קורונה לכל ההורים, המורים/ות, הילדים/ות והמנהלים/ות!!!

[כוס קקאו]

השיעורים היעילים ביותר:
התעמלות
מלאכה

וגם טבע
לעשות נסויים בבית... תעסוקה נפלאה.

 

[כוס קקאו]

משהו ששמעתי ממלמד חכם ומנוסה:
מי שמורה טוב, מצליח גם עכשיו, ומי שלא - מגלה את זה עכשיו ביתר שאת.
מורה שרגיל לעבוד בשיטת העידוד והטפיחות על שכם, מצליח גם דרך הטלפון לעודד,
מורה שרגיל לאיים בשליחה למנהל, הורדת ציון, דיווח להורים וכו' - רוב איומיו מתגלים כעת כחסרי תועלת....

העניין הוא שכעת הרבה הורים מאזינים לשעורים..
כל מילה נבדקת....
אפשר בהחלט לשתף ילדים מהכתה על ידי שיחת ועידה בשעור
זה הרבה יותר יעיל.
מובן
ומרתק.

 

[מונטיפיורי]

מה שראינו בזכות קווי הטלפון שהילד שמשום מה השנה מתקשה לספר או להקשיב לרבה אחרי ששמענו איך את הקו של הרבה הבנו הכל.. הוא מדבר משעמם, בלי הטעמה ., אפשר להרדם.. איך ילד בן 6 יוכל לקלוט כך עוד דרך הטלפון?

 

[מימימו]

העניין הוא שכעת הרבה הורים מאזינים לשעורים..
כל מילה נבדקת....
אפשר בהחלט לשתף ילדים מהכתה על ידי שיחת ועידה בשעור
זה הרבה יותר יעיל.
מובן
ומרתק.

אצלנו יתחילו את זה שבוע הבא אני בדכאון! אבל מזל שיש את האופציה של השתק בפלאפון...
ואם להיות כנים כל העסק הזה תלוי במורה יש לי מורה אחת שאני שועמת כל השאר לוחצים על דלג...

 

[כוס קקאו]

יש עוד כיוון..
יש ילדים שבכתה יש להם קשב וריכוז , הם לא יכולים להקשיב
לא יכולים להשתלב
והם- או מפריעים או נבלעים
כעת
כשהקשב הוא בטלפון-
הם פורחים.
פתאום הם מבינים
מתקשרים למורים
מקבלים יחס אישי
וממש מגלים את עצמם
הדברים בדוקים, ויש לכך הרבה הוכחות בשטח .

 

[הני מושקוביץ]

אצלנו (חסידי) ילדים בני 3-4 מתחילים אותיות וניקוד
בגיל 5 מתחילים לקרוא מילים, לא סיפורים
מה עם מסיבת חומש?
ילדים לא אמורים להתחיל ללמוד חומש בגיל 5?

 

[הוא היה אומר]

חשוב מאד:
שמעתי מהורים רבים שמעדיפים לא להחזיר את הילדים לבתי הספר והחיידרים אפילו אם זה יהיה אפשרי.
מומלץ מאד לא לדבר ליד הילדים על חוסר אחריות של המוסדות.
גם אם זה לפעמים נכון.

 

[רינת גבאי]

מה שראינו בזכות קווי הטלפון שהילד שמשום מה השנה מתקשה לספר או להקשיב לרבה אחרי ששמענו איך את הקו של הרבה הבנו הכל.. הוא מדבר משעמם, בלי הטעמה ., אפשר להרדם.. איך ילד בן 6 יוכל לקלוט כך עוד דרך הטלפון?

גם למלמדים אני מניחה שזה קשה,
לא חוכמה רק לכתוב ביקורת..צריך לתת להם פידבק חיובי.

 

[NEMESH]

לאורך התקופה האחרונה, אני חושבת רבות על מה שישאר לנוהאתגר הקורונה, אני מוצאת שיש מקום לשיקול דעת וחשיבה מעמיקה על כל מה שקורה כעת.
האם הלמידה הפרונטלית בבתי הספר היא תוצר של חשיבה ורצון למצוינות או המשך הצעידה בשביל המוכר החביב והנוח?
לי, התשובה ברורה ופשוטה.
אני מסיגת את דברי- אני לא מתכונת למתכונת לימודי הבנים, אלא ללימודי הבנות.

מי באמת המציא את בית הספר?
(וכמובן, בשונה מלימוד תורה במתיקות בבית הרבה בחיידר כפי שנהוג בעמנו מדורוי דורות)
בית הספר במתכונתו הפרונטאלית, הממוסדת, התחיל באנגליה בזמן המהפכה התעשיתית.
ילדי הפועלים הרבים נזקקו להשגחה ולמעט השכלה בעת שהוריהם עבדו קשה במפעלים.
זה מה שהנחה את הממציאים: קבוצות גדולות של ילדים, מרוכזות לפי גיל. פונות אל המבוגר המופקד על חינוכם לכוון אחד- הלוח.
הצלצולים אף הם חלק מרוטינת המפעל- סימן קבוע להחלפת משמרות.
ומי ערב שהילדים ימלאו את חובותיהם? לשם כך נקטו המורים בענישה, לעתים גם פיזית.

שימו לב שמה שהנחה את ההמצאה היו שיקולים פרקטיים, של השגת התוצאות הרצויות לבעל המפעל במינימום השקעה, כשהמטרה העיקרית היא- השתלטות פטרונית על חיי ההורים העובדים בפרך, למיקסום התפוקה שלהם.

מאז בית הספר שומר על מתכונת שמזכירה בקלות את זו הישנה.
מידי פעם מתכנסים הוגי דעות ואנשי חינוך ומטליאים את הדגם העתיק בשיפורים שונים- לטובת הילדים כבר.

אך אני משתעשעת בדמיון מה בית ספר יכולנו להמציא בלי לשלם מס לאותה המצאה ארכאית. בלי לתקן, להוסיף ולשפר דגם גרוע שבבסיסו לא ידע ולא רצה לדעת
איזה עולמות רוצים לצמוח ולנסות דברים חדשים. להתפתח ולחקור.

פשוט לשכוח מכל מה שידענו עד עכשיו ולהמציא מקום בו יתפתחו ילדים

כמו הדסה- ילדה עם לב של משורר שרואה את העולם בתמונות מטאפורות וצבע
התכונה העילויית הזו מושכת אותה כמו מגנט- לראות דברים אחרת ללכת רחוק עם הסיפור שבפנים להבין גם את מה שלא נאמר, לצעוד בעולם כמו במסע קסום ומפתיע

כמו מילכה- היא ילדה עם הפרעת קשב. חושבת אחרת. מהר יותר, אינטנסיבי. ואסוציאטיבי, אוהו. כל דבר מזכיר לה ארוע או מחשבה או שאלה שחייבים לחקור והיא מסוגלת לשקוע ולהתמסר לזה מכוונים לא צפויים, אחרים. לעתים לא קונוונציונאליים אבת תמיד נוגעים ומחוברים.

כמו ליבי- לה יש רגישות חזקה להכל וסקרנות עזה לטבע. חיות, פרחים, ריחות ומשב רוח.
הילדה שתביא למחנכת קופסה מלאת שבלולים ותציע ללטף. שיודעת הכל על צ'ינצ'ילות. שחולמת להיות רועת צאן ולשבת בשקט בין מרחבים. זאת עם התלתלים הסוררים שלעולם קופצים החוצה ושמדי פעם מושכת באף ומנגבת מצח בשרוול.

ויש עוד הרבה ילדים...
רק אזכיר את חגיתי- ילדה לקוית למידה. יכול להיות, תשמעו בזעזוע, שיש לה דיסלקציה.
זה אומר שהיא תקשר באיחור ובכבדות בין סימנים של אותיות לצלילים. שהיא לא תוכל לקרוא טקסטים בקצב של הכתה.
ולכן?
האם הילדה הסקרנית הזו עם העינים הבורקות המצח הגבוה והשאלות הנבונות תמצא את עצמה נפלטת מן הקבוצה, סופגת ביקורת שונה ולא יודעת ללמוד?

זהו
זה הדמיון הסוריאליסטי שלי
אולי והלוואי שעכשיו יפתח חלון הזדמנות מבטיח
כמה הייתי רוצה לדעת שבימינו הורים חופשיים להחליט על התפתחות ילדיהם יותר מהפועלים המשועבדים ההם...

 

[בשעות הקטנות]

מי באמת המציא את בית הספר?
(וכמובן, בשונה מלימוד תורה במתיקות בבית הרבה בחיידר כפי שנהוג בעמנו מדורוי דורות)
בית הספר במתכונתו הפרונטאלית, הממוסדת, התחיל באנגליה בזמן המהפכה התעשיתית.
ילדי הפועלים הרבים נזקקו להשגחה ולמעט השכלה בעת שהוריהם עבדו קשה במפעלים.
זה מה שהנחה את הממציאים: קבוצות גדולות של ילדים, מרוכזות לפי גיל. פונות אל המבוגר המופקד על חינוכם לכוון אחד- הלוח.
הצלצולים אף הם חלק מרוטינת המפעל- סימן קבוע להחלפת משמרות.
ומי ערב שהילדים ימלאו את חובותיהם? לשם כך נקטו המורים בענישה, לעתים גם פיזית.

שימו לב שמה שהנחה את ההמצאה היו שיקולים פרקטיים, של השגת התוצאות הרצויות לבעל המפעל במינימום השקעה, כשהמטרה העיקרית היא- השתלטות פטרונית על חיי ההורים העובדים בפרך, למיקסום התפוקה שלהם.

מאז בית הספר שומר על מתכונת שמזכירה בקלות את זו הישנה.
מידי פעם מתכנסים הוגי דעות ואנשי חינוך ומטליאים את הדגם העתיק בשיפורים שונים- לטובת הילדים כבר.

אך אני משתעשעת בדמיון מה בית ספר יכולנו להמציא בלי לשלם מס לאותה המצאה ארכאית. בלי לתקן, להוסיף ולשפר דגם גרוע שבבסיסו לא ידע ולא רצה לדעת
איזה עולמות רוצים לצמוח ולנסות דברים חדשים. להתפתח ולחקור.

פשוט לשכוח מכל מה שידענו עד עכשיו ולהמציא מקום בו יתפתחו ילדים

כמו הדסה- ילדה עם לב של משורר שרואה את העולם בתמונות מטאפורות וצבע
התכונה העילויית הזו מושכת אותה כמו מגנט- לראות דברים אחרת ללכת רחוק עם הסיפור שבפנים להבין גם את מה שלא נאמר, לצעוד בעולם כמו במסע קסום ומפתיע

כמו מילכה- היא ילדה עם הפרעת קשב. חושבת אחרת. מהר יותר, אינטנסיבי. ואסוציאטיבי, אוהו. כל דבר מזכיר לה ארוע או מחשבה או שאלה שחייבים לחקור והיא מסוגלת לשקוע ולהתמסר לזה מכוונים לא צפויים, אחרים. לעתים לא קונוונציונאליים אבת תמיד נוגעים ומחוברים.

כמו ליבי- לה יש רגישות חזקה להכל וסקרנות עזה לטבע. חיות, פרחים, ריחות ומשב רוח.
הילדה שתביא למחנכת קופסה מלאת שבלולים ותציע ללטף. שיודעת הכל על צ'ינצ'ילות. שחולמת להיות רועת צאן ולשבת בשקט בין מרחבים. זאת עם התלתלים הסוררים שלעולם קופצים החוצה ושמדי פעם מושכת באף ומנגבת מצח בשרוול.

ויש עוד הרבה ילדים...
רק אזכיר את חגיתי- ילדה לקוית למידה. יכול להיות, תשמעו בזעזוע, שיש לה דיסלקציה.
זה אומר שהיא תקשר באיחור ובכבדות בין סימנים של אותיות לצלילים. שהיא לא תוכל לקרוא טקסטים בקצב של הכתה.
ולכן?
האם הילדה הסקרנית הזו עם העינים הבורקות המצח הגבוה והשאלות הנבונות תמצא את עצמה נפלטת מן הקבוצה, סופגת ביקורת שונה ולא יודעת ללמוד?

זהו
זה הדמיון הסוריאליסטי שלי
אולי והלוואי שעכשיו יפתח חלון הזדמנות מבטיח
כמה הייתי רוצה לדעת שבימינו הורים חופשיים להחליט על התפתחות ילדיהם יותר מהפועלים המשועבדים ההם...

מדהים!
קראתי פעמיים.

הבעיה שהמצב הנוכחי רק הולך ומתרחק מזה.....
כזה שינוי אמור לבוא מלמטה!