איך אפשר לסלוח באמת?

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מאמינה שכולכם נתקלתם במצב בו בינכם לבין הלקוח התגלעו חילוקי דעות
את הסיפור שלי אין לי צורך לפרט הוא היה מזמן עבר נשכח ו...נסלח

נסלח? אז זהו שלא ממש.. חשבתי שסלחתי
אבל סיפור ששמעתי לאחרונה ועוד מקרה שקראתי גרמו לי לחשוב על זה שוב..
עדיין יכולה לרבוץ על הבנאדם ההקפדה שלי כי עדיין כשאני נזכרת במקרה ההוא עולה לי תחושת התסכול..
תכלס הבנאדם לא התנצל על כל עוגמת הנפש שנגרמה לי.. ועדיין גם לא שילם את כל מה שהוא חייב לי..
אבל עכשיו במרחק של זמן.. הכסף הזה גם לא מעניין אותי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור גם אם הוא ישלם לי את מה שהוא חייב אי אפשר לפצות על עגמת הנפש ההיא..

אני ממש לא רוצה להקפיד על הבנאדם אבל קשה לי!

בימים האלו של בין המצרים ולקראת הימים הנוראים כשמחפשים לעבוד על 'בן אדם לחברו' אני מרגישה את זה ביתר שאת (יצוין שהמקרה קרה לפני למעלה משנה שחשבתי שרק ב'עידנא דריתחא' הסיפור מתסכל אותי) אני רוצה לסלוח אני רוצה לשכוח אבל.... מרגישה שזה בלתי אפשרי

מישהו נתקל במצב דומה? למישהו יש בכלל סוג של עצה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אשרייך צדיקה.
עצם הרצון שלך למחול ולהידמות במידותייך למידותיו של הקב"ה כבר יש בזה תיקון גדול.

אני אישית התמודדתי עם מצבים כאלה בעבר (לאו דווקא עם לקוחות) וקרה פעם שהתקשרתי לאדם שפעל נגדי וגרם לי נזק וביקשתי ממנו סליחה לקראת יום כיפור.
וישנו אדם שלווה ממני סכומים גדולים ועד היום לא פרע את חובו בעזות מצח, ובמשך זמן רב היה לי קשה מאוד אבל היום כבר לא כואב לי ואני רק מרחם עליו.

העצה היחידה זה להשליך את יהבנו על הקב"ה ולדעת שכשמישהו מצער אותנו הוא עושה את זה כשליח של הקב"ה. ולבקש מה' בתפילה שישלח לנו שמחה ושפע ושנהיה תלויים רק בו ולא בבשר ודם.

מנסיוני, הזמן מרכך את התחושות הקשות וגם רואים שמי שהפסיד הוא האדם שלא עבד על מידותיו.

שפע ברכה והצלכה בכל העניינים
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
עצם זה שאת מנסה לסלוח ולשכוח, זה כבר דבר גדול, ומעיד על כך שאת אדם טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הסיפור בהבית שלנו הכניס אותכם ללחץ? אני לא בטוח שככה זה הולך, כנראה ששם היא לא התייאשה עדיין מהחוב, אבל אם מוחלים על הכסף, לבנו אינו ברשותנו, ובעז"ה לא ינזקו מההקפדה שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אין לי עצה. יש לי פיתוי (שעבד אצלי טוב):
המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו. זה פשוט משתלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שמתי לב שמבלי לראות את דבריו של shia
כתבתי בערך מה שהוא כתב בשורה הראשונה שלו
אולי זה אומר משהו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מאן דאמר הסיפור ב'הבית שלנו' היה ככה הפוש האחרון....
shia לגבי הזמן שעושה את שלו גם אני חשבתי כך אבל עבר זמן עברה תקופה ועדיין זה כואב..
לגבי הלשלוח לו מכתב עם סליחה זה רעיון חדש שאני לגמרי צריכה לעכל אותו (כאילו לבקש סליחה על זה שאני עדיין מקפידה עליו?)
yoni תודה על העידוד
בי זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות
(אולי להוציא את התסכול כאן זה חלק מהדרך להתגבר על זה..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תכתבי לו מכתב שאת סולחת. או להפך כמה את מתוסכלת ורוצה לסלוח ואת כל הכאב.
אבל אל תשלחי את זה.
זה עובד. מנקה את הלב ופתאום הרבה יותר קל לסלוח.

אשרייך צדיקה! מקנאה בך!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
קטונתי מלתת עצות בעניינים רוחניים.

רק שיתפתי אותך במשהו שאני עשיתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
תודה שהעלת את הנושא!!
זה קרה לי עם אחת שפגעה בי בצורה מגעילה (תסלחי לי על ההגדרה)
והיא ממשיכה לפגוע בצורה של חוסר טקט מינימלי...
והמקרה המסוים קרה לפני שנתים... ואני רוצה לסלוח לה
בלב שלם אבל קשה לי...
ומה שכתבו שהזמן עושה את שלו זה נכון! אני פחות כועסת עליה היום מאשר שנה שעברה...
אני מאחלת לך ולעצמי שתצליחי למחול בלב שלם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
דבר אחד שכדאי לך לעשות עם עצמך שיעזור לך להתמודד עם התסכול הוא לעבד את הכאב.
דהיינו, "לפרוט את המקרה לפרוטות" ולגעת בנקודות הרגישות. לנתח ולאבחן מה הכי כאב בכל הסיפור ולאמן את עצמך להתגבר עליו כדי שבפעם הבאה שתגיעי למצב דומה תהיי רגועה יותר ותחת שליטה, ולא תאבדי עשתונות.
אחרי שתראי גם מה המקום הפגיע ביותר אצלך יקל לך לסלוח כי העוול שנעשה לך יהיה מתומצת יותר ומרוכז יותר, וללא התוספות שנוספו לו במשך הזמן...
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י T and A;288887:
תודה שהעלת את הנושא!!
זה קרה לי עם אחת שפגעה בי בצורה מגעילה (תסלחי לי על ההגדרה)
והיא ממשיכה לפגוע בצורה של חוסר טקט מינימלי...
והמקרה המסוים קרה לפני שנתים... ואני רוצה לסלוח לה
בלב שלם אבל קשה לי...
ומה שכתבו שהזמן עושה את שלו זה נכון! אני פחות כועסת עליה היום מאשר שנה שעברה...
אני מאחלת לך ולעצמי שתצליחי למחול בלב שלם...

הסתכלתי לרגע אם זו אני שכתבתי את ההודעה הזו ואני רק לא זוכרת...
בדיוק אותו דבר קרה גם לי והיום אני לא כועסת. אני רק מרחמת עליה שאין לה טקט, זה דבר כ"כ נחוץ בחיים.
לדעתי זה ממש כמו לכבס בגד לבן שנהיה עליו כתם - ככל שהזמן עובר הכתם דוהה, אבל נשאר סימן - זה דבר שאי אפשר להחזיר אחורה.
בקשר למה שכתבו פה - "המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" - זה לא סותר.
אם ברגעים שפגעו בי שתקתי ולא עניתי בחזרה - זה כבר נקרא שהעברתי על מידותי, אבל לסלוח מכל הלב זה כבר לא קשור ללהעביר על המידות לדעתי.
וכמו שכתבו לפני - להשתדל לסלוח זה צעד גדול בפני עצמו - יש אנשים שכל שנה מחדש אני מנסה לסלוח להם, ואני מבטיחה לעצמי שהצלחתי לסלוח, אבל כשעולה אשכול כזה ואני נזכרת בהם, אני מבינה שהסליחה עדיין לא שלמה ושגם השנה אני אצטרך לנסות ולסלוח...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
עצתה של נעמי יעילה מאד ומנסיון.
בפעמים שנפגעתי קשות ממשהיא, ישבתי וכתבתי לה מכתב.
ממש מכתב עבורה מנוסח הכולל את כל הרגשותי ותחושותי, את כל התיסכול ומה הרגשתי עם כל תגובה שלה. מה הכי פגע בי ומה פחות. לפעמים מכתב כזה יכל להתפרס ע"פ 5 עמ' A4!!!

לרוב אחרי כתיבת המכתב לא ראיתי כל צורך לשלוח אותו. הרגשתי שסלחתי.

יצויין שאת המכתבים לא כתבתי כדי לסלוח אלא כדי באמת להעביר את המסר לפוגעת.
אח"כ כבר למדתי שזה לאו דווקא יעבור הלאה. והייתי כותבת לפעמים רק בכדי לסלוח.

ואחרי שעובר עוד טיפת זמן אני כבר מסוגלת לקרוא את המכתבים ולחייך.

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!
מעריכה מאד,
לשם שינוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני באמת אנסה ליישם את זה!
נראה אולי הוא עוד יתפרסם כאן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אם את באמת רוצה לסלוח ולשכוח
-תתפללי על זה..!
-זו עצה שתמיד עוזרת!

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
העצה לכתוב מכתב ולא לשלוח מאוד עוזרת.
השתתפתי בקורס תרפיה בכתיבה של לאה פריד, ובאחד השיעורים היה עלינו לכתוב מכתב למישהו שפגע בנו וזה עדיין מאוד כואב לנו (בלי לשלוח לו באמת), אח"כ לכתוב מכתב חזרה בשמו, בו הפוגע מפרט את מניעיו ועוד... כאן נדרשה מידה רבה של לדון לכף זכות ויצירתיות.
ותתפלאי לשמוע שזה היה מדהים ברמות לא נורמליות. אחרי שפרקנו מה שהיה לנו בלב, וקראנו את תגובה הפוגע, התחושות הקשות של כעס, פגיעה, ניצול מרמור וכדומה ירדו לרמות נמוכות מאוד. ומכאן הדרך לסליחה אמיתית קלה יותר.

נ.ב. בשנות היסודי היתה לי מורה שהעירה לי בצורה מאוד פוגעת ואני החלטתי בליבי שלה אני לא סולחת.
גדלתי, התבגרתי ופתאום בשנות התיכון היכתה בי ההכרה, רגע איך אני אומרת בק"ש שעל המיטה "הריני מוחלת וסולחת לכל מי שהכעיס והקניט אותי..." והחלטתי שזה שקר גמור לומר זאת והפסקתי לומר.
בסמינר כבר הבנתי שבעצם אי האמירה אני מענישה את עצמי, ובכדי לומר שוב את הק"ש על כל הנוסח כמו שצריך פשוט מחלתי לה בליבי בלב שלם, אם כי את רואה שהתהליך לקח כמה שנים טובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מנסיוני, הזמן מרכך את התחושות הקשות וגם רואים שמי שהפסיד הוא האדם שלא עבד על מידותיו.
כמה שזה נכון....
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
חשבי שכל הנ"ל- זה כמו התעמלות ללב. שריר רפוי שמנסים לחזק צריך לעבוד עליו עוד ועוד ועוד, זה לא "זבנג וגמרנו". ככל שתאמני את עצמך לחשוב שוב ושוב שהצער הזה נגזר עליך משמים, אף אחד לא היה מונע את זה אם ה' גזר ורחמנות על הבן אדם שהוא השליח- אז ה"לב" מתאמן בלסלוח, ובסוף זה יקרה. הזמן גם מרפא, אבל ההתאמנויות האלה מרפאות חזק יותר.
אלו דברים (או רוח הדברים) ששמעתי מאנשים שנעשו להם עוולות כואבות מאוד מאוד (כמקרי גרושין וכד') והצליחו לסלוח ואפילו להבין את השני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מנסיון...לעתים לאחר שנים מגלים שבעצם הפגיעה בך גרמה לך להפוך לבנאדם טוב ורגיש יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
קראתי את כל התגובות כאן. ברגע הראשון רציתי להוסיף את נסיוני בעניין כנפגעת (10 שנים לקח לי למחול בלב שלם, וזאת לאחר תפילה ובקשה מה' שיעזור לי לסלוח, כי לא רוצה שמשהו אחר יענש בגלל הקפדתי, וגם התחזקות באמונה - הכל מאת ה', ומי שנשלח להיות שליח לצערני שיעשה את חשבון נפשו שלו.) אבל פתאום עלתה לי מחשבה חדשה - הפוכה: אולי האשכול הזה בא לעורר אותנו שנעשה קצת חשבון נפש - שמא יש בעולם משהו המתהלך פגוע ממני? (נכון שאני אף פעם לא גורמת רעה לזולתי בכוונה תחילה... גם מי שפגע בי לא חשב שהוא עשה מעשה מחפיר.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה אני סופגת ביקורת בלתי נגמרת מאמא שלי.
על ההתנהלות שלי. על כך שאני לא מספיק טובה\מאורגנת\זריזה ובעיקר על כך שאני מתנהגת בחוסר שיקול דעת.

גם היום אחרי שהתחתנתי ויש לי בית ומשפחה משל עצמי עדיין הביקורת ממשיכה. וכל ביקורת כזאת גורמת לי לריסוק פנימי של הנפש.

השאלה שלי איך אני מצליחה להתנתק רגשית שהביקורת לא תפריע לי.

אני יודעת ש:
-- הבעיה היא לא בי, אני טובה כמו שאני, וגם אם יש דברים שטעונים שיפור זה לא קשור לביקורת.
-- זו השלכה של החסרונות שלה, וסוג של שליטה.
אבל אני לא מצליחה להשתחרר רגשית.

פתרונות כמו לנתק קשר לא רלוונטי כי:
-- אם הייתי מצליחה להתנתק רגשית אז לא היה מפריע לי הביקורת. הבעיה היא שבתוכי אני כל הזמן צריכה לקבל אישור שאני כן בסדר, אז זו הסיבה שאני לא מסוגלת לא לענות לה לטלפון.
חוץ ממה שהביקורת תהיה קטלנית על זה שאני לא עונה........

עברתי על האשכולות של נרקיסיזם, [לא בטוחה שהמקרה שלי הוא אכן נרקסיזם אבל חיפשתי שם תובנות] ולא מצאתי פתרון איך ליצור לעצמי חומת הגנה וניתוק רגשי.

כשקראתי את הסיפור המדהים הזה פשוט בכיתי בכל הפרקים הראשונים...........
אני לא באותה סיטואציה, אבל הניתוק של ההורים שלא רואים את הילדה שלהם והקשיים שהיא חווה גמר אותי.
ובהזדמנות @הודיה לוי תודה ענקית על הסיפור. בפרט על הפרקים הראשונים, זיהיתי את עצמי שם בכל סיטואציה.
אני לא יכולה להגיב שם אז מגיבה מכאן.
שלום
יש לי יד בן 5 חכם ורגיש וממש רוצה להיות הכי טוב, הוא מאד משתדללל
אבל יש לו משהו שמפריע לו וזה הקשב וריכוז שבא עם תנועתיות יתר ואימפולסיביות
נוירולוג פסיכיאטר ראה אותו בעוד הוא מתלהב מאדד מהביקור בעקבות זה הוא גם באמת זז הרבה וקם מהכיסא והלך לשם וחזר וכו וכו, באותו ביקור
כנראה זה היה ממש מרגש בשבילו, ונוירולוג פסיכיאטר רשם לו ריספונד

מצד אחד אני רוצה לעזור לו כי הקש״ר אצלו בא עם בעיות חברתיות ותזוזה רבה שמפריעה לגננת והוא מקבל בעקבות זה ביקורת ועונשים
מצד שני לא יצא לי לשמוע על ילד בן 5 שכבר לוקח ריספונד, זה מלחיץ אותי שזה ישפיע עליו לרעה במצב רוח בעוד אני מרגישה שלא בהכרח הוא צריך את זה כל שעות היום
יש שעות שהוא יושב רגוע עם ספרים ומשחקים אבל ייתכן ובגן הקושי יותר מורגש
אני לא נגד ריטלין ודומיו. אני מכירה את הריטלין על בשרי :)
אבל אני יודעת שריספונד הוא כדור פסיכיאטרי לדברים מורכבים יותר כמו חרדות וכפייתיות ומרגיש לי שהתרופה הזו מוגזמת בשבילו.

רק אומר שוב, שאני כן רוצה לעזור לו בכל דרך שאני יכולה כי הוא כן מתמודד, וריטלין לא נותנים לילד בגיל 5 (רק בגיל 6)
ריטלין מקובל עלי 100% אבל תרופה פסיכיאטרית קצת מלחיץ אותי

הייתי שמחה לשמוע חוויות או דעות שלכם בעניין ובעיקר אשמח לשמוע גם בעלי ניסיון עם זה
איך זה משפיע על הילד שלכם? למה החלטתם שזה מה שמתאים לו והוא חייב את זה כתרופה מרגיעה לקש״ר
תודה על העזרה!!
אני רוצה לשתף בחוויהקשה פאנית שהומלצה כאן, ועשיתי אצלה פאה.

השקעתי סכום משמעותי, אבל כבר מהיום הראשון הפאה לא ישבה טוב על הראש.
יצאו ממנה חוטים, היא הייתה זזה לי ונופלת, השביל התחיל להינשר ממש בתחילת השימוש, ובכל לבישה משהו אחר היה מתקלקל.
בשיא, הלייס עצמו חצי נפרד מהפאה.

כבר בשבע ברכות הייתי אצלה, בכל פעם היא תיקנה חלק אחד אבל התעלמה מנקודות אחרות, למרות שכתבתי לה אותן במפורש.
תוך חודש השיער התבהר, הרשת התבררה כקטנה מידי, הפאה לחצה בצורה כואבת, ועדיין המשיכה להחליק מהראש.

במהלך כל התקופה היה כמעט בלתי אפשרי לתאם איתה. היא הייתה זמינה רק בשעות ספיציפיות, למרות שבזמן ההזמנה אמרתי שאני עובדת והיא התחייבה להיות זמינה גם בערבים.
בנוסף, היו פעמים שענתה בטון אגרסיבי ולא נעים.

הכי מתסכל הוא שכל השנה כמעט לא השתמשתי בפאה כי לא הייתי מרוצה מהטיפול ומהמצב שלה, ועכשיו כשאני פונה שוב היא אומרת שהאחריות נגמרה. ב

כרגע אני לא יכולה ללבוש את הפאה יותר מ10 דקות - היא נופלת, הלייס קרוע מהצד וחוטים ממשיכים לצאת - ואני מרגישה אבודה .

מה אפשר לעשות?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה