סיפור בהמשכים לכתחילה

לקח לי זמן להבין מי כותב מה, מתי הוא קורא מהיומן (ממתי בכלל היה לה יומן, יכול להיות שהי ולא זכרתי) ומתי הם קוראים אחד את השני. מה היא כל מהר נכנעת לקריאה ואיך כל כך מהר הוא מסתנכרן וממשיך לכתוב. וגם המשפטים קצת מבולגנים נראה לי.
מתי סיני, היו או לא היו הוא היה לבד, היא ידעה או לא ידעה? מי הלך איתו?

החשש מהסבא מובן, המשחק מה להגיד מה לא להגיד נהדר, גם מהצד שלו גם שלה. איך שהם שומרים אחד על השני, מקסים ממש.

יש ב'לבית' סדרה (בגבולות האושר) על הרעיון הזה כמובן הרבה יותר סולידית ומאוד מאוד נשמרת אבל הרעיון אותו רעיון וזה חשוב מאוד.

תודה על המשוב.
אה, אין בעד מה.
 
י"ח.
הדרך לסבא עוברת מהר. יותר מידי מהר. ואנחנו לא מספיקים להתקרב כדי לתכנן איך ומה לדבר.
סבא כדרכו מקבל אותנו במאור פנים.
אני לא יודעת למה, אבל ביני לבין סבא יש קשר מיוחד.
סבתא מגישה שתי כוסות תה ועוגיות מצופות סוכר שגם בהונגריה לא תמצאו.
מתיישבים בשולחן וסבתא בחכמת נשים מהסוג הישן יוצאת ללא אומר.
קצת מרגיש כמו יום הדין.
שלוימי הזורם משפיל מבט וכמו מחכה לראות מה יעלה בגורלו.
אם זה לא היה משפט חיי אולי הייתי מזכירה לו לנשום. אני פוחדת להיות אשמה.
"נו אז וואס הערטצאך?" סבא שואל עם חיוך.
"בסיידר בורוך ה'" עונה לו שלוימי עם חיוך לבן.
ורק אני שותקת וליבי צורח.
השקט מאיים עליי יותר ואני מתחילה לדבר.
"סתם..באנו..כי סתם היה כמה דברים שהיה לנו קשה ו.."
משתבללת.
"לא סתם. סבא אני שיקרתי על מירי הרבה הרבה פעמים ועשיתי דברים שלא מתאימים לבן תיירה"
שלוימי מנחית מהלומה ומתחיל סוף סוף לנשום.
סבא מסתכל על שנינו בעניים מלאות אהבה ורוך.
אני לא יודעת מה גורם לבכות יותר, כנותו של שלוימי או רחמיו של סבא.
"נפלו לי החיים סבא. שלוימי נסע לסיני והלך עם חברים לשתות בירות כשידעתי שהוא בכוילל, הוא גם מנהל חשבונות על חשבון הכוילל"
שלוימי שותק ממתין לגזר דין אני מרחמת עליו ומחשבה פרועה עולה לי בראש 'איזה נס שזה הוא ולא אני. לא הייתי עומדת בבזיון הזה'.
"אני שומע".
סבא שותק. ואז כמו מתנער ושואל: "שלוימי, מירי תחשבו רגע מה הכי חשוב לכם בחיים"
"להנות" זורק שלוימי בלי לחשוב או להתבלבל.
"לעשות מה שצריך" אני.
"שלוימי אני מקנא בנקודת אמת שלך. אני מדבר כמעט כל יום עם אברכים ובחורים אני כמעט לא זוכר אנשים אמיתיים כל כך."
"זה כי אני דפוק" ממלמל שלוימי ספק לו ספק בשבילי.
"ואתה מצליח להנות?"
"האמת שלא כל כך"
"מה אתה יכול לעשות כדי שתצליח להנות יותר?"
"אין לי הרבה מה לעשות. אני נשוי ויש לי משפחה ואני חייב ומחוייב לכולם...תכלס אין לי איך"
ואת מצליחה לעשות מה שצריך?"
"בערך. אני משתדלת"
"ואם שלוימי יצא מהכוילל נגיד, תוכלי?"
"לא".
"למה?"
"כי אני רוצה בית של תורה. אני לא אצליח להחזיק בית פושר כמו שהוא רוצה. אני לא אצליח לראות איתו סרטים ולא לסיני. פשוט לא."
"הבנתי"
סבא עוצם עניים. ואני יודעת שהוא חושב.
"אולי תתגרשו?"
הלם.
"אתה תוכל להנות. ולעבוד אני אוכל לעזור לך אולי עם עבודה אני מחפש עוזר למנהל חשבונות ואת תנהלי בית כמו שאת מבינה ותעשי מה שצריך"
אם הייתי מוצאת את עצמי פתאום בטבריה, זה היה יותר הגיוני.
אני מסתכלת על סבא בעניים קרועות.
"אני רציני. תוכלו לעשות כל אחד את מה שהכי חשוב לו"
אולי קרה לסבא משהו.
"אני בסדר מירילה. לא הזדקנתי. ואני חוזר ואומר שתחשבו על הרעיון שלי.
בנתיים אני מציע שתשימו הכל בצד אל תדברו על זה עד יום שלישי, ותגיעו אליי שוב עם החלטה"
"אבל..סבא לא באתי כדי להתגרש"
אני מבוהלת באמת.
"תחשבו עוד קצת עד יום שלישי"
סבא קם. לוחץ יד לשלוימי וצובט לו צביטה סבאית בלחי.
ואנחנו בחוץ.
ברחוב בחושך אנחנו תופסים צחוק הסטרי עד דמעות.
נראה לי שהמורה שולמן אמרה שצחוק ובכי באים מאותו מקום.
מעניין.
 
י"ח.
הדרך לסבא עוברת מהר. יותר מידי מהר. ואנחנו לא מספיקים להתקרב כדי לתכנן איך ומה לדבר.
סבא כדרכו מקבל אותנו במאור פנים.
אני לא יודעת למה, אבל ביני לבין סבא יש קשר מיוחד.
סבתא מגישה שתי כוסות תה ועוגיות מצופות סוכר שגם בהונגריה לא תמצאו.
מתיישבים בשולחן וסבתא בחכמת נשים מהסוג הישן יוצאת ללא אומר.
קצת מרגיש כמו יום הדין.
שלוימי הזורם משפיל מבט וכמו מחכה לראות מה יעלה בגורלו.
אם זה לא היה משפט חיי אולי הייתי מזכירה לו לנשום. אני פוחדת להיות אשמה.
"נו אז וואס הערטצאך?" סבא שואל עם חיוך.
"בסיידר בורוך ה'" עונה לו שלוימי עם חיוך לבן.
ורק אני שותקת וליבי צורח.
השקט מאיים עליי יותר ואני מתחילה לדבר.
"סתם..באנו..כי סתם היה כמה דברים שהיה לנו קשה ו.."
משתבללת.
"לא סתם. סבא אני שיקרתי על מירי הרבה הרבה פעמים ועשיתי דברים שלא מתאימים לבן תיירה"
שלוימי מנחית מהלומה ומתחיל סוף סוף לנשום.
סבא מסתכל על שנינו בעניים מלאות אהבה ורוך.
אני לא יודעת מה גורם לבכות יותר, כנותו של שלוימי או רחמיו של סבא.
"נפלו לי החיים סבא. שלוימי נסע לסיני והלך עם חברים לשתות בירות כשידעתי שהוא בכוילל, הוא גם מנהל חשבונות על חשבון הכוילל"
שלוימי שותק ממתין לגזר דין אני מרחמת עליו ומחשבה פרועה עולה לי בראש 'איזה נס שזה הוא ולא אני. לא הייתי עומדת בבזיון הזה'.
"אני שומע".
סבא שותק. ואז כמו מתנער ושואל: "שלוימי, מירי תחשבו רגע מה הכי חשוב לכם בחיים"
"להנות" זורק שלוימי בלי לחשוב או להתבלבל.
"לעשות מה שצריך" אני.
"שלוימי אני מקנא בנקודת אמת שלך. אני מדבר כמעט כל יום עם אברכים ובחורים אני כמעט לא זוכר אנשים אמיתיים כל כך."
"זה כי אני דפוק" ממלמל שלוימי ספק לו ספק בשבילי.
"ואתה מצליח להנות?"
"האמת שלא כל כך"
"מה אתה יכול לעשות כדי שתצליח להנות יותר?"
"אין לי הרבה מה לעשות. אני נשוי ויש לי משפחה ואני חייב ומחוייב לכולם...תכלס אין לי איך"
ואת מצליחה לעשות מה שצריך?"
"בערך. אני משתדלת"
"ואם שלוימי יצא מהכוילל נגיד, תוכלי?"
"לא".
"למה?"
"כי אני רוצה בית של תורה. אני לא אצליח להחזיק בית פושר כמו שהוא רוצה. אני לא אצליח לראות איתו סרטים ולא לסיני. פשוט לא."
"הבנתי"
סבא עוצם עניים. ואני יודעת שהוא חושב.
"אולי תתגרשו?"
הלם.
"אתה תוכל להנות. ולעבוד אני אוכל לעזור לך אולי עם עבודה אני מחפש עוזר למנהל חשבונות ואת תנהלי בית כמו שאת מבינה ותעשי מה שצריך"
אם הייתי מוצאת את עצמי פתאום בטבריה, זה היה יותר הגיוני.
אני מסתכלת על סבא בעניים קרועות.
"אני רציני. תוכלו לעשות כל אחד את מה שהכי חשוב לו"
אולי קרה לסבא משהו.
"אני בסדר מירילה. לא הזדקנתי. ואני חוזר ואומר שתחשבו על הרעיון שלי.
בנתיים אני מציע שתשימו הכל בצד אל תדברו על זה עד יום שלישי, ותגיעו אליי שוב עם החלטה"
"אבל..סבא לא באתי כדי להתגרש"
אני מבוהלת באמת.
"תחשבו עוד קצת עד יום שלישי"
סבא קם. לוחץ יד לשלוימי וצובט לו צביטה סבאית בלחי.
ואנחנו בחוץ.
ברחוב בחושך אנחנו תופסים צחוק הסטרי עד דמעות.
נראה לי שהמורה שולמן אמרה שצחוק ובכי באים מאותו מקום.
מעניין.
אחד הפרקים. אם לא ה-..!
 
י"ח.
הדרך לסבא עוברת מהר. יותר מידי מהר. ואנחנו לא מספיקים להתקרב כדי לתכנן איך ומה לדבר.
סבא כדרכו מקבל אותנו במאור פנים.
אני לא יודעת למה, אבל ביני לבין סבא יש קשר מיוחד.
סבתא מגישה שתי כוסות תה ועוגיות מצופות סוכר שגם בהונגריה לא תמצאו.
מתיישבים בשולחן וסבתא בחכמת נשים מהסוג הישן יוצאת ללא אומר.
קצת מרגיש כמו יום הדין.
שלוימי הזורם משפיל מבט וכמו מחכה לראות מה יעלה בגורלו.
אם זה לא היה משפט חיי אולי הייתי מזכירה לו לנשום. אני פוחדת להיות אשמה.
"נו אז וואס הערטצאך?" סבא שואל עם חיוך.
"בסיידר בורוך ה'" עונה לו שלוימי עם חיוך לבן.
ורק אני שותקת וליבי צורח.
השקט מאיים עליי יותר ואני מתחילה לדבר.
"סתם..באנו..כי סתם היה כמה דברים שהיה לנו קשה ו.."
משתבללת.
"לא סתם. סבא אני שיקרתי על מירי הרבה הרבה פעמים ועשיתי דברים שלא מתאימים לבן תיירה"
שלוימי מנחית מהלומה ומתחיל סוף סוף לנשום.
סבא מסתכל על שנינו בעניים מלאות אהבה ורוך.
אני לא יודעת מה גורם לבכות יותר, כנותו של שלוימי או רחמיו של סבא.
"נפלו לי החיים סבא. שלוימי נסע לסיני והלך עם חברים לשתות בירות כשידעתי שהוא בכוילל, הוא גם מנהל חשבונות על חשבון הכוילל"
שלוימי שותק ממתין לגזר דין אני מרחמת עליו ומחשבה פרועה עולה לי בראש 'איזה נס שזה הוא ולא אני. לא הייתי עומדת בבזיון הזה'.
"אני שומע".
סבא שותק. ואז כמו מתנער ושואל: "שלוימי, מירי תחשבו רגע מה הכי חשוב לכם בחיים"
"להנות" זורק שלוימי בלי לחשוב או להתבלבל.
"לעשות מה שצריך" אני.
"שלוימי אני מקנא בנקודת אמת שלך. אני מדבר כמעט כל יום עם אברכים ובחורים אני כמעט לא זוכר אנשים אמיתיים כל כך."
"זה כי אני דפוק" ממלמל שלוימי ספק לו ספק בשבילי.
"ואתה מצליח להנות?"
"האמת שלא כל כך"
"מה אתה יכול לעשות כדי שתצליח להנות יותר?"
"אין לי הרבה מה לעשות. אני נשוי ויש לי משפחה ואני חייב ומחוייב לכולם...תכלס אין לי איך"
ואת מצליחה לעשות מה שצריך?"
"בערך. אני משתדלת"
"ואם שלוימי יצא מהכוילל נגיד, תוכלי?"
"לא".
"למה?"
"כי אני רוצה בית של תורה. אני לא אצליח להחזיק בית פושר כמו שהוא רוצה. אני לא אצליח לראות איתו סרטים ולא לסיני. פשוט לא."
"הבנתי"
סבא עוצם עניים. ואני יודעת שהוא חושב.
"אולי תתגרשו?"
הלם.
"אתה תוכל להנות. ולעבוד אני אוכל לעזור לך אולי עם עבודה אני מחפש עוזר למנהל חשבונות ואת תנהלי בית כמו שאת מבינה ותעשי מה שצריך"
אם הייתי מוצאת את עצמי פתאום בטבריה, זה היה יותר הגיוני.
אני מסתכלת על סבא בעניים קרועות.
"אני רציני. תוכלו לעשות כל אחד את מה שהכי חשוב לו"
אולי קרה לסבא משהו.
"אני בסדר מירילה. לא הזדקנתי. ואני חוזר ואומר שתחשבו על הרעיון שלי.
בנתיים אני מציע שתשימו הכל בצד אל תדברו על זה עד יום שלישי, ותגיעו אליי שוב עם החלטה"
"אבל..סבא לא באתי כדי להתגרש"
אני מבוהלת באמת.
"תחשבו עוד קצת עד יום שלישי"
סבא קם. לוחץ יד לשלוימי וצובט לו צביטה סבאית בלחי.
ואנחנו בחוץ.
ברחוב בחושך אנחנו תופסים צחוק הסטרי עד דמעות.
נראה לי שהמורה שולמן אמרה שצחוק ובכי באים מאותו מקום.
מעניין.
וואוו. חכיתי שתחזור לי הנשימה.
מה עשית להם? איזה סוויטש חזק.
הפרקים שלך מעולים מדהימים ואנושיים.
והפרק הזה --- ליגה!
 
י"ח.
הדרך לסבא עוברת מהר. יותר מידי מהר. ואנחנו לא מספיקים להתקרב כדי לתכנן איך ומה לדבר.
סבא כדרכו מקבל אותנו במאור פנים.
אני לא יודעת למה, אבל ביני לבין סבא יש קשר מיוחד.
סבתא מגישה שתי כוסות תה ועוגיות מצופות סוכר שגם בהונגריה לא תמצאו.
מתיישבים בשולחן וסבתא בחכמת נשים מהסוג הישן יוצאת ללא אומר.
קצת מרגיש כמו יום הדין.
שלוימי הזורם משפיל מבט וכמו מחכה לראות מה יעלה בגורלו.
אם זה לא היה משפט חיי אולי הייתי מזכירה לו לנשום. אני פוחדת להיות אשמה.
"נו אז וואס הערטצאך?" סבא שואל עם חיוך.
"בסיידר בורוך ה'" עונה לו שלוימי עם חיוך לבן.
ורק אני שותקת וליבי צורח.
השקט מאיים עליי יותר ואני מתחילה לדבר.
"סתם..באנו..כי סתם היה כמה דברים שהיה לנו קשה ו.."
משתבללת.
"לא סתם. סבא אני שיקרתי על מירי הרבה הרבה פעמים ועשיתי דברים שלא מתאימים לבן תיירה"
שלוימי מנחית מהלומה ומתחיל סוף סוף לנשום.
סבא מסתכל על שנינו בעניים מלאות אהבה ורוך.
אני לא יודעת מה גורם לבכות יותר, כנותו של שלוימי או רחמיו של סבא.
"נפלו לי החיים סבא. שלוימי נסע לסיני והלך עם חברים לשתות בירות כשידעתי שהוא בכוילל, הוא גם מנהל חשבונות על חשבון הכוילל"
שלוימי שותק ממתין לגזר דין אני מרחמת עליו ומחשבה פרועה עולה לי בראש 'איזה נס שזה הוא ולא אני. לא הייתי עומדת בבזיון הזה'.
"אני שומע".
סבא שותק. ואז כמו מתנער ושואל: "שלוימי, מירי תחשבו רגע מה הכי חשוב לכם בחיים"
"להנות" זורק שלוימי בלי לחשוב או להתבלבל.
"לעשות מה שצריך" אני.
"שלוימי אני מקנא בנקודת אמת שלך. אני מדבר כמעט כל יום עם אברכים ובחורים אני כמעט לא זוכר אנשים אמיתיים כל כך."
"זה כי אני דפוק" ממלמל שלוימי ספק לו ספק בשבילי.
"ואתה מצליח להנות?"
"האמת שלא כל כך"
"מה אתה יכול לעשות כדי שתצליח להנות יותר?"
"אין לי הרבה מה לעשות. אני נשוי ויש לי משפחה ואני חייב ומחוייב לכולם...תכלס אין לי איך"
ואת מצליחה לעשות מה שצריך?"
"בערך. אני משתדלת"
"ואם שלוימי יצא מהכוילל נגיד, תוכלי?"
"לא".
"למה?"
"כי אני רוצה בית של תורה. אני לא אצליח להחזיק בית פושר כמו שהוא רוצה. אני לא אצליח לראות איתו סרטים ולא לסיני. פשוט לא."
"הבנתי"
סבא עוצם עניים. ואני יודעת שהוא חושב.
"אולי תתגרשו?"
הלם.
"אתה תוכל להנות. ולעבוד אני אוכל לעזור לך אולי עם עבודה אני מחפש עוזר למנהל חשבונות ואת תנהלי בית כמו שאת מבינה ותעשי מה שצריך"
אם הייתי מוצאת את עצמי פתאום בטבריה, זה היה יותר הגיוני.
אני מסתכלת על סבא בעניים קרועות.
"אני רציני. תוכלו לעשות כל אחד את מה שהכי חשוב לו"
אולי קרה לסבא משהו.
"אני בסדר מירילה. לא הזדקנתי. ואני חוזר ואומר שתחשבו על הרעיון שלי.
בנתיים אני מציע שתשימו הכל בצד אל תדברו על זה עד יום שלישי, ותגיעו אליי שוב עם החלטה"
"אבל..סבא לא באתי כדי להתגרש"
אני מבוהלת באמת.
"תחשבו עוד קצת עד יום שלישי"
סבא קם. לוחץ יד לשלוימי וצובט לו צביטה סבאית בלחי.
ואנחנו בחוץ.
ברחוב בחושך אנחנו תופסים צחוק הסטרי עד דמעות.
נראה לי שהמורה שולמן אמרה שצחוק ובכי באים מאותו מקום.
מעניין.
וואו איזה פרק. שאפו ענק.
הכתיבה שלך שואבת ומכניסה אותנו עמוק לסיטואציה.
תמשיכי, מחכים לעוד...
ברחוב בחושך אנחנו תופסים צחוק הסטרי עד דמעות.
נראה לי שהמורה שולמן אמרה שצחוק ובכי באים מאותו מקום.
מעניין.
הסוף פה כל כך טוב!
 
טוב זה מעולה. רעיון הגירושים, הצחוק, שולמן.
אבל מה יהיה עם מירי?
מפרק לפרק יותר קשה להזדהות איתה:(
ברצינות, מישהי מכירה אישה אמתית שמה שהיא רוצה ביים זה "לעשות מה שצריך"?
מכירה.
יותר מאחד/ת.
זו תשובה יותר הגיונית משלוימי.
אני לא יודעת איפה היא מעצבנת אותך, אבל התשובה שלה הגיונית ויהודית.
ואגב, בדיוק התכונה הזו תיתן לה כח כדי לעשות עבודה.
שלוימי ודומיו לא מגיעים לאנשהו כי יש להם 'מירי' בבית.
אלא בגלל עניינים לא פתורים אחרים.
 
מכירה.
יותר מאחד/ת.
זו תשובה יותר הגיונית משלוימי.
אני לא יודעת איפה היא מעצבנת אותך, אבל התשובה שלה הגיונית ויהודית.
ואגב, בדיוק התכונה הזו תיתן לה כח כדי לעשות עבודה.
שלוימי ודומיו לא מגיעים לאנשהו כי יש להם 'מירי' בבית.
אלא בגלל עניינים לא פתורים אחרים.
לא מעצבנת בכלל:)
פשוט ממש קשה לי להזדהות איתה. אני מתקשה להאמין לתשובה כזו. היא נראית לי תוצאה של אחד מהשניים: חוסר כנות, או חוסר חיבור פנימי.
אולי אני טועה.
אבל סומכת עלייך שאם לה ולשלוימי יש עתיד, כנרא שגם אני אצליח להבין לליבה מתישהו...
 
טוב זה מעולה. רעיון הגירושים, הצחוק, שולמן.
אבל מה יהיה עם מירי?
מפרק לפרק יותר קשה להזדהות איתה:(
ברצינות, מישהי מכירה אישה אמתית שמה שהיא רוצה ביים זה "לעשות מה שצריך"?
אני כל כך מבין אותה. בטח שכן, כל אשה שיצאה מהסמינר והחיים שלה תותים בטוחה שזה מה שהיא רוצה לעשות. (זה נעים ונוח וצדיק. חכי חכי תני לה להתמודד עם האמירה הזו.
זו תשובה יותר הגיונית משלוימי.
בהחלט


הפרק מעולה והסבא מוריד את זה בדיוק כמו שצריך, יש לך איזה סבא כזה להשכיר? והסיום.. דובדבן שבקצפת.

אני קצת מקנא ביכולת להוריד את כל השיח עם הסבא בצורה כל כך מתומצתת לי זה היה לוקח הרבה יותר ארוך ומשתבלל.
 
כל אשה שיצאה מהסמינר והחיים שלה תותים בטוחה שזה מה שהיא רוצה לעשות.
ובכן, מסתבר שאין לי אלא לצנזר את עצמי ואת הנשים האמיתיות שאני מכירה, לתועלת הפואנטה.
לא נורא, בטוחה שהיא תצדיק את המאמץ.
 
ובכן, מסתבר שאין לי אלא לצנזר את עצמי ואת הנשים האמיתיות שאני מכירה, לתועלת הפואנטה.
לא נורא, בטוחה שהיא תצדיק את המאמץ.
אשמתי בגדתי חטאתי
בהכללות
אפשר לנגן בניגון הידוע המתאים לרוח התקופה
 
נערך לאחרונה ב:
הגיונית, יהודית, ולא מחוברת לעצמה ולארץ האנשם האנושיים והפשוטים, שמתקשים לרצות לעשות מה שצריך.
נשמע יותר כמו

והקיצוניות שלה זה מה שגורר את הקיצוניות שלו...
לא לגמרי.
הכנסתי בכוונה תחילה קטעים ממנו שהוא כך מילדות.
שלוימי זה אופי.
 
נחשפתי לזה רק עכשיו
זה כתוב ממש מצויין
מסקרן לקרוא את ההמשך
אני בטוח שאני יאהב את הסיפור
אפילו אם אחת מהדמויות תאכזב אותי בסוף
(אני מקווה שכן..)
 
י"ח.
הדרך לסבא עוברת מהר. יותר מידי מהר. ואנחנו לא מספיקים להתקרב כדי לתכנן איך ומה לדבר.
סבא כדרכו מקבל אותנו במאור פנים.
אני לא יודעת למה, אבל ביני לבין סבא יש קשר מיוחד.
סבתא מגישה שתי כוסות תה ועוגיות מצופות סוכר שגם בהונגריה לא תמצאו.
מתיישבים בשולחן וסבתא בחכמת נשים מהסוג הישן יוצאת ללא אומר.
קצת מרגיש כמו יום הדין.
שלוימי הזורם משפיל מבט וכמו מחכה לראות מה יעלה בגורלו.
אם זה לא היה משפט חיי אולי הייתי מזכירה לו לנשום. אני פוחדת להיות אשמה.
"נו אז וואס הערטצאך?" סבא שואל עם חיוך.
"בסיידר בורוך ה'" עונה לו שלוימי עם חיוך לבן.
ורק אני שותקת וליבי צורח.
השקט מאיים עליי יותר ואני מתחילה לדבר.
"סתם..באנו..כי סתם היה כמה דברים שהיה לנו קשה ו.."
משתבללת.
"לא סתם. סבא אני שיקרתי על מירי הרבה הרבה פעמים ועשיתי דברים שלא מתאימים לבן תיירה"
שלוימי מנחית מהלומה ומתחיל סוף סוף לנשום.
סבא מסתכל על שנינו בעניים מלאות אהבה ורוך.
אני לא יודעת מה גורם לבכות יותר, כנותו של שלוימי או רחמיו של סבא.
"נפלו לי החיים סבא. שלוימי נסע לסיני והלך עם חברים לשתות בירות כשידעתי שהוא בכוילל, הוא גם מנהל חשבונות על חשבון הכוילל"
שלוימי שותק ממתין לגזר דין אני מרחמת עליו ומחשבה פרועה עולה לי בראש 'איזה נס שזה הוא ולא אני. לא הייתי עומדת בבזיון הזה'.
"אני שומע".
סבא שותק. ואז כמו מתנער ושואל: "שלוימי, מירי תחשבו רגע מה הכי חשוב לכם בחיים"
"להנות" זורק שלוימי בלי לחשוב או להתבלבל.
"לעשות מה שצריך" אני.
"שלוימי אני מקנא בנקודת אמת שלך. אני מדבר כמעט כל יום עם אברכים ובחורים אני כמעט לא זוכר אנשים אמיתיים כל כך."
"זה כי אני דפוק" ממלמל שלוימי ספק לו ספק בשבילי.
"ואתה מצליח להנות?"
"האמת שלא כל כך"
"מה אתה יכול לעשות כדי שתצליח להנות יותר?"
"אין לי הרבה מה לעשות. אני נשוי ויש לי משפחה ואני חייב ומחוייב לכולם...תכלס אין לי איך"
ואת מצליחה לעשות מה שצריך?"
"בערך. אני משתדלת"
"ואם שלוימי יצא מהכוילל נגיד, תוכלי?"
"לא".
"למה?"
"כי אני רוצה בית של תורה. אני לא אצליח להחזיק בית פושר כמו שהוא רוצה. אני לא אצליח לראות איתו סרטים ולא לסיני. פשוט לא."
"הבנתי"
סבא עוצם עניים. ואני יודעת שהוא חושב.
"אולי תתגרשו?"
הלם.
"אתה תוכל להנות. ולעבוד אני אוכל לעזור לך אולי עם עבודה אני מחפש עוזר למנהל חשבונות ואת תנהלי בית כמו שאת מבינה ותעשי מה שצריך"
אם הייתי מוצאת את עצמי פתאום בטבריה, זה היה יותר הגיוני.
אני מסתכלת על סבא בעניים קרועות.
"אני רציני. תוכלו לעשות כל אחד את מה שהכי חשוב לו"
אולי קרה לסבא משהו.
"אני בסדר מירילה. לא הזדקנתי. ואני חוזר ואומר שתחשבו על הרעיון שלי.
בנתיים אני מציע שתשימו הכל בצד אל תדברו על זה עד יום שלישי, ותגיעו אליי שוב עם החלטה"
"אבל..סבא לא באתי כדי להתגרש"
אני מבוהלת באמת.
"תחשבו עוד קצת עד יום שלישי"
סבא קם. לוחץ יד לשלוימי וצובט לו צביטה סבאית בלחי.
ואנחנו בחוץ.
ברחוב בחושך אנחנו תופסים צחוק הסטרי עד דמעות.
נראה לי שהמורה שולמן אמרה שצחוק ובכי באים מאותו מקום.
מעניין.
עצבן אותי הסבא הזה למרות שיש כאן איזה בדל של חכמה. בדל גדול.
להציף בםנים ככה את ענין הגירושין נראה לי לא נכון.
זה כמו סיליפוטי שקשה להתפטר ממנו..
הצחוק המשותף שלהם פתר את הבעיות? וזהו? חוזרים למסלול?
הם סתם שיחקו אותה עד עכשיו במשברים שעברו או שיש כאן בעיה רצינית ביניהם. לפחות של חוסר התאמה.
שלוימי באמת רוצה חיים אחרים ממה שמירי רוצה. באמת.
אני מנסה להבין לאן את חותרת ולא יורדת לסוף דעתך. @הני ר.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

סיפור בהמשכים. מבוסס על סיפור אמיתי, אבל נראה איך זה יתפתח עם הזמן.
פרק 1

"מה ברא ה' ביום הראשון?"
הגננת חנה שרה במרץ. כל הילדות אחריה.
אני גם שרה במלוא הפה הקטן שלי. אני מאוד אוהבת לשיר. ואפילו אני מכירה את השיר הזה בכלל מגן נחמה.
"את האור ואת החושך"
כולן מתופפות בתוף מרים שהגננת חילקה.
אני לא. התוף שלי ביד.
אבל היד השניה בראש. מגרדת.

היה לי פעם קוקו יפה. קוקו רכבת אפילו.
אבא עשה לי בבוקר קוקו רכבת כי התלבשתי יפה לבד.
עכשיו הקוקו כבר לא יפה. אני יודעת. הוא מבולגן ממש.
אבל מגרד לי!
מגרד לי מאוד! ואני מגרדת ומגרדת.
בסוף התפילה אני מפסיקה לגרד. נגמר לי הכוח ביד.

"בת- שבע מותק" הגננת חנה קוראת לי בסוף היום.
"את יכולה להביא את זה לאמא?"
"זה" זה פתק.
פתק לבן וגדול.
אני עוד לא יודעת לקרוא. אני רק בגן חובה. אבל אני כבר יודעת מה כתוב שם.
אני אביא את הפתק לאמא.
לא רק אני. גם שרה'לה. גם לה הגננת חנה הביאה פתק.
אבל את שרה'לה אמא שלה תסרק בלילה. היא גם תביא לה אולי ממתק אם היא תתנהג יפה.
לי לא.
אותי אמא לא תסרק בלילה אחרי המקלחת.
לי אמא לא תביא ממתק אם התנהגתי יפה.
היא רק תתקשר לדודה ברכה.
דודה ברכה תעשה לי מקלחת.
היא גם תסרק אותי.
אבל היא לא תתן לי ממתק. אין לה ממתקים בכלל.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה