פרוט הסיפורים.
(ושיריונה נראה לי שבנקודה שלישית התכוונת למשהו אחר)
בבא בן בוטא
תנא שקשור ל:
- עצה/יוזמה של אורות
עם עלייתו לשלטון והריגת זרע
החשמונאים, הרג הורדוס גם רבים מחכמי ה
פרושים. השאיר הורדוס את בבא בן בוטא חי, כדי להיוועץ בו, אבל ניקר את עיניו.הורדוס ניגש אל בבא בן בוטא בלי להזדהות, ואמר לו: ראה מה עשה העבד הרע הזה (הורדוס)! בבא בן בוטא התחמק, והורדוס ניסה שוב ושוב לשכנע אותו לקלל את "העבד הרע". זהירותו של בבא מנעה ממנו לקלל את הורדוס, למרות ההפצרות. הורדוס הזדהה, הביע
חרטה על הריגת החכמים וביקש מבבא בן בוטא עצה לכפרה על מעשיו. בבא בן בוטא יעץ לו לבנות מחדש את
בית המקדש "אורו של עולם", ואף סיפק לו עצה כיצד לעשות זאת בלי שה
רומאים ימנעו זאת ממנו. וכך עשה הורדוס.
- סיפור על נרות
אחד מבני
בבל עלה ל
ארץ ישראל ונשא אישה.
אמר לה:
בשלי לי "שתי
עדשים כלומר - מעט. בישלה לו שתי עדשים ממש. כעס עליה.
למחרת, אמר לה: בשלי לי
סאה - מידה גדולה (שלא תבשל לו רק שתים כאתמול אלא כדי סעודה). בישלה לו סאה ממש (יותר מהנצרך לסעודה).
אמר לה: הביאי לי שני "בוציני" - אבטיחים. הלכה והביאה לו שני נרות, משמעות נוספת של המילה "בוצינא" בשפה ה
ארמית. אמר לה הבעל (בכעסו): לכי ושברי אותם על "רישא דבבא" - ראש השער, בארמית. הלכה ושברה אותם על ראשו של בבא בן בוטא, שהיה
דיין וישב בשער העיר. כששאל בבא בן בוטא לפשר המעשה, ענתה לו "כך ציווני בעלי". אמר בבא בן בוטא: את עשית רצון בעלך, ה' יוציא ממך שני בנים (גדולים וחשובים) כבבא בן בוטא.
- פסיקה מחכמת האורות
ב
מסכת גיטין מסופר שאדם רצה
לגרש את אשתו, אולם
כתובתה שהיה נאלץ לשלם הייתה גדולה מכפי יכולתו. העליל עליה שזינתה עם שושביניו; וכדי להפליל אותה, השקה אותם לשוכרה, והטיל לובן (
חלבון הביצה) ביניהם, כדי שייראה כאילו נמצא בהם זרע. כשהובא המקרה בפני בבא בן בוטא, אמר: למדתי משמאי הזקן, שחלבון הביצה "סולד מן האור" (ומפרש
רש"י: מתייבש ומגליד בחשיפה לאור), ואילו
שכבת זרע "דוחה מן האור" (כלומר, נספגת בבגד ואינה מגלידה). ביצעו ניסוי באור, והתבררה התרמית. שפטו את הרמאי בבית הדין, ונידון למלקות, וגבו ממנו את כתובתה של האישה.
הנושאים החמים
