איך אפשר לסלוח באמת?

[Looooona]

אני מאמינה שכולכם נתקלתם במצב בו בינכם לבין הלקוח התגלעו חילוקי דעות
את הסיפור שלי אין לי צורך לפרט הוא היה מזמן עבר נשכח ו...נסלח

נסלח? אז זהו שלא ממש.. חשבתי שסלחתי
אבל סיפור ששמעתי לאחרונה ועוד מקרה שקראתי גרמו לי לחשוב על זה שוב..
עדיין יכולה לרבוץ על הבנאדם ההקפדה שלי כי עדיין כשאני נזכרת במקרה ההוא עולה לי תחושת התסכול..
תכלס הבנאדם לא התנצל על כל עוגמת הנפש שנגרמה לי.. ועדיין גם לא שילם את כל מה שהוא חייב לי..
אבל עכשיו במרחק של זמן.. הכסף הזה גם לא מעניין אותי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור גם אם הוא ישלם לי את מה שהוא חייב אי אפשר לפצות על עגמת הנפש ההיא..

אני ממש לא רוצה להקפיד על הבנאדם אבל קשה לי!

בימים האלו של בין המצרים ולקראת הימים הנוראים כשמחפשים לעבוד על 'בן אדם לחברו' אני מרגישה את זה ביתר שאת (יצוין שהמקרה קרה לפני למעלה משנה שחשבתי שרק ב'עידנא דריתחא' הסיפור מתסכל אותי) אני רוצה לסלוח אני רוצה לשכוח אבל.... מרגישה שזה בלתי אפשרי

מישהו נתקל במצב דומה? למישהו יש בכלל סוג של עצה?

 

[Shia]

אשרייך צדיקה.
עצם הרצון שלך למחול ולהידמות במידותייך למידותיו של הקב"ה כבר יש בזה תיקון גדול.

אני אישית התמודדתי עם מצבים כאלה בעבר (לאו דווקא עם לקוחו&#1514 וקרה פעם שהתקשרתי לאדם שפעל נגדי וגרם לי נזק וביקשתי ממנו סליחה לקראת יום כיפור.
וישנו אדם שלווה ממני סכומים גדולים ועד היום לא פרע את חובו בעזות מצח, ובמשך זמן רב היה לי קשה מאוד אבל היום כבר לא כואב לי ואני רק מרחם עליו.

העצה היחידה זה להשליך את יהבנו על הקב"ה ולדעת שכשמישהו מצער אותנו הוא עושה את זה כשליח של הקב"ה. ולבקש מה' בתפילה שישלח לנו שמחה ושפע ושנהיה תלויים רק בו ולא בבשר ודם.

מנסיוני, הזמן מרכך את התחושות הקשות וגם רואים שמי שהפסיד הוא האדם שלא עבד על מידותיו.

שפע ברכה והצלכה בכל העניינים

 

[Yony]

עצם זה שאת מנסה לסלוח ולשכוח, זה כבר דבר גדול, ומעיד על כך שאת אדם טוב.

 

[מאן דאמר]

הסיפור בהבית שלנו הכניס אותכם ללחץ? אני לא בטוח שככה זה הולך, כנראה ששם היא לא התייאשה עדיין מהחוב, אבל אם מוחלים על הכסף, לבנו אינו ברשותנו, ובעז"ה לא ינזקו מההקפדה שלנו.

 

[בי]

אין לי עצה. יש לי פיתוי (שעבד אצלי טו&#1489:
המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו. זה פשוט משתלם.

 

[Yony]

שמתי לב שמבלי לראות את דבריו של shia
כתבתי בערך מה שהוא כתב בשורה הראשונה שלו
אולי זה אומר משהו...

 

[Looooona]

מאן דאמר הסיפור ב'הבית שלנו' היה ככה הפוש האחרון....
shia לגבי הזמן שעושה את שלו גם אני חשבתי כך אבל עבר זמן עברה תקופה ועדיין זה כואב..
לגבי הלשלוח לו מכתב עם סליחה זה רעיון חדש שאני לגמרי צריכה לעכל אותו (כאילו לבקש סליחה על זה שאני עדיין מקפידה עליו?)
yoni תודה על העידוד
בי זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות
(אולי להוציא את התסכול כאן זה חלק מהדרך להתגבר על זה..)

 

[~נעמי~]

תכתבי לו מכתב שאת סולחת. או להפך כמה את מתוסכלת ורוצה לסלוח ואת כל הכאב.
אבל אל תשלחי את זה.
זה עובד. מנקה את הלב ופתאום הרבה יותר קל לסלוח.

אשרייך צדיקה! מקנאה בך!!!

 

[Shia]

קטונתי מלתת עצות בעניינים רוחניים.

רק שיתפתי אותך במשהו שאני עשיתי.

 

[T and A]

תודה שהעלת את הנושא!!
זה קרה לי עם אחת שפגעה בי בצורה מגעילה (תסלחי לי על ההגדרה)
והיא ממשיכה לפגוע בצורה של חוסר טקט מינימלי...
והמקרה המסוים קרה לפני שנתים... ואני רוצה לסלוח לה
בלב שלם אבל קשה לי...
ומה שכתבו שהזמן עושה את שלו זה נכון! אני פחות כועסת עליה היום מאשר שנה שעברה...
אני מאחלת לך ולעצמי שתצליחי למחול בלב שלם...

 

[כוכב103]

דבר אחד שכדאי לך לעשות עם עצמך שיעזור לך להתמודד עם התסכול הוא לעבד את הכאב.
דהיינו, "לפרוט את המקרה לפרוטות" ולגעת בנקודות הרגישות. לנתח ולאבחן מה הכי כאב בכל הסיפור ולאמן את עצמך להתגבר עליו כדי שבפעם הבאה שתגיעי למצב דומה תהיי רגועה יותר ותחת שליטה, ולא תאבדי עשתונות.
אחרי שתראי גם מה המקום הפגיע ביותר אצלך יקל לך לסלוח כי העוול שנעשה לך יהיה מתומצת יותר ומרוכז יותר, וללא התוספות שנוספו לו במשך הזמן...
בהצלחה!

 

[eden7115]

תודה שהעלת את הנושא!!
זה קרה לי עם אחת שפגעה בי בצורה מגעילה (תסלחי לי על ההגדרה)
והיא ממשיכה לפגוע בצורה של חוסר טקט מינימלי...
והמקרה המסוים קרה לפני שנתים... ואני רוצה לסלוח לה
בלב שלם אבל קשה לי...
ומה שכתבו שהזמן עושה את שלו זה נכון! אני פחות כועסת עליה היום מאשר שנה שעברה...
אני מאחלת לך ולעצמי שתצליחי למחול בלב שלם...

הסתכלתי לרגע אם זו אני שכתבתי את ההודעה הזו ואני רק לא זוכרת...
בדיוק אותו דבר קרה גם לי והיום אני לא כועסת. אני רק מרחמת עליה שאין לה טקט, זה דבר כ"כ נחוץ בחיים.
לדעתי זה ממש כמו לכבס בגד לבן שנהיה עליו כתם - ככל שהזמן עובר הכתם דוהה, אבל נשאר סימן - זה דבר שאי אפשר להחזיר אחורה.
בקשר למה שכתבו פה - "המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" - זה לא סותר.
אם ברגעים שפגעו בי שתקתי ולא עניתי בחזרה - זה כבר נקרא שהעברתי על מידותי, אבל לסלוח מכל הלב זה כבר לא קשור ללהעביר על המידות לדעתי.
וכמו שכתבו לפני - להשתדל לסלוח זה צעד גדול בפני עצמו - יש אנשים שכל שנה מחדש אני מנסה לסלוח להם, ואני מבטיחה לעצמי שהצלחתי לסלוח, אבל כשעולה אשכול כזה ואני נזכרת בהם, אני מבינה שהסליחה עדיין לא שלמה ושגם השנה אני אצטרך לנסות ולסלוח...

 

[לשם שינוי]

עצתה של נעמי יעילה מאד ומנסיון.
בפעמים שנפגעתי קשות ממשהיא, ישבתי וכתבתי לה מכתב.
ממש מכתב עבורה מנוסח הכולל את כל הרגשותי ותחושותי, את כל התיסכול ומה הרגשתי עם כל תגובה שלה. מה הכי פגע בי ומה פחות. לפעמים מכתב כזה יכל להתפרס ע"פ 5 עמ' A4!!!

לרוב אחרי כתיבת המכתב לא ראיתי כל צורך לשלוח אותו. הרגשתי שסלחתי.

יצויין שאת המכתבים לא כתבתי כדי לסלוח אלא כדי באמת להעביר את המסר לפוגעת.
אח"כ כבר למדתי שזה לאו דווקא יעבור הלאה. והייתי כותבת לפעמים רק בכדי לסלוח.

ואחרי שעובר עוד טיפת זמן אני כבר מסוגלת לקרוא את המכתבים ולחייך.

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!
מעריכה מאד,
לשם שינוי

 

[Looooona]

אני באמת אנסה ליישם את זה!
נראה אולי הוא עוד יתפרסם כאן...

 

[אלף ריש]

אם את באמת רוצה לסלוח ולשכוח
-תתפללי על זה..!
-זו עצה שתמיד עוזרת!

בהצלחה!

 

[יעלולה]

העצה לכתוב מכתב ולא לשלוח מאוד עוזרת.
השתתפתי בקורס תרפיה בכתיבה של לאה פריד, ובאחד השיעורים היה עלינו לכתוב מכתב למישהו שפגע בנו וזה עדיין מאוד כואב לנו (בלי לשלוח לו באמ&#1514, אח"כ לכתוב מכתב חזרה בשמו, בו הפוגע מפרט את מניעיו ועוד... כאן נדרשה מידה רבה של לדון לכף זכות ויצירתיות.
ותתפלאי לשמוע שזה היה מדהים ברמות לא נורמליות. אחרי שפרקנו מה שהיה לנו בלב, וקראנו את תגובה הפוגע, התחושות הקשות של כעס, פגיעה, ניצול מרמור וכדומה ירדו לרמות נמוכות מאוד. ומכאן הדרך לסליחה אמיתית קלה יותר.

נ.ב. בשנות היסודי היתה לי מורה שהעירה לי בצורה מאוד פוגעת ואני החלטתי בליבי שלה אני לא סולחת.
גדלתי, התבגרתי ופתאום בשנות התיכון היכתה בי ההכרה, רגע איך אני אומרת בק"ש שעל המיטה "הריני מוחלת וסולחת לכל מי שהכעיס והקניט אותי..." והחלטתי שזה שקר גמור לומר זאת והפסקתי לומר.
בסמינר כבר הבנתי שבעצם אי האמירה אני מענישה את עצמי, ובכדי לומר שוב את הק"ש על כל הנוסח כמו שצריך פשוט מחלתי לה בליבי בלב שלם, אם כי את רואה שהתהליך לקח כמה שנים טובות.

 

[יעל]

מנסיוני, הזמן מרכך את התחושות הקשות וגם רואים שמי שהפסיד הוא האדם שלא עבד על מידותיו.

כמה שזה נכון....

 

[אושר]

חשבי שכל הנ"ל- זה כמו התעמלות ללב. שריר רפוי שמנסים לחזק צריך לעבוד עליו עוד ועוד ועוד, זה לא "זבנג וגמרנו". ככל שתאמני את עצמך לחשוב שוב ושוב שהצער הזה נגזר עליך משמים, אף אחד לא היה מונע את זה אם ה' גזר ורחמנות על הבן אדם שהוא השליח- אז ה"לב" מתאמן בלסלוח, ובסוף זה יקרה. הזמן גם מרפא, אבל ההתאמנויות האלה מרפאות חזק יותר.
אלו דברים (או רוח הדברי&#1501 ששמעתי מאנשים שנעשו להם עוולות כואבות מאוד מאוד (כמקרי גרושין וכד') והצליחו לסלוח ואפילו להבין את השני.

 

[RacheliArt]

מנסיון...לעתים לאחר שנים מגלים שבעצם הפגיעה בך גרמה לך להפוך לבנאדם טוב ורגיש יותר.

 

[תרצה]

קראתי את כל התגובות כאן. ברגע הראשון רציתי להוסיף את נסיוני בעניין כנפגעת (10 שנים לקח לי למחול בלב שלם, וזאת לאחר תפילה ובקשה מה' שיעזור לי לסלוח, כי לא רוצה שמשהו אחר יענש בגלל הקפדתי, וגם התחזקות באמונה - הכל מאת ה', ומי שנשלח להיות שליח לצערני שיעשה את חשבון נפשו שלו.) אבל פתאום עלתה לי מחשבה חדשה - הפוכה: אולי האשכול הזה בא לעורר אותנו שנעשה קצת חשבון נפש - שמא יש בעולם משהו המתהלך פגוע ממני? (נכון שאני אף פעם לא גורמת רעה לזולתי בכוונה תחילה... גם מי שפגע בי לא חשב שהוא עשה מעשה מחפיר.)