גם בחתונה אין אף רגע דל

הירשם עכשיו!
  • הוסף לסימניות
  • #1
ומה עושים כש....
המנה משעממת?
או שיש מחיצה באולם וביד יש בלון?
או חמש אבנים מי מוצא?
 

קבצים מצורפים

  • מנה משעממת.jpg
    KB 1,018.5 · צפיות: 15
  • חברה - יש פה מחיצה_tn.jpg
    KB 557.1 · צפיות: 28
  • מכה שלי ... מכה שלי_tn.jpg
    KB 447.4 · צפיות: 12
  • חמש אבנים_1.jpg
    KB 873.2 · צפיות: 18
  • הוסף לסימניות
  • #3
נכתב ע"י יוסף צבי;1665927:
חזק
אהבתי את הסגריות בתוך הבורקס:D
לחצ/י כדי להרחיב...

גמני, מגניב!!!
איך אני מקנאה בצלמים האלה שרואים את כל הדברים האלה ומצלמים.
אני פשוט נתקלת בכל זה רק בתמונות.. (ולא במציאות..)
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
  • הוסף לסימניות
  • #6
אין רגע דל ויש רגע בדל :D
יופי של סיפור.
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
את האמת, מענין מאוד לדעת.
האם יש בעיה לפרסם תמונה של קטינים (ילדים,תינוקים) - ללא רשות ההורים.
במידה ואין, האם ישנו אפשרות לתבוע, היכן וכמה...
(ולא, אין הכוונה על התמונות לעיל, אלא בכלל)...
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
אני מבין שכן. בזמנו ניסיתי לקבל אישור הורים לפרסום חלאק'ה וכו' והיו המון התנגדויות. לכן במקרה דנן, פרצופים קרובים עיוותתי ומה שהיה בצילום מרחוק/מטושטש לא נגעתי כי הזיהוי קלוש.
כבר קרה לי בפורום זה שהעלתי תמונות ומייד היו תגובות שמכירים את המשפחות ולמה פרסמתי וכו'. לכן עדיף להגיע להסכמה או שלא לפרסם...
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
אני ידגיש שוב, לא התכוונתי כלפי התמונות האמורות לעיל, אלא האם יש כלל/חוק/מוסקמה בענין.
ולא מבחינת מוסריות.
וכן האם יש דרך לתבוע (ממונית) על כך (בבית דין צדק או להבדיל בבית משפט)....
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
ניתן לעיין כאן, שזה תמצות החוק בישראל.http://www.ecommerce.justice.gov.il/privacy/child.doc
למיטב הבנתי מותר לצלם ולהפיץ תמונת ילד במקום ציבורי בתנאי שזה לא מבזה או קשור למשהו שלילי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לא הצלחתי לפתוח את הקישור.

מותר לי לצלם ילד בגינה ולפרסמו?
פרסום תמונה מהפגנה כשיש שם תמונה של ילד?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
עליך להתחבר או להירשם כדי להשיב כאן.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

    • שאלה
    9
    • prog
    בטחוני פיקוד העורף: צפי לשיגורים למרכז והדרום
  • prog //
    • דובר צהל מזהיר הערב יש צפי לשיגורים לעבר מרכז ודרום הארץ
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש להשמע להנחיות פיקוד העורף
    • שאלה
    36
    • prog
    בטחוני אירוע בטחוני בבני ברק
  • prog //
    • נפל טיל ברחוב אביי ורבא. יש הרס רב
    8 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    prog
    prog
    יש נפילות נוספות גם בפתח תקווה

    אשכולות דומים

  • 138
    • R
    שיתוף - לביקורת חתונה בסטייל? האורחים ישלמו!
  • R.V.K.A //
    • המעטפה בדואר קרצה לה החוצה, והיא פתחה אותה בסקרנות מה.
    וואו. איזה יופי. סוף-סוף שירי מתחתנת.
    עיניה רצו בין השורות במהירות שיא, תרות אחר הנקודה החשובה ביותר עבורה. האולם.

    אאוצ'.

    היא נזכרת בחתונה של איילת לפני שנה, ומתכווצת.

    ---

    מוזיקת רקע שקטה ונעימה, החתן והכלה נכנסו בזה הרגע לחדר ייחוד. מנה ראשונה מוצעת אחר כבוד למוזמנים היקרים, בתפריט מנות עשירות ביותר. דג? סטייק? ההתלבטות קשה.

    "איזה אוכל טוב. וואו". תהילה לעסה סטייק עשוי היטב, הרוטב שלו מבריק על שפתיה. "זה אולם!"

    מיכל הנהנה במרץ, מתענגת אף היא על מנת גורמה. "כן, ממש. לא כמו האולם שאילה התחתנה בו. פשוט בושה להביא לשם אנשים. אוכל שלא הייתי מגישה לחתולים של השכנה המבוגרת שלי. שבוע כאבה לי הבטן". היא עיוותה את פניה בגועל, ולאביטל היושבת לצידה התחשק שיגביהו את המוזיקה השקטה ברקע. רק לא לשמוע את המשפטים הנוראיים האלה.

    "אהה". הפה של שירי עמוס גם הוא. "לגמרי. אגב, כמה שמתן לה? אני שמתי שלוש מאות וחמישים. המנה כאן היא מינימום מאתיים וחמישים שקל. אז שיהיה קצת עודף לחתן ולכלה".

    "אני שמתי לה שלוש מאות". ענתה מיכל. תהילה הצביעה על עצמה תוך כדי, לאות שאף היא נדבה את אותו הסכום. "המינימום זה לכסות את המנה. אי אפשר לבוא לחתונה, לאכול ולא לשלם. אנשים שילמו הרבה כסף, השקיעו באולם יקר בשביל האורחים. לפחות תכסה את מה שאתה אוכל".

    ואביטל?!

    אביטל ישבה בצד וסירבה למנה מהמלצרית בנימוס. לחברות היא הפטירה ש'כואבת לה הבטן ואין סיכוי שהיא מכניסה אפילו סיכה'. אם הן היו מתקרבות אליה קצת יותר היו שומעות את הקרקורים ברעש צורם.

    ולכלה? לכלה היא כתבה מכתב ארוך ויפה על חברוּת ארוכת שנים ועל ההתחלות שתמיד קשות אבל יפות, רקדה איתה במעגלים וגרמה לעיניה להבריק מאושר. היא תוהה לעצמה מה שימח את איילת יותר. היא, או הכסף של החברות שלצידה שכיסה את המנות.

    היא לא יודעת.

    היא רק יודעת שאם הייתה מביאה מאתיים וחמישים שקל למנה, זה היה גוזל מהמנות היומיומיות שלה ושל בעלה. בעלה ברוך השם אברך. המשכורת שלה מדוייקת כל כך, שלפעמים הם מגרדים בקושי את החודש.

    בדרך חזור הסתכלה אביטל על הרחוב החשוך דרך שמשת האוטובוס, משקף בדיוק את מצב רוחה הקודר. והגשם שהחל לטפטף בדיוק באותו רגע, כמו הזדהה עם הדמעות שנקוו בזוויות עיניה. ההחלטה שלה לאחר השיחה הצולבת בשולחן החתונה של איילת הייתה חד משמעית. לא לכל חתונה היא הולכת.

    ---

    "ראיתי את ההזמנה". יוסף נעץ מזלג בתפוח אדמה רותח, נושף עליו. "את הולכת, כן?"

    אביטל אכלה בדממה, עיניה נעוצות בנקודה נעלמת. "לא".

    יוסף הרגיש בשקט המוגזם מצידה של אשתו ועצר ממלאכתו, מניח את המזלג. הוא הסתכל עליה בתהייה, עיניו מצטמצמות. "למה? אני זוכר שהיית מדברת עליה מדי פעם. הייתן באותה כיתה, לא?"

    "נכון". יש דברים אחרים שחשובים לי יותר, יוסף.

    "אז למה?" מה יש לה?

    היא התיקה את מבטה המרוכז בנקודה הנעלמת והביטה בו באדישות מעושה. "ראית באיזה אולם החתונה?" סתם, אגב. לא הכי חשוב בעולם.

