בקשת ביקורת - מחסן יקר, מחסן חביב. מי צריך אותך בעצם?

  • הוסף לסימניות
  • #1
כמו הרבה דברים בחיים, קשה להניח את האצבע על הנקודה המדוייקת בלוח השנה ולומר: כאן נבט המחסן.
מתישהו במהלך השנים האחרונות, מן הסתם.

המחסן לא היה כמו היום. הוא היה קטן, חמוד, אוורירי, אבל מואר. מלא שאר רוח. הייתה בו אפילו אדנית קטנה עם קקטוס צרפתי! אחחח, היו ימים.
תקופה קצרה אחרי שזכינו במחסן (רק עשינו שיחת נימוסים עם הבעלים הקודמים, ואפילו לא שברנו לו שום עצם רצינית) הכנסנו לתוכו את הפריט הראשון:
השולחן החום ההוא, שחסרים לו שתיים וחצי רגליים ויש לו עוד רגל אחת תותבת (חצי מקל מטאטא. תודה לשלומק'ה הגיס שטרח והציל את השולחן!).
כמה שמחנו שיש לאן להוציא אותו. הוא ממש נעשה מיותר מאז שהוא איבד את היציבות, את הצבע, וחצי מהפלטה העליונה שלו.

הרעיון הגיע דווקא מהאישה, שאמרה:
חבל לזרוק. אולי עוד נצטרך אותו יום אחד. שים אותו במחסן, געציל!
צודקת. השולחן הועבר למחסן, ונשאר שם גלמוד. אתם בטח אומרים: רחמנות. צודקים אתם, צודקים. דאגנו לו לחברה די מהר. שלא ישעמם לו.
השולחן ניצב במחסן לבד בקושי שעתיים.

כמה דקות חלפו, פזלתי על הכורסה בסלון ועל העיתון עם כל המציאות הנדל"ניות. אבל האישה אמרה: יופי שפינית את השולחן. כבר מזמן גמרת את לימודי המשפטים שלך, זרוק כבר את כל הקלסרים החוצה! נמאס לי לראות אותם!!!
לא העזתי להתווכח, מפחיד.
יצאתי מהבית, אוחז בשתי ידיי את כל אוצרותיי, וליבי כמעט קרס:
לזרוק? את הקלסרים האלו?? ואם יום אחד בעתיד, מתישהו כשאהיה משפטן בכיר אצטרך לבדוק מה דיני ירושה במקרקעין שעבר עליהם הכלח?? איך אפשר לזרוק אוצרות כאלו??
אי אפשר, בדוק.
התגנבתי למחסן ושתלתי את כל הקלסרים על השולחן. ככה שיחכו ליום פקודה, יום אחד בטוח אשמח שלא זרקתי אותם.

למחרת האשה הגניבה החוצה מהבית את הארגזים עם הספרים המאובקים שמוישל'ה שלנו קיבל לבר מצווה. לזרוק? אי אפשר. מוישל'ה בטח יהיה תלמיד חכם יום אחד. בטוח.
אבל כבר 11 שנים הוא לא נגע בהם, ואין אף אחד שרוצה אותם. מה הפתרון? כמובן, המחסן.


שמחתי כל כך שיש לנו מחסן! סוף סוף יכולתי בלב שמח לקנות 13,000 כרטיסי הגרלה למכירה הסינית של חסדי רותי, ולבחור את הפרס הגדול: סט מקדחות אלגנטי כולל 23 אביזרים נלווים. הנה, יש לי מקום לאפסן את המקדחה!!

ואכן, המחסן לא הכזיב. לא התלונן, לא בכה, לא התווכח, לא התמרמר: צר לי! לא עשה בעיות. קיבל הכל באהבה. לקח את הכל בקלות, כמו שאומרים המחסנאים. לקח ולקח.

די מהר גיליתי שחסדי רותי כנראה נפלו בפח, ובמקום לקנות עבורי סט מקדחות של 'בוש' הם נתנו לי סט דומה של 'גרוש', שאכן- לא היה שווה גרוש. המקדחות נהרסו במהירות, ואחרי שמוישיל'ה ניסה לקדוח איתם בקיר הסלון וגמר עם 3 חתכים קטנים ובכי אחד היסטרי- השלכנו אותם לפח.
אבל את האביזרים לא היה לנו לב לזרוק. לא חבל? אולי יום אחד עוד נצטרך אותם... אמרה האשה בחוכמה. צודקת.
אביזרים צריכים מקום מסודר, אז קנינו מערכת מדפים (רק 3200 כרטיסים בהגרלה הסינית!) ממתכת, התקנו אותה במחסן- ויהי אור!
אחרי יומיים כל המדפים כבר היו מלאים, יש מאין. פתאום יכולתי סוף סוף לזרוק מארון הספרים בסלון את 11 האוגדנים המקסימים שצברתי משנת 2003 ועד 2008 עם כל החשבוניות של 'סלקום' (תרגישו בנוח לשאול, רימו אותי בכולם, לא פספסו אף פעם).

קצב מילוי המחסן נעשה היסטרי לגמרי:
שמכות פוך ישנות שחבל לזרוק, נעליים אורטופדיות של חנהל'ה קרועות מכל כיוון אבל עלו לנו הון, סט מברגות (מהשכן. ההגרלה הסינית של לב מלבלב), 12 סטים של נעלי בית בלי זוג, שקית ענק של גרביים מחוררות ("געציל, את הגרביים האלו אמא שלך קנתה לך לחתונה, שים במחסן ויום אחד נשב ונתפור את כולם...), תנור גז ישן ("יום אחד נתקן אותו, פירמה ממש טובה"), פיל מפוחלץ שדוד נחום קנה פעם כמתנה לאשתו לכבוד החג וכמעט גמר ברבנות בגלל התעלול, קופסה של עטים מאלי אקספרס (מתנה מהשכן שעבר דירה), כדורגל כמעט כמעט מלא באוויר, שקית של בלונים מטרידים בצורת משושה, ("געציל, יום אחד אפתח גן ילדים בבית והילדות ממש ישמחו עם הבלונים") סלסלת פירות מפלסטיק (אחמד הארור, אז מה אם נתקענו בפקק? אתה וכל החברים הרוכלים שלך, גם כן), ולאחרונה גם שלושה ארגזים מתפוררים מלאים בצלחות פורצלן מזעזעות של דודה יענטא ("געציל, יום אחד זה יחזור לאופנה, תשמרו..").

כמובן, לכל דבר טוב יש סוף, וגם למחסן. די מהר הסתבר לנו שהמחסן כבר מלא לגמרי ואין עוד מקום להכניס סיכה. הדחקנו והדחקנו, עד שנותרנו מול שוקת שבורה.
לא נשארה לנו ברירה: ערב פסח בא, והיינו חייבים מקום נוסף במחסן כדי לאפסן את המאווררים החצי מקולקלים שלנו.

נו, לא הייתה ברירה ו- "לפעמים אין ברירה געציל, אני ממש מצטערת, אבל הגיע הזמן שתעשה סדר במחסן ותעיף משם את כל השמאטעס..."

אז זרקנו את כל תכולת המחסן היישר לצפרדע השכונתית מעלת הניחוחות.
כמובן, בגלל שהצפרדע אצלנו יחסית קטנה (עירייה של עוכרי ישראל!!) וכבר הייתה מלאה, פשוט הנחנו את האוצרות שלנו במקום בולט מחוץ לצפרדע. "בטח יהיה מי שישמח לקחת אליו את כל המציאות ויחסוך לעירייה את הפינוי" אמרה האשה, צודקת.

ואז, כאשר בהינו בתדהמה במחסן הכמעט כמעט ריק (מאז הפינוי הוא כבר התחיל להתמלא מחדש), נפלו עלינו בקול קרקוש מחליא כל צנצנות האסימונים מהמדף למעלה, והבנו בבת אחת:
חייבים מחסן, חייבים.
אבל לא כדי לאחסן בו דברים, לא.

חייבים מחסן, רק כדי שישמש כתחנת מעבר. כתחנת שירות. כנקודת ביקורת בין הבית - ובין הצפרדע השכונתית.

כי לזרוק חפצים נוסטלגיים אי אפשר.
אבל לעשות סדר במחסן פעם בכמה שנים ולזרוק את רוב רובה של תכולתו לכל הרוחות? בטח שאפשר, זה כייף!

געציל.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #3
מצחיק מאד!
הסגנון שלכם מזכיר את הכתיבה של ר' יהודה פולק בעיתון בקהילה.
זו מחמאה.
כן?
מחמאה.

היילייט: די מהר גיליתי שחסדי רותי כנראה נפלו בפח, ובמקום לקנות עבורי סט מקדחות של 'בוש' הם נתנו לי סט דומה של 'גרוש
:D

ווואו והתגיות..... !!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
אויש...
מה באמת עשית עם הפוחלץ של הפיל?
מהרגע הראשון בניתי על זה...


ואגב, הסיפור שלך הולך להיות התירוץ שלי למהפכת עתירי הטראנס
כי המחסן שלי.. הוא רק תחנת מעבר...

הוא
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
בעזהי"ת

יש כ"כ עם מה להזדהות כאן... זה מה שאני אוהב בסיפורים של פנס, אומר בקול את מה שאני מרגיש בשקט. מזכיר לי שבשבועיים האחרונים הסתובבתי באוטו עם כארבעה ארגזים מלאים ספרים שהוכרחתי באיומים להוציא מהבית, אז מה עושים? מוציאים מהבית לתוך הבגז', יחד עם מיחם ופלטה ישנה ועכבר אלחוטי שצריך לבדוק אם הוא עובד. ביום א' האחרון עשיתי מעשה ונסעתי לאחת הישיבות שלמדתי בהן, והם שמחו מאד על המציאות כמוצא שלל רב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
איך לא...
שקית ענק של גרביים מחוררות ("געציל, את הגרביים האלו אמא שלך קנתה לך לחתונה, שים במחסן ויום אחד נשב ונתפור את כולם...)
.
פשוט מתוק.
יש כאן מישהו שרוצה למכור מחסן יד שניה? השתכנעתי בנחיצות הפריט הזה
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
ומיד אחרי שתזרקו פריט בעל מום, גלמוד ושזמנו עבר שישב מיום חניכת המחסן ועד היום יתברר לפתע שהוא נחוץ לכם עד מאוד ואין להשיג אחר במקומו. עשר שנים הוא היה שם ללא שימוש ובדיוק בדיוק היום אתם חייבים אותו.
כתוב נפלא. כרגיל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
אז זרקנו את כל תכולת המחסן היישר לצפרדע השכונתית מעלת הניחוחות.
מקווה שלא זרקתם בטעות גם את קוקי הקפואה בכלוב.

כתוב נפלא ביותר.

נפלו עלינו בקול קרקוש מחליא כל צנצנות האסימונים מהמדף למעלה, והבנו בבת אחת
לקח שניה עד נפל לי פה האסימון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
אשמח לשמוע דעות נוספות לגבי הסוגריים. יש יותר מידי מהם?
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אשמח לשמוע דעות נוספות לגבי הסוגריים. יש יותר מידי מהם?
לענ"ד יש לחלק בין סוגריים שמצטטים מישהו אחר, לבין (עירייה של עוכרי ישראל!!!). הסוג הראשון הוא סגנון, יש שאוהבים אותו ויש שלא. את השני אולי צריך לשקול שוב. אפשר לטעון שגם זה סגנון, אבל זה סגנון שמוריד את רמת הכתיבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
@חגי פאהן
כלומר. בין טקסט שבעצם מוסיף ומשלים את המשפט לפניו, ובין סוגריים שבאים להוסיף מידע שלא קשור לנושא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
  • הוסף לסימניות
  • #19
הטור מצוין, אתה בעצם כותב קריקטורות, זו ההגדרה שלי לז'אנר שלך, כאן אנו מתחברים לעניין הסוגריים, אתה משתמש בהם לרוב כתחליף לבועת מחשבה או דיבור בקריקטורות (או בקומיקסים, אבל זה הענף של @גדי ישראלי ), לכאו' זה רעיון נחמד במקום להתפתל כל פעם ולהסביר שאת זה הוא אמר לעצמו או חשב בלב, במצב כזה הסוגריים הוא חלק מהסיפור ולא מסיחים דעת.

דעתי שבכתיבה מהסוג הזה בפרט כשהסיפור כתוב בגוף ראשון, במסגרת הנוכחית אין לחשוש מלהתפרע עם סוגריים כל עוד הם בועות מחשבה ודיבור ולא בועות הסבר. הבעיה היא בסגנון כמו של אריה זיסמן שמחבב שימוש בסוגריים ועושה את זה בעיתון במדורי פרשנות, שם אני חושב שזה מיותר ומכביד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
@חגי פאהן
כלומר. בין טקסט שבעצם מוסיף ומשלים את המשפט לפניו, ובין סוגריים שבאים להוסיף מידע שלא קשור לנושא?
משהו כזה. בין טקסט שבא לתמצת מה שהיה ראוי לכתוב עליו משפטים ארוכים, אך הכותב לא רוצה לקטוע את הסיפור ולכן מקצר אותו בסוגריים ונותן לקורא אפשרות לוגית לסגור פינה. סוגריים כאלה באים על מנת להקל על הקורא.
לבין סוגריים כמו הנ"ל וכמו (תודה לשלומק'ה הגיס וכו') שבאים על מנת להקל על הכותב, נראה לי... הרי אין דבר כזה סוגריים שבכלל לא קשורים לנושא. אלה נראים כמו פליטות פה שנמצאות רק בנאום אמיתי, אבל בכתיבה זה פחות שייך, כי בכתיבה יש את כל הזמן שבעולם לחשוב מה לכתוב.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

גלגל_מזלות_וינשוף_קסום.gif

ברוכים הבאים לאשכול הרשמי של "חויה בקליק" - הבית של המשחקים האינטראקטיביים, הקליקרים וההפעלות הכי חכמות שיש.

לרגל השקת האשכול ועונת המבצעים (Black Friday שקורה עכשיו וחנוכה שמגיע מיד אחריו), בנינו עבורכם את "גלגל המזל".אנחנו לא נגלה לכם איזו הנחה תקבלו. אתם תצטרכו לגלות בעצמכם...

אז איך זה עובד?​

בנינו אלגוריתם מיוחד שמחלק קופונים בצורה אקראית לגמרי.
בתוך המאגר מסתתרים:
מגוון סוגי קופונים לשירותים שלנו מהנחות בסיס ועד משחקים ללא עלות!

רוצים לסובב את הגלגל ולבדוק את המזל?​

  1. הגיבו כאן באשכול: "אני רוצה לסובב את הגלגל"
  2. נשלח לכם בהודעה פרטית קישור קסם חד-פעמי.
  3. לחצו על הקישור- ותגלו מיד במה זכיתם.
  4. כל כרטיס זוכה!

קצת עלינו (למי שלא מכיר):​

אנחנו ב"חויה בקליק" הופכים כל אירוע – מיום הולדת משפחתי ועד כנס של 2000 איש – לאירוע סוחף, תחרותי ומגבש.

מה תמצאו אצלינו:

  • מערכות טריויה להפעלה עצמית: אתם בונים את המשחק, מקרינים על מסך, והקהל משחק מהניידים שלו בזמן אמת-גם בטלפונים כשרים!. (פתרון מושלם וזול למשפחות, ימי הולדת וכיתות).

  • השכרת קליקרים (שלטים) פיזיים: הדבר האמיתי! ערכות של שלטים אלחוטיים למשחק ללא צורך אינטרנט וטלפונים בכלל. (הפתרון האידיאלי למוסדות, סמינרים, תלמודי תורה ומשפחות).

  • הפקות תוכן מלאות: אנחנו בונים לכם את השאלות, את העיצוב ואת החוויה מא' ועד ת' לארגונים ומוסדות
  • תוכנית בת מצוה יחודית חוויה סוחפת, מגבשת ומלאת עניין שכולם שותפים בה! לאירוע בת מצוה שלא ישכחו! טריילר לצפיה

  • ספיישל חנוכה: תוכניות מוכנות, מעוצבות ומתוכנתות למסיבות חנוכה - רק לחבר למסך ולהתחיל לשחק.

  • מסע את תוך עצמי וכמובן התוכנית החדשה שלנו סינק מסע מרתק לגילוי עצמי עם תוצאיה אישית ויחודית לכל משתתף
    מסע שאף משפחה לא מפספסת! טריילר לצפיה

שירות ותמיכה​

האשכול הזה נועד לכיף, להתייעצות על סוגי הפעלות ולחלוקת ההטבות.כדי שנוכל לתת שירות מהיר ומדויק ללקוחות קיימים (ובמיוחד בלחץ של חנוכה):שאלות טכניות, עזרה בתפעול או תמיכה בזמן אמת – נא לא לכתוב באשכול זה! (אנחנו עלולים לפספס אתכם כאן).פנו אלינו אך ורק בערוצי התמיכה הרשמיים לקבלת מענה מיידי:

📞 בטלפון לתמיכה ושירות: 03-773-7970
🌐 לאתר שלנו ולהתרשמות: -https://clicker.co.il/
📧 מייל: K037737970 @ GMAIL.COM

אז... מי הראשון שיש לו אומץ לסובב את הגלגל?
התגובות פתוחות, הקופונים במערכת מחכים... צאו לדרך! 👇

אשכולות דומים

בפינה הרחוקה של ארגז החול בגן הלבנט ישב ילד שזוף עם סוודר שחור ארוך מדי. היה לו פרצוף זועף וכל הזמן הוא ניסה לחפור בורות בחול, והיה מחביא שם חלקי מתכת כדי שאף אחד לא יגנוב לו אותם. הוא גם היה מחביא שם את כל הגולות המוזרות שהיה מביא מהבית.
היתה לו קבוצה של פעוטות ששיתפו איתו פעולה. הוא היה נותן להם גולות כדי לזרוק על שאר הילדים. בעיקר על הנדנדה שישב עליה ילדון מסודר עם שיער כסוף, מסורק לצד. הוא כל הזמן נאם בפני חבריו שצריך לזרוק את המפה הזו מהגן. למחוק אותה מהמפה. אחרת אי אפשר לחיות כך בגן.
הילד שעל המגלשה ישב שם עם פנקס קטן, ורשם מי זרק עליו גולות. אף פעם לא קרה שזה שזרק לא התחרט על כך, כי הילד המסודר ידע לגרום לאחרים להצטער על מעשיהם, אבל איכשהו תמיד הם היו ממשיכים להיטפל ולהציק לו.
הוא גם לא שכח את המריבה הגדולה שהיתה לו עם הילד עם הסוודר בעצמו, כשהוא זרק עליו הרבה גולות. אז, הילד עם השיער הכסוף שבר לפעוט עם הסוודר הארוך את כל המגדלים שהוא בנה, וגם הרס לו חלק מהבורות שהחביא בהם גולות. אז, הילד ההוא עבר את הקו האדום. והוא לא יתן לו לעשות את זה שוב.
לפתע התקרב לשם ילד גדול ועגלגל, עם בלורית בלונדינית ועניבה אדומה. הוא היה הילד הכי חזק בגן, ותמיד הביא איתו מטוסי צעצוע ומשחקים נוספים שהיו הכי חזקים, הכי גדולים והכי יפים בגן.
הילד על המגלשה היה חכם; הוא ידע ששווה לו להיות חבר של הילד הבלונדיני, והוא גם צדק. הם סיכמו ביניהם שהפעם הם לא ישתקו לילד עם הסוודר הארוך.
הבלונדיני צעק לעבר ארגז החול: "תקשיב טוב, ילד מעצבן! אם לא תפסיק לזרוק גולות או לשכנע את החברים שלך לעשות את זה, אנחנו כבר נטפל בך! אנחנו נחזיר את הגן הזה לגדולתו!"
הזאטוט עם השיער הכסוף הנהן בראשו. "אנחנו עוד נגיע לניצחון מוחלט בארגז החול שלך!"
הילד עם הסוודר השחור והארוך נעמד. "אני לא מפחד! אתם חושבים שתצליחו לעשות לי משהו? אני הרבה יותר חזק מכם!" אמר, וידה על הילד המסודר חופן של גולות.
כאן המסודר כבר התרגז סופית. הוא החל לשלוח לעבר ארגז החול טיסני ניר, שנחתו על המחילות של הילד השחור. בינתיים, הילד עם העניבה האדומה זרק את הצעצועים שלו על הילד השחור ועל הבורות שחפר, עד שהם קרסו.
הילד השחור, בתגובה, זרק לכל עבר חופנים של חול וגולות, אבל אף אחד כבר לא רצה בקרבתו. גם החברים שלו, פחדו כבר לעזור לו. רק חבר אחד הצטרף אליו, מצפון, אבל מהר מאוד התחרט על זה. הילד עם השיער הכסוף וידא שיתחרט על זה. הוא הסתובב לילדים האחרים: "אתם חושבים שהם מסוגלים להצטרף אליו? כבר לא. הם מכירים אותנו. הם מ פ ח ד י ם".
כשילד קטן שעמד בצד שאל למה הם לא עוזבים אותו בשקט, הילד המסודר הסתובב אליו: "אתה לא מבין? ארגז החול הזה הוא סכנה קיומית לשלום בגן! חייבים להשמיד אותו!". "כן", הצטרף אליו הבלונדיני. "אנחנו נעשה את הגן נהדר שוב! מנהרות הגולות האלו הן בסך הכול נמר של נייר".
בסוף אותו יום, ארגז החול היה נראה אחרת לגמרי. הבורות נהרסו, הגולות התפזרו, והילד עם הסוודר השחור והארוך ישב בצד, לא זז מרוב כאב שחטף מטיסני הנייר של הילד המסודר ומהצעצועים החזקים של הבלונדיני.
הילד הבלונדיני החזק עם העניבה האדומה, לעומתו, רק עמד וסיפר לכולם איך הוא הוריד את הילד עם הסוודר. אה, הוא גם זעם על כך שאחד הילדים במגלשה לא היה מוכן לתת חנינה לכסוף. הילד ההוא טען שהכסוף ביקש מהבלונדיני לומר את זה, אבל מכאן זה כבר גלש למריבות הרבה יותר תינוקיות.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה