דרוש מידע איך מרגיעים ילד בן 6 ששמע על פטירת תינוק?

[דפה]

לשבת ולהסביר לו על גן עדן, כמה טוב לו עכשיו לתינוק שגמר את תיקונו בעולם ונפטר ללא חטאים , יושב ליד כיסא הכבוד ולומד תורה עם הצדיקים וקודשא בריך הוא .(מקווה שהוא לא יקנא בו בסוף...)

מרגיע מאוד. אני אוהבת את התשובה הזו.
אם אני ילדה ושומעת את התשובה הזו היא מתיישבת לי על הלב.

 

[הי אני אפרת]

לשבת איתו ולשמוע ממנו מה הכי קשה לו בזה
הפחד מהמוות? פחד שמישהו שקרוב אליו גם יכול למות? אולי זה חוסר היכולת להכיל את זה שהוא כל כך התפלל והשם כביכול לא שמע
ואז לפי זה להסביר לו בהתאמה מה שנכון ממקום רגוע
בשורות טובות!

 

[שלחן עורך]

זו תשובה קשה מאוד לילד.

ממש לא.
כל ילד רואה תמונות מלוויה, ויודע שסבים שלו נפטרו.
דע מאין באת ולאן אתה הולך, הוא מגיל צעיר מאוד.
למרות שההרחבות והתיאור הטכני מיותרים, בשני הדברים הנ"ל...
זה עובר הרבה יותר בקלות לילד, מאשר למבוגר.
הגוף בקבר, הנשמה בשמים, והכל פשוט וקל.
כך אמרתי לילדי בגיל קטן בהרבה, וב"ה הם ממשיכים לחייך ולריב, כאילו לא אמרתי כלום...

 

[הי אני אפרת]

ממש לא.
כל ילד רואה תמונות מלוויה, ויודע שסבים שלו נפטרו.
דע מאין באת ולאן אתה הולך, הוא מגיל צעיר מאוד.
למרות שההרחבות והתיאור הטכני מיותרים, בשני הדברים הנ"ל...
זה עובר הרבה יותר בקלות לילד, מאשר למבוגר.
הגוף בקבר, הנשמה בשמים, והכל פשוט וקל.
כך אמרתי לילדי בגיל קטן בהרבה, וב"ה הם ממשיכים לחייך ולריב, כאילו לא אמרתי כלום...

מסכימה. מאוד תלוי איך מעבירים לילד ומה המבוגר מרגיש בעצמו
גם גננות מספרות סיפורים מזעזעים כביכול, על מוות של האבות והאימהות ועוד כל מיני סיפורים מהפרשות, אבל הם בטוחות שזה מסר שצריך לעבור ורגועות בעצמם ולכן גם הילד מקבל את זה ככה

 

[דפה]

ממש לא.
כל ילד רואה תמונות מלוויה, ויודע שסבים שלו נפטרו.
דע מאין באת ולאן אתה הולך, הוא מגיל צעיר מאוד.
למרות שההרחבות והתיאור הטכני מיותרים, בשני הדברים הנ"ל...
זה עובר הרבה יותר בקלות לילד, מאשר למבוגר.
הגוף בקבר, הנשמה בשמים, והכל פשוט וקל.
כך אמרתי לילדי בגיל קטן בהרבה, וב"ה הם ממשיכים לחייך ולריב, כאילו לא אמרתי כלום...

מסכימה. מאוד תלוי איך מעבירים לילד ומה המבוגר מרגיש בעצמו
גם גננות מספרות סיפורים מזעזעים כביכול, על מוות של האבות והאימהות ועוד כל מיני סיפורים מהפרשות, אבל הם בטוחות שזה מסר שצריך לעבור ורגועות בעצמם ולכן גם הילד מקבל את זה ככה

אבל לא בשעת משבר.
בשעהיפה של סיפור פרשת שבוע או דפדוף באלבום תמונות זה מקסים.
לא כשהילד עם כאבי בטן.
זה לא הזמן המתאים לדעת מאין באת ולאן אתה הולך.
עכשיו, רק תשובה מרגיעה ונעימה לאוזן וללב.

 

[חנה ויטמן]

קודם כל להקשיב, ללטף, לדובב, לשוחח.

קרה לנו דבר מפחיד מאד והייתי היסטרית מאד בעצמי.
לילדים שפחדו (חלק פחדו מאד וחלק בכלל לא,) אמרתי שגם אני מאד מפחדת
ואני פשוט מבקשת מד' שייקח ממני את הפחד, כי זה לא נעים לי לפחד כ"כ חזק.
אמרתי להם שד' עושה את כל מה שקורה בעולם, כל הדברים השמחים וכל המפחידים,
וחוץ מזה הוא גם עושה כמה נפחד אם חזק או חלש.
(הפחד עצמו הוא כפרת עוונות . ובכל אופן אנחנו מבקשים מד' שייקח לנו אותו, כך אומרת לנו התורה לבקש מד' על כל דבר שמציק לנו.)

לשאול בימים הקרובים - אתה עדיין מפחד? לעקוב , בשביל ההרגשה הטובה של הילד.

 

[יודיתתתתתתת]

זה שזה עושה לבן כאב בטן ומפריע לו לישון, זה סימן שהוא ילד חכם.
מרגיעים, מחבקים, מסבירים שזה סוף כל האדם, וד' רוצה צדיקים לידו, ומעבירים נושא.

זה הכי מלחיץ ילד...
שטויות לומר שהיה לו חולי והסיח את הדעת עדיף מאשר להפחיד אותו שהוא גם ימות

 

[יודיתתתתתתת]

ממש לא.
כל ילד רואה תמונות מלוויה, ויודע שסבים שלו נפטרו.
דע מאין באת ולאן אתה הולך, הוא מגיל צעיר מאוד.
למרות שההרחבות והתיאור הטכני מיותרים, בשני הדברים הנ"ל...
זה עובר הרבה יותר בקלות לילד, מאשר למבוגר.
הגוף בקבר, הנשמה בשמים, והכל פשוט וקל.
כך אמרתי לילדי בגיל קטן בהרבה, וב"ה הם ממשיכים לחייך ולריב, כאילו לא אמרתי כלום...

משווה בין סבא בן70 לתינוק????

 

[הי אני אפרת]

אבל לא בשעת משבר.
בשעהיפה של סיפור פרשת שבוע או דפדוף באלבום תמונות זה מקסים.
לא כשהילד עם כאבי בטן.
זה לא הזמן המתאים לדעת מאין באת ולאן אתה הולך.
עכשיו, רק תשובה מרגיעה ונעימה לאוזן וללב.

תשובה מרגיעה ונעימה ללב.
קודם כל להיות איתו בכאב ולהבין את הקושי שלו להכיל את הסיטואציה ולא לברוח
לפעמים לנו בעצמינו קשה להתמודד עם המחשבה ההזויה וזה משתיק את הילד ולא נותן לו מענה ובבפנים שלו מפחיד אותו יותר. לא הצלחנו באמת לתת תשובה ומקום לפחד.
אם אנחנו מאמינים באמת ובתמים שזה ניתן להכלה. אם אנחנו מסוגלים להיות שם ולאמר את האמת בלי היסטריה " זה מאוד קשה. זה כואב לך. מה הכי כואב? מה הכי מפחיד? כשסבא נפטר גם הרגשת ככה? השם אוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו טוב והוא שם את התינוק הזה בגן עדן וכו" העיקר להיות. בלי לפחד לשמוע ובלי לטייח

 

[הי אני אפרת]

קודם כל להקשיב, ללטף, לדובב, לשוחח.

קרה לנו דבר מפחיד מאד והייתי היסטרית מאד בעצמי.
לילדים שפחדו (חלק פחדו מאד וחלק בכלל לא,) אמרתי שגם אני מאד מפחדת
ואני פשוט מבקשת מד' שייקח ממני את הפחד, כי זה לא נעים לי לפחד כ"כ חזק.
אמרתי להם שד' עושה את כל מה שקורה בעולם, כל הדברים השמחים וכל המפחידים,
וחוץ מזה הוא גם עושה כמה נפחד אם חזק או חלש.
(הפחד עצמו הוא כפרת עוונות . ובכל אופן אנחנו מבקשים מד' שייקח לנו אותו, כך אומרת לנו התורה לבקש מד' על כל דבר שמציק לנו.)

לשאול בימים הקרובים - אתה עדיין מפחד? לעקוב , בשביל ההרגשה הטובה של הילד.

וואו איך יפה השיקוף הזה, כל הכבוד

 

[פשוש]

תשובה מרגיעה ונעימה ללב.
קודם כל להיות איתו בכאב ולהבין את הקושי שלו להכיל את הסיטואציה ולא לברוח
לפעמים לנו בעצמינו קשה להתמודד עם המחשבה ההזויה וזה משתיק את הילד ולא נותן לו מענה ובבפנים שלו מפחיד אותו יותר. לא הצלחנו באמת לתת תשובה ומקום לפחד.
אם אנחנו מאמינים באמת ובתמים שזה ניתן להכלה. אם אנחנו מסוגלים להיות שם ולאמר את האמת בלי היסטריה " זה מאוד קשה. זה כואב לך. מה הכי כואב? מה הכי מפחיד? כשסבא נפטר גם הרגשת ככה? השם אוהב אותנו ורוצה שיהיה לנו טוב והוא שם את התינוק הזה בגן עדן וכו" העיקר להיות. בלי לפחד לשמוע ובלי לטייח

זה נכון.
מותר להיות עצובים
גם עבורי כאשה בוגרת ההסברים על כך שהכל לטובה וה' אוהב צדיקים והתינוק עכשיו בגן עדן הם נכונים אבל לא לוקחים את הכאב והאבלות.
פטירת תינוק זה דבר קשה וכואב. לכולנו.
השאלה היא כמה זמן זה נמשך.

 

[Sara led]

זה הכי מלחיץ ילד...
שטויות לומר שהיה לו חולי והסיח את הדעת עדיף מאשר להפחיד אותו שהוא גם ימות

משווה בין סבא בן70 לתינוק????

כדאי לנסח בצורה יותר מכבדת.

 

[צריכה לחשוב...]

זה נשמע ילד רגיש מאד.
ממליצה על הספר קריסטל מול האור (לא מקבלת אחוזים)

 

[sgspeesh]

מרגיעים, מחבקים, מסבירים שזה סוף כל האדם, וד' רוצה צדיקים לידו, ומעבירים נושא.

אני ממש חושבת שזו תשובה בעייתית ומפחידה מאד.
להגיד לילד שד' רוצה צדיקים לידו, זה עשוי לגרום לילד לפחד להיות צדיק או לפחד שיגידו עליו שהוא צדיק וכדו'. וזה דברים ידועים... צריך מאד להיזהר.
בנוסף להעביר נושא נותן לילד להישאר לבד עם הפחד והרגשות שהוא חווה. דווקא הייתי רוצה שהוא ידע שאני, ההורה, הכתובת בה אליה הוא יכול לספר את רגשותיו, ואצלי יהיה לו מענה ובטחון.

אני דווקא הייתי משקיעה %100 פניות וקשיבות, ומקשיבה לכל מה שיש לילד שלי לומר. אח"כ הייתי מסבירה לו שמה שהוא מרגיש זה טבעי ונורמלי. ומראה שיש לו לב רגיש ועדין. אומרת לו שבאמת הסיפור שקרה הוא עצוב ומפחיד, ומותר לו לפחד או להיות עצוב, ואפילו לבכות. אבל כדאי לו לזכור שזה נדיר מאד שילד צעיר נפטר. גם הייתי מדגישה שהילד היה חולה. אח"כ הייתי יושבת ושומעת מה שיש לילד להגיד, עד שהוא בעצמו יסיים את השיחה. ואומרת לו שאני רואה שהיה לו קשה, אז אם יש לו שאלות או משהו לספר או להגיד, אני אשמח שהוא ירגיש הכי בנח לפנות אלי כמה שירצה. למחרת (כמובן לפי העניין. אין עניין להאכיל אותו בתשומת לב מודגשת על הנושא, אם לא מרגישים שיש צורך) הייתי שואלת אותו איך הוא מרגיש, ובצהריים שואלת האם הוא דיבר על זה מישהו וכדו.
ובעז"ה תהיה סיעתא דשמיא שהדברים יתיישבו על ליבו.

 

[Deleted 66182]

ד' רוצה צדיקים לידו

צריך להזהר עם אמירה כזו כי הילד אומר לעצמו בחשיבה דיכוטומית: עדיף לא להיות צדיק ולהישאר בחיים...
לחבק הרבה לא צריך הרבה לדבר העיקר שהילד לא ירגיש לבד ולהקשיב להקשיב למה שנאמר ולמה שלא נאמר
לבטא בכל דרך חיובית את הכאב הפחד וכו' להתפלל לדבר עם ה'..אפשר להיעזר באנשי מקצוע להכוונה. בשו"ט

 

[999]

סיפור עצוב. תינוק שנולד לא בריא נפטר ל"ע.
הילדים בכיתה של האח (בגיל 6) אמרו עליו תהלים לרפואתו.
הבן שלי באותה כיתה חזר אחרי החג ואמר שנראה לו שהילד הבריא כי כבר לא מזכירים את השם של התינוק בתפילה...
אתמול, נודע לו מהאח שאחיו התינוק נפטר.
בערב הבן שלי בא אלי ואומר לי: אני חושב על התינוק שנפטר. זה עושה לי כאב בטן. אני לא יכול להפסיק לחשוב על זה.
מה הייתם ממליצים?
*
כעת אסביר את הכותרת: בלי היסטריה.
כי לאחרונה ראיתי שיש שמגיבים בלי פרופורציה. כאילו ברעיון תקחו סוללת פסיכולוגים וטיפולים רגשיים למשך שנים וכד'
ברור שזה מפחיד ומזעזע. אבל שהתגובות יהיו לעניין. בבקשה.
ושרק יהיו בשורות טובות

מה שהכי חשוב זה להתייעץ עם אנשים מומחים.
כולם רוצים לעזור, אבל לפעמים אנשים שלא מבינים בתחום טועים ומייעצים דברים שיכולים להזיק יותר.
נפש של ילד זה לא צחוק.
זהירות
זה דיני נפשות.

 

[כוכב103]

וד' רוצה צדיקים לידו,

להזהר מאמירות כאלו
שמעתי על ילדה שאמרה שהיא מפחדת להיות טובה או שאבא ואמא יהיו טובים
שה' לא יקח אותם...

בנוסף לדברים החכמים שנאמרו כאן
נכון להגיד לו שמה שה' עושה זה טוב
גם דברים מפחידים שאנחנו לא מבינים מה טוב בהם וגם דברים פשוטים ה' הופך את זה לטוב
ואין לנו מה לדאוג או לפחד שאם קרה לחבר שהתנוק שלהם נפטר זה לא אומר שח"ו זה יקרה שוב
כי ה' החליט שטוב לו להיות במקום אחר.
וגם אם הפסדנו את האוטובוס וזה נראה לנו מעצבן,
וגם אם נאבד לנו משהו חשוב ועוד דברים מהחיים שהם נראים לא טובים
ה' עושה הכל לטובתנו.
אז גם אם אנחנו עכשיו עצובים ובוכים וקשה לנו, אנחנו צריכים להתנחם שה' עשה את זה כי זה טוב גם אם לנו זה נראה לא טוב.
האמונה הזאת יכולה ללוות אותנו כל החיים.

לשבת איתו ולראות כמה טוב ה' עושה בעולם.
אולי אפילו לעשות רשימה של טובות וניסים שקורים כל הזמן.

בנוסף לתת לו מקום לפרוק את הכאב
להגיד לו שהוא יכול לבכות אם חונק לו. לדבר איתו על הפחד עצמו. על מה עושה לנו הפחד.
ולפרוק כמה שיותר.

וכמו שאמרו- לוודא ולעקוב שזה עובר.

 

[מעגלת פינות]

לא קראתי ממש הכל... נראה לי שלא כתבו
קודם כל, חשוב באמת להבין ולהכיל את הילד, כמו שכתבו כאן (אמנם הזדהות היא לא המילה המדוייקת, כי חשוב להישאר במקום יציב וחזק שיהיה לילד על מה להשען, אלא אמפתיה - להבין את המקום של הילד)
חוץ מזה - חשוב שעד שהילד נרגע ושוכח קצת הוא יהיה עסוק כמה שיותר בדברים שהוא אוהב לעשות.
וגם - כאב בטן, קושי בהרדמות וכו' הם הגיוניים מאד בהתחלה, חשוב לעקוב אחרי שבוע - שבועיים שיש מגמה של שיפור ולא חלילה שנהיה גרוע יותר.
שנשמע רק בשורות טובות!

 

[משתמש אנונימי]

לשקף לו את הרגשות שלו, מה הוא בדיוק מרגיש, שישתף. וכמו שהזכירו פה, לפעמים זה מעורר פחד אצלו, שתינוק קטן כ"כ נפטר, אז אולי זה יכול לקרות גם לנו ח"ו..? לכוונן אותו לספר על הפחד הזה, ולהסביר שזה בכלל כמעט ולא קורה שתינוק חולה ככה וזה נורא נדיר.

וגם, לדבר איתו אולי שיש לו נפש רגישה ועדינה והוא ילד מאוד רגיש וזה מקסים?
כל הנ"ל זה מחוויה שלי כילדה צעירה, במקרה דומה. הגיעה יועצת לבי"ס ודיברה איתנו על הפחד, בין השאר.( החלק הראשון של התגובה שלי).
אחר כך, זכור לי שהמחנכת שלי התקשרה במיוחד, כי הייתי ילדה מאוד רגישה ובכיתי בכיתה המון. היא דיברה איתי על זה, שאני רגישה ועדינה, וסיפרה לי סיפור על הרבי מליובאוויטש, שכתבה לו אישה שהילד שלה נפטר, ועל התגובה של הרבי. לא זוכרת מדוייק, אבל כן זוכרת, בוודאות- שהשיחה איתה מאוד הרגיעה אותי.
הצלחות,
ושיגיע כבר המשיח ולא נצטרך לשאלות קשות כאלו.

 

[יעלי אחת]

אני חושבת שמה שהכי חשוב, זה לא לטייח ולהסתיר,
ילד הוא חכם לא פחות מאתנו יש לו לב ונשמה, והכחשה עושה רעעע
ברור שלא להפחיד ולספר פרטים מיותרים שסתם יבעיתו אותו
אבל כן לשבת עם הילד לחבק אותו ולהסביר לו שקרה משהו עצוב, אבל הכל לטובה... וכו...