התייעצות הילדים שלכם קמים לכבודכם?

היום גם גויים (מחפשי אמת וחיים טובים) מבינים שהיררכיה זה דבר חשוב מאד.
כל אישה חכמה יודעת שגבר מטבע ברייתו צריך מעמד בבית (ובחוץ)
לא ידוע לי על הלכה לקום לפני בן זוג אבל אישה שתקבל את פניו בכבוד (לענ"ד פעם ביום) תרויח בן זוג מתחשב וקשוב הרבה יותר מאשר תדאג ל"שויון זכויות"

אני שואלת גם למה דיונים על ענינים גשמיים מקובלים ועל ענינים רוחניים לא מתאים לכבודו.
אותי מלחיץ ששואלים ודנים על לדוג' טיולים בחו"ל ועל מכונת כביסה שאני לא יכולה לקנות - אבל אני מכבדת!!!
 
לתלמיד חכם יש הגדרות מאד מדויקות [ומאד מחמירות]
אברך כולל אינו קשור להגדרה הזו כלל וכלל
כמובן שייתכן אברך כולל שהוא גם תלמיד חכם בהגדרה
כמו שייתכן סנדלר שמוגדר כת"ח [פחות מצוי בימנו].
אני שוב רוצה להתייחס לפולמוס שעלה כתוצאה מהנכתב בדברי -
כל אברך שלומד תורה הוא תלמיד חכם – וזה לגמרי נכון! אבל האם האישה צריכה או חייבת לקום בשבילו בגלל זה – זה לא נכון! ממש ממש לא!
חבל מאוד מאוד שירדו כאן לניואנס של הגדרות הלכתיות מהו "תלמיד חכם" בדורינו... זה ידוע מובאות ההלכה בענין וכמו שהיטיב לבאר בטוטו"ד @מקצה הארץ-:) לעיל.
אבל חברים - כאן אני לא מחפש הגדרות הלכתיות !!!!!!!! כאן אני מחפש הערכה של אישה לבעלה שיושב ולומד, ובעיניה הוא תלמיד חכם גדול מאוד !!!! והיא זו שרוצה לכבד אותו, ולהראות לו שהיא מעריכה אותו על כך שהוא יושב ולומד, היא רוצה להראות לו כמה יקר בעיניה מה שהוא נמנה על ההגדרה שהביאו "עשרה בטלנים"......
ולכן היא נוהגת מנהג של כבוד - ושוב, לא כי ביקשו את זה ממנה, אלא כי זה בא ממנה !!! והיא קמה לכבודו.... לא תמיד... כי זה לא משהו הלכתי מחויב.... אבל מתי שזה "בא לה" רגשות ההערכה האלו - היא מבטאת אותם בקימה לכבודו...
ואגב - זה יכול להיות גם בעל בטלן אמיתי !!! ורק בסוף היום הוא הולך לשמוע שיעור תורה - ואשתו כ"כ מעריכה את זה, וגם היא מבטאת את זה כשהוא חוזר באמירה קולנית שכל בני הבית ישמעו: "אוההה, הנה התלמיד-חוכם חזר מהשיעור".... והיא - ממש לא איכפת לה מהגדרות הלכתיות... היא רק שמחה שבעלה הלך לשיעור תורה...
אז זה ממש לא קשור להגדרות הלכתיות - זה נטו הרגשה פנימית!!!
וזה בדיוק מה שכתבו כאן !!!
בעיני כל בחור שלמד עד הנישואין
אצלנו הוא מלא וגדוש בתורה ויראת שמיים
ואם ממשיך בכולל כמקובל - יש במוחו ובלבו אוצר בלום ומגיע הערכה וכבוד.
ובנוגע לשאלת המקור שלא לנהוג גינוני כבוד טקטיים בין בני זוג:
איזה גדולי ישאל הורו שאין לנהוג שום גינוני כבוד?
אז כמו שנכתב - זה מכתב מפורסם ממרן החזון איש זיע"א שנמצא בספר "אגרות קודש" על הנהגת הבית, וכן מובא בהרחבה ובביאור מפורט מהגר"ח פרידלנדר זצוק"ל בחוברת על הנהגת הבית "וידעת כי שלום אוהלך", וכן מובא בספרו של הגה"צ הגר"ש וולבה זללה"ה על הנהגת הבית. - הספרים הנ"ל אינם בנמצא בחנויות הספרים, אבל הם נמכרים במקומות יעודיים, וניתן לברר עליהם אצל העוסקים בדבר.
תמצית הדברים הנוגעים לנידון: אם נותנים מידי הרבה כבוד ומידי הרבה דרך ארץ [הכוונה להנהגות כבוד קרות] - זה מראה על חיסרון של קירוב, וצריכים להתייחס יותר בקירוב כי השמחה בבית יותר אהוב מכובד ראש וחרדת כבוד, וצריכים להתייחס אחד לשני כמו יד ימין ויד שמאל, ושלא ידברו מאחד לשני בלשון נסתר אלא בלשון נוכח, וכשיוצא מהבית יאמר לאן הולך, וכשיחזור יספר איפה היה ומה נעשה שם.
מבואר שם יותר ובמיוחד בספר של הגר"ח הנ"ל בהרחבה גדולה, כדאי להשיג את זה ולקבל מושגים של שלום בית מתוק, חם ואמיתי.
 
@הוא ואני שווה ביחד עוד ת"ח המאיר את עינינו בהשקפה נכונה
אם אפשר גם לכתוב על ילדים מה התורה אומרת על כבוד להורים בהתאמה לדורנו
נו באמת.... הלוואי.... אל תראי שאני מסמיק... :giggle::giggle::giggle: נס שיושבים מול מסך - שלא יקומו בפני.... ;););)

בכל אופן - בלי להעמיק בהגדרות הנ"ל, ועם הבנה פשוטה שהרבה מהכותבים כאן עולים עלי... לעיל גם כתבתי בענין ילדים.
הרבה נחת לכולנו. אמן.
 
להתעלם מהתרבות ומהשינויים שעברו עלינו זה יהיה לא חכם.
אני לא רב ולא פוסק, ועדיין-
אישה שתאמר לי שמורא בעלה עליה, ועוד כל מיני תיאורים שרשומים שם
שמאד לא תואמים את סגנון הזוגיות של ימינו
זה יעורר בי הרבה יותר מנורת אזהרה.

אפשר לאמר שכל הדור לא מקיים את היד החזקה
ואפשר לאמר שכמו שהרבה דברים משתנים בין הדורות
גם תפיסת הזוגיות משתנה, והטבעים גם כן השתנו.
נכון אומנם שיש שינויים בטבעים של גברים ונשים
אבל עדיין, אם תבדוק קצת בהיסטוריה תראה
שגבר של היום החויה שלו מאד שונה מגבר של פני כמה מאות שנים
זאת עובדה שא''א לחלוק עליה.
זה קשור למה שאמרתי?

היתה שאלה [שעל פניה היתה נראית תמימה, ולא ממקום של פמיניזם] מה הסיבה שיש כאלו שנשותיהם קמות בפניהם, ולא הבעלים קמים בפני נשותיהם. הרי שתיהם צריכים לכבד אחד את השני באותה מידה.
ועל זה הבאתי מהרמב"ם שיש הבדל גדול בין ההנהגות.

האם כל הנהגות הרמב"ם נכונות לימינו? מסתבר שלא.

אבל האם יש חילוק בין היחס לאיש ליחס לאשה? מסתבר שכן.

במה ההבדל ומה ההנהגות? כל מקום לפי עניינו.
 
אין שום צורך לחבר יד חזקה חדש.
מספיק לדעת לקרוא את הישן.
יהיה עליה מורא ממנו - זה דבר שהיא צריכה לעבוד עליו. לא הוא.
כלומר, ברור שהוא לא יטיל אימה יתרה בבית (לא על האישה ולא על הילדים, ואם יש משרתים או עבדים, גם לא עליהם) אלא שלמרות שהוא מצווה להתנהג איתה באהבה ואחווה וכו׳ היא צריכה ”שיהיה לה מורא ממנו”
ונראה לי הרבה יותר הגיוני שהמורא המדובר הוא יראת כבוד ולא פחד.
(לצוות על אדם לפחד, יעיל כמו לצוות עליו להרגע)
הוא מצווה לא להטיל אימה "יתירה" בדגש על יתירה למי שיודע קצת ללמוד.

בכל אופן אין כאן שום ויכוח באתי רק לומר שההנהגות בין בני הזוג אינן זהות, וזה לא סתירה לכך שיתכן מאד שיש הבדלים בצורת ההנהגה בין דור לדור, וכמו שפירטתי בהודעה הקודמת.
 
אני לא מבינה על מה המהומה....באמת.
כשיש קשר אוהב וחם אמיתי, רוצים לכבד. רוצים לתת לאבא ואמא הרגשה של "הילדים שלי מכבדים אותי ואוהבים אותי"
אז אני קמה-ונותנת חיבוק. זה בא ביחד.
לעולם אבא שלי או אמא לא אמרו לי קומי, אבל בהחלט זה הקו בבית, ואנחנו בית יותר מידי חם ואוהב ויותר מידי של חיבוקים- זה לא סותר את הכבוד.זה נשמע לי כמו לתת לילד להתחצף- כי אני רוצה שהוא ירגיש חבר שלי.
שילד עומד זה נותן להורים הרגשה של הוא מתאמץ בשבילי- חינכתי אותו לפי התורה והוא הולך בה. כך בעיני.
ודרך אגב- תורה זה תורה, הלכה זה הלכה. אין תורה 2024.
ודאי שיש גישות בחינוך שמשתנות עם הזמן, אבל הלכות ברורות שנפסקו מי אנחנו שנחליט לווותר עליהם ולהוריד מעצמינו כל כך הרבה שכר מדיעה אישית?
 
אני חושב שזה גם הרגל מגיל קטן
אצלינו לא הורגלנו וזה לא קורה..
 
ילד חייב לקום לפני הוריו מדין מורא אב ואם.
(אמנם אב שמחל כבודו מחול)
האם אתם מחנכים לכך?
איך?
ואם לא, מדוע?
השאלה הזו מעניינת ומעוררת שאלה אחרת:
האם ההורים עצמם קמים בפני הוריהם?
אם כן, טבעי בעיני שהילדים גם יקומו לכבוד הוריהם כשיהיו ברי דעת, ולמה לא?
אם ההורם לא קמים בפני הוריהם
מה העניין ל'חנך' למשהו שלא היה קיים במשפחתם עד כה?

לעצם הדיון שהתפתח, נראה לי לנכון לדבר על העיקרון ולא על כל מקרה לגופו,
יש שאצלם קמים לכבוד ההורים ויש בביתם ריחוק - ויש שאצלם קמים ויש קירבה הרמונית נפלאה
יש שלא קמים ויש ריחוק בין ההורים לילדים - ויש שלא קמים ויש קירבה נפלאה.

כך שזה לא העניין של האם לקום בפני ההורה יוצר ריחוק או לא,
זה יותר לכיוון של איך ליצור קירבה והרמוניה בין הורה לילד בדגש על הורה וילד

קראתי בעבר לא זכור לי איפה וחבל, שלמה המלך כותב שמע בני מוסר אביך, בני אל תלך בדרך איתם וכדו'
דווקא בני ולא אהובי, כי למרות שיש צורך בקירבה ואהבה בין הורים לילדים,
עדיין במקום כלשהו צריך להיות ברור שיש אבא-ובן, זו נקודה חשובה גם לעבודת ה' וגם לחוסן של הבן.

כיבוד הורים, לא סותר קירבה, אהבה והרמוניה.
יש בתים שיש בהם זרימה עם המון התחצפויות וכדו' וממש לא כיבוד הורים - אבל גם אין שם קירבה.
לעומת זאת יש בתים שממש יש שם כיבוד הורים - אבל עם קירבה ממיסה, ומעוררת השראה.
 
כיבוד הורים, לא סותר קירבה, אהבה והרמוניה.
כיבוד הורים - לא רק שהוא לא סותר קירבה, אלא הוא עצמו מביא את הקירבה...
יש בתים שיש בהם זרימה עם המון התחצפויות וכדו' וממש לא כיבוד הורים - אבל גם אין שם קירבה.
לעומת זאת יש בתים שממש יש שם כיבוד הורים - אבל עם קירבה ממיסה, ומעוררת השראה.
זו לא שאלה - זו התשובה !!!
אכן יש בתים ויש בתים - וברוב המקרים "הא בהא תליא"... זה תלוי זה בזה...
התחצפויות ואי כיבוד הורים - זו הדרך ליחסי ריחוק... אפילו אם כלפי חוץ זה נראה שהם ממש קרובים...
כיבוד הורים ודרך ארץ - מביא בהכרח קירבה ואהבה !!!!
ואגב - "זרימה" זה לא מילה מקבילה להתחצפויות... זה טעות של הדור שלנו... שאם נשתווה לילדים שלנו ונזרום איתם כמו חברים - על כל המשתמע מכך - זה מה שיביא לקירבה... וזו טעות גסה מאוד !!! [וסליחה שהתפרצתי דווקא עליך - ראיתי את זה בכמה כתובות בשרשור, וזה כאב לי מאוד מאוד].
מעדיף להביא דוגמאות מבחוץ - תראה את הצעירים של הציבור הכללי. הגישה הרווחת שם, והיא מגיעה נטו מאומות העולם ומהגישה השמאלנית הפלורליסטית, שצריך לכבד את הילדים לפני ההורים... ההורים כורעים ברך לפני הילדים בשביל לרצות אותם... ה"י. והגישה הזו נמצאת גם בשדרת החינוך - אסור היום לחנך ילד... עם כל המשמעות הפנימית שבדבר... והחינוך הכללי קו-ר-ס !!!!
זו התוצאה של "הילדים מעל הכול"...
ואם נשכיל לעצור את זה בפתח הבית שלנו - רק נרוויח... מותר וחייבים לזרום ולהזרים אהבה אמיתית ביחסים המשפחתיים, אבל מכאן ועד לאפשר התחצפויות ודריסה של ההורה מול צורך הילד [ולצערינו זה גם מגיע להכאות...] - זה לא שהדרך לשם רחוקה - אלא אין כזו דרך בכלל!!!!
 
כיבוד הורים - לא רק שהוא לא סותר קירבה, אלא הוא עצמו מביא את הקירבה...

זו לא שאלה - זו התשובה !!!
אכן יש בתים ויש בתים - וברוב המקרים "הא בהא תליא"... זה תלוי זה בזה...
התחצפויות ואי כיבוד הורים - זו הדרך ליחסי ריחוק... אפילו אם כלפי חוץ זה נראה שהם ממש קרובים...
כיבוד הורים ודרך ארץ - מביא בהכרח קירבה ואהבה !!!!
ואגב - "זרימה" זה לא מילה מקבילה להתחצפויות... זה טעות של הדור שלנו... שאם נשתווה לילדים שלנו ונזרום איתם כמו חברים - על כל המשתמע מכך - זה מה שיביא לקירבה... וזו טעות גסה מאוד !!! [וסליחה שהתפרצתי דווקא עליך - ראיתי את זה בכמה כתובות בשרשור, וזה כאב לי מאוד מאוד].
מעדיף להביא דוגמאות מבחוץ - תראה את הצעירים של הציבור הכללי. הגישה הרווחת שם, והיא מגיעה נטו מאומות העולם ומהגישה השמאלנית הפלורליסטית, שצריך לכבד את הילדים לפני ההורים... ההורים כורעים ברך לפני הילדים בשביל לרצות אותם... ה"י. והגישה הזו נמצאת גם בשדרת החינוך - אסור היום לחנך ילד... עם כל המשמעות הפנימית שבדבר... והחינוך הכללי קו-ר-ס !!!!
זו התוצאה של "הילדים מעל הכול"...
ואם נשכיל לעצור את זה בפתח הבית שלנו - רק נרוויח... מותר וחייבים לזרום ולהזרים אהבה אמיתית ביחסים המשפחתיים, אבל מכאן ועד לאפשר התחצפויות ודריסה של ההורה מול צורך הילד [ולצערינו זה גם מגיע להכאות...] - זה לא שהדרך לשם רחוקה - אלא אין כזו דרך בכלל!!!!
נכון. היום ולצערנו זה כבר מתחיל לרווח במחננו. שהילדים קמים בהוריהם וההורים מפחדים לומר לילד, לא נחרץ!
ויש הרבה מה לומר, אך אין כאן המקום להאריך שלא תפתח חזית נוספת..
מה שכן וזה התקווה הרוגע והנחמה שנשאר לנו זה דברי הגמ' בסוטה מט:

"בעקבות משיחא חוצפא יסגא ויוקר יאמיר הגפן תתן פריה והיין ביוקר ומלכות תהפך למינות ואין תוכחת בית וועד יהיה לזנות והגליל יחרב והגבלן ישום ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו וחכמות סופרים תסרח ויראי חטא ימאסו והאמת תהא נעדרת נערים פני זקנים ילבינו זקנים יעמדו מפני קטנים בן מנוול אב בת קמה באמה כלה בחמותה אויבי איש אנשי ביתו פני הדור כפני הכלב הבן אינו מתבייש מאביו ועל מה יש לנו להשען על אבינו שבשמים":

אפשר לעמוד כאן על כל משפט ולהשוות אותו אחת לאחת עם הקורות אותנו בדור האחרון.

ולסיום, אבקש מחילה מאי מי שאולי נפגע ממני או מהדברים שכתבתי. באמת שלא כיוונתי אישית לאף אחד מהכותבים ובמיוחד @-דינה-
 
ולסיום, אבקש מחילה מאי מי שאולי נפגע ממני או מהדברים שכתבתי. באמת שלא כיוונתי אישית לאף אחד מהכותבים ובמיוחד @-דינה-
ח''ו. כל עוד לא נכנסים אישית כל אחד מוזמן לכתוב את דעתו.
לא ראיתי שום דבר פוגע במה שרשמתם
 
האם ההורים עצמם קמים בפני הוריהם?
אם כן, טבעי בעיני שהילדים גם יקומו לכבוד הוריהם כשיהיו ברי דעת, ולמה לא?
אם ההורם לא קמים בפני הוריהם
מה העניין ל'חנך' למשהו שלא היה קיים במשפחתם עד כה?
מוסיפה על דברייך.
אם הורה שלא קם לפני לפני הוריו מחנך את ילדיו לקום כשהוא נכנס-לדעתי זה עלול ליצור תחושה של זיוף משהו כמו ’אם אתה לא עושה את זה אז למה שאני כן?’

אני לא קמה להורים שלי,אף אחד לא חלם לחנך אתנו לזה . אבל אני כן מפסיקה את העיסוקים שלי ואומרת יפה שלום .
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

עד איפה נגיע בשביל "כבוד"?
כמה אנחנו משלמים על "מה יגידו"?

מאמר מטלטל שפורסם ע"י הרב אהרן זלץ ב-Rהון (
כאן).
על אחד הנושאים הכואבים בדורנו,
ממליץ מאוד לקרוא עד הסוף.

"משכנתי את המיטות שלהם"
הטלפון צלצל. בצד השני היה אברך יקר, בן 45, יהודי שכל חייו הם תורה וצניעות. הוא לא התקשר לבקש כסף, הוא התקשר לבקש מוצא מהסבך.
"אני כבר בן 45," הוא אמר לי, "הפרנסה מעולם לא הייתה ברווח, אני אברך ואשתי גננת ויש לנו שמונה ילדים בבית, אבל תמיד הסתדרנו איכשהו ו"אפילו היה לנו קצת חובות". והנה בתי, יהודית שלי, הגיעה לפרקה – ילדה מושלמת, כלילת המעלה.
עד כאן הכל היה מושלם. עד שהגיע הטלפון ששינה את כל התמונה…

השיחה ששינתה הכל

הוא סיפר לי איך הכל התהפך בגלל שיחת טלפון אחת מהמורה של הבת. היא הציעה את אחיה, 'בחור משכמו ומעלה', אבל מיד עברה לטון העסקי והקר: "ב-500 אלף ש"ח זה פשוט 'לא ילך'". היא אפילו נתנה לה 'טיפ' ידידותי, כזה ששורף את הנשמה: "בשביל בת איכותית כמו יהודית שלך, יהיה קשה למצוא חתן בסכומים כאלה. אתם רק תתעכבו, וחבל. בסוף תבינו שתצטרכו להוסיף".
"אשתי ניתקה את השיחה" הוא סיפר לי בטלפון. "והיא התייעצה איתי מה עושים? אין לנו כסף, מאיפה נביא את זה?".
הלכתי להתייעץ, ואמרו לי שאין ברירה, חייבים ליישר קו עם מה שנותנים בשוק.
אז נתתי.
חתמתי על 550,000 ש"ח. כסף שאין לי ולא יהיה לי.
פשוט משכנתי את הבית. משכנתי את המבצר של שמונת הילדים שלי. זהו, אני מכונה מותשת… עסוק בלנסות להביא כספים שלא יזרקו אותנו לרחוב…"

חשבון נפש מול דף הגמרא

הוא חיפש אצלי "השקעת חלומות", פתרון קסם שיניב לו בנס 550,000 ש"ח משום מקום.
לא היה לי איך לעזור לו. ניתקתי את השיחה והרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי.
אדם שיוצא לגלות בתוך הבית שלו. הוא עוזב את הכולל. הוא עוזב את אהבת חייו, את התורה, כדי ללמוד עריכה תורנית או לבדוק תפילין בלילות. הוא יעבוד לילות כימים, יבקש נדבות, יתרוצץ בין גמחי"ם רק כדי לשלם על כבוד.
כבוד שאין לו כיסוי.

המתמטיקה של הטירוף

היד שלי רועדת כשאני כותב את “המתמטיקה” הזאת:
אם ההכנסות שלך הן 10,000 בחודש,
כדי שתצליח להגיע לסכום המפלצתי הזה תצטרך לעבוד ארבע וחצי שנים רצופות מבלי להוציא שקל אחד על לחם ועל חשמל. ארבע וחצי שנים של צום מוחלט.
אם לבת הראשונה נתת 550 אלף ממשכון הבית, מה תיתן לבת השנייה? את הכליות שלך? לילד השמיני תיתן קופסת קרטון מתחת לגשר?
זו לא מצווה, זו התאבדות מרצון.

על חשבון מי הכבוד הזה?

ידידי היקר, הלב שלי בוער מכאב עליך!
נכנעת לטירוף וקנית שקט של רגע בשידוכים תמורת גיהנום של חיים שלמים.
ידידי, איך התחייבת על מה שאין לך? איך נתת למורה אחת להרוס לך את הבית ב"טיפ" אחד? באיזו סמכות נתת לבת אחת לבנות בית על חורבותיהם של שבעה אחים אחרים? מי אישר תעלול מסוכן כזה, בשביל קצת כבוד מדומה, בשביל "מה יאמרו"?
הותרת לילדיך ולרעייתך להתמודד עם אב טרוד שמתקמצן על עגבנייה בארוחת ערב.
והבת שלך ה"כלה המאושרת" איך היא תישן בלילה כשחיי הנישואין שלה נבנו על הגב השפוף של אביה ועל חשבון המטרנה של אחיה הקטן?
תגיד, מה עשית?
אתה אמיתי שלקחת כזאת התחייבות על עצמך?
חתמת על שטר של חצי מיליון ש"ח כאילו אתה גביר העיירה, כשבמציאות אתה אברך שמגרד את החודש. איפה האחריות שלך? מי ייעץ לך עצות אכזריות כל כך, שגרמו לך למכור את חייך וחיי משפחתך?

היו אמיצים!

הורים יקרים, תנו לילדים שלכם כל מה שיש לכם, תנו אהבה ללא גבול והקשיבו לרצונותיהם ללא תנאי, תנו חינוך ליראת שמים, תנו עצות טובות, תנו את הזמן שלכם, תנו את כל הכסף שיש לכם.
אל תתנו את מה שאין לכם!!!
זאת היא מלכודת דבש המושתתת על טיפשות צרופה.
צאו מהסחרור הטיפשי הזה!
תסתכלו לילדים שלכם בעיניים ותגידו מילה אחת פשוטה, אמיתית: אין לי!
בתי היקרה, לא נפסול שידוכים כי ההורים מתגוררים בעיר מרוחקת ולא כי הם גרושים. אין לנו את הכסף "לקנות" לך חתן מישיבה מובחרת. אין, פשוט אין.
רק כנות חסרת פשרות, תציל אתכם מהטירוף הזה. תהיו כנים מול עצמכם, מול השדכנים ומול הצד השני. הגדירו סכום ריאלי, שפוי, כזה שמאפשר לכם להמשיך לחייך אל הילדים האחרים בבית, והצהירו עליו בגאווה. זו לא קמצנות – זו אחריות משפחתית!
זכרו: הבית שבתכם בונה חייב לעמוד על יסודות של אמת ושלווה, לא על חורבות הבית שבו גדלה. היכולת לומר 'זה מה שיש לנו ועם זה נבנה בית' היא המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לזוג צעיר שמתחיל את חייו.
אתה לא עני. אתה אחראי. אתה אמיץ. אתה אבא אמיתי!

עד כאן מאמר הזהב.

ועכשיו אני שואל:
האם לא הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה?
אם להתחייב סכומי עתק תחת הכיסוי של "השתדלות" ו- "בטחון בקב"ה" שיהיה בסדר - זה בסדר,
למה להתחייב סכומים ריאליים מתוך בטחון בקב"ה,
שהקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים והשידוך הנכון והאמיתי יגיע בכל מצב - למה זה פחות בסדר?

אני כמובן לא מדבר על מקרים מאוד ספציפיים שיש הנחייה אישית וברורה מרב גדול לנהוג אחרת,
שאז יש סייעתא דשמייא מיוחדת, בפרט אם זה מגיע ממקום טהור שלא לשם "כבוד" וד"ל,
אני מדבר על הלך הרוח הכללי.
לאן הגענו?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה