התייעצות הילדים שלכם קמים לכבודכם?

לא,
כי אני לא רוצה שהילדים שלי יקומו לכבודי.
אני מעדיפה שהם ירוצו לחבק אותי כשאנחנו נפגשים,
ואני לא רואה את זה הולך ביחד.
לכבוד אני מחנכת בהקשרים אחרים.
מה זה קשור?
אנחנו עומדים
ואז רצים לאבוש לחיבוק גדול ואוהב
 
פעם מורה אמרה לנו שהקימה לכבוד ההורים ואי התיישבות בכסאות שלהם
לגבי לא לשבת היא אמרה שאפילו לא לבקש...
(בשבילנו , לפי ההלכה אני חושבת שאפשר)
זה בשבילנו יותר ממה שזה בשביל ההורים.
מאז מקפידה מאד!
 
שמתי לב ולא רק באשכול זה
אם אתה שואל שאלה או מעיר על איזה ענין (לתועלתך או לתועלת הציבור)
יש שיחשבו ויבררו אולי אתה צודק ואפשר ללמוד משהו חדש
וזה יכול להיות גם בענינים גשמיים ק"ו בחיזוק ברוחניות
ויש שמיד יגיבו ויסתרו את ההערה .
אנחנו במדינה דמוקרטית
הדרך היהודית זה להביע את דעתי בשפה מכובדת , בהצלחה לכולנו
 
שמתי לב ולא רק באשכול זה
אם אתה שואל שאלה או מעיר על איזה ענין (לתועלתך או לתועלת הציבור)
יש שיחשבו ויבררו אולי אתה צודק ואפשר ללמוד משהו חדש
וזה יכול להיות גם בענינים גשמיים ק"ו בחיזוק ברוחניות
ויש שמיד יגיבו ויסתרו את ההערה .
אנחנו במדינה דמוקרטית
הדרך היהודית זה להביע את דעתי בשפה מכובדת , בהצלחה לכולנו
לא נכון !!!! את לא צודקת !!!!
סתאאאם.... :ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO::ROFLMAO:
זה היה בשביל לשחרר קצת את האוירה בפוסט...
ושלא יהיו טעויות - תודה על מה שכתבת. (y)
 
בלתק
אף פעם ההורים לא דברנו איתנו על זה, אבל כולנו כולל אחי הצעירים תמיד קמים קילה קלה כשהם נכנסים.
מספיק שפעם אחת אחד מהאחים למד על הענין והערך שלו, ואיזה מצוה קלה וענקית שמקוימת בפחות משניה, וכנראה התחיל עם זה ולאט לאט כולם התרגלו גם.
 
  • תודה
Reactions: scw
אולי אני המשוגע היחיד, אבל אני לא מצליח להבין איך דין פשוט שאין עליו שום עוררין,
ולפי מיטב ידיעתי הוא גם כן חיוב לא מדרבנן אלא מדאורייתא,
ולכן איך שייך מה אני רוצה ומה אני לא רוצה, והאם מתחשק לי שיקומו לכבודי או שיחבקו אותי וכו',
איך אפשר לקחת דין תורה ולומר עליו שממש ממש לא צריך לקיים אותו, האם זה גורם לחינוך טוב לילדים,
או שעדיף שייתנו לי חיבוק אבל יידעו שלא צריך לקיים כל מה שכתוב.

הדין הזה הוא ברור ללא שום ספק, אין אף אחד שחולק על זה למיטב ידיעתי ולכן לא מצליח להבין איך אפשר ללומר שלא צריך לקיים אותו, ואיך זה בכלל נתון לדיון ולסברות של אנשים האם לקיים או שלא כדאי ולא צריך,
אם ילד קשה לו נורא נורא לקום בבוקר וזה גורם לו לעצבים ולחוסר רוגע ולחוסר שלווה למה שמחר בבוקר לא יחליט שלא צריך לקרוא קריאת שמע כי ב2025 לא צריך כל דבר,

סליחה מראש למי שנפגע פשוט לא מבין איך דברים שהם עיקרי היהדות וברורים ללא שום חולק נתונים לדיון וכל אחד עושה מה שחושב ומה שנראה לו.


לא לשכוח שזה אחד מעשרת הדברות.
אתה אולי הנורמלי האחרון אם כבר
בודאי שיש גם בזמננו חובה לקום כדי לכבד את האבא.זה חלק מצוות כיבוד הורים כמו שנפסק בהלכה.
לדעתי בדור שלנו הרבה הורים בכלל לא מבינים על מה צריך לכבד אותם בקימה( דימוי עצמי נמוך? חוסר היררכיה משפחתי? או סתם לא ראויים) ומפה נובע חלק מהתגובות שלא מצריכות קימה.
אבל הנושא הראשון שלך הוא הכי חשוב,קודם כל צריך לדעת מה ההלכה וצריך לדעת שאנחנו מחויבים ומשועבדים לה כמו שאר המצוות.אני לא מבין למה זה לא כזה פשוט לכולם
 
לצד הדיונים כאן, רציתי להדגיש נקודה מסוימת.
הדיונים בנושאים שונים מהסוג הזה באים לברר מהם ציוויי התורה ודרך היהדות, ולהתאים את עצמנו ואת צורת חיינו אל דרך התורה.
המציאות משתנה בין מקומות וזמנים. התורה היא נצחית.
חלק מהפסיקה וההנהגה היא לקבוע איך להחיל (לא להכיל!) את ציוויי התורה הנצחית על המציאות הקיימת במקום ובזמן המדובר, ועל המקרים המתחדשים.

צריך להכיר היטב כל הלכה, מה מקורה, מה חומרתה, מה הגדרים שלה, מה פסקו בעניין בעבר, וכו'.
צריך גם להכיר מה המציאות העומדת בפנינו.
ואז לפסוק הלכות או לקבוע הנהגות או תקנות או גדרים או להקל או להחמיר - לפי מה שהתורה מנחה ודורשת מאיתנו במציאות הנוכחית.
רק תלמידי חכמים יראי שמיים יכולים להכריע בדברים כאלה.

ודאי שייתכנו גם חילוקי דעות בין המוסמכים להכריע.
אך המצפן של כל אחד מהם הוא - מה אומרת התורה.

דברים כמו 'שוביניזם', 'פמיניזם', 'שוויון', ועוד - הם לא אמורים להיות המצפן שלנו בשום צורה.
אם מגיעים למסקנה והכרעה לפי התורה -
אז גם אם יהיו כאלה שיכנו את זה בכל מיני שמות של 'ערכים' מערביים -
זה פשוט לא משנה. לא תופס שום משקל בשיקולים.
ואפילו לא בדברים המותרים - שלאדם יש מרחב מסוים בתוך המסגרת להחליט מה מתאים לו -
ה'ערכים' המערביים לא אמורים להיות שיקול, אלא הרבה דברים אחרים מהווים שיקול.

חוץ מזה שבדרך כלל ה'ערכים' הללו באים כסיסמאות ריקות מתוכן.
ואין להם באמת גבולות וגדרים - באיזו צורה, מתי כן, מתי לא, ועד כמה. ומה גובר על מה ומה קודם למה במקרה של התנגשות ערכים.
וכל אחד משתמש בהם כרצונו - מתי שבא לו, עם קשר ובלי קשר.

המשפטנים בישראל, אגב, מצטיינים בזה באופן מיוחד.
שולחים לחלל הגדרות ומושגים שלא יורדים למהות העניין ולא לוקחים את כל הצדדים בחשבון.
המושגים האלו משמשים אותם להחליט מה שבא להם, במסווה כביכול ערכי.
בשם המושגים שהם ממציאים ובשם כל מיני פרשנויות שהם נותנים כרצונם - מותר להם כביכול לגרום לעוולות גדולות. זה הנשק הגדול שלהם.
 
נערך לאחרונה ב:
הרב יחיאל פליסקין כתב על הנושא לפני תקופה
  1. הרבה מהלכות ומנהגי כיבוד אב ואם נשכחו והוזנחו. חלקם הלכות מפורשות ללא חולק, חלקם נתונים ללימודי זכות ומחילות וכד', וחלקם מנהגים נאים. לא כאן המסגרת לדיונים הלכתיים, אבל למעשה, אם גם אצלכם נשכחו חלק מהלכות/מנהגים אלו, אולי ננסה להחיות אותם?
* מה דעתכם לא לתת רשות לילדים לשבת על הכסא של אבא/אמא?
* כל פעם שהם 'סותרים את דבריו' לדרוש מהם להגיד 'אולי' במקום 'לא'?
* להגיש לאבא/לאמא את המנה ראשון בסעודה?
ואולי פשוט לעבור על אחד מהספרים של הלכות כיבוד אב ואם, לראות איך התרחקנו מהלכות אלו מרחק שמים וארץ, ולהתחיל להנהיג בבית למעשה לפחות חלק מהם?

ומה יהיה עם הצורך בהורים אוהבים?
אכן, הילדים של היום צריכים מאיתנו יותר מאי פעם אהבה, כבוד, הקשבה, זמני איכות, פינוקים. הכל נכון. ויחד עם זאת מוכרחים דחוף להחזיר את המורא והכבוד להורים, רגע לפני שהם יהפכו אותנו לאבק...
זו לא סתירה. נוכל לקחת דוגמא לדברים מרבני הישיבות והמלמדים בתלמודי תורה, אשר חלק מהם אהובים וקרובים מאד לצאן מרעיתם, ויחד עם זאת נשמר כלפיהם יחס של יראת כבוד.
אם כך, מסתבר שזה אפשרי, בוריאציה כזו או אחרת.
 
הרב יחיאל פליסקין כתב על הנושא לפני תקופה
  1. הרבה מהלכות ומנהגי כיבוד אב ואם נשכחו והוזנחו. חלקם הלכות מפורשות ללא חולק, חלקם נתונים ללימודי זכות ומחילות וכד', וחלקם מנהגים נאים. לא כאן המסגרת לדיונים הלכתיים, אבל למעשה, אם גם אצלכם נשכחו חלק מהלכות/מנהגים אלו, אולי ננסה להחיות אותם?
* מה דעתכם לא לתת רשות לילדים לשבת על הכסא של אבא/אמא?
* כל פעם שהם 'סותרים את דבריו' לדרוש מהם להגיד 'אולי' במקום 'לא'?
* להגיש לאבא/לאמא את המנה ראשון בסעודה?
ואולי פשוט לעבור על אחד מהספרים של הלכות כיבוד אב ואם, לראות איך התרחקנו מהלכות אלו מרחק שמים וארץ, ולהתחיל להנהיג בבית למעשה לפחות חלק מהם?

ומה יהיה עם הצורך בהורים אוהבים?
אכן, הילדים של היום צריכים מאיתנו יותר מאי פעם אהבה, כבוד, הקשבה, זמני איכות, פינוקים. הכל נכון. ויחד עם זאת מוכרחים דחוף להחזיר את המורא והכבוד להורים, רגע לפני שהם יהפכו אותנו לאבק...
זו לא סתירה. נוכל לקחת דוגמא לדברים מרבני הישיבות והמלמדים בתלמודי תורה, אשר חלק מהם אהובים וקרובים מאד לצאן מרעיתם, ויחד עם זאת נשמר כלפיהם יחס של יראת כבוד.
אם כך, מסתבר שזה אפשרי, בוריאציה כזו או אחרת.
יש הבדל גדול בין הנושא של כבוד טקסי (לקום לכובדם או לדבר בלשון נסתר) לבין כבוד בסיסי.
 
רציתי להוסיף שלימוד הלכה זה מתלמידי חכמים מאד גדולים
גם בכיבוד הורים שאלתי את רב השכונה ואפילו ישבתי בפגישה עם משגיח גדול

אביא דוגמא :
עומדת המורה לדינים ומקריאה "הבן חייב בכיבוד הורים כמו שכתוב בגמרא מאכילו ומשקהו מכניסו ומוציאו מלבישו.." סליחה אם אינני זוכרת בדיוק...
הילדה מתחלחלת
גם בת בוגרת ...
ברור שזה לא מתפרש כמות שהוא...
הלכתי ללמוד ולשאול כי הכרתי הורים עם ציפיות גבוהות...
בלי לפסוק חלילה אומר שמדובר במצבים שהם לא מסוגלים לדאוג לעצמם.
זה עולם שלם
עוד לא שאלתי איך מחנכים ילדים ובינתיים כולם בגרו😍
 
@גימפעל הנכבד כנראה מתכוון שפעולות חיצוניות שאינן באות מכוונה לקיים מצווה - אין בהם ערך...
 
יש נושא רגיש שאני מתפלא למה עדיין לא התייחסו אליו כאן,
להגיד להורה (קורה הרבה באמצע סעודה) תגיש לי לי את השתייה (למשל) שזה וודאי אסור לפי גדרי ההלכה.
 
@גימפעל הנכבד כנראה מתכוון שפעולות חיצוניות שאינן באות מכוונה לקיים מצווה - אין בהם ערך...
בבקשה לא להכניס לי מילים שלא כתבתי,

התכוונתי לנושא של מחילה, שהורה שמוחל על כבודו ולכן לא נוהגים היום לקום לכבודם.
 
או יותר מדויק - פעולות חיצוניות של גינונים ובלב אין באמת הערכה וכבוד חלילה
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

אשכולות דומים

עד איפה נגיע בשביל "כבוד"?
כמה אנחנו משלמים על "מה יגידו"?

מאמר מטלטל שפורסם ע"י הרב אהרן זלץ ב-Rהון (
כאן).
על אחד הנושאים הכואבים בדורנו,
ממליץ מאוד לקרוא עד הסוף.

"משכנתי את המיטות שלהם"
הטלפון צלצל. בצד השני היה אברך יקר, בן 45, יהודי שכל חייו הם תורה וצניעות. הוא לא התקשר לבקש כסף, הוא התקשר לבקש מוצא מהסבך.
"אני כבר בן 45," הוא אמר לי, "הפרנסה מעולם לא הייתה ברווח, אני אברך ואשתי גננת ויש לנו שמונה ילדים בבית, אבל תמיד הסתדרנו איכשהו ו"אפילו היה לנו קצת חובות". והנה בתי, יהודית שלי, הגיעה לפרקה – ילדה מושלמת, כלילת המעלה.
עד כאן הכל היה מושלם. עד שהגיע הטלפון ששינה את כל התמונה…

השיחה ששינתה הכל

הוא סיפר לי איך הכל התהפך בגלל שיחת טלפון אחת מהמורה של הבת. היא הציעה את אחיה, 'בחור משכמו ומעלה', אבל מיד עברה לטון העסקי והקר: "ב-500 אלף ש"ח זה פשוט 'לא ילך'". היא אפילו נתנה לה 'טיפ' ידידותי, כזה ששורף את הנשמה: "בשביל בת איכותית כמו יהודית שלך, יהיה קשה למצוא חתן בסכומים כאלה. אתם רק תתעכבו, וחבל. בסוף תבינו שתצטרכו להוסיף".
"אשתי ניתקה את השיחה" הוא סיפר לי בטלפון. "והיא התייעצה איתי מה עושים? אין לנו כסף, מאיפה נביא את זה?".
הלכתי להתייעץ, ואמרו לי שאין ברירה, חייבים ליישר קו עם מה שנותנים בשוק.
אז נתתי.
חתמתי על 550,000 ש"ח. כסף שאין לי ולא יהיה לי.
פשוט משכנתי את הבית. משכנתי את המבצר של שמונת הילדים שלי. זהו, אני מכונה מותשת… עסוק בלנסות להביא כספים שלא יזרקו אותנו לרחוב…"

חשבון נפש מול דף הגמרא

הוא חיפש אצלי "השקעת חלומות", פתרון קסם שיניב לו בנס 550,000 ש"ח משום מקום.
לא היה לי איך לעזור לו. ניתקתי את השיחה והרגשתי שהחדר מסתחרר סביבי.
אדם שיוצא לגלות בתוך הבית שלו. הוא עוזב את הכולל. הוא עוזב את אהבת חייו, את התורה, כדי ללמוד עריכה תורנית או לבדוק תפילין בלילות. הוא יעבוד לילות כימים, יבקש נדבות, יתרוצץ בין גמחי"ם רק כדי לשלם על כבוד.
כבוד שאין לו כיסוי.

המתמטיקה של הטירוף

היד שלי רועדת כשאני כותב את “המתמטיקה” הזאת:
אם ההכנסות שלך הן 10,000 בחודש,
כדי שתצליח להגיע לסכום המפלצתי הזה תצטרך לעבוד ארבע וחצי שנים רצופות מבלי להוציא שקל אחד על לחם ועל חשמל. ארבע וחצי שנים של צום מוחלט.
אם לבת הראשונה נתת 550 אלף ממשכון הבית, מה תיתן לבת השנייה? את הכליות שלך? לילד השמיני תיתן קופסת קרטון מתחת לגשר?
זו לא מצווה, זו התאבדות מרצון.

על חשבון מי הכבוד הזה?

ידידי היקר, הלב שלי בוער מכאב עליך!
נכנעת לטירוף וקנית שקט של רגע בשידוכים תמורת גיהנום של חיים שלמים.
ידידי, איך התחייבת על מה שאין לך? איך נתת למורה אחת להרוס לך את הבית ב"טיפ" אחד? באיזו סמכות נתת לבת אחת לבנות בית על חורבותיהם של שבעה אחים אחרים? מי אישר תעלול מסוכן כזה, בשביל קצת כבוד מדומה, בשביל "מה יאמרו"?
הותרת לילדיך ולרעייתך להתמודד עם אב טרוד שמתקמצן על עגבנייה בארוחת ערב.
והבת שלך ה"כלה המאושרת" איך היא תישן בלילה כשחיי הנישואין שלה נבנו על הגב השפוף של אביה ועל חשבון המטרנה של אחיה הקטן?
תגיד, מה עשית?
אתה אמיתי שלקחת כזאת התחייבות על עצמך?
חתמת על שטר של חצי מיליון ש"ח כאילו אתה גביר העיירה, כשבמציאות אתה אברך שמגרד את החודש. איפה האחריות שלך? מי ייעץ לך עצות אכזריות כל כך, שגרמו לך למכור את חייך וחיי משפחתך?

היו אמיצים!

הורים יקרים, תנו לילדים שלכם כל מה שיש לכם, תנו אהבה ללא גבול והקשיבו לרצונותיהם ללא תנאי, תנו חינוך ליראת שמים, תנו עצות טובות, תנו את הזמן שלכם, תנו את כל הכסף שיש לכם.
אל תתנו את מה שאין לכם!!!
זאת היא מלכודת דבש המושתתת על טיפשות צרופה.
צאו מהסחרור הטיפשי הזה!
תסתכלו לילדים שלכם בעיניים ותגידו מילה אחת פשוטה, אמיתית: אין לי!
בתי היקרה, לא נפסול שידוכים כי ההורים מתגוררים בעיר מרוחקת ולא כי הם גרושים. אין לנו את הכסף "לקנות" לך חתן מישיבה מובחרת. אין, פשוט אין.
רק כנות חסרת פשרות, תציל אתכם מהטירוף הזה. תהיו כנים מול עצמכם, מול השדכנים ומול הצד השני. הגדירו סכום ריאלי, שפוי, כזה שמאפשר לכם להמשיך לחייך אל הילדים האחרים בבית, והצהירו עליו בגאווה. זו לא קמצנות – זו אחריות משפחתית!
זכרו: הבית שבתכם בונה חייב לעמוד על יסודות של אמת ושלווה, לא על חורבות הבית שבו גדלה. היכולת לומר 'זה מה שיש לנו ועם זה נבנה בית' היא המתנה הכי גדולה שאתם יכולים לתת לזוג צעיר שמתחיל את חייו.
אתה לא עני. אתה אחראי. אתה אמיץ. אתה אבא אמיתי!

עד כאן מאמר הזהב.

ועכשיו אני שואל:
האם לא הגיע הזמן לעצור את הטירוף הזה?
אם להתחייב סכומי עתק תחת הכיסוי של "השתדלות" ו- "בטחון בקב"ה" שיהיה בסדר - זה בסדר,
למה להתחייב סכומים ריאליים מתוך בטחון בקב"ה,
שהקב"ה הוא זה שמזווג זיווגים והשידוך הנכון והאמיתי יגיע בכל מצב - למה זה פחות בסדר?

אני כמובן לא מדבר על מקרים מאוד ספציפיים שיש הנחייה אישית וברורה מרב גדול לנהוג אחרת,
שאז יש סייעתא דשמייא מיוחדת, בפרט אם זה מגיע ממקום טהור שלא לשם "כבוד" וד"ל,
אני מדבר על הלך הרוח הכללי.
לאן הגענו?

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה