הווארט היה אצל הרב'ה ממיסטקוב.
שלוימי סיפר לי שהוא מאוד מחובר לרב'ה שלו, כי בזמן שכולם כעסו עליו שהוא החליף את הלבוש ואח אחד אפילו לא דיבר איתו תקופה כשהוא התחיל לעבוד בערבים, רק הרב'ה התייחס אליו כאילו לא קרה כלום.
יש להם חסידות קטנה כזו, הרב'ה מכיר את כל הבחורים ואפשר להכנס בקלות. לא כמו אצלינו שצריך לחכות שלושה חודשים אם אין לך קשרים או משהו.
היה מרגש בווארט, למרות שלא הבנתי כלום כי הכל היה באידיש.
אני שונאת את השפה הזו, זה הצחיק אותי לראות את שלוימי מדבר בה בשטף עם המשפחה שלו.
אבל לא אכפת לי יותר מדי, הוא אמר שבבית שלנו תהיה רק עברית.
כשהגענו, הגבאי הכניס אותנו לחדר של הרב'ה. אבא ואמא היו מרוגשים ואבא אמר לי שהרב'ה ממיסטקוב הוא אישיות מיוחדת ועדיין עומד לו הזכרון של הווארט של לאהלה ושרוליק.
אף פעם לא ראיתי חדר של רב'ה מבפנים, הסתכלתי סביב בסקרנות.
המשפחה של שלוימי כבר הגיעה. אמא שלו עמדה שם עם כמה נשים שהיו ניראות בדיוק כמוה, אבל בגרסאות שונות, כולן נמוכות עם כובעים שחורים, לפחות לשלוש מהן היו תינוקות לא חמודים בידיים.
אחת מהן נופפה לי בתנועות ידים גדולות וחייכה חיוך ענק לכיווני, מרמזת לי להגיע לעמוד לידן.
ממש, אבל ממש לא רציתי.
לפני שהספקתי לעשות כאילו מישהו מתקשר אלי, הרב'ה התחיל לדבר.
קיויתי שאף אחד לא רואה שבמקום לנסות להקשיב לרב'ה, אני מסתכלת רק על שלוימי כל הזמן.
אני אוהבת כל דבר שקשור אליו, יש לו זקן קטן כזה ומסודר, עינים ירוקות ועור קצת שחום, הוא גבוה וחסון מאוד, וההבעות והחיוכים שלו מגניבים לגמרי.
מדי פעם שלוימי העיף לכיווני מבטים קורצים, כל פעם כזו הלב שלי החסיר פעימה.
היה לי ברור שכל מי שנמצא שם מקנא בי שיש לי כזה חתן מדהים.
אחרי שהווארט נגמר וכולם התחילו לצאת מהחדר אמא של שלוימי התקרבה אלינו עם כל האחיות שלה.
''דבוירי, מזל טויב'' היא הסתכלה עלי בחיוך קמוץ ואז האירה פנים לאמא שלי ''מזל טויב חוה, מזל טויב''!
הרגשתי כעס בתוכי, אבל התגברתי ורק אמרתי לה, ''מזל טוב, ואגב, קוראים לי דבורה, לא דבוירי''
היא הפנתה אלי מבט ארוך, ואז אמרה לי ''בסדר, נקרא לך דבורה'' בקול מעצבן של מורות, כאילו דבורה זה שם שעבירה להגיד אותו.
הסתובבתי קצת עצבנית לכיוון הדלת ופלטתי קריאה חנוקה, שלוימי עמד ממש לידי, זה היה נראה שהוא האזין ברתק לכל השיח.
בשניה אחת שכחתי מהכל, הרגשתי שבא לי להעיף את כולם וללכת לדבר איתו לבד.
''מה דעתך שנלך לטייל קצת?'' הוא הציע לי, אגב מבטים מעדכנים לאבא שלי. חייכתי בהתרגשות, דעתי היתה חיובית בהחלט.
השארתי מאחורי את כל ההתלחשויות של דודות של שלוימי.
זה לא שלא הספקתי לשמוע אותן מרכלות 'פתוחה..' 'יש לה חצאית קצרה...' 'היא מתאפרת מוגזם'
חוץ מההיא עם החיוך הענק שכמעט לא דיברה ורק היתה עסוקה בלנגב את האף של התינוק שלה, כולן היו ניראות כמו כאלו שיש להן הרבה מה לומר.
אבל זה ממש לא אכפת לי, אני צריכה רק את שלוימי בחיים שלי.
וגם את אבא ואמא, כי אותם אני אוהבת.
הנושאים החמים
Reactions: זהבי ש., ספרות בנשמה, חיה1111 ועוד 23 משתמשים26 //