מידע שימושי ספרות שואה איכותית

[עלה זית]

נדמה לי שעדיין לא הוזכר כאן הספר "עולם התהו" של ר' יחזקאל הרפנס ז"ל, שכנראה היה הספר החרדי הראשון על השואה. הכתיבה מרתקת ממש, אמנם התוכן כמובן לא קל.

 

[ששונית]

1. מקווה שאף אחד לא משווה בין פסוקי תורה ותנ"ך, לסיפורי זוועות שכתבו בני דורנו.
2. במקומות רבים ילדים באמת לא נחשפים לקינות תשעה באב ולמגילת איכה.
3. אין שום השוואה בין 'ויענונו' ובין תיאורי בלהות מפורטים בספרות השואה.
4. ובנוסף, סיפורי מצרים שונים לגמרי. נתחיל בזה שהבן היילוד לא הושלך ליאור, כי אמו הסתירה אותו, וגם כשחרשו על גבו, מלאכים נתנו לו חלב ודבש מן הסלע. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אחרי מכות למצרים, וקיבלו את התורה - מה שלא כל כך קרה בשואה. בשעבוד מצרים העיקר הוא היציאה משם, ההליכה במדבר וקבלת התורה. לא תיאורי זוועות נטו.

יותר מידיי פעמים קורה פה בפורום, שמוציאים תגובה מהקשרה ועקב כך מגיבים שלא לענין.
אין חולק שאסור לחשוף נערות לזוועות השואה, והרחבתי על כך בתגובה בתחילת האשכול.
תגובתי על זכירת החורבן ויציאת מצרים, הגיעה כתגובה על תהייה שהועלתה למה עלינו ללמוד בכלל את נושא השואה. התגובה לא דיברה על הזוועות אלא על נושא השואה עצמו.
אז תשוב נפשך למנוחייכה, איש או אישה לא העלו בדעתם להשוות בין דברי אלוקים חיים לסופרות בנות זמננו.
לגבי מספר 2.
לא דיברנו על ילדים, אלא על נערות בנות 13 - 14, שברור שהן נחשפות לקינות ולאיכה.
3.
שוב, לא דיברנו על תיאורי בלהות, אלא על חשיפה לנושא באופן מבוקר ומדוד.
4.
תעייני במדרשים ותראי שהיו תינוקות רבים שניסים אלו לא התקיימו בהם.
כמה תינוקות הושמו כלבנים, כמה נשחטו כדי למלא את הג'קוזי של פרעה, כמה נולדו לתוך הטיט וטבעו בו. זכירת שיעבוד מצרים עצמו, היא חלק מהותי בחובתנו היהודית.
ישנם מקורות רבים לכך, והרי אחד מהם: הרד"ק על הפסוק "הנה ימים באים... ולא יאמר עוד חי השם אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים": "והענין הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל יש אומרי' שלא יזכרו יציאת מצרים כל עיקר ויש אומרים שיזכרו אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה".
אז שוב, לא השוויתי בין קודש לחול, לא דיברתי על ילדים, לא על תיאורי זוועות וסיפורי בלהות.
דיברתי על חשיבות חשיפת נערות באופן מושכל לנושא השואה.

 

[רוח סערה]

,אני רוצה להעלות כאן נקודה למחשבה.
אני רואה שהרבה נשים כאן כותבות שחשיפה מוקדם מדי יכולה לעורר טראומה.
אני קוראת גם שכותבים שנשים לא רגישות מסוגלות לקרוא "שואה" בלי להישבר.
אני רוצה להראות את התמונה מזווית שונה, וסליחה מראש אם אני נאלצת להכליל.

לאחרונה ערכתי ערב נשים בנושא השואה, והראיתי לנשים מבוגרות סרט מאוד "קל" (יחסית כמובן):
"מזוודה שאי אפשר לקחת" של גנזך קידוש ה'. למי שמכירה-
לא ארחיב, אבל אישית זה הסרט "שואה" הכי קל שראיתי. הוא לא ממש מדבר על השואה עצמה, אלא על "לפני" ו"אחרי". על המשפחות שהיו לניצולים לפני, וגם קצת על התקומה שאחרי.
לאחר הסרט נשים קמו מן הסרט והודו לי.
למחרת התקשרו אליי 3 נשים בנפרד להגיד לי שהסרט עשה להן רגשות חזקים מדי. אחת מהן התחילה להטיף לי ממש שאני עושה עבירה בזה שאני מדברת על הנושא ומקרינה סרטים. היא טענה שהשואה כבר עברה וצריך להמשיך הלאה, להתמקד בטוב שבחיים ולהיות בשמחה, ושאני אתן את הדין על כל אישה שציערתי וכד'.
אציין ששלושת הנשים שהתלוננו היו מעדות המזרח (לא היה להן שום קשר משפחתי לנושא).

שאר הנשים שהגיעו לערב היו מודעות לשואה מגיל צעיר, קראו הרבה ספרים והיו "בעניינים".
הן הודו לי ובקשו בפה מלא שאביא סרטים נוספים על השואה עצמה.
ראיתי ממש בעיניי איך שככל שהאישה נחשפה לזה בגיל צעיר יותר, והייתה לה מודעות לקורות השואה, כך הייתה מסוגלת להכיל את הצער הרבה יותר.

אני אישית טיפוס מאוד מאוד רגיש.
אבל, מגיל אפס גדלתי עם מודעות חזקה מאוד לשואה (סבתי האהובה ז"ל, ניצולת אוושויץ הייתה קשורה אליי מאוד מאוד, כמעט גידלה אותי, ודודתי עבדה מאז ומעולם ב"יד-ושם" ובעמותות להנצחת השואה).
בגיל מאוד צעיר הייתי פותחת אינציקלופדיות ורואה בזווית העין את התמונות המזוויעות ביותר (כמובן שהייתי מסיטה עיניי במהירות, אבל משהו נקלט).
אני חושבת שצריך לומר שדווקא בגלל זה יש לי יכולת כיום ללמוד על השואה, לקרוא ולהכיל.
אני רואה ממש בחוש שנשים שמעולם לא למדו את הנושא- מה שנראה כרגישות שלהן, אינו אלא חספוס לעיתים, והמנעות בנגיעה בצער של האחר.
אני חושבת שזו עוולה לעשות כך בידיים לדור הצעיר.
לדעתי, ככל שנמנע מהם את הצער ואת הסבל כביכול, הם ייהפכו להיות אנשים יותר אנוכיים, והטראומות שלהם מזוועות (מה שאי אפשר לחסוך מהם לנצח) רק ייגדלו וייתפחו.
אני אישית חושפת את ילדיי, בצורה מבוקרת, לזוועות, בעיקר של השואה, שקרובה במיוחד לליבי, אך לא רק, אפילו לזוועות שחוללו הלבנים לכושים באמריקה, לחטיפת ילדיי תימן, ולחורבן הבית וכד'.
אני מרגישה שזה הופך אותם לילדים הרבה יותר רגישים ואיכפתיים.
לעומת זאת במשפחות רבות אחרות שבהן אני רואה מן גוננות כזו על הילדים, גדלים בד"כ ילדים שהרבה פחות מסוגלים להכיל כאב של השני ולכאוב יחד איתו. (אני מכירה אישית כמה משפחות כאלו, שהאימא ממש מגוננת, מתוך עיקרון, והילדים שלהם מודים ממש שקשה להם לכאוב את כאבו של השני).
בעיניי זה ממש ערך. ואת המתנה שהעניקו לי, כשנחשפתי לכאב של אחרים, גם אם הוא היה עוצמתי, אשמח להעניק הלאה לדורות הבאים, לטובתם.
לתשומת לבכן.

 

[מריומה~]

ת

יותר מידיי פעמים קורה פה בפורום, שמוציאים תגובה מהקשרה ועקב כך מגיבים שלא לענין.
אין חולק שאסור לחשוף נערות לזוועות השואה, והרחבתי על כך בתגובה בתחילת האשכול.
תגובתי על זכירת החורבן ויציאת מצרים, הגיעה כתגובה על תהייה שהועלתה למה עלינו ללמוד בכלל את נושא השואה. התגובה לא דיברה על הזוועות אלא על נושא השואה עצמו.
אז תשוב נפשך למנוחייכה, איש או אישה לא העלו בדעתם להשוות בין דברי אלוקים חיים לסופרות בנות זמננו.
לגבי מספר 2.
לא דיברנו על ילדים, אלא על נערות בנות 13 - 14, שברור שהן נחשפות לקינות ולאיכה.
3.
שוב, לא דיברנו על תיאורי בלהות, אלא על חשיפה לנושא באופן מבוקר ומדוד.
4.
תעייני במדרשים ותראי שהיו תינוקות רבים שניסים אלו לא התקיימו בהם.
כמה תינוקות הושמו כלבנים, כמה נשחטו כדי למלא את הג'קוזי של פרעה, כמה נולדו לתוך הטיט וטבעו בו. זכירת שיעבוד מצרים עצמו, היא חלק מהותי בחובתנו היהודית.
ישנם מקורות רבים לכך, והרי אחד מהם: הרד"ק על הפסוק "הנה ימים באים... ולא יאמר עוד חי השם אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים": "והענין הזה מחלוקת בדברי רבותינו ז"ל יש אומרי' שלא יזכרו יציאת מצרים כל עיקר ויש אומרים שיזכרו אלא שיהא שעבוד מלכיות עיקר ויציאת מצרים טפל לה".
אז שוב, לא השוויתי בין קודש לחול, לא דיברתי על ילדים, לא על תיאורי זוועות וסיפורי בלהות.
דיברתי על חשיבות חשיפת נערות באופן מושכל לנושא השואה.

תגובה נכונה!

 

[רוח סערה]

נדמה לי שעדיין לא הוזכר כאן הספר "עולם התהו" של ר' יחזקאל הרפנס ז"ל, שכנראה היה הספר החרדי הראשון על השואה. הכתיבה מרתקת ממש, אמנם התוכן כמובן לא קל.

לא קוראים "בכף הקלע", לספר שלו?

 

[מלפפון]

אני חושבת שיש הבדל בין חשיפה מבוקרת והצעות לקריאת ספרות שואה,
מכורח לעשות זאת.

רוח סערה,
אמהות מגוננות גורמות לילדים חוסר יכולת תגובה כאשר הם כן יתקלו בזה בסוף.
לא חושבת שזה מונע מהם רגישות לשני.

(וזה אמור גם בחשיפת ילדים לכך שיש ציבור שאינו שומר תורה ומצוות, ובסוף הילד ההמום נחשף לכך שיש מי שנוסע בשבת).

ואני אמא די מגוננת.
מודעת ליתרונות ולחסרונות, אבל לא רוצה שילד קטן יחשף מוקדם מדי.
(בגיל 8 בתי עברה טלטלה רגשית כשראתה את הסרט 'הזיכרון האחרון' של מנוחה פוקס.
מאז יצא לה לראות אותו עוד כמה פעמים, וסרט נוסף בנושא, והיא כבר פחות 'רגישה'. אם זה טוב או לא? לא יודעת).

 

[רוח סערה]

יש בקו הטלפון "יזכרם" חומר אינסופי על השואה, ועל פורענויות נוספות.
כולל הקראה מילה במילה של ספרי שואה, וסיפורים אישיים בצורה מאוד נעימה לאוזן וקליטה.
אני בטוחה שלכולם, ובפרט לנערות, יותר נוח לשמוע תוך כדי עשיית דברים אחרים מאשר "לשבת" על ספר ולקרוא (הרבה מאיתנו מצליחות לקרוא רק תכנים מאוד אטרקטיביים, מה שלא מצוי בספרי שואה, שממילא מכבידים על הנפש)
הקו גם מכיל הרבה יותר חומר מכל ספר, וגם יש בו מערכת של תוכן עניינים שמאפשרת למאזין לבחור איזה חומר הוא מעוניין לשמוע.
לדעתי, במקום שהבת תצבור כמויות של ספרים, כדאי לאפשר לה לשמוע את הקו.
בקו אפשר לשמוע גם על השואה שנעכרה ביהודים בארצות נוספות, כולל ארצות המזרח.
בנוסף, וזה מאוד חשוב לציין, יש בקו התייחסות מפורשת לחשיבותה של מודעות השואה בעולם של עובדי ה', עם התייחסות לדברי רבנים ואדמורים בנושא (שכחתי באיזו שלוחה, אך אוכל לבדוק למתעניינות)
מספר הטלפון:
0722706000.
אני שולחת גם קובץ של החוברת שמאגדת את כל השלוחות:

 

[מילה בסלע]

אבל כן כתבת מרוקו ועיראק.

תני לי שם אחד של מחנה ריכוז בעיראק...
נכון, במרוקו היה מחנה ריכוז אחד בחצי שנה אחרונה של המלחמה ונהרגו בו 66 יהודים. שאר המחנות היו מיועדים גם ללא יהודים.
אבל למה להיתפס לפרט אחד שגוי ולכתוב על כל השאר ש"כדאי לעשות תחקיר הסטורי"?!

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14815

http://moreshet-morocco.com/archives/35640

 

[עלה זית]

נדמה לי שעדיין לא הוזכר כאן הספר "עולם התהו" של ר' יחזקאל הרפנס ז"ל, שכנראה היה הספר החרדי הראשון על השואה. הכתיבה מרתקת ממש, אמנם התוכן כמובן לא קל.

נכון, נכון.
(הוא מזכיר בספר כמה פעמים את המושג "עולם התוהו" ולכן התבלבלתי)

(אגב, גם תמונות השואה שנידונות כאן הן עדינות מאוד בהשוואה לתמונות ה'אמיתיות' שמובאות בספרים כגון 'האינציקלופדיה של השואה' בהוצאת ידיעות ועוד.)

 

[nechamizak]

תני לי שם אחד של מחנה ריכוז בעיראק...
נכון, במרוקו היה מחנה ריכוז אחד בחצי שנה אחרונה של המלחמה ונהרגו בו 66 יהודים. שאר המחנות היו מיועדים גם ללא יהודים.
אבל למה להיתפס לפרט אחד שגוי ולכתוב על כל השאר ש"כדאי לעשות תחקיר הסטורי"?!

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14815

http://moreshet-morocco.com/archives/35640

לא היה מחנה ריכוז, אבל היה שלטון נאצי, והיו פרעות ורצח יהודים. גם במדינות אחרות באירופה לא תמיד היו מחנות ריכוז, ולרוב, היהודים הובלו לפולין או גרמניה.

 

[nechamizak]

נכון, נכון.
(הוא מזכיר בספר כמה פעמים את המושג "עולם התוהו" ולכן התבלבלתי)

(אגב, גם תמונות השואה שנידונות כאן הן עדינות מאוד בהשוואה לתמונות ה'אמיתיות' שמובאות בספרים כגון 'האינציקלופדיה של השואה' בהוצאת ידיעות ועוד.)

ספר נורא. קראתי אותו בגיל צעיר מאוד ( משהו כמו 11-12), ובזאת תמה תקופת קריאת ספרי השואה. מאז לא חזרתי לקרוא ספרים שמתארים באופן ישיר את קורות השואה במחנות ריכוז וכדו'.
מסכימה מאוד עם החושבות שצריך לבקר ולהתאים את הספר, ולא לחשוף בכל מחיר.

 

[מרחבית]

שונאת שמחליטים מי אמור להזדהות ומי לא. אנחנו עם אחד. כל דבר נוגע לכל אחד מאיתנו.

זה ברור. זה גם מה ש @מילה בסלע טענה.
בכל זאת אי אפשר לרוב להשוות את מי שגדל בתוך משפחה שעברה את השואה למי שלא.
זה לא עניין של 'מי אמור'.
זה ההבדל בין לחיות ולנשום את זה במשפחה, אפילו כשזה 'רק' סבתא או סבתא רבא, לבין ללמוד על משהו שקרה לעמנו.

 

[בלון]

תני לי שם אחד של מחנה ריכוז בעיראק...
נכון, במרוקו היה מחנה ריכוז אחד בחצי שנה אחרונה של המלחמה ונהרגו בו 66 יהודים. שאר המחנות היו מיועדים גם ללא יהודים.
אבל למה להיתפס לפרט אחד שגוי ולכתוב על כל השאר ש"כדאי לעשות תחקיר הסטורי"?!

http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14815

http://moreshet-morocco.com/archives/35640

למה רק מחנה ריכוז הוא סממן שואה?
השואה התאפיינה בכל ארץ בצורה שונה,
לא בכל ארץ היו גטאות, לא בכל מקום היו מחנות ריכוז, הם עבדו בשיטות מגוונות לפי המיקום וסגנון האוכלוסיה (היהודית והגויית), ימ"ש.
גרמניה הכירה בניצולי מרוקו כניצולי שואה לענייני פיצויים, הם לא עשו את זה סתם.
לגבי עיראק, על ה'פרהוד' שמעת?
גם הם זכאים מטעם וועדת התביעות לפיצויים, זה אומר הרבה.

נתפסתי לפרט שגוי כי הוא פרט מהותי והכרחי, לא הדיינו פה כמה מעלות קור היו באושוויץ.

ובעיקר - אם לא היית מורה להוראת שואה הייתי מתעלמת, לא כולם חייבים לדעת הכל. אבל מורה שלא מדייקת בצורה כל כך משמעותית, בפרט במשהו שנוגע עמוקות לקהל היעד שלה, הרגשתי חובה לדייק.

 

[מרחבית]

לעומת זאת במשפחות רבות אחרות שבהן אני רואה מן גוננות כזו על הילדים, גדלים בד"כ ילדים שהרבה פחות מסוגלים להכיל כאב של השני ולכאוב יחד איתו.

לדעתי יש כאן ערבוב של שני דברים. להיחשף יותר מידי לזוועות גורם או לחספוס או לחרדות ולחוסר רוגע פנימי.
תלוי מי, כמה ואיך.

לחנך לרגישות לשני, להכיל את הכאב של השני ולכאוב איתו - זה דווקא בדברים היומיומיים יותר, שילד יכול להכיל אותם, להבין, להצטער, לעזור.
כמו חבר שלא מתייחסים אליו יפה בכתה, ילדים מיוחדים, אח או אחות שקשה להם עם משהו. שכן שצריך עזרה, צדקה למי שחסר לו, ועוד כהנה וכהנה.

 

[מרחבית]

השואה התאפיינה בכל ארץ בצורה שונה,

כל יהודי שסבל או נהרג - ראוי לזכירה. אין בכך ספק.
עדיין כשמדברים על השואה בצורה כללית ובהיקף - ובעיקר האם הסבתות של הילדות עברו את השואה או לא - אז יש הבדל גדול בין מקומות שרוב רובם של היהודים הוכחדו, למקומות שהיו דברים בהיקפים קטנים בהרבה.
העובדה היא, שרוב רובן המכריע של בנות ליוצאי אירופה - יש להן סבתות שעברו את השואה, ועל כל סבתא אחת כזו - יש רבבות רבבות שלא נשארו. כולל בדרך כלל את המשפחה של הסבתא הזו עצמה.
ובנות מעדות המזרח - רוב הסבתות שלהן לא עברו את השואה.

 

[בלון]

כל יהודי שסבל או נהרג - ראוי לזכירה. אין בכך ספק.
עדיין כשמדברים על השואה בצורה כללית ובהיקף - ובעיקר האם הסבתות של הילדות עברו את השואה או לא - אז יש הבדל גדול בין מקומות שרוב רובם של היהודים הוכחדו, למקומות שהיו דברים בהיקפים קטנים בהרבה.
העובדה היא, שרוב רובן המכריע של בנות ליוצאי אירופה - יש להן סבתות שעברו את השואה, ועל כל סבתא אחת כזו - יש רבבות רבבות שלא נשארו. כולל בדרך כלל את המשפחה של הסבתא הזו עצמה.
ובנות מעדות המזרח - רוב הסבתות שלהן לא עברו את השואה.

נכון, אבל מכאן ועד לפסיקה הנחרצת:

כי בתימן, מרוקו וחלב, עירק ופרס - לא היתה שואה.

הדרך ארוכה ארוכה.

 

[נוי]

זכור את אשר עשה לך עמלק.
בדור של הכחשת שואה, ישנה חובה לזכור.
כל השאלה היא איך, ולאלה חומרים להחשף.
אין זה משנה האם מדובר בדור שלישי ליוצאי אירופה/ארצות המזרח/אמריקה/ישראל
כמו שכולנו למדנו על גרוש ספרד ועל גזירות ת"ח ות"ט, וחשנו קשר באותה מידה.

 

[רחלי טל]

לי עצוב שהדור של היום לא מתקרב לזכירת שואה כמו הדור שלי (בגילי המתקדם מאד.... 30+...) אצלנו מגיל קטן ניתחנו את ספרי דוד זריצקי, בכיתה ח' הנושא בספרות היה חורבן יהדות ארופה, בסמינר נדרשנו להגיש עבודה על הספר "הרוח שגברה על הדרקון" .
ולא היו לנו בגלל זה יותר בנות חרדתיות או מטופלות פסיכולוגית/רגשית.
לא חושבת שהדור היום רגיש יותר, חושבת שאנחנו עוטפים את הילדים יותר מדי בכפפות של משי , והם מפסידים הרבה.
מילה בסלע- שאפו. אני בעד העלאת הנושא והמודעות אליו

 

[פנינה לאה]

לא אמות כי אחיה

 

[מרחבית]

ישנה חובה לזכור.
כל השאלה היא איך, ולאלה חומרים להחשף.

אכן, זה לגמרי תמצית העניין.
כי כולנו מסכימים שחובה לזכור.
וכולנו מסכימים שאין להיחשף בצורה שתגרום לנזק נפשי, רוחני או תפקודי.
כל העניין הוא להיות מודעים היטב לשני הצדדים הללו, ואז למצוא את האיזון המתאים.