עזרה בית בלאגן. מה עושים?

היא חסרת טקט.
היא לא חשבה פעמיים, לדעתי. והיתה בהלם.
היא שמגדלת עכשיו רק נכדים שהולכים וחוזרים, אולי לא כל כך זוכרת איך היה נראה הבית שלה כשהילדים היו קטנים וצפופים.
אז הזכרתי לה, זה הכל.
אפילו ש.. כל פעם שאני נזכרת בזה אני מרגישה שאני מסמיקה שוב.
 
את הקטע הבא קראתי פעם ב'בתוך' של משפחה, והוא היה כזה "בומבה" עד שישבתי להקליד אותו (אז עוד לא היה לי סורק...)

חבל שאני לא יודעת למי הקרדיט, אשמח אם משהי תדע ותוסיף...
אהבתי...
וגם אני לא רוצה להכיר אותה....:eek:
 
ומה שבטוח- יש לה כלה מדהימה וזורמת!!


היא לא חשבה פעמיים, לדעתי. והיתה בהלם.
היא שמגדלת עכשיו רק נכדים שהולכים וחוזרים, אולי לא כל כך זוכרת איך היה נראה הבית שלה כשהילדים היו קטנים וצפופים.
אז הזכרתי לה, זה הכל.
אפילו ש.. כל פעם שאני נזכרת בזה אני מרגישה שאני מסמיקה שוב.
 
חבל שלא קפצתם אלי בשעה האחרונה.

בן השנתיים וחצי רצה תמר. יש לו אהבה מיוחדת לתמרים ואין לי בעיה עם זה, רק שהפעם בקשתי קודם שיאסוף את המשחקים בסלון. בהתחשב בכך שהיו שם שישה פריטים, הייתי עקשנית.

וואו.

מה שהלך.

הצרחות
שניסרו כאן

הצעקות שלו
שהרעידו את עור התוף

והנחישות
של אמא שלו
שרק חזרה על הכלל כמו על מנטרה משעממת: "אחרי שתאסוף תקבל תמר!"

הוא היה די בהלם, ועשה שרירים הרבה זמן
אבל 'הרבה' זה מושג יחסי... אחרי חצי שעה של צרחות (!) השתרר פתאום שקט.
רצתי לחדר ילדים לבדוק שהוא נושם...
וגיליתי אותו אוסף משחקים בדממה... ואז נשמעה טריקת המגרה וקול דקיק שצהל אל המטבח: "אמא, גמ'אתי לאסוף!"

אוהו... הוא קבל שני תמרים, חיבוק ותשואות
ועכשיו אתם באמת מוזמנים אלי!

שקט כאן...
ובמיטה נם ילדון שגילה ש:
א. אמא שלו היא יצור חזק, אפשר להישען עליה
ב. סדר זה דבר חשוב
ג. כולם שותפים בהשבת הסדר על כנו
עוד משהו לתוספת טעימה.
או בעצם כמה משהוא'ים.
הרב יעקובזון אומר שהורה חייב להיות סמכותי, ולעמוד מאחורי מילתו - דווקא בשביל הילד!!
לא להיות דיקטטור או שליט עריץ אל א כן לעמוד על עקרונות בצורה מכבדת, נעימה ולא פוגענית.
והוא המשיל זאת למשל לילד, שנוסע בבימבה שלו - ופתאום, נתקע במחסום מתמר - קיר.
הוא לא מבין שזה קיר, גבוה בשבילו לראות את הסוף, אז הוא דוחף, מתאמץ, דופק - אבל נשאר "מדבר לקירות".
אחרי כמה פעמים - הוא מסיק מתבקש ש"קיר - אי אפשר להזיז"! אז הוא בוחר מסלול אחר, כזה שלא נתקלים בו וטוב לו שם.
מתי מתחיל לחרוק? שהקיר מתחיל לזוז - לדוג' מחיצה. אם פעם הוא זז - ופעם לא - אז כל פעם שהילד לא יצליח להזיז את הקיר הוא ירגיש תסכול עמוק, הרי הוא ראה כבר שזה לא מחסום בלתי עביר - אז למה כעת הוא לא יצליח? ובמקום להתמודד בפתרונות הוא יכנס לעמדת כח מול הקיר.

ועוד משהו, לפעמים נראה לנו שילד לא מבין, אז כשהוא רוצה משהו - אנחנו אומרים לו "לא!" וזהו.
ודאי שבתור הורים אנחנו לא צריכים לנמק את החלטותינו, אך לפעמים - יש מקום לכך, הרי הילדים - מחונכים ככל שיהיו אינם רובוטים, ואין לנו ענין שיהפכו לכאלה...
אם תנסו להסביר להם (אפילו לקטן, ואפילו שהוא לא מקשיב!) תדהמו לראות - שהם מבינים ואפילו - כן! מקבלים! ואפילו מזכירים לפעם הבאה! זו שיטה כל כך מדהימה - שלא תבינו איך לא עשיתם אותה עד היום!
במקום לחנך את הילד רק לציות - לעשות מה שאומרים לו - אנחנו יכולות לחנך גם להרבה דברים חדשים בדרך, רוחניים וחכמת חיים (כמו: לא להגיד לדודה את שמנה וזהו! או- "לדודה לא נעים שאומרים לה שהיא שמנה, אז אנחנו נזכיר לה את זה?)
ילדונצ'יק קטן רצה ללכת לגינה למסיבת יומולדת שערכו לו - אבל עם נעליים של שבת.
הוא היה עקשן...כמעט כמו אמא שלו - תמיד נגמרו ויכוחים כאלו בדמעות משני הצדדים.
הפעם, האמא אמצה את השיטה, היא פנתה אליו ושאלה אותו - כדבר אדם אל אדם "למה אתה רוצה ללבוש נעליים של שבת".
הילד מבין הדמעות שתק לרגע - וענה "כי יש לי יומולדת, ולגן לקחתי נעליים של שבת...אני רוצה גם עכשיו!".
אמא לא אמרה לו "שטויות מה שאתה מדבר!" ו/או "גינה זה לא כמו גן1" כי מה שלה ברור - לא ברור לילדונצ'יק. היא רק אמרה לו : "נכון כשהלכת לגן לקחת נעליים של שבת? כי ככה בגן חוגגים יומלדת, אבל בגינה אנחנו עושים משהו אחר, יש לנו בלונים, ועודה, נעליים של שבת לא מתאימות לחול של גינה, הם יהרסו, ובכלל - הם לא מתאימות למסיבה בגינה, רק לשבת ומסיבות בגן, זה מצחיק ליומולדת של גינה".
היא לא הספיקה לגמור כשהוא אמר לה בחינניות מתוקה-"אמא, אני רוצה שתוציאי לי את הנעליים! טוב? זה מצחיק ללכת עם זה ליומולדת של גינה...":D
 
מקובל עלי לנסות...
ומוסיפה להתפלל גם על זה (באמת!!! שום דבר לא יזוז אם לא)
אעדכן מחר בעז"ה

תודה שהקדשת לי כמה דקות לכתוב ככ יפה!!!

אני חושבת שאפשר גם להתקשר להזכיר לילדים מהדרך את ה'מבצע היומי'
'אתם זוכרות שיש לי מסטיקים בתיק כדי לחלק לכם אם אני נכנסת לבית ואין נעליים ותיקים בכניסה?'
 
מה אתן אומרות על הרעיון לעשות קופסה אחת ענקית לכל המשחקים יחד.
כלומר, כל המשחקים שהם מוציאים כל יום פליימוביל + קפלה + לגו וכד'.
אם הם אוהבים לבנות את כל העולם בבת אחת אז שישאר מרוכז ולא כל היום יצטרכו למיין.
אמא שלי עשתה לנו כזו מגירה (מגירת המצעים) זה היה כיף עד שהיא החליטה שצריך לסדר את זה............
 
ילדונצ'יק קטן רצה ללכת לגינה למסיבת יומולדת שערכו לו - אבל עם נעליים של שבת.
הוא היה עקשן...כמעט כמו אמא שלו - תמיד נגמרו ויכוחים כאלו בדמעות משני הצדדים.
הפעם, האמא אמצה את השיטה, היא פנתה אליו ושאלה אותו - כדבר אדם אל אדם "למה אתה רוצה ללבוש נעליים של שבת".
הילד מבין הדמעות שתק לרגע - וענה "כי יש לי יומולדת, ולגן לקחתי נעליים של שבת...אני רוצה גם עכשיו!".
אמא לא אמרה לו "שטויות מה שאתה מדבר!" ו/או "גינה זה לא כמו גן1" כי מה שלה ברור - לא ברור לילדונצ'יק. היא רק אמרה לו : "נכון כשהלכת לגן לקחת נעליים של שבת? כי ככה בגן חוגגים יומלדת, אבל בגינה אנחנו עושים משהו אחר, יש לנו בלונים, ועודה, נעליים של שבת לא מתאימות לחול של גינה, הם יהרסו, ובכלל - הם לא מתאימות למסיבה בגינה, רק לשבת ומסיבות בגן, זה מצחיק ליומולדת של גינה".
היא לא הספיקה לגמור כשהוא אמר לה בחינניות מתוקה-"אמא, אני רוצה שתוציאי לי את הנעליים! טוב? זה מצחיק ללכת עם זה ליומולדת של גינה...":D

אני קוראת לזה לדבר בגובה העיניים של הילד, לפעמים אני ממש יורדת לגובהו פשוט להסתכל לו בעיניים ולנסות להרגיש ולהבין אותו
 
לא מצליחה לעשות ציטוט נורמלי... אבל לגבי האמירה:

זו האמא, המכשפה, שעל המטאטא מתעופפת
ואת כל החבורה מהמיטות שולפת
בנזיפותיה "שוטפת"
בלשונה צולפת
בעיניה רושפת
את אזניהם קוטפת
מה זו האנדרמוליה שאת הבית אופפת

אין לי אלא לומר שהילדים שלי נורא אוהבים שאני משחקת את המכשפה עם המטאטא!
אוספת את כל הבלאגן לערמה אחת ומודיעה שמי שמעז לגנוב משהו מהבלאגן שלי אני מבשלת אותו/כולאת אותו בצינוק/עושה ממנו נקניקיות
ואיזה עונג יש להם לגנוב לי מהערימה כדי שארדוף אחריהם..........
בשלב כלשהו נגמרה לי האנרגיה למשחקים האלה.
אבל הם כל כך אוהבים את זה שבת האחת עשרה ובת ה(כמעט) תשע לוקחות לעצמן את התפקיד....
כשהערמה נעלמת, אגב, המכשפה פורצת בצעקות שבר ובבכיות רמות ולא יודעת איך היא תוכל לחיות בבית מסודר, ואיפה היא תגדל את הצפרדעים שלה, ואיפה יתחבאו העכבישים שלה
והיא הולכת לחפש לה מקום יותר נחמד לגור בו.[/QUOTE]
 
לא מצליחה לעשות ציטוט נורמלי... אבל לגבי האמירה:

זו האמא, המכשפה, שעל המטאטא מתעופפת
ואת כל החבורה מהמיטות שולפת
בנזיפותיה "שוטפת"
בלשונה צולפת
בעיניה רושפת
את אזניהם קוטפת
מה זו האנדרמוליה שאת הבית אופפת

אין לי אלא לומר שהילדים שלי נורא אוהבים שאני משחקת את המכשפה עם המטאטא!
אוספת את כל הבלאגן לערמה אחת ומודיעה שמי שמעז לגנוב משהו מהבלאגן שלי אני מבשלת אותו/כולאת אותו בצינוק/עושה ממנו נקניקיות
ואיזה עונג יש להם לגנוב לי מהערימה כדי שארדוף אחריהם..........
בשלב כלשהו נגמרה לי האנרגיה למשחקים האלה.
אבל הם כל כך אוהבים את זה שבת האחת עשרה ובת ה(כמעט) תשע לוקחות לעצמן את התפקיד....
כשהערמה נעלמת, אגב, המכשפה פורצת בצעקות שבר ובבכיות רמות ולא יודעת איך היא תוכל לחיות בבית מסודר, ואיפה היא תגדל את הצפרדעים שלה, ואיפה יתחבאו העכבישים שלה
והיא הולכת לחפש לה מקום יותר נחמד לגור בו.
[/QUOTE]
אמא מקורית ורעיוניסטית:D
 
אולי כבר כתבו.
כשאני מתעצלת לסדר, אני לוחשת לציפור העצלנית שבתוכי: רק 20 דברים, רק 10 דקות...
אחרי שאני מתחילה, אני בד"כ נסחפת לתוך העבודה...
אבל קל יותר להתחיל כשאני יודעת שאני לא סוגרת חוזה על ככככל הבלגן ביחד.
 
כשאני מתעצלת לסדר, אני לוחשת לציפור העצלנית שבתוכי: רק 20 דברים, רק 10 דקות...
אחרי שאני מתחילה, אני בד"כ נסחפת לתוך העבודה...
אבל קל יותר להתחיל כשאני יודעת שאני לא סוגרת חוזה על ככככל הבלגן ביחד.
אבל אחרי כמה פעמים את קולטת שאת מרמה את עצמך, ואז זה כבר לא עובד;)
 
אולי מכאן תצמח הישועה?
יש לי ערימות של כביסה שמחכה לקיפול, ואין לי ממש מקום לקפל.
הספות - צרות מידי.
השולחן הגדול בסלון - מלא כל השבוע בניירות וצבעים.
המיטות - לפעמים צריך לישון עליהם.
וכך אני שמה את הכביסה בשקיות אשפתון נקיות, והערימות מצטברות ומצטברות.
אולי פעמים בשבוע אני מצליחה להגיע לקיפול כביסה של 12-14 מכונות לשבוע.

אין לי מייבש, ולכן יש לי מלא בגדים - כדי שיספיקו להתכבס ולהתייבש על החבל
יש לי אובססיה להחלפת בגדים - על כל כתם מחליפים את המכנס / חולצה / ועדיף שניהם
יש לי כביסל לכביסה המלוכלכת, וחשבתי לקנות כזו גם לכביסה הנקיה, אבל - אין לי מקום לזה.

יש לכם רעיון??? עצה??? משהו???
מהר, תיכף אני טובעתתתתת בערימות הכביסה..
 
לא טרחתי לקרוא את כל התגובות
ואני מאמינה שיש ברובן טיפים מדהימים

ממליצה לך לקרוא את "סוד הקסם היפני" של מארי קונדו

הצלחות!
 
נערך לאחרונה ב:
וכך אני שמה את הכביסה בשקיות אשפתון נקיות, והערימות מצטברות ומצטברות.
אולי פעמים בשבוע אני מצליחה להגיע לקיפול כביסה של 12-14 מכונות לשבוע.

איפה את שמה את האשפתונים?, אולי שם תשימי כביסל?
או לחילופין, תקני סלסלאות דמוי ראטן נערמות, ותערימי אותן אחת על השניה עם הכביסה בפנים. כך הבית לפחות ישתחרר מאוירת השקיות המרגיזות.
את הסלסלאות אפשר לשים גם על מדף גבוה שמתקינים במיוחד לשם זה, במעבר, באמבטיה וכדו'
 
אולי מכאן תצמח הישועה?
יש לי ערימות של כביסה שמחכה לקיפול, ואין לי ממש מקום לקפל.
הספות - צרות מידי.
השולחן הגדול בסלון - מלא כל השבוע בניירות וצבעים.
המיטות - לפעמים צריך לישון עליהם.
וכך אני שמה את הכביסה בשקיות אשפתון נקיות, והערימות מצטברות ומצטברות.
אולי פעמים בשבוע אני מצליחה להגיע לקיפול כביסה של 12-14 מכונות לשבוע.

אין לי מייבש, ולכן יש לי מלא בגדים - כדי שיספיקו להתכבס ולהתייבש על החבל
יש לי אובססיה להחלפת בגדים - על כל כתם מחליפים את המכנס / חולצה / ועדיף שניהם
יש לי כביסל לכביסה המלוכלכת, וחשבתי לקנות כזו גם לכביסה הנקיה, אבל - אין לי מקום לזה.

יש לכם רעיון??? עצה??? משהו???
מהר, תיכף אני טובעתתתתת בערימות הכביסה..

נראה לי שבמקרה שלך אין לך ברירה אלא לקפל מיד. תוך כדי ההורדה מהחבל.
זה לא כל כך נורא כמו שנראה לך. תעשי נסיון לשבוע- בלי הנחות- ותרגישי גאולה.
(כואב לי הלב כשאני רואה בעיני רוחי את האשפתונים עם הכביסה...)
זה בסדר הרבה בגדים, זה בסדר להחליף על כל כתם, זה נורמלי שאין מקום בבית (גם לי אין...אם אין לי אפשרות לקפל מיד אני שמה על המיטה שלי ואז אני חיבת להעיף את זה בשביל לישון... אז אני כבר מעיפה כל דבר למקומו... אך מדובר בערימה קטנה, חצי מכונה לכל היותר. על יותר מזה לא אדחה את השינה שלי)
תילחמי רק בהצטברות. כל השאר זה נתונים.
בהצלחה רבה רבה!
(חכמה גדולה שאני משתתפת כאן רק במה שהוא הצד החזק שלי...מישהו רוצה לשמוע איך הרצפה אצלי נראית? :eek::eek::eek:)
 
איפה את שמה את האשפתונים?, אולי שם תשימי כביסל?
או לחילופין, תקני סלסלאות דמוי ראטן נערמות, ותערימי אותן אחת על השניה עם הכביסה בפנים. כך הבית לפחות ישתחרר מאוירת השקיות המרגיזות.
את הסלסלאות אפשר לשים גם על מדף גבוה שמתקינים במיוחד לשם זה, במעבר, באמבטיה וכדו'
את האשפתונים אני שמה בחדר השינה. זה עומד במקום העריסה של התינוק. והתינוק? איתי במיטה.
כשהוא יגדל הכביסה תצטרך לפנות את מקומה לעריסה כדי שאוכל לשים שם את התינוק.
בינתים העריסה משוטטת לה בסלון... :mad:
רעיון לקנות סלסלאות.
יש סלסלאות שאפשר לחבר אותן מלמעלה? כלומר יש לי מדף גבוה ומתחתיו אני רוצה לשים 2-3 סלסלאות. יש משהו?
 
נראה לי שבמקרה שלך אין לך ברירה אלא לקפל מיד. תוך כדי ההורדה מהחבל.
זה לא כל כך נורא כמו שנראה לך. תעשי נסיון לשבוע- בלי הנחות- ותרגישי גאולה.
(כואב לי הלב כשאני רואה בעיני רוחי את האשפתונים עם הכביסה...)
זה בסדר הרבה בגדים, זה בסדר להחליף על כל כתם, זה נורמלי שאין מקום בבית (גם לי אין...אם אין לי אפשרות לקפל מיד אני שמה על המיטה שלי ואז אני חיבת להעיף את זה בשביל לישון... אז אני כבר מעיפה כל דבר למקומו... אך מדובר בערימה קטנה, חצי מכונה לכל היותר. על יותר מזה לא אדחה את השינה שלי)
תילחמי רק בהצטברות. כל השאר זה נתונים.
בהצלחה רבה רבה!
(חכמה גדולה שאני משתתפת כאן רק במה שהוא הצד החזק שלי...מישהו רוצה לשמוע איך הרצפה אצלי נראית? :eek::eek::eek:)
לקפל. מיד. תוך כדי הורדה מהחבל.
מה זה?
אני מורידה כביסה בעינים עצומות באמצע הלילה, באמצע ארוחת ערב של הילדים, באמצע ארוחת צהרים, באמצע. תמיד באמצע משהו.
וכל מי שעובר ברחוב רואה אותי ואת החדר, אני ממהרת להוריד ולסגור מהר את החלון פן יבולע לי...
ואני שונאת לשים בגדים נקיים על המיטה. עם כל הכבוד למיטה הנקיה שלי - הבגדים שיצאו הרגע מהמכונה, נקיים יותר..
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה