עזרה הפרעת קשב וריכוז+ ניקיון מוגזם התחתנו!! איזה ייאוש

מצב
הנושא נעול.
למה אנחנו יכולים להבין גברים שלא מסוגלים ולא יכולים להבין נשים שלא מסוגלות?
תראי כמה נשים מפסיקות לעבוד, זה לא דבר נדיר, נכון? וזה משו שהוא מתקבל אפילו בהערכת מה... אה היא מגדלת את הילדים.

לעומת זאת לא תראי גבר שיכול לאמר- אני מפסיק להתעסק עם הבית ומתפנה טוטלית לעבודה. זה לא מקובל, זה לא משו שנשמע טוב, ובטח שלא מוערך...

המסקנה?
לא יודעת. כל אחד ומסקנותיו...
שלי אישית- שיש לנשים בסוף יותר פריבילגיות מצד החברה והמקובלות, להתקשות, להיחלש, להיעזר.
הרבה יותר מאשר לגברים.
 
אני תמיד שואלת את השאלה הזאת, ולאף אחד אין תשובה,
ופה השאלה רק מתחדדת.
מה קורה עם אישה מכריזה שהיא לא מסוגלת? גם לזה יש הבנה?
תקראי את האשכול שוב ותגידי לי כמה הבנה יש לאישה שמכריזה על עצמה שהיא לא מסוגלת (כרגע לפחות)
ספוילר: פחות מ50%.
למה זה ככה?
למה אנחנו יכולים להבין גברים שלא מסוגלים ולא יכולים להבין נשים שלא מסוגלות? (ותאמיני לי שרוב הנשים עם הפרעות קשב וריכוז הם לא עצלניות ועובדות קשה מאד בדברים שהם טובות בהן, אז אין אפילו יכולת להאשים בעצלנות)
אני בעד להבין אישה שלא מסוגלת לסדר
אם קראת תגובות אחרות שלי, כבר כתבתי שגם אני מתקשה מאוד ולבעלי אין ברירה אלא להבין את זה
אבל עדיין, עם כל הקושי שלי, אני עדין מרגישה שהנפש שלי מותאמת יותר לסדר וארגון הבית יותר מאשר העבודה האינטנסיבית מחוץ לבית. וההוכחה הכי גדולה היא העובדה שזה מפריע לי מאוד שאני לא מסודרת
עצם העובדה שלכל כך הרבה נשים כואב מצב הבית שלהן, מראה ששם תשומת הלב שלהן ושם הן מרגישות מוצלחות או נכשלות. זה המקום הכי נשי שיש
גבר שמתקשה בסדר בבית, בד"כ זה לא ממש יפריע לו. אישה שמתקשה - זה מפריעה לה, היא תחפש פיתרונות. והאשכול הארוך הזה מוכיח.
 
לעומת זאת לא תראי גבר שיכול לאמר- אני מפסיק להתעסק עם הבית ומתפנה טוטלית לעבודה. זה לא מקובל, זה לא משו שנשמע טוב, ובטח שלא מוערך...
דווקא מכירה כמה כאלה
ואם הוא דואג לאשתו לעזרה, למה לא להעריך? מה הבעיה?
 
לפותחת האשכול:
קראתי את כל התגובות מרותקת
(אני מופרעת קש"ר שהבית שלה פעם היה זוועה, והיום ב"ה הרבה-הרבה יותר טוב).

לשמור על בית נקי זו עבודת חיים.
אני חושבת שפירטו לך כאן כמעט הכל,
אבל טיפ קטן ופשוט אחד שאישית מאוד מאוד עזר לי:
להקפיד לסיים משימה שהתחלתי.

נשמע פשוט, אבל כקש"רית שבאה להפעיל מכונת כביסה
ופתאום נזכרת שהסיר על הגז ורגע, אולי האוכל כבר מוכן?
ותוך כדי ריצה מהירה למטבח - אני קולטת שני טושים זרוקים על הרצפה -
פצצה מתקתקת בידי השובבים שלי, שעוד רגע יהפכו את הקירות ליצירת אומנות פרועה...
אני כמובן מרימה אותם והולכת לשים במקום,
אבל פתאום הטלפון מצלצל - בעלי על הקו, שואל מה צריך לקנות בסופר.
אני הולכת למטבח ומנסה לבדוק מה חסר,
וככה זה ממשיך...
סוף דבר: המכונה לא הופעלה, האוכל נשרף על הכיריים
הטושים נותרו בהישג יד הקטנטנים שכמובן קישקשו על הקירות
ובעלי הגיע הביתה עם קניה חסרה, כי בכלל לא הייתי מרוכזת לבדוק מה צריך.

היום אני מזכירה לעצמי שוב ושוב, וזה ב"ה הפך להרגל:
את לא בודקת מה שלום האוכל, את עכשיו לא מרימה את הטושים
את לא עושה כלום!
חוץ מלסיים את המשימה שהתחלת - להפעיל מכונת כביסה,
אחר כך ממשיכה לעוד משימה ועוד משימה - וככה כובשת חלקים בבית, בעזרת ה'.

התפוקה שלי בהחלט עלתה משמעותית כשהתחלתי להקפיד על זה.
(זה לא פתרון פלאים להפוך את הבית למבריק ונוצץ, אבל זה בהחלט משפר את רמת הסדר והארגון).

וכמובן, חייבת לתת קרדיט לנותנת העצה - יעל זלץ היקרה.
(שאני בטוחה שהתוכנית שלה לארגון הבית נפלאה, אבל אצלי זה פשוט לא עבד...)


עוד משהו -
אם את פרפקציוניסטית,
תעבדי על זה כמה שתוכלי,
כי זה אחד המפריעים הענקיים שמונעים מאיתנו להתקדם.

המון המון הצלחה,
עם כזה כוח רצון - את עוד תצליחי להגיע לזה!
 
דווקא מכירה כמה כאלה
ואם הוא דואג לאשתו לעזרה, למה לא להעריך? מה הבעיה?
אם היא מפסיקה לעבוד היא דואגת לבעלה לפרנסה?

אני בעד שבעלים יעזרו ושנשים יעבדו, שלא תביני.
אבל רק מחדדת קצת את ההבדלים בין התפיסות.
 
אם היא מפסיקה לעבוד היא דואגת לבעלה לפרנסה?

אני בעד שבעלים יעזרו ושנשים יעבדו, שלא תביני.
אבל רק מחדדת קצת את ההבדלים בין התפיסות.
אישה לא אחראית על הפרנסה, זה ברור לך - נכון? גם אם היא עובדת מי שאמור לדאוג כשיש חוב זה הבעל.
אז גם בעל לא אחראי על הבית, הוא כן אחראי על אישתו, ולכן או שהוא עוזר או שהוא שולח לה עזרה, חד הם.

אני מנסה להבין למה את חותרת, ועם אילו תפיסות יש לך בעיה
לא ראיתי כאן באשכול חוסר הכלה לאישה שמתקשה בניהול ביתה
כן ראיתי כאן חוסר הכלה לגבר שאולי לא מספיק עוזר לה (וגם זה לא לחלוטין ברור למה, פותחת האשכול דווקא כתבה שהוא עוזר לה...)
 
תראי כמה נשים מפסיקות לעבוד, זה לא דבר נדיר, נכון? וזה משו שהוא מתקבל אפילו בהערכת מה... אה היא מגדלת את הילדים.

לעומת זאת לא תראי גבר שיכול לאמר- אני מפסיק להתעסק עם הבית ומתפנה טוטלית לעבודה. זה לא מקובל, זה לא משו שנשמע טוב, ובטח שלא מוערך...

המסקנה?
לא יודעת. כל אחד ומסקנותיו...
שלי אישית- שיש לנשים בסוף יותר פריבילגיות מצד החברה והמקובלות, להתקשות, להיחלש, להיעזר.
הרבה יותר מאשר לגברים.
לא מכירה בסביבה שלי נשים שיכולות להגיד שמחר הן מפסיקות לעבוד,
הלוואי והיה כזה סיטואציה
יש ציפייה בחיים האלו ל30000% מהנשים, אין לי מושג למה (כמו שבעלי אוהב לאמר, אתן נשים של משרות מלאות עם סטנדרטים של מורות שעבדו בקושי חצי משרה)
גבר שמתקשה בסדר בבית, בד"כ זה לא ממש יפריע לו. אישה שמתקשה - זה מפריעה לה, היא תחפש פיתרונות. והאשכול הארוך הזה מוכיח.
לא,, האשכול הזה מוכיח שאנחנו חיים עדיין בתפיסה שלא מצליחה לצאת ממנו, בו האישה היא עקרת הבית, ולא משנה כמה היא תעבוד בחוץ, עליה לעבוד בחוץ ובפנים בפול טיים וגז, האישה יכולה לשרת את בעלה הADHD גם אם היא חולת ניקיון, ולא לכעוס עליו, להבין שהוא גבר שלא יכול להחזיר את הכוס קפה למקום,
ורק הגבר המסכן, שחשוב לו ניקיון וסדר בבית, והוא לא יכול לתפקד ככה, האישה מסומנת כ"כישלון", למרות שהיא יכולה להיות זאת ששותים את דבריה בצמאון רב, הנשים שלנו ב"אמת" האמיתית, נמדדות בכמה עקרות בית טובות הן. (ולמרבה הצער, זה בנוסף לעבודה במשרה מלאה ולעוד מליון דרישות לא מתפשרות מהאישה)
 
הוא כן אחראי על אישת
הוא אחראי לזון אותה, והיא אחראית לבית.
למשל כתוב שגבר יכול לגרש את אשתו על שהקדימה תבשילו.
אני לא מונחת בזה ובטח יש לזה הסבר עמוק יותר מהפשט, אבל עצם זה שככה כתוב אומר משו, לא?


אני מנסה להבין למה את חותרת, ועם אילו תפיסות יש לך בעיה
אני חושבת שקצת הגימו פה עם ההתנערות מאחריות כלפי האישה.
כמובן היום שאישה עובדת יש לה בהחלט את הפריבילגיה להיעזר בעבודות הבית, אבל היה פה איזה טון שצרם לי.

אני שמעתי מאחורי המילים של כמה וכמה הודעות כאן משו כזה:
הוא חייב לה!
הוא נתן לה כתובה!
היא עובדת זה התנדבות נטו!
הוא חייב לעזור לה!
הוא חייב לקבל אותה!

הבנת את הכיוון....
פחות שמעתי מה היא....
 
אני שמעתי מאחורי המילים של כמה וכמה הודעות כאן משו כזה:
הוא חייב לה!
הוא נתן לה כתובה!
היא עובדת זה התנדבות נטו!
הוא חייב לעזור לה!
הוא חייב לקבל אותה!
אף אחד לא חייב כלום. אולי נצא מזה?
בית זה מרחב של נתינה מתוך רצון ואהבה
הכרח ותלות בשני גוררת עוינות בקשר. תמיד.
 
לא מכירה בסביבה שלי נשים שיכולות להגיד שמחר הן מפסיקות לעבוד,
הלוואי והיה כזה סיטואציה
את מדברת על אברכים?
כי אני מדברת על מצב רגיל. שבו גבר מפרנס, וגם אישתו. ולפעמים היא פורשת לזמן כלשהו
 
את באמת מאמינה שהעיסוק נון סטופ בילדים בלי (הבריחה) לעבודה זה להחלש?
תחשבי שוב ;)
חחח לא
כבר כתבתי שאני מדברת תיאורית.
לי טוב לעבוד, אבל תמיד שומעת מסביבי את רוח ההתנדבות הזאת שמרגישות נשים כשהן עובדות, לעומת זאת הן נורא כועסות כשהבעל שלהן "עוזר"
מזה? מזה שהוא עוזר? מה הבית לא שלו? מה הוא אורח פה?

מרגישה שזה לא הכי הוגן כלפי הגברים
 
אני שמעתי מאחורי המילים של כמה וכמה הודעות כאן משו כזה:
הוא חייב לה!
הוא נתן לה כתובה!
היא עובדת זה התנדבות נטו!
הוא חייב לעזור לה!
הוא חייב לקבל אותה!
תקראי את הסיטואציה.
יש פה בעל שמקבל את עצמו לא רע, כלומר חושב שהוא נוהג נכון,
עם 0 הבנה לגבי האישה, כל הרצון פה (מניחה שזה של האישה, אולי יותר נכון מקווה) - הוא לשנות את האישה.
ופה קמנו ונזעקנו.
זה הבית של שתיהם, לא רק שלו ולא רק שלה.
היא כזאת, הוא כזה - נתונים.
הנתונים יכולים להתקרב אחד לשני, אבל בשום אופן לא להקריב אחד לטובת השני.
 
לעומת זאת לא תראי גבר שיכול לאמר- אני מפסיק להתעסק עם הבית ומתפנה טוטלית לעבודה. זה לא מקובל, זה לא משו שנשמע טוב, ובטח שלא מוערך...
וגבר שאומר שהוא לא מתעסק עם עבודה בכלל - מקובל? מוערך? בוודאי.
וכן, יש בעלים שעובדים מאוד קשה ומעריכים אותם על זה מאוד (במיוחד אם הם מאפשרים לאישה לא לעבוד, כי סתם ככה לא כל אישה יכולה להפסיק לעבוד) ומקבלים בהבנה את זה שהם לא מספיקים לעזור בבית.
אם היא מפסיקה לעבוד היא דואגת לבעלה לפרנסה?
אם היא מפסיקה לעבוד זה סימן שבעלה דואג למספיק פרנסה ואז היא יכולה להפסיק. ושמעתי על בעלים שביקשו מנשותיהם לחזור לעבודה כי אין כסף.. אז בוודאי שכן.

ושלא ישתמע מדברי אחרת, אני חושבת שהתפקיד הראשון במעלה של האישה הוא להיות עקרת הבית, לגדל ולחנך את הילדים ולשמור על בית טוב ונעים עבורם.
זה לא סותר את זה שהבעל צריך לעזור ולסייע לה בתפקיד שלה, גם אם עיקר האחריות עליה, כמו שגם האישה לרוב עוזרת בפרנסת הבית למרות שהאחריות לכך היא על הבעל.
 
לא מכירה בסביבה שלי נשים שיכולות להגיד שמחר הן מפסיקות לעבוד,
הלוואי והיה כזה סיטואציה
יש ציפייה בחיים האלו ל30000% מהנשים, אין לי מושג למה (כמו שבעלי אוהב לאמר, אתן נשים של משרות מלאות עם סטנדרטים של מורות שעבדו בקושי חצי משרה)

לא,, האשכול הזה מוכיח שאנחנו חיים עדיין בתפיסה שלא מצליחה לצאת ממנו, בו האישה היא עקרת הבית, ולא משנה כמה היא תעבוד בחוץ, עליה לעבוד בחוץ ובפנים בפול טיים וגז, האישה יכולה לשרת את בעלה הADHD גם אם היא חולת ניקיון, ולא לכעוס עליו, להבין שהוא גבר שלא יכול להחזיר את הכוס קפה למקום,
ורק הגבר המסכן, שחשוב לו ניקיון וסדר בבית, והוא לא יכול לתפקד ככה, האישה מסומנת כ"כישלון", למרות שהיא יכולה להיות זאת ששותים את דבריה בצמאון רב, הנשים שלנו ב"אמת" האמיתית, נמדדות בכמה עקרות בית טובות הן. (ולמרבה הצער, זה בנוסף לעבודה במשרה מלאה ולעוד מליון דרישות לא מתפשרות מהאישה)

מסכימה עם כמעט כל דבריך
באמת הדרישה היום מנשים היא הזויה, 3000000%, גם בבית וגם בעבודה, ועם סטנדרטים שלא מותאמים בכלל בכלל
וזה באמת לא תקין בעליל, ולא ברור לאן זה עוד יכול להידרדר
ובאמת באמת אישה לא יכולה, פיזית, לעמוד בהכל, הכי נכון שיש!
אבל, וזה האבל הגדול!
התפיסה שמקומה של האישה הוא בבית זו לא תפיסה, זה הטבע הנשי מאז ומקדם, זה מה שבאמת הכי נכון לנפש האישה. הלא תקין זה כשנכנסת לתמונה גם עבודה. לא הפוך
העולם שלנו התהפך, הפמניזם העולמי בתוספת לרצון של כולם באברכות של הבעל גרם להתהפכות היוצרות. אבל הנפש לא השתנתה, וכאן הקושי הגדול
אנחנו כנשים רוצות לסדר את הבית, לבשל, לטפל בילדים, הנפש שלנו מודדת את עצמה על פי זה כי שם היא מרגישה הכי בטוב ובנוח.
אבל אנחנו גם עובדות, ועמוסות, והסתירה הזאת היא הגורמת להתרסקות!
שוב - לא באתי לאמר שאימא צריכה להפוך לקרבן בשביל לתפעל את ביתה ולרצון את בעלה. מאוד לא. באתי לומר שטבע האישה לרצות את זה ולכן כלכך קשה לה כשהיא לא מצליחה לעמוד בהכל.
 
אף אחד לא חייב כלום. אולי נצא מזה?
בית זה מרחב של נתינה מתוך רצון ואהבה
הכרח ותלות בשני גוררת עוינות בקשר. תמיד.
נכון מאד.
לא ראית פה הודעות שהסבירו כמה אישה היא רק מתנדבת?
ושלא ישתמע מדברי אחרת, אני חושבת שהתפקיד הראשון במעלה של האישה הוא להיות עקרת הבית, לגדל ולחנך את הילדים ולשמור על בית טוב ונעים עבורם.
זה לא סותר את זה שהבעל צריך לעזור ולסייע לה בתפקיד שלה, גם אם עיקר האחריות עליה, כמו שגם האישה לרוב עוזרת בפרנסת הבית למרות שהאחריות לכך היא על הבעל.
בדיוק ככה.
זה מה שהתכוונתי.
 
מזדהה, חלקית.
שולחת לך ים של הערכה על הרצון שלך והנכונות לשינוי, לפעמים אנחנו כל כך עייפות מהמאבק הפנימי, עד שלא נותר כוח אפילו לכתוב, לחשוב, לפעול.....
ממש מקווה בשביל שתצליחי למצוא את הדרך הנכונה בין שלל הודעות, זה לא כ"כ פשוט למופרעת קשב......
המונהמון הצלחות!
סתם מעניין, איך את בעבודה? יותר טוב?
 
אנחנו כנשים רוצות לסדר את הבית, לבשל, לטפל בילדים, הנפש שלנו מודדת את עצמה על פי זה כי שם היא מרגישה הכי בטוב ובנוח.
מי אמר?
מי החליט?
אני גם אישה, וכאישה, אני יגיד לך שמגיל מאד מאד צעיר לא סבלתי להיות בבית, לא לסדר, לא לנקות, לא להיות בבית בלי הפסקה,
לא אוהבת את זה!!
יש גם נשים כאלו.
ובבקשה להפסיק לעשות רומנטזציה למה שהיה בעבר,
כמו שאומרים תמיד, צריך כפר שלם בשביל לגדל ילד, והיום כל אישה נאבקת לגדל את ילדיה לבד.
מניחה שנשים חברותיות, או ADHD היו מוצאות מה לעשות פעם, וזה כלל יציאות מהבית וכיף וחברות,
ומניחה שגם אז היו כאלו שהטיפו להן שהן צריכות להרגיש אחרת, ולהרגיש כיף בבית, ושהכי טוב לאישה להיות בבית,
אבל לא, נשים עם ADHD בד"כ לא נועדו לשבת בבית, כמו ש @מציאותית אומרת, אולי יש להן תפקיד אחר בעולם? צ"ע.
אבל ממש ממליצה לצאת (כלומר לא לצאת...) מנקודת ההנחה הזאת שנשים באופן עקרוני אמורות לאהוב ולהעריץ כל פעולה בבית.
 
יש לאהוב את עבודות הבית, יש לאהוב את הבית ה"מעובד"...
אישית, אני ממש שונאת חלק מעבודות הבית, מתאמצת לעבוד על הסעיף השני:
מחדירה לעצמי כמה נעים כשהבית מסודר, כמה חשוב שהכביסה תהיה מקופלת כשהולכים לישון...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כה

אלְדָוִד אֵלֶיךָ יי נַפְשִׁי אֶשָּׂא:באֱלֹהַי בְּךָ בָטַחְתִּי אַל אֵבוֹשָׁה אַל יַעַלְצוּ אֹיְבַי לִי:גגַּם כָּל קוֶֹיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ יֵבֹשׁוּ הַבּוֹגְדִים רֵיקָם:דדְּרָכֶיךָ יי הוֹדִיעֵנִי אֹרְחוֹתֶיךָ לַמְּדֵנִי:ההַדְרִיכֵנִי בַאֲמִתֶּךָ וְלַמְּדֵנִי כִּי אַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׁעִי אוֹתְךָ קִוִּיתִי כָּל הַיּוֹם:וזְכֹר רַחֲמֶיךָ יי וַחֲסָדֶיךָ כִּי מֵעוֹלָם הֵמָּה:זחַטֹּאות נְעוּרַי וּפְשָׁעַי אַל תִּזְכֹּר כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַתָּה לְמַעַן טוּבְךָ יי:חטוֹב וְיָשָׁר יי עַל כֵּן יוֹרֶה חַטָּאִים בַּדָּרֶךְ:טיַדְרֵךְ עֲנָוִים בַּמִּשְׁפָּט וִילַמֵּד עֲנָוִים דַּרְכּוֹ:יכָּל אָרְחוֹת יי חֶסֶד וֶאֱמֶת לְנֹצְרֵי בְרִיתוֹ וְעֵדֹתָיו:יאלְמַעַן שִׁמְךָ יי וְסָלַחְתָּ לַעֲוֹנִי כִּי רַב הוּא:יבמִי זֶה הָאִישׁ יְרֵא יי יוֹרֶנּוּ בְּדֶרֶךְ יִבְחָר:יגנַפְשׁוֹ בְּטוֹב תָּלִין וְזַרְעוֹ יִירַשׁ אָרֶץ:ידסוֹד יי לִירֵאָיו וּבְרִיתוֹ לְהוֹדִיעָם:טועֵינַי תָּמִיד אֶל יי כִּי הוּא יוֹצִיא מֵרֶשֶׁת רַגְלָי:טזפְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי כִּי יָחִיד וְעָנִי אָנִי:יזצָרוֹת לְבָבִי הִרְחִיבוּ מִמְּצוּקוֹתַי הוֹצִיאֵנִי:יחרְאֵה עָנְיִי וַעֲמָלִי וְשָׂא לְכָל חַטֹּאותָי:יטרְאֵה אוֹיְבַי כִּי רָבּוּ וְשִׂנְאַת חָמָס שְׂנֵאוּנִי:כשָׁמְרָה נַפְשִׁי וְהַצִּילֵנִי אַל אֵבוֹשׁ כִּי חָסִיתִי בָךְ:כאתֹּם וָיֹשֶׁר יִצְּרוּנִי כִּי קִוִּיתִיךָ:כבפְּדֵה אֱלֹהִים אֶת יִשְׂרָאֵל מִכֹּל צָרוֹתָיו:
נקרא  2  פעמים
למעלה