"בעלי קוראים"?-הכנסו לכאן!!!

במקום בו התפללתי בעבר, הבעל קורא היה כהן, ועלה עד סוף התוכחות.
ומשם ואילך עלו שאר קרואים.
השאלה היא האם יש בעיה בזה, ומהי.

עוד עניין, הייתי פעם במצב של צרה מסויימת, ושאלתי פוסק ידוע האם יש בעיה בכך שאני בעל קורא, ומקבל במצב רגיש זה את העליה עם התוכחות. (יש מקפידים טובא, לא לקרוא לה "קללות".) אך הוא אמר לי, שהעניין לא לעלות לעליה זו, כדי שח"ו לא יעלה אדם שהבעל קורא שונא אותו, ושלא יעלה במחשבתו ח"ו אפי' באונס, ואפי' בהעברה בעלמא כוונת "חלות" של הקללות על העולה, כי זה מסוכן.
לכן תיקנו שיעלה או הרב, שמסתמא אהוד על הבעל קורא, או הבעל קורא, כי אדם קרוב אצל עצמו ואין חשש.
ולסיום בירכני ב"ויהפוך ה' א' לך את הקללה לברכה".
 
אצלנו העליה של ה'ברכות' נמכרת במחיר היקר ביותר
הרב אומר שמי שעולה יזכה לברכות :)

אנכי הקורא כהן
 
ציטוט דברי הביאור הלכה
עם דגשים במקומות שבחרתי:

שו''ע:

קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם אלא אחד קורא כולם ומתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים שלאחריהם אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהם ואף על פי כן נהגו שלא להפסיק בהם (וכן נהגו שלא לקרות אחד בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה)
(*) בפסוקים שלפניהם:
עיין מ"ב מש"כ לענין קריאת התוכחה והנה ראיתי שערוריה בענין זה בין ההמון שיש מקומות מן הישובים שבהגיעם לסדר בחקותי וכי תבא אין קוראין בתורה בשבת זו וכמה רעות עושין אחד שאין מקיימין קריאת התורה שהיא תקנה קדומה מימות מרע"ה וגם על מה שאמר הכתוב מוסר ה' בני אל תמאס ואל תקוץ בתוכחתו וגם הוא טעות מעקרו דכי מפני שאין קוראין בתורה ואין רוצין להביט בתוכחה בטוחים הם שלא יחול עליהם התוכחה ואדרבה ח"ו. ודומה זה הדבר לאחד שהתרו בו מכיריו שלא ילך בדרך ההוא שהוא מלא בורות ופחתים וענה להם אני אינני ירא מן הפחתים יש לי מכסה עבה ואכסנה על עיני שלא אראה אותם ואפילו כי אפול חלילה לא ילעיגו ממני מפני שהיו עיני מכוסים ולא ראיתי אותם האם יש שטות גדול מזה אדרבה כל מה שמסגיר יותר עיניו היא הסיבה הגורמת להזיק לנפשו ויהיה ללעג ולבזיון ח"ו לכל והנמשל מובן. ואני דן אותם לכ"ז מפני שיראין שלא יבוא לאינצויי ח"ו אצל ס"ת שזה יאמר ע"ז שיעלה לתוכחה וזה על זה אבל הלא יש עצה גם לזה שהש"ץ הקורא בעצמו יעלה לתורה לפרשה זה ובזה אין שום חשש כלל לכו"ע ואפילו אם הוא כהן ג"כ יש עצה כמו שכתבתי במ"ב. ואפילו אם הסדרה בהר בחוקותי הם מחוברות ג"כ יש עצה לכהן שעד פסוק וישבתם לבטח בארצכם יהיה ששה קרואים [ואף שהרגילות תמיד להתחבר השני סדרות בפרשה רביעי אין קפידא בדבר כידוע] כי יחבר למי שיעלה לתורה לששי פרשת בהר עם פרשת בחוקותי עד לבטח בארצכם כנ"ל ומן פסוק ונתתי שלום בארץ עד את בריתי אתכם יקרא לשביעי ומן ואכלתם ישן נושן עד סוף סדר בחוקותי יקרא הש"ץ הכהן בעצמו בתור אחרון:.

(*) בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה: הנה לכאורה משמע מלשון זה שיאמר יעמוד מי שירצה אבל לא נהירא לחדש ענין כזה שאין לזה טעם וגם אין נוהגין כן כי יותר טוב שישאלו מתחלה מי ירצה לעלות או יבטיחו ליתן דבר מה למי שדחיקא ליה שעתא ויקראוהו בשמו ונ"ל דאה"נ קאמר רמ"א דלא יקראו סתם לאחד בשמו שיעלה אלא למי שידעו מתחלה שיתרצה לעלות וכמו שכתבנו והגם דהלשון קצת דחוק מ"מ הכונה כמו שכתבנו וכן משמע בד"מ בסימן זה ולעיל בסימן קל"ט ע"ש ומדברי המחה"ש משמע לכאורה שמפרש כמו שכתבנו מתחלה ולא נהירא:.
 
שאלה:
פר' בחוקותי פרק כ"ו פס' י"ז
"וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם" במלעיל או מלרע?
לי זה נראה מלרע כי זה לשון עתיד אבל משום מה זה מצלצל לי מלעיל
 
שאלה:
פר' בחוקותי פרק כ"ו פס' י"ז
"וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם" במלעיל או מלרע?
לי זה נראה מלרע כי זה לשון עתיד אבל משום מה זה מצלצל לי מלעיל
מלרע. אפשר גם לראות שהטפחא מתחת לאות "ת". [ולא מתחת ה-"נ"]
 
במקום בו התפללתי בעבר, הבעל קורא היה כהן, ועלה עד סוף התוכחות.
ומשם ואילך עלו שאר קרואים.
השאלה היא האם יש בעיה בזה, ומהי.

עוד עניין, הייתי פעם במצב של צרה מסויימת, ושאלתי פוסק ידוע האם יש בעיה בכך שאני בעל קורא, ומקבל במצב רגיש זה את העליה עם התוכחות. (יש מקפידים טובא, לא לקרוא לה "קללות".) אך הוא אמר לי, שהעניין לא לעלות לעליה זו, כדי שח"ו לא יעלה אדם שהבעל קורא שונא אותו, ושלא יעלה במחשבתו ח"ו אפי' באונס, ואפי' בהעברה בעלמא כוונת "חלות" של הקללות על העולה, כי זה מסוכן.
לכן תיקנו שיעלה או הרב, שמסתמא אהוד על הבעל קורא, או הבעל קורא, כי אדם קרוב אצל עצמו ואין חשש.
ולסיום בירכני ב"ויהפוך ה' א' לך את הקללה לברכה".
הרעיון שאין חשש לבעל קורא. מכיון שאומר בלשון נוכח על אחרים, ולא על עצמו. וכל החשש הוא רק בעולה לתורה, שכביכול הבעל קורא אומר עליו בלשון נוכח.
 
במקום בו התפללתי בעבר, הבעל קורא היה כהן, ועלה עד סוף התוכחות.
ומשם ואילך עלו שאר קרואים.
השאלה היא האם יש בעיה בזה, ומהי.
לכאו' זה אפי' יותר מהודר ממה שכ' הביאור הלכה,
משום שהביאור הלכה כ' שהכהן-הקורא יעלה בתור עולה שמיני עד סוף הפרשה, ובכזה מקרה יש כאן קצת סיבוך עם אמירת "חזק חזק"
ומה שאין כן בהנהגה שאתה מזכיר שאין בזה בעיה
וקצת צריך עיון מדוע לא נקט כך הביאור הלכה
 
שאלה:
פר' בחוקותי פרק כ"ו פס' י"ז
"וְנַסְתֶּם וְאֵין רֹדֵף אֶתְכֶם" במלעיל או מלרע?
לי זה נראה מלרע כי זה לשון עתיד אבל משום מה זה מצלצל לי מלעיל
ונסתם יכול להיות גם מלעיל וגם מלרע זה תלוי אם הוא וא"ו ההיפוך או וא"ו החיבור כידוע
כאן הוא וא"ו ההיפוך [כי הכוונה ונסתם בעתיד] ולכן ברור שהוא מלרע
 
אגב וא"ו ההיפוך הוא מלרע חזק שאינו נדחה אפי' כשצריך להיות נסוג אחור כמו "ונצבת לי שם על ראש ההר" ועוד הרבה
 
לכאו' זה אפי' יותר מהודר ממה שכ' הביאור הלכה,
משום שהביאור הלכה כ' שהכהן-הקורא יעלה בתור עולה שמיני עד סוף הפרשה, ובכזה מקרה יש כאן קצת סיבוך עם אמירת "חזק חזק"
ומה שאין כן בהנהגה שאתה מזכיר שאין בזה בעיה
וקצת צריך עיון מדוע לא נקט כך הביאור הלכה
אולי אפשר לומר כיון שבדרך כלל מחברים ברביעי כדי שיהיה חצי עליות בפרשה א' וחצי בפרשה ב' לכן עדיף לחבר בשעת הדחק עם שישי ולא עם ראשון שכך כל העליות הנותרות יהיו רק בבחוקותי
 
ונסתם יכול להיות גם מלעיל וגם מלרע זה תלוי אם הוא וא"ו ההיפוך או וא"ו החיבור כידוע
כאן הוא וא"ו ההיפוך [כי הכוונה ונסתם בעתיד] ולכן ברור שהוא מלרע
וגם אילו היתה המילה ''ונסתם'' לשון עבר, (ו' החיבור ולא ההיפוך), המילה היתה נקראת במלרע!
בלשוננו באמת מורגל לומר זאת במלעיל, אבל בתנ''ך זה לא כך-
דוגמאות- מתוך רבות-

שמות יב לב

גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ

זכריה יד ה
וְנַסְתֶּ֣ם גֵּיא־הָרַ֗י כִּי־יַגִּ֣יעַ גֵּֽי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה
(קשה להוכיח לציבור מדוגמא זו, משום שהטעם הוא פשטא- ופשטא לא נמצא במקום ההטעמה אלא בסוף המילה תמיד)
 
וגם אילו היתה המילה ''ונסתם'' לשון עבר, (ו' החיבור ולא ההיפוך), המילה היתה נקראת במלרע!
בלשוננו באמת מורגל לומר זאת במלעיל, אבל בתנ''ך זה לא כך-
דוגמאות- מתוך רבות-

שמות יב לב

גַּם־צֹאנְכֶ֨ם גַּם־בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ

זכריה יד ה
וְנַסְתֶּ֣ם גֵּיא־הָרַ֗י כִּי־יַגִּ֣יעַ גֵּֽי־הָרִים֮ אֶל־אָצַל֒ וְנַסְתֶּ֗ם כַּאֲשֶׁ֤ר נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה
(קשה להוכיח לציבור מדוגמא זו, משום שהטעם הוא פשטא- ופשטא לא נמצא במקום ההטעמה אלא בסוף המילה תמיד)
למעשה לא הבאת שום דוגמא של וא"ו החיבור שהוא מלרע הרי לא תמיד לשון עבר הוא מלעיל, רק כשהוא בוא"ו החיבור
 
נַסְתֶּם֙ מִפְּנֵ֣י הָרַ֔עַשׁ בִּימֵ֖י עֻזִּיָּ֣ה מֶלֶךְ־יְהוּדָ֑ה
(קשה להוכיח לציבור מדוגמא זו, משום שהטעם הוא פשטא- ופשטא לא נמצא במקום ההטעמה אלא בסוף המילה תמיד)
פשטא תמיד מגיעה בסוף המלה גם אם המלה מלעילית, ולכן ע"מ שנדע האם המלה מלעיל או מלרע, הוסיפו עוד פשטא בתחילת המלה ( עַל־כֵּ֤ן אָמַ֙רְתִּי֙ ) וה"ה לזרקא וסגול כל פעם שיש 2 זרקא או סגול זה מלעיל. וה"ה לתלישא קטנה שמגיעה לפעמים בכפילות.
אם לא הוסיפו עוד פשטא בתחילת המלה, שפיר יש להוכיח שהמלה מלרע!

לְיֶתֶר דיוק פשטא תמיד מגיעה בסוף האות האחרונה של המלה, אבל אם היא מגיעה בתחילת האות האחרונה היא קדמא, למרות שהיא באות האחרונה.
דוגמא מפר':
וְלָקַחְתָּ֨ אֶת־הַלְוִיִּ֥ם לִי֙ אֲנִ֣י ה'(במדבר ג' מא')
התי"ו היא בקדמא כי היא בתחילת האות האחרונה.
 
אחר העיון ראיתי שצדק @בן עמרם
ב'קיצור כללי הדקדוק' של מכון סימנים הוא כותב שכל סיומת "תם" ו"תן" "כם" ו"כן" הוא תמיד מלרע אפילו כשצריך להיות נסוג אחור (האמת הוא שגם בשורשי ל"ה ול"א שבוא"ו ההיפוך כן נשארים מלעיל).
 
אגב וא"ו ההיפוך הוא מלרע חזק שאינו נדחה אפי' כשצריך להיות נסוג אחור כמו "ונצבת לי שם על ראש ההר" ועוד הרבה
מצינו וא"ו ההיפוך שהוא מלעיל כשצריך להיות נסוג אחור, וראיה מפר' (בהר כה' לה') "וְכִֽי־יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ גֵּ֧ר וְתוֹשָׁ֛ב וָחַ֖י עִמָּֽךְ׃" עי' ב"תורת הקורא" למה הוא מלעיל
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה