הנושאים החמים
יואל ארלנגר - קקטוס
אוהב קצת מהכל
מנהל
מנוי פרימיום
בוגר/תלמיד פרוג
כתיבה ספרותית
מוזיקה ונגינה
צילום מקצועי
עריכה והפקת סרטים
- הוסף לסימניות
- #81
היכולת להפריד בין אמוציות פראיות, לבין ראציונל מפוכח, היא אחת המיומנויות שנדרשות מאדם בוגר, בדרך להכרעה כל שהיא בחיים.
זה ככה בשביל הפתיחה.
אבל למעשה:
אני רואה כאן עניין של איכות הסביבה. מבחינתי אותם כלבים מפריעים לסביבתם בדיוק כמו כך מפגע סביבתי אחר.
כל השאלה היא עד כמה אנשים מוכנים לוותר על איכות החיים שלהם בשביל השני.
יש אנשים שיראו שהשכן מגדל עץ תאנים.
זה מעצבן אותם, תאנים זה דבר נורא מלכלך, ובקיץ הן נושרות על השביל, ומעניקות למי שדרך עליהן תחושה של מעיכת חשופית.
השלכת של התאנה זה אחד הדברים המעצבנים, עלים גדולים, מגושמים, נוחתים על השביל וממש מלכלכים אותו.
שכן נורמלי מקבל את העובדה שלאחר יש רצון לגדל את העץ, ומוותר מעט על הנוחות שלו, ולמרות שהעלים ממש מכסים את השביל, הוא יודע להסתדר במשך השלכת, ובמשך הזמן הוא אפילו לומד להנות מרחש פצפוץ העלים מתחת לנעלים המצוחצחות שלו.
השכן הלא נורמלי, רואה את השכן כשהוא נוטע עץ תאנים.
לפני שהוא מספיק להרים שוב את המעדר הוא כבר נמצא לידו עם ערמת ספרים:
ספר של הרב ויא, ספר החוקים והתקנות בעניין גינות ביתיות התרמ"ח, מדריך למזיקי עצים, וספר טלפונים של רמת גן (סתם להרשים עם העובי) ומסכת בבא בתרא.
הוא מתחיל לצרוח עליו:
"מה אתה נוטע כאן תאנים?? אתה יודע כמה תולעים יש בזה??"
הספר הראשון נפתח (תמונה של תולעת שמנמנה)
"ובכלל, אסור לנטוע עצים בקצה של נחלה, בזווית מעל שביל, ובגבולות 67" (שלושה ספרים נפתחים, ציטוטים נשלפים, המשקפיים שלו עפים).
"סליחה", שואל הנוטע, "מה בדיוק מפריע לך?"
"אתה שואל מה מפריע??" הוא צורח, "אתה לא מבין לבד??"
"ממש לא"
"אם אתה שואל", הוא מנפנף באצבע, "לא רק שאין מקומך כאן בבנין, אלא אין מקומך במחננו!!"
"למה", שואל הנוטע, "מה מיוחד במחנכם?"
"מיוחד", מצווח השכן, "שלא שואלי שאלות על כלום, במיוחד אחרי שנים שאיש לא העז לערער את החלטותי!!" הוא מצביע למעלה: "הנה תראה! קצמן בנו מרפסת, הרסתי להם אותה, הייתה בלי אישורים, לגרוס הרסתי חדר כביסה ממש לא אסתתי, לועקנין סגרתי את הגינה, כי הם גידלו עצים שמפילים הרבה עלים על הרצפה", קולו מצטרד, "והכי גרוע זה אתה, ששואל מה זה בדיוק מפריע..."
יאללה, הבנתם לבד.
זה ככה בשביל הפתיחה.
אבל למעשה:
אני רואה כאן עניין של איכות הסביבה. מבחינתי אותם כלבים מפריעים לסביבתם בדיוק כמו כך מפגע סביבתי אחר.
כל השאלה היא עד כמה אנשים מוכנים לוותר על איכות החיים שלהם בשביל השני.
יש אנשים שיראו שהשכן מגדל עץ תאנים.
זה מעצבן אותם, תאנים זה דבר נורא מלכלך, ובקיץ הן נושרות על השביל, ומעניקות למי שדרך עליהן תחושה של מעיכת חשופית.
השלכת של התאנה זה אחד הדברים המעצבנים, עלים גדולים, מגושמים, נוחתים על השביל וממש מלכלכים אותו.
שכן נורמלי מקבל את העובדה שלאחר יש רצון לגדל את העץ, ומוותר מעט על הנוחות שלו, ולמרות שהעלים ממש מכסים את השביל, הוא יודע להסתדר במשך השלכת, ובמשך הזמן הוא אפילו לומד להנות מרחש פצפוץ העלים מתחת לנעלים המצוחצחות שלו.
השכן הלא נורמלי, רואה את השכן כשהוא נוטע עץ תאנים.
לפני שהוא מספיק להרים שוב את המעדר הוא כבר נמצא לידו עם ערמת ספרים:
ספר של הרב ויא, ספר החוקים והתקנות בעניין גינות ביתיות התרמ"ח, מדריך למזיקי עצים, וספר טלפונים של רמת גן (סתם להרשים עם העובי) ומסכת בבא בתרא.
הוא מתחיל לצרוח עליו:
"מה אתה נוטע כאן תאנים?? אתה יודע כמה תולעים יש בזה??"
הספר הראשון נפתח (תמונה של תולעת שמנמנה)
"ובכלל, אסור לנטוע עצים בקצה של נחלה, בזווית מעל שביל, ובגבולות 67" (שלושה ספרים נפתחים, ציטוטים נשלפים, המשקפיים שלו עפים).
"סליחה", שואל הנוטע, "מה בדיוק מפריע לך?"
"אתה שואל מה מפריע??" הוא צורח, "אתה לא מבין לבד??"
"ממש לא"
"אם אתה שואל", הוא מנפנף באצבע, "לא רק שאין מקומך כאן בבנין, אלא אין מקומך במחננו!!"
"למה", שואל הנוטע, "מה מיוחד במחנכם?"
"מיוחד", מצווח השכן, "שלא שואלי שאלות על כלום, במיוחד אחרי שנים שאיש לא העז לערער את החלטותי!!" הוא מצביע למעלה: "הנה תראה! קצמן בנו מרפסת, הרסתי להם אותה, הייתה בלי אישורים, לגרוס הרסתי חדר כביסה ממש לא אסתתי, לועקנין סגרתי את הגינה, כי הם גידלו עצים שמפילים הרבה עלים על הרצפה", קולו מצטרד, "והכי גרוע זה אתה, ששואל מה זה בדיוק מפריע..."
יאללה, הבנתם לבד.
