בד"ה חנה רוזנברגר ע"ה

[מקופלת]

ויש לנו כיהודים צו אלוקי "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ובמסגרת זה צריך לעשות השתדלות וכו.
מה ששיך להיסטוריה- שיך להיסטוריה. במידה והמסקנות והיעול וכו לא יעזרו לאחרים.
אבל מה שניתן לעשות- חובה לעשות.

יותר מזה, מותר ליולדת לחלל שבת כדי להגיע לבית חולים שתרגיש בו בטוח ונח!
מינימום השתדלות זה להגיע לבית חולים מקצועי.

ומחליטים על בית חולים שהוא לא בסדר, לא על סמך 4 או 5 מקרים שנכתבו באשכול הזה, אלא בעקבות עשרות סיפורים שהועלו בפרוג או הושמעו ממכרים.

 

[מריומה~]

אם כך, איך ייתכן שאני הגעתי עם תינוק בן 8 שבועות למיון, והרופאה שטיפלה בו הגיעה עם מסכה (כיסוי פה), ונאמה לנו במשך כעשר דקות כמה חשוב להרחיק אדם הסובל מהרפס (כמו שיש לה) מתינוק.
אבל זה ממש לא מנע ממנה לטפל בתינוק הרך שלנו טיפול פולשני.

לנו כזוג צעיר לא היה מספיק ידע בנושא, וכנראה שגם לא מספיק אסרטיביות כדי למנוע ממנה את הטיפול.

היום במבט לאחור אינני יכולה להבין איך מאשרים דבר כזה במוסד רפואי מכובד ומקצועי מאד!

אני חושבת שיש כאן קצת בלבול ביחס להרפס.
הרפס זה וירוס שיכול להפוך להיות אלים ומסוכן מאד השאלה איפה הוא מתפרץ
היה לי דוד שנדבק פעם בחו"ל בהרפס וקבל שיתוק לחצי פנים לתקופה עד שעבר לו אבל עד יומו האחרון כמה שנים טובות סבל מעין קצת סגורה
וגם מכירה ילדה שהרפס התפרץ אצלה באלימות וסבלה בעין וחצי פנים וחששו שיגיע למוח ובחסדי שמים יצאה כליל מזה.

ומנגד יש המון אנשים שסובלים מידי פעם כמה פעמים בשנה מהרפס ולא קורה להם כלום.
וליולדת ? זה מסוכן יותר מתמיד?
נראה לי שזה מסוכן כמו כל וירוס אחר לא יותר,
סטרפ זה גם מסוכן
וראיתי גם תינוק בן יומיים עם פצע של הרפס ליד האף וזהו הוא נדבק מאמא שלו שהיה לה גם באזור הפנים...
והוא מתוק וחמוד ובריא ב" ה .
והוא כבר ילד ..

 

[שםמשתמש]

המיקום של ההרפס הוא מה שקובע את חומרת העניין.
להרבה מאוד אנשים יש הרפס בפה וזה לא נעים אבל לא מזיק.
אבל ישנם מיקומים שהם יותר מסוכנים.
הסכנה של הרפס אצל תינוק הוא שהמרפסים במוח עדיין פתוחים.
אם הילוד נדבק בזמן הלידה זה למעלה מ90% מוות והשאר סובלים מפיגורים קשים, חרשות ועוד
הידבקות אחרי הלידה פחות מסוכנת אבל עדיין יכולה להוות סיכון- תלוי במיקום.
בכול מקרה אם זה ילד קטן יאשפזו אותו ויעקבו אחריו.
אצל מבוגרים זה שונה ולרוב גורם רק חוסר נעימות.
(אגב, ישנם 9 סוגי הרפסים- פרמטר נוסף שמשפיע )

 

[מריומה~]

המיקום של ההרפס הוא מה שקובע את חומרת העניין.
להרבה מאוד אנשים יש הרפס בפה וזה לא נעים אבל לא מזיק.
אבל ישנם מיקומים שהם יותר מסוכנים.
הסכנה של הרפס אצל תינוק הוא שהמרפסים במוח עדיין פתוחים.
אם הילוד נדבק בזמן הלידה זה למעלה מ90% מוות והשאר סובלים מפיגורים קשים, חרשות ועוד
הידבקות אחרי הלידה פחות מסוכנת אבל עדיין יכולה להוות סיכון- תלוי במיקום.
בכול מקרה אם זה ילד קטן יאשפזו אותו ויעקבו אחריו.
אצל מבוגרים זה שונה ולרוב גורם רק חוסר נעימות.
(אגב, ישנם 9 סוגי הרפסים- פרמטר נוסף שמשפיע )

אני רוצה להתייחס בעיקר לשורה האחרונה שכתבת על 9 סוגי הרפס ,
זה אומר בעצם שאחוזי הסיכון לתינוק נמוכים?
כמו שכתבתי בהודעה קודם , אני מכירה יולדת שילדה עם הרפס בפה,
התינוק נדבק, כמדומני לא היתה התיחסות בבית חולים כלל והברית היתה בזמן עם ההרפס

ברוך ה' לאמא ולתינוק- שכבר ילד שלום.
אבל האם היתה כאן רשלנות שיכלה להסתיים באסון?
מה יש לעשות כאן במקרה, אנטיביוטיקה?

 

[שירי12]

שמשתמש - את מדברת על שלבקת חוגרת?
או שאני מבלבלת עם עוד סוג של הרפס...

 

[בא יבוא]

אנטיביוטיקה לא עוזרת להרפס.

 

[זו אני:)]

ויש לנו כיהודים צו אלוקי "ונשמרתם מאד לנפשותיכם" ובמסגרת זה צריך לעשות השתדלות וכו.
מה ששיך להיסטוריה- שיך להיסטוריה. במידה והמסקנות והיעול וכו לא יעזרו לאחרים.
אבל מה שניתן לעשות- חובה לעשות.

זו בדיוק היתה כוונת הפסקה שצוטטה למעלה....
השתדלות היא חובה אך מהיסטריה ופחד וממצב של אלף בירורים ואלף ספקות כי שומעים אלף דעות- זה אסור ולא יוצא מזה כלום חוץ מכאב ראש וחוסר מידע בסיסי, כי תמיד הרי יהיו אלף דעות סותרות!
ועוד יותר מכך, בשביל השתדלות, תסמכו על אנשים שאתם מכירים ועל מומחים בתחום ולא על התפלספויות ב'פרוג' של אנשים שאין לכם מושג מי הם....
ותמיד בכל ברור שצריך - זו הסיבה ששיש לנו מומחים בכל התחומים וגדולי ישראל......

 

[מטאלי]

לאחר שקראתי כאן את כל הדעות על בתי חולים ועל רופאים, על עוולות ועל זכויות.
תרשו לי לכתוב משהו מהאמת הכי פשוטה.
שום דבר לא בידיים שלנו! כמובן שיש חובת השתדלות אבל ללכת לפי כל הדעות ולהחליט על בית חולים מסוים שהוא לא בסדר והשני כן בסדר או לפחד מהכל וללכת ולהשאר בבית עם רופא פרטי זה כבר מעבר להשתדלות.
אין דבר שהוא טוב מוחלט, כמובן מתי שנכנסים למערכות רפואיות מול רופאים ובתי חולים. את המשפט "טוב שברופאים לגיהנום" כבר אמרו חז"ל.
גם אני עברתי מקרה בעבר באחד מבתי החולים בירושלים וחזרתי לשם שוב אחר כך, ומדוע? כי נראה לי שלהחליט 'הכל כאן גרוע' על סמך שהיה עומס פעם אחת או רופא גרוע או 'פשלה' מסוימת זה טפשות, כי מה שקרה הוא בידי שמיים לגמרי, פעם יכלת לבחור מילדת? בחרת אחות במיון? בחרת ללדת בעומס? בחרת שרופא מסוים יקבל אותך? אני יכולה להעיד ואני בטוחה שעוד מאות כמוני, שכל אחת יכולה לכתוב ספר על קורות חייה בנושא לידות.... ואין פעם שדומה לקודמת לה גם באותו בית חולים!! פעם תהיי מרוצה עד הגג, ופעם האחרת 'התפשלת' עד הסוף, זה בידיים שלנו? אם 'נבחר' בית חולים זה יעזור?

קצת נאיבי כל הדרשה הזו!

תגידי גם אם היו הורגים לך את העובר במהלך הלידה מתוך רשלנות היית אומרת אותו הדבר???

זה רק פשלה מסויימת?

או שאת חיה בדמיונות שהכאבים שלך הם הדברים הכי נוראים שישנם עלי אדמות... לכתוב ספר על קורת חייה בנושא לידות, איזה יומרני...

מישהו כאן דיבר על לידות? דיברו על רשלנות!!!

אז כל עוד לא חווית שכול בעקבות הרשלנות נא לא לשפוט ולדבר על ענייני השתדלות!!!

בכל בידי שמיים, או-וה איזה חוסן רוחני, אילו תעצומות נפש, (בעיקר כשזה קורה לזולת...)

אז כנראה שאני ושם משתמש שאיבדנו תינוק ועוד אחרים שכנראה לא רצו לחשוף עצמם ברבים, כנראה לא הגענו לדרגה שלך!!!

סליחה על הבוטות אבל זה נובע מכאב לב עצום לנוכח דבריך!

 

[שםמשתמש]

הרפס זה שם משפחה כולל לכמה סוגים.
מה שרוב האנשים מכירים זה ההרפס בפה שיכול לגרום לנזק אם הוא במקומות אחרים כמו שכתבתי.
שלבקת חוגרת זה סוג נוסף הרפס שנקרא הרפס זוסטר ( למעשה זה התפרצות שניה של אבעבועות רוח)
ויש סוגים נוספים שגורמים למשל למחלת הנשיקה או אדמת.

 

[זו אני:)]

קצת נאיבי כל הדרשה הזו!

תגידי גם אם היו הורגים לך את העובר במהלך הלידה מתוך רשלנות היית אומרת אותו הדבר???

זה רק פשלה מסויימת?

או שאת חיה בדמיונות שהכאבים שלך הם הדברים הכי נוראים שישנם עלי אדמות... לכתוב ספר על קורת חייה בנושא לידות, איזה יומרני...

מישהו כאן דיבר על לידות? דיברו על רשלנות!!!

אז כל עוד לא חווית שכול בעקבות הרשלנות נא לא לשפוט ולדבר על ענייני השתדלות!!!

בכל בידי שמיים, או-וה איזה חוסן רוחני, אילו תעצומות נפש, (בעיקר כשזה קורה לזולת...)

אז כנראה שאני ושם משתמש שאיבדנו תינוק ועוד אחרים שכנראה לא רצו לחשוף עצמם ברבים, כנראה לא הגענו לדרגה שלך!!!

סליחה על הבוטות אבל זה נובע מכאב לב עצום לנוכח דבריך!

כאבו של כל אדם שעבר שכול או טראומה גדול מנשוא ואין אף אחד זולתו שיכול לחוש את כאבו או להתיימר לעמוד במקומו, שהקב"ה לא ינסה אף אחד, ונראה כולנו אך טוב וחסד, חיים בריאים ומאושרים לנו ולילדינו ולכל ישראל.
מחמת צנעת הפרט וסיבות שונות לא פירטתי מה היה המקרה, אך ניתן להסיק לבד כי לא דיברתי על צירי לידה...
אבל לא על כך באתי לדבר כלל, צר לי שדברי הוטו לכיוון לא נכון והוצאו מהקשרם, לא באתי לשפוט אף אחד, מה שכתבתי היה בעקבות עשרות הפילסופים פה על כל הבתי חולים ולהכנס לכל מקרה לכל פרטיו, כוונתי היתה אחת, היה לי אכפת לקרוא הצהרות על בתי חולים ועל רופאים ורפואות שזה לא טוב וזה כן טוב [ולא שיש לי מניות שם...] אולי נפסיק ללכת ל'שערי צדק' בגלל מה שקרה? זה יעזור שמקרה כזה לא יקרה יותר? אם נשמע שבית חולים אחר טוב יותר על סמך מאה דעות של כן ושמונים של לא זה יתן לנו מענה? נלך ל'הדסה' זה יגן עלינו? שאלתי ותהיתי האם זה שבעקבות מקרה שלנו נצהיר על התנהגות מסוימת כלא מוצלחת ואפילו זה שלא נחזור לבית חולים מסוים זה יעזור שהמקרה לא יקרה שוב?! ובמיוחד להצהיר הצהרות כאלו בפורום שכזה, שאנשים מתחילים לפקפק אם כן נהגתי נכון או לא ומתחילים לפחד להביא ילדים... לא נראה לי שמכאן הדרך להסיק מסקנות, אלא שוב ושוב הדרך היא רק עם מומחים ועסקנים וגדולי ישראל, וכן, לא מחוסן רוחני עז אני כותבת זאת, אלא מנסיון חיים אמיתי, לדעת שאחרי שעשינו כל מה שבידינו, עדיין יש מי שרופא חולים.

 

[שיר770]

רק כמה מילים לעשות סדר בנושא ההרפס סימפלקס .
יש 2 סוגי הרפס סימפלקס, אחד בריריות- כמו בפה, והשני גניטלי.
הבעיה שהסוג הראשון יכול לעבור שינוי ולהתפס גם באיברים גניטלים.
לענינינו- הרופאה שהיתה עם הרפס בפה וטיפלה בילד- נהגה בסדר, כי וירוסים לא עוברים איך שהם לא אמורים לעבור, ספציפית להרפס- המעבר חייב להיות ישיר- דם לדם/לרירית או פצע פעיל/רירית עם דם/רירית. ואני מאמינה שהיא התיעצה עם זיהומולוג בנושא. (לעומת אדמת לדוגמא- שההדבקה היא טיפתית מהפרשות של דרכי הנשימה, ששם יש יותר צורך להזהר גם בשהות באותו חדר עם החולה)
הבעיה אצל תינוקות שבמעבר בתעלת הלידה, במקרה של הרפס גניטלי פעיל. או במגע של הרפס סוג 1- הוא יכול לגרום לדלקת קרום המח וסיבוכיה המאוד מאוד קשים בגיל כ"כ צעיר. וחוץ מזה זה וירוס לא קל כי הוא פוגע בעצבים. ויש הבדל אם זה בסדבקה ראשונית
אז למי שיש הרפס גניטלי פעיל זה אומר שאינה יכולה ללדת רגיל, ולמי שיש הרפס שאינו פעיל- אפשר ללדת רגיל עם מעקב. (יש תרופה מיוחדת להרפס שיש לקחת כמה חודשים לפני הלידה בד"כ איציקלוויר)
ולמי שיש הרפס סוג אחד- לשמור על הגיינה רבה. במיוחד לאחר מגע עם הפצע, ולשמור על כלי אכילה נפרדים וכו...

 

[ה. בקר]

יתכן שתקפצו אבל אני חש שבאיזה מקום הם (ולא רק הם אלא כל נותני שירות) מנצלים את הנאיביות של החרדים ובתוך תוכם לא מכבדים את זה אלא לועגים ומרגישים שעם החרדים לא משנה מה שתעשה הם ידונו לכף זכות ויקבלו גזירת שמים ומרגישים פחות מוגבלים

הבלים.
כמי שמסתובבת הרבה בבית חולים. דווקא קיבלתי תמיד יחס מאוד אנושי.
אלא אם כן נפלתם על אנטי-חרדי, ויש גם כאלו.
מעולם לא התייחסו אלי שונה בגלל שאני חרדית.
במקרים מסויימים אפילו ההיפך- קיבלתי המון פרגון על כך שיש לנו הערכה לחיים ושאנחנו זהירים מאוד בגלל "ונשמרתם" וכו'.
לא פעם ולא פעמיים שלחו אלי רופאים חילוניים למהדרין חולים בכדי לקבל מידע.....
יתירה מזאת, היו מקרים רבים בהם פשוט השתתפתי בדיון של הרופאים בביקור רופאים [כשם דברו בנם לבין עצמם, עלי...] והם מאוד העריכו את הידע שיש לי ופרגנו עליו.

פעם עמדתי בתור להחתים התחייבות במרפאה, וחילוני אחד עקף אותי בטענה שהיה לפני. אמרתי לו שהייתי קודם, והוא צעק לי "שקרנית כמו כל החרדים". הפקידה [חילונית, הכי שיש...] כששמעה את זה קמה, יצאה מהתא שלה ואמרה לו "חרדים אל משקרים". ואז פנתה לכולם "נכון שאתם מוותרים לה להיות ראשונה בגלל השטות שאמרו עליה??"
מעשה שהיה. אמת לאמיתה.
ולא- זו לא היתב פקידה שהכירה אותי. היא היתה חדשה במרפאה הזו.

חרדים הם לא נאיביים. ממש לא.

 

[מריומה~]

קצת נאיבי כל הדרשה הזו!

תגידי גם אם היו הורגים לך את העובר במהלך הלידה מתוך רשלנות היית אומרת אותו הדבר???

זה רק פשלה מסויימת?

או שאת חיה בדמיונות שהכאבים שלך הם הדברים הכי נוראים שישנם עלי אדמות... לכתוב ספר על קורת חייה בנושא לידות, איזה יומרני...

מישהו כאן דיבר על לידות? דיברו על רשלנות!!!

אז כל עוד לא חווית שכול בעקבות הרשלנות נא לא לשפוט ולדבר על ענייני השתדלות!!!

בכל בידי שמיים, או-וה איזה חוסן רוחני, אילו תעצומות נפש, (בעיקר כשזה קורה לזולת...)

אז כנראה שאני ושם משתמש שאיבדנו תינוק ועוד אחרים שכנראה לא רצו לחשוף עצמם ברבים, כנראה לא הגענו לדרגה שלך!!!

סליחה על הבוטות אבל זה נובע מכאב לב עצום לנוכח דבריך!

הרבה פעמים קורה באשכולות שיש מישהי שאכן עברה משהו כאוב ביותר , שכול וכדו, והיא עשתה עבודה עם עצמה ולמדה איך להתמודד עם הכאב מבחינה אמונית,
ורוצה לשתף ממקום אכפתי את האחרות המתמודדות גם.
באשכולות כאלו שהכל במחטף וזה לא תהליך טיפולי, מאד קל ואולי גם מתבקש לכתוב את המסקנות בלבד.

אני מאמינה שכותבת הדברים שקוממו והכאיבו לך כל כך אכן נמצאת שם , והיא לא כתבה זאת בכדי להתייפיף ולנפנף באמרות מליציות טהורות ורוחניות אלא בכדי לספר באמת מה עושה לה טוב.

​​​​​​​כי רק האמונה היא זו שבאמת נותנת כח וחוסן להתמודד.

כיון שאני גם עברתי חויה גדולה של כאב ושכול אני מרשה לעצמי לאמר שאכן רק המקום הזה של הידיעה שידינו כבולות, ויש מקומות שאין ביכולתנו לשנות את המציאות,
אין עיצה ואין תבונה נגד ה'.הידיעה שאנחנו בידי הקב"ה והוא באמת אכן רוצה את טובתינו ואין טעות אצלו.
הכל מחושבן עד לפרטי פרטים ורק בעולם הבא נראה ונבין שהכל לטובה בשבילנו.
רק זה יכול להרגיע לנו את הכאב.


ואם נמצא אשמים, אז מה? הכאב יעלם?

בכלל לא.

אני לא חושבת ולא מאמינה שתליית האשם מנקה את הכאב ,
גם אם הרופא פישל הוא היה רק שליח מאת ה' לכאב הזה.
הוא חייב למצות את הדין אבל את הכאב צריך לשכך בדרך אחרת

לחוש אותו, לתת לו מקום, לא להדחיק , לתת לזמן לעשות את שלו ולדעת שזה אכן כואב מאד וזה נורמלי.

תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.

הקב"ה לא מביא כאב ללא תכלית ויש לו מטרה בתיקון העולם והבאתו למקום טוב שבו יוכל להשפיע עלינו טוב ללא קץ בעולם הבא.

למה זה בצורה הזו? שהיא עם כל כך הרבה כאב , זה נדע רק למעלה ולעתיד לבוא בעולם הבא


לאבד ילד/ עובר זה כאב עצום שמי לא חוותה את זה לא תוכל באמת לדעת ושאף אחת לא תתנסה,

וזה כאב ענק שיכול לרסק אותנו, לשבור ולהפיל,
ובשביל להמשיך הלאה צריך לעבור את השלבים האילו ולהתחזק באמונה כי רק כך תבוא נוחם ומזור לליבנו.

מברכת אותך ואת כל מי שחווה כאב שלא תחושו עוד צער בעולם וה' יתן לך כוחות להתחזק ולעשות הטוב.

 

[אמיליה]

וחייבת עוד משהו, פשוט מרגישה שמעולם לא העלו את הנושא ברמה הזו.
כנשים מדברות על בית חולים, הן מדברות עם מקצועיות ושרות.
סדר העדיפות שלהן הוא מקצועיות, ויש תחושה שזה אמור לבוא ע"ח השרות והנוחות.

בתי חולים מקבלים על כל יולדת יותר משני שקלים לראש..
ואנחנו רואים את הפרסום שלהם בעיתונים לקהל יעד של יולדות.
אם הם יבינו שנשים תגענה רק אם היחס ישווה למקצועיות,
הם ישדרגו את האווירה והיחס ישתנה בהבטים רבים.

אני עובדת עם כמה מקומות. במקום אחד היחס מאד מתנשא לעובדים, ואני רואה את האווירה שם.
גם העובדים נוקטים בכזה יחס ללקוחות. כי זו האווירה.
מקום שני- עם שרות די דומה, המנכלית טיפוס מאד חם ולבבי.
ואפשר לראות את זה על כל העובדות.
דרך התקשורת שלהן שונה מאד מהמקום הראשון.
התגובות יכולות להיות זהות, אבל הנכונות במקום השני עושה חשק להיות איתם בקשר.

אם בתי החולים ישכילו להבין שאנחנו לא רק דורשות טיפול אלא גם שרות,
האחיות לא תעשינה טובה שנרצה רק לוותר עליה.

כשיולדת מגיעה, היא נמצאת במצב נפשי מתוח.
היא לא אמורה להתחיל לנסות לרצות את הצוות שמטפל בה,
ולהתחיל להתחבר לראש שלו רק כדי שיתנו לה שרות טוב יותר!
כשאני מגיעה כיולדת אני מרגישה שאני צריכה כל הזמן להחמיא לאחיות ולמילדות כדי לקבל יחס טוב.
זה לא מובן מאליו.
אני רוצה להתייחס מגעיל ולקבל יחס טוב.
לא רוצה להתחיל להתחנף באמצע לידה למיילדת כמה היא בסדר.
והיו מיילדות מקסימות שלא הרגשתי צורך להתחנף אליהן, ומיילדת מקצועית מאד שאחרי כמה מילים טובות,
היא נתנה לי יחס הכי מעולה שאפשר.
אבל אני לא רוצה להתחיל לחשוב עליה במצב הזה.
רוצה שהיא זו שתחשוב עליי ותתחנף אליי.

אם בתי החולים יבינו שנשים נודדות מבתי חולים בגלל יחס, הם ישנו גישה ויחסכו כסף שך פרסומות.
רק מה?
קל יותר למרוח עמוד שיווק ופרסום בעיתונות החרדית מאשר לשנות גישה.

ואני יודעת ומכירה שיש מיילדות מקסימות ואחיות טובות.
אבל בכל מקום יש גם כאלו מזעזעות ואסור שהן תשהינה בחברת בנות אדם במצב רגיש.

ואני רוצה שנקלוט את זה, כי ברגע שאנחנו הנשים נקלוט שמגיע לנו יחס VIP,
גם בבתי החולים יקלטו.

מסכימה עם כל מילה!
כמה שזה נכון!!

 

[בא יבוא]

הרבה פעמים קורה באשכולות שיש מישהי שאכן עברה משהו כאוב ביותר , שכול וכדו, והיא עשתה עבודה עם עצמה ולמדה איך להתמודד עם הכאב מבחינה אמונית,
ורוצה לשתף ממקום אכפתי את האחרות המתמודדות גם.
באשכולות כאלו שהכל במחטף וזה לא תהליך טיפולי, מאד קל ואולי גם מתבקש לכתוב את המסקנות בלבד.

אני מאמינה שכותבת הדברים שקוממו והכאיבו לך כל כך אכן נמצאת שם , והיא לא כתבה זאת בכדי להתייפיף ולנפנף באמרות מליציות טהורות ורוחניות אלא בכדי לספר באמת מה עושה לה טוב.

כי רק האמונה היא זו שבאמת נותנת כח וחוסן להתמודד.

כיון שאני גם עברתי חויה גדולה של כאב ושכול אני מרשה לעצמי לאמר שאכן רק המקום הזה של הידיעה שידינו כבולות, ויש מקומות שאין ביכולתנו לשנות את המציאות,
אין עיצה ואין תבונה נגד ה'.הידיעה שאנחנו בידי הקב"ה והוא באמת אכן רוצה את טובתינו ואין טעות אצלו.
הכל מחושבן עד לפרטי פרטים ורק בעולם הבא נראה ונבין שהכל לטובה בשבילנו.
רק זה יכול להרגיע לנו את הכאב.


ואם נמצא אשמים, אז מה? הכאב יעלם?

בכלל לא.

אני לא חושבת ולא מאמינה שתליית האשם מנקה את הכאב ,
גם אם הרופא פישל הוא היה רק שליח מאת ה' לכאב הזה.
הוא חייב למצות את הדין אבל את הכאב צריך לשכך בדרך אחרת

לחוש אותו, לתת לו מקום, לא להדחיק , לתת לזמן לעשות את שלו ולדעת שזה אכן כואב מאד וזה נורמלי.

תגובה נורמלית למצב לא נורמלי.

הקב"ה לא מביא כאב ללא תכלית ויש לו מטרה בתיקון העולם והבאתו למקום טוב שבו יוכל להשפיע עלינו טוב ללא קץ בעולם הבא.

למה זה בצורה הזו? שהיא עם כל כך הרבה כאב , זה נדע רק למעלה ולעתיד לבוא בעולם הבא


לאבד ילד/ עובר זה כאב עצום שמי לא חוותה את זה לא תוכל באמת לדעת ושאף אחת לא תתנסה,

וזה כאב ענק שיכול לרסק אותנו, לשבור ולהפיל,
ובשביל להמשיך הלאה צריך לעבור את השלבים האילו ולהתחזק באמונה כי רק כך תבוא נוחם ומזור לליבנו.

מברכת אותך ואת כל מי שחווה כאב שלא תחושו עוד צער בעולם וה' יתן לך כוחות להתחזק ולעשות הטוב.

בפוטנציאל - תודה!

כל מילה.

מדברת מתוך חוויה של שכול, של הרפס, ומתוך האשמה עצמית שלא לחצתי ודרשתי את מה שהיה נדרש ונצרך. שלא הפכתי שולחנות. המון האשמה עצמית, שכמה שנקברה תחת כיסויים שונים, ולא צצה בעוצמה אלא רק אחרי שנים, כנראה רק אחרי שיכלתי לכל אותם סוגי צער וכאב אחרים.

שכול מורכב מהרבה סוגי רגשות. שכול הוא שלב שלאחר מעשה. לא עת עשיה, אלא זמן לעבד את הכאב. וכל אחד ואחת מאתנו עושה את זה בדרך שלו. אבל לנו, כיהודים מאמינים יש כח נוסף - כח האמונה. מתנת שמים מופלאה שקיבלנו מאהבת ה' אותנו, ברחמיו. את האמת, אני באמת לא יודעת איך אנשים שלא זכו במתנה הזאת עוברים מצבים קשים בחיים. האמונה היא כח אדיר. האמונה שיש בנו ושחקוקה בעצמותנו מיום היוולדינו ומעצם כך שאנו יהודים - צפה ועולה בזמנים הכי קשים, ודוקא אז. היא נמצאת בדקות הנוראות שבהם הצטווינו לא למרוט את שער ראשינו מתוך חוסר שליטה. אנחנו כן בחוסר שליטה בזמנים האלה, בדרך כלל, אבל כיהודים יש בנו את הכוחות המיוחדים שמלווים אותנו בכל הזמנים, בעתות צער כאב או שמחה, וגם בזמנים "רגילים", נמצאים ומלווים אותנו, יד וכתף ומשען.

גם התקפת פוסט טראומה הוא סוג של חוסר שליטה, ולפעמים הכאב בלתי נסבל. אבל גם שם נמצא ה' איתנו. ואת האמת, קשה לי עם ההאשמה העצמית המסוימת, ונדרשת עבודה עצמית, ורק מתפללת ומיחלת שה' ירחם על כולנו, שזכה לעוזר (לאחר הצרה), למושיע (בעת צרה ל"ע), ולמגן (לפני הצרה - שלא תבוא).

השתדלות - ברור, נדרש ונצרך. אבל לאחר מעשה, בעת שכול, הבה נחזק האחד את רעהו כדרכם של יהודים.

​​​​​​​מלכתחילה האשכול הזה פנה לנושא השכול והאובדן ולדרכי התמודדות, שאם לא כן אני לא יודעת אם היה ראוי לאמר את דברי אלה. כותבת וחוששת. כי הנושא סטה ממסלולו, ופנה גם לנשים שלפני מצבים רפואיים שונים. ואני לא רוצה חס וחלילה לזרוע פחד ולהעלות את האפשרות של תקלה לא מסתברת. מן הזהירות - (שתזהר, אך) שלא תרבה להיזהר.

 

[מטאלי]

כאבו של כל אדם שעבר שכול או טראומה גדול מנשוא ואין אף אחד זולתו שיכול לחוש את כאבו או להתיימר לעמוד במקומו, שהקב"ה לא ינסה אף אחד, ונראה כולנו אך טוב וחסד, חיים בריאים ומאושרים לנו ולילדינו ולכל ישראל.
מחמת צנעת הפרט וסיבות שונות לא פירטתי מה היה המקרה, אך ניתן להסיק לבד כי לא דיברתי על צירי לידה...
אבל לא על כך באתי לדבר כלל, צר לי שדברי הוטו לכיוון לא נכון והוצאו מהקשרם, לא באתי לשפוט אף אחד, מה שכתבתי היה בעקבות עשרות הפילסופים פה על כל הבתי חולים ולהכנס לכל מקרה לכל פרטיו, כוונתי היתה אחת, היה לי אכפת לקרוא הצהרות על בתי חולים ועל רופאים ורפואות שזה לא טוב וזה כן טוב [ולא שיש לי מניות שם...] אולי נפסיק ללכת ל'שערי צדק' בגלל מה שקרה? זה יעזור שמקרה כזה לא יקרה יותר? אם נשמע שבית חולים אחר טוב יותר על סמך מאה דעות של כן ושמונים של לא זה יתן לנו מענה? נלך ל'הדסה' זה יגן עלינו? שאלתי ותהיתי האם זה שבעקבות מקרה שלנו נצהיר על התנהגות מסוימת כלא מוצלחת ואפילו זה שלא נחזור לבית חולים מסוים זה יעזור שהמקרה לא יקרה שוב?! ובמיוחד להצהיר הצהרות כאלו בפורום שכזה, שאנשים מתחילים לפקפק אם כן נהגתי נכון או לא ומתחילים לפחד להביא ילדים... לא נראה לי שמכאן הדרך להסיק מסקנות, אלא שוב ושוב הדרך היא רק עם מומחים ועסקנים וגדולי ישראל, וכן, לא מחוסן רוחני עז אני כותבת זאת, אלא מנסיון חיים אמיתי, לדעת שאחרי שעשינו כל מה שבידינו, עדיין יש מי שרופא חולים.

כן!

נפסיק ללכת לבתי חולים שהורגים באופן שגרתי יולדות ועובריהן!

לדעתי, וכך פסק לי בכל אופן דיין, מן הראוי לתבוע את בתי החולים הרשלניים, בעדי שלא ימשיכו להרוג ברשלנות (דבר שבתאונות דרכים יושבים עליו בכלא).

מי שממשיך ללכת לבתי חולים רשלניים, הוא הגורם להמשך רשלנותם, כי כששערי צדק כדוגמא ידעו שבמוות ברשלנות הבא - לאם או לתינוק, יפסיקו ללדת אצלם, עוד מקרה אחד כזה לא יקרה...

ואת קוראת למה שלא חוזרים לביה''ח אחר רשלנות שטויות?

למה כי הכל מלמעלה? אז נושיט צווארנו כצאן לטבח יובל? זה מעשה חכם זה?

חובה עלינו לקחת אחריות ולהשתדל למצוא מקום הכי טוב ללדת, ואם יתברר לי שבהדסה אחד מאלף מתה בלידה, ובשערי צדק אחת משבע מאות, לא אתקרב לשערי צדק לעולם, וכן להפך!

רק שהגישה הפאסיבית הזו שהכל מלמעלה, ולכן לא נחפש מקום יותר טוב, ונמשיך ללדת בבית חולים רשלן, היא גישה שיקרית, טיפשית, ואנטי יהודית והלכתית, מעניין שאדם חולה אנוש, לפתע מתקשרים לפירר ורוצים את הרופא הכככככי טוב בתחום, למה? מה קרה פתאום?

אז אנא מכם, חזקו אך ורק את עצמכם באמונה, ותשאירו אותנו עם הידיעה שמוטלת עלינו חובה קדושה, להשיג את הרפואה הטובה ביותר, גם בתחום הגניקולוגיה, (שעד שלא נפטר תינוק, לא מבינים כמה שום דבר לא מובן מאליו ולדעתי זה האסון שלנו שממשיכים ללכת לבתי חולים כאלה כי : " הנה שפרה ילדה במעייני האמונה וגם ופועה וציפי וגיטי, אז גם אני... נכון שלמירי וריקי וחוי נפטרו שם הילדים, אבל לי... זה לא יקרה, ושאר סוגי ה"סמוך" האלו...)

ובעזרת ה' אין מה לפחד ללדת רק צריך במסגרת הלידה לדאוג לעצמכן ולילד ולא להתפשר על פחות מהטופ!

בהצלחה!

 

[הכל בדקה]

דברי נערכו מחדש,
וכשם שיתכן ופגעתי ברבים כך התנצלותי ברבים, הדברים נכתבו מתוך נסיון שעברנו באופן אישי. בקשתי לסליחה אם דברי פגעו בגורמים הרלוונטיים.

 

[מריומה~]

אני לא רוצה להיות מתקיפה ואם תשמעו את טון דברי הייתם שומעים עדינות, רכות, הכלה ודאגה כנה.

מטאלי נשמע כאוב ברמות ובצדק!!!!!

קשה לי קצת לעקוב מי אבד מה , ומה קרה לכל אחד.

אני לא חושבת שיש לך אפשרות לכעוס עליו על הכעס שלו כלפי מוסר של אנשים.
כאב זה דבר חזק ועמוק ולפעמים המשכיל בעת ההיא ידום

אם אני לא טועה יש הלכה או מנהג לא לבוא לנחם אדם היושב שבעה ביום הראשון כי הוא שרוי בבכי בכאב והנחמה לא תיכנס בו.

ובענין אחר אומרים שלא מפייסים אדם בשעת כעסו.

חשבת מה משותף לשני הדברים?

רגש זה לא ענין של תהיה חכם בחיים ולא צודק,
זה בכלל לא משהו שכלי, זה אמירה וחוויה שצריך לחוש אותה.
ועד שלא יתנו לה מקום ועד שאדם לא יוציא את כאבו וירכך אותו לא יעזרו שום דבר ניחומים ואמונה.
זה לא המקום.

(ובסוגריים זה נכון גם לגבי פחד ועוד)

אין מנוס !!! אין!!!!

ואני כותבת את זה רק מחוויה אישית ,
כן התמודדתי בעבר גם עם פחד , הייתי בפיגוע.

עד שלא העזתי לגעת בכאב ולתת לו מקום שום דברי ניחומים לא נכנסו
ולא דברי אמונה.


ואת זה צריך לעשות בצורה מבוקרת ומקצועית.
הייתי ממליצה למי שנמצא בחוויה הזו שמרגיש שבית חולים הורג יולדות ועוברים ללכת בדחיפות לטיפול.

לא כי הוא משוגע, ולא בגלל שאין לנו כח להתמודד עם הכאב שלו אלא כי הוא סובל

סובל מאד מאד מאד
ואם היה לי זמן הייתי רושמת כאן מליוני פעם מאד.

חזקו ואמצו הקב"ה אוהב אותנו ואנו בניו, ויקרים לו מאד מאד מאד

 

[ארבע]

הכל בדקה, לא ככה עונים את המעוקות.
אמונה היא לא משהו שזורם בלחיצת כפתור. היא תהליך נרכש.

 

[הכל בדקה]

הכל בדקה, לא ככה עונים את המעוקות.
אמונה היא לא משהו שזורם בלחיצת כפתור. היא תהליך נרכש.

קיבלתי. בהתנצלות אם פגעתי בבעל הדברים, מזדהה עם הכאב.
אולי כי היה לי רקע מה עומד מאחורי אותה אחת שכתבה מה שכתבה, וגם אני עברתי מה שעברתי היה לי כואב שכך היה נוסח הפניה.
ואולי באמת לא כאן המקום לפתוח אשכול אישי כל כך ולהכנס לנישות אישיות וכאובות כאלו.
בכל אופן, שימחה ה' דמעה מעל כל פנים ושנשמע ונתבשר רק בטוב.