אל תדמי בנפשך

  • הוסף לסימניות
  • #21
גם אני קראתי ונהנתי מאד מאד! חושבת שקריאה שניה ואפילו שלישית תתרום מאד!
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
קראתי ואהבתי
למרות שכל הספרים מספרים על טיפולים רגשיים למיניהם, ויש משהו שחוזר על עצמו,
אבל בספר הזה יש רעיון חדש, והרבה יותר מיוחד:
נהניתי מהעובדה שגיבורת הסיפור היא סגנית-מנהלת, אישה כבודה ונערצת
שנראית לכולם כלפי חוץ אישה מושלמת, שלא סוטה מילימטר מהדרך המקובלת
ודווקא היא מוצאת בעצמה צדדים נוספים ושונים ומגלה שיש לה הרבה מה לעבוד על עצמה
ועושה שינוי שתורם בעיקר לעצמה וגם לכל הסביבה שלה.
אמנם יש גם את המתנגדים לרעיון, אבל מבחינתי זו הסיבה העיקרית שאהבתי את הספר!
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
-להוציא מליבם של מזהירי שמירת הלשון: עצם העובדה שהח"מ כותבת ביקורת על ספר, מעידה שהיא קראה אותו, מעריכה את יכולותיה וכשוריה של הסופרת, וחושבת שהספר שווה להקדיש לו זמן יקר בחול המועד -

הספר כתוב טוב, מרתק, מעצבן כהוגן (זו מחמאה), בנוי יפה. יש כמה נקודות עיקריות שהפריעו לי.

1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

3. גלי. זו שמאז ומעולם יצאה מהמסגרות, מגלה בספר שבעצם, היא החשיבה מאד את דעת הסביבה - דווקא בכך שעשתה ההפך מכולם. מסקנה: המורדים, היוצאים, החושבים אחרת - בעצם עושים דווקא, מסתכלים מה כולם חושבים, ועושים להפך.
הגישה הזו אולי טובה למחנכת בתיכון, כדי להטיף בה לתלמידות הסוררות שלובשות פריטים קצת חריגים. בתכל'ס, זה לא כך.
מכירה הרבה אנשים שחושבים עצמונית. אני ביניהם. זה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותנו מה הציבור חושב. גם אם כל הציבור ינהה אחרי דעותיי, אמשיך לדבוק בהן, כל זמן שהן תראינה לי נכונות ומתאימות. ככה שההנחה הזו, שאנשים עצמאיים עושים 'דווקא' - היא יפה, אבל לא ממש נכונה.

4. הסיום. ככותבת, מוכר לי הרצון החזק לקשור את כל הקצוות. לארס את ההוא, להוליד בן להיא, לפתוח סמינר לשלישית ולתת לרביעית לעבוד בו ולהתפרנס.
אבל כקוראת, העובדה שבפרק האחרון כולם מתארסים, מתחתנים, יולדים, מוצאים עבודה ומקימים סמינר - ממש מציקה בעין. (לקח חשוב לסופרים שבינינו).

5. ספר טוב. ראוי לבזבז עליו הן כסף והן זמן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
=רותי קפלר;2079014]-

4. הסיום. ככותבת, מוכר לי הרצון החזק לקשור את כל הקצוות. לארס את ההוא, להוליד בן להיא, לפתוח סמינר לשלישית ולתת לרביעית לעבוד בו ולהתפרנס.
אבל כקוראת, העובדה שבפרק האחרון כולם מתארסים, מתחתנים, יולדים, מוצאים עבודה ומקימים סמינר - ממש מציקה בעין. (לקח חשוב לסופרים שבינינו).
נכון, זה הציק לי מאד!
לא רק בספר שלה, בעוד,.
מה יש לכם לייפות את המציאות, למה????

[=רותי קפלר;2079014/QUOTE]ספר טוב. ראוי לבזבז עליו הן כסף והן זמן. 5.
זה הפריע לך גם?;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
נכתב ע"י רותי קפלר;2079014:
-

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

נכתב ע"י רותי קפלר;2079014:
-

אני אישית לא ראיתי את השינוי של אריאלה מסתכם באיך להסתדר עם ה"מה יגידו".
לדעתי, זה היה עמוק יותר, זה מצב שכל אדם יכול להכנס אליו ולעבור למצב אוטומט, מצב כזה שהוא לא בוחר את החיים שלו ביומיום, אלא מסתמך על בחירות ישנות, מה שזה גורם לו - להגיע לשחיקה, לא לחיות את החיים אלא לעבור אותם.
נהנתי מהשינוי שאריאלה עשתה, שהיא חזרה ל"עצמה" והתחילה לבחור מחדש, לחיות מחדש, לחוות מחדש. זה מדהים בעיני.
אני חושבת שגם ברמה הרוחנית אנחנו נשארים עם אותם מטענים מאז גיל הילדות או הבחרות, התהליך של לבחור מחדש, גורם לרעננות בקשר שלנו עם עצמנו ועם הבורא, אנחנו יכולים ללמוד ולהתלמד מחדש בהתאם לגיל שלנו במהות של התפילה, האמונה-בטחון, השבת, החגים. והדברים מתחילים לקבל מימד עמוק יותר, אמיתי, מוחשי.

למרות שלא הייתי בטוחה שאהנה מסיפור על רגשות של נשים אחרות - נהנתי ממנו מאד. אני ממליצה על הספר, ומאד, ולא רק ברמה הסיפורית שלו...

גב' ברטלר - ישר כח ותודה!!!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י רותי קפלר;2079014:
-
1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

רותי,
לצערי הגדול אני מכירה נשים רבות, שלא מסוגלות לחבק את הכלות שלהן (וגם לא לקבל את החתנים), גם אחרי שנים ארוכות של נישואים, בגלל שמשהו בסמינר / משפחה / תדמית של הבחור/ה פגע להן בכבוד.
עצם העובדה שאריאלה הזו מקבלת את הבחורה ומצליחה בכלל להבחין ביראת השמיים שלה, מראה על שינוי חשיבה מצידה.
נשים שהתרגלו כל חייהן להיות חשובות/משפיעות/דומיננטיות, מאד קשה להן להשלים עם זה שהילד שלהן עושה להן בושות ומתחתן עם בחורה לא מושלמת שמכתימה את שמן. הספר כנראה מיועד לנשים כאלו - שיפוטיות, ביקורתיות ומושלמות בעיני עצמן.

מהכרות עם אחת שמזה כ5 שנים לא מקבלת את חתנה, בחור מצוין, שהגיע ממשפחה מאד מאד מודרנית. היא פשוט לא מצליחה להשלים עם זה שהוא בחור טוב ויר"ש, למרות שגם עיוור רואה את זה.
זה לא אומר שהיא "לא משתתפת בשמחת הארוסין", אבל זה שהבת שלה מרגישה תמיד שהאמא ממששת את הדופק ושומרת עליה מפני בעלה ומשפחתו שלא יקלקלו אותה חלילה- זה די והותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
נכתב ע"י לבן;2079124:
רותי,
לצערי הגדול אני מכירה נשים רבות, שלא מסוגלות לחבק את הכלות שלהן (וגם לא לקבל את החתנים), גם אחרי שנים ארוכות של נישואים, בגלל שמשהו בסמינר / משפחה / תדמית של הבחור/ה פגע להן בכבוד.
עצם העובדה שאריאלה הזו מקבלת את הבחורה ומצליחה בכלל להבחין ביראת השמיים שלה, מראה על שינוי חשיבה מצידה.
נשים שהתרגלו כל חייהן להיות חשובות/משפיעות/דומיננטיות, מאד קשה להן להשלים עם זה שהילד שלהן עושה להן בושות ומתחתן עם בחורה לא מושלמת שמכתימה את שמן. הספר כנראה מיועד לנשים כאלו - שיפוטיות, ביקורתיות ומושלמות בעיני עצמן.

מהכרות עם אחת שמזה כ5 שנים לא מקבלת את חתנה, בחור מצוין, שהגיע ממשפחה מאד מאד מודרנית. היא פשוט לא מצליחה להשלים עם זה שהוא בחור טוב ויר"ש, למרות שגם עיוור רואה את זה.
זה לא אומר שהיא "לא משתתפת בשמחת הארוסין", אבל זה שהבת שלה מרגישה תמיד שהאמא ממששת את הדופק ושומרת עליה מפני בעלה ומשפחתו שלא יקלקלו אותה חלילה- זה די והותר.

א. נכון.
ב. אריאלה, גיבורת הספר, איימה לא להשתתף בשמחה, ובכל תהליך השידוך.
ג. עדיין, סביבי יש חברה תוססת ופורחת, שהרבה הרבה פחות שמה על ה'מה יגידו'. מכירה הרבה נשים שיחתנו בכיף את הילד שלהן עם מי שמתאים לו, ולא להן.
הייתי מצפה שאריאלה בספר, לפחות תפגוש מישהי כזו, ותבין שיש כאלו שמלכתחילה חיות כך. (ותבין כמה היא הייתה דפוקה בהתחלה... ;) )
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
נכתב ע"י רותי קפלר;2079014:
-להוציא מליבם של מזהירי שמירת הלשון: עצם העובדה שהח"מ כותבת ביקורת על ספר, מעידה שהיא קראה אותו, מעריכה את יכולותיה וכשוריה של הסופרת, וחושבת שהספר שווה להקדיש לו זמן יקר בחול המועד -

הספר כתוב טוב, מרתק, מעצבן כהוגן (זו מחמאה), בנוי יפה. יש כמה נקודות עיקריות שהפריעו לי.

1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

3. גלי. זו שמאז ומעולם יצאה מהמסגרות, מגלה בספר שבעצם, היא החשיבה מאד את דעת הסביבה - דווקא בכך שעשתה ההפך מכולם. מסקנה: המורדים, היוצאים, החושבים אחרת - בעצם עושים דווקא, מסתכלים מה כולם חושבים, ועושים להפך.
הגישה הזו אולי טובה למחנכת בתיכון, כדי להטיף בה לתלמידות הסוררות שלובשות פריטים קצת חריגים. בתכל'ס, זה לא כך.
מכירה הרבה אנשים שחושבים עצמונית. אני ביניהם. זה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותנו מה הציבור חושב. גם אם כל הציבור ינהה אחרי דעותיי, אמשיך לדבוק בהן, כל זמן שהן תראינה לי נכונות ומתאימות. ככה שההנחה הזו, שאנשים עצמאיים עושים 'דווקא' - היא יפה, אבל לא ממש נכונה.

1. למרות האזהרה בתחילת הקטע, כמתחרה של ברטלר, הייתי נמנעת מסגנון לעגני בביקורת עליה [בדש בכריכה וכו'], ולו בכדי למנוע לעז.
2. בקטע של הכלה מ'זהבית' עברה אריאלה תהליך מסויים שבו למדה להכיר בערך אמיתי של אדם ללא קשר להגדרות הסביבתיות שלו, אילו הכלה היתה באמת חסרת ערך היא היתה אולי עוברת תהליך אחר, אבל הסיפור הזה עוסק בתהליך הזה שהיא עברה שהוא חשוב מאין כמותו, אין שום סיבה להסיק מזה שלא לחבק כלה חסרת ערך.
3. אנשים כמו אנשים הם מורכבים, הם לא שחור ולבן, גם אלו החושבים עצמונית וחיים את עצמם באמת, יש בהם עדיין חלקים מתים המושפעים מסביבתם, ומים של ערכים ואידיליות בלי לחשוב מה מכל זה נוגע ומתאים בדיוק לי, אז נכון שהספר מקצין מאוד את התופעה, כי אין מה לעשות כך זה ספר כמו קריקטורה, כשאתה רוצה לטפל בנושא אתה מעצים אותו, אבל כל קורא יכול להסיק מזה לחלקים מסויימים הקיימים בקרבו. ההוכחה לכך היא, שגם את נהנית מהספר, אילו התהליך היה כה פשוט ומובן מאליו הוא לא היה מרתק אותך.
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
אני לא חושבת שכל השינוי שלה מתבטא בנקודה שהבן שלה התארס עם ההיא מזהבית. היו עוד הדגשים בספר כמה השינוי הזה השפיע על חייה מכל מיני היבטים. אבל מסכימה עם רותי מאד מאד וזה הציק לי הנקודה כאילו בגלל שהיא שונה מהחברות שלה (באירוסין למשל) והיא כשושנה בין החוחים בין חברותיה, לכן היא מיוחדת וראויה להכנס למשפחתה.
אבל כמו שכתבה פוינט, בשביל מורה כבודה שחיה על מוסכמות זה באמת צעד גדול בפני עצמו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י shosh300;2079150:
1. למרות האזהרה בתחילת הקטע, כמתחרה של ברטלר, הייתי נמנעת מסגנון לעגני בביקורת עליה [בדש בכריכה וכו'], ולו בכדי למנוע לעז.

אם זה נראה לעגני, אמחוק את תגובתי.
אבל האמת? התגובה הזו קצת מאכזבת אותי. חשבתי שאנשים בציבור שלנו מסוגלים לקרוא ביקורת ספרים אמיתית, בלי להאשים בחוסר פרגון.
להשקיע באמצע הלילה, לשבת חצי שעה ולכתוב ביקורת רצינית כמו זו שאני כתבתי, בחינם ובלי תמורה - לא חושבת שאפשר לפרגן יותר מזה למתחרה.
(בואו נראה את חסיה כותבת לי ביקורת כזו ;) )
זו מהותה של ביקורת ספרים. לציין נקודות חולשה וחוזק.
ולא כמקובל בעיתונות החרדית, שכל ספר הוא 'נפלא' 'נהדר' 'מעמיק'.

ולעצם העניין: זה לא לעג אלא תיאור מציאות. תיאורי החוויה העילאית והתהליך העמוק כתובים בספר הן בדש, הן בגב והן בהקדמה. (כרגע אין בידיי את האחרון שלה, אבל יש את הקודמים, וכך זה גם בהם). הם מיותרים בעיניי, ובעיני רבים. אם נעבור את החוויה הזו בקריאת הספר, נרגיש אותה לבד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
נכתב ע"י רותי קפלר;2079195:
אם זה נראה לעגני, אמחוק את תגובתי.
אבל האמת? התגובה הזו קצת מאכזבת אותי. חשבתי שאנשים בציבור שלנו מסוגלים לקרוא ביקורת ספרים אמיתית, בלי להאשים בחוסר פרגון.
להשקיע באמצע הלילה, לשבת חצי שעה ולכתוב ביקורת רצינית כמו זו שאני כתבתי, בחינם ובלי תמורה - לא חושבת שאפשר לפרגן יותר מזה למתחרה.
(בואו נראה את חסיה כותבת לי ביקורת כזו ;) )
זו מהותה של ביקורת ספרים. לציין נקודות חולשה וחוזק.
ולא כמקובל בעיתונות החרדית, שכל ספר הוא 'נפלא' 'נהדר' 'מעמיק'.

ולעצם העניין: זה לא לעג אלא תיאור מציאות. תיאורי החוויה העילאית והתהליך העמוק כתובים בספר הן בדש, הן בגב והן בהקדמה. (כרגע אין בידיי את האחרון שלה, אבל יש את הקודמים, וכך זה גם בהם). הם מיותרים בעיניי, ובעיני רבים. אם נעבור את החוויה הזו בקריאת הספר, נרגיש אותה לבד.
לימוד זכות: ייתכן מאוד שאת כיתוב הגב המרשים כתבו משווקי הספר ולא הסופרת עצמה.
גילוי נאות: לא קראתי את הספר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
קראתי מאת הספר
ונהנתי מאד
לא יודעת להתבטא כך כמו שאר ה"ניקיות"
אבל בהחלט שזה ספר טוב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
נכתב ע"י רותי קפלר;2079014:
-להוציא מליבם של מזהירי שמירת הלשון: עצם העובדה שהח"מ כותבת ביקורת על ספר, מעידה שהיא קראה אותו, מעריכה את יכולותיה וכשוריה של הסופרת, וחושבת שהספר שווה להקדיש לו זמן יקר בחול המועד -

הספר כתוב טוב, מרתק, מעצבן כהוגן (זו מחמאה), בנוי יפה. יש כמה נקודות עיקריות שהפריעו לי.

1. אריאלה, הגיבורה. עוברת שינוי מסעיר. השינוי כולו מתבטא בעובדה שהגברת הסכימה, ל"ע, לשדך את בנה המתפרחח עם בחורה שמתאימה לו, מסמינר 'זהבית', למרות שזה מבייש אותה נוראות וקשות, שבנה מתארס עם בחורה מהסמינר הזה ולא מהסמינר האיכותי והמהולל.
כל זאת, כמובן, אחרי שאריאלה פגשה את הנערה, והתרשמה, למרבה הפלא, מיופיה הפנימי העמוק ומיראת השמים שלה ומהתוכן הרב שיש בה. מתברר שבסמינר 'זהבית' הדלוח, יש גם בנות נפלאות, עמוקות ועדינות.
ואני הקטנה שואלת את אריאלה: ואם הזהבית הזו לא הייתה כל כך מלאת תוכן, ולא עם יופי פנימי כלשהו. נניח שהיא הייתה, כמו שחשבת מראש, סתם בחורה פשוטה שמתאימה לבן הפשוט שלך - אז מה? אז לא היית מקבלת אותה? אז לא היית מבינה שצריך לפרוש אליה ידיים בחיבוק ולאמץ אותה אל הלב באהבה גדולה, כאדם, ככלה, וכרעייתו של בנך שזה מה שמתאים לו?
המסר כאן הוא שאם מתברר שהכלה מתאימה לך, למרות שלמדה בזהבית - אז את מחבקת אותה. פשש, באמת, יפה מצידך. כולנו מעריכים. אבל מה אם היא לא הייתה מתאימה לך? אז מה? אז היית ממשיכה לסרב בעקשנות להשתתף בשמחת אירוסיו של בנך(!) ?

2. כרגיל בספרי ברטלר, בכריכה ובגב ובדש ובהקדמה, אנחנו שומעים כמה הספר הזה ישנה את תפיסת עולמנו והשקפתנו, ניכנס למסע ונצא ממנו אחרים לגמרי, שונים ממה שהיינו, וכולי וכולי.
בתכל'ס, אריאלה הנערצת, אחרי כל השינוי שלה - עדיין גרועה יותר מרוב האנשים בסביבה שלי... כלומר: בסביבתי יש המון אנשים שגם בלי לקרוא את הספר ולעבור תהליכים מרטיטים, לא מתחשבים בתדמיות וב'מה יגידו'.
לכן נראה לי קצת יומרני להצהיר שהספר ישנה את חיינו. יש הרבה מאד כאלו שבכלל לא התחילו להתחשב בתדמיות - ממילא אין להם צורך ללמוד לקלף את התדמיות ו'לא לדמות בנפשם'. הם קוראים את הספר ונהנים כי הוא ספר טוב שמתאר תהליך. אבל ברמה האישית, אריאלה מסיימת את הספר איפה שהם היו כבר לפני 50 שנה.

3. גלי. זו שמאז ומעולם יצאה מהמסגרות, מגלה בספר שבעצם, היא החשיבה מאד את דעת הסביבה - דווקא בכך שעשתה ההפך מכולם. מסקנה: המורדים, היוצאים, החושבים אחרת - בעצם עושים דווקא, מסתכלים מה כולם חושבים, ועושים להפך.
הגישה הזו אולי טובה למחנכת בתיכון, כדי להטיף בה לתלמידות הסוררות שלובשות פריטים קצת חריגים. בתכל'ס, זה לא כך.
מכירה הרבה אנשים שחושבים עצמונית. אני ביניהם. זה ממש, אבל ממש, לא מעניין אותנו מה הציבור חושב. גם אם כל הציבור ינהה אחרי דעותיי, אמשיך לדבוק בהן, כל זמן שהן תראינה לי נכונות ומתאימות. ככה שההנחה הזו, שאנשים עצמאיים עושים 'דווקא' - היא יפה, אבל לא ממש נכונה.

4. הסיום. ככותבת, מוכר לי הרצון החזק לקשור את כל הקצוות. לארס את ההוא, להוליד בן להיא, לפתוח סמינר לשלישית ולתת לרביעית לעבוד בו ולהתפרנס.
אבל כקוראת, העובדה שבפרק האחרון כולם מתארסים, מתחתנים, יולדים, מוצאים עבודה ומקימים סמינר - ממש מציקה בעין. (לקח חשוב לסופרים שבינינו).

5. ספר טוב. ראוי לבזבז עליו הן כסף והן זמן.

רותי שתהיי בריאה!!!!!
ראשית מסכימה עם חלק מכאן שאמרו שאת צריכה להיזהר מדברייך, אם את כותבת ביקורת עם ניק בשמך זה לא פ'ר. בואי נזמין את חסיה ברטלר ונעשה סימפוזיון , אני אהיה המראיינת:p:D
ודבר שני אני חולקת עליך בחלק מהדברים.
כתבת דברים מנקודת ראיה של מישהי עצמאית שלא שמה על אף אחד.
רגע רגע, וזה שאריאלה הלכה תמיד בדרך רבותיה זה לא בסדר?
מישהו אי פעם חינך אותה להיות עצמאית,?! נתן לה את האון הזה?!

האם אי פעם הרגשת מה זה להיות במשרה מכובדת שאת כל כך צפויה מראש איך להתנהג? את יודעת מה אמורה להרגיש מישהי כזאת?
אני מכירה הרבה כאלה , שהם מתו מזמן ונחנטו בתוך איזה חליפה מחויטת יפה ומפוארת.
צנועה וענוגה.


אריאלה שכל כך היתה רגילה ליראות רק את התפאורה עוברת שינוי לגלות שיש נפשות פועלות, ולעשות טוב מתוך הרגל זה לא חכמה ובנוסף זה לא בחירה אמיתית!!!

ולכן כל המעבר שלה, וההסתכלות על סמינר זהבית לגלות שיש שם בנות שוות.
הוא מקסים בעיני.


בקשר לגלי,זה באמת קצת תמוה בעיני איך היא בכלל היתה בפנים כי מראש היתה שונה..

כאחת ששונאת מסגרות ומתקשה ליישר עם כל קו אהבתי את השינוי שהיא עשתה.
היא קלטה שאין לה כלי מחזיק ללא מסגרות בסיסיות!
סדר יום ועוד.

ולסדר את הקצוות שהם התחתנו בסוף זה צרם לי מידי ..יותר מידי פנטסטי,
נכון שהוא היה חייב לעבור איזה שינוי ולגלות שהוא באמת היה צריך את הפתיחות האמיתית שלה .את המרחבים שהיא אפשרה לו!![
אבל החיים הם יותר מורכבים . ובשביל התודעה שלנו זה נחמד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
נכתב ע"י shosh300;2079150:
1. אז נכון שהספר מקצין מאוד את התופעה, כי אין מה לעשות כך זה ספר כמו קריקטורה, כשאתה רוצה לטפל בנושא אתה מעצים אותו, אבל כל קורא יכול להסיק מזה לחלקים מסויימים הקיימים בקרבו.

אם יש משהו שאני שונאת, זה חטא ההקצנה.
הקצנה פוגעת בספר, פוגעת במסר, וחוטאת לאמת. ספר הוא ממש לא קריקטורה, הוא אמור להוות שיקוף מדויק וכנה לתופעות ולתהליכים.
ברגע שמתחילים להקצין תופעה "לא אבוא לארוסיו של בני..." - אוטומטית את דוחה את זה, מרגישה שזה לא מציאותי, ומסיקה שזו ההיא הדפוקה מהספר - זו לא את.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י לבן;2079323:
אם יש משהו שאני שונאת, זה חטא ההקצנה.
הקצנה פוגעת בספר, פוגעת במסר, וחוטאת לאמת. ספר הוא ממש לא קריקטורה, הוא אמור להוות שיקוף מדויק וכנה לתופעות ולתהליכים.
ברגע שמתחילים להקצין תופעה "לא אבוא לארוסיו של בני..." - אוטומטית את דוחה את זה, מרגישה שזה לא מציאותי, ומסיקה שזו ההיא הדפוקה מהספר - זו לא את.

מסכימה איתך ביחס לתאוריה אלב לא ביחס למציאות.
לצערינו קימות תופעות של הורים שלא באים לשמחות ילדיהם.
אני מכירה אישית שכנה אחת שלא באה לחתונת בתה! כי לא הסכימה לנישואין.
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
נכתב ע"י לבן;2079323:
ברגע שמתחילים להקצין תופעה "לא אבוא לארוסיו של בני..." - אוטומטית את דוחה את זה, מרגישה שזה לא מציאותי, ומסיקה שזו ההיא הדפוקה מהספר - זו לא את.

אני מכירה 2 אימהות שאמרו את זה.
אחת אמרה בשביל לאיים
שניה אמרה והיתה ממש רצינית עם זה- עד שבא רב גדול והכריח אותה לבוא לאירוסי בנה. אם לא הוא היא לא היתה מגיעה וגם לא מארחת את כלתה לאחר הנישואין.

כך שמציאותי, זה כן.
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י תקוה;2079345:
אני מכירה 2 אימהות שאמרו את זה.
אחת אמרה בשביל לאיים
שניה אמרה והיתה ממש רצינית עם זה- עד שבא רב גדול והכריח אותה לבוא לאירוסי בנה. אם לא הוא היא לא היתה מגיעה וגם לא מארחת את כלתה לאחר הנישואין.

כך שמציאותי, זה כן.

הבעיה היא,
שרוב האנשים הנורמטיביים לא מתנהגים כך. התנהגות כזו מקורה במשהו מאד בעייתי בנפש.
ברגע שאת מתארת תופעה קיצונית ושולית בספר, אין לך שום חיבור מצד הקורא הנורמטיבי לדמות שבעיניו היא מקסימום - הזויה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י לבן;2079357:
הבעיה היא,
שרוב האנשים הנורמטיביים לא מתנהגים כך. התנהגות כזו מקורה במשהו מאד בעייתי בנפש.
ברגע שאת מתארת תופעה קיצונית ושולית בספר, אין לך שום חיבור מצד הקורא הנורמטיבי לדמות שבעיניו היא מקסימום - הזויה.

הספרים שלה לא באים לבטא משהו נורמטיבי בנפש.
לרוב זה דברים שקיימים בנו , לפחות במחשבה, יש אנשים המתעלים על עצמם וגם מדברים על זה:cool::D
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
נכתב ע"י לבן;2079357:
הבעיה היא,
שרוב האנשים הנורמטיביים לא מתנהגים כך. התנהגות כזו מקורה במשהו מאד בעייתי בנפש.
ברגע שאת מתארת תופעה קיצונית ושולית בספר, אין לך שום חיבור מצד הקורא הנורמטיבי לדמות שבעיניו היא מקסימום - הזויה.

1. אם נכתוב ספרים רק על הנורמות- ילד טוב הלך לגן מקסים, כמה עלילה מסועפת יכולה להיות כאן?

2. אצל חסיה זה ההובי- לקחת משהו שקיים אבל אחד לטריליון ולבנות עלילה/סיפור וכיוצ'ב
לדוגמא- א. צורי. ב. בספר תלויה- התנהגות של הורים לילדה נשואה, בריחה שלה, והיא מגיעה לביסמנט שלהם. ג. בספר נפש תהום- הילדה עם הבית על העץ

ואת זה אני אוהבת אצלה!
כשאני קוראת את הספרים שלה אני מתנתקת מהעולם לכמה שעות וחוזרת עם פרופורציה נוספת לחיים!
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
לדעתי הסיום עם גלי ובעלה.
רצה לתת אמירה מהדלת האחורית לתופעה הנפוצה היום של הגירושים. ל"ע.
אל תחשבו שבזיווג הבא יהיה טוב יותר. עוד תתגעגעו לזיווג הראשון....
אז לא חבל על התהליך?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג
בס"ד

ההבדל בין נוכלות לבין כישלון



לפני כחודש נערך בבני ברק מיפגש מאוד מעניין של גוף הנקרא "הפורום להגנת הצרכן" והוא עסק בעיקר בדרכים למניעת נפילות נדל"ן בהם הציבור החרדי "מומחה" ליפול חזור ונפול.

הנוכחים, מומחים איש איש בתחומו, תיארו את הנוכלויות הרווחות היום ותיארו בצבעים קודרים ואמיתיים את המצב בכי רע, היו שם גדולי הדיינים שדיברו על הצורך להבטיח שהדור השני לא עושה שטויות עם הדירה שקיבלו מההורים וכן הלאה.

כאשר ר' איצ'ה דזיאלובסקי העניק לי את רשות המילה האחרונה (בגלל שאיחרתי – הרגל נעשה טבע) בקשתי מהנוכחים שלא יישפכו את התינוק אם המים, כלומר שלא יביאו אנשים למצב שבו הם חושדים בכל מה שלא זז שהוא נוכלות, הדבר הזה טענתי עלול להביא לשיתוק מוחלט של שוק השקעות הנדל"ן החרדי אשר היה והינו הקטליזטור הראשי של הציבור החרדי בדרכו לנישואי ילדים ברוגע ושלווה, המסר המרכזי של שתי דקות הנאום שלי זה מה שאתם הולכים לקרוא באלף מילים הבאות: לא כל עסקה כושלת היא אשמת המשווק!

צרות אחרונות משכחות את הראשונות וכך שכחתי מזה לגמרי, אלא שהשבוע פורסמה כתבה בעיתון 'דה-מרקר' (מי שלא מכיר לא הפסיד - מלא באהבת כסף ושנאת חרדים) כתבת תחקיר עומק אודות תופעת העוקצים בציבור החרדי הכרוכים במבצעי 10/90 הזכורים לשימצה.

מה שלא אהבתי זה ההתמקדות במתווך חרדי מסוים כאילו הוא שורש הרע בעולם כולו ואיך מלאו ליבו כביכול, ומעשה שהיה כך הווה בעשרות עותקים ברחבי הארץ שרובם מוכרים לי היטיב:

אברכים שחושבים שהם אנשי-עסקים פותו בידי אנשי-עסקים שחושבים שהם אברכים לקנות דירות פאר בערים שהם מכירים רק מחלונות האוטובוס בדרך למירון, נתניה ובת ים מככבות בכתבה אך זה לאורך כל הארץ בערים אשר אברך ממוצע מכיר את שמותיהם רק מהתרעות פיקוד העורף (או מהנפילות שאחריהן) ומעולם לא ביקר בהן.

אז איך משכנעים אברך כולל חסידי בן 22 שקיבל מההורים חצי מיליון ₪ לצורך יחידת 'סליחה' בביתר, לרכוש פנטהוז בהרצליה בארבע מיליון ₪ ?

מספרים לו שזה מבצע מיוחד שהתגלה רק למתווך בגילוי שמימי וכעת צריך רק לשלם עשרה אחוז שזה ארבע מאות אלף שקל ואת המאה הנותרים להביא למתווך על הגילוי הנפלא.

ואיך הדלפון שלנו יממן את מה שעשירי טבריה מתקשים?

כאן מגיע החלק השני של הגילוי אליהו – המתווך יודע לנבא כי בעוד שלוש שנים, כשיצטרכו להשלים את הרכישה הדירה תהיה שווה חמישה מיליון, ואז האברך דנן יתברר כסוחר מוצלח ביותר אשר ימשוך חזרה את הארבע מאות ועוד מיליון רווח נקי וכך לא יצטרך לגור בדירת הסליחה אלא בדירה גדולה המרחיבה דעתו של אדם ומרחיבה ארנקו של המשווק.

אז איפה הקצ'?

שעכשיו זה "אחרי שלוש שנים" ומתברר כי המחיר הכי גבוה שאפשר לקבל על הדירה הוא שלוש וחצי מיליון ואחרי ההוצאות מגיעים לשלוש מאתיים נטו ביד, מה שאומר שלפעמים עדיף לאותו אברך לעשות "ויברח" ולהותיר את הארבע מאות אצל החברה והמשווק ולחזור ליחידת הסליחה אבל וחפוי ראש, והפעם כשוכר...

זה פחות או יותר המסלול שאותו עוברות בחודשים אלו מאות משפחות מאנ"ש שכל מה שהם רצו זה לחתן את הילדים בכבוד וכעת הם מרוסקים לחלוטין וייקח להם שנים רבות אם בכלל כדי להתאושש מהתהום הכלכלית שהם הוכנסו אליה בידי משווק פלוני.

אך עשרת הקוראים כאן יודעים שעד כאן הייתה רק ההקדמה, כעת נתחיל עם הניתוח הכואב של הנתונים ואת הצד של לימוד זכות:

ובכן, קודם כל צריך לדעת שרבים מאוד הרוויחו בפריסיילים ותכניות דומות הרבה כסף, פגשתי ועודני פוגש כל יום אברכים צעירים ומבוגרים שהרוויחו סכומים אגדיים בשנים האחרונות כתוצאה מהפטנט הזה, לא ערכתי מחקר עומק אך מהתרשמותי המרוויחים רבים בהרבה על המפסידים וחבל שאת זה שומרים בסוד מאימת המצ'ינגים, הסיבה היחידה שמספרים לי על כך זה או כדי לשאול איך לעשות את הסיבוב הבא או כדי להתייעץ איך לצמצם את המסים העצומים (ברוך השם, כשיש מס סימן שיש שבח).

כל מי שקנה דירה בירושלים במחירי פריסייל של עשרים ומשהו אלף עשה את המיליון הזה, כך גם רבים שהשקיעו בחלק מהפרוייקטים בבן שמן וכך גם במקומות נוספים אשר המחירים עלו שם דרמטית ולקחו איתם את המשקיעים כלפי מעלה.

אז מה קרה בכל הפרוייקטים הכושלים?

שני דברים, הראשון שלא ידוע לי אם קרה זה הקפצת מחירים, מאוד ייתכן שמשווק מסוים יבוא לקבלן שיש לו כבר פריסייל ויגיד לו במקום למכור ב3.9 אביא לך קונים בארבע מיליון ואז מקבלים תרי זוזי: מאה אלף מהקבלן ועוד אחד מהלקוח, חד גדיא דזבין את אבא.

זה נורא לשמוע שיש דברים כאלו וטיפש מי שנופל לכך אך מי שיותר טיפש ממנו הוא מי שמאמין שאפשר למנוע דבר כזה באמצעות בירור אם המתווך אמין: גם המתווך האמין ביותר לא יעמוד בפני ניסיון של מאתיים אלף ₪ רק מלאך יוותר על זה ולא ניתנה תורת העסקים למלאכי השרת.

אך הדבר הזה לא מתקיים בדרך כלל משום שרוב הקונים יודעים לבדוק בערך את המחיר בסביבה ולא נופלים לבורות עמוקים, מה שכן קורה זה הדבר השני ועליו ברצוננו לדבר:

המחיר פשוט לא עלה, ולפעמים אפילו ירד.

כן רבייסיי, מחירי דירות לא רק עולים, לפעמים הם גם יורדים, כגון למשל בתקופת מלחמה.

עד מלחמת שמחת-נורא המחירים בנתניה למשל אכן השתוללו כי הצרפתים קנו שם בהמוניהם והוא הדין בצפת שהאמריקאים עטו עליה כי אצלם אין הבדל בין ירושלים לצפת, באמריקה זה מרחק סביר לנסיעה יומיומית לעבודה, אז מישהו משווק להם את זה כירושלים לעניים והם קנו וקנו והמחירים עלו ועלו והייתה היתכנות מסויימת לעלייה צפוייה.

ואז הגיע המלחמה ואין חוצניקים, ועוד מלחמה ועוד מבצע ושום דבר לא חזר לעצמו ואפשר לקלל את איראן (מגיע להם) ואת החמאס (עוד יותר מגיע) אך זה לא יעזור לעובדה הפשוטה שמחירי המגדלים שיועדו בעיקר לאוכלוסיות אלו צולל.

לא בהרבה, אך מספיקה ירידה של 8% כדי שכל העסק יהפוך להפסד.

זה נכון שמעצבן שהמשווק ניבא שהמחירים יעלו והם לא, אמנם אמרו חז"ל שנבואה ניתנה לשוטים אך האמונה כי יש למישהו נבואה ניתנה לשוטים גדולים עוד יותר... כל בר דעת העושה עסקים יודע שבכל הקשור לניבוי עתידות - המשווק ועטיפת המסטיק יודעים לנבא באותה מידה ומי שמסתמך על הבטחות אודות העתיד (כולל אלפי אברכים שנופלים היום בפריסייל של המחר שנקרא פינוי בינוי המבוסס על אותה נבואה כמעט) אין לו לבוא בטענות אלא על עצמו, לא המשווק נשך לשונרא.

מקווה שהצלחתי להסביר: לא כל עסקה כושלת היא נוכלות ולא כל ירידת מחירים היא עקיצה, בכל עסק ייתכן מאוד הפסד ומי שלא מוכן לכך שלא ייכנס לעולם ההשקעות.

אז להפסיק להשקיע בנדל"ן?

חלילה, כמה שיותר להשקיע בנדל"ן וכל המרבה הרי זה משובח – ואם ירצה השם ויהיה זמן נרחיב אולי בטור הבא על "מה כן" – אך רק עסקאות נטולות הימור על כל הקופה, כך שגם אם נגזר עליך להפסיד זה יהיה רק קצת ורק זמני.

ברור לי שכל הדברים האמורים כאן ברורים לכל אחד מעשרת הקוראים וסליחה שבזבזתי את זמנכם אך אם זה ירגיע אבא סוער אחד -שכועס בכל ליבו על המתווך שכאילו הפיל את החתן שלו - והיה זה שכרי.



גילוי נאות: לכותב אין ולא היה שום אינטרס כלכלי בשום פרוייקט של פריסל והוא אינו קשור היום לשום שיווק לא במישרין ולא בעקיפין, המידע מובא ללא כל אינטרס כלכלי אלא כצדקה ושירות לציבור, לשאלות ספציפיות ניתן לפנות למייל והתשובות שם חינם וללא אחריות.
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
עודכן אדר תשפ"ד
ראשית, גופי הכשרות
ברוב אשכולות בנושא 'השקעות בשוק ההון' בפרוג, משתרבב עניין הכשרות.
למען הסדר באשכול זה נעלה עדכונים בנושא כשרות.
אני אשתדל לסכם ולתמצת ככל האפשר.

יש 4 גופי כשרות
  • בד"ץ העדה החרדית - על פי פסקי הרב יעקב בלוי זצ"ל שהיה בקיא גדול בתחום שוק ההון והוא שהביא את פסקיו ועל פי פסקים אלו נוהגים עד היום בגוף כשרות זה. היום הכשרות בראשות הרב שלמה זאב קרליבך.
  • גלאט הון - על פי פסקי רבי ניסים קרליץ והרב שמואל ואזנר. שסמכו ידיהם על הרב יעקב לנדו שמכיר את שוק ההון לעומקו. הרב משה שטרנבוך ראב"ד העדה החרדית הוא מרבני 'גלאט הון'.
  • תשואה כהלכה – הרב שמואל דוד גרוס, רב חסידי גור אשדוד ועוד רבנים מוכרים וידועים בכל שכבות הציבור החרדי.
  • כלכלה על פי ההלכה- הרב אריה דביר, על פי פסקי הרב יוסף שלום אלישיב.

היום בכל החברות יש מסלולים כשרים, שמאושרים לפחות ע"י אחת מהכשרויות.
בין החברות שנמצאת ברשותם תעודת כשרות אפשר למצוא את:
אלטשולר שחם, אינפיניטי, הפניקס, הראל, כלל, מגדל, מור, מיטב דש, מנורה.

רשימות קרנות כשרות:

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה