עזרה איך "ממשמעים ילדים"?

[בתיה כ.]

אשמח לתגובות ורעיונות בעיקר לגילאי 5,6

 

[צדיקה נסתרת]

צריך הרבה ללמוד
אי אפשר בשתי מילים
זה הרבה פרטים

 

[סווצ'אר.]

גבולות ברורים...
להיות בטוחים בהחלטות...(קרי סמכותיים)
מכילים ואוהבים כאחת...
מתנה משמים.

 

[Deleted 66182]

כדאי למקד באיזה תחום.
באופן כללי בגיל זה ילד מסוגל להפנים שאבא ואמא מחליטים
ורוצים בטובתו
וכדאי לשמוע בקולם.
דבר ראשון למחנך צריך להיות ברור 3 דברים:
1. ה' הפקיד בידי את הילד
2. אני מסוגל להנהיג אותו וללמדו מה כדאי ומה לא.
3. הילד מסוגל לשמוע בקולי וזה לטובתו.
כשזה בהיר-הכל קל יותר ולהיפך...

 

[שימחי]

ממליצה מאוד מאוד על ספרים או הרצאות שניתן לישמוע בקוים חינמיים של הרב יחיאל יעקבזון
הכל ברור ומרתק!!!!!

 

[בתיה כ.]

שאני אומרת לילד תביא לי לדוג' כוס
הוא ילך ויביא לי(בדר"כ)
אבל אם אני אגיד לו משהו שקצת קשה לו לדוג' עכשו הולכים לשים פיג'מה אז פה מתחיל הבעיה

 

[סווצ'אר.]

שאני אומרת לילד תביא לי לדוג' כוס
הוא ילך ויביא לי(בדר"כ)
אבל אם אני אגיד לו משהו שקצת קשה לו לדוג' עכשו הולכים לשים פיג'מה אז פה מתחיל הבעיה

ברור מה ההבדל ....
אבל אם אומרים ללכת להשים פיג'מה ברור ולא בחצי פה תוך כדי משתעסקים עם עוד דברים...
עד שבילד שומע ומייסם אז בפעם הבאה זה (בהמשך...) כבר יהיה יותר קל.

 

[דוב ס]

שאני אומרת לילד תביא לי לדוג' כוס
הוא ילך ויביא לי(בדר"כ)
אבל אם אני אגיד לו משהו שקצת קשה לו לדוג' עכשו הולכים לשים פיג'מה אז פה מתחיל הבעיה

כמה נקודות [חלקם מאת הרב חיים צבי יאקאב"]:
1. לזכור שגם לנו ההורים קשה מאוד להקשיב למה שאומרים לנו , והילד שלנו הוא בסך הכל אדם נורמלי לפחות כמונו , ברגע שמבינים את זה הגישה היא שונה לגמרי!!!!

2. לשקול תמיד את היכולת האמיתית של הילד כעת
האם הוא באמת יכול לעשות את מה שאני אומר לו, או שאני אומר לו משהו שלפי כוחותיו ובדרך הטבע נוראא קשה לו [למשל לסדר את הצעצועים כשהוא ממש עייף]

3. לוודא שהילד שמע, הבין, ןהפנים את מה שאמרתי לו
לדוג', הוא באמצע משחק, אתקרב אליו אסתכל לו בעיניים ואומר לו עם רוך וחיוך אך בסמכותיות "אבא אומר עכשיו לשים פיג'מה" להמתין ולוודא שהוא הבין, ואם לא לומר שוב,

4. לפעמים לא כדאי לצוות משהו מיידי "לשים עכשיו פיג'מה"
אלא לתת לו זמן מרווח לדוג' "עוד שתי דקות אתה שם פיג'מה"

5. אסור שהילד יריגיש אף פעם שהוא לא הקשיב להוריו!
אז מה עושים?
[כמובן לא מתאים לכל הגילאים]
כשאמרתי משהו לילד והוא לא הקשיב לי
אני אומר לו "אבא סופר עד שלוש" "אחד שתיים שלוש"....
ואם הוא עדיין לא מתייחס
אני מרים את הקול ואומר שוב "אבא סופר עד שלוש" "אחד שתיים שלוש"....
ואז שוב בקול יותר סמכותי
ומותר לומר לילד [כמובן תלוי בגיל] אפילו 10 פעמים "אבא סופר עד שלוש".....

6. כשחינכתי- הוא התחנך
כשכעסתי- הוא לומד לכעוס [אולי מפחד הוא מציית אבל החדרתי בו את מידת הכעס]
לכן הרמת קול מתוך כעס הוא דבר פסולל!!!!
וגורם להיפך המטרה שלנו של חינוך הילדים

המוווון הצלחה
והרבה נחת!!!

 

[rivkiy]

ילד הוא לא איזה מכונה שלוחצים וזה עובד.
ילד הוא יצור בוחר...,

 

[Deleted 66182]

ילד הוא לא איזה מכונה שלוחצים וזה עובד.
ילד הוא יצור בוחר...,

נכון!! לכן כדאי להציב גבולות ולהעניק סמכות עם בחירה מסוימת לילד.
לדוגמא: עכשיו הולכים לישון! אתה רוצה ללבוש לבד או שאלביש לך את הפיג'מה.
ואפילו ילד שמרביץ: כאן לא מרביצים!אתה שומר על הידיים או שאתה רוצה קצת להירגע על הספה ולחזור אלינו עם התנהגות נעימה? וכו'
כמובן לפי הגיל. נותן תחושה טובה יותר מפקודות ולא שולל סמכות.

 

[stars]

כפי שהמליצו לעיל, גם אני ממליץ מאוד על התכנים של הרב יחיאל יעקובזון, אם בשמיעת ההרצאות שלו (בקול הלשון), ואם בלימוד בספר שלו "אל תחטאו בילד" (ב' כרכים).
הוא מציין שם כלל מאוד חשוב: להימנע מלצוות על הילד דבר שקשה לו מדי ליישם, מכיון שרבים הסיכויים שהוא לא יישם את זה ונמצא מתרגל שלא להיות ממושמע (ואם יישם, פעמים רבות זה יהיה מתוך פחד מכעסו של ההורה, וגם אז הוא לא לומד להיות ממושמע אלא לומד לפחד מההורה, וזה נזק. שימו לב: לא לירא, לפחד. ודו"ק.).
צריך לצוות עליו דברים שקלים עבורו ליישם, וכך יתרגל למלא אחר ציווי ההורים.

 

[יש לך כנפי רוח]

לא שואלים על זה בפרוג.

 

[stars]

כשאמרתי משהו לילד והוא לא הקשיב לי
אני אומר לו "אבא סופר עד שלוש" "אחד שתיים שלוש"....
ואם הוא עדיין לא מתייחס
אני מרים את הקול ואומר שוב "אבא סופר עד שלוש" "אחד שתיים שלוש"....
ואז שוב בקול יותר סמכותי
ומותר לומר לילד [כמובן תלוי בגיל] אפילו 10 פעמים "אבא סופר עד שלוש".....

מעניין.
מה בעצם "אבא סופר עד שלוש" אמור להביע? תמיד חשבתי שזה מביע איום מסוים (גם אם האיום לא נאמר במפורש), דהיינו "אם עד שלוש אתה לא עושה X, יקרה כך וכך".
אבל אם אבא שוב ושוב חוזר על הספירה עד שלוש, אני מניח שהילד ידע לספור היטב עד שלוש ואולי גם יחשוש שמא אבא לא יודע לספור יותר משלוש?... אבל מה זה אמור להביע מעבר לכך?
הרי מבחינת עצם הדרישה החוזרת והנשנית (נושא לדיון בפני עצמו) - אין צורך לספור עד שלוש (או לספור כלל), ואולי זה אף מפחית מעצם הדרישה הישירה של הדבר עצמו?

 

[דוב ס]

מעניין.
מה בעצם "אבא סופר עד שלוש" אמור להביע? תמיד חשבתי שזה מביע איום מסוים (גם אם האיום לא נאמר במפורש), דהיינו "אם עד שלוש אתה לא עושה X, יקרה כך וכך".
אבל אם אבא שוב ושוב חוזר על הספירה עד שלוש, אני מניח שהילד ידע לספור היטב עד שלוש ואולי גם יחשוש שמא אבא לא יודע לספור יותר משלוש?... אבל מה זה אמור להביע מעבר לכך?
הרי מבחינת עצם הדרישה החוזרת והנשנית (נושא לדיון בפני עצמו) - אין צורך לספור עד שלוש (או לספור כלל), ואולי זה אף מפחית מעצם הדרישה הישירה של הדבר עצמו?

בגדול הרעיון של לספור עד שלוש הוא כדי לתת לידלד את הזמן ולא לכפות עליו דבר במיידי
אם אתה נותן לו מרווח שאתה לו מקום להחליט באיזה ספרה הוא יעשה את מה שאתה אומר לו, יותר קל לו עם זה
בדרך אגב את הרעיון הזה שמעתי בהרצאה מאת הרב יאקאב, הוא שאל: אתם חושבים שבבית שלי שזה שונה? ואז הוא אמר שהוא יכול לספור מאה פעמים עד שלוש
והרעיון של זה הוא שנכון שהילד שומע אותך חוזר על עצמך כמה פעמים, אך בתת מודע לא עברת את האחד שתיים שלוש
כך שאם הוא לא הקשיב לך אחרי הפעם הראשונה ואתה מתעצבן או מתעלם נכנס לו בראש בתת מודע שהוא ניצי מה שאין כן אם אתה סופר ואתה נשאר כל הזמן באחד שתיים שלוש
בסוף אתה ניצחת אם לא לפי רצונך, אך עכ''פ זה מה שנכנס לתודעת הילד..
[נסיתי את זה בבית על ילדים שכבר יודעים לספור יותר מזה....]

 

[ש. צ. וינמן]

אשמח לתגובות ורעיונות בעיקר לגילאי 5,6

א. יש ילדים שפחות קל איתם בנושא המשמעת.
חשוב לדעת זאת מראש בשביל לא להשוות אותם עם אחרים, או להכנס לרגשות אשמה.

ב. לא 'להזכר' בילד רק כשמבקשים ממנו משהו.
כלומר, יכול להיווצר מכורח המציאות או ההרגל מצב שהאמא נזכרת בילד כמעט רק כשהיא צריכה שהוא ימלא הוראות.
לא משנה אם זה בגלל שהיא עסוקה בעבודה, עייפה מהעבודה או עסוקה בשיח חינוכי או קולינרי עם חברה על הספסל בגינה.
ככל שאמא יותר מעורבת בחיי הילד יהיה להוראות שלה יותר תוקף.
מעבר לכך שמבחינת תחושה כשיש קשר חיובי לאורך זמן ממושך גם אם נציב את ההוראות והגבולות בחוזקה הן יבלעו בסך הזמן של השהות המשותפות הנחמדה.
לדוגמא,
אחרי צהרים רגיל.
יש אפשרות לתת לילדים לשחק 3 שעות לבד ולהנות שהם בשקט ולהזכר בהם רק כשצריך לאסוף משחקים וללכת להתקלח.
יש אפשרות להיות מעורבים בחלק משמעותי מן הזמן בתהליך המשחק ולאחר מכן כחלק מהשהות המשותפת אוספים את המשחקים.
לכל צורת התנהלות יש מחיר.
הצורה הראשונה היא דרך קצרה שהיא ארוכה, והאופן השני הוא דרך ארוכה שהיא קצרה - עבודה שקוצרים את פירותיה כמעט מיידית.
במקרה השני, הדרישה והגבול מגיעים ממקום אחר ומתקבלים אחרת. הדרישה והגבול הופכים לחלק זניח בקשר ולכן פחות מעיקים ומתקבלים ביתר נוחות.

ג. המטרה לא מקדשת את האמצעים.
אם לא סיבה של פיקוח נפש אין שום סיבה שתצדיק פניה חריפה ופוגעת.
צריך לזכור שאנו אמורים להרגיל את הילד למשמעת.
כלומר, הילד עכשיו בגדר מתלמד בלבד.
הוא עדיין לא שם.
לפעמים הוא שומע , לפעמים פחות, לפעמים בקלות, לפעמים פחות.
לבדוק את עצמינו ואת הילד וההוראות בפרספקיטבה רחבה.
כלומר,
על מה כדאי וחשוב לעמוד עד הסוף ועל מה לא.
איזו צורת פניה מקפדת את הילד ומה מרכך אותו.

הרבה נחת.

 

[stars]

בגדול הרעיון של לספור עד שלוש הוא כדי לתת לידלד את הזמן ולא לכפות עליו דבר במיידי
אם אתה נותן לו מרווח שאתה לו מקום להחליט באיזה ספרה הוא יעשה את מה שאתה אומר לו, יותר קל לו עם זה
בדרך אגב את הרעיון הזה שמעתי בהרצאה מאת הרב יאקאב, הוא שאל: אתם חושבים שבבית שלי שזה שונה? ואז הוא אמר שהוא יכול לספור מאה פעמים עד שלוש
והרעיון של זה הוא שנכון שהילד שומע אותך חוזר על עצמך כמה פעמים, אך בתת מודע לא עברת את האחד שתיים שלוש
כך שאם הוא לא הקשיב לך אחרי הפעם הראשונה ואתה מתעצבן או מתעלם נכנס לו בראש בתת מודע שהוא ניצי מה שאין כן אם אתה סופר ואתה נשאר כל הזמן באחד שתיים שלוש
בסוף אתה ניצחת אם לא לפי רצונך, אך עכ''פ זה מה שנכנס לתודעת הילד..
[נסיתי את זה בבית על ילדים שכבר יודעים לספור יותר מזה....]

מעניין מאוד. העיקרון הזה מאוד נכון (גם הרב יעקובזון מדבר על כך), רק שהענין של לחזור ולספור שוב ושוב עד שלוש - חדש לי.
במושכל ראשון חשבתי שזה דווקא מזיק לספור שוב ושוב, ואילו הדרך הנכונה היא רק לחזור על הדרישה עצמה (ואף עליה לא להתעקש שתמולא בו במקום, ראה בספר "אל תחטאו בילד" דוגמה מאלפת לכך).

 

[Deleted 66182]

לא שואלים על זה בפרוג.

למה לא? זו לא שאלה הלכתית ואפשר לשמוע מנסיון דעות של אנשים. זו לא תשובה מוחלטת.
יש כאלה שיש להם סמכות טבעית
ויש כאלה שיותר צריכים לרכוש אותה
יש כאלה שראו בביתם דרך מיטבית -ויש שפחות ויש שרחוק מכך..
אין כאן תשובה חד-משמעית אז למה לא ללמוד מאחרים?

 

[דוב ס]

מעניין מאוד. העיקרון הזה מאוד נכון (גם הרב יעקובזון מדבר על כך), רק שהענין של לחזור ולספור שוב ושוב עד שלוש - חדש לי.
במושכל ראשון חשבתי שזה דווקא מזיק לספור שוב ושוב, ואילו הדרך הנכונה היא רק לחזור על הדרישה עצמה (ואף עליה לא להתעקש שתמולא בו במקום, ראה בספר "אל תחטאו בילד" דוגמה מאלפת לכך).

אגב אם כבר הזכרת לחזור על דרישה...
למדתי מאדם מאוד חושב כיצד להעיר לילד לעשות משהו וכו'
[כמובן זה שייך ליותר מבוגרים קצת..]
למשל אם הוא רצה לומר לילד שנגע בנעליו באמצע הלימוד ליטול ידיים, הוא לא אמר לו לך טול ידיים וכדו'
אלא אמר לו במתיקות, כשהייתי ילד והמלמד שלי ראה ילד נוגע בנעליו באמצע הלימוד הוא היה אומר לו ליטול ידיים
כמובן בנו קם מיד ונטל ידיים בשמחה וברצון!!
יש כאן נקודה עמוקה
לא לנצל כל דבר קטן כדרישה מהילד
ז''א אם הילד שומע ממני כל היום תעשה ככה תעשה ככה וכו', הוא יכול להרגיש כמו רובוט שנותנים לו פקודות.
וכשיגיע משהו שבאמת קצת קשה לעשות כבר יהיה לו קשה אחרי שהוא מציית לכל הפקודות
אך לדוג' במקרה הנ''ל,, האבא לא אמר לו כלוםםם!!!
ובראשו של הילד הוא לא עושה וי לעוד פקודה מאביו...