דיון הסדרה המיתולוגית ממלכה במבחן - במבחן הסדרה המיתולוגית

[Sparrow Bird]

אגב, אני לא משווה את ממלכה במבחן ברמה שלה ל"חבורת תרי"ג"
אחרת היינו מוצאים את עצמנו באשכול ביקורת על חבורת תרי"ג....

אין מה להשוות מבחינת איכות ספרותית וכתיבה אין מה לדבר בכלל.
ההשוואה מצחיקה ואני יכולה להבין את הזעם הקדוש. זה בערך כמו להשוות פטל של ויטמינצ'יק ליין מבציר 2015...

דיברתי על מבנה וניהול מסרים, ובניית דמויות סביב מסר.
אז לצורך הדיון

 

[משולש ברמודה]

שוב. זה נכון לגוף הטקסט עצמו. הטענות הן על הבחירה בבניית הטקסט מלכתחילה. תשובות מתוך הטקסט עצמו יוצרות מעגל אינסופי.

ומה מפריע לך בסיפור הזוגיות שלהם? שהוא לא מעצים ומקסים : ) ?
אולי זאת אני שרואה עומק איפה שלא הייתה כוונה לשים אותו. אבל לדעתי הייתה בבחירה הזאת השפעה לא קטנה בכלל על קשת האופי של בסטיאן: אדם טוב עם לב ענק שלמרות כל מה שהיה לו, בסופו של דבר היה די בודד.
(אגב, מוטיב שחוזר לא מעט לאורך הסדרה).

 

[חיה❤]

זהו שממש ממש לא. זה לא מדויק. תתעמקי בעלילות, או תסבלי בשקט בזמן שהטייפ עובד ברקע, ותביני שהמסרים מושחלים שם לא רע בכלל, אם ההשוואה היא לספרי נוער וילדים חרדיים אחרים

בהשוואה לקומיקסים אחרים? ובכן, אין ספק שעולם הקומיקסים החרדי טעון שיפור.
בהשוואה לספרי ילדים אחרים אני לא בטוחה בכלל.

זהו שממש ממש לא. זה לא מדויק. תתעמקי בעלילות, או תסבלי בשקט בזמן שהטייפ עובד ברקע, ותביני שהמסרים מושחלים שם לא רע בכלל, אם ההשוואה היא לספרי נוער וילדים חרדיים אחרים.

יכול להיות שאם אתעמק אני אגיע לרעיונות יפים, דיברתי על המסרים הגלויים והמוצהרים שם.

מלאכותי תספרי לילדי ישראל. הם לא מלאכותיים

גם מי שקונה רק אפל לא מלאכותי, יודעת מה לא מלאכותי, תוצר של שיווק מאסיבי ויצירת מותג טוב.
השוואה בין באזז של מותג טוב, ליצירת אומנות היא מוטעית בעייני. אבל מעניינת.
(בוחנת את זה אצל ילדי ישראל הקרובים בסביבתי, לא יודעת מה קורה במקומות אחרים.)

 

[Sparrow Bird]

ומה מפריע לך בסיפור הזוגיות שלהם? שהוא לא מעצים ומקסים : ) ?
אולי זאת אני שרואה עומק איפה שלא הייתה כוונה לשים אותו. אבל לדעתי הייתה בבחירה הזאת השפעה לא קטנה בכלל על קשת האופן של בסטיאן: אדם טוב עם לב ענק שלמרות כל מה שהיה לו היה בסופו של דבר די בודד.
(אגב, מוטיב שחוזר לא מעט לאורך הסדרה).

שכנעת אותי לגבי בסטיאן. בגלל בניית הדמות.

אבל זה כל כך חוזר על עצמו, הייצוגים המשטיחים של נשים שזה מבאס

 

[Sparrow Bird]

בהשוואה לקומיקסים אחרים? ובכן, אין ספק שעולם הקומיקסים החרדי טעון שיפור.

עולם הקומיקסים נקודה, את מתכוונת ? חחחח

בהשוואה לספרי ילדים אחרים אני לא בטוחה בכלל.

אהמ... יש ויש. פגשתי כמה זוועות שילדיי קיבלו מתנה בגן וכיוב'

יכול להיות שאם אתעמק אני אגיע לרעיונות יפים, דיברתי על המסרים הגלויים והמוצהרים שם.

אני מדברת על מה שבין השורות ויש שם לא מעט. המון המון שטויות וגם המון מסרים לא רעים בכלל שמותאמים לדור הילדונים הזה ולמה שהם מתמודדים איתו.

גם מי שקונה רק אפל לא מלאכותי, יודעת מה לא מלאכותי, תוצר של שיווק מאסיבי ויצירת מותג טוב.

הא ???

ובעניין יצירת מותג ושיווק - יש לי פה מחשבה שלא מבוססת על ידע בהכרח. סתם מחשבה שלי:
היות וזו ספרות ויזואלית (קומיקס), היא מן הסתם שואבת השפעות עצומות ממדיומים ויזואליים מקבילים. דהיינו סרטי אנימציה.
ואם אלו בונים פרופילים פסיכולוגיים עבור דמויות (את זה הסבירה לי גרפיקאית שלמדה בקורס תלת-מימד ובניית דמויות מונפשות. מחילה אם המינוחים שלי צולעים) - שגם הייצוג הויזואלי שלהן תואם את תכונות האישיות שלהן -
הגיוני מאוד שההשפעה וההשראה תחלחל גם לעולם הקומיקס החרדי.
כולל הסעיף השיווקי שהופך כל דמות ובדל רעיון למחדד והמחק המעוצבים הבאים עם הפרצוף התורן.
ואין ספק שחבורת תרי"ג בנויה בדיוק כך.
אבל ייתכן ומישהו עם ידע בעיצוב גרפי יבוא לפה ויגיד שאני מקשקשת... אז עד כאן השנקל המשוער שלי.

@נ. גל - מחילה על ההסטה לכיוון הבלתי צפוי.

 

[משולש ברמודה]

דווקא בעייני מיה ראויה לצל"ש בתחום, מסיבה פשוטה הגיבורים שלה מאמינים במסרים שהיא מעבירה, הם כואבים אותם, הם מפעילים אותם, יש פה מסר שנעטף בעלילה ומניע אותה.

עד יוזבד הדמות ופדהאל הספר הצלחתי איכשהו להשתכנע שהדמויות מאמינות במסרים שבפיהן.
(במבט לאחור, ללא קשר לרמת ההסכמה וההזדהות שיש לי או אין לי עם המסרים, באיסתרק ובמהללאל הדמויות הרגישו לי הכי כנות. ביוזבד זה כבר היה הרבה יותר חלקי.)
בפדאהל לא הצלחתי להאמין לאף דמות. (רק לאביהוד משום מה הצלחתי להאמין : ) למרות ואולי דווקא בגלל שכולם כולם שם חשבו שהם יותר נעלים ממנו).

 

[Sparrow Bird]

בפדאהל לא הצלחתי להאמין לאף דמות. (רק לאביהוד משום מה הצלחתי להאמין : ) למרות ואולי דווקא בגלל שכולם כולם שם חשבו שהם יותר נעלים ממנו).

יואו גם אני !
אבל לא התייחסתי אליו בביקורת (הוא הוזכר מאוד בעקיפין בביקורת שלי על פדהאל) כי היה כל כך הרבה על מה לכתוב.

 

[משולש ברמודה]

אבל לא התייחסתי אליו בביקורת (הוא הוזכר מאוד בעקיפין בביקורת שלי על פדהאל) כי היה כל כך הרבה על מה לכתוב.

יש לו את המונולוג הפנימי הכי טוב בפדהאל בעיני, כזה שיצא איכשהו הפוך על הפוך ומדגיש את האירוניה אליה נופלת הסדרה ככל שהיא מנסה להצדיק את מערכת המוסר והערכים בעולם אותו בנתה.
כל כך טוב בעיני שאפילו צילמתי אותו אי אז, וסליחה על האיכות הגרועה : )

 

[ת.עקבי]

יש לו את המונולוג הפנימי הכי טוב בפדהאל בעיני, כזה שיצא איכשהו הפוך על הפוך ומדגיש את האירוניה אליה נופלת הסדרה ככל שהיא מנסה להצדיק את מערכת המוסר והערכים בעולם אותו בנתה.
כל כך טוב בעיני שאפילו צילמתי אותו אי אז, וסליחה על האיכות הגרועה : )

מונולוג פנימי טוב? אני מנסה להבין מה טוב - הוא בוחן אחרים בשביל לתת צידוק לאורח החיים שלו. בשביל להרגיש טוב בעיני עצמו. גם אם אחרים לא פועלים נכון בהתאם למבחן החיים - שישים עליהם קצוץ וינהג כהוגן.

ואם נעמיק עוד קצת - הוא לא היה מעין דמות מראה לפדהאל, בתור מה לא להיות? כי קל ונוח להתחבא מאחורי תירוצים - המלך הזה (איסתרק) לא שווה את ההתאבדות שלי וכו' וכו' אבל הדבר הנכון שהיה לעשות - נעשה לבסוף. מבחינה מסוימת פדהאל עמד במבחן שלו (ובואו לא ניכנס לאיכות המבחן, בסדר?). אביהוד מצא דרכים לחמוק.

 

[חיה❤]

עולם הקומיקסים נקודה, את מתכוונת ? חחחח

חח, לא מכירה מספיק.

אהמ... יש ויש. פגשתי כמה זוועות שילדיי קיבלו מתנה בגן וכיוב'

רגע, על איזה גיל מדברים?

הא ???

המותג הראשון שעלה לי בראש שאנשים קונים בגלל המותג לא בגלל האיכות, (טוב נו לא אפל, אייפונים בישראל)

 

[חיה❤]

עד יוזבד הדמות ופדהאל הספר הצלחתי איכשהו להשתכנע שהדמויות מאמינות במסרים שבפיהן.
(במבט לאחור, ללא קשר לרמת ההסכמה וההזדהות שיש לי או אין לי עם המסרים, באיסתרק ובמהללאל הדמויות הרגישו לי הכי כנות. ביוזבד זה כבר היה הרבה יותר חלקי.)
בפדאהל לא הצלחתי להאמין לאף דמות. (רק לאביהוד משום מה הצלחתי להאמין : ) למרות ואולי דווקא בגלל שכולם כולם שם חשבו שהם יותר נעלים ממנו).

כמובן, מבחינתי מספר אחד זה איסתרק בתחום הזה (אולי דווקא כי לא הסכמתי עם המסר)

 

[Sparrow Bird]

מונולוג פנימי טוב? אני מנסה להבין מה טוב - הוא בוחן אחרים בשביל לתת צידוק לאורח החיים שלו. בשביל להרגיש טוב בעיני עצמו. גם אם אחרים לא פועלים נכון בהתאם למבחן החיים - שישים עליהם קצוץ וינהג כהוגן.

ואם נעמיק עוד קצת - הוא לא היה מעין דמות מראה לפדהאל, בתור מה לא להיות? כי קל ונוח להתחבא מאחורי תירוצים - המלך הזה (איסתרק) לא שווה את ההתאבדות שלי וכו' וכו' אבל הדבר הנכון שהיה לעשות - נעשה לבסוף. מבחינה מסוימת פדהאל עמד במבחן שלו (ובואו לא ניכנס לאיכות המבחן, בסדר?). אביהוד מצא דרכים לחמוק.

בעיקרון את צודקת אבל את מנתחת אותו (אחיהוד) ואת הסדרה בכלל מהבחינה המוסרית, בזמן שהניתוח שעלה פה היה נטו מבחינה סגנונית/מבנית/ספרותית.
@משולש ברמודה אאל"ט מציגה פה בחירה סגנונית של הסופרת שעבדה טוב עבורה כקוראת - הבחירה להציג דמות שהיא לאו דווקא מהצד ה"נכון" מוסרית של המפה ובאמצעות נקודת המבט של הדמות הזו (שמוצגת דרך מונולוג פנימי) לשבור את המבנה העלילתי הצפוי עד אז. מהבחינה הזו אביהוד הוא דמות מרעננת.
הוא צדיק/צודק ? לא.
לא נראה לי שמישהו יתווכח איתך על זה.
אבל זו בכלל לא השאלה.
כשעוסקים במבנה, או בלמה ואיך זה עבד והפך להיות רב-מכר, מי צדיק ומי רשע מי צדק ומי טעה - פשוט לא רלוונטי.

את יכולה לכתוב ספר עם דמות רשע מופלאה. העובדה שהוא רשע הופכת את הדמות לפחות טובה ואת הספר לפחות מושך ומרתק ?

 

[Sparrow Bird]

רגע, על איזה גיל מדברים?

מהו קהל היעד של ספרי ילדים בעברית ? גיל 2 ומעלה ....

 

[נ. גל]

עצרתי פה. השורה הזו הדליקה לי נורה אדומה. להבנתי מיתולוגיה היא דבר שנוצר מסיפורי עם, לא דרך ספר שקראתי בגיל 12, המשכתי ב17, הלאה ב... וכו' וכו'. העובדה שאני קראתי את הספר לא הופכת אותו למיתולוגיה. אם הספרים היו נתפסים בציבור ברמה שהורים היו מספרים לילדיהם את עלילות כוזר לפני השינה - כן, הייתי מסכימה. ככה קשה לי מאד להסכים.

דיברתי על מיתולוגיה כז'אנר ספרותי ולא כפולקלור תרבות אנושי. מבחינת מוטיבים, סגנון כתיבה ומבנה העלילה - זה הז'אנר הכי דומה שמצאתי. זה לא שיוך מושלם, אבל טרם מצאתי הגדרה שממצאת במילה אחת יותר מאפיינים שקיימים בממלכה במבחן.

אם כן אשמח לדעת מה משמעותן של: תובאל ורבקה. ידרת. רנה. הלה. אונמר. יש עוד. בשביל להוכיח שכל הדמויות בעלות משמעות חינוכית - אשמח שתפרטי אותן אחת לאחת (על פאבין ישראל, חייל הקשר השלישי, אני מוכנה לוותר)

אין לי זמן לזה.

אז החיים שלי מיתיים?! אם מעצבת גרפית שואלת את עצמה כיצד תשפיע עליה הבינה המלאכותית בעוד שנה-שנתיים - היא בעצם מעסיקה את עצמה בשאלות מיתיות?
אני מתקשה להבין את ההשוואה.

הפוך. אז מיתולוגיה מתבססת על החיים הרגילים והפשוטים של בני האדם לאורך הדורות.

נ.ב.ב: מיה קינן היתה צריכה לשקול מרצ'נדייז.
יש מצב הרבה אנשים היו מוכנים לרכוש אילפקה משובצת סברובסקי.

לגמרי. האמת שאני תוהה איך זה עוד לא קרה.

יש כאן הרבה מאפיינים דומים אבל גם קצת מאולצים, ממלכות ונסיכים יש בהרבה סיפורים בעולם, ובהרבה מהם נאבקים גם על טוב ורע מוחלטים בלי להפוך למיתולוגיה.

מה שכן, בטח אפשר לומר שיש כאן דמיון.
הייתי אומרת אפילו במאפיין הנפוץ של 'הפגם הטרגי' של הגיבור. זה שהורס את חייו ומונע ממנו מחילה וכפרה. והוא כמובן מוחלט. מצד שני, הגישה הכל כך נפוצה שפגם זה פגם, גורל זה גורל ואין באמת דרך להימלט ממנו מדלגת כמובן על ממלכה במבחן.
אם כבר להפך, אביי-אליהו ויוסף דיאלידאן הם דוגמא טובה לאיך העיקרון הזה נשבר.

מסכימה.

לא ממש מסכימה. (אודיסאוס למשל לא משנה את האישיות שלו באודיסיאה כדי לשרוד, להפך הוא משתמש בהרבה מהתכונות שלו בשביל לשרוד את המסע).
אולי אפשר לדייק שלכל מיתולוגיה יש את הערכים שבשבילם תהיה מוכנה הדמות להקריב חלקים מסוימים בחייה. מה בדיוק להקריב זאת כבר שאלה שתלויה עמוק בתרבות ממנה צמחה אותה מיתולוגיה.

צודקת.

השאלה היא לאיפה היצירה יכלה להגיע, לא כמה היא טובה ביחס לאחרים. (כי תמיד יהיה יחס. לטוב ולמוטב).

הגדרה נהדרת, אימצתי.

מה שיש לי להגיד על רשימת הסעיפים שלך זה רק:
אני צריכה ללמוד ממך איך להנחית פאנצ'ים ורעיונות מורכבים במינימום מילים

תודה
מצחיק, כשהייתי בתיכון והמורה התלוננה שאני עונה קצר מדי במבחנים, הלכתי לחרוש ספרים של מיה (המעט שהספיקו כבר לצאת אז) כדי להתאמן בלכתוב במקסימום מילים.

@נ. גל - מחילה על ההסטה לכיוון הבלתי צפוי.

לגמרי בטוב, מה שמעניין את הקהילה - זה בהחלט מה שראוי לדון בו.

 

[ת.עקבי]

בעיקרון את צודקת אבל את מנתחת אותו (אחיהוד) ואת הסדרה בכלל מהבחינה המוסרית, בזמן שהניתוח שעלה פה היה נטו מבחינה סגנונית/מבנית/ספרותית.
@משולש ברמודה אאל"ט מציגה פה בחירה סגנונית של הסופרת שעבדה טוב עבורה כקוראת - הבחירה להציג דמות שהיא לאו דווקא מהצד ה"נכון" מוסרית של המפה ובאמצעות נקודת המבט של הדמות הזו (שמוצגת דרך מונולוג פנימי) לשבור את המבנה העלילתי הצפוי עד אז. מהבחינה הזו אביהוד הוא דמות מרעננת.
הוא צדיק/צודק ? לא.
לא נראה לי שמישהו יתווכח איתך על זה.
אבל זו בכלל לא השאלה.
כשעוסקים במבנה, או בלמה ואיך זה עבד והפך להיות רב-מכר, מי צדיק ומי רשע מי צדק ומי טעה - פשוט לא רלוונטי.

את יכולה לכתוב ספר עם דמות רשע מופלאה. העובדה שהוא רשע הופכת את הדמות לפחות טובה ואת הספר לפחות מושך ומרתק ?

צודקת. מבחינת כתיבת הלך מחשבותיו - הוא היה שקוף ומוצלח. ועדין - לא האמנתי לו. ולמה?
פדהאל - היה נער מריר שיצא לעולם הגדול וגילה כמה המצב, כפי שחשב אותו - חמור עוד יותר.
גדעון - בחור שניסה לברוח מתוויות המשפחה שלו והן התעקשו לדבוק בו לכל מקום שהלך.
טורנאל - ילד מיוחד, ולא מהצד המחמיא של המפה, שרק רצה להיות כמו כולם וידע בוודאות שאף אחד לא רואה אותו ככזה.
אביהוד - בחור כריזמתי, צץ משום מקום, מסייע לפדהאל מסיבה שלא ברורה די הצורך (רחמים??!!) יש לו היכרות יותר מבסיסית עם מאשרר התעודות תאב הכוח והעצמה (כספי) ויש לו יד ורגל עם בחורי דיאלידאן. לי ההיסטוריה הלא ידועה שלו, שנתונה לפרשנות הכי מחמירה שיש, לא אפשרה להאמין להגיגים שלו רק בגלל שמורה בכיתה א' לא עמד במבחנים שלו (וסליחה אם אני לא מדייקת, קראתי את הספר רק פעם אחת).
שאלת על דמות רשע מופלאה? יש לי כזו. הרגתי אותה וקיבלתי כמה תגובות מבואסות מקבוצת הביקורת שלי. אבל לא חסכתי מהקורא את ההיסטוריה העשירה והאכזרית שלה. הצגתי את המחשבות האפלות שלה בדיוק כמו המחשבות הטובות (שלא היו, אגב. היא פשוט מתה מוות לא הוגן, מבחינה מסוימת).
אביהוד היה חסר לי מהבחינה הזו. לא הכרתי את הבחור הזה בשביל להאמין למעט שכן הוצג לי ב500 מילים. אולי זו הייתה בחירה של מיה בשביל לאפשר לקוראים להתחבר אליו ביתר קלות. בחירה חכמה? אישית לא חושבת. עובדה - לא השתכנעתי מהבחור.

 

[Sparrow Bird]

שאלת על דמות רשע מופלאה? יש לי כזו. הרגתי אותה וקיבלתי כמה תגובות מבואסות מקבוצת הביקורת שלי. אבל לא חסכתי מהקורא את ההיסטוריה העשירה והאכזרית שלה. הצגתי את המחשבות האפלות שלה בדיוק כמו המחשבות הטובות (שלא היו, אגב. היא פשוט מתה מוות לא הוגן, מבחינה מסוימת).

ולכן ? לא היית צריכה לכתוב אותו רשע מופלא ? מן הסתם שלא.
התלוננו שהרגת אותו ? זה מוריד מכך שהוא דמות מוצלחת שבנית אותה היטב ?
להרוג אותו זו בחירה עלילתית, לבנות את הדמות שלו זה סיפור אחר לגמרי.
נראה לי שלא הבנתי מה ניסיתי להסביר מהדוגמא הזו. אז אולי תסבירי שוב ?

אביהוד היה חסר לי מהבחינה הזו. לא הכרתי את הבחור הזה בשביל להאמין למעט שכן הוצג לי ב500 מילים. אולי זו הייתה בחירה של מיה בשביל לאפשר לקוראים להתחבר אליו ביתר קלות. בחירה חכמה? אישית לא חושבת. עובדה - לא השתכנעתי מהבחור.

זו לא איזו דמות שמתמסרים אליה ברמת מהללאל. בכל זאת, 500 מילה כמו שאמרת.
אבל אביהוד, באיזשהו מקום מהדהדה קול פנימי של קוראי הסדרה. הוא דמות קרובה יותר לקורא עצמו,
ולא רק כי אין לו דם כחול כמו מהללאל/איסתרק/יוזבד ושות'
אלא כי הוא ספקן, ציניקן וחושב מבחוץ על דמויות ההוד לעיל, אבל באיזשהו מקום (בדיוק בקטע שצילמה @משולש ברמודה ) חושב בקול את מה שחלקנו לפחות חשבנו בשקט (או למי שרלוונטי - רטנו בפורומים).

 

[יוסף יצחק פ.]

@נ. גל , דיון מרתק. ישר כח.
(אגב, אשמח גם לטיפים והפקת מסקנות לכותבים עתידיים/אחרים, ללמידה ושיפור)

 

[ליליאן]

מיתולוגיה מילה גדולה,
ופחות קשורה בעייני.

מיתולוגיות הן בד"כ מסורת.
סיפורים שעבורים מדור לדור וכל העם (לפחות המלומדים) מכיר
לפעמים ן קשורות לדת, או כתחליף לדת.

אני תמיד ראיתי את מתילוגיות העממיות או האימפרילסטיות
כתחליף לגיבורי התנ"ך שלנו.

יש לנו בתורה בנביא ובמגילה את מה שכתבת:
1. הדמויות עוברות תהליך, מסיימות אותו בטוב המוחלט ונשארות מושלמות לשארית חייהן. -
כל האומר X חטא אינו אלא טועה...

5. בכל ספר הדמות המרכזית היא כזו שכלל לא שמענו על קיומה בספר הקודם, ויהא המהלך מאולץ ככל שיהא.
קצת התעמקות בספר מלכים...

7. כל הדמויות הטובות שואפות לחיים זהים יחד עם כל הדמויות, וכל הרעות שואפות לחיים זהים - אבל בתנאי שהם היחידים שיהנו מן החיים האלה.
גם קיים, בעיקר בתור זה יותר בולט.

8. שירי עם על הגיבורים. כלומר הפיכה לדמות מיתולוגית עוד בחייהם.
רק לי זה מזכיר את 'הכה שאול באלפיו ודוד ברבבותיו'?

9. כל הדמויות יפות, ואם יש מכוער - הוא בא ללמד אותנו מסר על הכיעור. המסר הוא להתמקד בפנים,
תמיד. מאדם הרשון עד סיפורי חז"ל.

10. מוות הוא כפרה, פתרון מושלם לכל נשמה מיוסרת.
אממ


לא משנה.
אני לא מעמידה את זה לדיון כמובן,
על מקומה שלל התורה בתפיסות שלנו
רק להגיד שהם כולם חיקו אותנו.



בעיניי זו סדרת ספרים אפית לגמרי
(ספרו לא מרשה להגיד פנטזיה)
ולא יותר.

דווקא ויקיפדיה מסכימה עם חלק ממה שאמרת. ציטוט:
ספרים וסרטים מודרניים כמו (כל מיני סדרות שדומות לממלכה במבחן)
הם בעלי אספקטים מיתולוגיים.
הם עצמם אינם מיתולוגיה
אך לאנשים מסוימים הם עונים לאותם צרכים פסיכולוגיים כמו המיתולוגיות הקלאסיות.

 

[Sparrow Bird]

בעיניי זו סדרת ספרים אפית לגמרי
(ספרו לא מרשה להגיד פנטזיה)

זה לא אני לא מרשה. כללי הז'אנר פשוט לא תקפים.
אין פה שמץ פנטזיה.

 

[מהללו]

דיון מרתק, אין מה לומר.
כמה זמן עשקתן לי עכשיו... קראתי מילה מילה!
אין לי מה להוסיף. כלומר, זה לא הכי מדויק אז נראה בהמשך : )

אולי ביום מן הימים נציע למיה לאסוף את כל הביקורות כולן בכדי לכרוך אותן לסדרה חדשה, ארוכה, מוסרית ופוטוגנית יותר.