איך ללמד ילד לוותר לאחר?

[אודיה נגר]

יש לי ילדה בת 4 שקשה לה מאוד לוותר לאחים שלה על המשחקים
וכשהם לא מסכימים לתת לה היא ממש מתעצבנת
כמה שאני מנסה לומר לה כי אם היא תוותר להם הם יישמחו לוותר לה היא לא מוכנה
אומרת שזה שלה ודי...

 

[גזעי]

זו נשמעת כמו שאלה כללית מדי בשביל פרוג.
תנסו לשאול את הגננת של הילדה מה היא מציעה.

 

[ניק 196]

איך מלמדים את המבוגרים לוותר?

 

[מירימ]

לילדים שלי עוזר שקודם כל מכירים בשיכות של החפץ אליהם.
ממש לומר במילים " זה שלך. נכון. רק שלך. זה לא של ..."
והם מחבקים חזק חזק את החפץ (בגיל הקטן) , ומתעסקים איתו לבד
ואחרי זמן קצרצר , שואלים " את/ה מרשה גם ל..? ביחד?"
ואז מסכימים ומקבלים פידבק וכפיים ועידוד..

ראיתי שזה חוזר על עצמו אצל כמה מהילדים.

כשמבקשים מיד לוותר בד"כ מסרבים.

 

[אודיה נגר]

גם אחרי שעשינו את ההפרדה שהמשחק הספציפי הזה שלה היא לא מסכימה לוותר לשני

 

[בן ציון הלמ]

איך מלמדים את המבוגרים לוותר?

הטבתם להגדיר.
היא תגדל, ותראה את אמא שלה מוותרת, והיא תלמד לוותר.

 

[מירימ]

גם אחרי שעשינו את ההפרדה שהמשחק הספציפי הזה שלה היא לא מסכימה לוותר לשני

את המשחק שלה או משהו אחר?
אני מדייקת, שהמשמעות העיקרית שעוזרת להם זה ההכרה שהמדבר שלהם והם לא באמת צריכים וחיבים לתת.
זה יפה שהם יעשו את זה. אבל ממש לא חיבים לוותר.

 

[אודיה נגר]

ואם אומר לך שהוריה מוותרים הרבה מה תאמר אז?

הטבתם להגדיר.
היא תגדל, ותראה את אמא שלה מוותרת, והיא תלמד לוותר.

 

[אודיה נגר]

את המשחק שלה או משהו אחר?
אני מדייקת, שהמשמעות העיקרית שעוזרת להם זה ההכרה שהמדבר שלהם והם לא באמת צריכים וחיבים לתת.
זה יפה שהם יעשו את זה. אבל ממש לא חיבים לוותר.

ברור שאת המשחק שלה

 

[מירימ]

ואם אומר לך שהוריה מוותרים הרבה
מה תגיד אז????

עוד יותר
לפעמים הורים טובים שמוותרים הרבה וטבעי להם הויתור מצפים כך גם מהילד שבשבילו זה קשה ולא טבעי ולא חובה.

 

[אודיה נגר]

לא אמרתי שזה צריך להיות טבעי רק מתייעצת איך ללמד

 

[מ.א.ק.]

לא ברור מהשאלה - המשחקים הם שלה? של האחים? של כולם? אם של כולם אומרים לה שמשחקים לפי תור, כמה דקות להם וכמה דקות לה וכו'. אם של האחים, מסבירים שזה שלהם. ואם המשחקים הם שלה- נותנים לה אותם כי בגיל הזה לא חושב שאפשר לצפות לוויתור.

 

[מירימ]

לא אמרתי שזה צריך להיות טבעי רק מתייעצת איך ללמד

בגלל שאני יכולה לומר על עצמי , שבדבר שאני חזקה בו יש לי אוטומטית ציפיה גם מאחרים להיות יותר טובים,
חשבתי אולי זה קשור גם כאן
אם אמא ותרנית. וזה לא כל כך קשה. וזה נכון לוותר וכדאי ומשמח. אז למה לא?? ושאלה כזאת, בתת מודע, להבנתי גורמת לא לוותר. ככה בניסיון שלי
מקווה שהסברתי את עצמי ויש תועלת..


מנסה להמיר למילים את ההתנהלות שלי, כי ב"ה גם ילדים שנולדו ממש לא ותרינים אצלנו מותרים המון ובשמחה ברוך ד'

 

[אודיה נגר]

יש לה משחק ספציפי שלה שהאחים רוצים לשחק בו גם והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לתת להם

 

[בן ציון הלמ]

ואם אומר לך שהוריה מוותרים הרבה מה תאמר אז?

אומר לכם, שתהיו רגועים, גם אם עכשיו היא לא מוותרת,
היא תגדל ותלמד בבית גדול כזה איך מוותרים.

 

[בן ציון הלמ]

רוב עניני החינוך למידות טובות באים מהבית,
לפעמים זה עובר בגנים ולפעמים נרכש בבית.
רק שההורים יהיו רגועים,
הלחץ עלול לגרום לטעויות.
הרבה הצלחהץ

 

[מ.א.ק.]

יש לה משחק ספציפי שלה שהאחים רוצים לשחק בו גם והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לתת להם

זה דבר שגם למבוגרים מאוד קשה. בדרך כלל אנחנו מוותרים על דברים שאנחנו רוצים לוותר עליהם, אבל על דברים שמאוד חשובים לנו, בדרך כלל אנחנו לא מוותרים. רק אנשים שעבדו על עצמם מסוגלים לוותר על דברים מאוד חשובים להם. משחק זה דבר מאוד חשוב לילדה ולכן א"א לצפות ממנה לוותר. ובוודאי שלא כדי לכפות עליה לוותר.

 

[אודיה נגר]

משחק זה דבר מאוד חשוב לילדה ולכן א"א לצפות ממנה לוותר. ובוודאי שלא כדי לכפות עליה לוותר.

לכן שאלתי איך אפשר ללמד אותה לוותר
לא מהכרח אלא משמחה

 

[stars]

מצטרף ל @מירימ

אני חושב שדרך החינוך הטובה, הנכונה והיעילה ביותר היא דרך העיניים והלב של הילד. תמיד לחנך מתוך ראיית, הבנת והרגשת נקודת מבטו של הילד.
לענייננו, חשוב להבין שילד מטבעו מתקשה לוותר על דבר היקר והחשוב לו. כל אדם כך, אך ילד בפרט כי הוא לא קולט את התועלת בכך.
אם מצליחים להעביר לילד את התחושה שמבינים כמה הדבר יקר וחשוב לו, ושזה כל-כך יקר וחשוב שבאמת קשה לוותר על זה, כבר השגנו חצי עבודה בדרך ללמד אותו לוותר.
אחרי שברור לילד שברור לנו שהחפץ שייך לו, ושהחפץ חשוב לו ושבאמת קשה לוותר על זה, אפשר לשכנע אותו - בלי לחץ! - לוותר ״רק לשתי דקות״. ולהדגיש שהילד באמת לא חייב לוותר, אלא רק אם הוא בוחר לעשות את זה.
אחרי שהוא מוותר, ״לתפוס״ אותו על הויתור הזה ולהחמיא לו באופן שירגיש טוב עם עצמו. וככל שהפעולה היתה קשה לו יותר, כך להכביר במחמאות. אישית אני חושב שעדיף - למשל - לתאר תיאור ציורי כמה ה׳ שמח כשעושים מצווה מאשר להרעיף מחמאות סטנדרטיות. זה נותן תחושה הרבה יותר מיוחדת.*

ספוילר: למשל:

בשמים יושב ה׳ על כסא מלכות מפואר וסביבו המון המון מלאכים, וכל המלאכים הקדושים שרים לה׳ שירים כל-כך יפים. ופתאום ה׳ אומר לכל המוני המלאכים להיות בשקט ולהסתכל למטה לתוך הבית של מוישי. ומה כולם בשמים רואים? כולם רואים את מוישי מוותר על המשחק שלו לשרי. ואחד המלאכים אומר לה׳ ״אבל המשחק שייך למוישי, למה הוא חייב לוותר לשרי?״ וה׳ עונה לו ״נכון, המשחק שייך למוישי, ומוישי לא חייב לוותר לשרי, מוישי רוצה לוותר לשרי, כי מוישי הוא ילד כל-כך טוב וגדול שאוהב לעשות מצוות ולשמח את ה׳ והוא רוצה ששרי תשמח, ולכן הוא מוותר לה על המשחק. נכון שמוישי ילד כל-כך נפלא?!״ וכל המלאכים עונים ״כן! מוישי ילד כל-כך טוב ונפלא!״

או:
למעלה בשמים יש בית גדול ומפואר שנבנה לאט לאט, אתה יודע איזה בית זה? נכון, בית המקדש. ואתה יודע ממה כל אבן בבית המקדש בנוי? ממצווה. כשילדים טובים כמו מוישי עושים מצוות, ה׳ שם עוד ועוד אבנים בבית המקדש. אם מוישי אמר ברכה יפה, ה׳ שמח ושם אבן גדולה בבית המקדש. ואם מוישי שם כיפה, ה׳ שמח ושם עוד אבן גדולה בבית המקדש. ומה קורה כשמאוד קשה לעשות מצווה? מה קורה אם מאוד קשה לוותר על המשחק למשל? אם מוישי מוותר אפילו כשמאוד קשה, ה׳ לא שם אבן גדולה, ה׳ שם אבן ענקית ענקית בבית המקדש ומחייך חיוך ענק ענק, וכל מי שמסתכל על בית המקדש רואה את האבן הענקית שה׳ שם שם, וכתוב עליה שהאבן הזו נבנתה על ידי מוישי שויתר לשרי אפילו שהיה כל-כך קשה לו. ובסוף בסוף, כשה׳ יביא לנו את בית המקדש, כולם יעלו לבית המקדש ויראו את כל האבנים שמוישי בנה מהמצוות היקרות שלו.

כמובן לא כל פעם להאריך - זה יכול להיתפס כמלאכותי, אבל מדי פעם כדאי להאריך באיזה תיאור, ובשאר הפעמים ״להזכיר״ את התיאור הזה בקצרה.

וכמובן להיזהר מלחץ ו״טרור רוחני״... טוב וחשוב להעביר את המסר שהויתור הוא הצעד הנכון והטוב, אבל להיזהר מאוד שלא להפוך את זה למסר שאם הוא לא מוותר - הוא לא ילד כ״כ טוב. לפעמים זו הליכה על חבל דק, אבל זה כמעט קריטי.


* באופן אישי אני מעדיף את הגישה הזו הרבה יותר מאשר את הגישה של ״תוותר - תקבל ממתק״, או ״תוותר - יוותרו לך״. מדי פעם אם רואים שזה ממש קשה לו, אפשר להכניס גם את התועלת הפשוטה יותר של הויתור / המצווה, אבל אני לא אוהב את הגישה הזו באופן כללי.
אני מעניק בשפע ממתקים ופרסים דווקא שלא במסגרת פעולה מסוימת מצד הילד, אלא סתם כי אני אוהב אותו ורוצה לתת לו ממתק או מתנה. ומאידך כשזה מגיע לעשיית מעשה טוב, אני כמעט ולא משלב ממתק או פרס. אני לא רוצה ליצור לילד התניה של ״מעשה טוב = פרס״ או ״מצווה = ממתק״.
ממה שאני רואה, הגישה של הענקת תחושה שווה לילד גם יעילה הרבה יותר, וגם מרוממת את הילד הרבה יותר באופן כללי (ולא רק באופן ספציפי למקרה הזה).

[ואגב חשוב להדגיש משהו שאני חושב שהרבה מאיתנו נכשלים בו מפעם לפעם: לפעמים כשהילד עושה מצווה או מעשה טוב, אנחנו אומרים לו משהו כמו ״איזה ילד טוב, כמה שאני אוהב אותך״. אני חושב שזו טעות איומה, כי הילד מקבל התניה שכשהוא מתנהג טוב - אוהבים אותו. וכשהוא לא מתנהג טוב? בתת מודע הילד יכול לתפוס שכשהוא לא מתנהג טוב, פחות אוהבים אותו. וזו אהבה התלויה בדבר והיא מסוכנת מאוד. במקום זה צריך לדבר על כמה שהוא ילד טוב וגדול וגיבור, עם לב זהב שאוהב לשמח את ה׳ וגורם גם לאבא ולאמא להיות כל-כך שמחים וגאים בו, וכו׳ וכו׳, אבל לא להכניס שום דבר שקשור לאהבה].

 

[רבקהנ]

יש לה משחק ספציפי שלה שהאחים רוצים לשחק בו גם והיא לא מוכנה בשום פנים ואופן לתת להם

זה מצוין שהיא יודעת לעמוד על שלה, והיא גם צודקת. זה באמת שלה.
לא כדאי ללמד ילד רק לוותר כל הזמן כי כך הילד מרגיש ששום דבר לא באמת שייך לו ורק עסוק בלרצות אחרים.
זה חשוב מאוד שיהיה לה הגדרה של 'עצמי' לעומת האחרים.

לכן ברגע שאתם תתייחסו לזה כדבר נכון ולגיטימי, היא לא תצטרך להתעקש על הזכויות שלה כי הם יהיו מקובלות על כולם ואז מעצמה היא תשחרר ותגלה שנתינה זה גם דבר טוב ונעים. ברגע שרק משדלים אותה לוותר, יכול להיות שזה נתפס בעיניה שרוצים לקחת לה את מה ששלה וחבל.

אם באמת תגידו לכולם: "כן, המשחק הזה הוא של... אם היא תרצה היא תיתן ואם לא, היא לא חייבת כי זה שלה". ברגע שהיא תראה שמכבדים את הדברים שלה ואת הזכויות שלה, היא תוכל להפסיק להילחם עליהם.

אל תעשו את זה בשביל שתוותר, תעשו את זה כי כך זה נכון, שיש דברים ששייכים לה והם שלה ב100 אחוז. ועבור האחים האחרים זה יהיה חינוך איך לא לקנא במה שיש לאחר