תורת המשחקים #1 / תפתחו יומנים

  • הוסף לסימניות
  • #41
מטריה, הבאת לנו דף מיוחד
הרמקול מפזם בעוז: "אשריכם, אשריכם, אשריכם, תלמידי חכמים..."
דמעתי
הגדרת כ''כ ברור את אופי התהלוכה
תרשי לי להאיר כמה נקודות ליתר בהירות?
אבל המנגינה היתה חזקה וחדרה
המנגינה שעלתה מן ה... היתה חזקה
חלקם בתורה קטן אולי לעומת ישיבות 'רגילות',
חס ושלום!- חלקם בידיעות התורה, בעיסוק במכמני התורה, בדברי... בהבנת...
 
  • הוסף לסימניות
  • #42
השיעור עוד ארוך. אני מקשקש בחוסר חשק על הדפדפת. יש לה כריכה מעור, מרוקעים עליה מעויינים יפים. המגיד שיעור משעמם כל כך, יש זבוב גדול בחדר שיעורים, כולנו עוקבים אחריו, חוץ מאשר חיים המתמיד שנועץ עיניים מרוכזות במג"ש עם גבות מכווצות.

הזבוב עכשיו על השולחן ליידי, הייתי הורג אותו עם הכיפה, אבל לייבל'ה כבר העיף אותו עם יריקה. כמה חיוכים מהוסים מסביב, המג"ש עולה עוד קצת בטונים כדי להתמודד.
משעמם. חבל שמאיר שמחה לומברד, המג"ש המרתק של שיעור ג' לא מלמד אותנו. הוא יודע להעביר חומר ככה שיהיה מעניין.

הרב חצקל'ס, בלי להעליב, ממש משעמם. יש לו קול כזה של סופר כבשים. צרוד, מונוטוני. אומרים שהאדמו"ר הקודם זכרונו לברכה הכניס אותו לישיבה ולכן אף אחד לא יכול להזיז אותו. הוא ירא שמיים והכל, אבל ממש ממש משעמם.
עברו כבר חמש דקות מאז שהתחלתי לכתוב את היומן, הזמן לא זז. הצילו.

כבר כמה שנים לא ציירתי, אולי אנסה את כוחי שוב. אצייר את ראש הישיבה מהזיכרון, ואחר כך גם את המגיד שיעור. מקווה שלייבל'ה לא ישים לב, הוא עוד יכול לקחת אחרי השיעור את היומן שלי, עם הציורים, לסרוק ולפרסם הכל.

יצירות שיעור א תשסז.jpg
צפה בקובץ המצורף 483660
יצירות שיעור ג תשסו 002.jpg

יצירות שיעור ג תשסו 003.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #44
השיעור עוד ארוך. אני מקשקש בחוסר חשק על הדפדפת. יש לה כריכה מעור, מרוקעים עליה מעויינים יפים. המגיד שיעור משעמם כל כך, יש זבוב גדול בחדר שיעורים, כולנו עוקבים אחריו, חוץ מאשר חיים המתמיד שנועץ עיניים מרוכזות במג"ש עם גבות מכווצות.

הזבוב עכשיו על השולחן ליידי, הייתי הורג אותו עם הכיפה, אבל לייבל'ה כבר העיף אותו עם יריקה. כמה חיוכים מהוסים מסביב, המג"ש עולה עוד קצת בטונים כדי להתמודד.
משעמם. חבל שמאיר שמחה לומברד, המג"ש המרתק של שיעור ג' לא מלמד אותנו. הוא יודע להעביר חומר ככה שיהיה מעניין.

הרב חצקל'ס, בלי להעליב, ממש משעמם. יש לו קול כזה של סופר כבשים. צרוד, מונוטוני. אומרים שהאדמו"ר הקודם זכרונו לברכה הכניס אותו לישיבה ולכן אף אחד לא יכול להזיז אותו. הוא ירא שמיים והכל, אבל ממש ממש משעמם.
עברו כבר חמש דקות מאז שהתחלתי לכתוב את היומן, הזמן לא זז. הצילו.

כבר כמה שנים לא ציירתי, אולי אנסה את כוחי שוב. אצייר את ראש הישיבה מהזיכרון, ואחר כך גם את המגיד שיעור. מקווה שלייבל'ה לא ישים לב, הוא עוד יכול לקחת אחרי השיעור את היומן שלי, עם הציורים, לסרוק ולפרסם הכל.
איזה יופי!
והציורים- בכלל!
 
  • הוסף לסימניות
  • #45
מוצא"ש פרשת בחוקותי. 12 בלילה. תש"צ.

אני מרוגשת
מוצפת. אין לי מספיק מילים לתאר לך.
אבל מן הסתם אתה מרגיש אותי.
מוזר לי לכתוב לך ...
אמא הציעה לי את הרעיון. אמרה לי שכדאי שאכין עצמי להיות ראויה ברגע המאופשר.
נשארו לי לחכות 6 שנים ויחסית זה קצת לעומת זמן הציפיה ליום הגדול הזה שבגללו אני מרוגשת. לחגוג איתך. יום קבלת היומנים- הבת מצוה שלי!

זו חגיגה גדולה וקשה עלי הבחירה של מה יותר.

אמא שלי ותיקה ומקצועית בתחום המילים, והיא הועידה לי המשך.
היא שייכת לקבוצה אינטליגנטית מאד מאד. החגורה שלה עשויה ממשי אמיתי ולא סתם ציור כזה על המחשב. והיא אומרת שזה הראיה. פעם היה לה גם מארגמן אבל מסיבות שונות- רגישות היא תרמה לחברה נזקקת.
אפשר למלא יומנים שלמים על האשכולות שהיא מילאה בכדי להשיג זאת.

אבל אני כבר לא אצטרך לזה.
כי אתה תתמוך בי בדרך לשם.
אתה תשמע את הגיגי
אתה תראה את הסיפורים שאמציא (אמנם לא יהיה ביקורת בונה כמו שאמא קוראת לזה אבל בטוח לא ילעגו ...)
אתה תשמע את פיוטי
ותקבל את חרוזי במשקלים שאבחר.
הקבלה שלך תהיה מושלמת!

אמא ספרה לי כמה ספורים וטיוטות היא היתה צריכה לעמול לכתוב עד שבכלל התירו לה להיכנס למקום ששם יבדקו את סיפוריה ושם תלמד איך לכתוב ואיך לדבר.
אני לא מבינה בכלל- אם צריך שיהיה כתוב יפה אז שיכנסו כולם ואז יבדקו איך הם כותבים.
אבל בעצם בגלל הכללים אבוא עם יומנים שלמים כבר כתובים וזה בטוח שיאפשר לי להיכנס מיד כשאהיה בת 18.
מנסה אותך----
עוד נתראה יומניקוש:)
 
  • הוסף לסימניות
  • #46
הסבר: כשקראתי את הקדמתו המלומדת של @עבדקן מיודענו, חשבתי לעצמי כיצד אמור להיראות היומן הכי קרבי, הכי לא משתפך בעולם ומאידך היומן שהכי סובל בשקט ובדממה את בעליו.

הכנסתי את עצמי לדמויות אינספור, עד שהגעתי לאחד מבני שכונתי. האיש נראה תמיד כעגבנייה רקובה, רגע לפני הקפיצה עליה של ילד עם אדרנלין גבוה, כשמתחת סנדליו המשופשפות מגיח שפריץ עז וסמיך לכל הכיוונים.

בתחילה היומן אחז בשנת הנישואין השש עשרה שלו, על שלל בעיותיו בעולם הנישואין, העבודה והקהילה. אולם בקריאה חוזרת של ההוראות ראיתי שעבדקן ביקש לכתוב את פתיחת היומן. חזרתי אחורה בזמן - בשבילי ארץ החיים של העגבנייה המדוברת - אל רגע פתיחת היומן. והרי הוא לפניכם.



שם היומן: שלושים שנות נישואים ראשונים.

הזמן: יומיים לאחר החודש הכי דביק בחיים, 'ירח הדבש' בלעז.

המקום: עזרת הנשים בבית הכנסת השכונתי.

תקשיב לי טוב אדון יומן ואל תעצור את דבריי לרגע כפי שכולם מסביבי נוהגים לעשות. איתך לא אנהג ברחמים כמו חבריי ללימודים, שאני חייב כאילו לכבד אותם רק כדי שאשאר מקובל בחברה. גם לא אייחס אליך חשיבות בכהוא זה כפי שאני אנוס לעשות בחברת בני משפחתי, בכדי שיזמינו אותי לשבתות וחגים.

אדון יומן, ת'שכח מזה. תחלום שאני יעשה לך פוצי מוצי כמו שאני צריך לעשות לזוגתי כאשר היא מפריעה לי לדבר ולהסביר לה את דבריי. אותך אדון יומן, אקרע לחתיכות אם תעז לפצות את פיך בלי רשות. אקמט אותך. אדרך עליך. אמעך אותך בכל כוחי. הבנת?

עכשיו. אחרי שהבהרתי לך את עמדתי בנידון והצלחת לשתוק, הבנתי שקלטת אותי ואוכל כעת לפתוח את דברי. ובכן, אני מצהיר בזאת:

כל בני אנוש היושבים כאן על כדור הארץ מרגיזים אותי כאחד. מתעלקים עלי. רוצים להציק לי ולהצר את צעדי. אין לי רגע אחד של שקט בעולם המעצבן הזה.

לפני כחודש הצטרפה ליושבי הגלובוס המרגיזים, נסיכה חדשה. אסור לי להרגיז אותה, אסור לי לענות לה בסרקזם מחודד כמו שאני כל כך אוהב ובמיוחד אסור לי לפגוע בה, כי אז יהיו דמעות ופרצופים ובלגן ופיצויים ואינני יודע כיצד כל זה ייגמר.

לכן, מהיום והלאה ועד שינשרו לנסיכה כל שיניה, גבה יהיה כפוף כמו מגל מצוי ואת צעדיה תשמור פיליפינית עקומת מראה, אתה – אדון יומן – תצטרך לסבול את כל העצבים שלי שימתחו עד הקצה בזמן שהנסיכה תהיה באזור. אבל ברגע שהיא תצא מטווח חיציי הרעילים, אתה תכנס לטווח ובגדול. כמו שנאמר 'צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו'.

מצוין! ככה אני אוהב אותך אדון יומן. כנוע, צייתן, מושפל מבט, נזוף ועלוב.

המתן כאן בבושת פנים לכתיבה הבאה. עד אז, הס!
 
  • הוסף לסימניות
  • #47
הסבר: כשקראתי את הקדמתו המלומדת של @עבדקן מיודענו, חשבתי לעצמי כיצד אמור להיראות היומן הכי קרבי, הכי לא משתפך בעולם ומאידך היומן שהכי סובל בשקט ובדממה את בעליו.

הכנסתי את עצמי לדמויות אינספור, עד שהגעתי לאחד מבני שכונתי. האיש נראה תמיד כעגבנייה רקובה, רגע לפני הקפיצה עליה של ילד עם אדרנלין גבוה, כשמתחת סנדליו המשופשפות מגיח שפריץ עז וסמיך לכל הכיוונים.

בתחילה היומן אחז בשנת הנישואין השש עשרה שלו, על שלל בעיותיו בעולם הנישואין, העבודה והקהילה. אולם בקריאה חוזרת של ההוראות ראיתי שעבדקן ביקש לכתוב את פתיחת היומן. חזרתי אחורה בזמן - בשבילי ארץ החיים של העגבנייה המדוברת - אל רגע פתיחת היומן. והרי הוא לפניכם.



שם היומן: שלושים שנות נישואים ראשונים.

הזמן: יומיים לאחר החודש הכי דביק בחיים, 'ירח הדבש' בלעז.

המקום: עזרת הנשים בבית הכנסת השכונתי.

תקשיב לי טוב אדון יומן ואל תעצור את דבריי לרגע כפי שכולם מסביבי נוהגים לעשות. איתך לא אנהג ברחמים כמו חבריי ללימודים, שאני חייב כאילו לכבד אותם רק כדי שאשאר מקובל בחברה. גם לא אייחס אליך חשיבות בכהוא זה כפי שאני אנוס לעשות בחברת בני משפחתי, בכדי שיזמינו אותי לשבתות וחגים.

אדון יומן, ת'שכח מזה. תחלום שאני יעשה לך פוצי מוצי כמו שאני צריך לעשות לזוגתי כאשר היא מפריעה לי לדבר ולהסביר לה את דבריי. אותך אדון יומן, אקרא לחתיכות אם תעז לפצות את פיך בלי רשות. אקמט אותך. אדרך עליך. אמעך אותך בכל כוחי. הבנת?

עכשיו. אחרי שהבהרתי לך את עמדתי בנידון והצלחת לשתוק, הבנתי שקלטת אותי ואוכל כעת לפתוח את דברי. ובכן, אני מצהיר בזאת:

כל בני אנוש היושבים כאן על כדור הארץ מרגיזים אותי כאחד. מתעלקים עלי. רוצים להציק לי ולהצר את צעדי. אין לי רגע אחד של שקט בעולם המעצבן הזה.

לפני כחודש הצטרפה ליושבי הגלובוס המרגיזים, נסיכה חדשה. אסור לי להרגיז אותה, אסור לי לענות לה בסרקזם מחודד כמו שאני כל כך אוהב ובמיוחד אסור לי לפגוע בה, כי אז יהיו דמעות ופרצופים ובלגן ופיצויים ואינני יודע כיצד כל זה ייגמר.

לכן, מהיום והלאה ועד שינשרו לנסיכה כל שיניה, גבה יהיה כפוף כמו מגל מצוי ואת צעדיה תשמור פיליפינית עקומת מראה, אתה – אדון יומן – תצטרך לסבול את כל העצבים שלי שימתחו עד הקצה בזמן שהנסיכה תהיה באזור. אבל ברגע שהיא תצא מטווח חיציי הרעילים, אתה תכנס לטווח ובגדול. כמו שנאמר 'צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו'.

מצוין! ככה אני אוהב אותך אדון יומן. כנוע, צייתן, מושפל מבט, נזוף ועלוב.

המתן כאן בבושת פנים לכתיבה הבאה. עד אז, הס!
שמח בשבילך, באמת, שפרקת את זה.
אתה מפחיד אותי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #48
"לקרוא לחתיכות" - מהקלישאות החדשות שלנו?
 
  • הוסף לסימניות
  • #49
הסבר: כשקראתי את הקדמתו המלומדת של @עבדקן מיודענו, חשבתי לעצמי כיצד אמור להיראות היומן הכי קרבי, הכי לא משתפך בעולם ומאידך היומן שהכי סובל בשקט ובדממה את בעליו.

הכנסתי את עצמי לדמויות אינספור, עד שהגעתי לאחד מבני שכונתי. האיש נראה תמיד כעגבנייה רקובה, רגע לפני הקפיצה עליה של ילד עם אדרנלין גבוה, כשמתחת סנדליו המשופשפות מגיח שפריץ עז וסמיך לכל הכיוונים.

בתחילה היומן אחז בשנת הנישואין השש עשרה שלו, על שלל בעיותיו בעולם הנישואין, העבודה והקהילה. אולם בקריאה חוזרת של ההוראות ראיתי שעבדקן ביקש לכתוב את פתיחת היומן. חזרתי אחורה בזמן - בשבילי ארץ החיים של העגבנייה המדוברת - אל רגע פתיחת היומן. והרי הוא לפניכם.



שם היומן: שלושים שנות נישואים ראשונים.

הזמן: יומיים לאחר החודש הכי דביק בחיים, 'ירח הדבש' בלעז.

המקום: עזרת הנשים בבית הכנסת השכונתי.

תקשיב לי טוב אדון יומן ואל תעצור את דבריי לרגע כפי שכולם מסביבי נוהגים לעשות. איתך לא אנהג ברחמים כמו חבריי ללימודים, שאני חייב כאילו לכבד אותם רק כדי שאשאר מקובל בחברה. גם לא אייחס אליך חשיבות בכהוא זה כפי שאני אנוס לעשות בחברת בני משפחתי, בכדי שיזמינו אותי לשבתות וחגים.

אדון יומן, ת'שכח מזה. תחלום שאני יעשה לך פוצי מוצי כמו שאני צריך לעשות לזוגתי כאשר היא מפריעה לי לדבר ולהסביר לה את דבריי. אותך אדון יומן, אקרא לחתיכות אם תעז לפצות את פיך בלי רשות. אקמט אותך. אדרך עליך. אמעך אותך בכל כוחי. הבנת?

עכשיו. אחרי שהבהרתי לך את עמדתי בנידון והצלחת לשתוק, הבנתי שקלטת אותי ואוכל כעת לפתוח את דברי. ובכן, אני מצהיר בזאת:

כל בני אנוש היושבים כאן על כדור הארץ מרגיזים אותי כאחד. מתעלקים עלי. רוצים להציק לי ולהצר את צעדי. אין לי רגע אחד של שקט בעולם המעצבן הזה.

לפני כחודש הצטרפה ליושבי הגלובוס המרגיזים, נסיכה חדשה. אסור לי להרגיז אותה, אסור לי לענות לה בסרקזם מחודד כמו שאני כל כך אוהב ובמיוחד אסור לי לפגוע בה, כי אז יהיו דמעות ופרצופים ובלגן ופיצויים ואינני יודע כיצד כל זה ייגמר.

לכן, מהיום והלאה ועד שינשרו לנסיכה כל שיניה, גבה יהיה כפוף כמו מגל מצוי ואת צעדיה תשמור פיליפינית עקומת מראה, אתה – אדון יומן – תצטרך לסבול את כל העצבים שלי שימתחו עד הקצה בזמן שהנסיכה תהיה באזור. אבל ברגע שהיא תצא מטווח חיציי הרעילים, אתה תכנס לטווח ובגדול. כמו שנאמר 'צדיק מצרה נחלץ ויבוא רשע תחתיו'.

מצוין! ככה אני אוהב אותך אדון יומן. כנוע, צייתן, מושפל מבט, נזוף ועלוב.

המתן כאן בבושת פנים לכתיבה הבאה. עד אז, הס!

הייתי רוצה להכיר את האומן שהצליח לדחוף כל כך עמוק לראש של אחד כזה שהיא נסיכה ואסור לגעת בה!
הישג מרשים מאד!

כתיבה אותנטית במיוחד!
יפה? אהם.. אמאלה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #50
הייתי רוצה להכיר את האומן שהצליח לדחוף כל כך עמוק לראש של אחד כזה שהיא נסיכה ואסור לגעת בה!
הישג מרשים מאד!

כתיבה אותנטית במיוחד!
יפה? אהם.. אמאלה!
הוא האומן של עצמו. הכל אינטרסים אישיים. החברים=מעמד חברתי. המשפחה=הזמנות לשבתות וחגים. האישה=פרצופים פיצויים וכל השאר.

"לקרוא לחתיכות" - מהקלישאות החדשות שלנו?
שש הגהות פעם אחרי פעם לא עזרו לי. @מ"ם אייכה? חבוש את כובעך כמנהל והוצא לי בבקשה את הערמונים מהאש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #51
יומני היקר

לרגל כניסתי לישיבה גדולה, החלטתי לכתוב יומן.

כתבתי בעמוד הראשון באותיות גדולות 'אישי, אין לפתוח, חרם דרבינו גרשום'!!!

אבל אני לא באמת מתכוון לכתוב על הרגשות שמתרוצצים בקרבי. כי אולי בכל זאת יהיה מישהו שיפתח את היומן, ואז זה לא יהיה נעים.

תאלץ להסתפק בכך שאספר לך סיפורים עסיסיים מחיי היומיום בישיבה. לך תדע, אולי יום אחד, כשאהיה אברך מבוגר עם ילדים גדולים, אשב על הכורסא ואקריא להם את הסיפורים. בעצם, תלוי מה יהיה כתוב בסיפורים...

אז ככה. הגעתי לישיבה, קיבלתי חדר עם הבחורים שהגיעו איתי מהישיבה קטנה, יפה מצד הישיבה.

עכשיו לילה, לאחר שוידאתי שכל חברי החדר ישנים, הוצאתי את המחברת החומה מתחת המזרון, וכעת אני כותב בכתב קטן קטן עם עט פיילוט 0.4 בצבע כחול, כמנהג בחורים חשובים.

המזרן דוקא לא רע. יחסית למזרון בבית, מזרון רך רך שכבר חרשו עליו אחי ואחיותי במשך 20 שנה, המזרון הקשיח בישיבה עושה שירות די טוב לגב. רק אצטרך להתרגל לישון עם כרית.

אבל הסיוט הגדול הוא החום. ירושלמי שכמוני, לא העליתי על דעתי שצריך להביא מאוורר לישיבה. בירושלים יש כזו בריזה קרה בלילות אלול, שלפעמים צריך להתכסות עם פוך בלילה. חשבתי שמקסימום אם יהיה קצת חם בבני ברק, אלך לחנות ליד הישיבה ואקנה מאוורר. אבל כמובן שביום הראשון של הזמן, ועוד זמן אלול, ס'פאסט נישט ללכת לחנות ככה באמצע היום. עכשיו הגיעה המכה. מעולם לא הרגשתי ככה אויר עומד! שמעתי בדיחות על 'חכמתם' של הבני ברקים שתלויה בכמות ה'אוירא דארץ ישראל' שיש להם, אבל כעת אני חש זאת על בשרי. נחילים נחילים של זיעה זורמים על גופי, ו'יוצאות לי העינים והאוזניים' לראות ולשמוע את המאווררים המטרטרים של חברי לחדר, שכנראה ידעו עם מי להתייעץ לפני שהגיעו לישיבה.

טוב, העייפות נופלת עלי, נראה שבכל זאת אצליח להרדם. לילה טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #53
חני, בת 14.5. יומן אישי סודי ביותר!!! חרם דרבינו גרשום וכל החרמות שבעולם!!!!

רק כי אני מרגישה כבר כל-כך גרוע עם כל השקרים שלי, החלטתי להתחיל לכתוב אותך,

אבל שלא תחשוב שאני סתם משקרת, יש לי סיבה מאד מאד טובה, אמא לא מבינה שאני ממש ממש שמנה ואסור לי להשמין יותר, היא שולחת לי כל יום סנדוויצים מושקעים לבי"ס, וכשאני חוזרת הביתה היא מדוואה: חני, אכלת את כל הסנדוויץ'? וגם את העוגיות? ומה עם התפוח העסיסי שהכנסתי לך לתיק? ואני אומרת לה: ברור שאכלתי הכל... למרות שבאמת נגסתי רק קצת בתפוח ואת כל שאר האוכל זרקתי עמוק עמוק לתוך הפח הכיתתי,

אבל אין לי ברירה, אם אגיד לה את האמת - כמו שניסיתי פעם אחת כשסיפרתי לה שלא אכלתי הכל, היא תלחץ נורא, כי היא אומרת שגם ככה כבר מאד רזיתי בתקופה האחרונה, ולכן היא רוצה להיות רגועה שאני אוכלת את מה שהיא שולחת לי,

האמת? היא ממש מכעיסה אותי, מה היא מקשקשת שרזיתי אם כשאני עומדת מול המראה אני רואה את כל הפרצוף שלי מנופח, את הרגליים שלי - ענקיות וכל כולי חתיכת שומן גדולה, אוףףףףף....

אולי מחר אני גם לא אוכל את התפוח, יש מצב שמזה אני ממשיכה להשמין,

טוב, אז תודה שהיית פה בשבילי, אבוי לך אם אמא תגלה אותך - אחביא אותך עמוק עמוק בתוך הארון, ועכשיו אני חייבת לעוף להתעמל בחדר כושר, שמעתי שזה ממש שורף קלוריות,

אז להתראות מחר!
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #54
יומני היקר

לרגל כניסתי לישיבה גדולה, החלטתי לכתוב יומן.

כתבתי בעמוד הראשון באותיות גדולות 'אישי, אין לפתוח, חרם דרבינו גרשום'!!!

אבל אני לא באמת מתכוון לכתוב על הרגשות שמתרוצצים בקרבי. כי אולי בכל זאת יהיה מישהו שיפתח את היומן, ואז זה לא יהיה נעים.

תאלץ להסתפק בכך שאספר לך סיפורים עסיסיים מחיי היומיום בישיבה. לך תדע, אולי יום אחד, כשאהיה אברך מבוגר עם ילדים גדולים, אשב על הכורסא ואקריא להם את הסיפורים. בעצם, תלוי מה יהיה כתוב בסיפורים...

אז ככה. הגעתי לישיבה, קיבלתי חדר עם הבחורים שהגיעו איתי מהישיבה קטנה, יפה מצד הישיבה.

עכשיו לילה, לאחר שוידאתי שכל חברי החדר ישנים, הוצאתי את המחברת החומה מתחת המזרון, וכעת אני כותב בכתב קטן קטן עם עט פיילוט 0.4 בצבע כחול, כמנהג בחורים חשובים.

המזרן דוקא לא רע. יחסית למזרון בבית, מזרון רך רך שכבר חרשו עליו אחי ואחיותי במשך 20 שנה, המזרון הקשיח בישיבה עושה שירות די טוב לגב. רק אצטרך להתרגל לישון עם כרית.

אבל הסיוט הגדול הוא החום. ירושלמי שכמוני, לא העליתי על דעתי שצריך להביא מאוורר לישיבה. בירושלים יש כזו בריזה קרה בלילות אלול, שלפעמים צריך להתכסות עם פוך בלילה. חשבתי שמקסימום אם יהיה קצת חם בבני ברק, אלך לחנות ליד הישיבה ואקנה מאוורר. אבל כמובן שביום הראשון של הזמן, ועוד זמן אלול, ס'פאסט נישט ללכת לחנות ככה באמצע היום. עכשיו הגיעה המכה. מעולם לא הרגשתי ככה אויר עומד! שמעתי בדיחות על 'חכמתם' של הבני ברקים שתלויה בכמות ה'אוירא דארץ ישראל' שיש להם, אבל כעת אני חש זאת על בשרי. נחילים נחילים של זיעה זורמים על גופי, ו'יוצאות לי העינים והאוזניים' לראות ולשמוע את המאווררים המטרטרים של חברי לחדר, שכנראה ידעו עם מי להתייעץ לפני שהגיעו לישיבה.

טוב, העייפות נופלת עלי, נראה שבכל זאת אצליח להרדם. לילה טוב.
נפלא!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #55
חני, בת 14.5. יומן אישי סודי ביותר!!! חרם דרבינו גרשום וכל החרמות שבעולם!!!!

רק כי אני מרגישה כבר כל-כך גרוע עם כל השקרים שלי, החלטתי להתחיל לכתוב אותך,

אבל שלא תחשוב שאני סתם משקרת, יש לי סיבה מאד מאד טובה, אמא לא מבינה שאני ממש ממש שמנה ואסור לי להשמין יותר, היא שולחת לי כל יום סנדוויצים מושקעים לבי"ס, וכשאני חוזרת הביתה היא מדוואה: חני, אכלת את כל הסנדוויץ'? וגם את העוגיות? ומה עם התפוח העסיסי שהכנסתי לך לתיק? ואני אומרת לה: ברור שאכלתי הכל... למרות שבאמת נגסתי רק קצת בתפוח ואת כל שאר האוכל זרקתי עמוק עמוק לתוך הפח הכיתתי,

אבל אין לי ברירה, אם אני אגיד לה את האמת - כמו שניסיתי פעם אחת כשסיפרתי לה שלא אכלתי הכל, היא תלחץ נורא, כי היא אומרת שגם ככה כבר מאד רזיתי בתקופה האחרונה, ולכן היא רוצה להיות רגועה שאני אוכלת את מה שהיא שולחת לי,

האמת? היא ממש מכעיסה אותי, מה היא מקשקשת שרזיתי אם כשאני עומדת מול המראה אני רואה את כל הפרצוף שלי מנופח, את הרגליים שלי - ענקיות וכל כולי חתיחת שומן גדולה, אוףףףףף....

אולי מחר אני גם לא אוכל את התפוח, יש מצב שמזה אני ממשיכה להשמין,

טוב, אז תודה שהיית פה בשבילי, אבוי לך אם אמא תגלה אותך - אחביא אותך עמוק עמוק בתוך הארון, ועכשיו אני חייבת לעוף להתעמל בחדר כושר, שמעתי שזה ממש שורף קלוריות,

אז להתראות מחר!
כתוב מדהים!
ממש מתבקש לדווח לאמא על האנורקסיה המתפתחת של בתה בת ה-14.5, לפני שיהיה מאוחר מדי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #56
  • הוסף לסימניות
  • #57
לפי התגובות כאן ובאישי ממש הפחדתי את חבריי הפורום היקרים.
אולי אמשיך ל'תורת המשחקים' חלק 2 ואכתוב את זכייתו בלוטו. מה אומרים?
אח"כ תעשה הד סטארט לכל הפרקים לאורך כל תורת המשחקים…
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה