דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.
וכך לומד גדליה, שהוא אדם טוב, להפוך את עצמו לשלם יותר. להשתייף. להתעגל. ללמוד שלפעמים המשימה שלנו בחיים היא דווקא לא "לעמוד כצור חלמיש מול כל הנסיונות" ולהתרבע עד הקצה, אלא אדרבא – להתעגל, להשלים עם כך שבמצב הנתון נאלץ לדוגמא, להשתמש במחשב במקום העבודה. הוא לומד שלמרות שאח שלו עושה המון דברים שהם באמת לא טובים, לא בהכרח שמה שמוטל אליו זה לצעוק את זה עליו שוב ושוב. והוא נשאר יהודי, ואח שלך, שהמצווה היא דווקא לקרב אותו ולהתקרב אליו. וזה לא סותר לזה שאת המכשיר שהוא משתמש בו, וגם חלק מהמעשים שהוא עושה, צריך להמשיך לשנוא ולהתרחק ממנו.
ממש נכון. ולא רק לגדליה, אלא לכל המשפחה...
וגדליה, תודו כולכם, עומד בכל המבחנים שלו בצורה מרשימה לגמרי. לאורך כל הציר. הוא לומד, משתייף, מתעגל, ובו זמנית אינו מוותר על עקרונות הברזל שלו.
כתבת פה בדיוק את מה שחשבתי (ולא ידעתי לנסח) כשקראתי באשכול את כל הביקורות על "למה מציגים את הפרומר כרשע". זה ממש לא איך שאני קראתי אותו בספר, אלא יותר איך שתיארת פה.
 
(רגע לפני: למי שהחזיק איתי עד עכשיו ונהנה ממה שכתבתי, אני מאוד ישמח אם יהיה לו כח לצטט איזה קטע שריגש/שימח/החכים/קלע למטרה. מהפרק הזה, או הפרקים הקודמים)
במקום לצטט את הכל...
 
"הרב הקדוש מפרשיסחא זצ"ל אמר: ישנם שלש מידות שהן טובות רק כשכולן יחד באדם אחד.
והן גּוּט, פְרוּם אוּן קְלוּג (טוב, ירא, וחכם).
מי שהוא גוט לבד יוכל לבוא לידי ניאוף, מי שהוא פרום לבד יוכל לבוא לאכזריות, ומי שהוא קלוג לבד יוכל לבוא לאפיקורסות.
אבל ביחד - הן המידות הכי טובות, גוט וגם פרום וגם קלוג.
וזה נרמז בפסוק "טוב ויחיל ודומם לתשועת ד'" טוב – גוט, יחיל – פרום, ודומם – קלוג כי סייג לחכמה שתיקה, ואז כדאי לישועת ה'".
סוף ציטוט.

תודה על הציטוט המופלא.
 
וואו. כשהבנתי את זה, קדתי בליבי קידה עמוקה בפני כל נשות התלמידי חכמים. כי כמו שכתוב בתנחומא, להיות תלמיד חכם או אשת תלמיד חכם "על אמת" – לא יתכן, אלא עם חיבור פנימי, ואהבה עמוקה ואמיתית, לתורה.
ציטוט מתוך קטע מיוחד ומעורר מחשבה.
 
"פְרוּם פ'יהל ר'שעות ו'וייניג מ'צוות" (מיידיש: "הרבה רשעות וקצת מצוות").
אצלנו במשפחה גם אומרים "פרום איז קרום" (כלומר פרום זה עקום)
עהרליך זה הנכון.......
 
אני מאוד ישמח אם יהיה לו כח לצטט איזה קטע שריגש

די. באמת אין לי כח. רק צעקה גדולה שנצעקה לי בערב חודש סיוון. בתפילת השל"ה. אותה הצעקה שצעק אברהם אבינו. שמתבשר על הולדת יצחק, הבן השלם, ממשיך הדרך, אבל לא מוותר. לא שוכח שיש לו גם "רפאל" אחד.

כְּמוֹ שֶׁהִתְפַּלֵּל אַבְרָהָם אָבִינוּ "לוּ יִשְׁמָעֵאל יִחְיֶה לְפָנֶיךָ", וּפֵרְשׁוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה, "בְּיִרְאָתֶךָ". כִּי עַל כֵּן, בָּאתִי לְבַקֵּשׁ וּלְחַנֵן מִלְּפָנֶיךָ שֶׁיְּהֵא זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם זֶרַע כָּשֵׁר. וְאַל יִמָּצֵא בִי וּבְזַרְעִי וּבְזֶרַע זַרְעִי עַד עוֹלָם שׁוּם פְּסוּל וָשֶׁמֶץ.

וזהו. קשה-עד-בלתי-אפשרי לדמיין איך ומה, אבל כן יש סיכוי. ומתחת תהומות של פסולת וטינוף, רוחשת תמיד איזה גחלת.

וּלְיִשְׁמָעֵאל שְׁמַעְתִּיךָ---
 
אכן, שלושת החודשים שבין האירוסים לחתונה אצל ליטאים, הם שונים מחסידים. בהכוונה מפורטת, אגב. זה לא נהיה לבד!
כולל אלו מתנות נותנים בתקופה זו, מתי נותנים כל מתנה, כמה נפגשים (וכמה לא), כמה מדברים בטלפון (וכמה לא). וזה מסביר את השוני המתבקש בתחילת חיי הנישואים בין חסידים לליטאים.
זה איננו מסביר למה חסידים שכבר נשואים שנה שנתיים ויותר - אמורים להיות שונים במסגרת הנישואים.
אולי בגלל מרכיב ההדרכה?

בלי קשר לליטאי או חסיד, אם אישה כמו נחמי, אחרי מספר שנות נישואים - יש להם כבר שלושה ילדים - מתקשרת חולה ומבקשת עזרה עם ילדים חולים, ובעלה לא קולט שאם היא מבקשת באמצע הלימוד, כנראה זה כמעט פיקוח נפש -
ואם היא מצידה מוותרת כל-כך מהר על בקשתה הנואשת -
הם עדיין זרים זה לזו. כל אחד מהם חי בעולמו ללא שיתוף ממשי.
והם עשו אחר כך עבודה... וכל הכבוד להם.

גם חיה איננה פתוחה עם הוריה. לא מסוגלת לומר להם שאיננה רוצה בשידוך, ועושה תרגילים משונים כדי לחמוק. והם מצידם לא מרגישים וגם לא שואלים... ואחר כך איננה פתוחה עם בעלה לגבי מקום המגורים. עד שהיא מעיזה.

אולי בגלל זה דודי כל-כך 'מושך' על אף החסרונות. הוא יודע לריב, אבל הוא אותנטי וזורם.
ליטאית עם חברות לשעבר חסידיות
אני חושבת שעוד הבדל גדול אולי הכי גדול בין חסידים לליטאים זה דווקא הפגישות אצל הליטאים מלפני האירוסין, שלכאורה הזוג יותר מרגיש שהוא בחר אחד בשני עם רגש ולא רק עם שכל יש לי חברות שנפגשו עם עשרות בחורים והורידו וזה היה קלאסי כמובן כשהן מצאו את האחד הן כל כך היו מרוגשות ממנו וככה גם כל תקופת האירוסין.
כיום אין לי כבר חברות חסידיות אבל באמת לא מאמינה שאמור להיות הבדל אחרי תקופה של נישואים. אלא אם כן יש גם הבדלי מנהגים אחר כך.
ואגב הזוגיות של נחמי ושוע היתה מרגשת מאוד משהו מאוד פנימי כזה.
 
כנ"ל מי שחושב שמתוארים שם 'פרומר רשע ומודרני צדיק'
:)
אני חשבתי אחרת,
והספר הזה דייק אצלי מקום חשוב.
כשאנחנו מכינים אוכל טוב, אנחנו משתדלים להגיש אותו בצורה אסתטית ויפה.
גדליה מגיש אוכל טוב-ואין בזה שום ספק. אבל הוא עושה את זה בצורה כל כך נוקשה שזה מוציא לזה את כל הטעם.
וכמו שאומר דודי :"אבל הבת שלך מפוחדת עכשיו, והיא עדיין לא בדרגה שלימוד באיזה ספר-יעזור לה כרגע".(ציטוט לא מדויק)
גדליה חי בספירה גבוהה, לפעמים, בשביל להעלות מישהו-אנחנו צריכים להתכופף אליו ורק אז-להרים.
הוא צודק, גדליה, שזה לא כיבוד הורים לגנוב לאמא את הלביבות. אבל הוא לא קולט כמה אמא שלו שמחה מכל הבלגן הבריא הזה. ואגב, זה לא קשור דווקא לצידקות. זה קשור לנוקשות.
נוקשות אומרת שיש רק דרך אחת לחיות את החיים. אין אמצע. זה או שחור או לבן.
וזה כל כך לא נכון! כמעט לכל דבר בחיים-יש כמה זויות וגוונים.

ואולי, אולי, אם אמא של דודי היתה פחות נוקשה, דודי היה במקום אחר.
ובשבילי החיים זה לא חוכמה לצדוק, החכמה היא לבחון עלות מול תועלת, מה חשוב יותר ומה לא חשוב בכלל.
 
נערך לאחרונה ב:
ולגבי נחמי,
יש בדיחה שמספרת על מליארדר שכינס את חבריו ליד ברכה והודיע להם שהברכה מלאה בתנינים, "מי שישחה אותה מצד אל צד-יוכל לקבל כל דבר שיבקש", הוא לא גומר את דבריו ושפריץ! אחד החברים מזנק פנימה, נאבק בתנינים וכשהוא מצליח לצאת מהברכה הוא צורח:"מי זרק אותי למים?"
כשקראתי איך שוע לוקח הלוואה כי הוא לא מוכן שעוד כמה שנים נחמי תקטר לו על הסבל של עבודה בלי משרד, חשבתי על זה שאולי נחמי זרקה את שוע למים.
יש לכולנו פנטזיה נהדרת "תבינו אותי בלי מילים".
אז זהו, שאת האופציה הזאת מיצינו עד תום ברגע שלמדנו לפתוח את הפה. (ובינינו, זה לא כזה גליק גדול לבכות ולצפות שיבינו שמה שמציק הפעם זה שהגרב נפלה ולא שאני רעבה או משהו בסגנון)
נחמי לקחה ישיבע-בוחער, עדין נפש ומפוזר וחינכה אותו בעשר אצבעות שהאשה אשר נתתה עמדי היא יצור מעניין למדי.
יצור בלי צרכים.
עכשיו, ברור שיש לשוע חוסר הבנה משמעותי וענק, אבל נחמי-לא טרחה להסביר לו את המציאות.
יכול להיות בהחלט שאם היא היתה מסבירה לו-הוא לא היה שוע.
אבל החלופה האחרת יכולה היתה להיות שגם לא תהיה נחמי-פשוט, לא היה נשאר ממנה דבר.

ונחמי היא הילדה שכל מורה בישראל צריכה להזהר ממנה.
היא כזאת טובה, כזאת צדיקה, כזאת מקבלת, שצריך ללמד אותה גם על החלקים הפחות מאירים של החיים.
לפעמים, בשביל לחנך אנשים טובים באמת, צריך לגלות להם גם את הצדדים הפחות מוארים בחיים.
וגם, לא לתת להם להיות טובים תמיד. מותר בהחלט לטעות לפעמים, זה חשוב לבריאות הנפשית.
 
נערך לאחרונה ב:
הספר נכתב ומיועד לכולם ,ומשכך לא ניתן לבחון את הספר רק במשקפיים של אשת אברך המבינה את המורכבות,
אלא גם במשקפיים של בת סמינר,
והמסקנה העולה מהספר היא, שלהתחתן עם אברך זה דבר שאינו מובן מאליו כלל שזה מנוגד בהחלט לחינוך הליטאי הקלאסי, ודמות הקצה של שוע שאין לה שום אחיזה בחיי האברכות של ימינו, בספר כביכול הבחירה היא בין דמות הקצה של שוע לבין הבחור העובד.
90 אחוז מהאברכים מעורבים בעול הבית ,לוקחים ומחזירים את הילדים וכו' ונמצאים בבית בשעות הקריטיות של ההשכבה.
אין באמת הרבה בתי אברכים שאפשר להגיד עליהם את הביטוי הבומבסטי ש"מוסרים את הנפש" מעבר לבית אחר ששני ההורים עובדים במשרה מלאה, הקושי הוא בעיקר כלכלי.
 
בספר כביכול הבחירה היא בין דמות הקצה של שוע לבין הבחור העובד.
זה לא נכון.
עיין ערך מוישי שפינדר...
הדמות של שוע חייבת להיות קיצונית כדי לכתוב עליו את הסיפור ולראות את התהליך שהוא ונחמי עוברים במשך 10 שנה.
 
זה לא נכון.
עיין ערך מוישי שפינדר...
הדמות של שוע חייבת להיות קיצונית כדי לכתוב עליו את הסיפור ולראות את התהליך שהוא ונחמי עוברים במשך 10 שנה.
הקורא הסביר שקורא את הספר לא מדקדק בכל תג ולא מנתח כל דמות,
בסופו של דבר לתחושתי זה הרושם הכללי העולה מהספר.
 
הספר נכתב ומיועד לכולם ,

הקורא הסביר שקורא את הספר לא מדקדק בכל תג ולא מנתח כל דמות,
אויש זה טוב...
הספר נכתב ומיועד לכולם (!), ולא רק זה, ההוצאה או המחבר אחראים למה שיבין כל אחד מהם (או רק הסבירים מהם?!) בקריאה שטחית...
נהדר

נ"ב לעמדתי לפחות, כדאי וראוי שבנות סמינר תקראנה את הספר הזה. אבל אין לי מושג מי החליט ואיפה שכל ספר מיועד לכולם(ן).
 
נערך לאחרונה ב:
הספר נכתב ומיועד לכולם ,ומשכך לא ניתן לבחון את הספר רק במשקפיים של אשת אברך המבינה את המורכבות,
אלא גם במשקפיים של בת סמינר,
והמסקנה העולה מהספר היא, שלהתחתן עם אברך זה דבר שאינו מובן מאליו כלל שזה מנוגד בהחלט לחינוך הליטאי הקלאסי, ודמות הקצה של שוע שאין לה שום אחיזה בחיי האברכות של ימינו, בספר כביכול הבחירה היא בין דמות הקצה של שוע לבין הבחור העובד.
90 אחוז מהאברכים מעורבים בעול הבית ,לוקחים ומחזירים את הילדים וכו' ונמצאים בבית בשעות הקריטיות של ההשכבה.
אין באמת הרבה בתי אברכים שאפשר להגיד עליהם את הביטוי הבומבסטי ש"מוסרים את הנפש" מעבר לבית אחר ששני ההורים עובדים במשרה מלאה, הקושי הוא בעיקר כלכלי.
כל בת סמינר ליטאית מכירה את החיים במשפחה של אברך. גם אם לא באופן אישי- הסביבה הקרובה שלה מלאה בכאלו. והבחירה בידיה מושכלת.
וכולן יודעות ומכירות את הסקאלה בין אברך שלא יוריד את הזבל כי זה לא כבוד התורה (זה יגיע מהמשפחה, בד"כ. לא ממנו) לבין אברך שמוציא ילדים בבוקר ועוזר בהשכבה והיד נטויה לפי צרכי הבית
 
ודמות הקצה של שוע שאין לה שום אחיזה בחיי האברכות של ימינו
מסכימה ששוע הוא דמות קצה. יצא לי להכיר רק אחד ברמת ניתוקו מהחיים בדורינו.
אבל אם תבחרי לראות , תראי כמה גם הוא מאוזן.
כמה הוא מוכן לתמוך , לעזור , להיות זוגית ונפשית.
לאיזו זוגיות מדהימה אפשר להגיע עם בעל עילוי שכזה.

שוע הוא לא הסיפור, הסיפור הוא נחמי והדרך שלה.
כשנחמי מסכימה להביא את עצמה לזוגיות באמת, עם כל הקשיים, האמיתויות, והחוסר מושלמות
נוצרת זוגיות אמיתית, איזונים של תורה וחיים ולא סתם ניתוק
כך שאולי המסקנה היא : אפילו עם בעל עילוי של אחד בדור אפשר ליצור חיים מאושרים בכל העולמות.

אני נוטה להסכים שמי שמסתכל על זוג כזה , על הריחוף הטבעי של שוע + הלחץ והחוסר תקשורת של נחמי ולומד משהו על זוגיות עם חיי תורה, באמת לא יודע להבחין במורכבויות.
 
אין באמת הרבה בתי אברכים שאפשר להגיד עליהם את הביטוי הבומבסטי ש"מוסרים את הנפש" מעבר לבית אחר ששני ההורים עובדים במשרה מלאה, הקושי הוא בעיקר כלכלי.
פספסת את הפוסט היפה של @אפרסמון2
ממליצה לך לקרוא אותו...
הוא היה אחד היפים והנוגעים בעייני.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה