בקשת ביקורת - מחסן יקר, מחסן חביב. מי צריך אותך בעצם?

[Natan Galant]

כמו הרבה דברים בחיים, קשה להניח את האצבע על הנקודה המדוייקת בלוח השנה ולומר: כאן נבט המחסן.
מתישהו במהלך השנים האחרונות, מן הסתם.

המחסן לא היה כמו היום. הוא היה קטן, חמוד, אוורירי, אבל מואר. מלא שאר רוח. הייתה בו אפילו אדנית קטנה עם קקטוס צרפתי! אחחח, היו ימים.
תקופה קצרה אחרי שזכינו במחסן (רק עשינו שיחת נימוסים עם הבעלים הקודמים, ואפילו לא שברנו לו שום עצם רצינית) הכנסנו לתוכו את הפריט הראשון:
השולחן החום ההוא, שחסרים לו שתיים וחצי רגליים ויש לו עוד רגל אחת תותבת (חצי מקל מטאטא. תודה לשלומק'ה הגיס שטרח והציל את השולחן!).
כמה שמחנו שיש לאן להוציא אותו. הוא ממש נעשה מיותר מאז שהוא איבד את היציבות, את הצבע, וחצי מהפלטה העליונה שלו.

הרעיון הגיע דווקא מהאישה, שאמרה:
חבל לזרוק. אולי עוד נצטרך אותו יום אחד. שים אותו במחסן, געציל!
צודקת. השולחן הועבר למחסן, ונשאר שם גלמוד. אתם בטח אומרים: רחמנות. צודקים אתם, צודקים. דאגנו לו לחברה די מהר. שלא ישעמם לו.
השולחן ניצב במחסן לבד בקושי שעתיים.

כמה דקות חלפו, פזלתי על הכורסה בסלון ועל העיתון עם כל המציאות הנדל"ניות. אבל האישה אמרה: יופי שפינית את השולחן. כבר מזמן גמרת את לימודי המשפטים שלך, זרוק כבר את כל הקלסרים החוצה! נמאס לי לראות אותם!!!
לא העזתי להתווכח, מפחיד.
יצאתי מהבית, אוחז בשתי ידיי את כל אוצרותיי, וליבי כמעט קרס:
לזרוק? את הקלסרים האלו?? ואם יום אחד בעתיד, מתישהו כשאהיה משפטן בכיר אצטרך לבדוק מה דיני ירושה במקרקעין שעבר עליהם הכלח?? איך אפשר לזרוק אוצרות כאלו??
אי אפשר, בדוק.
התגנבתי למחסן ושתלתי את כל הקלסרים על השולחן. ככה שיחכו ליום פקודה, יום אחד בטוח אשמח שלא זרקתי אותם.

למחרת האשה הגניבה החוצה מהבית את הארגזים עם הספרים המאובקים שמוישל'ה שלנו קיבל לבר מצווה. לזרוק? אי אפשר. מוישל'ה בטח יהיה תלמיד חכם יום אחד. בטוח.
אבל כבר 11 שנים הוא לא נגע בהם, ואין אף אחד שרוצה אותם. מה הפתרון? כמובן, המחסן.


שמחתי כל כך שיש לנו מחסן! סוף סוף יכולתי בלב שמח לקנות 13,000 כרטיסי הגרלה למכירה הסינית של חסדי רותי, ולבחור את הפרס הגדול: סט מקדחות אלגנטי כולל 23 אביזרים נלווים. הנה, יש לי מקום לאפסן את המקדחה!!

ואכן, המחסן לא הכזיב. לא התלונן, לא בכה, לא התווכח, לא התמרמר: צר לי! לא עשה בעיות. קיבל הכל באהבה. לקח את הכל בקלות, כמו שאומרים המחסנאים. לקח ולקח.