    יוסף הסתכל על המקרר, ההזמנה תולה בו בססגוניות מזויפת. שם האולם נכתב למטה, מרצד באותיות גאוותניות. "אהה. הספקתי לשכוח. אבל אני לא מבין אותך". הוא הסב אליה מבטו חזרה. "למה את חושבת שאת צריכה לממן לה את המנה? היא החליטה להתחתן שם. זה אומר שאת צריכה לשים מעטפה של שלוש מאות שקל?"

    "יוסף, ככה זה". עוד פעם אותו ויכוח חסר תועלת שלא מוביל לשום מקום. החֶברה שלה שונה משלו. מה היא אשמה?!

    "מי החליט?" הוא מרגיש שהזעם מתחיל לפעפע בו. "אנשי השופוני? שלא יזמינו אנשים פשוטים כמונו לאירועים שלהם, וככה גם לא יצפו למשהו שלא ביכולתינו. חכם יותר, לא?" כמה שזה מכעיס אותו. אצלו בחבר'ה, אף אחד לא ציפה ממנו למעטפה שמנה. הדבר היחיד שנדרש ממנו הוא לרקוד במעגלים מסחררים ולפזר חיוכים לשמחתו של החתן.

    אביטל מסכימה. בהחלט. אבל מה אפשר לעשות שהמציאות העגומה היא ששירי תפגע אם היא לא תגיע? כך או כך - המצב לא מלבב.

    "שירי תיפגע אם אני לא אבוא". היא אומרת את מחשבותיה בקול. "זה מה שיושב עליי. אותי היא ממש שמחה בחתונה".

    "אם אחד הקריטריונים של לשמח כלה תלוי בכמה שמים לה במעטפה". הוא עוצר לרגע, נושם עמוק. "אז חבל שיש כאלה חברות באמת".

    חבל באמת.
    • תודה
    • שכוייח!
    • עצוב
    Reactions: פיוז'ן, שירת הכוכבים, שמואל! ועוד 22 משתמשים25 //
    0 תגובות
  • 75
    • א
    שיתוף - לביקורת למה אנחנו צריכים כל כך את הטלפון קרוב?
  • אסתיאר //
    • יש אנשים שיעשו הכול רק לא להיות בשקט.

    בשקט הזה שלוקח אותם למקומות חשוכים שהם לא מסוגלים לשאת.
    בשקט הזה שמזכיר להם את עצמם.

    ועצמם? טוב או רע?
    השקט מפגיש עם מקומות כואבים, עם רגשות ומחשבות שאין להם מילים.

    הגוף מתכווץ.
    המחשבות מחפשות פתחי מילוט מהירים.
    לברוח.
    פחות להרגיש, פחות להיות.


    ומה כן?
    לעשות.
    להתקדם, להספיק, למלא.
    לא מסוגלים לשאת את השקט, אז עושים.
    מדברים הרבה, פועלים בלי הפסקה, ממלאים כל רגע בעשייה.
    לא מתוך חיוניות, אלא מתוך פחד.
    פחד מהמפגש עם עצמם.
    עם הקטנות, עם הכאב, עם הריק.עם רגשות מודחקים עוד מהילדות, שהם לא רוצים לזכור.


    הם יגידו שהם מממשים את חייהם, מנצלים כל רגע, מצליחים, בונים, יוצרים.
    אבל האמת?
    הם מסתתרים.


    יש מיליוני אנשים בעולם שעושים הכול חוץ מלהיות.
    עובדים, רצים, מתכננים, ממהרים, מנסים להספיק.
    הדבר היחיד שהם עושים בשקט הוא לישון, וגם זה בקושי.


    אבל יש גם עולם אחר.
    עולם של שתיקה.
    עולם שבו אין טלפונים, אין הודעות, אין וואטסאפים, אין שיחות, אין ספרים, אין אנשים.
    רק אתה והשקט שלך.


    יום כזה נראה כמו נצח.
    חצי יום כמעט בלתי אפשרי.
    שש שעות כבר מכאיבות.
    שעה אחת, והשאלה הנוראית של הבדידות מתחילה לבעור.


    מה יהיה עכשיו?
    מה נעשה עכשיו?


    דמיין את עצמך יושב שעה שלמה.
    בלי לזוז, בלי מסך, בלי הסחות דעת, בלי אף אחד.
    רק אתה, עצמך, והשקט.


    מה יקרה אז?
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אוראל סולטן, ספרות בנשמה, ST.R ועוד 8 משתמשים11 //
    3 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    א
    אסתיאר
    תודה על המשוב
  • 122
    • ח
    שיתוף - לביקורת פיצוץ מבוקר
  • חנה ש. //
    • ב"ה

    כולם בבית. אי אפשר לצאת.
    (בדיוק עכשיו התחשק לי לצאת לקנות נעליים.
    חבל שדווקא היום אין טילים עם משלוח עד הבית.)

    גם בלי מלחמה, מציאות כזו יוצרת מתיחות.
    אנשים לא אוהבים שינויים בשגרה.
    (כולל אלה שבחיים לא קמו לפני עשר,
    פתאום מתגעגעים לזריחה במשרד.)

    הרחובות שקטים. הבתים, פחות.
    והתחושה? חנק.
    לא בגלל הקירות, אלא בגלל שאין ברירה.
    (נכון, גם קודם לא יצאנו,
    אבל לפחות ידענו שאנחנו יכולים לא לצאת!)

    כשכולנו סגורים יחד, כל אחד מגיב אחרת:
    אחד שותק, אחד רותח,
    אחת מתכנסת, אחת מתעצבנת,
    ואני? אני מדברת עם הקירות.
    הם היחידים שלא עונים לי.

    המתח באוויר.
    וגם ברצפה.
    ובעיקר במקרר.
    (שנפתח כל חמש דקות כדי לוודא
    ששום דבר חדש לא הופיע שם מאז הפעם הקודמת.)

    כשהמצב רגיש, והלבבות דרוכים,
    לא זה הזמן להסביר מי צודק.
    (ספוילר: אף אחד לא.)
    זה לא הזמן לריב.
    זה בדיוק הזמן
    לשכוח למה רבנו מלכתחילה.

    ומה כשלא מצליחים לשמור על שקט?
    כשהטונים עולים והחביתה נזרקת?
    לפעמים צריך פשוט לעצור.
    או לשים אוזניות.
    או לעבור לגור במרפסת (אם יש).

    להבין את המצב –
    זה לזכור שלא הכל אישי.
    (גם אם הילד אמר לי "אמא את תמיד צורחת",
    כשבסך הכול לחשתי "תוריד את הרגליים מהשולחן".)

    זה הזמן לא לפחד מהתפרקות.
    להרשות לעצמנו רגע לצחוק,
    רגע לבכות,
    ורגע להתחבק סתם כי פתאום נהיה שקט בבית.

    מצאתי את עצמי יושבת על הרצפה עם הקטנים,
    אוכלים ביסקוויטים ומדביקים מדבקות על המצח.
    (היה בזה משהו מרפא.
    וגם דביק, אבל נניח לזה.)

    ולמה אני כותבת את זה?
    כי כבר היינו פה.
    כי אנחנו עם של הלב.
    כי גם אם מישהו ירד מהפסים,
    (או מהכיסא, או מהשפיות הזמנית שלו)
    הוא עוד יחזור.

    ובתוך עמי אנוכי יושבת.
    (וגם הילדים. כולם. כל הזמן. בבית.
    והעמי הזה, מסתבר, גם יודע להכין פופקורן,
    לצחוק פתאום, ולומר בלי מילים: "אנחנו ביחד".)
    • תודה
    • שכוייח!
    Reactions: אסתיאר, ללי99, אינפרא ועוד 8 משתמשים11 //
    4 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    ח
    חנה ש.
    תודה. הקטע עבר טרנספורמציה, הוא נכתב בהתחלה כמו מאמר רציני עם קצת חדות, ואז העברתי אותו לסגנון...
  • 2 3
    • נעול
    2K
    • נ
    התייעצות חברת סינון שמנצלת את הגישה לקבצים שלי לרעה: הייתכן???
  • ניק 119303 //
    • שלום לכולם.
    אני רוצה לשתף כאן תופעה בעייתית שנתקלתי בה,
    (אני לא מציינת כרגע שמות, כי עדיין בודקת מבחינה הלכתית אם מותר)
    ואשמח לשמוע אם לעוד מישהו זה קרה ומה דעתכם.

    יש לי כמה קורסים שהפקתי,
    אני שולחת אותם באמצעות אוטומציה לרוכשים-
    דף נחיתה פנימי (שרק לי יש גישה אליו)-
    דרכו אני רושמת את מי שרכש ,
    ואז נשלחים אליו מיילים עם התכנים של הקורס.

    שלחתי את הלינקים לדף הנחיתה לחברת הסינון שלי
    (אף אחד אחר מלבדם לא קיבל את הקישור)
    כדי שיהיו פתוחים לכל מי שיש לו גם את הסינון הנ"ל,
    ואחרי רגע אני רואה שתי התראות במייל שלי-
    • התראה אחת- תגובה מהמערכת שלהם של הסינון
    • התראה שניה- הרשמה לקורס! (מייל מאוד מוזר (רצף אותיות באנגלית), שם מחורטט (אעינ כזה) )
    בדקתי במערכת הדיוור ואכן נשלח אליהם מייל עם גישה ישירה לקורס
    (בקורסים יש אפשרות להוריד את החומרים לתועלת הרוכשים)
    והמייל הזה נפתח על ידם והקבצים מין הסתם הורדו.

    שלחתי להם התראה והתרעה למייל
    (זו פעם שלישית שזה קורה)
    וראה זה פלא, הקישור השני לא קיבל הרשמה. (בינתיים)


    אשמח לשמוע אם נתקלתם במשהו דומה, ומה הייתם עושים במקומי?

    אודה לכל תגובה.
    • וואו!
    • עצוב
    • כועס
    Reactions: רק בשמחה תמיד, דיתוש, nhfk ועוד 6 משתמשים9 //
    44 תגובות
    לכל התגובות
     תגובה אחרונה 
    נ
    ניק 119303
    את כל החומר הם קיבלו ההרשמה לא קשורה לקורס ולא לחומר הסברתי באריכות אחורה. ובבקשה בא ננעל את...
    הצטרפות לקהילת צלמים
    פרסום בפרוג ←

    הצטרפות לניוזלטר

    מאשר/ת קבלת תוכן חם למייל
    בשליחת הטופס אני מסכים/ה שבית פרוג תשתמש במידע למטרות שיווק, דיוור ישיר ומשלוח פרסומות באמצעי הקשר שמסרתי, ותכלול אותו במאגר המידע של החברה, והכל בכפוף למדיניות הפרטיות של החברה.
    להסרה בעתיד פנה/י לדוא"ל office@prog.co.il או לטלפון: 072-2201430

    איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

    מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

    לוח לימודים

    מסלולי לימוד שאפשר להצטרף
    אליהם ממש עכשיו:

    26.04

    ט' אייר


    קורס עימוד ועיצוב ספרים

    ההרשמה בעיצומה

    30.04

    י"ג אייר


    קורס בוטים ואוטומציות עיסקיות

    ההרשמה בעיצומה

    10.05

    כ"ג אייר


    קורס שיווק ופרסום דיגיטלי

    נפתחה ההרשמה

    14.05

    כ"ז אייר


    קורס שמאות רכוש

    נפתחה ההרשמה

    14.06

    כ"ט סיוון


    קורס אדריכלות עיצוב פנים

    נפתחה ההרשמה
    לכל מסלולי הלימוד

    לוח מודעות

    הפרק היומי

    הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


    תהילים פרק כה

    אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
    סמן אחרי הקריאה
    לקריאה בפורום
    נקרא  2  פעמים
    פיקוח של ועדת הרבנים 'שמור'
    למעלה