דרוש מידע ילדה בכיתה א מוצצת אצבע!!!

[ש. כהן]

כבר מגיל 3 שאני מנסה לגמול את הבת שלי בכל דרך אפשרית. הבטחות, פרסים גדולים, קטנים, מרה ה-כל. שום דבר לא עוזר!
אני מרגישה שזה נושא מאוד טעון בינינו. אני לא יכולה לקבל את פניה כשהיא מגיעה, או סתם להתיחס- כשאני רואה אותה עם האצבע בפה.
קשה לי עם זה כי אני יודעת שזה לא טוב לה לא חברותית, התפתחותית וכו.
יש למישהו נסיון בזה? נגמר בסוף מתישהו?!
תודה,

 

[שמרלינג]

בואי אשתף אותך אני...
שתי הבנות שלי היו בערך עד כיתה ב'-ג'-ד' עם אצבע בפה
רק בבית כמובן ובלילה בלבד.
כל מה שניסינו לעשות לא הלך כולל המרה.
לילה אחד, החליטה הקטנה שהיא הולכת לישון היום בלי. כמובן שזה השפיע גם על השניה.
לא חשבנו שזה יחזיק מעמד יותר מידי אבל עדין מאוד עודדנו ושמחנו.
ומאותו הלילה אין אצבע בפה אצל שתיהן!!!
מה שאני למדתי זה שאין אדם שלא יכול יש אדם שלא רוצה.
והרצון ניצח ובגדול...!
מה שכן השינים של הגדולה ישרות כסרגל!!
תסבירו לה עד כמה זה דוחה בנות ולא מתאים בכלל לילדה בכיתה א',
וילדים קטנים יכולים להפסיק והיא בטוח יכולה מסוגלת לכך.

 

[זהבי סגל]

תעזבי אותה.
תסכמי איתה על גבולות: רק במיטה ורק בלילה.
אצבע זה מוצץ צמוד, היית בניסיון הזה?
הבת הגדולה שלי עם אצבע, היה דבוק, אח"כ רק בלילה והיום כמעט בכלל לא.
זה צורך רגשי. (ודרך אגב - היא הכניסה אצבע כשהעפנו את המוצץ בגיל 3!)
משהו אחד כדאי שהיא תבין: אצבע בשיעורים בכתה זה מתכון לחולמנות ולעצלות.
ככל שתלחצי יותר יהיה גרוע יותר, תניחי לך ולה.

 

[ש. כהן]

רק בבית כמובן ובלילה בלבד.

מדהים. ואיך הגעת לשלב ההתחלתי הזה, שרק בלילה אצבע?

 

[שמרלינג]

מדהים. ואיך הגעת לשלב ההתחלתי הזה, שרק בלילה אצבע?

לא ממש זוכרת אבל נראה לי גם די מרצונם
כלומר הן בעצמן ידעו עד כמה זה מגוחך ומבייש ורק הצורך ללילה נשאר.(הן גם די הוטרדו מיישור שיניים)
יתכן וכן שמו מידי פעם כזה כשיוצא אבל לא באופן גורף.
לקטנים אני אומרת אתם רואים את הקוביות? רוצים גם? זה ממש כואב. וכל הטקס של זורקים את המוצץ לפח.
אבל בגלל שהיא כבר עברה את הגיל, לא יעבוד עליה כל הרעיונות של "קוביות" ובואי נפסיק מהיום. זה צריך ממש לבוא מהרצון האישי שלה.
ואם זה לא מפריע לה אז למה שתרצה?

 

[אדם לעמל יולד]

מכיר גם בני ובנות 40 ועם אצבע בפה....

 

[שמרלינג]

מכיר גם בני ובנות 40 ועם אצבע בפה....

ואיך זה עוזר לבעיה הנוכחית?

 

[ש. כהן]

מכיר גם בני ובנות 40 ועם אצבע בפה....

ואיך זה עוזר לבעיה הנוכחית?

לגמרי, רק מגביר את החשש

 

[שמרלינג]

לגמרי, רק מגביר את החשש

לא!
אל תחיי באשליה הזו כי זה פשוט לא!
היא מסוגלת ויכולה והכל ענין של זמן.

 

[טנק]

אני לקחתי עד גיל מאוחר יחסית...(8) מה לא עשו הורי בשביל לגמול אותי??
באיזשהו שלב איבדו את הסבלנות וערכו לי סעודת הודיה משפחתית על הגמילה לעתיד תוך הבטחה מפורשת ממני לגמילה מוחלטת. תוך יומיים חזרתי לסורי אך זה כבר לא עבר בשתיקה---כל פעם שרק העזתי לקרב את האצבע לפה 'זכיתי' בגערה נמרצת ויום אחד עלו שלב ו'הגרלתי' סתירה
מאותו יום יש לי בחילות רק מלחשוב על הרעיון הדוחה...

 

[אורית 123]

גם לי יש תינוק בן שנתיים עם אצבע ואני מלאת חששות.. אבל את יודעת מה כל מה שצריך פה זה רק אמונה ותפילה...
לדעתי זה משהו שלא תלוי בנו בכלל!! זה כמו שחס ושלום ילד מדרדר ועושה דברים שלא רצית שייעשה יש שלב כזה שזה פשוט שב ואל תעשה.. עדיף. לדעתי זה השלב הזה.
את חייבת קודם להרגע להפסיק לחשוב שהבת שלך מוצצת אצבע כי היא רוצה לעצבן אותך או לקחת את זה למקום אישי מידי... תחוסי עליה.. כמה פעמים אנחנו עושים משהו שהוא מתוך הרגל וזה לא הכי טוב בשבילינו..? כמו לאכול מתוק.. תניחי לה תתפללי עליה הרבה ופשוט אמונה בה' שאם הוא הביא לך את הילדה הזאת שמוצצת אצבע זה פשוט ניסיון שהוא רוצה שתעברי שככה את תגדלי יותר ותיהי אמא מכילה ומבינה יותר.. את תראי כשהלחץ יירד אז היא לבד תפסיק. לי יש ניסיון כזה עם משהו אחר עם ילדה בת 6 וגם לי היה מאוד קשה וזה הוציא ממני דברים מאוד אישיים עד שהבנתי שזה רק הורס את הבטחון של הילדה ואת הקשר שלנו בין אמא לבת...

 

[זעירא]

מנסיון...
השכנועים והדיבורים לא עוזרים!!!
יש גיל שהם מתחילים להתבייש... וזה משתנה מאחת לאחת... החברות או המורות עושות את העבודה את צריכה "רק" לעודד ולהחמיא כשתשימי לב... עד אז לא יעזור כל הדיבורים... בעיקר כשתגיע הדודה או הסבתא ותספר שהיא מצצה אצבע עד גיל 15... והכל טוב... ואז כל השכנועים הלכו לפח.

 

[דיתי חן]

השתגעתם לגמרי.
נשמע כאן כאילו זה אסון לאומי, טרגדיה עצומה.
@ש. כהן פשוט תרדי ממנה, זה יבוא לבד.

על החתום - מוצצת אצבע עד גיל 12,
(לא ליד אנשים, רק במיטה, ואולי באמת את יכולה לבקש ממנה, אבל גם לא בטוח יעזור)
יום אחד זה פשוט נעלם. אף אחד חוץ ממנה לא יכול לגרום לה להפסיק.
אלא אם כן מדובר במכות וסטירות, לא תומכת בשיטה.

 

[המימד הנוסף]

כבר מגיל 3 שאני מנסה לגמול את הבת שלי בכל דרך אפשרית. הבטחות, פרסים גדולים, קטנים, מרה ה-כל. שום דבר לא עוזר!
אני מרגישה שזה נושא מאוד טעון בינינו. אני לא יכולה לקבל את פניה כשהיא מגיעה, או סתם להתיחס- כשאני רואה אותה עם האצבע בפה.
קשה לי עם זה כי אני יודעת שזה לא טוב לה לא חברותית, התפתחותית וכו.
יש למישהו נסיון בזה? נגמר בסוף מתישהו?!
תודה,

יותר משזה לא טוב לה חברתית והתפתחותית היא סובלת מזה שאת לא מקבלת אותה ואהבה מותנית!

כדאי קודם להבין שאצלה זה צורך כמו השוקולד-הסיגריה-העיתון-הטלפון שלנו, מחק את המיותר או הוסף... היא לא עושה להכעיס,
צריך לתת מקום לרצון שלה להסביר לה שמבינים שזה מרגיע אותה ןחשוב לה! ובד בבד ללמד אותה שבמקביל לרצון למציצה יש לה גם רצון ללמוד, רצון להתחבר וכו... וללמד אותה לשלב! באהבה!

 

[שרינה]

תרפי,כמה שזה נשמע קל...אבל זה הפתרון הכי קל ופשוט!!
עברתי את זה עם גמילה מטיטול,עד שלא הרפיתי הרפייה פנימית עם עבודה עם עצמי,כלום לא עזר!!

 

[elibeli]

ומה אתן אומרות על שכנתי החמודה שאחרי יומיים בגן של גיל 3 התחילה למצוץ אצבע כי "הגננת אמרה שצריך למצוץ אצבע" התברר שהיו בגן כמה בנות שמצצו אצבע אז הגננת אמרה שהיא מרשה למצוץ אצבע רק בבית ולא בגן. ושום הסבר לילדה לא עזר והיא הייתה עם אצבע עד כיתה ב'.

 

[cherry c]

הבן שלי בכיתה ג' מוצץ בלילה. (ולפעמים כשעייף נניח בנסיעות)
מספר הפעמים ששאלתי אותו בחיים מתי בדעתו להפסיק לא עולה על פעמיים.
אני צריכה לקחת את זה אישי וקשה? אני באמת שואלת את עצמי אם זה משהו שאני ילקה את עצמי עליו.

פעם אחת אמרתי לו שהוא צריך יום אחד להפסיק כי כשהוא יהיה גדול בישיבה יצחקו עליו. זה לא הזיז, זה הותיר לו עוד מלא שנים למציצה עד הישיבה.

מענין איך שאותו דבר מאוד מפריע לאחד ולא מפריע לשני.

 

[ילדות ירושלים]

אני מרגישה שזה נושא מאוד טעון בינינו. אני לא יכולה לקבל את פניה כשהיא מגיעה, או סתם להתיחס- כשאני רואה אותה עם האצבע בפה.
קשה לי עם זה כי אני יודעת שזה לא טוב לה לא חברותית, התפתחותית וכו.

בחברה ובהתפתחות זה לא יעלה ולא יוריד.
אבל מה עם הרגשת האהבה של אם לביתה? מה יהיה על זה??? זה מעוות לא יוכל לתקון!!!

 

[תילי5565]

כבר מגיל 3 שאני מנסה לגמול את הבת שלי בכל דרך אפשרית. הבטחות, פרסים גדולים, קטנים, מרה ה-כל. שום דבר לא עוזר!
אני מרגישה שזה נושא מאוד טעון בינינו. אני לא יכולה לקבל את פניה כשהיא מגיעה, או סתם להתיחס- כשאני רואה אותה עם האצבע בפה.
קשה לי עם זה כי אני יודעת שזה לא טוב לה לא חברותית, התפתחותית וכו.
יש למישהו נסיון בזה? נגמר בסוף מתישהו?!
תודה,

בלי לקרוא תגובות
אני חושבת שהכל מתחיל ונגמר בנסיון שלך לגמול אותה..
זה הגמילה שלה, וככל שתלחצי יותר, התגובה תהיה הפוכה..
וכיתה א זה בקטנה..
מכירה כלה שמצצה בחתונה שלה, פתאום בלי לשים לב..
וזוג תאומים נשואים + כמה ילדים שמוצצים אצבע תוך כדי נהיגה...

 

[אפרת תהל]

לדעתי לדבר עם כל הילדים בבית (ולא רק עם הילדה הנוכחית) סתם על החיידקים שנמצאים בכל מקום ועוברים לידיים כי הידיים הן אלו שנוגעות בכל דבר, ולתת כמובן דוגמאות חיות כמו- "תתארו לכם שילד עושה אפצ'י ומניח את ידו על הידית, ואח"כ אתם מגיעים ופותחים את הדלת ונוגעים באותה ידית, כל החיידקים שהיו לו בפה נמצאים לכם עכשיו ביד שלכם, ואז אתם לוקחים את היד הזו ורוצים להכניס אותה לפה או לאכול חטיף וכל החיידקים שיכולים להיות של אנשים חולים עוברים לנו לגוף. לכן צריך לדאוג לאכול רק אחרי שהידיים שטופות, וכן לא להכניס ידיים לפה בלי לבדוק שהן נקיות"
לא להזכיר בכל השיחה (שאגב לא צריכה להיות רשמית בכלל, אלא יכולה להיות סתם בדרך הביתה מהגינה) את העניין של המציצת אצבע. הילדה תקשר לבד בין המציצה לחיידקים ומעצמה תיגעל להכניס את היד לפה. יכול להיות שבתחילה היא תשטוף ידיים לפני, אבל בכיתה אחרי שהיא נגעה בעיפרון היא לא תוכל לשטוף ידיים ולכן היא לא תכניס את היד לפה כל השיעור.

צריך להיזהר לא להכניס את הילד לטראומות מחיידקים, לי אישית סיפרו את מה שכתבתי לכן בגיל ממש קטן, ולא הכניס לי טראומה בכלל. אלא פתאום הבנתי למה אמא מבקשת לשטוף ידיים לפני האוכל, ולמה זה מגעיל להכניס את היד לפה אפילו סתם כשנתקע אוכל בין השיניים.
צריך לא לדבר על זה יותר מידי אלא להכניס להם את העניין לתודעה.

בהצלחה רבה.