דיון הסדרה המיתולוגית ממלכה במבחן - במבחן הסדרה המיתולוגית

[חיה❤]

יכול להיות. הוא יכול להיות מצליח עבור קורא אחד וכושל עבור אחר.
אבל אני חושבת שספר שאין בו מידה מסוימת של אומץ (ולכן כישלון לפי ההגדרה האישית שלי) ממילא לא יצליח לממש פוטנציאל כדי להגיע להגדרה של הצלחה.

ממ, אז אנחנו חוזרים לנקודה שכשלון הוא בעצם חלק מההצלחה?

 

[Sparrow Bird]

ממ, אז אנחנו חוזרים לנקודה שכשלון הוא בעצם חלק מההצלחה?

לא. אמרתי שספר שלא יממש פוטנציאל בדרך להצלחה, יהפוך לכאורה לכישלון.

אבל כל זה בסוף על סמך דעתי האישית על מהם כישלון/הצלחה...

 

[מהללו]

הבעיה החמורה ביותר מבחינתי, היא המסרים. בכל מיתולוגיה, בכל יקום, ובעיקר בממלכה במבחן, המסר תמיד יהיה שעלינו להמיר את אישיותינו בכדי לזכות לתוארי אבירות, גבורה וצדיקות.

קראתי שוב, וכל עוד אפשר לתקן...
איסתרק המיר את אישיותו בכדי להיקרא צדיק?
פדהאל המיר את אישיותו בכדי להיקרא אביר?
אולה המיר את אישיותו בכדי להיקרא גיבור?
הם בהחלט נטו אחר ליבם אך לא בהכרח שינו את אישיותם.
ולמה?
מפני שהם נבראו מושלמים כמעט מלכתחילה : )
אני מסכימה איתך שבסדרה הזו, ההרגשה הכללית היא:
"תהיה מושלם גם אם אתה לא רוצה. נקודה".
"תתנהג יפה גם אם קשה לך. תודה".
ההרגשה הזו מסתדרת לי בעיקר עם הדמות של פדהאל.
איסתרק אומנם עבר תהליך. מהללאל ככל הידוע טוב מיסודו. אולה הקשיב ללב שלו (וגם לסבא רנן).
וכמובן שאפשר להמשיך...

להכיל את עצמי? זה שמור לרעים. דמות שלא מסוגלת להפוך לאחרת לא תזכה לגאולה אף פעם (פנרס, יקוואל, פאנז'י).

אופס, זה כבר מסר בעייתי. מאוד!
אבל בחיים האמיתיים זה לא ככה, וזה מה שחשוב!
פנרס- מתכוונת למשחק שלו מול ברכיהו?
יקוואל- מובן בהחלט.
ולפאנז'י- נראה לי שתסכימי איתי שבאיזה שהוא מקום מגיע לו. סוג של מידה כנגד מידה, לא?

קראתי את איסתרק 25 פעמים ואת מהללאל כ50 פעמים. מצד שני, את יוזבד קראתי רק פעמיים ואת פדהאל פעם אחת.

מעניין הדירוג שלך ושל @Sparrow Bird . אני לא עשיתי אפליה לאף אחד מהם וקראתי כל ספר 3 פעמים.
מה שכן, נשנשתי קטעים מסויימים בערך אמממ סוף המספרים : )

באתי להציג את השקפתי על מבנה הסדרה, לא כמחמאה ולא כהערה.
כפרשנות.

הבנתי. אני משום מה לאחרונה מחפשת נקודות זכות על הסדרה הזו, בעיקר בגלל שאני מנסה להבין מה גרם להצלחה שלה.
אולי בגלל זה נכנסתי לשבלונה דו סטרית של הערות ומחמאות.


מותר לבקש גם ממך נקודות כאלה?

מעניין. לאילו נקודות את פורטת הצלחה חוץ ממכירות ובאז?

אני לא מגדירה הצלחה רק על פי מכירות.
אני מגדירה הצלחה בדיוק בדיוק על פי מה שקורה כאן- אונליין.
תראו כמה זמן אנחנו דנות בסדרה שעבר לה התוקף מזמן.
שימו לב כמה צפיות יש לכל אשכול שנפתח הקשור לסדרה הזו.
וכמה פעמים קראה כל אחת מאיתנו כל ספר?

ובפאן האישי- אלו הספרים היחידים שביקשתי לרכוש לאחר קריאה (לוויתי ו... לא נעים, לא הצלחתי להחזיר אותם חזרה).


כך ללא ספק נמדדת הצלחה.

אגב, אתמול היה מפגש עם מיה.

נו, למה לא שאלת אותה על הדיון הפתוח שלנו?

ההגדרה הפרטית שלי להצלחה ספרותית היא כשספר עושה משהו לקורא. הוא מרגיש משהו כשהוא קורא אותו, הוא חושב עליו גם אחרי שסיים איתו. הספר הולך איתו הלאה.

וואו. שכחתי את זה.
זה הדבר הראשון!

 

[ת.עקבי]

נו, למה לא שאלת אותה על הדיון הפתוח שלנו?

אם זה היה מפגש של אחד על אחד, כנראה שהייתי עושה את זה, כשהיו נגמרות לי שאלות דחופות יותר
התמקדתי יותר בעתיד, כי את העבר כבר לא ניתן לשנות (בשונה מכאלה שהעדיפו להתמקד ביקוואל, סיבות מותו וצידודים נגד ובעד) וגם כמה שאלות אישיות בנוגע לכתיבה (שמשום מה אף אחת מהמשתתפות לא נגעה בהן כאילו נטו קריאה)

 

[ת.עקבי]

נו, למה לא שאלת אותה על הדיון הפתוח שלנו?

חושבת שאם היה יותר זמן, הייתי דוחפת לה את זה:

https://www.prog.co.il/threads/%D7%90%D7%99%D7%97%D7%95%D7%93-%D7%96%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%90%D7%9C-%D7%97%D7%96%D7%95%D7%A8-%D7%9E%D7%9E%D7%9C%D7%9B%D7%94-%D7%91%D7%9E%D7%91%D7%97%D7%9F.1006434/#post-14210777

 

[נ. גל]

האבחנה הכוללת שאת מציעה במבט רחב על ספרות חרדית בכלל ככזו שמקדשת מקום לייצוג גבריות או נשיות, בלי מקום לשתיהן כמעט - מרתקת ואני מרגישה שנגעת רק בקצה הקרחון. בכל אופן פתחת פה פתח ענק למחשבה קדימה (למי שרוצה לכתוב) וגם למחשבה לאחור על שנים של ריטונים על הספרות החרדית, שלא תמיד יודעים לשים את האצבע ולדייק מה כל כך מפריע לנו בה.

נושא מורכב. מאוד. כ"כ מורכב שאני נזהרת לא לעסוק בו במקום ציבורי כמו פרוג. אין לדעת איך הדברים יפורשו ואילו מסקנות מרחיקות לכת יתקבלו על לבבות של אנשים שאיני מכירה.
אכן נדעתי רק בקצה הקרחון.

אני אתייחס למודלים של זוגיות שהסדרה מציגה בין שורותיה, ואבחן את זה דרך 4 זוגות

ההוכחה הטובה ביותר לכך שזה היה רק קצה הקרחון - היא בדיוק מה שהבאת.
אין בסדרה כמעט אף זוג משמעותי שמנהל מערכת יחסית נפשית בריאה.
ואלו שכן מתאלמנים בגיל צעיר.
נזכיר שהספרות החרדית היא המקור הכתוב היחידי לבני נוער חרדים על קשרים זוגיים בהקשר של בניין בית - ובעיניי זה אומר שמדובר בקטסטרופה פוטנציאלית.

קראתי שוב, וכל עוד אפשר לתקן...
איסתרק המיר את אישיותו בכדי להיקרא צדיק?
פדהאל המיר את אישיותו בכדי להיקרא אביר?
אולה המיר את אישיותו בכדי להיקרא גיבור?
הם בהחלט נטו אחר ליבם אך לא בהכרח שינו את אישיותם.
ולמה?
מפני שהם נבראו מושלמים כמעט מלכתחילה : )
אני מסכימה איתך שבסדרה הזו, ההרגשה הכללית היא:
"תהיה מושלם גם אם אתה לא רוצה. נקודה".
"תתנהג יפה גם אם קשה לך. תודה".
ההרגשה הזו מסתדרת לי בעיקר עם הדמות של פדהאל.
איסתרק אומנם עבר תהליך. מהללאל ככל הידוע טוב מיסודו. אולה הקשיב ללב שלו (וגם לסבא רנן).
וכמובן שאפשר להמשיך...

כן, לזה אני קוראת המרת אישיות.
איסתרק יכול היה להיות אדם הרבה יותר אנושי, מעניין, חי ובעיקר - רב גוני. כמוהו אולה ופדהאל.
הם לא. הם מאמצים אל קרבם שכבה אחת של אישיות (שאכן, הייתה טבועה בהם תמיד) אבל זונחים וקוברים את כל שאר הנפש שלהם.
תהיה מושלם גם אם אתה לא רוצה, משמעו (בעולם האמיתי) אל תרגיש שום דבר, אף פעם. מה שכן תרגיש יהיה רגש מזויף, מעוך וחסר אמוציונליות.
כמובן שגם אחרי מחיקת אישיות והטבעת חותם אחיד - ישנו עומק פנימי. אם תשאלי את איסתרק הוא יהיה בטוח שהוא אדם ככל האנשים.
אבל הוא לא. גם מהללאל של יוזבד כבר לא אנושי, ולכן האישיות (כן, השורש דומה מסיבה ברורה) שלו מעוותת לכיוון החיובי ומהווה תמונה קפואה בזמן של מה שנותר ממהללאל המקורי.

ההבדל הברור יהיה, בכך שבעוד עשור - כל הדמויות ישארו בדיוק בנקודה הרגשית בה עזבנו אותן. הן לא יתקדמו אפילו בס"מ אחד אחרי סיום גיל 18.
ואולה... אולה המיר את אישיותו לטובת השיממון הרבה לפני שהסדרה התחילה. בתקופה שמוזכרת כמעט באגב, בה הוא למד לרצות את בסטיאן בכל מאודו ולשכוח מכל השאר.

אופס, זה כבר מסר בעייתי. מאוד!
אבל בחיים האמיתיים זה לא ככה, וזה מה שחשוב!

זה לא מה שחשוב. אנחנו עוסקים בסדרה, לא בחיים, כרגע.
המחסור בהכלה העצמית הזו הוא הוא הגורם המרכזי לכך שהגיבורים הופכים להיות משמימים ככל שהזמן מתקדם.
בעצם אין להם בחירה חופשית, מהשניה בה הם בחרו לרדד את נפשם לטובת בחירה בעשייה חיובית.

פנרס- מתכוונת למשחק שלו מול ברכיהו?

גם. גם לאומץ המופלא שלו להתחבא מאחורי גלימת המלך, ולרווקותו המאוחרת (שלא קיבלה שום פן רגשי, אלא רק מבטי רחמים מאחורי הגב). חלקים שנמחקו בו לטובת "לך תתחתן עם מישהי אקראית ותמשיך לעבוד בשתיקה בלי לעשות בלאגן".

ולפאנז'י- נראה לי שתסכימי איתי שבאיזה שהוא מקום מגיע לו. סוג של מידה כנגד מידה, לא?

האמת שלא. למה זה מגיע לו?

 

[נ. גל]

הבנתי. אני משום מה לאחרונה מחפשת נקודות זכות על הסדרה הזו, בעיקר בגלל שאני מנסה להבין מה גרם להצלחה שלה.
אולי בגלל זה נכנסתי לשבלונה דו סטרית של הערות ומחמאות.


מותר לבקש גם ממך נקודות כאלה?

האמת היא כמובן שלא חסרות נקודות זכות. למשל:
1. יש טוב ברור ורע ברור. עד כדי ויכוחים של קוראים האם מדובר באלגוריה גרידא. החלוקה מאחדת 90% מהקוראים לאותה נקודת מבט, ומאפשרת לקהל להתחיל את הדיון כבר מנקודה של "רובנו מסכימים על הרוב, בואו נריב על כל השאר". מה שהופך את מועדון המעריצים לאיכותי ולוחמני הרבה יותר מהממוצע.
2. אקספוזיציה שכתובה היטב. בעיניי זו סדרת חובה לכל כותב שצריך לדחוף מידע טכני בספר שלו. עבודה נדירה. רואים שהסופרת יודעת פי 10 ממה שהקורא מקבל בכתב על כל סיטואציה, ולכן לא אכפת לנו לקרוא גם עמוד שלם של תיאור רקע (בד"כ).
3. יכולת מופלאה ליצור בידול בין דמויות. למרות שיש עשרות דמויות עם שמות דומים, מטרה דומה ואורח חיים דומה להחריד - לקורא הממוצע קל לזהות את הדמויות המרכזיות. באופן משונה, כאן זה לא דומה למיתולוגיה ספציפית, אלא ליכולת המופלאה של חובבי מיתולוגיה להבדיל בין מאות סיפורים שנשמעים דומים להחריד - ולזכור איזה פרט שייך לאיזה סיפור.
4. ערבוב בין השולי לקריטי. בדיוק כמו בחיים, הדמויות עוסקות בכובד ראש גם בפרטים שנראים שוליים ואינם בעלי השפעה מהותית על העלילה - לפעמים מייחסות להן משקל גדול יותר מאשר להחלטות שמשנות את המציאות.
5. למרות שהסוף ידוע מראש (לדעת הרבה קוראים), הדרך היא מה שמרתק את הקורא. וזה, בעיניי, פקטור משמעותי כששואלים "מהו ספר מוצלח".
6. הכריכה. אוי, הכריכה. אפשר לומר שהכריכה היא השער הגדול ביותר אל הדמיון, ויש בכריכות המושקעות הללו הרבה יותר ממה שנוטים בד"כ לייחס לכריכה.
7. בניית עולם מעמדות מקביל לעולם האמיתי. יהודים כהי עור נחשבים פחות מבעלי השיער הבלונדיני. נכות פיזית מורידה את מעמדך החברתי (אבל לא את היחוס המשפחתי). קשר כל שהוא עם בית משוגעים מסכן את הייחוס שלך. ועוד ועוד מיתוסים שהועתקו מהעולם האמיתי תחת פילטר מצוין של חשיבה מורכבת.
8. משקל מכריע לבעיות החיים הנורמטיביות. אוכל, כסף, משפחה ופחדים. כל מה שמניע את האדם האמיתי - מניע גם את הדמויות.
9. חיסכון בחיי דמויות. רוב הדמויות נותרות בחיים - למרות שמתחוללת מלחמה שהיתה יכולה בקלות להרוג רבות מהן. המוות מגיע במשורה, ורק לדמויות שהסופרת גמרה בליבה שאין להן עוד סיבה לבזבז חמצן. זאת כמובן בניגוד לחיים של סתם בני הממלכה שאינם דמויות. הם מתים על ימין ועל שמאל.

באופן כללי, הדבר הכי טוב בסדרה (וזו בעיניי ההגדרה הטובה ביותר למיתולוגיה) היא היכולת להפוך את החיים היומיומיים - לחיים צבעוניים ומסעירים. ערבוב מדויק בין הרצוי, המצוי - והחצוי.

 

[ת.עקבי]

"על שלושה דברים הספר עומד, ועל דבר אחד הוא זז.
על שלושה דברים - הרגש, השכל והאמונה.
ועל דבר אחד - אלו הדמויות."
(ספר האגדות הגדול של נ. גל)

אז מה טוב בממלכה במבחן?
שהיא מיתולוגיה.
המיתולוגיה היהודיתת-חרדית הראשונה בעת החדשה.
מיתולוגיה שהפכה לאבן דרך לכל ספרי המיתולוגיה החרדית שנכתבו ויכתבו אי פעם.
יעיד על כך שם הסדרה, שממצה ב2 מילים את כל סיפורי המיתולוגיה האפשריים. כולנו בני ממלכה אחת גדולה וקסומה, שאם רק נבחר בטוב - תיכון ממלכתנו עדי עד.
מה רע בממלכה במבחן?
שהיא מיתולוגיה.

לכל קהילה או קבוצת השתייכות בעולם יש מיתולוגיה משלה.
אצל חלקן זה כולל פנטזיה, יצורים קסומים.
אצל חלקן אלו מלכים ונסיכות, קבצנים ורוזנים.
בכל המיתולוגיות, האגדות הקסומות שעליהן גדל דור ההתבגרות וצעירי הצאן - יש מכנים משותפים.

עצרתי פה. השורה הזו הדליקה לי נורה אדומה. להבנתי מיתולוגיה היא דבר שנוצר מסיפורי עם, לא דרך ספר שקראתי בגיל 12, המשכתי ב17, הלאה ב... וכו' וכו'. העובדה שאני קראתי את הספר לא הופכת אותו למיתולוגיה. אם הספרים היו נתפסים בציבור ברמה שהורים היו מספרים לילדיהם את עלילות כוזר לפני השינה - כן, הייתי מסכימה. ככה קשה לי מאד להסכים.

כאן אתמקד במאפיינים שלא עוסקים רק בעלילה או רק בקוראים. בעיקר במאפיינים שהבנתי כשסקרתי את הקשר בין השניים. ב
1. הדמויות עוברות תהליך, מסיימות אותו בטוב המוחלט ונשארות מושלמות לשארית חייהן. לכן, אגב, התחושה היא שהן זכאיות לחיי נצח (לא קורה בממלכה במבחן אבל נפוץ מאוד במקומות אחרים). אם דמות הופכת לדמות מיתולוגית של טוב מוחלט או רוע מוחלט - הרי שהיא נכנסת בהגדרת "שוטים לא מתים, הם מתחלפים".
אפילו פאנז'י הוא דמות המשוגע המיתולוגית. גם הוא לא ימות אלא יתחלף לאורך הדורות, ושיטות הטיפול בו יתקדמו וישתכללו - אך הוא לנצח יצעק ברחובות 'היי, אתם אולי הרוב - אבל אתם לא הנורמליים!'.

אני לא חושבת שאיסתרק הוא דמות מושלמת. בנקודה בה הוא נאבק בספר הראשון - העדפת תענוגות העולם על פני מחויבויותיו - הוא אכן 'הושלם'. בשאר? לא. שלום בית. חינוך אחיו (ברבים. יקוואל הוא רק דוגמא). גאווה נסתרת.
מהללאל - לא ראיתי אותו הופך למושלם בשום צורה שהיא, מצטערת.
יוזבד - לא ראיתי מאבק שלו לפני הפיכתו למושלם ולא רואה אותו ככזה. ואם נתייחס למסר המוטמע מדי בספר שלו - דעת תורה. הוא לא שאל את אביו בטרם החליט לפנות בעקבות שאול לכוזר החדשה.
פדהאל - יישור קו לא ברור בלבד. הוא נותר עדין מריר על כך שהאדמות והתואר לא הוחזרו להם, ואם כבר היה מושלם - הייתי מצפה שיוותר על הכול לאחיו הבכור, למען אותה הגינות שהוא רצה במהלך כל הספר. הוא לא עשה זאת בגלל שההחלטות לא בידיו, אבל לא ראיתי אותו מתמרמר על זה, משום מה.

2. כל הצדקת קיומן של הדמויות היא כדי לחנך את הקורא. לחנך, רק לחנך - ותמיד לחנך.
דמיינו את הסדרה כפי שכתבו אותה סופריו של יוסף דיאלידאן.
האם יש לסדרה כזו זכות קיום?
על בגידתו הנוראה של מהללאל, הנער שהמלך הרחום הקים מאשפתות - אך בחר להידבק במלך הממלכה השכנה.
על שלושת בני המלך, שאף אחד מהם לא באמת היה ראוי לכתרו.
זו הייתה יכולה גם כן להיות מיתולוגיה באותה המידה, כיוון שגם אז היא הייתה באה ללמד את הקהל מסרים.
פשוט לא המסרים בהם בחרה הסופרת בסדרה הספציפית הזו.
כלומר, הגיבורים אינם באמת גיבורים והנבלים אינם באמת נבלים. כולם הם כלי שרת לצורך בניית מיתולוגיה.
ומיתולוגיה, מה לעשות, מטרתה לחנך את הקהל לתפיסת עולם כוללת ורחבה. אה, וחד משמעית. כמובן.

אם כן אשמח לדעת מה משמעותן של: תובאל ורבקה. ידרת. רנה. הלה. אונמר. יש עוד. בשביל להוכיח שכל הדמויות בעלות משמעות חינוכית - אשמח שתפרטי אותן אחת לאחת (על פאבין ישראל, חייל הקשר השלישי, אני מוכנה לוותר)

3. אקספוזיציה.
זו הסיבה המרכזית שהמיתולוגיה של מיה כבשה את הלבבות. כאן אפשר לכלול כמעט את כל ספריה, כי באמת מדובר על כוח העל המדהים של מיה.
אחד מאלף הוא למשל דוגמא טובה. מציג יקום שכולנו יכולים לדמיין את עצמנו בו. או את נכדנו. מתוך התיאורים עולים כל הפחדים האנושיים המתבקשים: מרד רובוטים. ריחוק אנושי. קשיי חינוך. בקרה ממשלתית. קונספירציות. סודות בקהילה.
כל אלו הן מורכבויות מתבקשות, שנידונו לאורך כל ההיסטוריה (במסווה כזה או אחר).
אלו שאלות מיתיות, כיוון שהשאלות הללו לעולם יעסיקו את בני האדם.
מאז היום בו סוס מאולף פצע את בעליו, ששור נגח ללא סיבה נראית לעין - עד ליום בו רובוט דמוי אדם יתעתע במוחו של ילד בן 6 וישכנע אותו להתפלל במניין עם רובוטים (ולשמוח שזכית לומר קדיש וקדושה!).
סיפור הרקע הוא (כמעט) הדבר היחיד שמבדיל בין המיתולוגיות השונות. סיפור רקע טוב = הצלחה בשבלונה המיתית.

אז החיים שלי מיתיים?! אם מעצבת גרפית שואלת את עצמה כיצד תשפיע עליה הבינה המלאכותית בעוד שנה-שנתיים - היא בעצם מעסיקה את עצמה בשאלות מיתיות?
אני מתקשה להבין את ההשוואה.
במיוחד כאשר מיתולוגיות יווניות מספרות על אנשים שבנו כנפיים ועפו. לא חושבת שאז הם יכלו לשער שיהיו מטוסים שיקחו אותם ממקום למקום. ולהמצאות האלים שלהם אני לא מתקרבת...

יש עוד אין סוף זוויות לתקוף דרכן את העניין, אך נדמה שיש עוד נקודה אחת שמתבקשת ביותר:
4. גברים ונשים.
יש מיתולוגיה גברית, יש מיתולוגיה נשית.
נדיר וקשה מאוד לייצר מיתולוגיה שמציגה את העולם באופן אופטימלי בקשר ביניהם.
אישה חזקה הופכת בקלות לאישה מניפולטיבית או לצל של בעלה.
גבר חזק הופך לקדוש מעונה או לנרקיסיסט שלא מודע לעצמו.
זהו טבעה של מיתולוגיה.
בעולם האמיתי, לכל אישה יש גם תכונות גבריות ולכל גבר יש גם תכונות נשיות. הערבוב הזה יוצר את התפקוד השפוי.
בעולם המיתי, כל דמות מוקצנת לטובת המסר הכולל. לכן האישה מאבדת את הטווח הנשי הרחב, והגבר מאבד את הטווח הגברי הרחב.
הדמויות הופכות לפלקט שטוח ברגע שנוגעים בתחום הזה.
לצערנו, גם בממלכה במבחן.

הסבר של מיה, באותו מפגש. קורא היעד שלה הוא נער בן 17. ונער בן 17 - איך לומר - לא מתעניין לרוב בשלום בית כמו שלא רוצה לראות אישה מעפילה על גבר. ואם נחזור שניונת קצרה לנקודה לעיל - יש גם אלות. לא רק אלים. והן מן הסתם לא מקרצפות בתים כל היום.

ובקצרה, עוד כמה נקודות:
5. בכל ספר הדמות המרכזית היא כזו שכלל לא שמענו על קיומה בספר הקודם, ויהא המהלך מאולץ ככל שיהא.
6. קרבות מילוליים על הכתר, במקום סיף עד המוות.
7. כל הדמויות הטובות שואפות לחיים זהים יחד עם כל הדמויות, וכל הרעות שואפות לחיים זהים - אבל בתנאי שהם היחידים שיהנו מן החיים האלה.
8. שירי עם על הגיבורים. כלומר הפיכה לדמות מיתולוגית עוד בחייהם.
9. כל הדמויות יפות, ואם יש מכוער - הוא בא ללמד אותנו מסר על הכיעור. המסר הוא להתמקד בפנים, בזמן שהאקספוזיציה (סעיף 3) מחנכת אותנו בעקיפין כמה חשוב שהגיבורים יראו טוב. כולם, תמיד.
10. מוות הוא כפרה, פתרון מושלם לכל נשמה מיוסרת.
11. צמדים. כל הדמויות באות בצמדים, כמו שפירטה @Sparrow Bird בארוכה. קל מאוד להעביר מסר בצמד, קל מאוד להפוך את הסיטואציה לזכירה. כל מה שצריכים בשביל מיתולוגיה קיים בזוג, ואם לא - אז בשלישיה מאולצת שתסביר כמה עדיף להתנהל בצמדים.
12. הבעיה החמורה ביותר מבחינתי, היא המסרים. בכל מיתולוגיה, בכל יקום, ובעיקר בממלכה במבחן, המסר תמיד יהיה שעלינו להמיר את אישיותינו בכדי לזכות לתוארי אבירות, גבורה וצדיקות. להכיל את עצמי? זה שמור לרעים. דמות שלא מסוגלת להפוך לאחרת לא תזכה לגאולה אף פעם (פנרס, יקוואל, פאנז'י).

האמת שלא היה לי כח לפרוט את הנקודות האלו אחת לאחת. להבנתי ממלכה במבחן היא אליגוריה. לא יותר.
בכל אופן, לטענתך זו מיתולוגיה. יכולה לציין למה מיתולוגיה עונה על הפרטים האלו, ואם אפשר - להביא הוכחות?

בתוכי עולה החשד, שכל אותם "באגים" בסדרה הנפלאה הזו, הם תוצרי לוואי של מה שהפך אותה לחובת קריאה.
כך נכתבת מיתולוגיה.
ואלו הן תופעות הלוואי המוכרחות שלה.
כאן עולה השאלה החשובה מכל: מה צריך לעשות הכותב החרדי שמבקש לשחזר הצלחה מבלי לשחזר את הכישלון הכרוך עימה?
ואין לי מושג, לכן כותרת הטקסט הזה היא דיון. בעצם גם למען החיפוש המשותף אחר תופעות ספרותיות אחרות ששייכות לז'אנר ובולטות בסדרה.

לדעתי - אליגוריה מוצלחת שלא קל להפשיט לעולמנו אנו (ספרוו עשתה זאת מעולה, אגב). כישלון - אני לא רואה. יש נקודות קטנות שלא עברו טוב כ"כ, לפחות לא בגרון שלי, אבל הן לא כישלון, הן פשוט פגמים שאנחנו מוצאות כי אנחנו טורחות לחפש כמו שהמורה בתיכון טוענת שהיא מחפשת אותך דווקא כי 'את כל כך מוצלחת ולא מתאים לך...'

 

[Sparrow Bird]

נושא מורכב. מאוד. כ"כ מורכב שאני נזהרת לא לעסוק בו במקום ציבורי כמו פרוג. אין לדעת איך הדברים יפורשו ואילו מסקנות מרחיקות לכת יתקבלו על לבבות של אנשים שאיני מכירה.
אכן נדעתי רק בקצה הקרחון.

ההוכחה הטובה ביותר לכך שזה היה רק קצה הקרחון - היא בדיוק מה שהבאת.
אין בסדרה כמעט אף זוג משמעותי שמנהל מערכת יחסית נפשית בריאה.
ואלו שכן מתאלמנים בגיל צעיר.
נזכיר שהספרות החרדית היא המקור הכתוב היחידי לבני נוער חרדים על קשרים זוגיים בהקשר של בניין בית - ובעיניי זה אומר שמדובר בקטסטרופה פוטנציאלית.

כן, לזה אני קוראת המרת אישיות.
איסתרק יכול היה להיות אדם הרבה יותר אנושי, מעניין, חי ובעיקר - רב גוני. כמוהו אולה ופדהאל.
הם לא. הם מאמצים אל קרבם שכבה אחת של אישיות (שאכן, הייתה טבועה בהם תמיד) אבל זונחים וקוברים את כל שאר הנפש שלהם.
תהיה מושלם גם אם אתה לא רוצה, משמעו (בעולם האמיתי) אל תרגיש שום דבר, אף פעם. מה שכן תרגיש יהיה רגש מזויף, מעוך וחסר אמוציונליות.
כמובן שגם אחרי מחיקת אישיות והטבעת חותם אחיד - ישנו עומק פנימי. אם תשאלי את איסתרק הוא יהיה בטוח שהוא אדם ככל האנשים.
אבל הוא לא. גם מהללאל של יוזבד כבר לא אנושי, ולכן האישיות (כן, השורש דומה מסיבה ברורה) שלו מעוותת לכיוון החיובי ומהווה תמונה קפואה בזמן של מה שנותר ממהללאל המקורי.

חד ומדויק.

ההבדל הברור יהיה, בכך שבעוד עשור - כל הדמויות ישארו בדיוק בנקודה הרגשית בה עזבנו אותן. הן לא יתקדמו אפילו בס"מ אחד אחרי סיום גיל 18.
ואולה... אולה המיר את אישיותו לטובת השיממון הרבה לפני שהסדרה התחילה. בתקופה שמוזכרת כמעט באגב, בה הוא למד לרצות את בסטיאן בכל מאודו ולשכוח מכל השאר.

אח.. אולה. הוא היה הכי כיפי כשהוא התעצבן על בסטיאן וניהל משבר התבגרות מאוחר רצוף שנינויות מול טוביה הבלתי-נסבל.

זה לא מה שחשוב. אנחנו עוסקים בסדרה, לא בחיים, כרגע.

מופלא ומדויק. הדבר הנכון שהיה חסר לנו כאן בכל הדיונים האחרונים על ממלכה במבחן.

ההוכחה הטובה ביותר לכך שזה היה רק קצה הקרחון - היא בדיוק מה שהבאת.
אין בסדרה כמעט אף זוג משמעותי שמנהל מערכת יחסית נפשית בריאה.
ואלו שכן מתאלמנים בגיל צעיר.
נזכיר שהספרות החרדית היא המקור הכתוב היחידי לבני נוער חרדים על קשרים זוגיים בהקשר של בניין בית - ובעיניי זה אומר שמדובר בקטסטרופה פוטנציאלית.

אני חושבת על מה שאת אומרת וזה בהחלט מעורר מחשבה.

כמובן שגם אחרי מחיקת אישיות והטבעת חותם אחיד - ישנו עומק פנימי. אם תשאלי את איסתרק הוא יהיה בטוח שהוא אדם ככל
המחסור בהכלה העצמית הזו הוא הוא הגורם המרכזי לכך שהגיבורים הופכים להיות משמימים ככל שהזמן מתקדם.
בעצם אין להם בחירה חופשית, מהשניה בה הם בחרו לרדד את נפשם לטובת בחירה בעשייה חיובית.

לא יכולתי לנסח את זה יותר טוב. כמה פסקאות נפתלות כתבתי על מה שאת הרבצת פה באבחת משפט.

 

[Sparrow Bird]

האמת היא כמובן שלא חסרות נקודות זכות. למשל:
1. יש טוב ברור ורע ברור. עד כדי ויכוחים של קוראים האם מדובר באלגוריה גרידא. החלוקה מאחדת 90% מהקוראים לאותה נקודת מבט, ומאפשרת לקהל להתחיל את הדיון כבר מנקודה של "רובנו מסכימים על הרוב, בואו נריב על כל השאר". מה שהופך את מועדון המעריצים לאיכותי ולוחמני הרבה יותר מהממוצע.

כל כך נכון וקרע אותי מצחוק.

2. אקספוזיציה שכתובה היטב. בעיניי זו סדרת חובה לכל כותב שצריך לדחוף מידע טכני בספר שלו. עבודה נדירה. רואים שהסופרת יודעת פי 10 ממה שהקורא מקבל בכתב על כל סיטואציה, ולכן לא אכפת לנו לקרוא גם עמוד שלם של תיאור רקע (בד"כ).
3. יכולת מופלאה ליצור בידול בין דמויות. למרות שיש עשרות דמויות עם שמות דומים, מטרה דומה ואורח חיים דומה להחריד - לקורא הממוצע קל לזהות את הדמויות המרכזיות. באופן משונה, כאן זה לא דומה למיתולוגיה ספציפית, אלא ליכולת המופלאה של חובבי מיתולוגיה להבדיל בין מאות סיפורים שנשמעים דומים להחריד - ולזכור איזה פרט שייך לאיזה סיפור.
4. ערבוב בין השולי לקריטי. בדיוק כמו בחיים, הדמויות עוסקות בכובד ראש גם בפרטים שנראים שוליים ואינם בעלי השפעה מהותית על העלילה - לפעמים מייחסות להן משקל גדול יותר מאשר להחלטות שמשנות את המציאות.
5. למרות שהסוף ידוע מראש (לדעת הרבה קוראים), הדרך היא מה שמרתק את הקורא. וזה, בעיניי, פקטור משמעותי כששואלים "מהו ספר מוצלח".
6. הכריכה. אוי, הכריכה. אפשר לומר שהכריכה היא השער הגדול ביותר אל הדמיון, ויש בכריכות המושקעות הללו הרבה יותר ממה שנוטים בד"כ לייחס לכריכה.
7. בניית עולם מעמדות מקביל לעולם האמיתי. יהודים כהי עור נחשבים פחות מבעלי השיער הבלונדיני. נכות פיזית מורידה את מעמדך החברתי (אבל לא את היחוס המשפחתי). קשר כל שהוא עם בית משוגעים מסכן את הייחוס שלך. ועוד ועוד מיתוסים שהועתקו מהעולם האמיתי תחת פילטר מצוין של חשיבה מורכבת.
8. משקל מכריע לבעיות החיים הנורמטיביות. אוכל, כסף, משפחה ופחדים. כל מה שמניע את האדם האמיתי - מניע גם את הדמויות.
9. חיסכון בחיי דמויות. רוב הדמויות נותרות בחיים - למרות שמתחוללת מלחמה שהיתה יכולה בקלות להרוג רבות מהן. המוות מגיע במשורה, ורק לדמויות שהסופרת גמרה בליבה שאין להן עוד סיבה לבזבז חמצן. זאת כמובן בניגוד לחיים של סתם בני הממלכה שאינם דמויות. הם מתים על ימין ועל שמאל.

מה שיש לי להגיד על רשימת הסעיפים שלך זה רק:
אני צריכה ללמוד ממך איך להנחית פאנצ'ים ורעיונות מורכבים במינימום מילים

 

[Sparrow Bird]

הסבר של מיה, באותו מפגש. קורא היעד שלה הוא נער בן 17. ונער בן 17 - איך לומר - לא מתעניין לרוב בשלום בית כמו שלא רוצה לראות אישה מעפילה על גבר. ואם נחזור שניונת קצרה לנקודה לעיל - יש גם אלות. לא רק אלים. והן מן הסתם לא מקרצפות בתים כל היום.

קהל יעד לא מזמין מסרים ותוכן ובהתאם אליו מתכננים אותם. ואם בני 17 לא מתעניינים במערכות זוגיות אליהן הם נחשפים בספרות אז יש לנו בעיה. אני אישית לא מאמינה שהם לא מתעניינים אבל זו כבר דעה אישית שאין לי דרך להוכיח.
לא מבינה למה צריך להסתכל על נוער ככה מלמעלה כאילו לא מעניין אותם כלום מימינם ומשמאלם. יש להם שכל ויש להם לב, ומעסיקות אותם סוגיות סופר מורכבות.

האמת שלא היה לי כח לפרוט את הנקודות האלו אחת לאחת. להבנתי ממלכה במבחן היא אליגוריה. לא יותר.

היא לא מתאימה ולא עומדת בקריטריונים של אלגוריה.

לדעתי - אליגוריה מוצלחת שלא קל להפשיט לעולמנו אנו (ספרוו עשתה זאת מעולה, אגב).

פספסתי פה משהו. מה עשיתי ?

כישלון - אני לא רואה. יש נקודות קטנות שלא עברו טוב כ"כ, לפחות לא בגרון שלי, אבל הן לא כישלון, הן פשוט פגמים שאנחנו מוצאות כי אנחנו טורחות לחפש כמו שהמורה בתיכון טוענת שהיא מחפשת אותך דווקא כי 'את כל כך מוצלחת ולא מתאים לך...'

אני לא מסכימה על זה. שבחי הסדרה רבים ונמנו כאן בפירוט רב (ויש לומר גם מייגע, לפרקים)
אבל לא צריך להתאמץ לגלות את פגמיה. הם מגלגלים עלינו עיניים צדקניות או לחילופין מצווחים במחאה מבין הדפים.
למה את חושבת שטורחים לחפש ? אולי כי זו סדרה רבת מכר שנסובו עליה דיונים ענפים.
ואם היא מצוינת כמו תלמידת התיכון הסוררת זה בעיקר בגלל הכתיבה שלה. היא באמת חריגה בנוף החרדי.

 

[Sparrow Bird]

וכנדבך נוסף לדיון, כפי שחידדת כאן @נ. גל
אם יש סדרה שמזכירה לי את ממלכה במבחן בהתעסקות סביבה (של קהל היעד הספציפי שלה)
בבאז והציפיה לחלק הבא, במסרים הקבועים החזרתיים לצד המתחלפים, במבנה העולם העקבי פחות או יותר,
ברמת התחקיר, ובעיקר בבניית הדמויות שכל אחת נושאת בכנפיה מסר חשוב התואם למידותיה ועוד כמה דברים....

זה "חבורת תרי"ג".

ולפני שתאשימו אותי בחילול הקודש
("אחרי שכינית את איסתרק 'קטינא', את ממשיכה לפגוע במוראה של מלכות ! בושה!")

או שלחילופין תעזו לחשוב שאני קוראת קומיקסים לילדים
(ככל שאדם מתבגר יש תמת תאים במוח שלו. מיותר להאיץ את התהליך הבלתי-נמנע גם כך),

בבקשה תנסו לחשוב על זה שוב. וברצינות.
וגם תאמינו לי שעברו מים רבים בירדן מאז זלזלתי בהשפעה ובתוכן של "חבורת תרי"ג". היום אני מעריכה בהחלט.
כמו יהודיה טובה, יש לי השגות, ולא מעט. אבל לא כאן המקום.

אין פה השוואה ברמת הכתיבה. אלא השוואה ברמת השפעה, מבנה, סגנון שתילת והעברת המסרים.
קהל היעד הוא פשוט אחר ונזקק לכפיות עד הפה מפאת גילו הצעיר (בניגוד לקהל היעד של ממלכה במבחן שאולי זקוק למצקת, אבל על הראש).


נ.ב: אין האמור בקומיקסים לנוער
נ.ב.ב: מיה קינן היתה צריכה לשקול מרצ'נדייז.
יש מצב הרבה אנשים היו מוכנים לרכוש אילפקה משובצת סברובסקי.

 

[חיה❤]

("אחרי שכינית את איסתרק 'קטינא', את ממשיכה לפגוע במוראה של מלכות ! בושה!")

בושה!

סגנון שתילת והעברת המסרים.

אוי ואבוי לנו, את בטוחה במה שאת אומרת?
דווקא בעייני מיה ראויה לצל"ש בתחום, מסיבה פשוטה הגיבורים שלה מאמינים במסרים שהיא מעבירה, הם כואבים אותם, הם מפעילים אותם, יש פה מסר שנעטף בעלילה ומניע אותה.
לעומת זאת חבורת תרי"ג צריכה למכור, בשביל למכור היא צריכה מסר שייתן לה חותמת, אז זה כזה יויצא זיין.
הקשר בין המסר לעלילה, לדמויות קלוש עד לא קיים. (ואם כבר זאת חתיכת סדרה לא חינוכית)

אין פה השוואה ברמת הכתיבה. אלא השוואה ברמת השפעה, מבנה, סגנון שתילת והעברת המסרים.

הדבר היחיד שדומה זה הבאזז, וגם הוא לא דומה. זה באזז מלאכותי, וזה באזזז מלמטה.

נ.ב.ב: מיה קינן היתה צריכה לשקול מרצ'נדייז.
יש מצב הרבה אנשים היו מוכנים לרכוש אילפקה משובצת סברובסקי.

 

[ת.עקבי]

קהל יעד לא מזמין מסרים ותוכן ובהתאם אליו מתכננים אותם. ואם בני 17 לא מתעניינים במערכות זוגיות אליהן הם נחשפים בספרות אז יש לנו בעיה. אני אישית לא מאמינה שהם לא מתעניינים אבל זו כבר דעה אישית שאין לי דרך להוכיח.
לא מבינה למה צריך להסתכל על נוער ככה מלמעלה כאילו לא מעניין אותם כלום מימינם ומשמאלם. יש להם שכל ויש להם לב, ומעסיקות אותם סוגיות סופר מורכבות.

מדובר על בנים-בנים, כן? אולי אי אפשר להגיד באופן גורף - אבל בהחלט רובם אוהבים אקשן ודרמה רגשית לא מדברת אליהם. וודאי שקהל יעד לא מזמין מסרים, אבל כמו שאני אכתוב ספר באנגלית לאמריקאים ורוסי לרוסים אני לא אכתוב ספר סוחט רגשית לנערים (ושוב, לא כוללת פה נערות) המסרים היו משתרבבים כי זו מיה, לא כי זה קהל היעד.

היא לא מתאימה ולא עומדת בקריטריונים של אלגוריה.

פספסתי פה משהו. מה עשיתי ?

פספסתי. התכוונתי לאיסתרק, הוא תואם אליגוריה ועשית שם השווה יפה ליצר הרע - יצר הטוב וכו'

אני לא מסכימה על זה. שבחי הסדרה רבים ונמנו כאן בפירוט רב (ויש לומר גם מייגע, לפרקים)
אבל לא צריך להתאמץ לגלות את פגמיה. הם מגלגלים עלינו עיניים צדקניות או לחילופין מצווחים במחאה מבין הדפים.
למה את חושבת שטורחים לחפש ? אולי כי זו סדרה רבת מכר שנסובו עליה דיונים ענפים.
ואם היא מצוינת כמו תלמידת התיכון הסוררת זה בעיקר בגלל הכתיבה שלה. היא באמת חריגה בנוף החרדי.

אולי יש כאלו שבולטים במבט ראשון, אבל יש כאלו שמתעוררים רק לאור הדיונים האחרונים, זוויות שלא ראינו, נקודות משמעותיות וכו' כל אחד וזווית הראיה שלו.
בפועל, כמו שכתבת - דווקא בגלל הכתיבה המצוינת, החריגה - אנחנו מוצאים פגמים (עידנתי. לא טורחים, מוצאים.)

 

[אבואלה]

תקשיבו זה כבר נושא לבלוג חדש, מה המזכרות שתרצו לקנות בשוק הכוזרי?
אני בעד המטפחות הרקומות בזהב (לא נחושת!) שקנה איסתרק להלה.

 

[Sparrow Bird]

מדובר על בנים-בנים, כן? אולי אי אפשר להגיד באופן גורף - אבל בהחלט רובם אוהבים אקשן ודרמה רגשית לא מדברת אליהם. וודאי שקהל יעד לא מזמין מסרים, אבל כמו שאני אכתוב ספר באנגלית לאמריקאים ורוסי לרוסים אני לא אכתוב ספר סוחט רגשית לנערים (ושוב, לא כוללת פה נערות) המסרים היו משתרבבים כי זו מיה, לא כי זה קהל היעד.

אני שוב, לא מסכימה לגבי זה. לא כל הנערים אותו דבר כמו שלא כל הנערות זהות. ואני חושבת שכולנו המבוגרים נוטים להשטיח לפעמים את הנוער שלנו. הם הרבה יותר חכמים ומורכבים ממה שאנחנו נותנים להם קרדיט.

פספסתי. התכוונתי לאיסתרק, הוא תואם אליגוריה ועשית שם השווה יפה ליצר הרע - יצר הטוב וכו'

לא עשיתי השוואה בכלל. השתמשתי בדימויים מופרעים.

אולי יש כאלו שבולטים במבט ראשון, אבל יש כאלו שמתעוררים רק לאור הדיונים האחרונים, זוויות שלא ראינו, נקודות משמעותיות וכו' כל אחד וזווית הראיה שלו.
בפועל, כמו שכתבת - דווקא בגלל הכתיבה המצוינת, החריגה - אנחנו מוצאים פגמים (עידנתי. לא טורחים, מוצאים.)

אולי. אני צריכה לחשוב על זה עוד.
ומצד שני ישר עולה לי שספרים שכתובים בינוני, לא נחשבו עליהם רק "כתיבה בינונית". אנחנו מן הסתם נחשוב על שלל טענות ומענות וביניהן גם רמת הכתיבה תקבל מקום.

 

[Sparrow Bird]

תקשיבו זה כבר נושא לבלוג חדש, מה המזכרות שתרצו לקנות בשוק הכוזרי?
אני בעד המטפחות הרקומות בזהב (לא נחושת!) שקנה איסתרק להלה.

על הטוויסט הזה אפילו מיה קינן לא היתה יכולה לחשוב....

 

[משולש ברמודה]

שהיא מיתולוגיה.

נקודת חשיבה מעניינת מאד.
אני מוצאת את עצמי עדיין מסכימה ולא מסכימה עם ההגדרה שלך.
יש כאן הרבה מאפיינים דומים אבל גם קצת מאולצים, ממלכות ונסיכים יש בהרבה סיפורים בעולם, ובהרבה מהם נאבקים גם על טוב ורע מוחלטים בלי להפוך למיתולוגיה.

מה שכן, בטח אפשר לומר שיש כאן דמיון.
הייתי אומרת אפילו במאפיין הנפוץ של 'הפגם הטרגי' של הגיבור. זה שהורס את חייו ומונע ממנו מחילה וכפרה. והוא כמובן מוחלט. מצד שני, הגישה הכל כך נפוצה שפגם זה פגם, גורל זה גורל ואין באמת דרך להימלט ממנו מדלגת כמובן על ממלכה במבחן.
אם כבר להפך, אביי-אליהו ויוסף דיאלידאן הם דוגמא טובה לאיך העיקרון הזה נשבר.

בכל מיתולוגיה, בכל יקום, ובעיקר בממלכה במבחן, המסר תמיד יהיה שעלינו להמיר את אישיותינו בכדי לזכות לתוארי אבירות, גבורה וצדיקות.

לא ממש מסכימה. (אודיסאוס למשל לא משנה את האישיות שלו באודיסיאה כדי לשרוד, להפך הוא משתמש בהרבה מהתכונות שלו בשביל לשרוד את המסע).
אולי אפשר לדייק שלכל מיתולוגיה יש את הערכים שבשבילם תהיה מוכנה הדמות להקריב חלקים מסוימים בחייה. מה בדיוק להקריב זאת כבר שאלה שתלויה עמוק בתרבות ממנה צמחה אותה מיתולוגיה.

השאלה היא מה מגדירים ככישלון ומה מגדירים כהצלחה.

מיצוי פוטנציאל.
אדם אחד יכול לכתוב ספר מדהים שבשביל אדם אחר הוא בקושי חמישים אחוז יכולת.
השאלה היא לאיפה היצירה יכלה להגיע, לא כמה היא טובה ביחס לאחרים. (כי תמיד יהיה יחס. לטוב ולמוטב).
אם מתמקדים בנושא הספציפי של האשכול, פדהאל הוא כישלון בעיני בדיוק בגלל הפער הזה.
לא משווה את פדהאל לספרים אחרים של הסופרת, לא משווה אותו לספרים אחרים בשוק.
משווה אותו למה שהוא יכול היה להיות, לפחות בדימיון שלי : ) ובעיני הפער הזה ענק ומאכזב.

1. רנה וקאה-היי - יחסי עורמה.
היא קורבן הוא גוי רשע וזה ברור לכולנו

כאן אני דווקא יכולה להבין את הבחירה. בהתחשב בכך שהסופרת ייעדה את הספרים לנוער.
כתיבה בוגרת יותר (כזאת שמן הסתם לא הייתה עוברת הוצאת ספרים חרדית) הייתה מציגה את האמת היותר אמביוולנטית על מערכת יחסית כזאת: בקצרה, הוא לא רק גוי רשע.

מבחינת איסתרק מרגיש שהלה היא מחויבות.

רק אני זוכרת איך בספר איסתרק סידרה רנה (החכמה, אין מה לומר) לביתה כתובה שאין דרך לצאת ממנה?
איסתרק התחייב לא לשאת אישה אחרת על פניה, ואם הוא בכל אופן היה בוחר לפרק את החבילה (מלך כוזר כן?) הוא היה נשאר אם פחות כסף מזה שהיה למהללאל בנעל כשיצא מהיער.
תוסיפי לזה, את מודל הזוגיות אותו ראתה הלה מגיל אפס. לא יודעת איך מפתיע מישהו שהיא מסוג האישה השורדת.
כן מסכימה איתך שתיאור הזוגיות שלהם שטוח מאד וחבל שהוא לא התעמק כי היה כל כך הרבה במה.
[בכללי זה אחד מהבעיות שהיו לי עם הסדרה ככל שהיא התקרבה אל הסוף:
למה לבנות עולם כל כך מורכב ומרתק, דמויות בנויות לפרטי פרטים עם עומק, קונפליקטים ומעגלים בלתי נגמרים של יחסים, ובמערכה האחרונה לזרוק הכול לפח ולתת להן לדקלם שורות יבשושיות].

איזה קטע אבל שמי שמחזיר אותו הוא הנורדי מחודד הלשון והסיף ?
ליאה מקבלת לה טוויסט עלילתי של הבת שנולדת להם ושלום שלום לאישה עם הפוטנציאל.

תואם תקופה אחרי הכול...
עם כל הכבוד לליאה (ויש בהחלט כבוד) היא בת שש-עשרה, אחרי לידה, בעולם שמנוהל באופן מוחלט על ידי גברים.
לא מפתיע בכלל שאלרון, האיש שבילה כמעט כל דקה במחיצתו של הנסיך לשעבר, מבין טוב יותר את שלוואן מאשתו שקטנה ממנו בעשר שנים ומכירה אותו כגבר שימכור את ידו (באטליז?), חבריו וכבודו בשביל לספק לה ולביתה ביטחון וחיים.

בסטיאן, אחת הדמויות היותר מוצלחות ובנויות בסדרה, מתייחס לאישתו, חושב עליה ומדבר אליה כאילו היתה ילדה סכלה ותמימה.

ובכן, לעומתו היא בהחלט הייתה קצת ילדה תמימה.
האיש איבד שישה ילדים ואישה. נלחם בעשרות קרבות. בשדה הקרב ובמועצה גם יחד. בנה חיים בעשר אצבעות, וחי יום יום כדי לזכור איך איבד איתם.
מוזכר גם במפורש אי שם במהלאל, שגאטלי הסכימה להינשא לבסטיאן רק כי וויתרה על הסיכוי להביא ילד. גם הוא לא רוצה לעבור את הסיוט הזה שוב פעם.
נישואי נוחות זה היה. זה הכול. ושוב, מאד מאד תואם תרבות ותקופה.

 

[Sparrow Bird]

בושה!

אוי ואבוי לנו, את בטוחה במה שאת אומרת?
דווקא בעייני מיה ראויה לצל"ש בתחום, מסיבה פשוטה הגיבורים שלה מאמינים במסרים שהיא מעבירה, הם כואבים אותם, הם מפעילים אותם, יש פה מסר שנעטף בעלילה ומניע אותה.

גם רובי וגדי וישראל ותנחום מאמינים יפה מאוד. הם מאוד משכנעים עבור קהל היעד, ואני חייבת לציין שבתור דמויות שמיועדות לילדים צעירים הם מציגים אמנם פרופילים פסיכולוגיים מוקצנים וקריקטוריים אבל עקביים מאוד.
בעיקרון, פנרס לא שונה בהרבה מגדי.
פנרס תחמן שמפחד מהכוח שלו ונע בין קרבות אוויר ליבבות בנהר.
גדי חבר נאמן ומסור שנכנע מדי פעם לפחדים שלו ועל הדרך מלמד את צאן הקדושים שחרדה היא לא מצאה ושמותר לפחד, ויש גם דרכים להתמודד עם פחד.

לעומת זאת חבורת תרי"ג צריכה למכור, בשביל למכור היא צריכה מסר שייתן לה חותמת, אז זה כזה יויצא זיין.
הקשר בין המסר לעלילה, לדמויות קלוש עד לא קיים.

זהו שממש ממש לא. זה לא מדויק. תתעמקי בעלילות, או תסבלי בשקט בזמן שהטייפ עובד ברקע, ותביני שהמסרים מושחלים שם לא רע בכלל, אם ההשוואה היא לספרי נוער וילדים חרדיים אחרים.

(ואם כבר זאת חתיכת סדרה לא חינוכית)

השגות יש כמובן. רבות מספור. וכולן מתחילות ומסתיימות בגלגול עיניים שעושה כאב ראש.
ועדיין.

הדבר היחיד שדומה זה הבאזז, וגם הוא לא דומה. זה באזז מלאכותי, וזה באזזז מלמטה.

מלאכותי תספרי לילדי ישראל. הם לא מלאכותיים

 

[Sparrow Bird]

נקודת חשיבה מעניינת מאד.
אני מוצאת את עצמי עדיין מסכימה ולא מסכימה עם ההגדרה שלך.
יש כאן הרבה מאפיינים דומים אבל גם קצת מאולצים, ממלכות ונסיכים יש בהרבה סיפורים בעולם, ובהרבה מהם נאבקים גם על טוב ורע מוחלטים בלי להפוך למיתולוגיה.

מה שכן, בטח אפשר לומר שיש כאן דמיון.
הייתי אומרת אפילו במאפיין הנפוץ של 'הפגם הטרגי' של הגיבור. זה שהורס את חייו ומונע ממנו מחילה וכפרה. והוא כמובן מוחלט. מצד שני, הגישה הכל כך נפוצה שפגם זה פגם, גורל זה גורל ואין באמת דרך להימלט ממנו מדלגת כמובן על ממלכה במבחן.
אם כבר להפך, אביי-אליהו ויוסף דיאלידאן הם דוגמא טובה לאיך העיקרון הזה נשבר.


לא ממש מסכימה. (אודסיאוס למשל לא משנה את האישיות שלו באודיסאה כדי לשרוד, להפך הוא משתמש בהרבה מהתכונות שלו בשביל לשרוד את המסע).
אולי אפשר לדייק שלכל מיתולוגיה יש את הערכים שבשבילם היא תהיה מוכנה להקריב חלקים מסוימים בחייה. מה בדיוק זאת כבר שאלה שתלויה עמוק בתרבות ממנה צמחה אותה מיתולוגיה.


מיצוי פוטנציאל.
אדם אחד יכול לכתוב ספר מדהים שבשביל אדם אחר הוא בקושי חמישים אחוז יכולת.
השאלה היא לאיפה היצירה יכלה להגיע, לא כמה היא טובה ביחס לאחרים. (כי תמיד יהיה יחס. לטוב ולמוטב).
אם מתמקדים בנושא הספציפי של האשכול, פדהאל הוא כישלון בעיני בדיוק בגלל הפער הזה.
לא משווה את פדהאל לספרים אחרים של הסופרת, לא משווה אותו לספרים אחרים בשוק.
משווה אותו למה שהוא יכול היה להיות, לפחות בדימיון שלי : ) ובעיני הפער הזה ענק ומאכזב.

אני אוהבת את נקודת המבט הזו. שהכל הוא פונקציה של יחסיות.

רק אני זוכרת איך בספר איסתרק סידרה רנה (החכמה, אין מה לומר) לביתה כתובה שאין דרך לצאת ממנה?
איסתרק התחייב לא לשאת אישה אחרת על פניה, ואם הוא בכל אופן היה בוחר לפרק את החבילה (מלך כוזר כן?) הוא היה נשאר אם פחות כסף מזה שהיה למהללאל בנעל כשיצא מהיער.
תוסיפי לזה, את מודל הזוגיות אותו ראתה הלה מגיל אפס. לא יודעת איך מפתיע מישהו שהיא מסוג האישה השורדת.
כן מסכימה איתך שתיאור הזוגיות שלהם שטוח מאד וחבל שהוא לא התעמק כי היה כל כך הרבה במה.
[בכללי זה אחד מהבעיות שהיו לי עם הסדרה ככל שהיא התקרבה אל הסוף:
למה לבנות עולם כל כך מורכב ומרתק, דמויות בנויות לפרטי פרטים עם עומק, קונפליקטים ומעגלים בלתי נגמרים של יחסים, ובמערכה האחרונה לזרוק הכול לפח ולתת להם לדקלם שורות יבשושיות].

ובאותה מידה למה ליצור מערכות משפחתיות כאלו ?

תואם תקופה אחרי הכול...
עם כל הכבוד לליאה (ויש בהחלט כבוד) היא בת שש-עשרה, אחרי לידה, בעולם שמנוהל באופן מוחלט על ידי גברים.
לא מפתיע בכלל שאלרון, האיש שבילה כמעט כל דקה במחיצתו של הנסיך לשעבר, מבין טוב יותר את שלוואן מאשתו שקטנה ממנו בעשר שנים ומכירה אותו כגבר שימכור את ידו (באטליז?), חבריו וכבודו בשביל לספק לה ולביתה ביטחון וחיים.

נכון. הטענה אינה על ליאה. אלא על אותו פוטנציאל שאתה דייקת לגביו קודם.
ואני האחרונה שתתלונן על אלרון. כבר אמרתי שיוזבד היה צריך לוותר לו על כתר הכרך השלישי.
"אלרון - סודות נורדיים + אלרון הרים מעופפים" היא לא סתם בדיחה בעלמא

ובכן, לעומתו היא בהחלט הייתה קצת ילדה תמימה.
האיש איבד שישה ילדים ואישה. נלחם בעשרות קרבות. בשדה הקרב ובמועצה גם יחד. בנה חיים בעשר אצבעות, וחי יום יום כדי לזכור איך איבד איתם.
מוזכר גם במפורש אי שם במהלאל, שגאטלי הסכימה להינשא לבסטיאן רק כי וויתרה על הסיכוי להביא ילד. גם הוא לא רוצה לעבור את הסיוט הזה שוב פעם.
נישואי נוחות זה היה. זה הכול. ושוב, מאד מאד תואם תרבות ותקופה.

שוב. זה נכון לגוף הטקסט עצמו. הטענות הן על הבחירה בבניית הטקסט מלכתחילה. תשובות מתוך הטקסט עצמו יוצרות מעגל אינסופי.