דיון תיקון שגיאות איות

[יאן]

סופר אינו מחויב להגהות את הטקסט שלו.

לענ"ד צ"ל להגיה

 

[yonatanr]

בעבר נהגתי לתקן כאן רבות על שגיאות כתיב.
לאט לאט התיקונים התמעטו - או שהשגיאות התמעטו, או שהן פחות צרמו לי בעיניים, או שפשוט גיליתי שיש כותבים שנוטים לחזור על אותן שגיאות בעקשנות, ומדובר בבזבוז זמן.
בכל אופן, גם כשמתקנים, בוודאי זה רק כשמדובר בפוסט שנכתב לשם כתיבה מקצועית, כסיפור, מאמר או שיר, ולא בתגובה חפוזה בדיון. זה פשוט.

שגיאות כתיב בטקסט שאני קורא, הן דבר איום ונורא. הן עבורי כמו אשפתון מסריח בחדר המדרגות; כמו חתונת-קורונה תחת החלון בשעה שהילדים רוצים לִישׁוֹן וההורים חפצים לְיָישֵּׁן; כמו פנסיונר לפניך בכביש בפלג המנחה של ערב שבת; כמו טשולנט מקולקל; כמו פרפר מת על נברשת קריסטלים מוזהבת; כמו גרעיני חמניות בחופן פיסטוקים צרופים; כמו גליון 'אז נדברו' בספריה ליוצאי ברלין; כמו קולה זירו עם סוכר; כמו עיגול קטשופ על חולצה לפני אירוע; כמו לימון בחנות אתרוגים; כמו מצות חמץ.

מומלץ להמעיט בכמות הדוגמאות. אני בכל אופן, לא נהנה מריבוי מוגזם שלהן.

 

[ראש לשועלים]

מומלץ להמעיט בכמות הדוגמאות. אני בכל אופן, לא נהנה מריבוי מוגזם שלהן.

א. אני כן נהנה (ייתכן שגם אתה נהנה רק חושב שזה בניגוד לכללים ומכריח עצמך שלא ליהנות).
ב. כיוונת לדעת גדולים

הדגמות חיות - ממחישות. הומור שנון - קונה את הקוראים. אז תנו לנו שלוש. אפילו ארבע. אם ממש הצלחתם - חמש.

ושם דווקא הסכמתי. אבל למרות מה שכתבתי שם

במקרה הזה זה בלי ספק היה פורמט לא מתאים מכמה סיבות ואני מתנצל בפני כל מי שחש עצמו נפגע מהתקלה. נקווה שמקרים כאלו לא יישנו בעתיד.
תודה.

כאן המקרה שונה לחלוטין. הדוגמאות לא כופלות את עצמן. כל אחת מדגימה אספקט אחר של שליליות התופעה. לכשירחיב ארחיב.
(ולכשתמצי לומר, על פי הנודע ופשוט לכל תופס בעט כי אין מילים נרדפות בעולם כלל, לעולם יהיה נכון להצביע על דוגמאות כמיותרות, כי כל אחת מביעה את עצמה ואין בלתה זולתה מימינה ומשמאלה)

 

[anotherית]

אגיב ממקום של כותבת מלאת שגיאות, שכן, אני שמחה להערות על שגיאות ומשתדלת לתקן מיד.
לא הערות מתקטננות, וכן ענייניות.

ואולי זה הפורום להודות לכל אלו שמשתדלים לקרוא תמיד, להעיר ולהאיר, תודה!

 

[יאן]

בעבר נהגתי לתקן כאן רבות על שגיאות כתיב.
לאט לאט התיקונים התמעטו - או שהשגיאות התמעטו, או שהן פחות צרמו לי בעיניים, או שפשוט גיליתי שיש כותבים שנוטים לחזור על אותן שגיאות בעקשנות, ומדובר בבזבוז זמן.

או שהכותב הודיע מפורשות שאינו מעוניין בתיקונים, כמוני.

מומלץ להמעיט בכמות הדוגמאות. אני בכל אופן, לא נהנה מריבוי מוגזם שלהן.

אתה מאלה שחתכו את הפיוט כדמות הקשת בתוך הענן.

 

[מ. י. פרצמן]

טוב, עכשיו אני קורא, ואם אכן הכוונה לדבריי, בבחינת 'על ראש לשועלים בוער הכובע' אבקש למחות בנימוס:
להד"ם.
שגיאות כתיב בטקסט שאני קורא, הן דבר איום ונורא. הן עבורי כמו אשפתון מסריח בחדר המדרגות; כמו חתונת-קורונה תחת החלון בשעה שהילדים רוצים לִישׁוֹן וההורים חפצים לְיָישֵּׁן; כמו פנסיונר לפניך בכביש בפלג המנחה של ערב שבת; כמו טשולנט מקולקל; כמו פרפר מת על נברשת קריסטלים מוזהבת; כמו גרעיני חמניות בחופן פיסטוקים צרופים; כמו גליון 'אז נדברו' בספריה ליוצאי ברלין; כמו קולה זירו עם סוכר; כמו עיגול קטשופ על חולצה לפני אירוע; כמו לימון בחנות אתרוגים; כמו מצות חמץ.
ומה שכן נאמר, נאמר כאמור רק על הנישה האנושה והבלתי אנושית של הַמִּסְפּוּר בַּסַפְרוּת, עיין שם.

לאור העובדה ששגיאות דקדוק מפריעות לכם כאמור,
אזי מספור לא נכון אמור להיות בעיניכם כדבר נורא ואיום. מספור שגוי אמור להיות כמו אשפתון מסריח בחדר המדרגות; כמו חתונת קורונה תחת החלון; כמו פנסיונר לפניך בכביש; כמו טשולנט מקולקל; כמו פרפר מת על הנברשת ועוד.
אין הבדל בין מספור שגוי לשגיאות דקדוק.
כמו שאין הבדל בין בין קולה זירו עם סוכר לעיגול קטשופ על חולצה. שניהם מרגיזים.
אם שגיאות דקדוק מפריעות לכם, גם מספור שגוי אמור להפריע.
יוצא מכך ששגיאות דקדוק אינן מפריעות (או לפחות לא תמיד מפריעות), וכעת נחזור לתחילת ההודעה...

לענ"ד צ"ל להגיה

נכון, טעיתי.
תודה.

 

[ראש לשועלים]

כאן המקרה שונה לחלוטין. הדוגמאות לא כופלות את עצמן. כל אחת מדגימה אספקט אחר של שליליות התופעה. לכשירחיב ארחיב.

הרחיב והרחבתי:

כמו אשפתון מסריח בחדר המדרגות;

תקלה שאינך יכול להמשיך בדרכך הלאה בלי לסבול ממנה.

כמו חתונת-קורונה תחת החלון בשעה שהילדים רוצים לִישׁוֹן וההורים חפצים לְיָישֵּׁן;

מפגע סביבתי חמור.

כמו פנסיונר לפניך בכביש בפלג המנחה של ערב שבת;

תקיעת היצירה כולה.

כמו טשולנט מקולקל;

משהו מחפיר שקשה להעלות על דעת נורא הימנו.

כמו פרפר מת על נברשת קריסטלים מוזהבת;

נזם חזיר באף זהב.
(בהנחה שהיצירה הספרותית ככלל מקשה זהב)

כמו גרעיני חמניות בחופן פיסטוקים צרופים;

מורידים את רמת ומחיר התערובת.
לא הרי פיסטוקים שמעורבים בהם גרעיני חמניות, כהרי פיסטוקים מזוקקים של 'צדיקיוב'.

כמו גליון 'אז נדברו' בספריה ליוצאי ברלין;

שערוריה. אפס סלחנות.

כמו קולה זירו עם סוכר;

בשביל מה ייצרו אותה?

כמו עיגול קטשופ על חולצה לפני אירוע;

הדבר הלא נכון במקום הכי לא נכון.

כמו לימון בחנות אתרוגים;

מה לכהן בבית הקברות?
כלך לך וטקבק בזירות סוג ד'.

כמו מצות חמץ.

אקסימורון.

 

[דיונון]

פגשנו

פוגשינו

כך כתבתי בתחילה והעירו לי כי טעות בידי. טרם התעמקתי בעניין.

אני חוזר שנית: פגשנו. פ' בקמץ. כמו 'כאמרם אליו יום ויום'. וכמו 'המלך יעננו ביום קראנו'.

 

[anotherית]

אין הבדל בין מספור שגוי לשגיאות דקדוק.
כמו שאין הבדל בין בין קולה זירו עם סוכר לעיגול קטשופ על חולצה. שניהם מרגיזים.
אם מספור שגוי לא מפריע לכם, אזי שגיאות דקדוק אינן מפריעות לכם.
וכעת נחזור לתחילת ההודעה...

יש הבדל. ענק!

מספור נכון, זה הילדה היחידה שנשארת בכיתה כשכולן בורחות למורה; זה התלמידה ששואלת, הערה באלף או בעין; זה ההוא שצועק לנו ששש מעזרת גברים או הילד מסולסל הפאות בן התשע ששם יד על עיניו כשביקשתי ממנו לקום לאישה בת מעל שמונים ואמר נשים לא מדברות עם גברים, נשים לא מדברות עם גברים.

מספור נכון זה דבר מרגיז ומעצבן.

 

[קופי 100]

אחת הרעות שבאה אלינו עם גזירת הפריעמיא"ם שעשקה מאיתנו את היכולת לשלוח בעדינות הודעה פרטית לתיקון בלי להכלים ברבים ולהכתים את האשכול בהערות מציקות. ועל דקה בכינא.

 

[ראש לשועלים]

לאור העובדה ששגיאות דקדוק מפריעות לכם כאמור,
אזי מספור לא נכון אמור להיות בעיניכם כדבר נורא ואיום. מספור שגוי אמור להיות כמו אשפתון מסריח בחדר המדרגות; כמו חתונת קורונה תחת החלון; כמו פנסיונר לפניך בכביש; כמו טשולנט מקולקל; כמו פרפר מת על הנברשת ועוד.
אין הבדל בין מספור שגוי לשגיאות דקדוק.
כמו שאין הבדל בין בין קולה זירו עם סוכר לעיגול קטשופ על חולצה. שניהם מרגיזים.
אם שגיאות דקדוק מפריעות לכם, גם מספור שגוי אמור להפריע.
יוצא מכך ששגיאות דקדוק אינן מפריעות (או לפחות לא תמיד מפריעות), וכעת נחזור לתחילת ההודעה...

כמנהגי, אצטט את עצמי שוב:

אחת ולתמיד: יש לי אלרגיה מגיל צעיר לנושא של מספור זכרים ונקבות. כולל אלמנט נרכש פרי מעללי הדודות המתקנות די בכל אתר ואתר.

ככלל, לא אמורים לחשוב פעם נוספת על משפט כדי להבין אם הוא שגוי תחבירית. שפה וטעויות הכתיב והלשון שלה הן משהו שאמור להיות אינטואיטיבי לגמרי בראשו של איש עברי אשר שפתו שפת אם היא.

המספור לא כזה. סיפור שונה ועילג הן כמובן אחד ואחת, אבל אף פעם לא הרגשתי עילג כשאמרתי/כתבתי שלוש כושים או שלושה קופסאות. ייתכן שזו באמת תתרנות או נכות קוגנטיבית כלשהיא, אבל כמדומני שהיא משותפת לעוד אי אלו רבבות אלפי היושבים בציון. חצי נחמת שוטים.

ספרו לי בבקשה אתם: יש כאן מישהו שהמספור הנכון נשלף אצלו מהשרוול ללא שום הכנה והגהה עצמית? אשמח להיתקל בתופעה כזו. (האמת שאתעצב אבל זה לא פוליטקלי קורקט)

היות ואני מודע לעובדה שישנם/ן כאלו שהחריגה הזו לא נותנת להם/ן מנוח, אני משתדל לפעמים לעבור שוב ולתקן את עצמי כדי לא לגרום למישהו חלילה למורת רוח. כעת אני חש להבדיל כמי שנתפס בקלקלתו מבריח כיכר לחם מהסופר, ולכן מודה שהוא שודד בכל לילה סניף בנק אחר.

בקיצור, גם אם אני סוֹפֵר, אין זה אומר שאני סוֹפֵר נכון. ייתכן שאני פשוט סוֹפֵר מישהו ולכן משתדל
לִסְפּוֹר נכון.

 

[yonatanr]

הרחיב והרחבתי:

תקלה שאינך יכול להמשיך בדרכך הלאה בלי לסבול ממנה.

מפגע סביבתי חמור.

תקיעת היצירה כולה.

משהו מחפיר שקשה להעלות על דעת נורא הימנו.

נזם חזיר באף זהב.
(בהנחה שהיצירה הספרותית ככלל מקשה זהב)

מורידים את רמת ומחיר התערובת.
לא הרי פיסטוקים שמעורבים בהם גרעיני חמניות, כהרי פיסטוקים מזוקקים של 'צדיקיוב'.

שערוריה. אפס סלחנות.

בשביל מה ייצרו אותה?

הדבר הלא נכון במקום הכי לא נכון.

מה לכהן בבית הקברות?
כלך לך וטקבק בזירות סוג ד'.

אקסימורון.

לאחר שאגמור ללמוד את התוספות על הדף היומי, אעסוק בבירור סוגיא חמורה זו, של ההבדלים בין מיני הדוגמאות. כל זמן שאני מסתפק בפירוש רש"י, אני מעדיף לקרוא דברים קלילים שלא יגרמו למוחי היגע להתאמץ יתר על המידה.

 

[קופי 100]

כמנהגי, אצטט את עצמי שוב:

אל תתייחס. סתם קנאת סופרים!

 

[מ"ם]

אני חוזר שנית: פגשנו. פ' בקמץ. כמו 'כאמרם אליו יום ויום'. וכמו 'המלך יעננו ביום קראנו'.

בדיוק כמותם, נכון.

על פי כללי הכתיב החסר והמלא החדשים של האקדמיה, כל הגיית o, כולל קמץ קטן, צריכה להיות בכתיב מלא.

ועל כן: כאומרם, קוראינו (חוכמה, קורבן, ועוד).

ושמא תאמר שהכותב המקורי אינו מכיר בכללים אלו, אין לומר כן, שהרי כתב ליבי ולא לבי.

כל זה מחזק את מה שטענתי לעיל:
א. אין להעיר על כתיב מלא וחסר. יכתוב כל אחד בצורה הקרובה לליבו או ללבו.
ב. אל לנו להפוך כל אשכול לוויכוחים נוקדניים מתישים.

 

[דיונון]

ליבי ולא לבי

אין הראיה דומה לנידון.
ספציפית, המילה 'קוראינו' מתפרשת כדיבור על נסתרים ולא כגוף ראשון.
בשונה מ'פוגשינו' שזה סתם נראה לי מוזר אבל לא במשמעות שונה.

אל לנו להפוך כל אשכול לוויכוחים נוקדניים מתישים.

מסכים!

 

[יאן]

א. אין להעיר על כתיב מלא וחסר. יכתוב כך אחד בצורה הקרובה לליבו או ללבו.

והא דמוציאין אחרת דוקא שנמצא טעות גמור אבל משום חסרות ויתרות אין להוציא אחרת שאין ספרי התורה שלנו מדוייקים כל כך שנאמר שהאחרת יהיה יותר כשר (אגור ופסקי מהרי"א סימן פ' וריא"ז) (רמ"א קמ"ג ד')
ולא תהא כהנת כפונדקית

 

[מ"ם]

ספציפית, המילה 'קוראינו' מתפרשת כדיבור על נסתרים ולא כגוף ראשון.
בשונה מ'פוגשינו' שזה סתם נראה לי מוזר אבל לא במשמעות שונה.

גם פוגשינו יכול להתפרש כך, על אותם אנשים שנפגשנו איתם...
ובפועל, אלו כללי הכתיב החדשים.

 

[shira bira]

מספור נכון זה דבר מרגיז ומעצבן.

מספור לא נכון מרגיז עוד יותר.
כמו שאונם של צירי דלת חורקים ומייבבים בצמאונם לשימון הגון.
כמו עקצוץ זדוני של מיגרנה המתדפק על ארובת העין בבוקרו של יום.
כמו ילד שמסרב לקום לזקנה וחושב שבהפנית ראשו לחלון האוטובוס וודאי הפך לשקוף.
רק אומרת.

 

[java]

אין כזו מילה (לא בהקשר הזה)

לא בהקשר הזה ולא בניקוד הזה

 

[@Simcha]

לא בהקשר הזה ולא בניקוד הזה

אם אין מילה כזו המתאימה להקשר המשפט, אין לנו אלא להסיק כי השתרבבה לכאן מילה לא קשורה ואם כן מניין לך לאיזו מילה התכוון המשורר וכיצד ניקדה בעיני רוחו?