די מהר גיליתי שחסדי רותי כנראה נפלו בפח, ובמקום לקנות עבורי סט מקדחות של 'בוש' הם נתנו לי סט דומה של 'גרוש', שאכן- לא היה שווה גרוש. המקדחות נהרסו במהירות, ואחרי שמוישיל'ה ניסה לקדוח איתם בקיר הסלון וגמר עם 3 חתכים קטנים ובכי אחד היסטרי- השלכנו אותם לפח.
אבל את האביזרים לא היה לנו לב לזרוק. לא חבל? אולי יום אחד עוד נצטרך אותם... אמרה האשה בחוכמה. צודקת.
אביזרים צריכים מקום מסודר, אז קנינו מערכת מדפים (רק 3200 כרטיסים בהגרלה הסינית!) ממתכת, התקנו אותה במחסן- ויהי אור!
אחרי יומיים כל המדפים כבר היו מלאים, יש מאין. פתאום יכולתי סוף סוף לזרוק מארון הספרים בסלון את 11 האוגדנים המקסימים שצברתי משנת 2003 ועד 2008 עם כל החשבוניות של 'סלקום' (תרגישו בנוח לשאול, רימו אותי בכולם, לא פספסו אף פעם).

קצב מילוי המחסן נעשה היסטרי לגמרי:
שמכות פוך ישנות שחבל לזרוק, נעליים אורטופדיות של חנהל'ה קרועות מכל כיוון אבל עלו לנו הון, סט מברגות (מהשכן. ההגרלה הסינית של לב מלבלב), 12 סטים של נעלי בית בלי זוג, שקית ענק של גרביים מחוררות ("געציל, את הגרביים האלו אמא שלך קנתה לך לחתונה, שים במחסן ויום אחד נשב ונתפור את כולם...), תנור גז ישן ("יום אחד נתקן אותו, פירמה ממש טובה"), פיל מפוחלץ שדוד נחום קנה פעם כמתנה לאשתו לכבוד החג וכמעט גמר ברבנות בגלל התעלול, קופסה של עטים מאלי אקספרס (מתנה מהשכן שעבר דירה), כדורגל כמעט כמעט מלא באוויר, שקית של בלונים מטרידים בצורת משושה, ("געציל, יום אחד אפתח גן ילדים בבית והילדות ממש ישמחו עם הבלונים") סלסלת פירות מפלסטיק (אחמד הארור, אז מה אם נתקענו בפקק? אתה וכל החברים הרוכלים שלך, גם כן), ולאחרונה גם שלושה ארגזים מתפוררים מלאים בצלחות פורצלן מזעזעות של דודה יענטא ("געציל, יום אחד זה יחזור לאופנה, תשמרו..").

כמובן, לכל דבר טוב יש סוף, וגם למחסן. די מהר הסתבר לנו שהמחסן כבר מלא לגמרי ואין עוד מקום להכניס סיכה. הדחקנו והדחקנו, עד שנותרנו מול שוקת שבורה.
לא נשארה לנו ברירה: ערב פסח בא, והיינו חייבים מקום נוסף במחסן כדי לאפסן את המאווררים החצי מקולקלים שלנו.

נו, לא הייתה ברירה ו- "לפעמים אין ברירה געציל, אני ממש מצטערת, אבל הגיע הזמן שתעשה סדר במחסן ותעיף משם את כל השמאטעס..."

אז זרקנו את כל תכולת המחסן היישר לצפרדע השכונתית מעלת הניחוחות.
כמובן, בגלל שהצפרדע אצלנו יחסית קטנה (עירייה של עוכרי ישראל!!) וכבר הייתה מלאה, פשוט הנחנו את האוצרות שלנו במקום בולט מחוץ לצפרדע. "בטח יהיה מי שישמח לקחת אליו את כל המציאות ויחסוך לעירייה את הפינוי" אמרה האשה, צודקת.

ואז, כאשר בהינו בתדהמה במחסן הכמעט כמעט ריק (מאז הפינוי הוא כבר התחיל להתמלא מחדש), נפלו עלינו בקול קרקוש מחליא כל צנצנות האסימונים מהמדף למעלה, והבנו בבת אחת:
חייבים מחסן, חייבים.
אבל לא כדי לאחסן בו דברים, לא.

חייבים מחסן, רק כדי שישמש כתחנת מעבר. כתחנת שירות. כנקודת ביקורת בין הבית - ובין הצפרדע השכונתית.

כי לזרוק חפצים נוסטלגיים אי אפשר.
אבל לעשות סדר במחסן פעם בכמה שנים ולזרוק את רוב רובה של תכולתו לכל הרוחות? בטח שאפשר, זה כייף!

געציל.

 

[מריומה~]

המחסן כתחנת בינים עד שחוזר הביתה חלילה
חמוד!

 

[לדLed]

מצחיק מאד!
הסגנון שלכם מזכיר את הכתיבה של ר' יהודה פולק בעיתון בקהילה.
זו מחמאה.
כן?
מחמאה.

היילייט: די מהר גיליתי שחסדי רותי כנראה נפלו בפח, ובמקום לקנות עבורי סט מקדחות של 'בוש' הם נתנו לי סט דומה של 'גרוש

ווואו והתגיות..... !!!

 

[בתנופה]

אויש...
מה באמת עשית עם הפוחלץ של הפיל?
מהרגע הראשון בניתי על זה...


ואגב, הסיפור שלך הולך להיות התירוץ שלי למהפכת עתירי הטראנס
כי המחסן שלי.. הוא רק תחנת מעבר...

הוא

 

[בן מיכאל]

מר @פנס בערפל, איך אתה יודע את אורחות חיי???....

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

יש כ"כ עם מה להזדהות כאן... זה מה שאני אוהב בסיפורים של פנס, אומר בקול את מה שאני מרגיש בשקט. מזכיר לי שבשבועיים האחרונים הסתובבתי באוטו עם כארבעה ארגזים מלאים ספרים שהוכרחתי באיומים להוציא מהבית, אז מה עושים? מוציאים מהבית לתוך הבגז', יחד עם מיחם ופלטה ישנה ועכבר אלחוטי שצריך לבדוק אם הוא עובד. ביום א' האחרון עשיתי מעשה ונסעתי לאחת הישיבות שלמדתי בהן, והם שמחו מאד על המציאות כמוצא שלל רב.

 

[אברוּמי]

פנס, מעיין נובע אתה.

כדאי להמעיט במשפטים כלואים בסוגריים, למינימום ההכרחי, אם בכלל הכרחי.

 

[Rachel Greenstein]

איך לא...

שקית ענק של גרביים מחוררות ("געציל, את הגרביים האלו אמא שלך קנתה לך לחתונה, שים במחסן ויום אחד נשב ונתפור את כולם...)
.

פשוט מתוק.
יש כאן מישהו שרוצה למכור מחסן יד שניה? השתכנעתי בנחיצות הפריט הזה

 

[תפנית בעלילה]

ומיד אחרי שתזרקו פריט בעל מום, גלמוד ושזמנו עבר שישב מיום חניכת המחסן ועד היום יתברר לפתע שהוא נחוץ לכם עד מאוד ואין להשיג אחר במקומו. עשר שנים הוא היה שם ללא שימוש ובדיוק בדיוק היום אתם חייבים אותו.
כתוב נפלא. כרגיל.

 

[פרוגיוזרית]

אז זרקנו את כל תכולת המחסן היישר לצפרדע השכונתית מעלת הניחוחות.

מקווה שלא זרקתם בטעות גם את קוקי הקפואה בכלוב.

כתוב נפלא ביותר.

נפלו עלינו בקול קרקוש מחליא כל צנצנות האסימונים מהמדף למעלה, והבנו בבת אחת

לקח שניה עד נפל לי פה האסימון...

 

[Natan Galant]

אשמח לשמוע דעות נוספות לגבי הסוגריים. יש יותר מידי מהם?

 

[מרשמלו]

אשמח לשמוע דעות נוספות לגבי הסוגריים. יש יותר מידי מהם?

בלעדיהם זה לא אתה...
פה זה דווקא סביר! ומתבקש!

 

[שרלוט]

אשמח לשמוע דעות נוספות לגבי הסוגריים. יש יותר מידי מהם?

לדעתי חסר עוד כמה..
כל הפאנץ' נמצא שם בסוגריים.

 

[הגשש]

לדעתי חסר עוד כמה..
כל הפאנץ' נמצא שם בסוגריים.

אהבתי! חזק ביותר!

 

[חגי פאהן]

אשמח לשמוע דעות נוספות לגבי הסוגריים. יש יותר מידי מהם?

לענ"ד יש לחלק בין סוגריים שמצטטים מישהו אחר, לבין (עירייה של עוכרי ישראל!!!). הסוג הראשון הוא סגנון, יש שאוהבים אותו ויש שלא. את השני אולי צריך לשקול שוב. אפשר לטעון שגם זה סגנון, אבל זה סגנון שמוריד את רמת הכתיבה.

 

[Rachel Greenstein]

לענ"ד יש פעמים רבות בהן סימן הסוגריים מיותר, לא התוכן שלהם. עיריית-עוכרי-ישראל שכמותה.

 

[Natan Galant]

@חגי פאהן
כלומר. בין טקסט שבעצם מוסיף ומשלים את המשפט לפניו, ובין סוגריים שבאים להוסיף מידע שלא קשור לנושא?

 

[רחלים]

אשמח לשמוע דעות נוספות לגבי הסוגריים. יש יותר מידי מהם?

לדעתי, מה שכתוב בסוגריים יכול להשאר על עומדו, ללא הסוגריים.

 

[דוכסוסטוס]

הטור מצוין, אתה בעצם כותב קריקטורות, זו ההגדרה שלי לז'אנר שלך, כאן אנו מתחברים לעניין הסוגריים, אתה משתמש בהם לרוב כתחליף לבועת מחשבה או דיבור בקריקטורות (או בקומיקסים, אבל זה הענף של @גדי ישראלי ), לכאו' זה רעיון נחמד במקום להתפתל כל פעם ולהסביר שאת זה הוא אמר לעצמו או חשב בלב, במצב כזה הסוגריים הוא חלק מהסיפור ולא מסיחים דעת.

דעתי שבכתיבה מהסוג הזה בפרט כשהסיפור כתוב בגוף ראשון, במסגרת הנוכחית אין לחשוש מלהתפרע עם סוגריים כל עוד הם בועות מחשבה ודיבור ולא בועות הסבר. הבעיה היא בסגנון כמו של אריה זיסמן שמחבב שימוש בסוגריים ועושה את זה בעיתון במדורי פרשנות, שם אני חושב שזה מיותר ומכביד.

 

[חגי פאהן]

@חגי פאהן
כלומר. בין טקסט שבעצם מוסיף ומשלים את המשפט לפניו, ובין סוגריים שבאים להוסיף מידע שלא קשור לנושא?

משהו כזה. בין טקסט שבא לתמצת מה שהיה ראוי לכתוב עליו משפטים ארוכים, אך הכותב לא רוצה לקטוע את הסיפור ולכן מקצר אותו בסוגריים ונותן לקורא אפשרות לוגית לסגור פינה. סוגריים כאלה באים על מנת להקל על הקורא.
לבין סוגריים כמו הנ"ל וכמו (תודה לשלומק'ה הגיס וכו') שבאים על מנת להקל על הכותב, נראה לי... הרי אין דבר כזה סוגריים שבכלל לא קשורים לנושא. אלה נראים כמו פליטות פה שנמצאות רק בנאום אמיתי, אבל בכתיבה זה פחות שייך, כי בכתיבה יש את כל הזמן שבעולם לחשוב מה לכתוב.