בס"ד
סיפור שביעי מאת קליניקה טיפולית בשיטת מילצ'אייב בהגשת ג'ורג' הקזאחי! | אורך לשוני בוריס! | במימון משרד הקליטה והתרבות.
שמעתי המולה גדולה בחוץ, חשבתי יש הפגנה, לא טרחתי לקום מכיסא שלי. לפי הרעש הבנתי שיש צעירים רבים בחוץ. כמה עשרות, לפחות.
הדלת נפתחה, וגרוני יבש בבת אחת!
זה האיש??
כל כך מרשים?
וואו.
אני באמת נבהלתי.
נעמדתי ביראת כבוד!
ראש הישיבה נכנס, קורן כולו.
אף אחד לא לימד אותי קודם, ידעתי לבד:
אעמוד עד שהוא ישב.
וכך עשיתי.
מילצ'אייב יכול להיות גאה בי. אני ככה מזהה מצבים.
סגרתי את הדלת, והתיישבתי ברעד מסויים על כורסת המטופלים, בזמן שסימנתי בהכנעה לראש הישיבה שיישב על כסא שלי. כיסא מפואר, נוח, קפיצים. ייבוא מיוחד מקזחסטן ארץ אהובה שלי.
חשבתי מהר מהר, בזמן ראש ישיבה מתיישב:
מתי ראש ישיבה קבע פגישה, חשבתי אני אלמֵּד אותו דבר או שניים.
טעיתי!!!
אדם מקרין כזה, אין לי מה להגיד.
ישבתי, שתקתי כמו דג.
לא יודע איך אנשים מקבלים כזו נוכחות, יכולתי לראות סביבו בועה זוהרת של אישיות קורנת.
בוריס אמר אתמול, מתי נתן לי יומן טיפולים להיום:
ראש ישיבה הולך להגיע אליך, אל תתרגש. תשאל אותו כמה בחורים מתגייסים מהישיבה שלו, וככה תביך אותו ותביא אותו למצב טיפולי.
בוריס חצוף מחוצף, חיצ'מוסאז'קו!!!
כמה שהוא טעה, הבוריס זבעק גרעפק חיצ'מוסאז'קו!!
ברגע שראיתי ראש ישיבה, ידעתי:
זה אדם גדול. פוּוּו, ענק.
אדם נדיר, אדם מיוחד.
יהודי כזה אני לא ראיתי בחיים שלי, בחיי.
זה אדם אני צריך לנשק ידיים שלו!
זה לא אדם אני יכול צועק עליו או נותנת לו עצות.
ממש לא.
התביישתי מדעת קדומות שלי.
זה אדם גדול!
מיוחד!
תמיר!
אישיות רוחנית נשגבה, אדם ערכי.
אדם מלא תוכן מיוחד!
כן, הוא גדול אפילו יותר ממילצ'אייב.
איבדתי את זה לגמרי, אני, ג'ורג' קזאחי מטפל רגשי גאה - התמוטטתי רגשית!
ישבתי על כורסת מטפל, ונפלטו לי מילים מוזרות מאוד מהפה, אמרתי:
רבינו ראש הישיבה, תודה רבה לכם שבאתם אליי.
אני מתרגש!
אין לי מה לכבד, ואיך להציע, ואני בכלל לא 'משלכם', ואני ממש מרג---
ראש הישיבה חייך לפתע, ואני סתמתי מהר פה טיפש שלי.
הוא אמר:
רֶעב ג'ורג', לא סתם באתי. ביקשתי מר' ליזר - הדלת נפתחה, ראש אדמוני של בחור צעיר הציץ פנימה, והראש אמר: אני לייזר, נעים מאוד, ונעלם בחזרה מאחורי הדלת - שיקח אותי אליכם. יש לי סיבה.
פעם ראשונה גמגמתי בזמן טיפול!
בחיי, הייתי מובס.
שאלתי ראש ישיבה:
למה באתם אליי?
אני מטפל רגשי, אבל אתם לא הטיפוס של המטופל. אני לא מאבחן אצלכם בעיות באישיות---
הדלת נפתחה במהירות הבזק. וווש!
לייזר רץ פנימה, סטר לי בבת אחת ימין ושמאל, טראחחח, טראחחח, איייי!!!
הוא התכופף לתוך אוזן שלי, לחש: חצוף מחוצף! תדבר בכבוד למרן!, ורץ החוצה. חזר לעמדת האזנה שלו מאחורי דלת דקה קליניקה, מן הסתם.
ראש הישיבה קרא בקול ללייזר המגעיל שלו, ואמר:
ר' לייזר, אני מבקש ממך ומכל הבחורים לא להפריע, וגם - הוא הרים כף יד החלטית וחד משמעית - לא להקשיב לשיחה, היא פרטית.
הוא גער:
ואל תרים ידיים, על אף אחד.
האדמוני המכה הסמיק ופנים שלו נהיו בצבע של שיער חלודה שלו, והוא יצא מקליניקה.
ברוך השם!
אני תמיד שנאתי ג'ינג'ים, ולא לחינם.
ג'ינג'ים הם עם מסוכן, עם של מכשפים. עם של צרות, של בעיות.
סבא שלי המנוח היה אומר פעם בחודש, בדיוק מתי היה צלול ולא שיכור:
יש רק שני דברים שבאמת מסוכנים בעולם: ג'ינג'ים, וזקנים.
סבא טוב שלי הסביר:
אנשים ג'ינג'ים הם אנשים מקוללים, לכן צבע שיער שלהם אדום, כמו עור צבעוני של נחש ארסי.
ואנשים זקנים גם צריך להיזהר, ליתר ביטחון.
בגלל אולי הם היו ג'ינג'ים פעם, מתי היו צעירים.
פתאום נזכרתי אני באמצע טיפול, ואני הצטללתי וחזרתי לעולם האמיתי סביבי.
ראש הישיבה נעץ בי עיניים, ואני הרגשתי אני מתנמס. הצטערתי בוריס לא בא היום ולא רואה עיניים קדושות כאלו. הורדתי עיניים שלי מבויישות לשולחן, ואורח מכובד שלי אמר:
כמה בחורים שלי היו אצלכם, ושמעתי דברים מוזרים.
א מודנע זאך. ממש.
מצד אחד, דברי אמעס.
א גוועלדיג'ע דברי אמעס, דברי חוכמה, א ממש סייעתא דשמיא.
פתאום הוא נאנח ואני חשבתי אני מת במקום.
הוא אמר בצער:
מצד שני, הידיים ידי עשיו.
הוא ספק כפיים בצער, וגנח.
עצם עיניים בדביקות, אמר לי לאט-
אמר ר' חנינא:
הסוטר לועו של ישראל כאילו סוטר לועו של שכינה.
רחמנא ליצלן!
רעב ג'ורג', איך לא תבוש להרים יד על בחורי ישראל?...
שקט כבד השתרר ומילא את החלל הדחוס, הרגשתי את השקט נכנס בכל מקום: בכיסים שלי, במדפים בארון, בכספת מאחורי שטחי על הקיר, בכל מקום.
התקשיתי לנשום, נשנקתי. עמד לי גוש בגרון.
התחלתי לבכות.
ממש שמחתי שאני לבד היום, ובוריס גנב שקרן חיז'מאייס לא הגיע היום.
ישבתי ומיררתי בבכי.
אמרתי לראש הישיבה:
אני מבקש סליחה,
אני מתחרט,
טעיתי,
לא חשבתי-
לא ידעתי.
אני מבטיח-
מעומק לב שלי,
לא מרביץ יותר, לאף אחד.
כמובן, חוץ מילדים שלי מופרעים.
ראש הישיבה קם בהדרת כבוד, נפרד ממני.
הבחורים מחכים לי, עליי ללכת.
פתאום הוא חייך:
יש לכם תובנות טובות, ויש לכם מתנת שמיים.
תעשו חיל, עלו והצליחו, רק בלי מכות.
הוא טפח ברכוּת על שכמי, ואני התפרקתי!
נפלתי בחזרה לכורסת מטופל, ובכיתי כמו אישה זקנה יושבת שבעה על דודה שלה.
ניגבתי עיניים שלי, ובינתיים ראש הישיבה כמעט הגיע לדלת.
חשבתי אולי אני צריך לקום לעזור, אבל מישהו אחר בא:
לייזר, גרעייט.
לייזר רץ פנימה, ותמך בראש הישיבה.
יחד איתו נכנסו פנימה עשרות בחורים צעירים, מזיעים, דחוקים. נרגשים.
היו כמה פלאשים, ומחוץ לחלון מישהו דיבר וקִרְיין בקול גדול:
שלום לכל המאזינים! כאן שמעריל!
עדכון מסעיר:
ג'ורג' קזאחי, מטפל רגשי מוכר, קיבל את ברכתו של מרן רבינו ראש הישיבה. מקורות יודעי דבר מוסרים כי...
טרקתי חלון בכעס, רציתי לתפוס בחור ולתת לו קומקום באף ומחבת בראש, אבל נזכרתי:
אין יותר מכות, הבטחתי לראש הישיבה.
אני כבר מתחיל להצטער ולהתחרט על ההבטחה נתתי,
גרייעיץ'!!!
אני רוצה לשתות עד אני אאבד הכרה, גרייעט מוצ'טעצ'זעקעס!!!
הנושאים החמים
