ויקיפדיה-
מקבלי תשר בישראל
בישראל מקובל לתת תשר לעובדים שכירים שנותנים שירות בעל אופי אישי מטעם עסקים שאינם ציבוריים, בעיקר כשיש חשיבות יתרה לאיכות השירות והעובד נתפש כזוטר שחלקו בתשלום הכולל שולי; למשל:
- מלצרים במסעדות ובתי קפה שבהם הם מגישים את האוכל לשולחן.
- ברמנים בפאבים ומועדונים על הכנת ומזיגת המשקה. לרוב גם לבריסטות בבתי קפה ובחנויות נוחות.
- מתדלקים בשירות מלא בתחנות דלק, על התדלוק בלבד או יותר אם נבדק וטופל מצב השמן, השמשות והמים ברכב.
- שליחים של מסעדות, זרי פרחים, קניות מהסופרמרקט.
- צוות העובדים באולמות אירועים - מקובל שבעלי השמחה מתגמלים את צוות העובדים בתשר, ולרוב גם האורחים את המלצרים המסוימים ששירתו אותם.
- רבנים שמכינים לבר מצווה, עורכים חופה, ברית מילה וכו' נתפסים כבעלי מצווה ולכן נותני השירות אינם דורשים במפורש תשלום, ובעצם מקבלי השירות מעניקים להם תשר.
- חדרניות בבתי מלון - עם העזיבה מקובל להשאיר תשר לחדרנים/ות.
- עובדים בשטיפת כלי רכב - לעובדים שרוחצים ידנית ומנגבים את הרכבים.
- במספרות (ובמכוני יופי), יש שנוהגים לתת טיפ לשוטפות שחופפות ולמעצבי השיער השכירים.
- פועלי ניקיון ועובדים סיעודיים מטעם חברות כח אדם שאינם מקבלים תשלום ישירות ממקבל השירות.
בניגוד ל
אירופה ו
ארצות הברית לא מקובל לתת בישראל תשר לנהגי
מוניות.
ישנן מסעדות ואולמות אירועים בהם הטיפים נאספים במהלך כל משמרת ומחולקים בסופה באופן שווה בשווה בין המלצרים.
ישנן מסעדות וחברות משלוח שמוסיפות לחשבונית סעיף "דמי משלוח" על מנת לכסות את ההוצאות הללו, אולם עדיין נהוג לתת טיפ בנוסף ישירות לשליח.
סכום הטיפ הבסיסי הנהוג על צורותיו השונות בישראל הוא 10-12% מהתשלום על שירות, בלי קשר לטיבו, או 5
שקלים (הגבוה מביניהם).
מעמדו החוקי של התשר בישראל
בישראל מתקיימת הבחנה ברורה בין
דמי שירות, הנכללים בחשבון המוגש ללקוח, ונכנסים לקופת העסק - אלה אינם שונים מהתשלום הרגיל של הלקוח, ובין
תשר (טיפ), שאותו נותן הלקוח מרצונו, ישירות לנותן השירות האישי (מלצר, ספר וכדומה). שאלת מעמדו של התשר רלוונטית לדיני העבודה (למשל: האם יש להביאו בחשבון בחישוב ההשלמה ל
שכר מינימום?), דיני מיסים (למשל: האם הוא חייב ב
מס הכנסה וב
מע"מ?) ודיני הביטחון הסוציאלי (האם המעסיק חייב בגינו ב
דמי ביטוח לאומי ובהפרשה ל
ביטוח פנסיוני).
התשר הוא חלק מהכנסתו החייבת במס הכנסה של מקבל התשר, אם כי בשל צורת מתן התשר על פי רוב לא שולמו בגינו מיסים.
בתי הדין לעבודה עסקו פעמים רבות בסוגיות הנוגעות למעמדו של התשר, כשפסקי הדין הובילו לתוצאות שאינן חד משמעיות - בחלק מהפסיקות נקבע כי התשר הוא שכר עבודה ובחלקן כי אינו שכר עבודה. ההלכה המרכזית (עד לפסק הדין שניתן במרץ 2018), הייתה 'הלכת ענבל מלכה'
[2] שניתנה ב
בית הדין הארצי לעבודה ביוני 2005 וקבעה שהתשר יהווה חלק משכר העבודה רק כאשר עבר דרך קופת המסעדה. בפסק דינו הוסיף הנשיא
סטיב אדלר "בשולי הדברים יש מקום לקרוא למחוקק להשלים את מלאכת החקיקה אותה יזמה הממשלה בהתאם לדו"ח ועדת פרידמן. כך ראוי לעשות בתחום שהוא כה פרוץ ובלתי מסודר". קריאתו זו לא נענתה על ידי המחוקק.
פסק דין אחר של בית הדין לעבודה הגיע עד ל
דיון נוסף ב
בג"ץ, שבו נפסק כי הכנסתו של מלצר מתשר היא הכנסת עבודה לפי
סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, ולכן נכללת בבסיס לחישוב קצבת תלויים לשאריו של מלצר שנפטר.
[3] גם בפסק דין זה ציין הנשיא
אשר גרוניס: "הסדר מעמדם של דמי התשר נמנה, אפוא, להשקפתי עם סוגי ההסדרים שמעוררים שאלות של מדיניות כלכלית וחברתית. מפאת מורכבותם והשלכותיהם האפשריות של ההסדרים מן הראוי להותירם להכרעת המחוקק".
במרץ 2018 קבע בית הדין הארצי לעבודה שהתשר מהווה לצורך דיני העבודה והביטוח הלאומי הכנסה של המסעדה שנועדה לתשלום שכר העובדים בלבד - וכי הכנסותיהם של המלצרים מהתשר מהוות שכר עבודה לכל דבר, בגינו הם זכאים לזכויות סוציאליות כחוק
[4][5]. כדי לאפשר היערכות לחידוש שבפסק דין זה נקבע בו שייכנס לתוקף ב-1 בינואר 2019. בפסק הדין גם נכתב במפורש, שהוא נוגע רק למסעדות, בתי קפה, ברים ופאבים. טרם ניתנה תשובה חד-משמעית לשאלה האם התשר חייב ב
מע"מ[6].
הפרוטוקול-
טיפים – דיני עבודה
למרות שכספי הטיפים מהווים הכנסה של העסק, כברירת מחדל הם נועדו לתשלום שכר עבודה בלבד של עובדי שרשרת השירות. מעסיק אינו רשאי להשתמש בהם לצרכים אחרים כמו תשלום של הוצאות אחרות של העסק וכד'.
כספי טיפים לא נועדו לצורך תשלומי חובה (מס הכנסה,
דמי ביטוח לאומי,
מס בריאות וכד'), הפרשות לפנסיה או לזכויות סוציאליות אחרות. מכיוון שטיפים מהווים הכנסת עבודה עובדי מערך השירות, הם מהווים שכר לצורך חישוב הפקדות לפנסיה, תשלומי חובה וזכויות אחרות.
כספי טיפים חייבים להיות כתובים בתוך
תלוש השכר של העובד מכוח חוק הגנת השכר ויש לתת להם רישום מיוחד בתלוש.
מעסיק ועובד יכולים להגיע להסכם בינהם כמו חוזה אישי, שכספי הטיפים ישמשו למטרה אחרת ולא רק כברירת מחדל לטובת תשלום שכר עבודה ובתנאי שהתניה זו כפופה לדינים ולחוקים, ולא חורגת מהוראות של
הסכם קיבוצי ו/או
צו הרחבה. בכל מקרה, מעסיק לא רשאי לשלם שכר שהוא פחות מ
שכר מינימום או שכר על פי החוזה האישי (הגבוה מבינהם).
כספי טיפים מחייבים תשלומי חובה כמו מיסים ודמי ביטוח, לכן כאשר העובד יגיש תביעה לצורך קבלת גמלה מהביטוח הלאומי (כמו
דמי אבטלה), היא תחושב כך שכספי הטיפים מהווים הכנסה. אם המעסיק לא יעביר לביטוח הלאומי דמי ביטוח עבור החלק של כספי הטיפים, הוא עשוי לקבל תביעה מהביטוח הלאומי.
חוק הטיפים – השפעה על מלצרים
כל הכנסה שניתנת למלצר על ידי הלקוח לא תיחשב הכנסה שלו אלא הכנסה של בית העסק. לכן, הסכום הזה ייחשב הכנסת עבודה שקיבל המלצר דרך המעסיק. טיפים נחשבים רכיב הכנסה שעליהם יש זכויות סוציאליות, תשלומי פנסיה וחובה אחרים.
חוק הטיפים – השפעה על בתי עסק
כל הטיפים שמשולמים למלצרים מהווים הכנסת בית העסק ועליו כמעסיק לשלם אותם כהכנסת עבודה של העובד. ספרי בית העסק לא ייפגעו שכן ההכנסות יגדלו מצד אחד וההוצאות יגדלו גם. אולם, עסקים צריכים לדעת כי ההוצאות יגדלו יותר כיוון שעל הטיפים יש לשלם גם תשלומי חובה.
טרם נקבע מה בעניין תשלום מע"מ על טיפים.
חוק הטיפים – השפעה על אורחים / סועדים
אורחים שיביאו טיפים למלצרים צריכים לקחת בחשבון שכספים אלו מהווים הכנסה של המלצר בנוסף להכנסתו מהמעסיק. לטענת מסעדנים, ייתכן כי יתווספו דמי שירות או שהמחירים יועלו בכמה אחוזים.
אליו.
הנושאים החמים
