אז למה????????? בשביל מה????????
לזה אני קורא "לצאת ידי חובה".
יש לי עלילה ספרותית! (לא חילונית, לא בעייתית, אלא פשוט כזו שלא בהכרח אמורה להכניס לי בכוח שהדמות התפללה כרגע או יודעת בעל פה חצי ממסכת ברכות) אבל, אוי, א ברוך, ישנו סיכוי שאי מי יסתפק ויאמר, "אולי העלילה של פלונית לא עולה בקנה מידה אחד עם השקפותיי", ומכאן נדרדר למקומות נוספים.
סופר מפורסם במגזר כתב לי בנושא חופף במייל ש"אי אפשר לרצות את כולם", וגם לו כמה קהלים מחמירים למיניהם החרימו את אחד מספריו (שאין בו שום דבר בעייתי לנורמלי המצוי, פשוט אי אפשר לרצות את כולם).
אין היכרות ישירה עם שום דבר הקשור לרובים ואקדחים
אולי פעם. צריך להבין שאנחנו קהל שלומד ומתפתח. אם כיום אני אכתוב ספר על סוכן מוסד חרדי (אל תשאלו אותי איך זה ייתכן), רוב הציבור כבר 'יזרום' עם זה וימשיך הלאה.
צריך פשוט ללמד.
דוגמא פשוטה: תראו את 'אחד מאלף' של קינן (מדע בדיוני) ו'דופליקטים' של ספיר (פנטזיה), ישנו דף הקדמה שלם שמדגיש שזוהי עלילה בדיונית ו"כמובן שאנו מאמינים שמשיח יבוא הרבה לפני כן, אלא אנחנו מדברים באופן
היפוטתי מה היה
עלול לקרות, לולא משיח היה בא". זה טוב ויפה, ונחוץ בינתיים, אבל יהיה לדעתי מיותר בעתיד.
בדיוק כפי שאנחנו לא כותבים בכל ספר "שימו לב, העלילה הינה בדיונית. הסיפור לא קרה במציאות. אבל הוא
היה יכול לקרות במציאות". למה? כי התרגלנו לקבל ספרים בדיוניים כספרים בדיוניים. והקהל ילמד לקבל ספרי פנטזיה ככאלו שלא סותרים את היהדות וכד', אלא מציגים עלילה מזווית שונה, "מה אם היה כדור הארץ נוסף לכדור הארץ שלנו?", עם אותו אלוקים, תורה ומצוות קיימים.
בכלל, זה המהות של המושג "פנטזיה" – "מה אם היה קורה כך וכך...".
אז ההווה שלנו הוא ההקדמה למניעת המושג "טאבו" (מדברים מסוימים) של העתיד.
(ט.ל.ח. בגבול הטעם הטוב והמובן).
ז'אנר גיבורי העל לדוגמא הוא כולו מבוסס על שני ז'אנרים מנוגדים לכאורה (פנטזיית אקשן מצד אחד ודרמת יומיום מצד שני).
לדעתי זה יותר מדע בדיוני מפנטזיה (ואני יודע שיש שיחלקו).
מצד שני אין פתרון לעניין כי גיבורינו חייבים להיות יהודים חרדים או לפחות מתחזקים אבל גם צריך להיות שם איזשהוא עלילה שלא דווקא תהיה קשורה ליהדות כגון פנטזיה, מד"ב, אקשן וכדומה...
מסופקני. הדוגמא שלי נמצאת בכתיבה, אז אני עדיין לא יכול להשתמש בה
יש עוד דברים בחיים חוץ מלירות במרגלים איראניים ולרכוב על אופנועים במרדפים הירואים.
זה לדעתי הטרנד, חכה שנתיים-שלוש, והטרנד יהיה פנטזיה.
דופליקטים הוא לא כל כך מדומיין, מה עוד שלציבור קל יותר להתחבר אליו יותר משאר סוגי הפנטזיות כי המחברת מכניסה בו יהדות בצורה ברורה מאוד.
קראתי את דופליקטים גם כדי להבין איך יונה ספיר הכניסה יהדות בפנטזיה.
הרבה לפני שיצא אני ראיתי ספרי פנטזיה במגזר הדתי, חלקם בצורה מקורית וממש מגניבה וטובה, פשוט לא היינו מודעים לקיומם.