קורונה עשיתם פעם ראשונה ליל הסדר? סקר איך היה

  • הוסף לסימניות
  • #21
ואם אנחנו פעם שניה, אפשר?

כי הקושי השנה היה ממש קושי, חודש שלם של "בילוי" עם הילדים בבית, טלפונים מהאחיות, התיעצויות איך ומה (פעם ראשונה, אנחנו פשוט לא מפונקים....) וילד חנ"מ שממש ממש, סליחה על הביטוי "חפר" לנו בבכיות, ב"ה.

הגענו בסוף ללילה הזה, היה פחות מיוחד ממה שהיה בשנה שעברה, הייתי חסרת סבלנות, כי בן השנתיים איבד מהר מאוד ענין וביקש לשתות עוד ועוד ועוד מיץ ענבים, והצליח, אחרי מריבה רצינית איתי להפוך כוס שלימה על הכיסא הנקי והבגד שנלבש לפני שעה,בצבע לבן, תודה על הניחומים...

הגדולים (8, 9) שדרשו לומר את כ----ל הפירושים שהרבע'ס שלהם העבירו בקווים במהלך השבועות האחרונים (בן ה-9 שלי רשם בקפידה כל מילה), תעשו חשבון פשוט שכל יום, חצי שעה כפול 6 ימים כפול 3 וחצי שבועות....
והבינונים שממש ממש שיעמם להם ולא הפסיקו לשאול "מתי שותים עוד כוס?" ממש לא נמאס להם.

ובתווך בן 3.5 "מיוחד" שלא הפסיק לבכות שאין לו סט של זכוכית, ולמה הוא לא יכול למזוג לבד מיץ ענבים כמו גדול (אם הבנתי את המלמולים וההצבעות שלו נכון) וכל רעיון שעלה לו לראש שלא היינו מוכנים (למשל, ענין אותו לטעום בורשט+מיץ תפוזים+מיץ ענבים...) הכנו מראש ממתקים לחלק לילדים, אז הקטן בררן גדול, לא הסכים לאכול שום ממתק וק"ו שום מאכל, הדבר היחידי שאכל מרק עם אטריות ביצים וחתיכת עוף.
בן ה-5 בכה בכל מנה שהגשתי, כי הוא לא קיבל סט מזכוכית כמו הגדולים, הוא בכה ממש בכל מנה, וכל פעם כשביקש לשתות, נשפך (כמובן)מיץ ענבים על ההגדות, ועל הכיסאות המרופדים בצבע שמנת שהצלחתי סופסוף לנקות, מישהו הטביע כף יד עם סלק.
בזמן שבעלי, בהשראת 4 כוסות יין (שיעור) ששתה התחיל לנמנם.

אני כותבת בבלגן גדול, וזה מה שהרגשתי. שאני בתוך חלום, חלום בלהות.

בנרצה כבר לא הצלחתי להחזיק את העיניים והלכתי לישון, בעלי נשאר לשיר עם הילדים עוד שעה.

כאב לי מאוד, כי זה לא קרה לי מאז שאני בת 7.

לסיכומו של סדר, נהניתי, נכון, לא היה מושלם, לא היה כמו שרציתי, חלמתי והתאמצתי, אבל ידעתי שעשיתי את המקסימום שיכולתי.

וכשחשבתי על הדברים, הבנתי שכנראה גם הוריי, וחמי וחמותי הולכים בלילות הסדר לישון עם הרגשה שזה לא כמו שהם חלמו.
וזה בסדר.
לא הכל הולך כמו שרוצים, אבל צריך לשמוח עם מה שיש ולראות את הדברים הטובים שכן קרו.
כתבתי את זה בשביל המשפחות שחגגו סדר לראשונה, ולא הכי נהנו, שיידעו שניתן לשמוח ולהנות למרות הקושי ולמרות זה שלא היה מושלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
מעניינת הגישה הזאת, אצלנו זה "אם מתאים לכם תבואו ואם לא מתאים אז לא, העיקר שיהיה לכם טוב ונחמד!", בכלל לא צריכים להתחשב בנו, שיעשו מה שהכי נח ומתאים להם, וזה לא משנה בכלל אם כן מוצא חן בעינינו או לא. כל אחד הישר והטוב בעיניו יעשה. (לא נראה לי שהתכוונת לפתוח את הנושא, אבל זו סתם מחשבה שעלתה לפני.)
אז דווקא השנה נותן לי אומץ גם פעם הבאה להגיד שאני רוצה בבית.
אם לא היה לי סיבה כמו עכשיו לא היו מקבלים את זה.....
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
ואם אנחנו פעם שניה, אפשר?

כי הקושי השנה היה ממש קושי, חודש שלם של "בילוי" עם הילדים בבית, טלפונים מהאחיות, התיעצויות איך ומה (פעם ראשונה, אנחנו פשוט לא מפונקים....) וילד חנ"מ שממש ממש, סליחה על הביטוי "חפר" לנו בבכיות, ב"ה.

הגענו בסוף ללילה הזה, היה פחות מיוחד ממה שהיה בשנה שעברה, הייתי חסרת סבלנות, כי בן השנתיים איבד מהר מאוד ענין וביקש לשתות עוד ועוד ועוד מיץ ענבים, והצליח, אחרי מריבה רצינית איתי להפוך כוס שלימה על הכיסא הנקי והבגד שנלבש לפני שעה,בצבע לבן, תודה על הניחומים...

הגדולים (8, 9) שדרשו לומר את כ----ל הפירושים שהרבע'ס שלהם העבירו בקווים במהלך השבועות האחרונים (בן ה-9 שלי רשם בקפידה כל מילה), תעשו חשבון פשוט שכל יום, חצי שעה כפול 6 ימים כפול 3 וחצי שבועות....
והבינונים שממש ממש שיעמם להם ולא הפסיקו לשאול "מתי שותים עוד כוס?" ממש לא נמאס להם.

ובתווך בן 3.5 "מיוחד" שלא הפסיק לבכות שאין לו סט של זכוכית, ולמה הוא לא יכול למזוג לבד מיץ ענבים כמו גדול (אם הבנתי את המלמולים וההצבעות שלו נכון) וכל רעיון שעלה לו לראש שלא היינו מוכנים (למשל, ענין אותו לטעום בורשט+מיץ תפוזים+מיץ ענבים...) הכנו מראש ממתקים לחלק לילדים, אז הקטן בררן גדול, לא הסכים לאכול שום ממתק וק"ו שום מאכל, הדבר היחידי שאכל מרק עם אטריות ביצים וחתיכת עוף.
בן ה-5 בכה בכל מנה שהגשתי, כי הוא לא קיבל סט מזכוכית כמו הגדולים, הוא בכה ממש בכל מנה, וכל פעם כשביקש לשתות, נשפך (כמובן)מיץ ענבים על ההגדות, ועל הכיסאות המרופדים בצבע שמנת שהצלחתי סופסוף לנקות, מישהו הטביע כף יד עם סלק.
בזמן שבעלי, בהשראת 4 כוסות יין (שיעור) ששתה התחיל לנמנם.

אני כותבת בבלגן גדול, וזה מה שהרגשתי. שאני בתוך חלום, חלום בלהות.

בנרצה כבר לא הצלחתי להחזיק את העיניים והלכתי לישון, בעלי נשאר לשיר עם הילדים עוד שעה.

כאב לי מאוד, כי זה לא קרה לי מאז שאני בת 7.

לסיכומו של סדר, נהניתי, נכון, לא היה מושלם, לא היה כמו שרציתי, חלמתי והתאמצתי, אבל ידעתי שעשיתי את המקסימום שיכולתי.

וכשחשבתי על הדברים, הבנתי שכנראה גם הוריי, וחמי וחמותי הולכים בלילות הסדר לישון עם הרגשה שזה לא כמו שהם חלמו.
וזה בסדר.
לא הכל הולך כמו שרוצים, אבל צריך לשמוח עם מה שיש ולראות את הדברים הטובים שכן קרו.
כתבתי את זה בשביל המשפחות שחגגו סדר לראשונה, ולא הכי נהנו, שיידעו שניתן לשמוח ולהנות למרות הקושי ולמרות זה שלא היה מושלם.
אני כ"כ מבינה אותך.
אנחנו שנה שלישית בבית.
ילדים זה נשמע פחות או יותר אותם גילאים. הגדולים 9,8.
והרגשתי שא"א להשוות את הסדר הזה לשנה שעברה אחרי החודש האחרון.
דווקא הסדר עצמו היה מוצלח והילדים שיתפו פעולה מקסים (חוץ מהקטן שגם רק שפך ורצה עוד מיץ ענבים ועוד מלייון דברים לא ברורים)
אבל העייפות... אם כל שנה בבדיקת חמץ כל האוכל מוכן ועוגות וכו' השנה נכנסתי למטבח רק בערב החג...
לשנה הבאה בירושלים.
ובריאות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נ
ואם אנחנו פעם שניה, אפשר?

לא הכל הולך כמו שרוצים, אבל צריך לשמוח עם מה שיש ולראות את הדברים הטובים שכן קרו.
כתבתי את זה בשביל המשפחות שחגגו סדר לראשונה, ולא הכי נהנו, שיידעו שניתן לשמוח ולהנות למרות הקושי ולמרות זה שלא היה מושלם.

באמת התמודדות לא פשוטה. נשמע שהגילאים של הילדים די מאתגרים. שלב בחיים כזה.
כשהם יגדלו בעזרת השם תהני יותר.
אמרתי לדודה שלי בתשובה לשאלה איך היה הסדר
שחצי סדר הייתי על הספה עם תינוקת בוכה בניסיון להרגיע אותה
ולא ככ הצלחנו להגיד ביחד את ההגדה
והבן הגדול יותר שפך מיץ ענבים וכו'
וכן, הייתי מאד עייפה מההכנות ובישולים
(ולא יודעת למה אבל נראה לי שהבישולים של פסח קצת יותר מורכבים מהרבה פעולות)

אז הדודה ענתה לי ש: גם ההורים שלכם עברו את זה איתכם....

וואלה עם כל הקושי עדיין היה נחמד מאד
יחס אישי לילדים
ו... סוף סוף בעלי היה קצת בבית.... עובד חיוני....
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
אצלי זה היה פעם שניה ,
פעם קודמת זו היתה חויה ... , הפעם קצת פחות,
לעניות דעתי ממה שראיתי אצלי וגם מהתגובות לעיל, היה חסר בהתחדשות,
כל שנה אנחנו לא נמצאים עם הבעל והילדים ,
השנה החודש הזה הינו כבר מספיק....
לא היה את ההתחדשות שאבא הולך לביה"כ , כי הוא בבית ,
מתלבשים יפה אבל הכל ב-4 קירות ,
צריך עבודה פנימית חזקה לחדש בעצמינו את הרגע , וזה נכון מאד לגבי חול המועד, שהילדים ירגישו שונה ויותר חגיגי מערב פסח...
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
אז אצלינו אני עדיין בבית הורי (עד החתונה זה יעבור...) ולכן לא אני עשיתי את הערב אבל הייתי שותפה מלאה לכל הנשואים שחגגו בביתם לראשונה את הסדר-
כולם נהנו בלי יוצא מן הכלל לרבות את הזוג הצעיר שהתחתן לפני חודשיים בדיוק!! (כל אחד נהנה ברמה אחרת...)
אבל לא ניראה לי שהם יחזרו על זה מרצונם בשנים הבאות כי עדיין היה חסר את הגדולים שינהלו סדר מרומם יותר.
אצלינו ב"ה היה מקסים עם המשפחה הגרעינית למרות שהיא קטנה מאוד, עדיין כולנו היינו מבוגרים ושולחן הסדר היה על רמה מאוד בלי צורך להסביר לילד הקטן את הפרושים והוורטים שנאמרו.
אבל עדיין מודה שהיה חסר לי מאוד את השולחן הסדר הגדול ולא התאפקתי כששרנו "לשנה הבא בירושלים" זלגו לי כמה דמעות.
בתפילה שנזכה כולנו בקרוב ממש להגאל-
פסח כשר ושמח!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
היה מדהים אצלנו. הילדים היו כוכבי הערב והתכוננו ברצינות ובהתלהבות .
אבל הרגשות מעורבים וזה בסדר.
טבעי הוא שיהיו רגעים יפים ומרגשים ויחודיים רק לסדר שכזה.
טבעי באותה מידה שיהיו גם רגעים מדמיעים כשנזכרים איך עושים כך וכך אצל אבא ואמא.
(ומי שמכיר את ה"בבהילו" למשל או כל מנהג משפחתי אחר ומקסים יודע על מה אני מדברת).
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
הלוואי כל שנה שנעשה לבד

היה כ"כ כיף:

בקצב שלנו
במרחבים הביתיים שלנו
במשחקים שלנו
עם הקושיות והביאורים שלנו
להתעכב על מה שבאמת לא מבינים, להרחיב על מה שאנחנו רוצים, ולא סתם וורטים בהתחלה והרצה בסוף (הכי גרוע - וורטים גם בסוף...)
האוכל הטעים שלנו
השקט שלנו
השירים שאהבנו משני הצדדים
השעה שלנו (רמז, לא 3.00)
במיטה שלנו...
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #29
מעניינת הגישה הזאת, אצלנו זה "אם מתאים לכם תבואו ואם לא מתאים אז לא, העיקר שיהיה לכם טוב ונחמד!", בכלל לא צריכים להתחשב בנו, שיעשו מה שהכי נח ומתאים להם, וזה לא משנה בכלל אם כן מוצא חן בעינינו או לא. כל אחד הישר והטוב בעיניו יעשה. (לא נראה לי שהתכוונת לפתוח את הנושא, אבל זו סתם מחשבה שעלתה לפני.)
לא חושבת שזה רק תלוי גישה אלא גם בגודל המשפחה.
טבעי שהורים ל3-4 ילדים יחששו יותר להיות לבד וממילא יבקשו מהילדים להגיע כל שנה.
וזאת לעומת הורים ל8-10 ילדים שתמיד ימצאו את עצמם מארחים לפחות את חלקם.
(השנה זה חריג כמובן).
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
אין ספק שמבחינת קיום מצוות היום, של 'והגדת לבנך', היא התקיימה על הצד הטוב ביותר.
סיפרנו לילדים את סיפור המכות, בליווי המחשה, והסברנו להם קטעים מההגדה, הם שתו ארבעה כוסות פלוס, והסדר היה מותאם להם, לא סדר מורחב שצריך 'לדחוף' אותם פנימה. הילדים עמדו ואמרו בבטחון את 'מה נשתנה', בלי גמגומים ואימת קהל.
מצד שני, ההרגשה החגיגית בהחלט לא היתה משהו. חודש שלם כבר אנחנו בבית עם הילדים, מסבים בכל יום לשלוש ארוחות בהרכב מלא, והנה שוב אנחנו מתכנסים... גם אין למי להראות את הבגדים שהצלחנו להזמין מ'נקסט' בשנייה האחרונה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
צריך עבודה פנימית חזקה לחדש בעצמינו את הרגע , וזה נכון מאד לגבי חול המועד, שהילדים ירגישו שונה ויותר חגיגי מערב פסח...
משהו מדהים שקראתי בהידברות בדיוק על הנושא הזה:

היה היה מלך, מלך מכובד שהיה מוקף במשרתים ועבדים בלי סוף. יום אחד, נאלץ המלך לנסוע למדינה קרובה כדי לדון ביחסי חוץ ובטחון. ראשי המדינה השכנה בקשו מהמלך שיגיע אליהם עם שלושה משרתים בלבד, שלא ייראה בעולם שהם חלילה לא מסוגלים לשרת ולהגן עליו כראוי ולפי כבודו.

המלך, שהיה רגיל לצאת ולבוא בפמליה מלכותית ועוצמתית נאלץ בצער לצאת הפעם עם שלושה משרתים בלבד. הוא בחר כמובן שלושה ממשרתיו הנאמנים ביותר, ויצא לדרך...

עוד בתחילת הדרך, שניים ממשרתיו נעשו חולים ונאלצו לחזור בחזרה, והמלך נאלץ להמשיך במסעו עם משרת אחד בלבד. הוא סמך על המשרת האחד, מפני שידע כי הוא נאמן וזריז, וודאי ידע היטב לדאוג לצרכיו גם אם הוא לבדו.

בבוקר הראשון למסע התעורר המלך בשעה קצת מאוחרת. הוא ראה כי משרתו עדיין ישן, אין מים ליד המיטה לרחיצת ידיים, אין ארוחת בוקר מוכנה... המלך העיר את משרתו בגערה רמה. זה התעורר, התנצל על המחדל ואץ רץ להכין למלך את צרכיו. הוא מילא מים בקערה והכין למלך את הארוחה, אבל... זה לא היה כהרגלו, בזריזות ובהתלהבות. המלך היה תמה מאוד על ההתנהגות המוזרה. הוא חשב שאולי גם הוא לא מרגיש טוב, וזה יעבור בעוד יום-יומיים...

לאכזבתו הגדולה של המלך זה לא עבר. המשרת הנאמן והזריז שלו היה חסר חיוניות, בלתי יעיל, והמלך נאלץ לגעור בו שוב ושוב עד שהחליט לקרוא לו לשיחת הבהרה: "מה קורה איתך... עובר עליך משהו?". "לא, ענה המשרת, זו פשוט לא אותה ההרגשה כמו בארמון המלוכה. הפאר וההדר שבהיכל המלך גורמים לי להתרגש ולהתלהב, ריצת המשרתים לעשות רצונך המלך גורמת לי להרגשת רוממות ומעוררת אותי לעבוד את המלך בהתלהטות. עכשיו אני כאן לבד. אין מי שיגרום לי להתלהבות הגדולה. מזג האוויר הקר בדרך והשבילים שאין להם סוף קודרים ומעייפים... סלח לי, אדוני המלך".

המלך המאוכזב הביט במשרתו "הנאמן" ואמר: "חשבתי שאתה מעריץ אותי ומוכן להקריב למעני מתוך אהבה והערכה. טעיתי לחשוב שאתה שמח על הזכות הגדולה שניתנה לך לשרת אותי. טעיתי. זו לא הערכה ואהבה אמיתית. זו אהבה שתלויה בדבר. אם הייתה זו אהבה אמיתית, לא היה צורך בארמון נוצץ ובמשרתים רבים שאצים ורצים כדי לעורר אותה! אתה מעריץ את ההיכל המפואר, מתלהב ומתלהט מהאווירה, מהתפאורה... לא ממני!".


פסח תש"פ.

בתי הכנסת נעולים.

לא ישמעו בערבית של חג זמירות והללים. איש איש בביתו לא מול ארון קודש מפואר, לא תחת נברשות נוצצות והיכל מואר.

רק משפחה גרעינית מצומצמת סביב השולחן... תדעו לכם, השנה זה המבחן.

עד כמה אנחנו מתלהבים ומתרגשים בתפילה גם ביחידות, ולא מרגישים תחושה של קרירות ובדידות.

עד כמה אנו מתקדשים ומתלהטים בלילה שנשתנה גם בצמצום ובין ארבע קירות... וגם לבד מספרים בניסיך - מאריכים ומודים בזמירות...

זה מה שהשם רוצה מאיתנו... שנאהב אותו ונעריץ אותו בלי כל קשר לתפאורה נוצצת או הרגלים... שנלבש מלכות רק לכבודו, ונשיר בדבקות ובשמחה רק בשבילו. הוא המלך וגם אם יקחו לנו הכל נביא לו את הכתר, כתר עשוי אהבה, כתר משובץ באש להבה... כתר יתנו לך!
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
מצוין ממש, והכי הכי שהילדים לא התביישו לעמוד על הכיסא ולומר את הקושיות בקול רם, כי לא היה ממי להתבייש
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
כן, אין סיכוי שהתשובות פה ישקפו את המציאות
בדיוק הפוך.
התשובות פה זה בדיוק המציאות.
המציאות משתנה בין אדם לאדם...
כל משפחה והמציאות שלה, כל משפחה והחיים שלה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
היה לנו ממש נחמד, זוג + 1
היה חסר את המשפחה המורחבת כמו בחגים..
ומעדיפה לנצל את השנים שאפשר להתארח לפני שיגדלו הילדים ונרצה לעשות סדר לבד.
חג שמח לכולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
משהו חמוד שקבלתי במייל
כנראה שלהורים גם היה נחמד

מה נשתנה הלילה הזה מכל לילות ליל הסדר?

שבכל השנים
בליל הסדר
באים אל ביתי
מתקבצים העדר

שבכל השנים
באות הכלות
וזה איך לומר?
טוב, בלי הכללות

שבכל השנים
אני רומזת עד בוש
אבל הם באים
יומיים מראש

שבכל השנים
בלגן ובלהות
הילדים משתוללים
והכלות? לא שומעות

שבכל השנים
מתאפקת כמו המן
בעיקר כשמתחילים
גניבת האפיקומן

שבכל השנים
כשמגיעים לנרצה
אני מוצאת את עצמי
מעולפת ברצפה

הלילה הזה כולו בסדר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
הלילה הזה כולו בסדר.
זה מה שהזוגות לא מבינים,
שכמה שלהם היה קשה עם הילדים ככה קשה כל שנה להורים שמארחים
פשוט הזוגות הצעירים לא שומרים על הילדים חושבים שהסבתא היא ביבי סיטר והשנה כנראה פעם ראשונה שחוו חג עם ילדים...
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
זה מה שהזוגות לא מבינים,
שכמה שלהם היה קשה עם הילדים ככה קשה כל שנה להורים שמארחים
פשוט הזוגות הצעירים לא שומרים על הילדים חושבים שהסבתא היא ביבי סיטר והשנה כנראה פעם ראשונה שחוו חג עם ילדים...
בפרט שמארחים כמה משפחות זה בהחלט לא קל.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה