אמהות - גם לכם זה קורה?

  • הוסף לסימניות
  • #21
אני נכנסת למיטה בסביבות השעה 11-12
ואז קמה מוקדם לפני הילדים, ואני מספיקה המון!
כי אני מלאה כוח ומרץ!
ממליצה לכל אחת. :):p
 
  • הוסף לסימניות
  • #22
נכתב ע"י דיני 2013;1378267:
אני נכנסת למיטה בסביבות השעה 11-12
ואז קמה מוקדם לפני הילדים, ואני מספיקה המון!
כי אני מלאה כוח ומרץ!
ממליצה לכל אחת. :):p
רק לעדכן אותך שיש כאלו שלא מרגישות כוח ומרץ גם אם הן ישנות מוקדם.
אני מרגישה בפירוש איך הלידות השפיעו על התפקוד שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #23
נכתב ע"י GRN;1378296:
רק לעדכן אותך שיש כאלו שלא מרגישות כוח ומרץ גם אם הן ישנות מוקדם.
אני מרגישה בפירוש איך הלידות השפיעו על התפקוד שלי.

כח ומרץ זה ענין יחסי.
ברור שגם את מרגישה בעלת מרץ יותר אם הלכת לישון ב11 מאשר ב1
 
  • הוסף לסימניות
  • #24
נכתב ע"י efrat1;1378334:
כח ומרץ זה ענין יחסי.
ברור שגם את מרגישה בעלת מרץ יותר אם הלכת לישון ב11 מאשר ב1
לצערי זה לא כל כך ברור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #25
תבדקי טוב טוב מה את יכולה להוריד מעצמך.
אני לדוג' - לקח לי כמה שנים (כן, כמה שנים!) להבין שלא כל מה שאמא שלי מכינה לשבת אני גם צריכה להכין,
בתחילה הייתי עומדת שעות להכין פשטידות, קינוחים, סלטים כיד המלך (כי ככה צריך, לא הכרתי אופציה אחרת), הגעתי לשבת מותשת, פשוט לא יכולתי לעמוד על הרגליים! עד שהבנתי שזה ממש לא מתאים לי ולכוחות שלי ולאט לאט ובהדרגה הורדתי את כל הקטגוריות הנ"ל מההכנות לשבת ותבוא עלי הרווחה... לפעמים אני מוותרת גם על עוגה אם צריך.
פשוט תנסי לחשוב מחוץ לקופסא. לא כל מה שאת רגילה לעשות באמת חייב להעשות!

בהצלחה ותרגישי טוב!
 
  • הוסף לסימניות
  • #26
נכתב ע"י חני 100;1378343:
תבדקי טוב טוב מה את יכולה להוריד מעצמך.
אני לדוג' - לקח לי כמה שנים (כן, כמה שנים!) להבין שלא כל מה שאמא שלי מכינה לשבת אני גם צריכה להכין,

תנסי להיזכר מה אמא שלך הכינה בגילך...
(או שעוד לא נולדת אז?)
 
  • הוסף לסימניות
  • #27
לפעמים כמה שיחות עם מטפלת רגשית טובה
מחזירות את המרץ החיוניות והמצב רוח שכ"כ חסרים
אני הגעתי בגלל משהו אחר אבל ב"ה התפקוד שלי בבית ממש השתפר מאז.
ייתכן שכמו שאמרו כאן אני גם יודעת בעקבות הטיפול לעשות יותר סדרי עדיפויות ולבחור מה מתאים לי לעשות ועם מה אני משלימה שלא,
בכל אופן, בד"כ יש גם סיבות ריגשיות למה אין כח... מחשבות שליליות ועוד דברים שאפשר לטפל ולפתור אותם!
ממש ממליצה. כל שקל שווה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #28
מוכר מאד.
הכי קשה לי למשל היא הקימה בבוקר ולהוציא את הילדים ללימודים למרות שנשארו לי כרגע רק 3 ילדים שמתלבשים לבד
היו לי ימים שהרגשתי שאין לי כח אפילו לא לזה

התחלתי בלילה לפני השינה להודות להקב"ה על היום שחלף ועל כל הטובות שהרעיף עלי
ולבקש ממנו שיתן לי כח לקום בבוקר ולשלוח את הילדים ללימודים מתוך שמחת חיים.
וזה פשוט חיים אחרים מאז!


מעבר לזה
המליצו לי גם לשתות מיץ רימונים סחוט טרי
ו3 פעמים בשבוע לאכול כבד טרי
 
  • הוסף לסימניות
  • #29
מזדהה עם כל מילה...
אצלי זה נראה בערך כך:
חוזרים מהעבודה בשעה מאוחרת מאד- סחוטה עד הקצה,
אוזרת כוחות וחיוך גדול.
ואז נמצאת עם הילדים נהנית איתם מאד!
ארוחת ערב ומקלחות בכיף ובאיזי, (כי זה הזמן שלי איתם)
משכיבה עם סיפור ושירים...
ב-8:30-9:00 שקט, ובית ה-פ-ו-ך...
מה עכשיו? מתישבת על הספה בלי טיפת כח, מיואשת, חושבת על מה שיש לעשות ונכנסת לדיכאון...
ב- 9:30 אוזרת כוחות... שוב... (אין ברירה...:()
מסדרת, מתכופפת, מנקה, מכניסה מכונה, תולה כביסה, מגהצת, מקפלת...
הפסקת נשימה לארוחת ערב וקצת פטפוט עם בעלי שהרגע הגיע...
ושוב...
עד בערך 12 בלילה...
בוקר... לא מצליחה לזוז מהמיטה...
מגיעה מאוחר לעבודה משוגעת מעייפות...
חוזרת מאוחר, כי הבוס דוש להשלים את השעות...
וחוזר חלילה וחס...
פלא שנכנסים למצב דיכאון? מי לא היה נכנס לדיכאון מכזה תאור???
אבל מה אני מודה לה׳ שאני נהנית מהשעות עם בעלי והילדים, כי רק זה מה שמחזיק ונותן לי את הכח, לקוח מהספה כל יום מחדש.... אחרת...

אה, ושכחנו ״מצבים משמחים-מעייפים״ עם ברזל ברצפה, שגם תורמים למצב הרוח, מעבר למצב העייפות :)

אבל קבוצת תמיכה כזאת זה נהדר...
לפחות את יודעת שאת בחברה טובה, וצרת רבים, היא חצי נחמה :)
אז את שמחה שברוך ה׳ גם את מסוגלת להיות כמו כולן אמא עייפה ומרוטה שמשתדלת להיות שמחה ומרוצה במשפחה המתוקה שה׳ נתן לה שבאה בעסקת חבילה עם העייפות והטרחה :)


ואז אולי העובדה הזו נותנת לך קצת כח, ואולי את נהיית פחות עיפה ?! ;)
 
  • הוסף לסימניות
  • #30
נכתב ע"י לנדא;1378524:
מזדהה עם כל מילה...
אצלי זה נראה בערך כך:
חוזרים מהעבודה בשעה מאוחרת מאד- סחוטה עד הקצה,
אוזרת כוחות וחיוך גדול.
ואז נמצאת עם הילדים נהנית איתם מאד!
ארוחת ערב ומקלחות בכיף ובאיזי, (כי זה הזמן שלי איתם)
משכיבה עם סיפור ושירים...
ב-8:30-9:00 שקט, ובית ה-פ-ו-ך...
מה עכשיו? מתישבת על הספה בלי טיפת כח, מיואשת, חושבת על מה שיש לעשות ונכנסת לדיכאון...
ב- 9:30 אוזרת כוחות... שוב... (אין ברירה...:()
מסדרת, מתכופפת, מנקה, מכניסה מכונה, תולה כביסה, מגהצת, מקפלת...
הפסקת נשימה לארוחת ערב וקצת פטפוט עם בעלי...
ושוב...
עד בערך 12 בלילה...
בוקר... לא מצליחה לזוז מהמיטה...
מגיעה מאוחר לעבודה משוגעת מעייפות...
חוזרת מאוחר, כי הבוס דוש להשלים את השעות...
וחוזר חלילה וחס...
פלא שנכנסים למצב דיכאון? מי לא היה נכנס לדיכאון מכזה תאור???
אבל מה אני מודה לה׳ שאני נהנית מהשעות עם בעלי והילדים, כי רק זה מה שמחזיק ונותן לי את הכח, לקוח מהספה כל יום מחדש.... אחרת...

אפשר להנות עם הילדים תוך כדי סידור הבית, קיפול ותליית כביסה.
הילדים יכולים להנות מאד לעזור לאמא, וגם אם כל דבר מתבצע בצורה קצת פחות מושלמת- עדין העומס פוחת משמעותית.
גם ילדים קטנים ממש יכולים להכניס כביסה למכונה!

ומ9:30 עד 12:00 יש שעתיים וחצי. זה הרבה.
אפשר לעשות יום כן- יום לא בעבודות הבית ובחלק מהימים לפחות ללכת לישון מוקדם יותר?
לשלוח את החולצות לגיהוץ בתשלום?
 
  • הוסף לסימניות
  • #31
ועוד משהו...
יש תקופות כאלו...
את נופלת לדיכאון כזה שאת חושבת שאולי כבר את צריכה כדורים ;)
וזה עובר אל דאגה...
שיחה מחזקת מלב אל לב... עם הבעל (אם זה את מרגישה שזה טוב לך...) או עם חברה טובה (לפעמים חברה יכולה להזדהות יותר טוב...)
וזה בסוף עובר, זו תקופה כזאת, והחיוך יחזור...
אל דאגה!!! :)
 
  • הוסף לסימניות
  • #32
נכתב ע"י nc;1378531:
אפשר להנות עם הילדים תוך כדי סידור הבית, קיפול ותליית כביסה.
הילדים יכולים להנות מאד לעזור לאמא, וגם אם כל דבר מתבצע בצורה קצת פחות מושלמת- עדין העומס פוחת משמעותית.
גם ילדים קטנים ממש יכולים להכניס כביסה למכונה!


אני לא מסכימה עם זה...
כאמא שחוזרת מאוחר,
אני מרגישה שזה הזמן שלי להקדיש נטו להם, לסיפור ומשחק ללא הסחות,
לפחות מתי שאני איתם שאהיה עד הסוף...
אבל זה עניין של הרגשה אישית...

נכתב ע"י nc;1378531:
ומ9:30 עד 12:00 יש שעתיים וחצי. זה הרבה.
אפשר לעשות יום כן- יום לא בעבודות הבית ובחלק מהימים לפחות ללכת לישון מוקדם יותר?
לשלוח את החולצות לגיהוץ בתשלום?

עזרה בתשלום זה משהו נהדר! אך לא כל אחת יכולה...
 
  • הוסף לסימניות
  • #33
מוכר עד כאב...

גם אני מניקה
ויש לי את אותה הרגשה כל הזמן

אבל פשוט משהוא קובע את הזמנים....
וגם.... צריך כל היום צומי
 
  • הוסף לסימניות
  • #34
יש עוד נושא קטן שיכול להיות קשור ולא נכתב עד כה...
על "דיכאון אחרי לידה" שמעתן?
80 אחוז מהנשים לוקות בה ברמה כזו או אחרת. המודעות לעניין מאד קטנה דווקא בגלל שניתן להסביר את חוסר החיוניות בעייפות מהתינוק ומכל הגורמים המעייפים שבסביבה.
בדיכאון הזה לא חייבים להרגיש חוסר חשק לטיפול בתינוק ולשכב תחת השמיכה מרבית שעות היום. יש סקאלה רחבה לעניין וגם עייפות, חוסר חשק לעשיית פעולות , כבדות, ותחושה שכל פעולה קטנה היא הר שצריך לעבור יכולה להעיד על התופעה.
כדאי מאד לעקוב ולבדוק ואולי ללכת לאיש מקצוע שיאבחן ויוכל לתת עזרה.
מנסיון אישי שווה לטפל.
 
  • הוסף לסימניות
  • #35
נכתב ע"י 7880;1378650:
יש עוד נושא קטן שיכול להיות קשור ולא נכתב עד כה...
על "דיכאון אחרי לידה" שמעתן?
80 אחוז מהנשים לוקות בה ברמה כזו או אחרת. המודעות לעניין מאד קטנה דווקא בגלל שניתן להסביר את חוסר החיוניות בעייפות מהתינוק ומכל הגורמים המעייפים שבסביבה.
בדיכאון הזה לא חייבים להרגיש חוסר חשק לטיפול בתינוק ולשכב תחת השמיכה מרבית שעות היום. יש סקאלה רחבה לעניין וגם עייפות, חוסר חשק לעשיית פעולות , כבדות, ותחושה שכל פעולה קטנה היא הר שצריך לעבור יכולה להעיד על התופעה.
כדאי מאד לעקוב ולבדוק ואולי ללכת לאיש מקצוע שיאבחן ויוכל לתת עזרה.
מנסיון אישי שווה לטפל.

ארגון "ניצה" - רשת תמיכה לאם ולמשפחה - לתמיכה וטיפול בדיכאון אחרי לידה וכו'
02-5002824
http://www.nitza.org/
 
  • הוסף לסימניות
  • #36
ועוד משהו - שעון ביולוגי "הפוך"
יש אנשים שהשעון הביולוגי שלהם מעט משובש, והם מרגישים עירניים בשעות הערב
כך שב-10-11 בלילה הם לא מרגישים עדיין את העייפות
לעומת זאת - לקום מוקדם בבוקר (גם אחרי שינה של 8 שעות) מאוד קשה להם כי הגוף "חושב" שזה עדיין לילה.
אני חושבת שקימה בלילות, כשזה מעבר לסביר, עלולה להשפיע על הנושא
 
  • הוסף לסימניות
  • #37
נכתב ע"י ariels;1378796:
ועוד משהו - שעון ביולוגי "הפוך"
יש אנשים שהשעון הביולוגי שלהם מעט משובש, והם מרגישים עירניים בשעות הערב
כך שב-10-11 בלילה הם לא מרגישים עדיין את העייפות
לעומת זאת - לקום מוקדם בבוקר (גם אחרי שינה של 8 שעות) מאוד קשה להם כי הגוף "חושב" שזה עדיין לילה.
אני חושבת שקימה בלילות, כשזה מעבר לסביר, עלולה להשפיע על הנושא

יש לך רעיון איך ״מתקנים״ כזה שעון ביולוגי...???
 
  • הוסף לסימניות
  • #38
נכתב ע"י לנדא;1378584:
אני לא מסכימה עם זה...
כאמא שחוזרת מאוחר,
אני מרגישה שזה הזמן שלי להקדיש נטו להם, לסיפור ומשחק ללא הסחות,
לפחות מתי שאני איתם שאהיה עד הסוף...
אבל זה עניין של הרגשה אישית...


להכניס כביסה למכונה זה משחק נהדר! עושים תחרויות , בדיחות, לומדים צבעים.
ובמה בישול/אפיה בצוותא מועילים וחוויתיים לילדים פחות ממשחק בפלסטלינה?
 
  • הוסף לסימניות
  • #39
שעון ביולוגי מתקנים כך:
כל יום נכנסים בפועל לישון 10-15 דקות יותר מוקדם. בסוף הגוף משנה את השעון (כמו בשעון קיץ-חורף)
 
  • הוסף לסימניות
  • #40
[FONT=&quot]אני כמעט ולא נוהגת להגיב בפורום, אך בשל חשיבות הנושא, אני חורגת ממנהגי למרות שכנראה אחזור קצת על מה שכבר נאמר.[/FONT]
[FONT=&quot]כמה מילים כהקדמה:[/FONT]
[FONT=&quot]השתתפתי פעם בתוכנית לקבוצת נשים צעירות, בין השאר, התבקשה כל אחת לענות בכתב על השאלה: 'מה הכי מעצבן אותך', ואת התשובות הקריאו באופן אנונימי. כולן, ללא יוצא מן הכלל, ענו תשובה בסגנון: 'כשהבית מבולגן, ואני מסתובבת מחדר לחדר בלי כוח לסדר'. והיו שם עקרות בית למופת.[/FONT]
[FONT=&quot]לדעתי, הידע בנושא היה צריך להימסר במסגרת קורסי הכנה ללידה, או הדרכת כלות. כיון שהתופעה הזו נפוצה הרבה מעבר למה שאנו חושבות.[/FONT]
[FONT=&quot]השלבים שלהלן יועילו לכ 80% מהנשים שמתמודדות והם נכתבים מתוך ניסיון ארוך ולא קל שלי ושל נשים רבות שפגשתי בדרך:[/FONT]

1. [FONT=&quot]להפנים את חשיבות הנושא. זו התמודדות שמשליכה על הרבה נושאים, שיכולה להעיב על החינוך, פרנסה, שלום בית ועוד. אַת עיקר הבית, ועליך מוטלת האחריות והחובה לבדוק ולוודא שהכול בסדר איתך, למענך ולמען היקרים לך. ההפנמה היא השלב הראשון והחשוב ביותר. כי לפעמים, במצב הזה, כל יציאה לרופא לבקש הפנייה לבדיקת דם, נראית הר, וביצוע בדיקת הדם, הור ההר. זכרי שאת עושה את הדבר החשוב ביותר בשביל הילדים, בעלך, ובעיקר בשבילך, ואז יהיה לך קצת קל יותר.[/FONT]
2. [FONT=&quot]לבצע בדיקות דם כלליות. וודאי שהן כוללות ברזל, ויטמין B12[/FONT][FONT=&quot], ויטמי[/FONT][FONT=&quot]ן [/FONT]D[FONT=&quot],בדיקת ערכי [/FONT]TSH [FONT=&quot] לבדיקת תפקודי בלוטת התריס ומקווה שלא שכחתי כלום. במקרה שמתגלה חסר, טפלי לפי הוראת הרופא. אל תתייאשי אם הבדיקות תקינות, (ההרגשה של: 'אז מה הבעיה? מה אני אמורה לעשות?' עלולה להיות מתסכלת ביותר) בין אם הבדיקות תקינות ובין אם לאו, עברי לשלבים הבאים:[/FONT]
3. [FONT=&quot]כמה שעות את ישנה? עליך לישון לפחות 8 שעות ביממה, ובכל מקרה לא פחות משבע שעות. זה לא קל בכלל. יש תינוק/ עבודה/משפחה ברוכה/ אלף סיבות נכונות וצודקות אחרות. אבל, אם את, המנוע של הבית, חורק – כולם סובלים. אין לך מושג איזה שיפור לטובה תראי אם תתחילי לישון את המינימום שאת זקוקה לו. בשביל לפנות זמן לשינה השתמשי בעצות לעיגול פינות באשכול. למעשה, זה מה שאנו צריכות ללמוד: לעגל פינות.[/FONT]
4. [FONT=&quot]כמה את אוכלת? גשי לדיאטנית וודאי שאת אוכלת מספיק ובריא, בפרט אם את מניקה. הכי חשוב: עדיף להיות מלאה וחיונית, מרזה וחולנית!!![/FONT]
5. [FONT=&quot]המצב הזה, בפרט אם הוא מתמשך, הולך כמעט תמיד שלוב זרוע עם דכדוך ודיכאון ברמה כלשהי. קשה לדעת מה הביצה ומה התרנגולת. הפסיכולוגית תטען שהכול התחיל מדכדוך שגרם לך להזניח את עצמך ולהגיע לחולשה פיזית. הנטרופתית תגיד שעם תזונה לא נכונה הגוף נחלש, ומצב של חולשה וחוסר יכולת לעמוד ביעדים מביא לדיכאון. אין לי את הכלים לקבוע מי צודקת, וזה לא משנה. כמעט תמיד צריך לטפל בשני המישורים. אז יש את ניצה, כפי שציינו לפני, תוסף אומגה 3 מומלץ, פעילות גופנית קבועה יעילה ביותר. גם מטפלת רגשית תעזור מאד. כמובן, לכי למישהי מוסמכת ומקצועית, שקבלת עליה המלצות.[/FONT]

[FONT=&quot]נשים יקרות! קראנה שוב פעם את שלב 4. אין לכן מושג [FONT=&quot]קלוש[/FONT] כמה הוא נכון וקריטי ברוב מוחלט של המקרים. נשים רבות חיות על נשנושים ועל חטיפות מהיד לפה. נשים רבות מאד אוכלות הרבה פחות ממה שהן צריכות. את צריכה לאכול 3 ארוחות מסודרות ו 3 ארוחות ביניים. כן, כן, למרות שאין זמן ועצבים. המהפך לטובה שאני הייתי עדה לו אצל נשים שפשוט התחילו לאכול, היה דרסטי ומפעים! המחשבה על נשים רבות כל כך, שבעצם סובלות מתת תזונה ומרעב מעלה לי דמעות בעיניים. בבקשה, בשבילך, לכי לדיאטנית, תארי לה את סדר היום שלך, ותסבירי לה שאין לך מספיק אנרגיה בשבילו.[/FONT]

[FONT=&quot]זה היה ארוך, אבל יש עוד כמה נקודות שאני חייבת להזכיר בקצרה.[/FONT]
[FONT=&quot]הנקה – דבר חשוב מאד. כולנו שמענו על ההנקה כל כך הרבה, אבל כאימהות, אנחנו כל החיים מפעילות שיקול דעת, ומאזנות בין צרכים וערכים חשובים. סדר הוא ערך חשוב מאד, וילדים רגועים זה חשוב מאד, וכולנו מבינות שעלינו להגיע לאיזון בין השניים. כך גם הנקה והכוחות של האמא. אם התינוק כבר בן חצי שנה, ואת מרגישה חלשה, לדעתי, עלייך להפסיק עם ההנקה. למרות שכולם פה יקפצו עלי עכשיו. התינוק כבר מסוגל להסתדר בלעדייך, אבל שאר בני הבית לא יכולים להסתדר עם אמא שלא מתפקדת.[/FONT]
[FONT=&quot]כסף – כל מה שכתבתי עולה הרבה כסף, ובפרט ייעוץ רגשי. למיטב זכרוני, ארגון ניצה מציע טיפולים בעלות מוזלת. גם לעזר מציון יש מחלקה נפשית מעולה. שם יוכלו להציע לך טיפול חינם, או הפניה למטפלות מנוסות ומקצועיות. [/FONT]
[FONT=&quot]האמיני שהקב"ה יכול לשלוח לכם פרנסה גם בלי שתהרסי את הבריאות שלך ותקרעי את עצמך בעבודה בשעות ארוכות וכדומה. תראי ישועות, מנסיון.[/FONT]
[FONT=&quot]בהצלחה!
[/FONT]
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת גם זה יעבור
ב"ה

מונולוג.

מפריע לי.
עד כמה? אם נדרג מ-1 עד 10 – אז 20.
נכון, זה מחוץ לטווח, אבל גם ההפרעה הזאת חסרת פרופורציות.
כדי שתבינו עד כמה זה מפריע לי.

ויש משהו נוסף שמפלח: החוסר התחשבות.
האטימות, הפגיעה, ההתעלמות, כולן כלולות בחבילה אחת.
ולחבילה הזאת יש עוד “מתנות”, כמו למשל:
שגרמו לך נזק,
ואחר כך עוד האשימו אותך.

נניח לזה רגע, כי מה שמפריע באמת, מפריע.
למשל, ממש עכשיו בזמן שאני מנסה לנסח את מילותיי הכואבות,

פועל בבניין שלי חדר ג'ימבורי.
ממש בקומת הקרקע, מתחת לחלון ביתי.
אחד הילדים מסרב להירגע, אז המדריכה מנסה לשכנע אותו,
ובינתיים הוא צורח בכי עצבני.

אני כמובן לא יכולה לעשות דבר כדי להרגיע,
רק לחכות שהמדריכה או הילד יחליטו להמשיך
מה שיקרה בעוד כעשר דקות של בכי ממושך.

אבל כנראה שהיום לא היה יום קל שם בג'ימבורי,
כי גם הילד הבא שבא לצאת החוצה, בוכה נוראות.

אני לא אספר לכם שיש שם קבוצות־קבוצות של ילדים,
ושהפעילות נמשכת עד שעות הצהריים המאוחרות,
אבל לקראת הסוף
אז שהילדים יחכו כבר במדרגות. למה לא?

ואני גם לא אספר לכם שתלינו, כמה מהשכנים בבנין,
מודעה מנומסת שמבקשת יפה להתחשב בשכנים,
ומישהו עלום תלש אותה בחוסר לב.

ולמה אני לא אספר?
כי כשאין התחשבות, אז ממילא אין לקיחת אחריות,
אין כבוד, אין דרך ארץ.

וכשהדברים הללו חסרים,
אני לא רוצה לחשוב איזו חוויה הילדים עוברים בפנים.
מה גם שאני יודעת על חינוך של ממש לפראות,
וכמה שזה נשמע אולי תגובה מתלהמת,
האמת מתלהמת הרבה יותר.

אז אנשים מעלימים עין מעוול,
וגורמים נזק,
ולא לוקחים אחריות,
ופוגעים בחזרה.

ומה נשאר לעשות בכזה מצב?
להילחם כמובן,
או לא להילחם,
או ללכת.

כשמלחמה איננה אפשרות,
ועזיבה איננה אופציה,
נשארה רק הברירה לא להילחם.
אבל ההפרעה בעינה עומדת.

וכל פעם מחדש היא מציקה ומפריעה
עד גבול של כמעט איבוד עשתונות.
כי מילא תסתדרי עם הבלגן של עצמך, או שלא תסתדרי,
אבל גם אז תהיה לך שליטה מסוימת על מה שקורה ומתי.

אבל להסתדר עם צרחות שלא מקובלות על נפשך,
בכל שעה משעות היממה?
לנסות למנוע את הרעש הלא נעים,
לסגור חלונות,
ללכת לחדר הכי פנימי,
ולסגור דלת,
עד שתדמייני שאולי עכשיו כבר נרגע העסק.

אז ברור שזה מפריע,
ומפריע מאוד.
ובפרט כשאת חלשה, לא מרגישה טוב,
שאז בכלל אין לך טיפת סבלנות.
ובהחלט מגיע לך מעט מנוחה.

אבל שוב פעם,
אף אחד לא חושב שהמרחב הפרטי שלך הפך למרחב ציבורי,
למרות שהבניין הוא בניין פרטי,
ולמרות שאפשר בהחלט להבין שיש דרך ארץ
לא להרעיש במדרגות כדי להתחשב בשכנים.

אבל נעזוב את הקודים החברתיים,
נעזוב את ה"לבקש יפה".
ולמה?
כי זה פשוט לא קורה.

אז כשאת לא לגיטימית,
לא משנה כמה לגיטימית הבקשה שלך,
היא כבר לא.

וכל פעם מחדש המחשבה מנסה למצוא פתרונות לבעיה.
וכשלנסות להגן על עצמך לא עוזר,
וכשכבר נפלת כמה פעמים ונפגעת עוד כמה,
ואז כשאת קמה, את שוב מנסה לחשב מסלול מחדש.

והנה עוד מחשבה,
שלא בדיוק פותרת את הבעיה,
אבל מלמדת אותנו משהו על חיים.

וזו המחשבה שעלתה בי בעקבות ההתמודדות הארוכה והלא נעימה אותה אני חווה:

לפעמים היצר הרע מקבל כוח להפריע,
והוא אכן מפריע.
נכון שיש לו שליחים,
אבל בפועל, הכוח מגיע מכוחו של היצר הרע.

ועכשיו,
היצר הרע ימשיך להפריע.
הוא מגיע כדי לבחון אותנו.

עכשיו אם אנחנו מגיבים להפרעה,
זאת אומרת ממש מופרעים ממנה,
מגיע היצר ואומר:
"הנה, הצלחתי לשגע את הבן אדם".

וככל שנתייחס יותר,
כך היצר הרע ימשיך בהצלחתו.
ולמה לא להמשיך?
הוא מצא פינה להתגדר בה.
הולך לו שם.
וזה אכן תפקידו.

אבל ברגע שאנחנו נקבל החלטה
ש"שום דבר לא מפריע לנו",
למרות שזה נורא מפריע,
נקטין את ההפרעה.
נתייחס אליה בשוליות.

נמצא דרכים לעקוף אותה,
למשל להדליק מוזיקה,
או למשל לא לכעוס על האטימות,
כי היא ממילא שם,
והיא לא מתכוונת ללכת לשום מקום.

או לצאת למקום אחר, אם יש אפשרות.
וגם כשזה קורה,

אפילו אם פתחו לך ג'ימבורי רועש מתחת לבית,
והילדים קופצים וצועקים מהשעה שתיים עד שמונה,
ובשמונה בדיוק מתחיל סבב נוסף

עם מוזיקה רועשת וצעצועים מרעישים,
ואת עם חלון סגור ואין לך אפשרות לצאת,
והכול מלווה בצרחות בלתי פוסקות,
אפילו אז,
לנסות להעביר נושא בראש שלך,
ולנסות לא להיות מופרעת מהעניין...

נכון, לפעמים זה בלתי אפשרי.
אבל בכל זאת,
הרעיון הוא להקטין את רמת ההפרעה עד כמה שאת יכולה.

וכשאת לא מופרעת,
אז היצר הרע אומר לעצמו:
"היי, בשביל מה אני עובד?
חושב כל פעם מחדש איך לעצבן את הגברת,
זה כבר לא ממש מדגדג לה".
ואז הוא פשוט מעביר נושא.

כי זו לא מלחמה ביני לבין האחראים על הג'ימבורי.
זו לא תלונה על מוסד כזה או אחר.
זה מאבק איתנים, ביני לבין היצר הרע.
הוא משתמש באנשים, בסיטואציות, בצלילים, ברעשים.
אבל המאבק האמיתי מתקיים בתוכי:
האם אתן לו למשול בי,

או שאחליט בעצמי מה יפריע לי ומה לא.

וכך, בכל עניין ועניין,
מדברים קלים יחסית ועד דברים כואבים ועמוקים,
הוא שם. היצר הרע. מחפש פרצה.
ובכלל, מי באמת יכול להעריך עד כמה משהו מציק לנו בלב?
ועד כמה הוא חודר פנימה?

ובדיוק שם, במיוחד שם,
היכולת להרפות,
היכולת לומר "קיבלתי החלטה ששום דבר לא יפריע לי",
ולמצוא את הדרך לעמוד מאחורי ההחלטה הגורלית הזו,
זו יכולת ששמורה ללוחמים החזקים באמת.

והבשורה הטובה?
שמהשלב הבלתי אפשרי הזה,
אם עברנו אותו ,
לא רק ששום דבר לא יפריע לנו,
אלא שהדבר עצמו ,
כבר לא יהיה שם.

וזה כלל גדול לגבי כל דבר שמאוד מציק לנו:

אם עשינו הכול בעניין,
אם התפללנו וביקשנו,
אולי הגיע הזמן להרפות.

הרפיה שהיא הישענות על הבורא,

מה שקרוי – אמונה.

ואולי ההרפיה,
היא כל מה שאנחנו צריכים כדי להתקדם לשלב אחר.
שלב שלא יפריע לנו,
כי לא תהיה אפשרות להפריע לנו.
ובשלב הבא,
ההפרעה פשוט תיעלם לה.

זו מחשבה.
והיא גם עובדת.
זה בית ספר של החיים,
אבל עם לימודים קשים מאוד.
ואין שום הנחות.
וצריך לשנן את הלימודים שוב ושוב.

עד שיפסיק להפריע,
עד שיפסיק להרע,
ואני כבר הבנתי עם מי יש לי עסק
וההד חוזר כמו שב ואומר:
רע… רע… רע.

אז גם אם בנו לכם דירה ממש קומה מעל הראש,
וגם אם יש נזילה קבועה מהתקרה,
וגם אם אתם עומדים בפני משפט לא פשוט,
ואפילו אם מישהו פשוט לא דיבר אליכם יפה,
על הכול תנסו להעביר.

מה שנקרא:
"המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו."

עוד כמה תובנות על הדרך:

  • לעולם אל תבחרו להיות שליחים של כוח הרוע בעולם, אפילו לא לרגע, אפילו לא במעט.
  • תבדקו היטב אם לא גרמתם למישהו נזק. לפעמים מה שנראה לכם פעוט, הוא עול על לב של מישהו אחר.
  • אם מישהו מבקש מכם משהו, תכבדו. גם אם זה קטן, גם אם זה לא נוח, כי כבוד הדדי נמדד דווקא בפרטים האלה.
  • תעצרו רגע אחד ותחשבו: אולי גרמתם צער למישהו? אם כן, שירעד לכם הלב.
  • וכשאתם נותנים לעצמכם להיות מופרעים מהתנהגות רעה של מישהו אחר, אתם בעצם מאפשרים לו להצליח ברוע שלו.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה