשי ביותר הוא יכולת השתכרות. פרנסה. אז אדם שיש לו נפש אומן לעיצוב עננים, עם כל הכבוד...
שנית, כשכבר בחרנו עבודה, מן החוכמה היא להפוך את ה"עבודה" ל"שליחות" או כל מילה יפה אחרת. העיקרון הוא שהגישה תהיה לא רק על לעשות כסף אלא על פנימיות וההטבה שבמעשים...
ואחרונה, מבחינתי הגדרת ההצלחה - היא מיצוי עצמי.

למה הנכם מתכוונים ב'מיצוי עצמי'?
כי לא פעם כאשר הקריטריון של יכולת השתכרות הוא הבסיסי (מסכימה שאין ברירה) - זה לכאורה נוגד.

 

[גדי ישראלי]

למה הנכם מתכוונים ב'מיצוי עצמי'?
כי לא פעם כאשר הקריטריון של יכולת השתכרות הוא הבסיסי (מסכימה שאין ברירה) - זה לכאורה נוגד.

מיצוי עצמי זה לאו דווקא מימוש החזון שלי, אלא עשיית המקסימום בתנאי השטח.
אז לא אכפת לי אם אתה ראש ישיבה או נגיד שמחזיק ישיבה, כל עוד אלו הנתונים של המציאות בה אתה חי (מכל סיבה שהיא) ואתה ממצה אותם להכי טוב שאפשר - הצלחת!