אל תדמי בנפשך

[זיסונת]

מכירה הרבה אנשים שחושבים עצמונית. אני ביניהם. זה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותנו מה הציבור חושב. גם אם כל הציבור ינהה אחרי דעותיי, אמשיך לדבוק בהן, כל זמן שהן תראינה לי נכונות ומתאימות. ככה שההנחה הזו, שאנשים עצמאיים עושים 'דווקא' - היא יפה, אבל לא ממש נכונה.

ההצהרה לחשיבה עצמונית ובלתי מושפעת כלל מהסביבה, לא ביישור קו ולא בעיקומו, נראית לי יומרנית ובלתי אמיתית.
השפעת סביבה ודעותיה הם בהווה והן מהעבר היא חזקה ביותר (קראו במובאות ממקורותינו הראשונים). כדי להיות זך, נקי ומבורר דרושה התבוננות אמיצה וישרה ועבודה תמידית שמביאים את האדם דווקא לתחושת שפלות (הפך מהניגון העולה מבין השורות) והמון הכנעה ותפילה.

 

[שירי12]

האם זה ספר ראשון שלה ללא העורכת א. קובנר?
יתכן שזהו ההבדל.
הספר יותר כבד ופחות דרמטי.

ודווקא את ההפי אנד אהבתי.
סבלתי את כל הספר לכל האורך, לפחות שבסוף יהיו כמה דברים טובים, שנותנים תקווה. שאדם שקשה לו יכול להגיע למקום שטוב לו בו יותר.

ו - סתם הערה - אנשים שמגדירים את עצמם פתוחים וסובלניים, אמורים להכיל ולסבול גם אנשים מצומצמים, מסגרתיים, מרובעים, ו - איך אמרו פה - 'דפוקים'...

 

[nc]

אם זה נראה לעגני, אמחוק את תגובתי.
אבל האמת? התגובה הזו קצת מאכזבת אותי. חשבתי שאנשים בציבור שלנו מסוגלים לקרוא ביקורת ספרים אמיתית, בלי להאשים בחוסר פרגון.
להשקיע באמצע הלילה, לשבת חצי שעה ולכתוב ביקורת רצינית כמו זו שאני כתבתי, בחינם ובלי תמורה - לא חושבת שאפשר לפרגן יותר מזה למתחרה.
(בואו נראה את חסיה כותבת לי ביקורת כזו )
זו מהותה של ביקורת ספרים. לציין נקודות חולשה וחוזק.
ולא כמקובל בעיתונות החרדית, שכל ספר הוא 'נפלא' 'נהדר' 'מעמיק'.

ולעצם העניין: זה לא לעג אלא תיאור מציאות. תיאורי החוויה העילאית והתהליך העמוק כתובים בספר הן בדש, הן בגב והן בהקדמה. (כרגע אין בידיי את האחרון שלה, אבל יש את הקודמים, וכך זה גם בהם). הם מיותרים בעיניי, ובעיני רבים. אם נעבור את החוויה הזו בקריאת הספר, נרגיש אותה לבד.

בעיני התגובה שלך מנוסחת בצורה מאד מכבדת.
המילים הנראות לעגניות לקוחות מהמקור.

 

[בת מלך]

אני לא יודעת איך מעתיקים ציטוט, אז אני מציינת שרצוני להתייחס לדבריה של רותי קפלר. נהניתי מאד מהתגובה המחושבת והאמיתית, שניסחה בצורה מוצלחת את מחשבותי. יישר כח

 

[קלסר]

רותי-
את מוכנה לשלוח את התגובה שלך לחסיה?

 

[mig]

ברגע שמתחילים להקצין תופעה "לא אבוא לארוסיו של בני..." - אוטומטית את דוחה את זה, מרגישה שזה לא מציאותי, ומסיקה שזו ההיא הדפוקה מהספר - זו לא את.

זו תופעה שקיימת.

כבר נוכחתי בזה: בחור יהודי, שומר תומ"צ שבא ממשפחה חסידית, רבנית - אדמורי"ת ומשפחתו החרימה לחלוטין את שמחת העליה לתורה שלו, וחופתו התעכבה בשעתיים עד שהצליחו לשכנע את אימו להובילו לחופה (ותו לא.)

מה קרה? על מה המהומה?

אלא שהבחור נישא (כדת משה וישראל) לבחורה מעדות המזרח המתאימה לו ולרמתו הרוחנית בדיוק, ואמו לא יכלה לשאת את זה.

 

[במבה נוגט]

1. למרות האזהרה בתחילת הקטע, כמתחרה של ברטלר, הייתי נמנעת מסגנון לעגני בביקורת עליה [בדש בכריכה וכו'], ולו בכדי למנוע לעז.

1. איפה, למען ה', ראית סגנון לעגני?
2. ממש מצחיק לקרוא לשתי סופרות שכותבות ז'אנר כ"כ שונה "מתחרות".

 

[לבן]

אגב זו תופעה שקיימת.

כבר נוכחתי בזה: בחור יהודי, שומר תומ"צ שבא ממשפחה חסידית, רבנית - אדמורי"ת ומשפחתו החרימה לחלוטין את שמחת העליה לתורה שלו, וחופתו התעכבה בשעתיים עד שהצליחו לשכנע את אימו להובילו לחופה (ותו לא.)

מה קרה? על מה המהומה?

אלא שהבחור נישא (כדת משה וישראל) לבחורה מעדות המזרח המתאימה לו ולרמתו הרוחנית בדיוק, ואמו לא יכלה לשאת את זה.

ומה אני מרגישה כשאני שומעת כזה סיפור?

מסכנה האמא, רחמנות. מחלת נפש של כבוד וגזענות.

ביננו, על אנשים כאלה לא שווה לבזבז ספר, הם פשוט לא יקראו אותו וגם אם יקראו זה לא יזיז את התנהגותם לשום צד. ולאנשים שלא מתנהגים ככה, לא יועיל לקרוא על התנהגות כזו, להפך, הם יביעו פליאה- כמו שרותי קפלר עשתה- מה, המחותנת הזו בחייה לא פגשה אנשים נורמליים שמקבלים את חתניהם/כלותיהם בהשלמה ובשמחה? מה הגדלות בזה ששינתה את התנהגותה? מה יוצא לך מלקרוא על תהליך נפשי שלא נוגע אליך?

 

[תקוה]

מה יוצא לך מלקרוא על תהליך נפשי שלא נוגע אליך?

אולי דוגמא זו לא נוגעת אלייך אבל את יכולה להדביק זאת למשהו אחר שכן נוגע אלייך.

והורים שלא מקבלים את החתן/כלה שלהם בצורה נורמלית יש הרבה.
הלוואי ויקראו את הספרים שלה וישתנו.

 

[לאה ולדמן]

ומה אני מרגישה כשאני שומעת כזה סיפור?

מסכנה האמא, רחמנות. מחלת נפש של כבוד וגזענות.

ביננו, על אנשים כאלה לא שווה לבזבז ספר, הם פשוט לא יקראו אותו וגם אם יקראו זה לא יזיז את התנהגותם לשום צד. ולאנשים שלא מתנהגים ככה, לא יועיל לקרוא על התנהגות כזו, להפך, הם יביעו פליאה- כמו שרותי קפלר עשתה- מה, המחותנת הזו בחייה לא פגשה אנשים נורמליים שמקבלים את חתניהם/כלותיהם בהשלמה ובשמחה? מה הגדלות בזה ששינתה את התנהגותה? מה יוצא לך מלקרוא על תהליך נפשי שלא נוגע אליך?

אצל אחד זה מתבטא בדבר חיצוני וקיצוני של "לא לבוא לשמחת הילד" אצל אחר זה משהו פחות בולט אלא יותר פנימי ונורא לא פחות, כך שלא חייב להיות שהתהליך הנפשי לא נוגע אליך או אל כל אחד אחר רק בגלל שלא התבטא באותה צורה ברובד החיצוני. כך שהבחלט יש מה ללמוד מתהליכים נפשיים כאלה.

 

[mig]

ומה אני מרגישה כשאני שומעת כזה סיפור?

מסכנה האמא, רחמנות. מחלת נפש של כבוד וגזענות.

ביננו, על אנשים כאלה לא שווה לבזבז ספר, הם פשוט לא יקראו אותו וגם אם יקראו זה לא יזיז את התנהגותם לשום צד. ולאנשים שלא מתנהגים ככה, לא יועיל לקרוא על התנהגות כזו, להפך, הם יביעו פליאה- כמו שרותי קפלר עשתה- מה, המחותנת הזו בחייה לא פגשה אנשים נורמליים שמקבלים את חתניהם/כלותיהם בהשלמה ובשמחה? מה הגדלות בזה ששינתה את התנהגותה? מה יוצא לך מלקרוא על תהליך נפשי שלא נוגע אליך?

לא קראתי את הספר הזה, אולי בגללכם אקרא. (מאד לא התחברתי לסגנון ברטלר בספרים הקודמים, שגם אותם הכרחתי את עצמי לקרוא)
כך שאני לא מגיבה לגופו של ספר.

הרבה פעמים דברים כאלו לא יועילו לאנשי הקצה שזקוקים לסיוע נפשי מסיבי יותר...
אבל יועילו לאלו שבאמצע שמתקשים לקבל את חתניהם וכלותיהם מאי אלו סיבות שוליות ומעולם לא חשבו להעדר משמחת ילדיהם.
ולא חסר כאלו.

אם כי אני עדיין חושבת שברטלר באופן כללי נותנת לכל ספריה נופח דרמטי מידי, וקיצוניות יתירה שגם אם היא מתקיימת פה ושם, היא לא מציאותית.

 

[לבן]

אם כי אני עדיין חושבת שברטלר באופן כללי נותנת לכל ספריה נופח דרמטי מידי, וקיצוניות יתירה שגם אם היא מתקיימת פה ושם, היא לא מציאותית.

זה מה שאמרתי.
אם הייתה כותבת לי סיפור על אמא שקשה לה לקבל את הכלה, היא נחנקת, בולעת את הרוק, שורטת קירות, מתאמצת לחייך, הייתי מאד מתחברת. גם לי זה יכול לקרות. אבל כשהיא מקצינה את זה לאחת ש"שוברת כלים", אוטומטית אני נסוגה ולא מרגישה קשר אלי, וזה לא מועיל לי כהוא זה.

 

[mig]

זה מה שאמרתי.
אם הייתה כותבת לי סיפור על אמא שקשה לה לקבל את הכלה, היא נחנקת, בולעת את הרוק, שורטת קירות, מתאמצת לחייך, הייתי מאד מתחברת. גם לי זה יכול לקרות. אבל כשהיא מקצינה את זה לאחת ש"שוברת כלים", אוטומטית אני נסוגה ולא מרגישה קשר אלי, וזה לא מועיל לי כהוא זה.

אגב,
הרבה פעמים דווקא מהזוגות "הדחויים" מגיע לבסוף הרבה נחת, משום שאין מהם ציפיות, מערכת הקשרים היא ללא מחויבויות סטנדרטיות וטקסים רשמיים.

ודווקא ילדים שהמערכת היא "תקנית" יש מתח בעקבות אי קבלת בן הזוג, אל אף שזה נעשה באופן תרבותי ואינטלגנטי, והאמא בטוחה שהיא מחייכת ואף אחד לא חש את הביקורת שבה.

 

[לבן]

אגב,
הרבה פעמים דווקא מהזוגות "הדחויים" מגיע לבסוף הרבה נחת, משום שאין מהם ציפיות, מערכת הקשרים היא ללא מחויבויות סטנדרטיות וטקסים רשמיים.

ודווקא ילדים שהמערכת היא "תקנית" יש מתח בעקבות אי קבלת בן הזוג, אל אף שזה נעשה באופן תרבותי ואינטלגנטי, והאמא בטוחה שהיא מחייכת ואף אחד לא חש את הביקורת שבה.

אני מקווה שזו לא נתינת לגיטמציה להשתוללות ולשבירת כלים ולהכרזות ש"לא מגיעה לארוסין/ חתונה".

 

[לאה ולדמן]

אותי עצבנה מאד הנקודה שמי שלא קראה את סתירה מצלצלת לא מבינה בדיוק מה הסיפור עם גלי.
ואני דווקא כן קראתי את סתירה מצלצלת ובכ"ז לא זכרתי בדיוק מה היה הסיפור שם וחשבתי שלפחות תחזור על זה כדי לקשר - אבל לא. כאילו אני חייבת ללכת ולקרוא שוב את סתירה ולחפש את הקטע שהיא מספרת כדי להכנס לעניינים.

 

[נחל]

בלי קשר לדיון על הספר הזה בדווקא (לא קראתי)
חושבת שמאד חסר אצלנו ביקורת ספרים.
הלכתית מותר לבקר ספר.
חבל שאין במה לביקורת בלתי תלויה. כולל גם לדיון מצד הקוראים.

 

[שירי כהן]

רותי שתהיי בריאה!!!!!
ראשית מסכימה עם חלק מכאן שאמרו שאת צריכה להיזהר מדברייך, אם את כותבת ביקורת עם ניק בשמך זה לא פ'ר. ב

אחד המשפטים הכי הפוכים!
לכתוב ביקורת תחת ניק אנונימי - זה פחדני ולא הוגן. לפעמים פוגע.
לכתוב ביקורת תחת שמך המלא?
מה יותר מכובד ונכון מזה?

רותי-
את מוכנה לשלוח את התגובה שלך לחסיה?

תהיי בטוחה שרותי, כמוני וכמוך, יודעת שזה לא ספסל בגינה פה - אלא פורום פתוח,
וזה בבחינת 'מוכנה לשלוח את התגובה'... ובאמת זו ביקורת מושקעת ומחמיאה.

 

[Ok - מירי טריטל]

בלי קשר לדיון על הספר הזה בדווקא (לא קראתי)
חושבת שמאד חסר אצלנו ביקורת ספרים.
הלכתית מותר לבקר ספר.
חבל שאין במה לביקורת בלתי תלויה. כולל גם לדיון מצד הקוראים.

נכון מאוד.
המחסור בביקורת הוא אחד המזיקים העיקריים לרמת הסיפורת החרדית.

 

[מריומה~]

אחד המשפטים הכי הפוכים!
לכתוב ביקורת תחת ניק אנונימי - זה פחדני ולא הוגן. לפעמים פוגע.
לכתוב ביקורת תחת שמך המלא?
מה יותר מכובד ונכון מזה?

תהיי בטוחה שרותי, כמוני וכמוך, יודעת שזה לא ספסל בגינה פה - אלא פורום פתוח,
וזה בבחינת 'מוכנה לשלוח את התגובה'... ובאמת זו ביקורת מושקעת ומחמיאה.

ומה זה רלוונטי שאכתוב את שמי, ממילא אני אנונימית. איזה רחל כהן אחת.
לא סופרת ולא עורכת עיתון ידועה.

עדיין לא קוראים לי , רותי קפלר, חסיה ברטלר, או חוי רוזנברג.

לכן השם המוכר כן מחייב משנה זהירות.
כי כבר נוכחנו שהיו דעות שהצטלצלו בגלל השם והערצה הנלוית אליו.

 

[מריומה~]

לדעתי הסיום עם גלי ובעלה.
רצה לתת אמירה מהדלת האחורית לתופעה הנפוצה היום של הגירושים. ל"ע.
אל תחשבו שבזיווג הבא יהיה טוב יותר. עוד תתגעגעו לזיווג הראשון....
אז לא חבל על התהליך?

זהו משהו הרבה יותר עמוק,מ"לא חבל על התהליך"?

אדם הרבה פעמים מצריך לעבור תהליך אישי בשביל להבין מה הוא רוצה וצריך באמת לנפשו.

גלי ייצגה משהו מאד מסוים והוא שבירת כללים ובלתי מחויבות למסגרות שאת זה בעלה לא יכל לסבול (או יותר נכון החברה שסביבו לא סמפטה את זה)

בעלה חשב שהאו צריך את המסגרות והסדר והתכנון עד שנפגש בסקאלה השניה.
אני חושבת שבשבילינו טוב לקרוא דבר כזה וליראות צד שני של מטבע בכדי שלא נצטרך לעבור את התהליך להבנת תכונות אופי וליראות את היתרונות של הדבר ולא רק החסרונות.

אנשים נוטים לשאוב ולהסכים לצדדים חיוביים בלבד של תכונות אופי ללא ראות של מכלול.
וסגירת המעגל הזו למרות שהיא לא מציאות כמעט , היא מקסימה ומלמדת מאד!!!