כתמים של אור- סיפור בכמה פרקים.

[אמא ומתכנתת]

באמת? אמנם לא נתתי לבתי לעשות זאת. אבל מעולם לא נצרבתי מהחזקת בגדים שרוססו.

אולי תלוי כמה ריססו, או כמה זמן עבר מהריסוס...
אבל עזבי, זה באמת לא קשור לסיפור.

 

[אמא ומתכנתת]

ועכשיו לעניננו

הסיפור מרענן ממש, עוסק בנושא מקורי ולא נדוש ולעוס. הכתיבה טובה, ומצליחה להעביר את הרגשות ולהביא להזדהות עם הדמויות.
מסכימה עם ההערות לגבי הבלבול לגבי תמר - היא אכן מתבגרת מדי מפרק לפרק.
גם בנושא הפיסוק יש מה לשפר (פסיקים חסרים, נקודות מיותרות, ומרכאות לא במקום).

מחכה כבר לפרק הבא

 

[shira bira]

תודה לכולם על ההערות והביקורת הבונה. זה הסיפור הראשון שכתבתי ובהחלט הארתם את עיני לגבי היבטים רבים.
אין ספק שהפורום הזה מעבר להיותו במה נכבדת וראויה, מפרה ומעשיר את חבריו וקוראיו.

 

[shira bira]

פרק ד' ואחרון.

חני:
כמו בשנה שעברה , נסעתי לסבתא שרה לקייטנת סבתא כמו שהיא קוראת לזה. רק אני והיא לשלשה ימים של כיף. והיום היא הסתיימה.
אבא הגיע לקחת אותי אבל סבתא קראה לו למטבח והם שוחחו בשקט. אולי חשבו שאני לא שומעת.
"זה סופי ישראל?", שאלה סבתא את אבא שלי. "אין סיכוי שבכל זאת תגיעו לנופש? זה לא יהיה אותו נופש בלעדיכם".
"לא אמא. גם ככה קשה לתמי עם המחלה הזו וכל מה שנלווה אליה ואם היא לא מעוניינת אנחנו לא נלחץ עליה".
סבתא נאנחה וענתה לאבא בקול נמוך שכבר לא הצלחתי לשמוע וגם לא הצלחתי להתרכז. התאכזבתי מאד.
אוף. איך שכחתי מזה, אני חושבת. כל שנה סבא וסבתא לוקחים אותנו יחד עם כל הדודים ,הדודות וילדיהם לנופש בצימר מקסים. אני לא מאמינה שדווקא השנה נפספס את זה.
כבר לא היה לי מצב רוח להמשיך לשחק במגנטים אז קמתי ואספתי אותו במהירות.
בדיוק כשהחזרתי את קופסת המגנטים למדף, אבא הגיע לדלת החדר שבו שיחקתי עם המזוודה שלי בידו. "יופי חני" , הוא אמר בחיוך "אני רואה שאת מאורגנת. חיבוק ותודה לסבתא ונזוז".
כשבאתי לחבק את סבתא ולהיפרד ממנה, ראיתי שהיא קצת עצובה אבל משתדלת לחייך בשבילי ובשביל אבא.
אני חייבת לעשות משהו כדי לשכנע את תמי להגיע . אני בטוחה שאם רק תסכים, בסופו של דבר יהיה לה כיף בנופש והיא תשכח קצת מן הכתמים.

* * *

אתי עומדת עם תמי ליד הכיור. כמו בכל יום הן שוטפות את הכלים. אתי מסבנת ושוטפת. תמי מנגבת.
עד לפני שבועיים ,חושבת אתי, זו היתה שעה יפה ויקרה לשתיהן. כזו שמוקדשת לפטפוט חמים וסודי. אבל היום כמו אתמול ושלשום ולפני, הן משחקות בפינג פונג של שאלות ותשובות. קצרות ככל האפשר.
בדיוק כשאתי נאבקת בכתם שמן עקשן שדבק למיכל פלסטיק, תמי נושמת עמוק ואומרת בהיסוס: "אז לגבי הנופש המשפחתי" ועוצרת כדי לנשום עמוק.
"מה לגביו" שואלת אתי בקול שמנסה להיות יציב וענייני. לא להוט מדי, לא מסגיר את הלב שלה שדוהר במתח, בציפיה, לא ברור למה.
"החלטתי לחשוב על זה שוב. אני לא רוצה לתת לויטיליגו לעצור לי את החיים עכשיו. לא לנצח אוכל להתחבא".
אתי סוגרת את הברז ומניחה מבלי משים יד רטובה על ידה של תמי.
" זו מחשבה נבונה יקרה שלי" היא אומרת בקול חם שנאבק להסוות רעד, "אבל גם אם תחליטי שכרגע לא נוח לך לנסוע לנופש זה בסדר. נמצא דרך אחרת לבילוי משפחתי".
"תודה אמא" אומרת תמי בראש מושפל ולחיים לוהטות. "ותודה על המייק אפ. הוא ממש טוב ומקצועי".
אתי מבחינה שתמי מתנשפת מעט, לא היה פשוט לה גילוי הלב הזה ומחליטה לשחרר אותה מן הסצינה המעיקה.
"אולי תלכי לבדוק מה עם חני? היא במרפסת כבר יותר מדי זמן. בטח החליטה לרקוח מתכון חדש לסליים", היא מוסיפה בחיוך קטן.
תמי ,מעודדת משינוי השיחה המהיר ומהבזק ההומור מחייכת קלות ופונה למרפסת.
לאחר חצי דקה של ניגוב השיש אתי תמהה מדוע תמי לא חזרה ופונה בעצמה למרפסת. למיין מכונה חדשה.
במרפסת היא מוצאת את תמי נטועה בפתח ובוהה בחני שעסוקה מאד בלגרד את ידיה במרץ מכאיב אך העינים שלה זורחות.
"חני, מה עשית לידיים שלך? נגעת במסיר כתמים?" היא שואלת בקול נחרד למראה הידיים המגורות ומסיר הכתמים שניצב בסמוך לחני. נטוי בצורה מחשידה..
"אבל תראי אמא" ,אומרת חני בקול עליז " ריססתי מהמסיר על הידיים וזה באמת שורף בהתחלה אבל עכשיו יש לי כתמים בדיוק כמו של תמי."
"עכשיו תסכימי לבוא איתנו לנופש ולבריכה נכון?" היא אומרת בקול קטן ומתחנן.
אתי שטרם התעשתה מהמחזה הסוריאליסטי פונה מבלי משים לכיוונה של תמי ולראשונה מזה שבועיים היא פוגשת בעיניה.
בעיניה של תמי משמשים בערבוביה תדהמה ועצב ועוד רגש שטרם הצליחה להגדיר.
ואז כמו משום מקום הן פורצות בצחוק .כזה שיש בו גווני מבוכה, אבל גם שחרור. כזה שמעורב בו גם גוון של היסטריה קלה.
חני מביטה בשתיהן תמהה אך מרוצה מעצמה ותמי מחבקת אותה וכובשת את ראשה בכתפה של אחותההקטנה.
אתי לא מרשה לעצמה להסס הפעם. היא אוספת אליה את השתיים בחיבוק בוטח,חם וגאה ועיניה שוב נפגשות בחום הזוהר שבעיניה של תמי. הפעם יש בו גם דמעות וגם הרגש הבלתי מוגדר ההוא. כזה שממלא את הלב עד כלות בעיגולים וכתמים מפזזים של אושר.

 

[יעקב1245]

לייק מיוחד על הסיום
מפתיע ויפה

 

[אורית חזן]

גם אני מאוד אהבתי את הסוף.

הקטע כתוב מאוד יפה. במשלב גבוה.

המומה שזה הפעם הראשונה שאת כותבת.

 

[RACHELIZ]

מדהים!
סיפור לא שיגרתי ומרענן והסוף בכלל מפתיע במקוריותו.

כשדברו באשכול הסמוך על סיפורים ללא טרגדיות מיותרות, אז התכוונו לסיפור הזה.

 

[shira bira]

תודה לכולכם.
אשמח גם לביקורת בונה.

 

[ארבע]

נראה לי שאני לא מחדשת - חני לא נשמעת ילדה קטנה, לענ"ד צריך לשנמך קצת את המונולוג שלה

 

[אמא ומתכנתת]

שירה, הסיפור מקסים, והסיום שלו מפתיע ונוגע.
הכתיבה שלך מצוינת, זורמת ועשירה.

ספציפית בפרק הזה, הרגשתי משום מה שהחלק הראשון שלו כתוב יותר טוב. יותר זורם, יותר אותנטי.
החלק של השיחה בין תמי לאימה הרגיש לי טיפהלה מלאכותי. אולי המשלב גבוה מדי? לא יודעת לשים בדיוק את האצבע.

 

[shira bira]

החלק של השיחה בין תמי לאימה הרגיש לי טיפהלה מלאכותי. אולי המשלב גבוה מדי? לא יודעת לשים בדיוק את האצבע

החלק הזה אמור לתאר שיחה עצורה, טעונה ומהוססת.
אולי הפרזתי

 

[אמא ומתכנתת]

החלק הזה אמור לתאר שיחה עצורה, טעונה ומהוססת.
אולי הפרזתי

הוא אכן מעביר את התחושה הזו בדיוק.
ועדיין, משפט כמו "לא לנצח אוכל להתחבא" - מרגיש לי יותר מתאים לסיום דרמטי של סצינה על במה. פחות משפט שהייתי מצפה מבת עשרה לומר.

 

[shira bira]

ועדיין, משפט כמו "לא לנצח אוכל להתחבא" - מרגיש לי יותר מתאים לסיום דרמטי של סצינה על במה. פחות משפט שהייתי מצפה מבת עשרה לומר.

יש בזה משהו .
בפרט שתמי לא מאופיינת כאחת בנות העשרה הדרמטיות מדי. (ויש כאלו).

 

[אמא ומתכנתת]

יש בזה משהו .
בפרט שתמי לא מאופיינת כאחת בנות העשרה הדרמטיות מדי. (ויש כאלו).

גם אני נופלת באותם דברים בדיוק.
קשה לשמור על משלב לשוני גבוה לאורך הסיפור, ומנגד לשים לב שבדיאלוגים - צריך לתת לדמויות משפטים תאומי גיל ומצב.

מאמינה שזה מגיע עם הרבה תרגול ונסיון.

 

[shira bira]

נראה לי שאני לא מחדשת - חני לא נשמעת ילדה קטנה, לענ"ד צריך לשנמך קצת את המונולוג שלה

שירה, הסיפור מקסים, והסיום שלו מפתיע ונוגע.
הכתיבה שלך מצוינת, זורמת ועשירה.

ספציפית בפרק הזה, הרגשתי משום מה שהחלק הראשון שלו כתוב יותר טוב. יותר זורם, יותר אותנטי.
החלק של השיחה בין תמי לאימה הרגיש לי טיפהלה מלאכותי. אולי המשלב גבוה מדי? לא יודעת לשים בדיוק את האצבע.

תודה לכן. על הסבלנות ועל ההערות והתובנות שבאו בעקבותיהן.

 

[shira bira]

אולי תלוי כמה ריססו, או כמה זמן עבר מהריסוס...
אבל עזבי, זה באמת לא קשור לסיפור.

רק להבהרה
בדקתי בעצמי את עניין הריסוס. זה צורב בהתחלה ובהמשך מתפוגג.
הכתם הלבן נשאר עד ששוטפים אותו.

 

[RACHELIZ]

הכתם הלבן נשאר עד ששוטפים אותו

ומשפשפים טוב טוב עם סקוטש מסובן...