הקרנפית הכתומה

[גלבוע]

כתבה לי היום מישהי בעקבות התפתחות האשכול:
"כמה מחקרים חברתיים אפשר לעשות על מה שקורה בפרוג. בעיקר על הגנות רגשיות"

אוהו!!!

 

[נוי]

תודה ג'י, על האשכול המחוק, וגם על המתוקן/מצונזר.
הוא בא בשבילי בדיוק בזמן, ממש מנחה שלוחה מלמעלה.
בזכותך היה לי אתמול יום יותר טוב.

מי שקשה עליו לעכל סגנון כזה, אשריו.
אני מאלה שמעיפה מראש את מה שלא רלוונטי ספציפית אלי, ולא טורחת לבוסס בהם בשקדנות.

 

[כוכב מאיר]

יש קשר משפחתי בין הקרנפית הכתומה לזברה הסגולה

 

[חיוך]

כתבה לי היום מישהי בעקבות התפתחות האשכול:
"כמה מחקרים חברתיים אפשר לעשות על מה שקורה בפרוג. בעיקר על הגנות רגשיות"

מה הן הגנות רגשיות?

אשמח להסבר עם דוגמאות.

תודה.

 

[פוינט]

קראתי, ויש לציין שנהנתי...

יפה לראות עבודה עצמית, עקבית כל כך, עם תובנות בצידה.
זה מחייב אותנו...

 

[GRN]

מה הן הגנות רגשיות?

אשמח להסבר עם דוגמאות.

תודה.

רציתי להעתיק לך את המונח "מנגנוני הגנה" מויקיפדיה, אבל:
א. הוא ארוך מאוד
ב. מסתומא ייקח לי הרבה מאוד זמן לצנזר

 

[GRN]

תודה ג'י, על האשכול המחוק, וגם על המתוקן/מצונזר.

נוי, יפה לך, אחרי שכיסחתי לך את האשכול ההוא...

 

[bracha]

.
לא אחזתי מהשיטה שלה בכלל. ככה לא מנהלים חיים. וככה לא מחנכים ילדים. נקודה!!!!

זה לא שיטה בחינוך, זה שיטה בתיקון המידות.
לגב' היתה מידה לקויה, והיא עבדה עליה ושינתה אותה.

וזה מאד יפה בעיני.

 

[GRN]

לא קרנפית, ולא בטיך.
עבודה יסודית בחינוך ומשמעת. לא חסר, יש את הרב יעקובזון ועוד.. ומעל הכל תפילה חמה של אמא. זהו.. קרנפית מקומה בגן חיות.
לא אחזתי מהשיטה שלה בכלל. ככה לא מנהלים חיים. וככה לא מחנכים ילדים. נקודה!!!!

השיטה שלה היא: לא לצעוק על ילדים.

הדרכים להשגת השיטה:
להתייחס לילדים בכבוד (לפחות כמו אל בעל מקצוע מזדמן),
להפנים שגם לילדים מותר לשגות
להתחזק בכך שאני כאמא יכולה לבחור את התגובה שלי
לזכור שצרחות עלולות לצאת משליטה
לשנן ש"ישנן צרות גדולות יותר".
להיות מודעת לסיבות שגורמות לי לצעוק.
לא להיות קדושה מעונה.

הרווחים:
אמא שלא מרגישה רעה,
ילדים שמתנהגים יפה ומחזירים אהבה.

כעת, אמרי לי (את, או כל אחת ממצלצלותייך)
האם את לא אוחזת מהשיטה הזאת?
האם לא מנהלים ככה חיים?
האם לא מחנכים ככה ילדים?

 

[GRN]

בזכותך אתמול חשבתי פעמיים לפני כל צעקה, התקדמות, לא?

מה עושים אם ככה עם ילדים שאומרים פעם אחת רגוע פעם שניה רגוע פעם שלישית רגוע ובפעם הרביעית כבר גרוע???

אתמול למשל החזקתי חזק בצהריים בלי צעקות, אתם מוזמנים לראות תוצאות...
שני חדרים ה-פ-ו-כ-י-ם!!!!

אמרתי פעם אחת רגוע לסדר, הם חייכו והמשיכו, בפעם השניה כשראיתי שהמצב בופך לקטסטרופה, שוב פעם אמרתי להם שאני רוצה לראות שהם מסדרים, בפעם השלישית כמעט התעלפתי... אבל שוב, אמרתי בצורה חד-משמעית שאני מצפה שייסדרו.

באתי אחרי כמה דקות וראיתי, שאם עד עכשיו שיחקו בצעצועים, הם התחילו לפתוח מגירות בשולחן העבודה שלי, כאן כבר איבדתי עשתונות והתחלתי להרים את הקול, איימתי שאם תוך חצי שעה אחד החדרים לפחות מסודר אני משליכה את כל הצעצועים לפח, אחרי חצי שעה מורטת עצבים (של "אמא תסדרי איתנו"... ו"אני רק שיחקתי לא בלגנתי") החדר היה מסודר עם הרבה עצבים ובכי, ועוד נשאר עוד חדר... שיסדרו אותו היום...

לזה יש ל"קרנפית הכתומה" עצה???

קודם כל - אני מאוד שמחה. באמת מאוד שמחה. אני בטוחה שכמעט כל אמא צריכה להשתפר בנושא, מי מעט מי הרבה. גם אני דיברתי לילדים שלי בצורה הרבה יותר נינוחה בעקבות הפוסט הזה.

עכשיו, לשאלה שלך:
כתבת שבלי צעקות לא השגת תוצאות.
אז בעצם עכשיו את מבינה שדרך ההנעה לפעולה שהיית רגילה אליה היא דרך של איום ולא דרך של סמכות או הבנה ושיתוף פעולה.

ברגע שלא היה לך את הכלי של הצעקות, לא הייתה לך דרך להשפיע על ילדייך וזה מחזק את הצורך למצוא איך להשפיע על הילדים בצורה נכונה.

לפי דעתי, בהתנהלות היומיומית הדרך הנכונה להשפיע על ילדינו היא שילוב של סמכות ושיתוף פעולה.

אנחנו, בתור הורים, צריכים קודם כל להצליח להיות בעלי סמכות מול ילדנו. צריך ללמוד את זה, צריך להתאמן על זה, אבל מה שבטוח לא משיגים את זה דרך צעקות (הזכירו כאן כבר שאפשר להעזר בהרצאות של הרב יעקובזון, אבל צריך לשמוע היטב את ההרצאות בנושא כדי לרדת לסף דעתו ולהצליח ליישם)

בנוסף, אנחנו צריכים להשתדל לרתום את הילדים שיהיו בצד שלנו (אבל אנחנו תמיד הסמכות) וכך הם יבצעו מרצונם את מה שרצוננו שיבצעו. וגם את זה צריך ללמוד.

אני לא אוכל לכתוב כאן בדיוק איך עושים את זה, אבל רק אכתוב לך שעשית צעד אחד ענק - ועכשיו צריך להמשיך בדרך עד להצלחה, בס"ד: ללמוד הרבה על הורות, על דרכי השפעה, אולי אפילו להשתתף בקורסים מתאימים וכו'.

בהצלחה לכולנו!

 

[rosmarin]

והרוחות בבית סוערות, גם ההורים הכי זן ימצאו את עצמם מאבדים את זה,

נכנסתי לויקיפדיה לראות מה זה הורים זן........

אני משתמשת בחלופות אחרות, ...חלוקת שלטים של קרנפים לבני, שירימו כשהם חשים שאני עומדת לאבד את עשתונותיי,

מה?

 

[GRN]

מה?

תוכו אכל קליפתו זרק.
תגידי, באמת זה מה שיש לך להגיד על הפוסט הזה? זהו? חוץ מזה לא היה כתוב בו שום דבר חשוב לחייך כאמא?

 

[תקוה]

השיטה שלה היא: לא לצעוק על ילדים.

הדרכים להשגת השיטה:
להתייחס לילדים בכבוד (לפחות כמו אל בעל מקצוע מזדמן),
להפנים שגם לילדים מותר לשגות
להתחזק בכך שאני כאמא יכולה לבחור את התגובה שלי
לזכור שצרחות עלולות לצאת משליטה
לשנן ש"ישנן צרות גדולות יותר".
להיות מודעת לסיבות שגורמות לי לצעוק.
לא להיות קדושה מעונה.

הרווחים:
אמא שלא מרגישה רעה,
ילדים שמתנהגים יפה ומחזירים אהבה.

כעת, אמרי לי (את, או כל אחת ממצלצלותייך)
האם את לא אוחזת מהשיטה הזאת?
האם לא מנהלים ככה חיים?
האם לא מחנכים ככה ילדים?

אבל יש ילדים שאם לא תרימי מעט מן הרגיל את הטון כאילו לא אמרת / ביקשת כלום.

 

[rosmarin]

תוכו אכל קליפתו זרק.
תגידי, באמת זה מה שיש לך להגיד על הפוסט הזה? זהו? חוץ מזה לא היה כתוב בו שום דבר חשוב לחייך כאמא?

לי, אין שום דבר להגיד. אולי לחכמי ישראל יש.

בכל מקרה- אם ההערה נראית לך- תוסיפי צנזור. זה לא אישי נגדך.

 

[rosmarin]

אבל יש ילדים שאם לא תרימי מעט מן הרגיל את הטון כאילו לא אמרת / ביקשת כלום.

זה לא הילדים, זה את. או מי שהרגיל אותם שרק כשצועקים מתכוונים למה שאומרים.

 

[GRN]

אבל יש ילדים שאם לא תרימי מעט מן הרגיל את הטון כאילו לא אמרת / ביקשת כלום.

את בטוחה?
אני ממש לא.

 

[תקוה]

את בטוחה?
אני ממש לא.

ניסיתי, בכל האמצעים. אבל הילדה שלי לא תביא על עפעפיה תנומה אם לא ארים את הקול מעט ואומר לה "לישון עכשיו!"

שאלתי אותה פעם "למה אני צריכה לצעוק כדי שהיא תירדם? ביקשתי. דיברתי לא עוזר כלום. צעקתי? בבת אחת נרדמת. למה?"
תשובת בת ה5- " אני אוהבת שאת צועקת. " אמרתי לה "אני לא אוהבת לצעוק בכלל אז אני עושה לך הצגה." "טוב תצעקי ואני אישן". ואז עושים כל ערב הצגה של צעקות

מה תענו לה אתן?

 

[מלפפון]

עד השנה הייתי אני ממונה על השכבת הילדים.
מכיון שכל המטרה שלי היתה לקבל שקט ולהתחיל לעבוד, הייתי בלחץ וכך זה נראה.

מתחילת השנה בעלי נמצא בבית בשעות ההשכבה. אמבטיות, פיג'מות וארוחת ערב ביחד, ואז הוא משכיב אותם במיטות. מספר להם סיפור לפני השינה, ואח"כ אומר בהחלטיות: מרגע זה אין קימות ולא דיבורים. וההשכבה פשוט הפכה לגן עדן.

תוך זמן מה אנחנו שומעים את נשימותיהם הרגועות של שלושה ילדים טמפרמנטיים במיוחד..
אמרתי לבעלי שאני מקווה שזה לא קשה לו, להתחיל לעבוד פרך בהשכבה ואז ללכת לכולל ערב. והוא אמר שזה ממש לא קשה לו. להפך. הוא נהנה מזה, זו שעת איכות שלו עם הילדים.

אפשר להסיק מזה:
1. כשאין לחץ, הכל נראה אחרת.
2. כשהכל בא מתוך אהבה- הכל קל יותר.
3. הכי עדיף שרק האבות ישכיבו את הילדים..

 

[תקוה]

תודה לך. נשקול להחליף תפקיד.

פעם הייתי מספרת לה סיפור ואחר כך היו לה 1001 שאלות על הסיפור והיא התרחקה מהשינה בקילומטרים. אז עברנו לשירים והיא הפכה לבררנית בשירים ולוקח חצי שעה עד שבוחרים שיר, ושוב מתרחקת השינה.

 

[GRN]

ניסיתי, בכל האמצעים. אבל הילדה שלי לא תביא על עפעפיה תנומה אם לא ארים את הקול מעט ואומר לה "לישון עכשיו!"

שאלתי אותה פעם "למה אני צריכה לצעוק כדי שהיא תירדם? ביקשתי. דיברתי לא עוזר כלום. צעקתי? בבת אחת נרדמת. למה?"
תשובת בת ה5- " אני אוהבת שאת צועקת. " אמרתי לה "אני לא אוהבת לצעוק בכלל אז אני עושה לך הצגה." "טוב תצעקי ואני אישן". ואז עושים כל ערב הצגה של צעקות

מה תענו לה אתן?

לא צריך לענות לה, צריך ללמוד איך לדבר בתקיפות שלווה.
מי שזה לא בא לו ברגל צריך להתאמן, אפילו מול המראה.