דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.
מסכימה ששוע הוא דמות קצה. יצא לי להכיר רק אחד ברמת ניתוקו מהחיים בדורינו.

אני מכירה כמה וכמה כאלו. (כלומר, את נשותיהם...)
והיו עוד ששלחו לי תגובות מזדהות.

1. הספר נכתב ומיועד לכולם ,ומשכך לא ניתן לבחון את הספר רק במשקפיים של אשת אברך המבינה את המורכבות,
אלא גם במשקפיים של בת סמינר,
2. והמסקנה העולה מהספר היא, שלהתחתן עם אברך זה דבר שאינו מובן מאליו כלל 3. שזה מנוגד בהחלט לחינוך הליטאי הקלאסי, ודמות הקצה של שוע שאין לה שום אחיזה בחיי האברכות של ימינו, בספר 4. 5. כביכול הבחירה היא בין דמות הקצה של שוע לבין הבחור העובד.
90 אחוז מהאברכים מעורבים בעול הבית ,לוקחים ומחזירים את הילדים וכו' ונמצאים בבית בשעות הקריטיות של ההשכבה.
6. אין באמת הרבה בתי אברכים שאפשר להגיד עליהם את הביטוי הבומבסטי ש"מוסרים את הנפש" מעבר לבית אחר ששני ההורים עובדים במשרה מלאה, הקושי הוא בעיקר כלכלי.

1. הספר לא מיועד לכולם. הוא ספר מבוגרים במוצהר. גם כריכתו הותאמה לכך.
2. אכן, להתחתן עם אברך זה דבר שאינו מובן מאליו כלל.
3. החינוך הליטאי הקלאסי אינו קשור לספר, היות והוא מדבר על אברך חסידי. זו חלק מההתמודדות של נחמי. השוני בין המגזרים לעניין אברכות, כבר נכתב רבות פה באשכול.
4. הספר מבהיר יפה שהבחירה אינה בין 'דמות הקצה של שוע - לבחור עובד'. בדיוק בשביל זה נברא מוישי שפינדר, שתופס מקום נרחב בספר, כאברך יוזמתי ופעיל, שהוא אנטיתזה של העילוי הרחפן.
5. מי שפספס את הקטע שבו נחמי באה לעזור לאחותה בליל שבת ורואה שמוישי כבר תיקן הכל, וחושבת שעוד רגע תמות מקנאה ומגלה שלא, כנראה קרא את הספר דף כן דף לא.
6. כמעט כל אשת אברך בזמננו מוסרת נפשה על חיי האברכות. ולומר ש'הקושי הוא בעיקר כלכלי', זה פשוט ניתוק מהמציאות. הכלכלי משליך על כל תחומי החיים.
 
90 אחוז מהאברכים מעורבים בעול הבית ,לוקחים ומחזירים את הילדים וכו' ונמצאים בבית בשעות הקריטיות של ההשכבה.
אין באמת הרבה בתי אברכים שאפשר להגיד עליהם את הביטוי הבומבסטי ש"מוסרים את הנפש" מעבר לבית אחר ששני ההורים עובדים במשרה מלאה, הקושי הוא בעיקר כלכלי
אני מסכימה שאברכים נמצאים בבית ושותפים לגידול הילדים יותר מ(רוב) הגברים העובדים, אבל הקושי הכלכלי - כסף זה כזה לא 'רק' כסף. זה קושי אמיתי ומהותי.
(חוץ מזה שיש עוד אתגרים בחיי אברכות. חלקם יותר עדינים ודקים, אבל מה-זה משמעותיים. כמו שאלת המיצוי העצמי, הצורך של גבר בהובלה והנהגה, וכל מיני סוגיות עדינות שהלוואי שמישהו היה כותב גם עליהן ספר. אחר וחדש.)
 
והמסקנה העולה מהספר היא, שלהתחתן עם אברך זה דבר שאינו מובן מאליו כלל שזה מנוגד בהחלט לחינוך הליטאי הקלאסי,
למה כל הזמן חוזרים באשכול הזה להשוואה בין המגזרים?
זה ספר שמדבר על משפחה חסידית. זה לא ספר מחקר סוציולוגי השוואתי.
חוץ מזה, לא כתבו כלום על ספרדים! הי, אפליה!
רותי, מהר למחוק ולכתוב ספר חדש!
 
אני מסכימה שאברכים נמצאים בבית ושותפים לגידול הילדים יותר מ(רוב) הגברים העובדים
למה?
אברך עם 3 סדרים (ולפעמים גם כולל בוקר)
נמצא שהוא בבית כולה 3 שעות........

כמובן שיש בין הזמנים שאת זה אין לעובד.
האמת אנ'לא כזה מתמצאת, אבל כמה שעות הרוב עובדים?
(חוץ מעצמאים שזה כנראה 24 שעות )
 
כמובן שיש בין הזמנים שאת זה אין לעובד.
כמובן שהמובן זה מובן (לעומק) רק אחרי שמנסים אותו :)
בשום מקום עבודה, פרט להוראה בממלכתי/ממד, אין לגבר שלושה חודשי חופשה בשנה. בעצם, גם בכנסת יש.
וגבר עובד חוזר הביתה באופן נורמלי בסביבות שבע (בערך, נגיד משרה מלאה עד שש פלוס נסיעה הביתה), ואם הוא יוצא לכולל ערב או שיעור דף היומי, הוא נמצא בבית פחות מאברך שיש לו הפסקת צהרים.
 
כמובן שהמובן זה מובן (לעומק) רק אחרי שמנסים אותו :)
בשום מקום עבודה, פרט להוראה בממלכתי/ממד, אין לגבר שלושה חודשי חופשה בשנה. בעצם, גם בכנסת יש.
וגבר עובד חוזר הביתה באופן נורמלי בסביבות שבע (בערך, נגיד משרה מלאה עד שש פלוס נסיעה הביתה), ואם הוא יוצא לכולל ערב או שיעור דף היומי, הוא נמצא בבית פחות מאברך שיש לו הפסקת צהרים.
טוב, אצלנו באמת הבין הזמנים קצר משמעותית מאחרים.
וספציפית לגבי השכבה רוב הגברים לא ימצאו בשעה הזאת כי זה מנחה מעריב.
 
:)
אני חשבתי אחרת,
והספר הזה דייק אצלי מקום חשוב.
כשאנחנו מכינים אוכל טוב, אנחנו משתדלים להגיש אותו בצורה אסתטית ויפה.
גדליה מגיש אוכל טוב-ואין בזה שום ספק. אבל הוא עושה את זה בצורה כל כך נוקשה שזה מוציא לזה את כל הטעם.
וכמו שאומר דודי :"אבל הבת שלך מפוחדת עכשיו, והיא עדיין לא בדרגה שלימוד באיזה ספר-יעזור לה כרגע".(ציטוט לא מדויק)
גדליה חי בספירה גבוהה, לפעמים, בשביל להעלות מישהו-אנחנו צריכים להתכופף אליו ורק אז-להרים.
הוא צודק, גדליה, שזה לא כיבוד הורים לגנוב לאמא את הלביבות. אבל הוא לא קולט כמה אמא שלו שמחה מכל הבלגן הבריא הזה. ואגב, זה לא קשור דווקא לצידקות. זה קשור לנוקשות.
נוקשות אומרת שיש רק דרך אחת לחיות את החיים. אין אמצע. זה או שחור או לבן.
וזה כל כך לא נכון! כמעט לכל דבר בחיים-יש כמה זויות וגוונים.

ואולי, אולי, אם אמא של דודי היתה פחות נוקשה, דודי היה במקום אחר.
ובשבילי החיים זה לא חוכמה לצדוק, החכמה היא לבחון עלות מול תועלת, מה חשוב יותר ומה לא חשוב בכלל.
ולגבי נחמי,
יש בדיחה שמספרת על מליארדר שכינס את חבריו ליד ברכה והודיע להם שהברכה מלאה בתנינים, "מי שישחה אותה מצד אל צד-יוכל לקבל כל דבר שיבקש", הוא לא גומר את דבריו ושפריץ! אחד החברים מזנק פנימה, נאבק בתנינים וכשהוא מצליח לצאת מהברכה הוא צורח:"מי זרק אותי למים?"
כשקראתי איך שוע לוקח הלוואה כי הוא לא מוכן שעוד כמה שנים נחמי תקטר לו על הסבל של עבודה בלי משרד, חשבתי על זה שאולי נחמי זרקה את שוע למים.
יש לכולנו פנטזיה נהדרת "תבינו אותי בלי מילים".
אז זהו, שאת האופציה הזאת מיצינו עד תום ברגע שלמדנו לפתוח את הפה. (ובינינו, זה לא כזה גליק גדול לבכות ולצפות שיבינו שמה שמציק הפעם זה שהגרב נפלה ולא שאני רעבה או משהו בסגנון)
נחמי לקחה ישיבע-בוחער, עדין נפש ומפוזר וחינכה אותו בעשר אצבעות שהאשה אשר נתתה עמדי היא יצור מעניין למדי.
יצור בלי צרכים.
עכשיו, ברור שיש לשוע חוסר הבנה משמעותי וענק, אבל נחמי-לא טרחה להסביר לו את המציאות.
יכול להיות בהחלט שאם היא היתה מסבירה לו-הוא לא היה שוע.
אבל החלופה האחרת יכולה היתה להיות שגם לא תהיה נחמי-פשוט, לא היה נשאר ממנה דבר.

ונחמי היא הילדה שכל מורה בישראל צריכה להזהר ממנה.
היא כזאת טובה, כזאת צדיקה, כזאת מקבלת, שצריך ללמד אותה גם על החלקים הפחות מאירים של החיים.
לפעמים, בשביל לחנך אנשים טובים באמת, צריך לגלות להם גם את הצדדים הפחות מוארים בחיים.
וגם, לא לתת להם להיות טובים תמיד. מותר בהחלט לטעות לפעמים, זה חשוב לבריאות הנפשית.
כל מילה בסלע.
 
הניסיון להשוות את חיי האברכים השקדנים(לא מכלילה את כל האברכים) לחיי אדם עובד ולהבדיל ביניהם רק בקושי הכלכלי פשוט טעות מהבסיס.
לאברך שקוע אין שום גמישות לא בשעות תחילת הסדרים ולא בחופשות שיכול לקחת מידי פעם כדי ללכת לתור או לשמור על הילד התורן החולה.
מה גם שנשים שבעליהן עובדים בדכ יבחרו בעבודה פחות תובענית ועם פחות שעות מנשים שהן המפרנסות היחידות, כך שהאישה האברכית גם עובדת תשע שעות ביום וגם עול הבית כולו עליה.
 
לא שיוך ספציפי לחצר כלשהיא, אין בכלל אזכור לעצם חסידיותו.
(או שאני צריכה לקרוא כבר שוב את הספר?)
גם לי זה צרם, אברך חסידי ברמה שלו נוסע לאדמור מדי פעם,שואל, מתיעץ. יושב בליל שישי (או בכל יום אאחר) 'בחבורה' וכו'
 
וגבר עובד חוזר הביתה באופן נורמלי בסביבות שבע (בערך, נגיד משרה מלאה עד שש פלוס נסיעה הביתה), ואם הוא יוצא לכולל ערב או שיעור דף היומי, הוא נמצא בבית פחות מאברך שיש לו הפסקת צהרים.
טוב, אני כבר צופה את אלף התשובות שיתנו לך דוגמא הפוכה..
התשובה היא כמובן : תלוי.

תלוי איזה אברך כולל לעומת איזה עובד.
כמה שעות , כמה מחויבות ללימוד / עבודה, כמה שעות מחוץ ללימוד / עבודה.

לעולם אי אפשר לעשות השוואה כזו. זה פשוט בלתי אפשרי.
 
כמובן שהמובן זה מובן (לעומק) רק אחרי שמנסים אותו :)
בשום מקום עבודה, פרט להוראה בממלכתי/ממד, אין לגבר שלושה חודשי חופשה בשנה. בעצם, גם בכנסת יש.
וגבר עובד חוזר הביתה באופן נורמלי בסביבות שבע (בערך, נגיד משרה מלאה עד שש פלוס נסיעה הביתה), ואם הוא יוצא לכולל ערב או שיעור דף היומי, הוא נמצא בבית פחות מאברך שיש לו הפסקת צהרים.
קצת מוזר לקרוא לבין הזמנים חופש
כי אם באברכים רצינים אנחנו עוסקים
אז גם בבין הזמנים הם שקועים בלימוד, כך שאי אפשר לקרוא לזה חופש
ואם הם באמת רציניים אז הצהריים הוא ממש מוגבל
וכאשר הילדים גדלים גם את זה לרב אין
בסביבתי כמעט לא נמצאים בבית

ולגבי אדם עובד שיש לו שיעור קבוע /כולל ערב
לפעמים בהרגשה שלי יש הרבה יותר מה להעריך את אשתו בכל אופן אם היא שייכת לליטאים השמורים שרובם אברכים
ומתנהגת בלבוש ובהכל כמו בית שמור אברכי .
קודם כל לעיתים קשה לה עם הסטטוס של להיות אשת לא אברך
וגם היא מקריבה על השעות הבודדת שיש להם יחד בערב ומותרת על השכבה/יציאה לשמחות וכו
(כאשר בסביבה אין את הערכה למשפט של אני לא מבטלת משיעור דך היומי וכו)

במיוחד שמי שזכתה ובעלה אברך רציני ומסופק האושר ותחושת המיצוי והגשמת האידיאל נותן כח והרבה

אבל כמו שקודמי כבר כתבו
הכל תלוי
לא כל אברך דומה לשני לא כל גיל זה אותו דבר ולא כל עובד הוא אחר
ואין בכלל מה להשוות בנושא חסידיים לליטאים
 
הספר נכתב ומיועד לכולם
תיקון קטן, הספר נכתב לכולם.
אין שומר/ת שימנעו ממישהו לקרוא את הספר.
האם הוא מיועד לכולם?
בעייני, לא.

זאת אומרת, כל מי שיודע לקרוא בעברית יוכל, מן הסתם, לקרוא אותו.
בשביל להבין אותו, יש עוד כמה דרישות.
והדרישה הכי בסיסית היא להבין שזה סיפור.
סיפור חיים של אישה אחת, מיני רבות.
הוא לא נכתב על כל נשות האברכים.
הוא נכתב על אישה אחת, טוטאלית, ונוקשה למדי.

והוא פשוט כותב מציאות חיים.
והמציאות, היא לא תמיד ורודה.
ואם? ואם לא קל? ולא פשוט? וקשה ממש אפילו?
האם זה אומר שהדרך לא נכונה???
לא.
זה אומר שלא תמיד קל בה.

ואני חושבת שחלק מההכנה לחיים, זה לדעת גם את זה.
כי אם מישהי חושבת שלהיות אשת אברך זה חיים קלים-אז היא טועה.
חיים שמחים? מלאי משמעות? מספקים? וודאי וודאי שכן.
קלים? מלאי "הבלי עולם הזה"? ממש לא.


ובאמת, אני חושבת שהספר לא מיועד לאנשים שנבהלים מאמיתות חיים.
ולא סתם אברך ואשתו מקבלים שכר רב כל כך.
 
אבל כמו שקודמי כבר כתבו
הכל תלוי
לא כל אברך דומה לשני לא כל גיל זה אותו דבר ולא כל עובד הוא אחר
ואין בכלל מה להשוות בנושא חסידיים לליטאים
בסוף כל התגובות מובילות לדעתי לאותה מסקנה
אין טעם לנסות שוב ושוב לקחת את זה למקום שלנו מבחינת השתייכות ו/או תנאי חיים ואופי
אין טעם לנסות לשבץ את הדמויות במשבצת מדויקת בקטלוג חברתי.
זו נטיה אנושית אבל היא לא מוסיפה בכהוא זה לחווית הקריאה.
ובכלל, מה העניין בלקרוא רק על דמויות שדומות לי בדיוק או מייצגות רק אותי?
העיקר זה הסיפור האנושי שמתחת לקליפות.
 
תודה לכל הכותבים
מאד מעניין ומחכים!!!

ולא סתם אברך ואשתו מקבלים שכר רב כל כך.
משהו חשוב לדעת, שנותן גם כח אם נזכור-
כל אחד ואחד נגזר עליו מנה מדויקת של קושי והתמודדות בעולם הזה.
מי שלומד - הקושי מתגלגל לפעמים דרך הלימוד ונראה שבגלל שהבעל אברך אז ואז...
אבל גם אחרת הינו מתמודדים אותו דבר
השאלה מה הסיבה ומה הערך שבשבילו אנחנו בוחרים לשלם
(יש לזה מקורות, לא זוכרת לצטט, אולי משהו אחר יודע לומר?)

ומעלה עוד נקודה, לא בטוחה שיש לה משמעות,אפשר לחלק את הקושי ל-2
א. כמה הבעל נמצא ושותף בשביל האשה (שזה רלונטי לכל זוג נשוי)
ב. כמה הבעל שותף בגידול הילדים וכו (שעל זה אפשר להסתכל כקושי בגידול ילדים ולא כקושי שהבעל אברך)
 
מסכימה ששוע הוא דמות קצה. יצא לי להכיר רק אחד ברמת ניתוקו מהחיים בדורינו.
דווקא יצא לי להכיר כמה. ולאו דווקא חסידים. יש כאלה. כל הספר הזה מספר מציאות חיים אמיתית. שום דבר לא מוקצן כדי-----
 
(חוץ מזה שיש עוד אתגרים בחיי אברכות. חלקם יותר עדינים ודקים, אבל מה-זה משמעותיים. כמו שאלת המיצוי העצמי, הצורך של גבר בהובלה והנהגה, וכל מיני סוגיות עדינות שהלוואי שמישהו היה כותב גם עליהן ספר. אחר וחדש.)
רעיון מעולה! לספר הבא....
 
בסוף כל התגובות מובילות לדעתי לאותה מסקנה
אין טעם לנסות שוב ושוב לקחת את זה למקום שלנו מבחינת השתייכות ו/או תנאי חיים ואופי
אין טעם לנסות לשבץ את הדמויות במשבצת מדויקת בקטלוג חברתי.
זו נטיה אנושית אבל היא לא מוסיפה בכהוא זה לחווית הקריאה.
ובכלל, מה העניין בלקרוא רק על דמויות שדומות לי בדיוק או מייצגות רק אותי?
העיקר זה הסיפור האנושי שמתחת לקליפות.
צודקת
באמת מצחיק כל הדיון הרי זה בסך הכל סיפור
אבל הספרים של רותי כ"כ נוגעים , אי אפשר לותר עליהם
ולכן מתפתח כאן דיון
שכבר מזמן אינו על הספר עצמו אלא על הרגשות והחיים שלנו
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה