קורונה עשיתם פעם ראשונה ליל הסדר? סקר איך היה

[ualcoh]

היה מוצלח מאוד!!!!
תמיד היה לי קשה בליל הסדר עם 15 נפשות או יותר שהדברים נמרחים יותר מכדי הצורך...
מחכים עד שהפיצפון בן החודש יסיים לאמר מה נשתנה .....מחכים להוא ....מחכים להיא...
ככה מגיעים בסוף חסרי כוחות.
השנה כזו"צ + 2 הכל היה בקצב שלנו, בכיף, בלי מפריעים.
כנראה כשהפיצפון הוא שלך כיף לך להקשיב לו...
לגבי שנה הבאה? לא נראה לי שהסבא והסבתא יוותרו על שני הנכדים החמודים שלהם.

מתי גמרתם את הסדר

 

[איש פנינים]

מתי גמרתם את הסדר

באזור של 12:30 12:45 בערך.

 

[גילת ורנן]

משהו מדהים שקראתי בהידברות בדיוק על הנושא הזה:

היה היה מלך, מלך מכובד שהיה מוקף במשרתים ועבדים בלי סוף. יום אחד, נאלץ המלך לנסוע למדינה קרובה כדי לדון ביחסי חוץ ובטחון. ראשי המדינה השכנה בקשו מהמלך שיגיע אליהם עם שלושה משרתים בלבד, שלא ייראה בעולם שהם חלילה לא מסוגלים לשרת ולהגן עליו כראוי ולפי כבודו.

המלך, שהיה רגיל לצאת ולבוא בפמליה מלכותית ועוצמתית נאלץ בצער לצאת הפעם עם שלושה משרתים בלבד. הוא בחר כמובן שלושה ממשרתיו הנאמנים ביותר, ויצא לדרך...

עוד בתחילת הדרך, שניים ממשרתיו נעשו חולים ונאלצו לחזור בחזרה, והמלך נאלץ להמשיך במסעו עם משרת אחד בלבד. הוא סמך על המשרת האחד, מפני שידע כי הוא נאמן וזריז, וודאי ידע היטב לדאוג לצרכיו גם אם הוא לבדו.

בבוקר הראשון למסע התעורר המלך בשעה קצת מאוחרת. הוא ראה כי משרתו עדיין ישן, אין מים ליד המיטה לרחיצת ידיים, אין ארוחת בוקר מוכנה... המלך העיר את משרתו בגערה רמה. זה התעורר, התנצל על המחדל ואץ רץ להכין למלך את צרכיו. הוא מילא מים בקערה והכין למלך את הארוחה, אבל... זה לא היה כהרגלו, בזריזות ובהתלהבות. המלך היה תמה מאוד על ההתנהגות המוזרה. הוא חשב שאולי גם הוא לא מרגיש טוב, וזה יעבור בעוד יום-יומיים...

לאכזבתו הגדולה של המלך זה לא עבר. המשרת הנאמן והזריז שלו היה חסר חיוניות, בלתי יעיל, והמלך נאלץ לגעור בו שוב ושוב עד שהחליט לקרוא לו לשיחת הבהרה: "מה קורה איתך... עובר עליך משהו?". "לא, ענה המשרת, זו פשוט לא אותה ההרגשה כמו בארמון המלוכה. הפאר וההדר שבהיכל המלך גורמים לי להתרגש ולהתלהב, ריצת המשרתים לעשות רצונך המלך גורמת לי להרגשת רוממות ומעוררת אותי לעבוד את המלך בהתלהטות. עכשיו אני כאן לבד. אין מי שיגרום לי להתלהבות הגדולה. מזג האוויר הקר בדרך והשבילים שאין להם סוף קודרים ומעייפים... סלח לי, אדוני המלך".

המלך המאוכזב הביט במשרתו "הנאמן" ואמר: "חשבתי שאתה מעריץ אותי ומוכן להקריב למעני מתוך אהבה והערכה. טעיתי לחשוב שאתה שמח על הזכות הגדולה שניתנה לך לשרת אותי. טעיתי. זו לא הערכה ואהבה אמיתית. זו אהבה שתלויה בדבר. אם הייתה זו אהבה אמיתית, לא היה צורך בארמון נוצץ ובמשרתים רבים שאצים ורצים כדי לעורר אותה! אתה מעריץ את ההיכל המפואר, מתלהב ומתלהט מהאווירה, מהתפאורה... לא ממני!".


פסח תש"פ.

בתי הכנסת נעולים.

לא ישמעו בערבית של חג זמירות והללים. איש איש בביתו לא מול ארון קודש מפואר, לא תחת נברשות נוצצות והיכל מואר.

רק משפחה גרעינית מצומצמת סביב השולחן... תדעו לכם, השנה זה המבחן.

עד כמה אנחנו מתלהבים ומתרגשים בתפילה גם ביחידות, ולא מרגישים תחושה של קרירות ובדידות.

עד כמה אנו מתקדשים ומתלהטים בלילה שנשתנה גם בצמצום ובין ארבע קירות... וגם לבד מספרים בניסיך - מאריכים ומודים בזמירות...

זה מה שהשם רוצה מאיתנו... שנאהב אותו ונעריץ אותו בלי כל קשר לתפאורה נוצצת או הרגלים... שנלבש מלכות רק לכבודו, ונשיר בדבקות ובשמחה רק בשבילו. הוא המלך וגם אם יקחו לנו הכל נביא לו את הכתר, כתר עשוי אהבה, כתר משובץ באש להבה... כתר יתנו לך!

יפה מאד!
תודה על החיזוק.

 

[שואלת_אבג]

היה מקסים!!
סדר של מבוגרים, רגוע
היה לי זמן לשאול את אבי את כל השאלות שרציתי ולקבל תשובות בנחת
יכולתי לשיר!! (אין גיסים..)
היה מקום על השולחן ברווח, ולא ערב רב של כלים ואביזרים מהגנים של כל הנכדים
בלי לקום 500 פעמים מהשולחן בשביל להביא/לעזור/לנקות/לאסוף/להלביש/להחזיק/לנדנד/לחטוף כאב ראש

ממש מתנה מיוחדת מהקב"ה למשפחות שכל שנה מארחות כמה זוגות על כל ילדיהן
(אנחנו אוהבים אתכם מאוד, אבל בהחלט נהנינו להיות עם עצמינו חג אחד)

חג שמח!

 

[Tweenset]

כל התקופה האחרונה..
אם מישהו היה אומר לי לפני חודשיים, מה דעתי להיות עם הילדים בבית בלי לצאת חודש, הייתי מסתכלת עליו כמשוגע.
אבל הילדים הפתיעו בסתגלנות
בהבנה של המצב, ובקבלה הפשוטה. תוך כדי משחקים בלי סוף, בלגון וסדר חוזרים על עצמם.
לליל הסדר הגעתי לצערי עייפה מתמיד, סדר לא-בטוחה-איזה-מספר אולי 3 אולי 4.
היה כיף חיים.
אבל כל שנה זה כיף חיים.
מאז שהיה לנו שכל לקיים אותו בבית, אנחנו לא מוותרים. ואני מדברת על ילדים ממש קטנים... הגדול אז היה אולי בן 5.
אין את הלחץ בהתחלה עד שכולם מסתדרים, ואלו שרוצים כבר להתחיל. אנחנו מסתדרים לנו בקצב שלנו...
ההתארגנות היתה הפעם יותר מורכבת, בגלל משלוחי בגדים ומכירת מסכות שעשינו די עד הרגע האחרון. (ועדיין מי שרוצה מסכה יכול)

העיקר שכולם נהנו. (ושתו6-7 כוסות בערך)

המסקנות שלי-
לבוא עם כמה שפחות ציפיות
לבשל כמה שיותר פשוט (לוקח פחות זמן)
הכי חשוב לחייך ולהשרות רוגע,
לקחת בחשבון שדברים ישפכו, יתלכלכו, וזה חלק אינטגרלי.
לשים לב שכל ילד הוחמא כמה פעמים.

 

[מצב כפית]

אנחנו עשינו לראשונה כמו כולם..
המיוחד היה שחגגנו את החג הראשון
בדירה של בנות חנ''מ, הן היו גדולות כ''כ בגיל-
שהן היו יכולות להיות אמהות שלנו...
בתחילה, קצת חששנו. קצת הרבה אפילו..
אך הרכזת, חברתי, בקשה מאוד שנסכים לבוא...
באנו.
הכנו איתם את השולחן, ערכנו, סידרנו,
לימדנו חלק מהן את הקושיה הראשונה של 'מה נשתנה'...
והסברנו להן בדיוק מה הולך להיות..
עשינו ממש 'חזרות גנרליות' לסדר..
והיה---
פשוט מווושלם!!!!!!!!
הבנות התרגשו,
והיינו כולנו ב'אורות'.

כשבאנו לצאת לביתנו אחרי החג,
אחת הבנות אמרה; (מצטטת לכן
"אני מתחילה להכין את השטיח למשיח,
כי בטח אליהו הנביא אמר לו שאצלנו היה הכי שמח!!"

גם עכשיו כשאני כותבת ת'שורות,
העיניים שלי מתמלאות.
בדמעות.
של התרגשות.
'השם. תודה.'

 

[גילת ורנן]

ממש מתנה מיוחדת מהקב"ה למשפחות שכל שנה מארחות כמה זוגות על כל ילדיהן
(אנחנו אוהבים אתכם מאוד, אבל בהחלט נהנינו להיות עם עצמינו חג אחד)

שווה לברר אצל המבוגרים האם הם מעדיפים את השקט והשלווה או שהם היו רוצים לארח את כל הנשואים עם הנכדים.

 

[מי זה כבר יכול להיות]

שווה לברר אצל המבוגרים האם הם מעדיפים את השקט והשלווה או שהם היו רוצים לארח את כל הנשואים עם הנכדים.

מעשה שהיה
זוג מבוגר ששנים מארחים משפחות שלמות של נכדים בלעה''ר - המון שמחה ונחת.
והשנה... כמו כולם לראשונה עשו לבד.
את האפיקומן גנבה הגברת המבוגרת וכשבעלה ביקש חזרה היא ביקשה בתמורה מתנת אפיקומן - תבטיח לי שגם שנה הבאה אנחנו חוגגים לבד את ליל הסדר...

 

[הני מושקוביץ]

רינת גבאי@
את יוצאת מנקודת הנחה שזה ככה כל הזוגות, מצטערת, אני מכירה צד שונה למטבע, הורים (לא מבוגרים בכלל) שמזמינים את הילדים גם לעזור בער"פ וכדי לבשל להם, וכדי להוריד ולשטוף ולהגיש וגם בין לבין לטפל בילדים, כי הילדים שלהם, והם רק סבא וסבתא, וסיימו לגדל ילדים.
אז בואי, יש כל מיני ולכל כיוון, ואני מכירה אנשים, מעוד צד של המטבע, שילדו, גידלו וחינכו והתפללו והשקיעו בילדים והמשפחה, וזה תמצית החלום שלהם, סדר ענק, של המון נשואים+נכדים, נכון, עוזרים להם, אבל הנכדים לא העול שלהם בכלל (תמיד יש יוצאת מן הכלל, אבל היא נופלת על הנשואים האחרים, לא על הסבא והסבתא) ורוב העול והמחשבה נופלת עליהם, אבל זו השמחה וזו הנחת.


להגיד שהורים שמחים שהיה להם ליל הסדר לבד וכו' זו ראיה מאוד מצומצמת, אני כותבת את זה, למרות שמ-3 שנים אחרי החתונה אנחנו לא "נופלים" על ההורים בחגים, (להוציא ליל-הסדר, שגם זה כבר בשנה קודמת התחלנו בבית) כי אני שומעת שכנות, גיסות ומכרות.

 

[רינת גבאי]

נכון יש שני צדדים למטבע.
אז איך את מסבירה את זה שהרבה כתבו שהיה להן קשה כי הילדים לכלכו שפכו וכו
מה אצל סבתא זה לא קורה?
תשובה: זה קורה אבל זה הבית של סבא וסבתא ולא שלהן.

 

[אלפי תודות]

נכון יש שני צדדים למטבע.
אז איך את מסבירה את זה שהרבה כתבו שהיה להן קשה כי הילדים לכלכו שפכו וכו
מה אצל סבתא זה לא קורה?
תשובה: זה קורה אבל זה הבית של סבא וסבתא ולא שלהן.

גם כאן את יוצאת מנקודת הנחה שזוגות מתארחים = מרגישים שבאים לבית מלון ולא טורחים לעזור,
אבל יש גם מציאות אחרת, ברוך ה', של זוגות עם ילדים שמנקים אחריהם, משגיחים עליהם ולא נותנים להם לעשות מה שבא.
ולהורים כאלו קל הרבה יותר לארח, ושמח לארח.

בלי להתגאות יותר מידי (ואולי כן )
אצל הורי ב"ה הזוגות מאוד משתדלים להושיט עזרה בהכל,
ובמוצאי שבת\חג לא יוצאים לפני שהחדרים מתוקתקים והמטבח פיקס.

אה, ונחשי מאיפה הגיעו לנו התובנות האלו?
כשאנחנו היינו פצפונים והתארחנו אצל סבא-סבתא, אמא שלי לא עזבה את הבית אלא רק אחרי שפיקססה אותו, כולל שטיפה!
אנחנו לא שוטפים בגלל ירידת הדורות
אבל כן בהחלט עוזרים לאורך כל השבת ולאחריה.

 

[במבה נוגט]

פשוט הזוגות הצעירים לא שומרים על הילדים חושבים שהסבתא היא ביבי סיטר והשנה כנראה פעם ראשונה שחוו חג עם ילדים...

אז איך את מסבירה את זה שהרבה כתבו שהיה להן קשה כי הילדים לכלכו שפכו וכו
מה אצל סבתא זה לא קורה?

תשובה: זה קורה וגם שם זה קשה.
אבל זה לא עוצר ומפריע לכל המהלך הכללי של ליל הסדר, אלא אחד ההורים קם, מטפל בדורש טיפול ואח"כ חוזר ומשלים מה שהחסיר. בבית הכל נעצר עד שההורה חוזר, לכן בבית יותר מורגשות ההפרעות האלו וממילא זה חוזר על עצמו בתגובות.
את מתארת פה שיא חדש של אטימות שאף פעם לא נתקלתי בו. זוגות שבאים ולא ממש עוזרים להכין / להגיש / להוריד - עוד ראיתי. אבל זוגות שאפילו לא מנקים אחרי הילדים שלהם ולא מטפלים בהם זה כבר משהו ממש נדיר עד בלתי קיים.

[אצלנו אישית, יש עדיין ילדים בוגרים בבית בשני הצדדים, ועדיין זוג הורים אחד כמעט באבל על החג הקטן והמשעמם. אצל הזוג השני גר הזוצ שלהם (+תינוקת) כבר חודש ועדיין הם לא גומרים לומר כמה חסר להם הביקורים של כולם. אז כנראה שאנחנו לא כאלו גרועים.]

 

[רינת גבאי]

זוגות עם ילדים שמנקים אחריהם, משגיחים עליהם ולא נותנים להם לעשות מה שבא.

באמת חבל שזה לא אחד מעשרת הדיברות,
כי אני מכירה מציאות של זוגות שמגיעים וחושבים שהם בנופש זוגי,
הילדים עושים מה שבא להם ,לא מתוך רוע אלא מתוך הפקרות,
ונמאס לא נעים כבר להעיר להם...
זה מסתכם בכך שבמוצאי שבת או חג לוקח לשקם את הבית שש שעות...

 

[אלפי תודות]

באמת חבל שזה לא אחד מעשרת הדיברות,
כי אני מכירה מציאות של זוגות שמגיעים וחושבים שהם בנופש זוגי,
הילדים עושים מה שבא להם ,לא מתוך רוע אלא מתוך הפקרות,
ונמאס לא נעים כבר להעיר להם...
זה מסתכם בכך שבמוצאי שבת או חג לוקח לשקם את הבית שש שעות...

לא יודעת מה לומר לך, נשמע לי ממש עצוב ומוציא את כל הטעם מהאירוח.
אולי הגיע הזמן פשוט לשים את הדברים על השולחן? בנעימות ובאסרטיביות.
אחרת כל שבת עלולה להפוך לסיוט...

 

[גילת ורנן]

באמת חבל שזה לא אחד מעשרת הדיברות,
כי אני מכירה מציאות של זוגות שמגיעים וחושבים שהם בנופש זוגי,
הילדים עושים מה שבא להם ,לא מתוך רוע אלא מתוך הפקרות,
ונמאס לא נעים כבר להעיר להם...
זה מסתכם בכך שבמוצאי שבת או חג לוקח לשקם את הבית שש שעות...

עצוב אבל נכון.
אני מקפיצה שוב משהו כל כך רלוונטי

משהו חמוד שקבלתי במייל
כנראה שלהורים גם היה נחמד

מה נשתנה הלילה הזה מכל לילות ליל הסדר?

שבכל השנים
בליל הסדר
באים אל ביתי
מתקבצים העדר

שבכל השנים
באות הכלות
וזה איך לומר?
טוב, בלי הכללות

שבכל השנים
אני רומזת עד בוש
אבל הם באים
יומיים מראש

שבכל השנים
בלגן ובלהות
הילדים משתוללים
והכלות? לא שומעות

שבכל השנים
מתאפקת כמו המן
בעיקר כשמתחילים
גניבת האפיקומן

שבכל השנים
כשמגיעים לנרצה
אני מוצאת את עצמי
מעולפת ברצפה

הלילה הזה כולו בסדר.

 

[גלבוע]

משהו חמוד שקבלתי במייל
כנראה שלהורים גם היה נחמד

מה נשתנה הלילה הזה מכל לילות ליל הסדר?

שבכל השנים
בליל הסדר
באים אל ביתי
מתקבצים העדר

שבכל השנים
באות הכלות
וזה איך לומר?
טוב, בלי הכללות

שבכל השנים
אני רומזת עד בוש
אבל הם באים
יומיים מראש

שבכל השנים
בלגן ובלהות
הילדים משתוללים
והכלות? לא שומעות

שבכל השנים
מתאפקת כמו המן
בעיקר כשמתחילים
גניבת האפיקומן

שבכל השנים
כשמגיעים לנרצה
אני מוצאת את עצמי
מעולפת ברצפה

הלילה הזה כולו בסדר.

אם כזאת חמות, אין ספק שגם הכלות שמחו להישאר בבית

 

[shira bira]

אני מקפיצה שוב משהו כל כך רלוונטי

רלוונטי למשפחות מאד מסוימות.

 

[גלבוע]

אנחנו עשינו לראשונה כמו כולם..
המיוחד היה שחגגנו את החג הראשון
בדירה של בנות חנ''מ, הן היו גדולות כ''כ בגיל-
שהן היו יכולות להיות אמהות שלנו...
בתחילה, קצת חששנו. קצת הרבה אפילו..
אך הרכזת, חברתי, בקשה מאוד שנסכים לבוא...
באנו.
הכנו איתם את השולחן, ערכנו, סידרנו,
לימדנו חלק מהן את הקושיה הראשונה של 'מה נשתנה'...
והסברנו להן בדיוק מה הולך להיות..
עשינו ממש 'חזרות גנרליות' לסדר..
והיה---
פשוט מווושלם!!!!!!!!
הבנות התרגשו,
והיינו כולנו ב'אורות'.

כשבאנו לצאת לביתנו אחרי החג,
אחת הבנות אמרה; (מצטטת לכן
"אני מתחילה להכין את השטיח למשיח,
כי בטח אליהו הנביא אמר לו שאצלנו היה הכי שמח!!"

גם עכשיו כשאני כותבת ת'שורות,
העיניים שלי מתמלאות.
בדמעות.
של התרגשות.
'השם. תודה.'

כל הכבוד לכם.
קראתי בעיתון משפחה בטור של אפרת על הזוג שעושה להם ליל הסדר בדירה של עלי שיח, וחשבתי מיהם הזוגות הצדיקים האלו, וכמה הערכה מגיעה להם...

 

[הני מושקוביץ]

כשילד בבית שלו, למיטב נסיוני, הוא שופך יותר, הוא מלכלך יותר, ולהורים שלו פחות אכפת...

כשמתארחים, זה ההפך, אני לא חושבת שאישה נורמטיבית, ובדגש על נורמטיבית, תחוש בנוח כשהילדים שלה שופכים, מלכלכים, צועקים וצורחים בזמן הסדר ומפריעים למהלך התקין, ולצערי יש כמעט בכל משפחה אחת כזו, בת או כלה וכולם סובלים ממנה, בד"כ זו היא שחושבת רק על עצמה ותמיד יש לה תלונות על המשפחה, שהיא תמיד בסדר והמשפחה לא.
יש כאלו. אבל זה ממש לא הרוב.
ואם הורים מרגישים בסוף אירוח סדר, כזו הרגשה, אז למה הזמנתם???

אני מדגישה, גם אני, בתור בת-אדם, לפעמים חשה עייפות ולא מסוגלת לקום להושיט עזרה, בגלל כל מיני דברים, (לא יכולה לפרט, אבל מי שמכיר אותי יודע למה כוונתי, לא מתכוונת לפינוק וכו' מתכוונת לדברים רציניים באמת) אבל לעולם, לעולם אדאג שהמקום יהיה נקי ומסודר, שמה שהילדים לכלכו, בלגנו, (אפילו שהם לא רק שלי) אני אארגן אחרי, ומעל הכל להרגשה טובה, אם במחמאות, בהומור בצחוק ונושאים מענינים.
את יכולה לשאול את חמותי ואת ההורים שלי...

 

[אהבת הים]

למי שיש ילדים שובבים מאד יכול להבין , מאד קשה לבוא לסבתא ומתחילת הארוח ועד הסוף להגיד כל הזמן לא ולא ולא ואמא לא מרשה וסבתא לא , ולהעניש , וכו',
ואח"כ לשמוע על הבלגן וחוסר ההתחשבות ,
כשזוג מגיע לעיתים רחוקות ממרחק , זה מאד מתסכל לעבוד כל השבת !
אני לפעמים יוצאת הרבה הרבה יותר עייפה מלהישאר בבית,
ובמיוחד שיש אצל ההורים מישהו שיכול לעזור,
ואני מאד מבינה את ההורים, אבל לי זה גורם להישאר בבית....