- הוסף לסימניות
- #21
אהה, ונבין שאנחנו צריכים לצאת מהמניין שלנו עצמנו (אולי גם באמצע שמונה עשרה אם אנחנו לא כל-כך צעירים?) כי פתאום הגיע אחד או יותר מבחוץ ונעמד ממש בסמוך בלי מסכה.כשנבין שאם השכן שלי בלי מסיכה מוטלת עליי החובה להתרחק ממנו אז גם נישמר וגם נהנה מחיים רגועים ושלווים יותר.
ולצאת אולי מהתור לקופאית בסופר שכבר חיכינו איזה זמן, כי מישהי נצמדת קרוב בלי מסכה.
ואולי גם לרדת מהאוטובוס בתחנה הקרובה אפילו שזה לא התחנה שלנו.
ואולי גם לוותר על התור בקופת חולים או על הטיפול או הבדיקה הרפואית, כי מישהי 'עקרונית' בחדר הקטן - 'מצייתת' יעני לרבותיה.
וכן הלאה והלאה. פשוט להתרחק, ולחיות חיים רגועים. במדבר הגדול. וסליחה על הציניות.
(יש אנשים שלא מתביישים לדפוק אצלנו בדלת כדי לבקש טובה, והם בלי מסכה).
לא בכל מקום זה ככה. אך אם גרים בשכונה מעורבת למדי - זה ככה. כמעט על כל צעד ושאל. ואפילו שזה רק מיעוט שלא מתחשב עד כדי כך, ואני משוכנעת ורואה שזה מיעוט - זה יוצא הרבה בחיי היוםיום ההדוקים! ומדובר בינתיים על שבעה חודשים.
ולא נכון לתת למיעוט הזה שום גיבוי על האטימות הזו!
מה עושים כשגרים במקום שלאן אשר תפנה - אתה עלול להיתקל בבעיה? נניח רוחנית? אתה הולך לגור במקום חרדי לגמרי.
אז זהו. הוא שכתבתי בעניינינו. לגור כל קהילה לגמרי לחוד. רחוק פיזית ונפשית. גט.
חבל, עצוב, הכי הפוך ממה שאחזתי ואהבתי עד כה, אך לפעמים זה השלום האמיתי.
נערך לאחרונה ב:
הנושאים החמים