אל תדמי בנפשך

[שושי מביתר]

גם אני קראתי ונהנתי מאד מאד! חושבת שקריאה שניה ואפילו שלישית תתרום מאד!

 

[חפציבה]

קראתי ואהבתי
למרות שכל הספרים מספרים על טיפולים רגשיים למיניהם, ויש משהו שחוזר על עצמו,
אבל בספר הזה יש רעיון חדש, והרבה יותר מיוחד:
נהניתי מהעובדה שגיבורת הסיפור היא סגנית-מנהלת, אישה כבודה ונערצת
שנראית לכולם כלפי חוץ אישה מושלמת, שלא סוטה מילימטר מהדרך המקובלת
ודווקא היא מוצאת בעצמה צדדים נוספים ושונים ומגלה שיש לה הרבה מה לעבוד על עצמה
ועושה שינוי שתורם בעיקר לעצמה וגם לכל הסביבה שלה.
אמנם יש גם את המתנגדים לרעיון, אבל מבחינתי זו הסיבה העיקרית שאהבתי את הספר!

 

[Ruti Kepler]

-להוציא מליבם של מזהירי שמירת הלשון: עצם העובדה שהח"מ כותבת ביקורת על ספר, מעידה שהיא קראה אותו, מעריכה את יכולותיה וכשוריה של הסופרת, וחושבת שהספר שווה להקדיש לו זמן יקר בחול המועד -

הספר כתוב טוב, מרתק, מעצבן כהוגן (זו מחמאה), בנוי יפה. יש כמה נקודות עיקריות שהפריעו לי.

1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

3. גלי. זו שמאז ומעולם יצאה מהמסגרות, מגלה בספר שבעצם, היא החשיבה מאד את דעת הסביבה - דווקא בכך שעשתה ההפך מכולם. מסקנה: המורדים, היוצאים, החושבים אחרת - בעצם עושים דווקא, מסתכלים מה כולם חושבים, ועושים להפך.
הגישה הזו אולי טובה למחנכת בתיכון, כדי להטיף בה לתלמידות הסוררות שלובשות פריטים קצת חריגים. בתכל'ס, זה לא כך.
מכירה הרבה אנשים שחושבים עצמונית. אני ביניהם. זה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותנו מה הציבור חושב. גם אם כל הציבור ינהה אחרי דעותיי, אמשיך לדבוק בהן, כל זמן שהן תראינה לי נכונות ומתאימות. ככה שההנחה הזו, שאנשים עצמאיים עושים 'דווקא' - היא יפה, אבל לא ממש נכונה.

4. הסיום. ככותבת, מוכר לי הרצון החזק לקשור את כל הקצוות. לארס את ההוא, להוליד בן להיא, לפתוח סמינר לשלישית ולתת לרביעית לעבוד בו ולהתפרנס.
אבל כקוראת, העובדה שבפרק האחרון כולם מתארסים, מתחתנים, יולדים, מוצאים עבודה ומקימים סמינר - ממש מציקה בעין. (לקח חשוב לסופרים שבינינו).

5. ספר טוב. ראוי לבזבז עליו הן כסף והן זמן.

 

[♦ברכי קעניג♦]

=רותי קפלר;2079014]-

4. הסיום. ככותבת, מוכר לי הרצון החזק לקשור את כל הקצוות. לארס את ההוא, להוליד בן להיא, לפתוח סמינר לשלישית ולתת לרביעית לעבוד בו ולהתפרנס.
אבל כקוראת, העובדה שבפרק האחרון כולם מתארסים, מתחתנים, יולדים, מוצאים עבודה ומקימים סמינר - ממש מציקה בעין. (לקח חשוב לסופרים שבינינו).

נכון, זה הציק לי מאד!
לא רק בספר שלה, בעוד,.
מה יש לכם לייפות את המציאות, למה????

[=רותי קפלר;2079014/QUOTE]ספר טוב. ראוי לבזבז עליו הן כסף והן זמן. 5.

זה הפריע לך גם?

 

[פוינט]

-

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

-

אני אישית לא ראיתי את השינוי של אריאלה מסתכם באיך להסתדר עם ה"מה יגידו".
לדעתי, זה היה עמוק יותר, זה מצב שכל אדם יכול להכנס אליו ולעבור למצב אוטומט, מצב כזה שהוא לא בוחר את החיים שלו ביומיום, אלא מסתמך על בחירות ישנות, מה שזה גורם לו - להגיע לשחיקה, לא לחיות את החיים אלא לעבור אותם.
נהנתי מהשינוי שאריאלה עשתה, שהיא חזרה ל"עצמה" והתחילה לבחור מחדש, לחיות מחדש, לחוות מחדש. זה מדהים בעיני.
אני חושבת שגם ברמה הרוחנית אנחנו נשארים עם אותם מטענים מאז גיל הילדות או הבחרות, התהליך של לבחור מחדש, גורם לרעננות בקשר שלנו עם עצמנו ועם הבורא, אנחנו יכולים ללמוד ולהתלמד מחדש בהתאם לגיל שלנו במהות של התפילה, האמונה-בטחון, השבת, החגים. והדברים מתחילים לקבל מימד עמוק יותר, אמיתי, מוחשי.

למרות שלא הייתי בטוחה שאהנה מסיפור על רגשות של נשים אחרות - נהנתי ממנו מאד. אני ממליצה על הספר, ומאד, ולא רק ברמה הסיפורית שלו...

גב' ברטלר - ישר כח ותודה!!!

 

[לבן]

-
1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

רותי,
לצערי הגדול אני מכירה נשים רבות, שלא מסוגלות לחבק את הכלות שלהן (וגם לא לקבל את החתנים), גם אחרי שנים ארוכות של נישואים, בגלל שמשהו בסמינר / משפחה / תדמית של הבחור/ה פגע להן בכבוד.
עצם העובדה שאריאלה הזו מקבלת את הבחורה ומצליחה בכלל להבחין ביראת השמיים שלה, מראה על שינוי חשיבה מצידה.
נשים שהתרגלו כל חייהן להיות חשובות/משפיעות/דומיננטיות, מאד קשה להן להשלים עם זה שהילד שלהן עושה להן בושות ומתחתן עם בחורה לא מושלמת שמכתימה את שמן. הספר כנראה מיועד לנשים כאלו - שיפוטיות, ביקורתיות ומושלמות בעיני עצמן.

מהכרות עם אחת שמזה כ5 שנים לא מקבלת את חתנה, בחור מצוין, שהגיע ממשפחה מאד מאד מודרנית. היא פשוט לא מצליחה להשלים עם זה שהוא בחור טוב ויר"ש, למרות שגם עיוור רואה את זה.
זה לא אומר שהיא "לא משתתפת בשמחת הארוסין", אבל זה שהבת שלה מרגישה תמיד שהאמא ממששת את הדופק ושומרת עליה מפני בעלה ומשפחתו שלא יקלקלו אותה חלילה- זה די והותר.

 

[Ruti Kepler]

רותי,
לצערי הגדול אני מכירה נשים רבות, שלא מסוגלות לחבק את הכלות שלהן (וגם לא לקבל את החתנים), גם אחרי שנים ארוכות של נישואים, בגלל שמשהו בסמינר / משפחה / תדמית של הבחור/ה פגע להן בכבוד.
עצם העובדה שאריאלה הזו מקבלת את הבחורה ומצליחה בכלל להבחין ביראת השמיים שלה, מראה על שינוי חשיבה מצידה.
נשים שהתרגלו כל חייהן להיות חשובות/משפיעות/דומיננטיות, מאד קשה להן להשלים עם זה שהילד שלהן עושה להן בושות ומתחתן עם בחורה לא מושלמת שמכתימה את שמן. הספר כנראה מיועד לנשים כאלו - שיפוטיות, ביקורתיות ומושלמות בעיני עצמן.

מהכרות עם אחת שמזה כ5 שנים לא מקבלת את חתנה, בחור מצוין, שהגיע ממשפחה מאד מאד מודרנית. היא פשוט לא מצליחה להשלים עם זה שהוא בחור טוב ויר"ש, למרות שגם עיוור רואה את זה.
זה לא אומר שהיא "לא משתתפת בשמחת הארוסין", אבל זה שהבת שלה מרגישה תמיד שהאמא ממששת את הדופק ושומרת עליה מפני בעלה ומשפחתו שלא יקלקלו אותה חלילה- זה די והותר.

א. נכון.
ב. אריאלה, גיבורת הספר, איימה לא להשתתף בשמחה, ובכל תהליך השידוך.
ג. עדיין, סביבי יש חברה תוססת ופורחת, שהרבה הרבה פחות שמה על ה'מה יגידו'. מכירה הרבה נשים שיחתנו בכיף את הילד שלהן עם מי שמתאים לו, ולא להן.
הייתי מצפה שאריאלה בספר, לפחות תפגוש מישהי כזו, ותבין שיש כאלו שמלכתחילה חיות כך. (ותבין כמה היא הייתה דפוקה בהתחלה... )

 

[שושי מביתר]

-להוציא מליבם של מזהירי שמירת הלשון: עצם העובדה שהח"מ כותבת ביקורת על ספר, מעידה שהיא קראה אותו, מעריכה את יכולותיה וכשוריה של הסופרת, וחושבת שהספר שווה להקדיש לו זמן יקר בחול המועד -

הספר כתוב טוב, מרתק, מעצבן כהוגן (זו מחמאה), בנוי יפה. יש כמה נקודות עיקריות שהפריעו לי.

1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

3. גלי. זו שמאז ומעולם יצאה מהמסגרות, מגלה בספר שבעצם, היא החשיבה מאד את דעת הסביבה - דווקא בכך שעשתה ההפך מכולם. מסקנה: המורדים, היוצאים, החושבים אחרת - בעצם עושים דווקא, מסתכלים מה כולם חושבים, ועושים להפך.
הגישה הזו אולי טובה למחנכת בתיכון, כדי להטיף בה לתלמידות הסוררות שלובשות פריטים קצת חריגים. בתכל'ס, זה לא כך.
מכירה הרבה אנשים שחושבים עצמונית. אני ביניהם. זה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותנו מה הציבור חושב. גם אם כל הציבור ינהה אחרי דעותיי, אמשיך לדבוק בהן, כל זמן שהן תראינה לי נכונות ומתאימות. ככה שההנחה הזו, שאנשים עצמאיים עושים 'דווקא' - היא יפה, אבל לא ממש נכונה.

1. למרות האזהרה בתחילת הקטע, כמתחרה של ברטלר, הייתי נמנעת מסגנון לעגני בביקורת עליה [בדש בכריכה וכו'], ולו בכדי למנוע לעז.
2. בקטע של הכלה מ'זהבית' עברה אריאלה תהליך מסויים שבו למדה להכיר בערך אמיתי של אדם ללא קשר להגדרות הסביבתיות שלו, אילו הכלה היתה באמת חסרת ערך היא היתה אולי עוברת תהליך אחר, אבל הסיפור הזה עוסק בתהליך הזה שהיא עברה שהוא חשוב מאין כמותו, אין שום סיבה להסיק מזה שלא לחבק כלה חסרת ערך.
3. אנשים כמו אנשים הם מורכבים, הם לא שחור ולבן, גם אלו החושבים עצמונית וחיים את עצמם באמת, יש בהם עדיין חלקים מתים המושפעים מסביבתם, ומים של ערכים ואידיליות בלי לחשוב מה מכל זה נוגע ומתאים בדיוק לי, אז נכון שהספר מקצין מאוד את התופעה, כי אין מה לעשות כך זה ספר כמו קריקטורה, כשאתה רוצה לטפל בנושא אתה מעצים אותו, אבל כל קורא יכול להסיק מזה לחלקים מסויימים הקיימים בקרבו. ההוכחה לכך היא, שגם את נהנית מהספר, אילו התהליך היה כה פשוט ומובן מאליו הוא לא היה מרתק אותך.

 

[לאה ולדמן]

אני לא חושבת שכל השינוי שלה מתבטא בנקודה שהבן שלה התארס עם ההיא מזהבית. היו עוד הדגשים בספר כמה השינוי הזה השפיע על חייה מכל מיני היבטים. אבל מסכימה עם רותי מאד מאד וזה הציק לי הנקודה כאילו בגלל שהיא שונה מהחברות שלה (באירוסין למשל) והיא כשושנה בין החוחים בין חברותיה, לכן היא מיוחדת וראויה להכנס למשפחתה.
אבל כמו שכתבה פוינט, בשביל מורה כבודה שחיה על מוסכמות זה באמת צעד גדול בפני עצמו.

 

[Ruti Kepler]

1. למרות האזהרה בתחילת הקטע, כמתחרה של ברטלר, הייתי נמנעת מסגנון לעגני בביקורת עליה [בדש בכריכה וכו'], ולו בכדי למנוע לעז.

אם זה נראה לעגני, אמחוק את תגובתי.
אבל האמת? התגובה הזו קצת מאכזבת אותי. חשבתי שאנשים בציבור שלנו מסוגלים לקרוא ביקורת ספרים אמיתית, בלי להאשים בחוסר פרגון.
להשקיע באמצע הלילה, לשבת חצי שעה ולכתוב ביקורת רצינית כמו זו שאני כתבתי, בחינם ובלי תמורה - לא חושבת שאפשר לפרגן יותר מזה למתחרה.
(בואו נראה את חסיה כותבת לי ביקורת כזו )
זו מהותה של ביקורת ספרים. לציין נקודות חולשה וחוזק.
ולא כמקובל בעיתונות החרדית, שכל ספר הוא 'נפלא' 'נהדר' 'מעמיק'.

ולעצם העניין: זה לא לעג אלא תיאור מציאות. תיאורי החוויה העילאית והתהליך העמוק כתובים בספר הן בדש, הן בגב והן בהקדמה. (כרגע אין בידיי את האחרון שלה, אבל יש את הקודמים, וכך זה גם בהם). הם מיותרים בעיניי, ובעיני רבים. אם נעבור את החוויה הזו בקריאת הספר, נרגיש אותה לבד.

 

[נוי]

אם זה נראה לעגני, אמחוק את תגובתי.
אבל האמת? התגובה הזו קצת מאכזבת אותי. חשבתי שאנשים בציבור שלנו מסוגלים לקרוא ביקורת ספרים אמיתית, בלי להאשים בחוסר פרגון.
להשקיע באמצע הלילה, לשבת חצי שעה ולכתוב ביקורת רצינית כמו זו שאני כתבתי, בחינם ובלי תמורה - לא חושבת שאפשר לפרגן יותר מזה למתחרה.
(בואו נראה את חסיה כותבת לי ביקורת כזו )
זו מהותה של ביקורת ספרים. לציין נקודות חולשה וחוזק.
ולא כמקובל בעיתונות החרדית, שכל ספר הוא 'נפלא' 'נהדר' 'מעמיק'.

ולעצם העניין: זה לא לעג אלא תיאור מציאות. תיאורי החוויה העילאית והתהליך העמוק כתובים בספר הן בדש, הן בגב והן בהקדמה. (כרגע אין בידיי את האחרון שלה, אבל יש את הקודמים, וכך זה גם בהם). הם מיותרים בעיניי, ובעיני רבים. אם נעבור את החוויה הזו בקריאת הספר, נרגיש אותה לבד.

לימוד זכות: ייתכן מאוד שאת כיתוב הגב המרשים כתבו משווקי הספר ולא הסופרת עצמה.
גילוי נאות: לא קראתי את הספר.

 

[תובנה]

קראתי מאת הספר
ונהנתי מאד
לא יודעת להתבטא כך כמו שאר ה"ניקיות"
אבל בהחלט שזה ספר טוב.

 

[מריומה~]

-להוציא מליבם של מזהירי שמירת הלשון: עצם העובדה שהח"מ כותבת ביקורת על ספר, מעידה שהיא קראה אותו, מעריכה את יכולותיה וכשוריה של הסופרת, וחושבת שהספר שווה להקדיש לו זמן יקר בחול המועד -

הספר כתוב טוב, מרתק, מעצבן כהוגן (זו מחמאה), בנוי יפה. יש כמה נקודות עיקריות שהפריעו לי.

1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

3. גלי. זו שמאז ומעולם יצאה מהמסגרות, מגלה בספר שבעצם, היא החשיבה מאד את דעת הסביבה - דווקא בכך שעשתה ההפך מכולם. מסקנה: המורדים, היוצאים, החושבים אחרת - בעצם עושים דווקא, מסתכלים מה כולם חושבים, ועושים להפך.
הגישה הזו אולי טובה למחנכת בתיכון, כדי להטיף בה לתלמידות הסוררות שלובשות פריטים קצת חריגים. בתכל'ס, זה לא כך.
מכירה הרבה אנשים שחושבים עצמונית. אני ביניהם. זה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותנו מה הציבור חושב. גם אם כל הציבור ינהה אחרי דעותיי, אמשיך לדבוק בהן, כל זמן שהן תראינה לי נכונות ומתאימות. ככה שההנחה הזו, שאנשים עצמאיים עושים 'דווקא' - היא יפה, אבל לא ממש נכונה.

4. הסיום. ככותבת, מוכר לי הרצון החזק לקשור את כל הקצוות. לארס את ההוא, להוליד בן להיא, לפתוח סמינר לשלישית ולתת לרביעית לעבוד בו ולהתפרנס.
אבל כקוראת, העובדה שבפרק האחרון כולם מתארסים, מתחתנים, יולדים, מוצאים עבודה ומקימים סמינר - ממש מציקה בעין. (לקח חשוב לסופרים שבינינו).

5. ספר טוב. ראוי לבזבז עליו הן כסף והן זמן.

רותי שתהיי בריאה!!!!!
ראשית מסכימה עם חלק מכאן שאמרו שאת צריכה להיזהר מדברייך, אם את כותבת ביקורת עם ניק בשמך זה לא פ'ר. בואי נזמין את חסיה ברטלר ונעשה סימפוזיון , אני אהיה המראיינת
ודבר שני אני חולקת עליך בחלק מהדברים.
כתבת דברים מנקודת ראיה של מישהי עצמאית שלא שמה על אף אחד.
רגע רגע, וזה שאריאלה הלכה תמיד בדרך רבותיה זה לא בסדר?
מישהו אי פעם חינך אותה להיות עצמאית,?! נתן לה את האון הזה?!

האם אי פעם הרגשת מה זה להיות במשרה מכובדת שאת כל כך צפויה מראש איך להתנהג? את יודעת מה אמורה להרגיש מישהי כזאת?
אני מכירה הרבה כאלה , שהם מתו מזמן ונחנטו בתוך איזה חליפה מחויטת יפה ומפוארת.
צנועה וענוגה.


אריאלה שכל כך היתה רגילה ליראות רק את התפאורה עוברת שינוי לגלות שיש נפשות פועלות, ולעשות טוב מתוך הרגל זה לא חכמה ובנוסף זה לא בחירה אמיתית!!!

ולכן כל המעבר שלה, וההסתכלות על סמינר זהבית לגלות שיש שם בנות שוות.
הוא מקסים בעיני.


בקשר לגלי,זה באמת קצת תמוה בעיני איך היא בכלל היתה בפנים כי מראש היתה שונה..

כאחת ששונאת מסגרות ומתקשה ליישר עם כל קו אהבתי את השינוי שהיא עשתה.
היא קלטה שאין לה כלי מחזיק ללא מסגרות בסיסיות!
סדר יום ועוד.

ולסדר את הקצוות שהם התחתנו בסוף זה צרם לי מידי ..יותר מידי פנטסטי,
נכון שהוא היה חייב לעבור איזה שינוי ולגלות שהוא באמת היה צריך את הפתיחות האמיתית שלה .את המרחבים שהיא אפשרה לו!![
אבל החיים הם יותר מורכבים . ובשביל התודעה שלנו זה נחמד.

 

[לבן]

1. אז נכון שהספר מקצין מאוד את התופעה, כי אין מה לעשות כך זה ספר כמו קריקטורה, כשאתה רוצה לטפל בנושא אתה מעצים אותו, אבל כל קורא יכול להסיק מזה לחלקים מסויימים הקיימים בקרבו.

אם יש משהו שאני שונאת, זה חטא ההקצנה.
הקצנה פוגעת בספר, פוגעת במסר, וחוטאת לאמת. ספר הוא ממש לא קריקטורה, הוא אמור להוות שיקוף מדויק וכנה לתופעות ולתהליכים.
ברגע שמתחילים להקצין תופעה "לא אבוא לארוסיו של בני..." - אוטומטית את דוחה את זה, מרגישה שזה לא מציאותי, ומסיקה שזו ההיא הדפוקה מהספר - זו לא את.

 

[מריומה~]

אם יש משהו שאני שונאת, זה חטא ההקצנה.
הקצנה פוגעת בספר, פוגעת במסר, וחוטאת לאמת. ספר הוא ממש לא קריקטורה, הוא אמור להוות שיקוף מדויק וכנה לתופעות ולתהליכים.
ברגע שמתחילים להקצין תופעה "לא אבוא לארוסיו של בני..." - אוטומטית את דוחה את זה, מרגישה שזה לא מציאותי, ומסיקה שזו ההיא הדפוקה מהספר - זו לא את.

מסכימה איתך ביחס לתאוריה אלב לא ביחס למציאות.
לצערינו קימות תופעות של הורים שלא באים לשמחות ילדיהם.
אני מכירה אישית שכנה אחת שלא באה לחתונת בתה! כי לא הסכימה לנישואין.

 

[תקוה]

ברגע שמתחילים להקצין תופעה "לא אבוא לארוסיו של בני..." - אוטומטית את דוחה את זה, מרגישה שזה לא מציאותי, ומסיקה שזו ההיא הדפוקה מהספר - זו לא את.

אני מכירה 2 אימהות שאמרו את זה.
אחת אמרה בשביל לאיים
שניה אמרה והיתה ממש רצינית עם זה- עד שבא רב גדול והכריח אותה לבוא לאירוסי בנה. אם לא הוא היא לא היתה מגיעה וגם לא מארחת את כלתה לאחר הנישואין.

כך שמציאותי, זה כן.

 

[לבן]

אני מכירה 2 אימהות שאמרו את זה.
אחת אמרה בשביל לאיים
שניה אמרה והיתה ממש רצינית עם זה- עד שבא רב גדול והכריח אותה לבוא לאירוסי בנה. אם לא הוא היא לא היתה מגיעה וגם לא מארחת את כלתה לאחר הנישואין.

כך שמציאותי, זה כן.

הבעיה היא,
שרוב האנשים הנורמטיביים לא מתנהגים כך. התנהגות כזו מקורה במשהו מאד בעייתי בנפש.
ברגע שאת מתארת תופעה קיצונית ושולית בספר, אין לך שום חיבור מצד הקורא הנורמטיבי לדמות שבעיניו היא מקסימום - הזויה.

 

[מריומה~]

הבעיה היא,
שרוב האנשים הנורמטיביים לא מתנהגים כך. התנהגות כזו מקורה במשהו מאד בעייתי בנפש.
ברגע שאת מתארת תופעה קיצונית ושולית בספר, אין לך שום חיבור מצד הקורא הנורמטיבי לדמות שבעיניו היא מקסימום - הזויה.

הספרים שלה לא באים לבטא משהו נורמטיבי בנפש.
לרוב זה דברים שקיימים בנו , לפחות במחשבה, יש אנשים המתעלים על עצמם וגם מדברים על זה

 

[תקוה]

הבעיה היא,
שרוב האנשים הנורמטיביים לא מתנהגים כך. התנהגות כזו מקורה במשהו מאד בעייתי בנפש.
ברגע שאת מתארת תופעה קיצונית ושולית בספר, אין לך שום חיבור מצד הקורא הנורמטיבי לדמות שבעיניו היא מקסימום - הזויה.

1. אם נכתוב ספרים רק על הנורמות- ילד טוב הלך לגן מקסים, כמה עלילה מסועפת יכולה להיות כאן?

2. אצל חסיה זה ההובי- לקחת משהו שקיים אבל אחד לטריליון ולבנות עלילה/סיפור וכיוצ'ב
לדוגמא- א. צורי. ב. בספר תלויה- התנהגות של הורים לילדה נשואה, בריחה שלה, והיא מגיעה לביסמנט שלהם. ג. בספר נפש תהום- הילדה עם הבית על העץ

ואת זה אני אוהבת אצלה!
כשאני קוראת את הספרים שלה אני מתנתקת מהעולם לכמה שעות וחוזרת עם פרופורציה נוספת לחיים!

 

[מאושר]

לדעתי הסיום עם גלי ובעלה.
רצה לתת אמירה מהדלת האחורית לתופעה הנפוצה היום של הגירושים. ל"ע.
אל תחשבו שבזיווג הבא יהיה טוב יותר. עוד תתגעגעו לזיווג הראשון....
אז לא חבל על התהליך?