איך אפשר לסלוח באמת?

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני מאמינה שכולכם נתקלתם במצב בו בינכם לבין הלקוח התגלעו חילוקי דעות
את הסיפור שלי אין לי צורך לפרט הוא היה מזמן עבר נשכח ו...נסלח

נסלח? אז זהו שלא ממש.. חשבתי שסלחתי
אבל סיפור ששמעתי לאחרונה ועוד מקרה שקראתי גרמו לי לחשוב על זה שוב..
עדיין יכולה לרבוץ על הבנאדם ההקפדה שלי כי עדיין כשאני נזכרת במקרה ההוא עולה לי תחושת התסכול..
תכלס הבנאדם לא התנצל על כל עוגמת הנפש שנגרמה לי.. ועדיין גם לא שילם את כל מה שהוא חייב לי..
אבל עכשיו במרחק של זמן.. הכסף הזה גם לא מעניין אותי אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור גם אם הוא ישלם לי את מה שהוא חייב אי אפשר לפצות על עגמת הנפש ההיא..

אני ממש לא רוצה להקפיד על הבנאדם אבל קשה לי!

בימים האלו של בין המצרים ולקראת הימים הנוראים כשמחפשים לעבוד על 'בן אדם לחברו' אני מרגישה את זה ביתר שאת (יצוין שהמקרה קרה לפני למעלה משנה שחשבתי שרק ב'עידנא דריתחא' הסיפור מתסכל אותי) אני רוצה לסלוח אני רוצה לשכוח אבל.... מרגישה שזה בלתי אפשרי

מישהו נתקל במצב דומה? למישהו יש בכלל סוג של עצה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
אשרייך צדיקה.
עצם הרצון שלך למחול ולהידמות במידותייך למידותיו של הקב"ה כבר יש בזה תיקון גדול.

אני אישית התמודדתי עם מצבים כאלה בעבר (לאו דווקא עם לקוחות) וקרה פעם שהתקשרתי לאדם שפעל נגדי וגרם לי נזק וביקשתי ממנו סליחה לקראת יום כיפור.
וישנו אדם שלווה ממני סכומים גדולים ועד היום לא פרע את חובו בעזות מצח, ובמשך זמן רב היה לי קשה מאוד אבל היום כבר לא כואב לי ואני רק מרחם עליו.

העצה היחידה זה להשליך את יהבנו על הקב"ה ולדעת שכשמישהו מצער אותנו הוא עושה את זה כשליח של הקב"ה. ולבקש מה' בתפילה שישלח לנו שמחה ושפע ושנהיה תלויים רק בו ולא בבשר ודם.

מנסיוני, הזמן מרכך את התחושות הקשות וגם רואים שמי שהפסיד הוא האדם שלא עבד על מידותיו.

שפע ברכה והצלכה בכל העניינים
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
עצם זה שאת מנסה לסלוח ולשכוח, זה כבר דבר גדול, ומעיד על כך שאת אדם טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
הסיפור בהבית שלנו הכניס אותכם ללחץ? אני לא בטוח שככה זה הולך, כנראה ששם היא לא התייאשה עדיין מהחוב, אבל אם מוחלים על הכסף, לבנו אינו ברשותנו, ובעז"ה לא ינזקו מההקפדה שלנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
אין לי עצה. יש לי פיתוי (שעבד אצלי טוב):
המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו. זה פשוט משתלם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
שמתי לב שמבלי לראות את דבריו של shia
כתבתי בערך מה שהוא כתב בשורה הראשונה שלו
אולי זה אומר משהו...
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
מאן דאמר הסיפור ב'הבית שלנו' היה ככה הפוש האחרון....
shia לגבי הזמן שעושה את שלו גם אני חשבתי כך אבל עבר זמן עברה תקופה ועדיין זה כואב..
לגבי הלשלוח לו מכתב עם סליחה זה רעיון חדש שאני לגמרי צריכה לעכל אותו (כאילו לבקש סליחה על זה שאני עדיין מקפידה עליו?)
yoni תודה על העידוד
בי זה בדיוק מה שאני מנסה לעשות
(אולי להוציא את התסכול כאן זה חלק מהדרך להתגבר על זה..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
תכתבי לו מכתב שאת סולחת. או להפך כמה את מתוסכלת ורוצה לסלוח ואת כל הכאב.
אבל אל תשלחי את זה.
זה עובד. מנקה את הלב ופתאום הרבה יותר קל לסלוח.

אשרייך צדיקה! מקנאה בך!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
קטונתי מלתת עצות בעניינים רוחניים.

רק שיתפתי אותך במשהו שאני עשיתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
תודה שהעלת את הנושא!!
זה קרה לי עם אחת שפגעה בי בצורה מגעילה (תסלחי לי על ההגדרה)
והיא ממשיכה לפגוע בצורה של חוסר טקט מינימלי...
והמקרה המסוים קרה לפני שנתים... ואני רוצה לסלוח לה
בלב שלם אבל קשה לי...
ומה שכתבו שהזמן עושה את שלו זה נכון! אני פחות כועסת עליה היום מאשר שנה שעברה...
אני מאחלת לך ולעצמי שתצליחי למחול בלב שלם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
דבר אחד שכדאי לך לעשות עם עצמך שיעזור לך להתמודד עם התסכול הוא לעבד את הכאב.
דהיינו, "לפרוט את המקרה לפרוטות" ולגעת בנקודות הרגישות. לנתח ולאבחן מה הכי כאב בכל הסיפור ולאמן את עצמך להתגבר עליו כדי שבפעם הבאה שתגיעי למצב דומה תהיי רגועה יותר ותחת שליטה, ולא תאבדי עשתונות.
אחרי שתראי גם מה המקום הפגיע ביותר אצלך יקל לך לסלוח כי העוול שנעשה לך יהיה מתומצת יותר ומרוכז יותר, וללא התוספות שנוספו לו במשך הזמן...
בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
נכתב ע"י T and A;288887:
תודה שהעלת את הנושא!!
זה קרה לי עם אחת שפגעה בי בצורה מגעילה (תסלחי לי על ההגדרה)
והיא ממשיכה לפגוע בצורה של חוסר טקט מינימלי...
והמקרה המסוים קרה לפני שנתים... ואני רוצה לסלוח לה
בלב שלם אבל קשה לי...
ומה שכתבו שהזמן עושה את שלו זה נכון! אני פחות כועסת עליה היום מאשר שנה שעברה...
אני מאחלת לך ולעצמי שתצליחי למחול בלב שלם...

הסתכלתי לרגע אם זו אני שכתבתי את ההודעה הזו ואני רק לא זוכרת...
בדיוק אותו דבר קרה גם לי והיום אני לא כועסת. אני רק מרחמת עליה שאין לה טקט, זה דבר כ"כ נחוץ בחיים.
לדעתי זה ממש כמו לכבס בגד לבן שנהיה עליו כתם - ככל שהזמן עובר הכתם דוהה, אבל נשאר סימן - זה דבר שאי אפשר להחזיר אחורה.
בקשר למה שכתבו פה - "המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו" - זה לא סותר.
אם ברגעים שפגעו בי שתקתי ולא עניתי בחזרה - זה כבר נקרא שהעברתי על מידותי, אבל לסלוח מכל הלב זה כבר לא קשור ללהעביר על המידות לדעתי.
וכמו שכתבו לפני - להשתדל לסלוח זה צעד גדול בפני עצמו - יש אנשים שכל שנה מחדש אני מנסה לסלוח להם, ואני מבטיחה לעצמי שהצלחתי לסלוח, אבל כשעולה אשכול כזה ואני נזכרת בהם, אני מבינה שהסליחה עדיין לא שלמה ושגם השנה אני אצטרך לנסות ולסלוח...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
עצתה של נעמי יעילה מאד ומנסיון.
בפעמים שנפגעתי קשות ממשהיא, ישבתי וכתבתי לה מכתב.
ממש מכתב עבורה מנוסח הכולל את כל הרגשותי ותחושותי, את כל התיסכול ומה הרגשתי עם כל תגובה שלה. מה הכי פגע בי ומה פחות. לפעמים מכתב כזה יכל להתפרס ע"פ 5 עמ' A4!!!

לרוב אחרי כתיבת המכתב לא ראיתי כל צורך לשלוח אותו. הרגשתי שסלחתי.

יצויין שאת המכתבים לא כתבתי כדי לסלוח אלא כדי באמת להעביר את המסר לפוגעת.
אח"כ כבר למדתי שזה לאו דווקא יעבור הלאה. והייתי כותבת לפעמים רק בכדי לסלוח.

ואחרי שעובר עוד טיפת זמן אני כבר מסוגלת לקרוא את המכתבים ולחייך.

מקווה שעזרתי.

בהצלחה!
מעריכה מאד,
לשם שינוי
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
אני באמת אנסה ליישם את זה!
נראה אולי הוא עוד יתפרסם כאן...
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
אם את באמת רוצה לסלוח ולשכוח
-תתפללי על זה..!
-זו עצה שתמיד עוזרת!

בהצלחה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #16
העצה לכתוב מכתב ולא לשלוח מאוד עוזרת.
השתתפתי בקורס תרפיה בכתיבה של לאה פריד, ובאחד השיעורים היה עלינו לכתוב מכתב למישהו שפגע בנו וזה עדיין מאוד כואב לנו (בלי לשלוח לו באמת), אח"כ לכתוב מכתב חזרה בשמו, בו הפוגע מפרט את מניעיו ועוד... כאן נדרשה מידה רבה של לדון לכף זכות ויצירתיות.
ותתפלאי לשמוע שזה היה מדהים ברמות לא נורמליות. אחרי שפרקנו מה שהיה לנו בלב, וקראנו את תגובה הפוגע, התחושות הקשות של כעס, פגיעה, ניצול מרמור וכדומה ירדו לרמות נמוכות מאוד. ומכאן הדרך לסליחה אמיתית קלה יותר.

נ.ב. בשנות היסודי היתה לי מורה שהעירה לי בצורה מאוד פוגעת ואני החלטתי בליבי שלה אני לא סולחת.
גדלתי, התבגרתי ופתאום בשנות התיכון היכתה בי ההכרה, רגע איך אני אומרת בק"ש שעל המיטה "הריני מוחלת וסולחת לכל מי שהכעיס והקניט אותי..." והחלטתי שזה שקר גמור לומר זאת והפסקתי לומר.
בסמינר כבר הבנתי שבעצם אי האמירה אני מענישה את עצמי, ובכדי לומר שוב את הק"ש על כל הנוסח כמו שצריך פשוט מחלתי לה בליבי בלב שלם, אם כי את רואה שהתהליך לקח כמה שנים טובות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
מנסיוני, הזמן מרכך את התחושות הקשות וגם רואים שמי שהפסיד הוא האדם שלא עבד על מידותיו.
כמה שזה נכון....
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
חשבי שכל הנ"ל- זה כמו התעמלות ללב. שריר רפוי שמנסים לחזק צריך לעבוד עליו עוד ועוד ועוד, זה לא "זבנג וגמרנו". ככל שתאמני את עצמך לחשוב שוב ושוב שהצער הזה נגזר עליך משמים, אף אחד לא היה מונע את זה אם ה' גזר ורחמנות על הבן אדם שהוא השליח- אז ה"לב" מתאמן בלסלוח, ובסוף זה יקרה. הזמן גם מרפא, אבל ההתאמנויות האלה מרפאות חזק יותר.
אלו דברים (או רוח הדברים) ששמעתי מאנשים שנעשו להם עוולות כואבות מאוד מאוד (כמקרי גרושין וכד') והצליחו לסלוח ואפילו להבין את השני.
 
  • הוסף לסימניות
  • #19
מנסיון...לעתים לאחר שנים מגלים שבעצם הפגיעה בך גרמה לך להפוך לבנאדם טוב ורגיש יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #20
קראתי את כל התגובות כאן. ברגע הראשון רציתי להוסיף את נסיוני בעניין כנפגעת (10 שנים לקח לי למחול בלב שלם, וזאת לאחר תפילה ובקשה מה' שיעזור לי לסלוח, כי לא רוצה שמשהו אחר יענש בגלל הקפדתי, וגם התחזקות באמונה - הכל מאת ה', ומי שנשלח להיות שליח לצערני שיעשה את חשבון נפשו שלו.) אבל פתאום עלתה לי מחשבה חדשה - הפוכה: אולי האשכול הזה בא לעורר אותנו שנעשה קצת חשבון נפש - שמא יש בעולם משהו המתהלך פגוע ממני? (נכון שאני אף פעם לא גורמת רעה לזולתי בכוונה תחילה... גם מי שפגע בי לא חשב שהוא עשה מעשה מחפיר.)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אשכולות דומים

מאז שאני זוכרת את עצמי כילדה אני סופגת ביקורת בלתי נגמרת מאמא שלי.
על ההתנהלות שלי. על כך שאני לא מספיק טובה\מאורגנת\זריזה ובעיקר על כך שאני מתנהגת בחוסר שיקול דעת.

גם היום אחרי שהתחתנתי ויש לי בית ומשפחה משל עצמי עדיין הביקורת ממשיכה. וכל ביקורת כזאת גורמת לי לריסוק פנימי של הנפש.

השאלה שלי איך אני מצליחה להתנתק רגשית שהביקורת לא תפריע לי.

אני יודעת ש:
-- הבעיה היא לא בי, אני טובה כמו שאני, וגם אם יש דברים שטעונים שיפור זה לא קשור לביקורת.
-- זו השלכה של החסרונות שלה, וסוג של שליטה.
אבל אני לא מצליחה להשתחרר רגשית.

פתרונות כמו לנתק קשר לא רלוונטי כי:
-- אם הייתי מצליחה להתנתק רגשית אז לא היה מפריע לי הביקורת. הבעיה היא שבתוכי אני כל הזמן צריכה לקבל אישור שאני כן בסדר, אז זו הסיבה שאני לא מסוגלת לא לענות לה לטלפון.
חוץ ממה שהביקורת תהיה קטלנית על זה שאני לא עונה........

עברתי על האשכולות של נרקיסיזם, [לא בטוחה שהמקרה שלי הוא אכן נרקסיזם אבל חיפשתי שם תובנות] ולא מצאתי פתרון איך ליצור לעצמי חומת הגנה וניתוק רגשי.

כשקראתי את הסיפור המדהים הזה פשוט בכיתי בכל הפרקים הראשונים...........
אני לא באותה סיטואציה, אבל הניתוק של ההורים שלא רואים את הילדה שלהם והקשיים שהיא חווה גמר אותי.
ובהזדמנות @הודיה לוי תודה ענקית על הסיפור. בפרט על הפרקים הראשונים, זיהיתי את עצמי שם בכל סיטואציה.
אני לא יכולה להגיב שם אז מגיבה מכאן.
שלום
יש לי יד בן 5 חכם ורגיש וממש רוצה להיות הכי טוב, הוא מאד משתדללל
אבל יש לו משהו שמפריע לו וזה הקשב וריכוז שבא עם תנועתיות יתר ואימפולסיביות
נוירולוג פסיכיאטר ראה אותו בעוד הוא מתלהב מאדד מהביקור בעקבות זה הוא גם באמת זז הרבה וקם מהכיסא והלך לשם וחזר וכו וכו, באותו ביקור
כנראה זה היה ממש מרגש בשבילו, ונוירולוג פסיכיאטר רשם לו ריספונד

מצד אחד אני רוצה לעזור לו כי הקש״ר אצלו בא עם בעיות חברתיות ותזוזה רבה שמפריעה לגננת והוא מקבל בעקבות זה ביקורת ועונשים
מצד שני לא יצא לי לשמוע על ילד בן 5 שכבר לוקח ריספונד, זה מלחיץ אותי שזה ישפיע עליו לרעה במצב רוח בעוד אני מרגישה שלא בהכרח הוא צריך את זה כל שעות היום
יש שעות שהוא יושב רגוע עם ספרים ומשחקים אבל ייתכן ובגן הקושי יותר מורגש
אני לא נגד ריטלין ודומיו. אני מכירה את הריטלין על בשרי :)
אבל אני יודעת שריספונד הוא כדור פסיכיאטרי לדברים מורכבים יותר כמו חרדות וכפייתיות ומרגיש לי שהתרופה הזו מוגזמת בשבילו.

רק אומר שוב, שאני כן רוצה לעזור לו בכל דרך שאני יכולה כי הוא כן מתמודד, וריטלין לא נותנים לילד בגיל 5 (רק בגיל 6)
ריטלין מקובל עלי 100% אבל תרופה פסיכיאטרית קצת מלחיץ אותי

הייתי שמחה לשמוע חוויות או דעות שלכם בעניין ובעיקר אשמח לשמוע גם בעלי ניסיון עם זה
איך זה משפיע על הילד שלכם? למה החלטתם שזה מה שמתאים לו והוא חייב את זה כתרופה מרגיעה לקש״ר
תודה על העזרה!!
אני רוצה לשתף בחוויהקשה פאנית שהומלצה כאן, ועשיתי אצלה פאה.

השקעתי סכום משמעותי, אבל כבר מהיום הראשון הפאה לא ישבה טוב על הראש.
יצאו ממנה חוטים, היא הייתה זזה לי ונופלת, השביל התחיל להינשר ממש בתחילת השימוש, ובכל לבישה משהו אחר היה מתקלקל.
בשיא, הלייס עצמו חצי נפרד מהפאה.

כבר בשבע ברכות הייתי אצלה, בכל פעם היא תיקנה חלק אחד אבל התעלמה מנקודות אחרות, למרות שכתבתי לה אותן במפורש.
תוך חודש השיער התבהר, הרשת התבררה כקטנה מידי, הפאה לחצה בצורה כואבת, ועדיין המשיכה להחליק מהראש.

במהלך כל התקופה היה כמעט בלתי אפשרי לתאם איתה. היא הייתה זמינה רק בשעות ספיציפיות, למרות שבזמן ההזמנה אמרתי שאני עובדת והיא התחייבה להיות זמינה גם בערבים.
בנוסף, היו פעמים שענתה בטון אגרסיבי ולא נעים.

הכי מתסכל הוא שכל השנה כמעט לא השתמשתי בפאה כי לא הייתי מרוצה מהטיפול ומהמצב שלה, ועכשיו כשאני פונה שוב היא אומרת שהאחריות נגמרה. ב

כרגע אני לא יכולה ללבוש את הפאה יותר מ10 דקות - היא נופלת, הלייס קרוע מהצד וחוטים ממשיכים לצאת - ואני מרגישה אבודה .

מה אפשר לעשות?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה