הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #21
ואם אנחנו פעם שניה, אפשר?
כי הקושי השנה היה ממש קושי, חודש שלם של "בילוי" עם הילדים בבית, טלפונים מהאחיות, התיעצויות איך ומה (פעם ראשונה, אנחנו פשוט לא מפונקים....) וילד חנ"מ שממש ממש, סליחה על הביטוי "חפר" לנו בבכיות, ב"ה.
הגענו בסוף ללילה הזה, היה פחות מיוחד ממה שהיה בשנה שעברה, הייתי חסרת סבלנות, כי בן השנתיים איבד מהר מאוד ענין וביקש לשתות עוד ועוד ועוד מיץ ענבים, והצליח, אחרי מריבה רצינית איתי להפוך כוס שלימה על הכיסא הנקי והבגד שנלבש לפני שעה,בצבע לבן, תודה על הניחומים...
הגדולים (8, 9) שדרשו לומר את כ----ל הפירושים שהרבע'ס שלהם העבירו בקווים במהלך השבועות האחרונים (בן ה-9 שלי רשם בקפידה כל מילה), תעשו חשבון פשוט שכל יום, חצי שעה כפול 6 ימים כפול 3 וחצי שבועות....
והבינונים שממש ממש שיעמם להם ולא הפסיקו לשאול "מתי שותים עוד כוס?" ממש לא נמאס להם.
ובתווך בן 3.5 "מיוחד" שלא הפסיק לבכות שאין לו סט של זכוכית, ולמה הוא לא יכול למזוג לבד מיץ ענבים כמו גדול (אם הבנתי את המלמולים וההצבעות שלו נכון) וכל רעיון שעלה לו לראש שלא היינו מוכנים (למשל, ענין אותו לטעום בורשט+מיץ תפוזים+מיץ ענבים...) הכנו מראש ממתקים לחלק לילדים, אז הקטן בררן גדול, לא הסכים לאכול שום ממתק וק"ו שום מאכל, הדבר היחידי שאכל מרק עם אטריות ביצים וחתיכת עוף.
בן ה-5 בכה בכל מנה שהגשתי, כי הוא לא קיבל סט מזכוכית כמו הגדולים, הוא בכה ממש בכל מנה, וכל פעם כשביקש לשתות, נשפך (כמובן)מיץ ענבים על ההגדות, ועל הכיסאות המרופדים בצבע שמנת שהצלחתי סופסוף לנקות, מישהו הטביע כף יד עם סלק.
בזמן שבעלי, בהשראת 4 כוסות יין (שיעור) ששתה התחיל לנמנם.
אני כותבת בבלגן גדול, וזה מה שהרגשתי. שאני בתוך חלום, חלום בלהות.
בנרצה כבר לא הצלחתי להחזיק את העיניים והלכתי לישון, בעלי נשאר לשיר עם הילדים עוד שעה.
כאב לי מאוד, כי זה לא קרה לי מאז שאני בת 7.
לסיכומו של סדר, נהניתי, נכון, לא היה מושלם, לא היה כמו שרציתי, חלמתי והתאמצתי, אבל ידעתי שעשיתי את המקסימום שיכולתי.
וכשחשבתי על הדברים, הבנתי שכנראה גם הוריי, וחמי וחמותי הולכים בלילות הסדר לישון עם הרגשה שזה לא כמו שהם חלמו.
וזה בסדר.
לא הכל הולך כמו שרוצים, אבל צריך לשמוח עם מה שיש ולראות את הדברים הטובים שכן קרו.
כתבתי את זה בשביל המשפחות שחגגו סדר לראשונה, ולא הכי נהנו, שיידעו שניתן לשמוח ולהנות למרות הקושי ולמרות זה שלא היה מושלם.
כי הקושי השנה היה ממש קושי, חודש שלם של "בילוי" עם הילדים בבית, טלפונים מהאחיות, התיעצויות איך ומה (פעם ראשונה, אנחנו פשוט לא מפונקים....) וילד חנ"מ שממש ממש, סליחה על הביטוי "חפר" לנו בבכיות, ב"ה.
הגענו בסוף ללילה הזה, היה פחות מיוחד ממה שהיה בשנה שעברה, הייתי חסרת סבלנות, כי בן השנתיים איבד מהר מאוד ענין וביקש לשתות עוד ועוד ועוד מיץ ענבים, והצליח, אחרי מריבה רצינית איתי להפוך כוס שלימה על הכיסא הנקי והבגד שנלבש לפני שעה,בצבע לבן, תודה על הניחומים...
הגדולים (8, 9) שדרשו לומר את כ----ל הפירושים שהרבע'ס שלהם העבירו בקווים במהלך השבועות האחרונים (בן ה-9 שלי רשם בקפידה כל מילה), תעשו חשבון פשוט שכל יום, חצי שעה כפול 6 ימים כפול 3 וחצי שבועות....
והבינונים שממש ממש שיעמם להם ולא הפסיקו לשאול "מתי שותים עוד כוס?" ממש לא נמאס להם.
ובתווך בן 3.5 "מיוחד" שלא הפסיק לבכות שאין לו סט של זכוכית, ולמה הוא לא יכול למזוג לבד מיץ ענבים כמו גדול (אם הבנתי את המלמולים וההצבעות שלו נכון) וכל רעיון שעלה לו לראש שלא היינו מוכנים (למשל, ענין אותו לטעום בורשט+מיץ תפוזים+מיץ ענבים...) הכנו מראש ממתקים לחלק לילדים, אז הקטן בררן גדול, לא הסכים לאכול שום ממתק וק"ו שום מאכל, הדבר היחידי שאכל מרק עם אטריות ביצים וחתיכת עוף.
בן ה-5 בכה בכל מנה שהגשתי, כי הוא לא קיבל סט מזכוכית כמו הגדולים, הוא בכה ממש בכל מנה, וכל פעם כשביקש לשתות, נשפך (כמובן)מיץ ענבים על ההגדות, ועל הכיסאות המרופדים בצבע שמנת שהצלחתי סופסוף לנקות, מישהו הטביע כף יד עם סלק.
בזמן שבעלי, בהשראת 4 כוסות יין (שיעור) ששתה התחיל לנמנם.
אני כותבת בבלגן גדול, וזה מה שהרגשתי. שאני בתוך חלום, חלום בלהות.
בנרצה כבר לא הצלחתי להחזיק את העיניים והלכתי לישון, בעלי נשאר לשיר עם הילדים עוד שעה.
כאב לי מאוד, כי זה לא קרה לי מאז שאני בת 7.
לסיכומו של סדר, נהניתי, נכון, לא היה מושלם, לא היה כמו שרציתי, חלמתי והתאמצתי, אבל ידעתי שעשיתי את המקסימום שיכולתי.
וכשחשבתי על הדברים, הבנתי שכנראה גם הוריי, וחמי וחמותי הולכים בלילות הסדר לישון עם הרגשה שזה לא כמו שהם חלמו.
וזה בסדר.
לא הכל הולך כמו שרוצים, אבל צריך לשמוח עם מה שיש ולראות את הדברים הטובים שכן קרו.
כתבתי את זה בשביל המשפחות שחגגו סדר לראשונה, ולא הכי נהנו, שיידעו שניתן לשמוח ולהנות למרות הקושי ולמרות זה שלא היה מושלם.
הן מצד השינה בשעות הצהרים של ערב החג (מלאכה קשה בפני עצמה)
